פסקי דין על מרדכי אלי דוד | פסקי דין על הראל חב' לביטוח בע"מ

11655/08 א     04/01/2012




א 11655/08 מרדכי אלי דוד נ' הראל חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 11655-08 אלי דוד נ' הראל חב' לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
יעל ייטב


תובע

מרדכי אלי דוד


נגד


נתבעת

הראל חב' לביטוח בע"מ





פסק דין



מבוא

1.
התובע, יליד 15.12.1956, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.5.2007. על פי המתואר בכתב התביעה, נפגע התובע כאשר נפל מרכבו בעת שיצא ממנו בתום הנסיעה.
2.
הנתבעת טענה שלא הוכח שהתובע נפגע בתאונת דרכים, וחלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לו, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים").
3.
מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה בשאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה, ככל שמדובר בתאונת דרכים.

החבות

4.
על פי המפורט בתצהיר עדות ראשית של התובע, אירעה התאונה בשעה שיצא מרכבו, לאחר יציאתו מהרכב, טרם סגירת דלתו של הנהג. בואר בכתב התביעה ששרוך נעלו של התובע נתפס באופן כלשהו ברכב, והוא מעד ונפל על יד ימין שהיא ידו הדומיננטית.
5.
בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע - "נפגעתי, עת יצאתי מהרכב לאחר נסיעה וטרם סגירת דלת הנהג, שרוך נעלי נתפס באופן כלשהו ברכב ואני מעדתי ונפלתי על ידי הימנית הדומיננטית, אשר הוטחה בעוצמה במדרכה". (סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית).
6.
במהלך החקירה הנגדית נשאל התובע אודות נסיבות התאונה, כדלקמן: "ש. איפה קרתה התאונה? ת. ממש סמוך לבית, קרוב לחנייה, זה בדיוק כאשר עמדתי לרדת מן הרכב..ש. זה צמוד לבית, זה קרה סמוך לחנייה כאשר החניתי את האוטו ליד המדרכה, המדרכה משמשת מעין כביש בתוך החנייה. באתי לצאת מהאוטו, הוצאתי את רגל שמאל, כנראה שהשרוך נתפס בוו שמזיזים את הכיסא. ש. באיזה רגל נתפס השרוך? ת. ברגל ימין, רגל שמאל הייתה בחוץ.
ש. מישהו ראה את התאונה? ת. באותו שלב שנפלתי אף אחד לא ראה. אבל כשצעקתי אשתי באה. כבר אז ראיתי שהיד התקפלה לשניים. אשתי עזרה לי להיכנס הביתה" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.2011).
7.
אשתו של התובע אף היא העידה בפני
אודות נסיבות התאונה. בתצהיר עדות ראשית פירטה העדה כי היא עצמה לא ראתה את נפילתו של התובע, ואולם ביום האירוע, שמעה לפתע צעקות לעזרה מכיוון החנייה שליד הבית. בשעה שיצאה מהבית ראתה את התובע שוכב לצד הרכב, בצידה של דלת הנהג, בין הכביש לבין המדרכה. העדה פירטה שבשעה שסייעה לתובע לקום, סיפר לה, למיטב זיכרונה, כי טרם סגירת דלת הנהג, נתפס שרוך נעלו בדרך כלשהי ברכב, והוא מעד ונפל על ידו הימנית.

8.
לטענת הנתבעת, לא עלה בידי התובע להוכיח שהוא נפגע בתאונת דרכים, שכן עדותו הינה עדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בראייה כלשהי.
9.
הנתבעת הוסיפה וטענה שהסברו של התובע באשר לנסיבות התאונה אינו עולה בקנה אחד עם פגיעתו של התובע ביד ימין בלבד. לטענתה של הנתבעת, ככל שהתובע הוריד את רגלו השמאלית אל המדרכה, לא ברור כיצד נפל על ידו הימנית, וכיצד נפגעה ידו הימנית בלבד.

10.
לעומתה, טוען התובע כי עדותו נתמכה בעדותה של רעייתו, וכי שילוב שתי העדויות מציג גרסה אמינה בדבר נסיבות התאונה.
11.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיותיהם, מצאתי שיש לקבל את גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה.
12.
אמנם
התובע לא ידע במדויק במה נתפס שרוך נעלו אשר גרם למעידה, ואולם הוא ידע לומר שהשרוך נתקע בדבר מה ברכב. עדותו נתמכה בעדות אשתו, אשר ראתה אותו מייד לאחר התאונה, שכוב לצד דלת הנהג, בין הכביש למדרכה. אשתו של התובע העידה כאמור שהתובע סיפר לה מיד לאחר התאונה ששרוך נעלו נתפס בדבר מה, ועל כן מעד ונפל בעת יציאתו מהרכב.
13.
גרסתו של התובע נתמכת גם בתיעוד הרפואי שהוגש לתיק בית המשפט. כפי שהעיד התובע, סמוך לאחר התאונה פנה לבדיקה בקופת חולים. ברישומי קופת חולים מיום התאונה, אשר צורפו לתצהירו של התובע, פורטו נסיבות הביקור כדלקמן: "כאבים בשורש כף יד ימין לפני מספר דקות נפל מרכב נחבל יד". תיאור זה שנמסר לרופא המטפל בזמן אמת, תורם לאמינות גרסתו של התובע ותומך בה.
14.
לפיכך, יש לקבוע על סמך הראיות שהוגשו, שהתובע נפל בעת יציאתו מהרכב.
15.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שפגיעה הנגרמת בעת ירידה מכלי רכב מנועי הינה תאונת דרכים, כאמור בחוק הפיצויים, ולפיכך, על הנתבעת מוטלת החובה לשאת בנזקי הגוף שנגרמו לתובע בעקבות התאונה.


הנכות הרפואית


16.
לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונתה ד"ר קרול פידהורץ כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.
17.
בחוות דעתה סקרה ד"ר קרול פידהורץ את ממצאי בדיקתה, ואת תלונותיו של התובע.
המומחית תיארה שאין לראות נפיחות של שורש כף היד או האצבעות. אשר לטווח התנועה, ציינה המומחית, הגבלה מהותית של הכיפוף, 70 מעלות לעומת 90 מעלות ביד השנייה. שאר התנועות נמצאו תקינות. עוד ציינה המומחית תחושה ירודה של האצבעות הרדיאליות עם סימן ע"ש טינל שלילי. צוין שאין ירידת טונוס של השרירים. מדידת האמה 3 ס"מ דיסטלי למרפק 26.5 ס"מ בצד ימין לעומת 26 ס"מ בצד שמאל. מדידה של כוח האחיזה נמצאה ירודה ביד ימין דומיננטית, 20 ק"ג בלבד, לעומת 30 ק"ג ביד שמאל. צוין שבדיקת ה-

emg
מיום 3.6.2009 מראה תסמונת של התעלה הקרפלית באופן קל וכן שבצילומים נמצא שבר ישן תוך פרקי עם מדידות בגבול הנורמה. צוין שממצאי בדיקת ה
ct
מראה שינויים ניווניים קלים בלבד באזור מפרק שורש כף יד.
18.
המומחית פירטה בחלק הסיכום בחוות הדעת כי חרף התלונות על חוסר תחושה בפיזור המדיאני ה

emg
מראה תסמונת של תעלה קרפלית באופן קל ביותר.
19.
בסיכום חוות דעתה קבעה המומחית שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בשל שינויים ניווניים והשפעה קלה על כושר הפעולה, לפי סעיף 35(1)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות").

20.
המומחית ציינה שלא הייתה כל עדות לבעיות רפואיות דומות בעבר, ועל כן מצאה שיש קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין הנכות.
21.
הנתבעת הפנתה למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה. בחקירה נגדית השיב התובע שבמהלך שנת 1998 היה לו אירוע של תעוקת חזה, בעקבותיו עבד בעבודה משרדית במשך כחצי שנה. כן השיב שבמהלך שירותו נפל מסוס ונחבל בכתף.
22.
התובע אישר שהוא נפגע בתאונת עבודה בשנת 2006, כפי שעולה גם מתיעוד רפואי שהוגש על ידי הנתבעת, לפיו נפגע התובע במהלך התאונה האמורה בידו, בשעה שנפל במדרגות במהלך העבודה. ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים שהוצגו שבעקבות התאונה התלונן התובע על כאבים ביד ובגב, אף הומלץ לו לעבור ניתוח בגבו ( מוצגים נ/1 ונ/2).
23.
במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שבעקבות תאונת העבודה שאירעה לו, הוגבלו שעות עבודתו במשטרה ל- 5 שעות בלבד, ושבעקבות פריצות הדיסק שהיו לו לא היה באפשרותו ללבוש שכפ"ץ. כן אישר התובע שבשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה האמורה, הועבר לתפקיד שונה, בעבודה משרדית, ומאוחר יותר אף נאלץ לפרוש מהמשטרה בשל פגיעתו בתאונה.

24.
אף שלתובע עבר רפואי עשיר, אשר העיב על יכולותיו התפקודיות בעבודתו במשטרה, לא מצאתי שיש בכך כדי לסתור את הערכת המומחית בדבר הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות תאונת הדרכים.
25.
המומחית השיבה לשאלות הבהרה ששלחה הנתבעת, ואולם היא לא זומנה להיחקר בפני
.
26.
לא מצאתי כל הצדקה לסטות מהמלצתה ולפיכך אני מאמצת את חוות דעתה של המומחית, וקובעת שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות הרפואית בשיעור של 10%.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

27.
בתצהירו פירט התובע כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל ממגבלות תנועה קשות ביד ימין, ומכאבים ממושכים ביד ימין ובשורש כף היד, אשר מתגברים בחילופי עונות. התובע הצהיר כי הוא סובל מקושי בביצוע פעולות יומיומיות, בהרמת חפצים, ופעולות מוטוריות עדינות כגון הברגת ברגים.
28.
התובע העיד שאף שבעקבות תאונת העבודה הוא פרש לגמלאות ביום 30.4.2006, הייתה לו כוונה לעבוד בעבודת אבטחה או בשמירה, או בכל עבודה פיזית אחרת, ולהשתכר סכום נוסף בנוסף לגמלה מהמשטרה. לטענתו, בשל הפגיעה בתאונת הדרכים, נמנעה ממנו האפשרות לעשות כן. בתמיכה לטענתו הפנה התובע לכך שעובר לתאונה, הגיש בקשה
לקבלת רישיון להחזקה ולנשיאה של כלי נשק. לטענתו הוגשה הבקשה לצרכי עבודת אבטחה ושמירה, ולא בשל מגוריו בישוב גבע בנימין. התובע הצהיר כי עובר לתאונה, פנה לייעוץ תעסוקתי והומלץ לו לעבור הכשרה ולעבוד כנגר, ואילו בשל הפגיעה בתאונה, אף עיסוק זה נמנע ממנו. עוד הפנה התובע לכך שהייתה לו אפשרות לעסוק לאחר פרישתו כדפס בדפוס של אחיו, בהתאם למקצוע שרכש בעת לימודיו בישיבה תיכונית, בשכר של בין 8,000 ₪ לבין 9,000 ₪, ואולם אפשרות זו אף היא נחסמה בפני
ו בעקבות התאונה.
29.
הנתבעת טענה מנגד שניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי שקדם לתאונה שהתובע פרש לגמלאות מהמשטרה בשל חבלה קודמת ובשל מצב רפואי קודם.
30.
בתשובותיו במהלך חקירתו הנגדית, הבחין התובע בין פגיעות שנגרמו לו בעבר, לבין הפגיעה בתאונת הדרכים נושא התביעה, וביאר כי לאחר תאונת הדרכים נפגעה יכולתו התפקודית באופן משמעותי. על פי תיאורו: "ש. אנו רואים שבעקבות פריצת הדיסק שלך היתה לך בעיה ביד עוד לפני התאונה? ת. נכון, שנה לפני כן, ועם הזמן היה יותר טוב ופחות טוב, בין זה לבין שבר וכאבים זה שני עולמות שונים" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.2011).
31.
הנתבעת הגישה שורה של מסמכים שמקורם בתיקו האישי של התובע, המעידים על מצבו הבריאותי והתפקודי עובר לתאונת הדרכים נושא תיק זה.
32.
מהמוצג נ/1 ניתן ללמוד שביום 27.3.06 הייתה לתובע תאונת עבודה שעה שמעד במדרגות, בעקבותיה סבל מכאבים חזקים בצוואר ובגב, והתלונן על חוסר תחושה באמה ובכף יד ימין, כמו גם מתחושת נימול ביד. ממסמך קופת חולים (מוצג נ/2) עולה שבעקבות התאונה ביצע בדיקת

mri
שבעקבותיה המליץ הרופא המטפל על ניתוח, ואולם ביום 17.10.06
התחרט התובע וטען שיש באפשרותו לחזור לעבודה מלאה. מהמוצג נ/3 מיום 16.10.06, עולה שעל פי החלטת רופא מחוז ש"י נמצא שאין אפשרות לשלב את התובע בעבודת שטח, וכי יש למצוא לו תפקיד בעל רמת סיכון נמוכה. כן הוגש מזכרו של רופא מחוזי ש"י, מיום 19.10.06 (מוצג נ/4), שלפיו בשל מצבו הבריאותי של התובע לאחר התאונה, אין אפשרות לשלבו בתפקידו הקודם כסייר בחברון, אלא בעבודה משרדית בלבד. ניתן ללמוד מהמסמך האמור, כמו גם מהמוצג נ/5, שהתובע ניסה פעם אחר פעם לחזור לעבודה המבצעית ואולם הוסבר לו שלאור מצבו הבריאותי, לא ניתן לאשר לו את בקשתו.
33.
חרף מצבו הבריאותי של התובע עובר לתאונה, והעובדה שלא היה עוד באפשרותו לבצע את עבודתו הקודמת, בשל הפגיעה בכושר השתכרותו, אין להקל ראש גם בנכות שמקורה בתאונת הדרכים, המוצאת את ביטויה במגבלת תנועה ביד ימין הדומיננטית. לנכות כאמור ישנה השלכה תפקודית ברורה על מגוון פעילויות ותפקידים.
34.
לסיכום נקודה זו, בשים לב לכך שהנכות הרפואית בעקבות התאונה הינה בשל פגיעה ביד דומיננטית, וכן בהתאם לאפשרויות התעסוקה העומדות בפני
התובע, בשים לב לגילו ולעברו המקצועי, מצאתי שיש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע, כמו גם שיעור הנכות התפקודית, זהים לשיעור הנכות הרפואית, ומסתכמים ל- 10%.
הנזקים

הנזק הלא ממוני


35.
בהתאם לקבוע בדין, זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בסכום של
15,000 ₪ במעוגל.

הפסד שכר בעבר

36.
לטענת התובע, לאחר התאונה ועד 17.12.10 לא שב למעגל העבודה. מתלושי משכורת שהוגשו במהלך עדותו של התובע (מוצג ת/1), עולה כי ביום 17.12.10 החל התובע לעבוד באחזקת בתי ספר במועצה האזורית מטה בנימין. במהלך עדותו העיד התובע שעבודתו הינה עבודה של אב בית. מתלוש השכר לחודש אוגוסט 2011 ניתן ללמוד ששכרו החודשי הממוצע של התובע לאחר ניכוי מס הכנסה, עומד על 1,766 ₪ לחודש.
37.
לטענתו של התובע, יש לקבוע פיצוי בראש נזק זה על פי השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה, ובהתאם ל10% נכות תפקודית. לטענת הנתבעת, אין כל מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, שכן התובע פרש לגמלאות ולא עבד בעבודה כלשהי עובר לתאונה, וכי הוא מקבל גמלת פרישה חודשית מהמשטרה.
38.
הצדדים לא פירטו מה גובה הגמלה שאותה מקבל התובע. מעיון בתלוש הגמלה לחודש ינואר 2008 עולה שתשלומי הגמלה ברוטו הינם בסכום של 14,606 ₪, וניכוי מס ההכנסה הסתכם ל- 1,297 ₪. סכומים דומים מופיעים גם בתלושי הקצבה של החודשים פברואר עד מאי שצורפו לכתב התביעה (וגם מתלושי הגמלה של שנת 2007).

39.
כזכור, פרש התובע משירותו במשטרה כחודש לפני התאונה, בעקבות תאונת עבודה. תאונת העבודה בגינה פרש מעבודתו השפיעה על אפשרותו של התובע לעבוד בעבודה פיזית, וכפי שציינו הרופאים במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, האפשרות שעמדה בפני
התובע לאחר תאונת העבודה הייתה לעבוד בעבודה משרדית בלבד, כפי שאכן עשה לאחר התאונה במסגרת המשטרה. מעדותו של התובע עולה שבעקבות תאונת העבודה הוגבלו שעות עבודתו ל- 5 שעות עבודה ביום בלבד.
40.
בשים לב למסמכים האמורים, אינני סבורה שהיה בידי התובע לעבוד לאחר פרישתו באבטחה, בנגרות או בדפוס, שכן ספק אם היה באפשרותו לעבוד במקצועות אלו לאור מצבו הבריאותי הקודם. לא מצאתי שהוכח שתאונת הדרכים היא זו שמנעה את האפשרות לעבוד באחד
מהתחומים האמורים.
41.
במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שלאחר הפרישה הוא היה זקוק לתעסוקה כמו לאוויר לנשימה, ולא רצה להמשיך לשבת בבית. עוד השיב שלא השתלב בעבודה משרדית, כיון שעבודה משרדית כרוכה בנסיעה ממושכת בפקקים לירושלים, האורכת כ- 3 שעות ביום, ועל כן חיפש עבודה בישוב שבו הוא מתגורר, גבע בנימין. התובע השיב בחקירה נגדית שבית הדפוס של אחיו, שבו יכול היה להשתלב בעבודה, מצוי במרכז העיר ירושלים בשכונת מקור ברוך.
42.
בשל שיקולים אלו הסתפק התובע בעבודה בבית הספר הנמצא בישוב, למרות השכר הנמוך המשולם לו.
43.
ניתן ללמוד מהדברים שבעיותיו התעסוקתיות של התובע לאחר פרישתו משירותו במשטרה, והימנעותו מלהשתלב בשוק העבודה במשך תקופה ממושכת, מקורן דווקא בהשלכותיה של תאונת העבודה על מצבו הבריאותי. ניתן ללמוד מהראיות שבעקבות תאונת העבודה האמורה מוגבל התובע לעבודה שמשכה אינו עולה על 5 שעות עבודה ביום. לאור משך זמן הנסיעה מביתו בגבע בנימין עד לירושלים, המותיר לו אפשרות לעבוד שעתיים נוספות בלבד, מוגבלות האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני
התובע. נראה שהתובע לא השתלב במעגל העבודה לפני דצמבר 2010 בעטייה של הנכות שמקורה בתאונת העבודה, ולא בעטייה של הנכות שמקורה בתאונת הדרכים, ולפיכך מצאתי שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

הגריעה מכושר ההשתכרות והפסד הפנסיה


44.
כפי שפורט, החל התובע, ביום 17.12.10, לעבוד כאב בית בבית ספר, תמורת שכר של כ-
1,766 ₪.
45.
מצאתי שיש לקבוע שבסיס השכר של התובע לצורך קביעת הפיצוי בגין אבדן כושר השתכרותו הינו 2,000 ₪ במעוגל, על בסיס השכר המשולם לו היום עבור עבודתו, המשקף את פוטנציאל שכרו לאחר פרישתו מהמשטרה, בשים לב לנכות ולמגבלות שנגרמו לו בעקבות תאונת העבודה, בעטייה מוגבל התובע הן מבחינת שעות עבודתו, הן מבחינת תחום העבודה.
46.
בשל החשש לאפשרות להחמרה במצבו הרפואי של התובע, בהתאם לאמור בחוות דעת המומחית, לגילו של התובע (מקדם היוון של 127.0081), לשיעור הנכות התפקודית ולשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות (10%), ובהנחה של עבודה עד גיל 67, זכאי התובע לפיצוי של 19,000₪ במעוגל, סכום המקביל לכ- 75% מתחשיב אקטוארי .
47.
אשר לפנסיה, בשים לב לגמלה לה זכאי התובע מהמשטרה, מגלם הסכום שנפסק בגין אבדן כושר עבודה גם את הפגיעה בזכויות הפנסיה, ולפיכך לא מצאתי שיש לקבוע סכום נוסף בראש נזק זה.


עזרת הזולת


48.
בעקבות התאונה, אובחן התובע כסובל משבר תוך מפרקי בידו הימנית הדומיננטית. על פי המסמכים הרפואיים, בוצעה החזרה של השבר בהרדמה מקומית, וידו של התובע גובסה למשך כ- חודשיים, ולאחר מכן הושמה לדבריו בסד. על פי תיאורו של התובע, הוא קיבל טיפולים פיזיותראפיים במשך כ- 8 חודשים לאחר התאונה, ועבר טיפולים גם במרפאות של ריפוי בעיסוק.
49.
הן התובע והן אשתו, פירטו בתצהיריהם, שבתקופת אי הכושר היה התובע זקוק לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות כגון לבישת בגדיו, אכילה, רחצה וניידות, וזאת בשל הפגיעה בידו הדומיננטית. גם כיום, כך נטען, נזקק התובע לסיוע בנשיאת משאות כבדים וכיוצ"ב.
50.
בשים לב לשיעור הנכות שנקבע ולטיב הפגיעה, ובשים לב להשפעת הנכות הקודמת, ניתן להניח שהתובע נזקק בעבר לעזרה מסוימת של קרוביו, מעבר לחובתם המוסרית . יתכן שגם בעתיד יזדקק לעזרת מה. מצאתי שיש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בסכום של 7,000 ₪, בערכי יום מתן פסק הדין.

הוצאות


51.
כידוע, פיצוי בגין נזק מיוחד טעון הוכחה. התובע לא הגיש קבלות המעידות על הוצאות שהיו לו. עם זאת ניתן להניח שהבדיקות הרפואיות, במיוחד הנסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים, היו כרוכות בהוצאות.
52.
בשים לב לטיבה והיקפה של הנכות, ניתן להניח שהתובע נזקק ויזדקק בעתיד להוצאות רפואיות, מעבר להוצאות שבסל הבריאות. אני קובעת את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן, לסכום של 5,000 ₪, בערכי יום מתן פסק הדין.
סוף דבר



53.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כמפורט להלן:


נזק לא ממוני-


15,000 ₪;

גריעה מכושר השתכרות-
19,000
₪;


עזרת הזולת-


7,000 ₪;

הוצאות -


5,000 ₪;


סה"כ-




46,000 ₪.


54.
הנתבעת תשיב לתובע גם את הוצאות המשפט שהוציא, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%.
55.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבא כוח הנתבעת.


ניתן היום, ט' בטבת תשע"ב, 4 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 11655/08 מרדכי אלי דוד נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/01/2012)