פסקי דין על ארז חיים | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על מיטבית -עתודות חברה לניהול קרנות פנסיה |

17199-03/11 א     03/01/2012




א 17199-03/11 ארז חיים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיטבית -עתודות חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ










בית משפט השלום בחיפה

ת"א 17199-03-11 חיים נ' לביטוח בע"מ ואח'



03 ינואר 2012



בקשה מס'

4


בפני


כב' השופט יעקב וגנר
– סגן נשיא

תובע/משיב

1
.
ארז חיים



נגד

נתבעות/מבקשות

1. כלל חברה לביטוח בע"מ


2. מיטבית -עתודות חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ




החלטה

נתוני רקע ועובדות

1.
לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר עילה וחוסר סמכות עניינית, או לחלופין להורות על העברת התביעה לבית הדין לעבודה שהוגשה ע"י המבקשת 1 אשר שלא כאמור בכותרת לכתב התביעה קוראת לעצמה "כלל פנסיה וגמל" (להלן:"המבקשת").

2.
המשיב מס' 1 (להלן: "מר חיים") נהג משאית במקצועו, היה מבוטח בפוליסה מס' 516647/5 (להלן: "הפוליסה הראשונה") הכוללת כיסוי ביטוחי לפיצוי בגין נכות מתאונה, אובדן כושר עבודה ושחרור מתשלום פרמיות ביטוח, אצל המבטחת, משיבה מס' 2 (להלן: "כלל ביטוח"). המבקשת, שהינה בבעלותה של כלל ביטוח,
ביטחה אף היא באותה תקופה רלוונטית את מר חיים בפוליסה לביטוח חיים פנסיוני בתוכנית הביטוח "פנסיה בסיסית" אשר מספרה 413219/7 (להלן: "הפוליסה השנייה") ואשר כוללת כיסוי ביטוחי לפיצוי ושחרור מתשלום פרמיות ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

3.
מכתב התביעה עולה כי ביום 31.3.09, במהלך החלפת צמיג אשר התפוצץ במשאיתו, החל מר חיים לסבול מכאבים עזים בגבו וממגבלה בתנועת הגב עם הקרנות לרגליים. בנוסף החל לסבול מדלקת פרקים, כאבים והגבלה בכתף שמאל, כאבי ברכיים וליקוי שמיעה בינוני עד חמור באוזניו. בשל מצבו הרפואי נעדר מר חיים מעבודתו לעיתים תכופות ומכתב התביעה עולה כי למעשה החל מיום 8.2.10 הוא במצב של אי כושר עבודה מוחלט. רופא תעסוקתי שבדק את מר חיים קבע כי הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים פיסיים, כיפוף, הרמת משאות וישיבה ממושכת. מר חיים נבדק גם ע"י מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' רופמן, אשר קבע כי הוא אינו מסוגל לשוב לעבודתו החל מחודש מרץ 2009.

4.
לאור מצבו הרפואי ויכולת התפקוד הירודה, הגיש מר חיים תביעה למימוש זכויות בגין נכות ואובדן כושר עבודה לכלל ביטוח. כמו כן מר חיים הגיש תביעה למבקשת לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה "מיטבית עתודות" שבניהולה.
מכתב התביעה עולה כי במכתבה מיום 12.9.10 אישרה כלל ביטוח את תביעתו של מר חיים החל מיום 8.5.10, עם תום תקופת ההמתנה, ועד ליום 1.11.10. ביום 1.11.10 נשלח ע"י כלל ביטוח מכתב נוסף ובו הודיעה כלל ביטוח למר חיים כי הוחלט לדחות את תביעתו שכן הוא אינו מצוי באי כושר עבודה מוחלט והינו מסוגל לעבודה סבירה אחרת בתחום עיסוקו. בנוסף, כלל ביטוח דחתה את תביעתו של מר חיים לפיצוי בגין נכות מתאונה, מאחר ולטענתה לא הוכח מקרה ביטוח , לא נותרה נכות והתביעה התיישנה. לפיכך, הגיש מר חיים תביעתו זו.

טענות המבקשת
5.
לטענת המבקשת תביעות לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה נתונות לסמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה וזאת מכוח הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בתי הדין לעבודה"). בנוסף, המבקשת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיה כל עילה. לטענתה מר חיים נמצא זכאי לפנסיית נכות לתקופה זמנית וקצובה אשר הסתיימה ביום 31.12.10. מר חיים לא פנה למבקשת בתום תקופת זכאותו הזמנית בבקשה להאריך את תקופת זכאותו לפנסיית נכות. משלא עשה כן לא יכולה להיות לו כל עילת תביעה כנגד המבקשת. זאת ועוד, מר חיים כרך את שתי הנתבעות בכתב תביעה אחד, בדרישה לקבל סעדים, אולם מעובדות המקרה המתוארות בכתב התביעה יש התייחסות מפורשת רק לכלל ביטוח ואין כל התייחסות למבקשת. המבקשת וכלל ביטוח הינן אישיות משפטיות שונות. אין ביניהן כל קשר לעניין חבות בתשלום עמית בקרן הפנסיה או תשלום למבוטח מכוח פוליסת ביטוח. כל אחת מהחברות מהנהלת תקציב שונה, דו"ח שנתי ודו"ח כספי שונה. כל אחת מחברות אלה נסמכת על
עצמה בלבד, על הכנסותיה והוצאותיה. העובדה כי שתי החברות שייכות לאותו קונצרן, אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. מכאן שכתב התביעה על פניו אינו מגלה כל עילה כנגד המבקשת.
טענות מר חיים
6.
לטענת מר חיים מאחר והמבקשת הינה בבעלותה המלאה של כלל ביטוח, מדובר הלכה למעשה, בכיס זהה ממנו נדרש הפיצוי, ויש מקום להגשת התביעה כנגד שתי הנתבעות יחדיו. התביעה כנגד שתי הנתבעות מבוססת על מסכת עובדתית זהה, אשר ראוי כי תתברר בהליך אחד. קיימת בין היתר זהות בנסיבות המקרה, אירוע הביטוח, מצבו הרפואי והתפקודי, כושרו התעסוקתי, וכן בחוות הדעת והתיעוד הרפואי האחר עליו נסמכות טענותיו.

בנסיבות האמורות, פיצול ההליך שלא לצורך ייצור קושי בניהולו, יביא לבירור מיותר של אותה מסכת עובדתית בשני הליכים שונים ויסרבל את הגיון בתיק. לאור האמור מר חיים טען כי יש לדחות את הבקשה.

דיון
7.
ראשית לטענתו של מר חיים כי מאחר והמבקשת הינה בבעלותה המלאה של כלל ביטוח, מדובר הלכה למעשה, בכיס זהה ממנו נדרש הפיצוי, ויש מקום להגשת התביעה כנגד שתי הנתבעות יחדיו. אינני מקבל טענה זו. המבקשת וכלל ביטוח הינן בעלות אישיות משפטיות שונה. אין ביניהן כל קשר לעניין חבות בתשלום עמית בקרן הפנסיה או תשלום למבוטח מכוח פוליסת ביטוח. כל אחת מהחברות הינה אישיות משפטית העומדת בפני
עצמה ועל כן העובדה כי שתי החברות שייכות לאותו קונצרן, אין בה כדי לשנות. קביעה זו מביאה אותנו לטענה נוספת של המבקשת. לטענתה יש לסלק את התובענה עקב העדר עילה עצמאית כנגדה. הנני דוחה גם טענה זו ואבהיר;

אמצעי חמור של מחיקה או סילוק על הסף יש להפעיל
בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד אותו הוא מבקש. צעד דרסטי שכזה הינו
בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ואם חוסר העילה נובע מהעדר טענות עובדתיות, יטה בית המשפט לאפשר את תיקון הפגם על ידי הוספת טענות, כל עוד אין בתיקון זה כדי להזיק לזכויות שצד שכנד או לגרום לעיוות דין (ראה: א גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה תשיעית, תשס"ז – 2007] עמ' 167 – 168). בנסיבות שלפנינו, בהן ברור כי המשיב כרך את טענותיו כנגד הנתבעות יחדיו, יש לאפשר לו לתקן את כתב טענותיו כך שיראה עילה נפרדת כנגד כל אחד מהנתבעות.

8.
מאחר וכל נתבעת עומדת בפני
עצמה, יש להמשיך ולבחון האם לבית משפט זה יש את הסמכות לדון בתובענה, או האם צודקת המבקשת ויש להגיש את התובענה כנגדה לבית הדין לעבודה.

על פי תכליתו של
חוק בית-הדין לעבודה,
לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה. מקור סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות אלה בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה
הקובע כדלקמן:

"24. סמכות בית-דין אזורי
(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 2, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין; וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד..."

סעיף 24 (א)(3) לחוק עוסק אפוא בתובענות כנגד קופות גמל, ותובענות של קופות גמל כנגד חבריהם או חליפיהם. נקודת המוצא לפרשנות סעיף 24(א)(3) היא נקודת המוצא הכללית לפרשנות סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, לפיה
מטרת המחוקק הינה לרכז בבית הדין לעבודה את הסמכויות הנוגעות לנושא ביטחון סוציאלי, כמו גם ליחסי עבודה אינדיבידואליים וקיבוציים במובנו הרחב של המונח. ריכוז סמכויות זה בידי בית הדין פירושו הפקעת סמכויות אלה מבתי המשפט האזרחיים (ראה: א. רובין – בלייר, בית הדין לעבודה, סמכויות וסדרי דין [תשס"ד 2004] עמ' 157). לפיכך, בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם "על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית" (ראה: דב"ע מח/6-6 ברוכים נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין ועבודות ציבוריות, פד"ע כ' 307).

סמכות בית הדין לעבודה תיבדק לפי סעיף 24 (א)(3) לחוק בית הדין לעבודה (להלן: "הסעיף הרלבנטי") ע"י בחינה של זהות הצדדים ועילות התביעה.

9.
תחילה נבחן כאמור את זהות הצדדים. על פי סעיף זה מדובר מחד גיסא בחברים או במעבידים או בחליפיהם ומאידך גיסא, בקופת הגמל. ההגדרה של "חבר" מתמקדת בעובדה כי אותו אדם הצטרף לקופת הגמל על פי התקנות המחייבות את קופת הגמל וחבריה כפי שהן מעת לעת. למרות מגמת המחוקק לרכז את הסמכויות הנוגעות לנושא ביטחון סוציאלי תחת קורת גג אחת, נפסק כי ההגדרה בסעיף נוגעת אך ורק לתביעות של חברים שהם עובדים (ראה:
שם, עמ' 162, וכן ראה: דב"ע מח/6-6 ברוכים נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין ועבודות ציבוריות, פד"ע כ' 307). אם נבחן את נסיבות המקרה שלפנינו נראה כי במועד הרלבנטי לתביעה המשיב נכנס תחת הגדרת חבר וכן תחת הגדרת עובד.

10.
כעת נעבור ונבחן את עילת התביעה. מבחינת התכנים שמכיל הסעיף, מדובר בשני סוגי תובענות עיקריות: 1. תובענות בקשר לזכויות, כגון קצבת זקנה, קצבת שארים, קצבת נכות וכו'. 2. תובענות כספיות, בעיקר של קרנות כנגד מעבידים ועילתן נעוצה בחובתם של המעבידים להעביר לקרנות כספים. למרות הבחנה זו, יכול בהחלט להיות מצב בו יהיו לעמית או לקופה עילת תביעה רחבה יותר, מסוג כזה או אחר, כאשר העילה תנבע מעצם החברות של החבר בקופה. בית הדין הארצי נתן להבחנה זאת פרשנות רחבה וקבע כי תובענה הנובעת מחברות בקופת גמל אין פירושה אך ורק תובענה כספית בעניין כספים שמגיעים לחבר על פי תקנון הקופה, העילה כנגד הקופה יכולה להיות הסכמית או אחרת (ראה: א. רובין – בלייר, בית הדין לעבודה, סמכויות וסדרי דין [תשס"ד 2004] , עמ' 174- 175).

מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית הוא מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה לאמור, מבחן מהות עילת התביעה במובנה הרחב. זאת, בעיקר, נוכח הקושי המובנה בהבחנה בין סוגיה השייכת למשפט העבודה לבין כזו השייכת לדין הכללי כאשר לא אחת נשלטות אותן סוגיות על ידי דיני העבודה ועל ידי הדין הכללי, כאחד (ראה: ע"ע (ארצי) 625/08
אשבל - הראל חברה לביטוח בע"מ ,תק-אר 2009(3), 584, 588 (2009)). הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. בחינת מהותו של סכסוך בין עובדים, מעבידים או חליפיהם לבין קופת גמל, תיעשה אף לאור תכליתו של הסעיף הנובעת משני מקורות יסוד אלה: הגנה על הבטחת הזכויות החברתיות הפנסיוניות של העובדים, במהלך קיומם של יחסי העבודה ולאחר סיומם, כחלק ממשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, וההכרה המשפטית, הסוציאלית והחברתית בחשיבות המצרך הפנסיוני, כפי ביטויו בשוק הפנסיוני. לשם הגשמתן של תכליות אלה, קמה סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעות שעניינן בזכויות פנסיוניות של העובדים, בכפוף לקיום זיקה בין עילת התביעה ובין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי (ראה: שם).

11.
ביסוד ההיבט הביטוחי של ההסדרים הפנסיונים למיניהם, עומדת ההגנה הסוציאלית על העובד ברובד התעסוקתי, ומטרתה להבטיח תשלומי פנסיה או קצבה לעובד כחלופה לשכר, בזיקה לתנאי העבודה עובר לפרישתו. תכלית סוציאלית זו, משותפת לכלל הסדרי הביטוח הפנסיוני, למרות השוני בין סוגי המוצר הפנסיוני וזכויות המבוטחים במסגרתם. תכלית המערך הפנסיוני בישראל היא להבטיח מקור הכנסה לעת פרישה - עקב גיל, נכות או פטירה - אשר ישמור על רמת ההכנסה. תכלית זו היא יסוד מרכזי במסגרת מערך הזכויות החברתיות של תושבי ישראל (ראה: עע 1407/01 אורי פידלמן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 17.10.04), וכן ראה: ע"ע (ארצי) 625/08 - , תק-אר 2009(3), 584 , 596 (2009)).
.
כללם של דברים, אופיים הביטוחי של ההסדרים הפנסיוניים, אינו גורע מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילתן ביחסים הנובעים מאותם הסדרים, לאור תכליתם ומטרתם, אשר ביטוי לה נמצא בסעיף. לא עצם החברות בקופה היא הקובעת את סוג העילה וסיווג הסכסוך, אלא מהותה של הזכות הנפגעת בשים לב לשאלה האם מקור הפגיעה הינו במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי או שמא בפן הביטוחי-סוציאלי (ראה: בש"א (י-ם) 1385/08 כלל חברה לביטוח ואח' נ' גבאי ואח' (28.9.08)).

12.
כל מקרה עלינו לבחנו לגופו, כאשר יש לשים דגש על
הקשר בין היותו של העובד עמית בקופת גמל לעילת תביעתו. יש להשתמש במבחן ה"אלמלא". "האם אלמלא חברותו של אדם בקופת הגמל, לא היה נוצר מצב שעל-פיו נפגעת זכות שלו ועקב זאת קמה לו עילת תביעה", יש לבחון האם התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי. ככל שהתביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח, וככל שהזכות להיות מבוטח היא חלק מהסכם העבודה ומתנאי העבודה, מדובר בתובענה הנובעת מיחסי העבודה. בתוך כך, יבואו בחשבון שיקולים אלה, כולם או מקצתם: האם התביעה נגד קופת הגמל היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה; האם התביעה סבה בעיקרה על תנאי העבודה; האם התביעה כוללת טענות המופנות גם כנגד המעביד או טענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי? בתוך כך נבחן: האם החוזה הביטוחי הינו במהותו ביטוח פנסיוני ותכליתו סוציאלית? ככל שמהות הפגיעה הנטענת הינה בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה, לא תבוא התובענה בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה (ראה: ע"ע (ארצי) 625/08
אשבל - הראל חברה לביטוח בע"מ ,תק-אר 2009(3), 584 , 588 (2009)).



13.
ומן הכלל אל הפרט, בענייננו, המחלוקת בין הצדדים עניינה תשלומים בגין נכות נטענת של התובע. המבקשת לא הראתה ולא שכנעה כי התביעה נוגעת ליחסי העבודה והביטחון הסוציאלי וככל שניתן להתרשם המחלוקת נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק. עמדתי הינה כי ניתן לסווג את המחלוקת בתיק כמחלוקת בתחום הביטוחי ולא בתחום הביטחון הסוציאלי ומשכך אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה והסמכות נתונה לבית משפט זה (ראה והשווה: ת"א (שלום כ"ס) 18181-04-10 רבקה פרגן נ' מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, תק-של 2011(2), 170996 , 170998 (2011)
;
תא"מ (שלום ת"א) 35663-12-10 כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
(נתבעת 1)
;
ע"א(נצ') 3292/09 נעמי מועלם נ' העמותה לזקן גיל עוז,מיום 7/7/10
;
תק-של 2011(4), 32888 (2011)
;
ת.א. (תל-אביב) 150099/09 חסון נ' מגדל חברה לביטוח (13.9.09); תא"מ (קריות) 44785-02-10 יוזמה קרן פנסיה נ' קטנר (8.2.11); ת.א (חי') 278-07-09 הפניקס ניהול קרנות פנסיה נ' נוימן (29.7.10); בש"א (ראשל"צ) 4002/09 יוזמה קרן פנסיה נ' בן דקון ואח' (26.11.09)).

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי לבית משפט זה נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה זו.

תוצאה:

14
אשר על כן הבקשה לדחייה על הסף נדחית.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪ כולל.

לנוכח האמור ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים ביניהם בהתאם להחלטות קודמות. בקשה לתיקון כתב תביעה, אם ימצא התובע צורך להגישה, תוגש לא יאוחר מאשר תוך 20 יום מהיום.

הצדדים יודיעו בתוך 60 יום על סיום כל ההליכים המקדמיים ואזי יקבע מועד לק.מ.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

ניתנה היום,
ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.






הוקלד על ידי .......







א בית משפט שלום 17199-03/11 ארז חיים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיטבית -עתודות חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/01/2012)