פסקי דין על חצרי אלף בית אשדוד | פסקי דין על חצרי אלף בית קידום פרוייקטים | פסקי דין על נחמיה בנימין | פסקי דין על כהן צבי | פסקי דין על נחמיה רחל | פסקי דין על החברה לנאמנות של חברי מועדון כפרי אשדוד | פסקי דין על כספי דוד | פסקי דין על שטקלמן ישראל | פסקי דין על עו"ד קלמנסון שמעון | פסקי דין על עו"ד רגב יעקב | פסקי דין על עו"ד רוקח חיים | פסקי דין על עזבון המנוח עו"ד שבתאי דרך ז"ל |

7777/01 בשא     01/07/2004




בשא 7777/01 חצרי אלף בית אשדוד בע"מ,חצרי אלף בית קידום פרוייקטים בע"מ,נחמיה בנימין,כהן צבי,נחמיה רחל נ' החברה לנאמנות של חברי מועדון כפרי אשדוד,כספי דוד,שטקלמן ישראל,עו"ד קלמנסון שמעון,עו"ד רגב יעקב,עו"ד רוקח חיים,עזבון המנוח עו"ד שבתאי דרך ז"ל




1


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא007777/01

בתיק עיקרי:א 001072/01
בפני
:
כב' הרשם ד"ר עדי אזר

תאריך:
01/07/2004



בעניין:
1 . חצרי אלף בית אשדוד בע"מ

2 . חצרי אלף בית קידום פרוייקטים בע"מ

3 . נחמיה בנימין

4 . כהן צבי

5 . נחמיה רחל



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד מושינסקי אבי

מבקשים

נ ג ד


1 . החברה לנאמנות של חברי מועדון כפרי אשדוד

2 . כספי דוד

3 . שטקלמן ישראל

4 . עו"ד קלמנסון שמעון

5 . עו"ד רגב יעקב

6 . עו"ד רוקח חיים

7 . עזבון המנוח עו"ד שבתאי דרך ז"ל

8 . חברה לנאמנות של הבנק הבינלאומי לישראל
9 . החברה לנאמנות פיננסית בע"מ
10 . החברה לרישומים של מקיף בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד פלדמן מושיק

עו"ד קרני דן
משיבים

החלטה

הוגשה בקשה מטעם המבקשים, לדחות על הסף את תביעתה של המשיבה 1, החברה לנאמנות של חברי מועדון כפרי אשדוד
.

1 .רקע עובדתי:

ביום 11/01/2001 הוגשה תובענה על ידי המשיבה למתן סעדים הצהרתיים. הבקשה המרכזית בתובענה היא: שבית המשפט יצהיר כי החוזה אשר נחתם בל"ג בעומר התשנ"ד (28 באפריל 1994) בין נתבעת 1 ובין נתבעת 2 ואשר מכוחו הועברה השליטה בנתבעת 1 לנתבעים 2-5 או מי מהם בטל מעיקרו וכן לסעדים הצהרתיים נוספים.

חצרי אלף בית אשדוד בע"מ
ומבקשים 2-5 הגישו לבית המשפט בקשה לסלק את תביעתה של החברה לנאמנות, (להלן: "משיבה 1") על הסף.

2. טענות המבקשים ורקע עובדתי לגביהם:

המבקשת מספר 1 הינה חברה פרטית אשר יוסדה ביום 16/02/1971 על ידי החברים המייסדים לשם הקמתו, הפעלתו וניהלו של מועדון כפרי באשדוד אשר כלל בריכות שחיה, מגרשי ספורט וכ"ו.

במועד ההקמה חתמו המנהלים הראשונים על 11 מניות הנהלה ויתר המניות הוקצו לחברות לרישומים.
משך מספר שנים נשמר מנגנון שהמנהלים החזיקו במניות ההנהלה במועדון כל עוד שימשו מנהלי המועדון, והעבירו מניותיהם למנהלים שנבחרו תחתם על ידי האסיפה הכללית.
כפי שצוין שאר מניות חברי המועדון הוחזקו בידי חברות לנאמנות ובכל פעם שנוסף חבר למועדון הוקצתה על שמו (בספרי החברה) מניה אחת מבין המניות המוחזקות בנאמנות.

3. הבקשה לדחייה על הסף:

המבקשים 1 עד 5 הגישו לבית המשפט בקשה לדחייה על הסף בהסתמכות על שלושה טעמים: העדר יריבות, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט.
המבקשים בבקשתם טוענים כי אין כל זיקה בין המשיבה לבין המבקשים שכן לטענת האחרונים לא נטען להיותה של המשיבה בעלת מניות או בעלת מעמד אחר או זיקה או יריבות למבקשת 1 או למי מהמבקשים.
המבקשים מביאים את עדותו של מר סביון שאישר שהוא מייצג את המשיבה כ"בעלת מניות בחברת חצרי א.ב.אשדוד" ומכאן למעשה זיקתו למבקשים. בנוסף בעדותו השיב מר סביון לשאלה שנשאל כי אינו יודע אם אי פעם היו למשיבה מניות במבקשת 1.

המבקשת הציגה בפני
בית המשפט את תדפיס רשם החברות של מבקשת 1 והפנתה את בית המשפט לנתון הקיים בתדפיס זה לטענתה, כי אין למשיבה מניות כאמור.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבה אינה ולא היתה בעלת מניות במבקשת 1 בעבר, לא היתה בעלת מניות במבקשת 1 במועד הגשת התביעה ואינה בעלת מניות במבקשת 1 כיום.

לטענת המבקשים רק לבעלי מניות רשומים, מעמד, זיקה ויריבות עם חברה שבמניותיה הם מחזיקים בהסתמך על הדין וההלכה המושרשים והידועים.
לטענת המבקשים אם מאן דהוא מחזיק מניות בנאמנות אין לנהנה שאינו רשום כבעל מניות כל מעמד, זיקה או יריבות כלפי החברה.

המבקשים מציגים את סעיף 131 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 הקובע שרישום המניה יהא על שם הנאמן שבכל הקשור לחוק החברות הוא בעל המניות למעט המקרה הייחודי של חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, שבה מותר לרשום חברות רישומים כבעלת מניות ואין היא נחשבת לבעלת מניות על פי סעיף 132.
המבקשים תומכים את טענתן זו בפסק הדין ע"א 498/69 תגרין נ' צימרמן, פ"ד כד(1), 421 וכן בע"א 83/81 ת.מ.ב נ' פקיד השומה פ"ד מ(3), 402 המציינים שכוח ההצבעה נחשב רק לפי רישום מניות בספרי החברה וכי לגורם שלישי בעל זכויות שביושר במניות אין כל מעמד. המבקשים מציגים את פסיקתו של כבוד השופט זפט בבש"א 2392/04 הקובע כי הסמכות למנות דירקטורים ולהחליפם מסורה לחברה לנאמנות שהמניות נרשמו בשמה ולא למבקשת שכלל אינה רשומה כבעלת מניות בחברה.

המבקשים חוזרים ומציינים כי לא קיימת כל יריבות בין המבקשים לבין המשיבה ואם היתה קיימת יריבות עומדות הכרעות חלוטות בסוגיית התובענה, המחייבת גם את המשיבה מכוח הלכת privity.

טענת המבקשים למעשה בית דין והשתק פלוגתא שמכוחם מנועה ומושתקת המשיבה מלתבוע:

המבקשים טוענים כי חלק מהמעורבים במשיבה נטלו חלק בהליכים הקודמים במישרין ובעקיפין בידיעת המשיבה וכתוצאה מכך חלה הלכת privity ומתקיים מעשה בית דין המונע דיון נוסף.
אם ידעה המשיבה על ההליכים הקודמים מכוח ידיעתה וקרבתה חל עליה השתק פלוגתא.
אם לא ידעה המשיבה על ההליכים הקודמים וזו טענתה, אזיי העובדה שישנה על זכויותיה תקופה כה ארוכה, תוך שיהוי רבתי ומתן אפשרות למבקשת 1 לבצע עסקאות עד שיצאה כלפיה בתביעה לביטול חוזה מלמדת על חוסר תום לב ועל דרך שאינה מקובלת.

לטענת המבקשים בנסיבות אלו חלים התיישנות ושיהוי במרבית הדברים ומשקל ספירת התקופה הפורמלית והטכנית נדחה ויש לדחותו מפני שיקולים של מהות מטעמי צדק ולאור קני המידה של הראוי ההולם והסביר שיש להחילם בכלל ובין צדדים לחוזה בפרט.


מבקשת 1 טוענת כי המשיבה מסתירה מבית המשפט כי קרוב ל-7 שנים נאלצים המבקשים להתמודד עם תובענות ובקשות שונות הנדחות כולן על הסף. לטענת המבקשת בשל ההליכים הנמשכים וההליכים הקשורים במשיבה, נגרמות למבקשים הוצאות משפטיות כבדות ופגיעה באינטרסים הלגיטימיים שלהם הכוללים יציבות עסקית, סופיות הדיון ואינטרס ההסתמכות.

לטענת המבקשים באמצעות מסווה של גוף משפטי ערטילאי שקיים ספק רב לגבי עצם קיומו לא כל שכן לגבי משאביו הכספיים ויכולתו לשלם את הוצאות המבקשים כאשר תדחה התביעה, חוזרת קבוצת אנשים ומטרידה את המבקשים בחוסר תום לב ותוך סיכויים נמוכים להצלחת תביעתם לאחר שעילתם נדחתה שוב ושוב.

המבקשים מציגים בפני
בית המשפט את ההליכים הקודמים שמכוחם טוענים הם למעשה בית דין או לחילופין להשתק פלוגתא.

ביום 28/11/1994 הגישו 10 מבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תובענה בה"פ לסעד הצהרתי על פיו נתבעים 6-7 (כספי ושטיקמן) מכרו את חברת כפרי אשדוד, השליטה בה ואת המקרקעין עליהם בנויים מבני המועדון לחברת ב.נחמיה ד.כהן ייזום וקידום פרוייקטים בחוזה בטל ובלתי מחייב.
כבוד השופט טימור מחק את התובענה על הסף.
המבקשים טוענים כי עשרת המבקשים בבאר שבע הם, אותם המבקשים בפני
בית משפט זה והם מסתתרים עתה מאחורי כסות האישיות המשפטית של המשיבה. חברי המועדון אליהם מתייחסת המשיבה בכתב תביעתה הינם אותם אנשים בדיוק לטענת המבקשים שעוטים ולובשים אדרות שונות בהליכים שונים, כל פעם מנימוקים, סיבות ותירוצים אחרים.

חברי המועדון שלא ערערו על החלטת השופט טימור, הגישו כשלוש שנים לאחר מכן תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי בת"א בדרך של המרצת פתיחה שנדונה בפני
כבוד השופטת גדות בסעדים זהים לטענת המבקשים. חברי המועדון הסתתרו מאחורי אדרת חדשה של אחד מביניהם מר ניסים כהן.
התובענה נדחתה, לטענת המבקשים בהכרעה מלאה לאחר דיון ובקביעה שחל העדר כל יריבות ומעשה בית דין.
המבקשים מציינים כי הוגשו ארבע בקשות לסעדים זמניים במסגרת התובענה הראשונה שכולן נדחו, לטענתם יש לייחס לקביעות השיפוטיות הללו חשיבות.

ביום 24/11/1998 הוגשה בקשה שלישית ולאחר מכן בקשה רביעית למתן צו מניעה ארעי, כבוד השופט זפט דחה בקשות אלו. המבקשים מביאים את דבריו של כבוד השופט זפט בבקשה הרביעית בה מציין כבוד השופט כי הגשת 4 בקשות בזו אחר זו לאותו סעד חורגת מהמקובל וגובלת בשימוש לרעה בהליכי בית משפט.

ביום 3/10/1999 הוגש ערעור על החלטת השופטת גדות, הבקשה הוגשה על ידי מר ניסים כהן, במסגרת הערעור הופנו הצדדים לגישור אשר לא צלח.

לבסוף ביום 3/10/2002 נדחה הערעור בהסכמת הצדדים לאחר שהמבקשים ויתרו על הוצאותיהם.
לא חלף אלא זמן קצר (3 חודשים) והוגשה התביעה הנוכחית.

לטענת המבקשים התובענה במתכונת זהה לחלוטין הוגשה פעמיים בעבר, וכעת הוגשה תובענה וזאת מבלי שנתגלתה עילה חדשה כלשהי או שהנסיבות השתנו בדרך אחרת. לטענת המבקשים זהו חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט של "חברי המועדון" שלא היססו לבקש את הסכמת המבקשים לדחיית הערעור ללא צו להוצאות, ומיד אצו להגיש תביעה חדשה הפעם תחת כנפיו של תאגיד ערטילאי.

המבקשים טוענים כי התובע הראשון בבאר שבע היה מר סביון, המתייצב בבית המשפט בתובענה הראשונה בתל-אביב כמושך בחוטים וכצד מעוניין במובהק. לטענת המבקשים אותו מר סביון מכהן כיו"ר המשיבה. לטענת המבקשים אין ספק לפי גרסת המשיבה עצמה בכתב תביעתה, כי לחברי המועדון קרבה משפטית חזקה עד כדי זהות משפטית עם המשיבה.

מטעמים של מדיניות משפטית ושיקולי צדק ומשום קרבת העניין של המשיבה וחברי המועדון ומשום האינטרסים הזהים שלהן, המשיבה מנועה מלנהל את ההליך החדש בו פתחה.

לטענת המבקשים כאשר ביקשו חברי המועדון להפסיק את תובענתם הקודמת על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לא כל שכן עת הסתיימו הליכים אלו ב

פסק דין
חלוט של דחייה, אין הם יכולים לחדש את תביעתם על פי רצונם המתחלף שכן יש בכך כדי לפגוע בזכויות יסוד של המבקשים.

המבקשים טוענים כי שכשם שערכאות הקודמות לא ישבו כערכאות ערעור על החלטות אחרות, כך בית משפט נכבד זה אינו יושב כערכאת ערעור של החלטות קודמות של כבוד השופט טימור וכבוד השופטת גדות, משנדחה הערעור שהוגש לבית המשפט נוצר מעשה בית דין כלפי המשיבה, ומתקיים סוף פסוק לפרשה לטענת המבקשים.


4. טענות המשיבה ורקע עובדתי לגביה:

המשיבה כחברת נאמנות לשם החזקת מניות החברים במבקשת 1 טוענת כי טענות המבקשים לדחייה מפאת העדר יריבות אינן מבוססות.

לטענת המשיבה במקום להחזיק את מניות החברים אצל החברות לרישומים, בעלות כלכלית נכבדת, הקימו חברי המועדון חברה משלהם, מעין חברה לרישומים משלהם, אשר תחזיק את מניות החברים אצל המבקשת 1 באמצעות משפטנים. לטענת המשיבה מדובר בפעולה משפטית פשוטה של החזקת מניות בנאמנות.
לאחר שהקימו את חברת הנאמנות, קרי המשיבה 1, פנו הנאמנים (שלושה עורכי דין מבין חברי המועדון שמונו לשמש נאמנים מטעם כלל חברי המועדון לשם החזקת מניות החברים) אל החברות לרישומים וביקשו כי מניות החברים המוחזקות אצלם יועברו אל המשיבה.
החברות לנאמנות אישרו את דבר קבלת המכתב והעבירו לנאמנים באמצעות משיב 8, אחד מבין הנאמנים, שטר העברת מניות עמו ניתן לבצע העברת מניות משמן של החברות לרישומים לשמה של המשיבה.
לטענת המשיבה חרף העברת שטר העברת המניות לידי הנאמנים, לא הושלם רישום העברת מניות אצל רשם החברות. לטענת המשיבה משך 7 שנים עמלו חברי המועדון בכדי לרפא את המחדל ולרשום את מניות החברים שהועברו מן החברות לרישומים אל המשיבה ובד בבד נלחמו בעוול שנעשה כלפיהם. לטענת המשיבה התעורר בעבר קושי "טכני"- העדר זכות עמידה ולא נוצר מעשה בית דין, בלא שניתן להם יומם ובלא שנתבררו טענותיהם באשר להעברת השליטה במועדון.
המשיבה בתביעתה תוקפת את החוזה שחתמו שניים מבין מנהל המבקשת 1 מכוחו הועברה השליטה במבקשת 1 לידי המבקשים 2-5, לטענתה בניגוד לדעת הרוב המכריע של בעלי הזכויות במבקשת 1, בניגוד למסמכי היסוד שלה ובניגוד להוראות הדין.
מאז העברת השליטה במבקשת 1 עמלו בעלי הזכויות במשיבה 1 כדי להביא בפני
בית המשפט את טענותיהם בדבר העברת השליטה הבלתי תקינה והבלתי חוקית וכדי לתקן את העוול שנעשה להם ולהחזיר לעצמם את המועדון אותו בנו בעמל במשך שנים רבות. לטענתם, מאמציהם נחסמו פעם אחר פעם, על ידי נימוקים פרוצדורליים גרידא.

לטענת המשיבה אין חולק שהמחלוקת המהותית בין הצדדים לתובענה מעולם לא התבררה בפני
בית המשפט לגופה וממילא לא הוכרעה.
שאלת בטלות חוזה מכר "מועדון כפרי אשדוד" למשיבה 2, שאלת החריגה מסמכות של מנהליה באותה עת ושאלת קיפוח בעלי המניות מעולם לא נדונו.
לטענת המשיבה אין בטענות הפרוצדורליות של המשיבים כדי לדחות את הטענות המהותיות גם אם היו מתבררות כנכונות, אין בכך כדי להצדיק את סילוקה של התובענה על הסף.

המשיבה הגישה את תביעתה לאחר שהנאמנים פנו אל חברות הרישומים ולאחר שחברי המועדון הקימו את חברת הנאמנות שלהם (היא המשיבה בעניינו) וביקשו כי מניות החברים המוחזקות אצלם יועברו אל המשיבה. החברות לנאמנות אישרו את דבר קבלת המכתב והעבירו לנאמנים באמצעות משיב 8, אחד מבין הנאמנים-שטר העברת מניות עמו ניתן לבצע העברת מניות משמן של החברות לרישומים לשמה של המשיבה.

המשיבה בעמוד 6 לסיכומיה מאשרת כי חרף העברת שטר המניות לידי הנאמנים לא הושלם רישום העברת המניות אצל רשם החברות.

לטענת המשיבה הערעור שהוגש על ידה בנוגע להחלטת השופטת גדות לדחות את התובענה על הסף, סולק ביוזמתה עוד בטרם נעשה בו דבר וזאת מן הטעם כי בינתיים הצליחו חברי המועדון לגרום להעברת מניות המשיבה לידיהם ולהעברת מניות החברים במועדון משמן של החברות לרישומים לשמה של המשיבה ובכך סללו את הדרך לטענת המשיבה להגשת התביעה נשוא בקשה זו.

לטענת המשיבה לאחר שהוקמה מבקשת 1 מסמכי ההתאגדות שלה נוסחו אף הם באופן המעיד כי מעל הכל ביקשו חברי המועדון למנוע מצב בו תועבר השליטה במבקשת 1 לידיים אחרות זולת חברי המועדון ו/או מצב בו יועברו ו/או ימכרו איזה מנכסיו של המועדון לידיים אחרות.
עוד לטענת המשיבה חרף העובדה כי האסיפה הכללית לא קיבלה כל החלטה בדבר מכירת המועדון ו/או איזה מזכויותיו וחרף העובדה כי רוב רובם של בעלי המניות במבקשת 1 התנגדו לכך נחרצות, נחתם החוזה להעברת השליטה למבקשת 2 בשמה הקודם, כאשר מצד המבקשת 1 ולכאורה בשמה ובשם חברי המועדון נחתם החוזה על ידי המשיבים 6 ו-7 בלבד, בחוסר סמכות ותוך הפרת אמונים.

טענה נוספת של המשיבה: מעיון בחוזה עצמו ניתן להוכיח את פסלותו ובטלותו, חתימת צדדים לא נכונים על החוזה וכן בניגוד לסעיף 27 לתקנון הקובע כי המבקשת 1 תתחייב אך ורק כאשר לחתימת מנהליה המוסמכים יתלווה חותם החברה. החוזה אינו נושא את חותם המשיבה 1 וגם מטעם זה אינו תקף, לטענת המשיבה.

לטענת המשיבה לא חלפו אלא חודשים מועטים והמועדון סגר שעריו וחדל לפעול, על ידי כך התבררה התוכנית מאחורי הרכישה שהיא: לסגור את המועדון ולהשתמש במקרקעיו לבניית פרוייקט מגורים ומסחר. על פי נוסח החוזה ועל פי המטרה או התכלית העסקית והכלכלית העומדים בבסיסו, מדובר במכר של מניות המשיבה 1 בניגוד למסמכי ההתאגדות שלה ובניגוד לזכות הסירוב הראשונה הקיימת ליתר חבר המועדון. סעיף 12 בתקנון קובע כי העברת מניות ההנהלה בחברה טעונה אישור של 90% של כל המנהלים הקיימים בחברה אותה עת כן קובע סעיף 23 לתקנון כי תפקידי המנהלים יחייבו החלטה של 75 % מכלל המנהלים הקיימים בחברה אותה עת. לטענת המשיבה תנאים אלו לא התקיימו, אף אחת מסוגיות אלה לא קיבלה התייחסות באיזה מההליכים אשר נדונו בבית המשפט. לטענתה אותם הליכים התייחסו לשאלת זכות עמידה ויריבות של גופים אחרים. המשיבה אינה מכחישה כי בשתי הזדמנויות קודמות סולקה תביעה שהוגשה כנגד המבקשים, אך במקרים ההם, לא נדונה כלל סוגיית חוקיותו ותקפותו של החוזה, לא נשמעו כל ראיות בקשר עם החוזה ולא ניתנה כל הכרעה לגבי טענות המשיבה לגופן.

התובענה שהגישו חברי המועדון לבית המשפט המחוזי בב"ש, בהמרצת פתיחה אשר נדונה בפני
כבוד השופט טימור בה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות החוזה נמחקה על הסף בנימוק של העדר יריבות, בימ"ש קבע בהחלטתו כי מאחר והתובענה לא נתבררה לגופה אין לדחותה אלא היא נמחקה.

בסוף שנת 1998 הוגשה המרצת פתיחה נוספת בה נתבקש בית המשפט הנכבד להצהיר על בטלותו של החוזה ולהשית סעדים נוספים הקשורים בכך. התביעה השניה הוגשה על ידי מר נסים כהן שהינו אחד מבין מנהלי המבקשת 1 שנותר מחזיק במניית הנהלה שלה.
בטרם שמע בית המשפט את הטענות לגבי תקפות החוזה ועוד בטרם הובאו בפני
ו ראיות כלשהן לגבי אי כשירותה של העברת השליטה במבקשת 1 מידי חברי המועדון אל המבקשים 2-5, עתרו המבקשים בבקשה דומה לזו שכאן, וביקשו כי בית המשפט ידחה את התובענה השניה על הסף על בסיס השתק פלוגתא לאור הכרעת בית המשפט בבאר שבע בתובענה הראשונה. כבוד השופטת גדות קיבלה את הבקשה והורה על דחית התובענה על הסף.
על החלטת כבוד השופטת גדות הוגש ערעור, אולם ביוזמת המערער הוגשה בקשה לסלק הערעור על הסף עוד בטרם נעשה בו דבר וזאת מן הטעם כי חברי המועדון הצליחו לגרום להעברת מניות המשיבה לידיהם ולהעברת המניות החברים במועדון משמן של החברות לרישומים לשמה של המשיבה ובכך סללו את הדרך להגשת התביעה נשוא בקשה זו.

5. דיון בטענות הצדדים:

א. יש להעדיף הכרעה עניינית על פתרון דיוני המכריע את גורל התביעה. על כן בתי המשפט נקטו בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.
כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שבית המשפט יעדיף תמיד דיון עניני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ' (2) 668).

ועוד:
לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח ולבחון אם אז יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י, פ"די מ(3) 358).

וכן:
בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסון נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724, ע"א 590/74 חירם לנדאו בע"מ נ' מקורות בע"מ ואח' פד"י כט (2) 141).

לעומת זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש. כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין עילת תביעה טובה, תימחק התובענה (ע"א 796/80 אוחנה נ' אברהם ואח' פד"י לז' (4) 337, ע"א 163/84 מ"י נ' חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח(4) 1, 8).

ב. העדר יריבות: לאחר שהקימו חברי המועדון את חברת הנאמנות שלהם, פנו הנאמנים אל החברות לרישומים וביקשו כי מניות החברים המוחזקות אצלם יועברו אל המשיבה. החברות לנאמנות אישרו את דבר קבלת המכתב והעבירו לנאמנים שטר העברת מניות הכולל העברת המניות משמן של החברות לרישומים לשמה של המשיבה.
בתדפיס רשם החברות של מבקשת 1 אין למשיבה מניות, אך המניות מחברות הרישומים הועברו לידה על ידי שטר העברת מניות, לפיכך המשיבה נכנסה לנעליהן של החברות לרישומים והיא בעלת דין ובעלת יריבות משפטית אל מול המבקשים.

ג. מעשה בית דין: אני מקבל את טענות המשיבה כי הן התביעה הראשונה שנמחקה והן התביעה השנייה שנדחתה סולקו בטרם שמע בית המשפט ראיות בקשר עם החוזה נשוא תביעה זו.

בתביעה הראשונה קבע בית המשפט הנכבד בבאר שבע מפורשות כי הוא נמנע מלדחות את התביעה על הסף בשל העובדה כי זו לא נדונה לגופה. מעשה בית דין מבוסס על ההנחה שניתנה לבעל הדין שאותו מבקשים להשתיק באמצעות הכלל, הזדמנות למצות את זכותו בבית המשפט במסגרת ההתדיינות הראשונה שבה ניתן פסק הדין, ועל כן רואים באותו בעל דין כמי שבא להטריד את יריבו בהתדיינות חוזרת באותה עילה ובאותה פלוגתא.

ההנחה האמורה אינה מתקיימת בעניינו למשיבה לא היה לה יומה בבית המשפט במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולכן אין הצדקה להפעלת כלל מעשה בית דין נגדה.

בשתי התביעות שסולקו על הסף לא נדונו לגופו של עניין ויש לאפשר למשיבה את יומה בבית המשפט.

אני מקבל את טענתה של המשיבה כי בתובענה הראשונה נדונה והוכרעה פלוגתא אחת בלבד והיא כי התובעים שם, בכושרם כאנשים פרטיים, אינם יריבים לחלק מהמבקשות. על בסיס קביעה זו סולקה גם התובענה השניה מבלי שנדונה בה כל פלוגתא אחרת.
בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, פ"ד נא (1) 68 נקבע באשר לעקרון מעשה בית דין:
"כלל זה מבוסס על עקרון סופיות הדיון...אך עקרון הסופיות אינו עקרון מוחלט. המדובר הוא בעקרון שהוא... פרי ההלכה הפסוקה, אשר תמיד שמרה לעצמה את הכוח להגביל את תחולתו באותם מקרים... בהם עשוייה היא לגרום עיוות דין. לכן גם הכלל של מעשה בית דין, הנשען על עקרון הסופיות, אינו כלל מוחלט, החל בכל הנסיבות

ד.שימוש לרעה בהליכי משפט: כאשר שונו הנסיבות והמניות הועברו מחברות הרישומים למשיבה, נוצר מצב המאפשר למשיבה להגיש את תביעתה.

בידי בית המשפט נתונה הסמכות למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט בדרך של מחיקת תביעה והגשתה מחדש - בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת" - אך ורק לצורך איתור מותב "אוהד".

כדברי כבוד השופט מ' חשין בע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(743-742 ,738 (3 ), "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה בא ונוטל" (שם, בעמ' 742).

אלא שבענייננו, נחסמה דרכם של חברי המועדון על סף השער, עוד בטרם עלה בידם לומר את דברם. הנסיבות בענייננו אין בהן די כדי להצדיק תוצאה זו.

אין מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט הגובלים בהעלאת טענה עובדתית, הסותרת טענה שהועלתה בהליך קודם (ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פד"י לח(1) 17), או שמא אי פרישת היריעה כולה על כל עילותיה בפני
בית המשפט בהליך אחד (ע"א 813/87 רוטברד נ' מ"י, פד"י מג(3) 514) העשויים להביא לדחיית התביעה על הסף מלכתחילה.

טענת המשיבים לאי הפקדת ערבות וחוסר יכולת של המשיבה לעמוד בהוצאות המשפט, אינה רלוונטית שכן בהתאם להחלטת בית המשפט הופקדה ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

6. סוף דבר:

בהליכים הקודמים לא נידונה התביעה לגופא ולא הוכרעה על ידי בית המשפט. אין זהות בין המשיבה בהליך זה לבין בעלי הדין בהליכים הקודמים, אני דוחה את טענתם של המבקשים כי ישנה קרבה משפטית ומדובר כעת בחליפיהם של בעלי הדין הקודמים שכן תובענה זו משרתת את כלל חברי המועדון. אין הגיון כי הליך משפטי שהגיש אחד מחברי המועדון יחסום את בירור האינטרסים המשפטיים של כלל חברי המועדון.

אני דוחה את טענות המבקשים כי ההליכים הקודמים יצרו השתק פלוגתא שכן בהליכים הקודמים לא היה מדובר בממצא חיובי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה וההכרעה לא היתה חיונית לתוצאה הסופית.
מכל מקום, אין בהחלטות הקודמות כדי להביא לשלילת זכות הפנייה לערכאות של המשיבה. ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט נדרש להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, תק -על 2853 (2)2003; ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פד"י מח(874 ,862 (2).

תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני
תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פד"י נא(3) 577)

טעמים כאלה לא נמצאו בענייננו, הבקשה נדחית והתובענה תידון לגופה, המשיבים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ בערכם להיום.

ניתן היום: 01/07/2004 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו בדואר לצדדים.

________________
ד"ר עדי אזר
,
רשם בימ"ש המחוזי.













בשא בית משפט מחוזי 7777/01 חצרי אלף בית אשדוד בע"מ,חצרי אלף בית קידום פרוייקטים בע"מ,נחמיה בנימין,כהן צבי,נחמיה רחל נ' החברה לנאמנות של חברי מועדון כפרי אשדוד,כספי דוד,שטקלמן ישראל,עו"ד קלמנסון שמעון,עו"ד רגב יעקב,עו"ד רוקח חיים,עזבון המנוח עו"ד שבתאי דרך ז"ל (פורסם ב-ֽ 01/07/2004)