פסקי דין על אמיל אלי דיין | פסקי דין על ועדת השחרורים | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

17203-10/11 עתא     10/01/2012




עתא 17203-10/11 אמיל אלי דיין נ' ועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה




לך






בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"א 17203-10-11 דיין נ' ועדת השחרורים
והיועץ המשפטי לממשלה




10 ינואר 2012





לפני:
כב' השופט אברהם טל
, אב"ד – סג"נ
כב' השופטת זהבה בוסתן

כב' השופט צבי דותן



העותר
אמיל אלי דיין



נגד

המשיבים
1. ועדת השחרורים

2. היועץ המשפטי לממשלה


<#3#>

פסק דין

1.
העותר מרצה 13 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח של אשתו דאז (גרושתו היום),
גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות ואיומים שביצע כלפיה, והוא עותר כנגד החלטת משיבה 1 (להלן: "הועדה") מיום 22.9.11, שדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.

2.
הועדה עמדה בפתח החלטתה נושא העתירה על חומרת התנהגותו של העותר נושא מאסרו ותארה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בפני
ה, לרבות חוות דעת ועדת אלמ"ב במחוז הצפון ובמחוז הדרום, לאחר שהדיון הועבר אליה בשל טענת ב"כ העותר לניגוד אינטרסים.

הועדה קיבלה את האמור בחוות הדעת הגלויה והחסויה של ועדת אלמ"ב במחוז הדרום מיום 31.8.11, שצורפה כנספח ע/13 לעתירה, שלא המליצה על שחרורו המוקדם של העותר ועל יציאתו לחופשות על רקע הערכה שקיים פוטנציאל גבוה לסיכון כלפי סביבתו.





הועדה קבעה באשר לחוות דעת ועדת אלמ"ב כדלקמן:

"יש לציין, כי חוות דעת ועדת אלמ"ב המוגשת לעיון ועדות השחרורים הינה חוות דעת סטטוטורית המבוססת לפי סעיף 11(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, המבוססת על הערכות של אנשי מקצוע מנוסים, ואנו יכולים להניח בצורה ודאית כי ועדת אלמ"ב עיינה בכל החומר אשר נשלח אליה ביום 21.7.11 והיא לא היתה חייבת לציין כל פרט או כל פסיק מאותם מסמכים, ואנו סומכים על שיקול הדעת והאמינות של צוות הוועדה אשר הכין את חוות הדעת".


הועדה לא התעלמה מהתנהגותו החיובית של העותר במהלך מאסרו, מכך שתום ריצוי שני שליש ממאסרו חל ביום 10.1.09 אך העדיפה את חוות דעת ועדת אלמ"ב על פני תוכניות השיקום של ד"ר שני ושל העו"ס יצחק פרי שהוגשו והוצגו גם בפני
נו (ראה נספחים ע/1 וע/2 לעתירה).

בסיפא החלטתה קבעה הוועדה שהיא חייבת לשקול את מסוכנותו של העותר במידה וישוחרר ולפניה עומדת חוות דעת ועדת אלמ"ב שהתקבלה על ידה ללא סייג בדבר מסוכנותו. לאור האמור סברה הוועדה שהעותר לא ראוי לשחרור מוקדם ושחרורו יפגע בבטחון הציבור.

3.
טענות ב"כ העותר
א.
הועדה לא שקלה את חוות העת של ד"ר שני ואת תוכנית השיקום המעולה המוצעת מטעם העותר, שמצדיקות את שחרורו המוקדם.
ב.
הועדה שמטה סמכותה והפקידה את שיקול דעתה בידי ועדת אלמ"ב, שבשיקול דעתה ואמינותה נתנה אמון עיוור.
ג.
החלטת הועדה לוקה בחוסר הנמקה.
ד.
בחוות דעת ועדת אלמ"ב החדשה מיום 31.8.11 נפלו פגמים משפטיים בכך שהועדה לא שקלה את כל השיקולים הראויים, לא שקלה באופן ממשי את החומר שהועדה העמידה לפתחה בכל הקשור להליכים האזרחיים שמתנהלים בין העותר לגרושתו (ראה נספחים ע/3 - ע/7 לעתירה), שקלה שיקולם זרים או פסולים כמו תיק תלוי ועומד בגין תלונה מהעת האחרונה שהגישה בתו של העותר על גילוי עריות שבוצע, לפי טענתה, מלפני שנים רבות, לא גילתה שקיפות לגבי ניגוד אינטרסים, הביאה טיעונים מוטעים ולא סבירים ולא התייחסה לטיעונים שנשמעו בפני
ה.

ה.
בהחלטת ועדת אלמ"ב נפלו כשלים רבים כמפורט בסעיף 36 לעתירה בכל הקשור לטיפול שעבר העותר ולהתייחסותו אליו, להתייחסותה לדברי המתלוננת ולסכסוך הרכושי בינה לעותר, להסתמכותה על תיק מב"ד מבלי לעיין בתיק החקירה, להמלצתה לסווג את העותר כבעל פרופיל ג"ע ולהתייחסותה לחות הדעת של ד"ר שני ולתוכנית השיקום של העו"ס פרי (לרבות טענותיה באשר לקרבת המשפחה שלו עם העותר).
ו.
מתחם הסבירות חייב להעדיף את חוות הדעת של ד"ר שני שהוגשה ע"י העותר, שמתבססת על ראיון קליני עם העותר ועל שימוש בכלים אקטואריים, על פני חוות הדעת של ועדת אלמ"ב.






4.
תגובת ב"כ היועמ"ש
א.
הועדה הסתמכה, בצדק, על חוות דעת ועדת אלמ"ב שהן מאוזנות, אובייקטיביות, מנומקות ומבוססות על הערכות של גורמי הטיפול שטיפלו בעותר במהלך מאסרו, לפיהן העותר לא מיצה את ההליך הטיפולי בכלא והוא זקוק להמשך טיפול בטרם שחרורו (ראה הדו"ח הסוציאלי שצורף כנספח ו' לתגובה).
ב.
ועדת אלמ"ב לא התעלמה מאף מסמך שהוצג בפני
ה, לרבות מהסכסוך בין העותר לגרושתו, ולא התייחסה למהימנות התלונה שהגישה בתו של העותר.
ג.
הועדה העדיפה, בצדק, את חוות דעת ועדת אלמ"ב על פני חוות הדעת של ד"ר שני שכן ד"ר שני נפגש עם העותר רק פעמיים ואילו גורמי הטיפול נפגשו איתו לכל אורך מאסרו. גם בפני
ד"ר שני העותר לא לקח אחריות על מעשיו וד"ר שני הגדיר את מסוכנותו כבינונית כלפי המתלוננת.
ה.
לא ברור מה התוכנית השיקומית שמוצעת לעותר ע"י העו"ס פרי, היא לא מתייחסת לרמת מסוכנותו של העותר, אין בה כל הצעה לתוכנית קונקרטית ואין בה מיתווה ראוי לטיפול בעותר, שסובל מדיכאון ורמת מסוכנותו בינונית.
ו.
הועדה וועדות אלמ"ב התייחסו לסכסוך האזרחי בין העותר לגרושתו. אין בפסקי הדין המתייחסים לסכסוך קביעה בקשר למהימנות המתלוננת או לסיכון שצפוי לה מהעותר. אין בעובדה שהציעה לעותר לגור בנחלה כדי ללמד על כך שהיא אינה חוששת מהעותר שכן היא תיכננה לעבור לגור מחוץ לנחלה כשהעותר יחזור אליה.





דיון והכרעה

5.
התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטת ועדת השחרורים
היא מצומצמת. בית המשפט לא יחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הוועדה, ויתערב בהחלטתה רק אם שוכנע שהיא חורגת באופן ממשי ממתחם הסבירות.


"אין בית המשפט משים עצמו כוועדת שחרורים. השאלה אינה מה היה בית-המשפט פוסק אילו הוא היה פועל כוועדת שחרורים" (
בג"צ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים
, פ"ד נה
(2) 838, 870 (2001);
רע"ב 314/06
מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (לא פורסם, 1.2.06)). אלא, על בית המשפט "לשאול את עצמו האם החלטתה של ועדת השחרורים
הינה בלתי סבירה" (
רע"ב 4878/06
מדינת ישראל נ' סמיר, פסקה 2 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 13.9.06);
בג"צ 550/89 היועץ המשפטי לממשלה
נ' ועדת השחרורים
, פ"ד מג
(2) 739, 742 (1989))".


וכן ראו:
בג"צ 89/01
הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים
, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס
, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001);

רע"ב 7338/08
צוויר נ' ועדת השחרורים

, פיסקה 4 [פורסם בנבו] מיום 27.10.2008).


6.
עוד יש לזכור כי נקודת המוצא היא "כי על האסיר לרצות את מלוא העונש שהוטל עליו ואין לו זכות מוקנית כי מאסרו יקוצר" (רע"ב 910/10, אחמד אמירה נ' ועדת השחרורים
המיוחדת , [פורסם בנבו], מיום 7.2.10), ועליו הנטל להוכיח לוועדה כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור.

7.
סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כי בבוא ועדת השחרורים
להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי, "תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא".

בין יתר השיקולים נמנים: אופי העבירה בשלה נושא האסיר בעונש מאסר;
הרשעות קודמות של האסיר וחומרתן; אופי התנהגותו בכלא ומידת שיקומו; מעורבות בפעילות עבריינית בתוך הכלא או מחוצה לו; חוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניינו על ידי גורמים בשירות בתי הסוהר ועוד (
רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו
(5) 236;
רע"ב 205/08
עסילה נ' ועדת השחרורים

, [ פורסם בנבו], מיום 24.6.08).

8.
על חובותיה ואחריותה של הוועדה, עפ"י כללי המשפט המנהלי, עמד בית המשפט בקבעו:


"ועדת השחרורים
היא טריבונל כעין שיפוטי. על-כן חלות עליה הלכות המשפט המנהלי, החלות בדרך כלל על טריבונל כעין שיפוטי. אכן, אין לו לאסיר זכות קנויה להשתחרר ממאסרו בתום ריצוי שני שלישים מעונשו, אך זכותו היא, כי שיקוליה של הוועדה בעניינו ודרכי פעולתה יהיו כדין. בידי ועדת השחרורים
נתונים המפתחות לדלתות הכלא, ואך טבעי הוא, כי השימוש במפתחות אלה ייעשה כראוי. על-כן, מוטלת על ועדת השחרורים
החובה – במישור המהותי – לפעול בסבירות, בהגינות, ללא הפליה וללא שרירות. עליה לשקול שיקולים רלוואנטיים ושיקולים אלה בלבד. בדומה, מוטלת על הוועדה החובה – במישור הדיוני – לפעול על-פי כללי הצדק הטבעי, לבסס את מסקנותיה על עדויות בעלות ערך הוכחתי, ולנמק את החלטותיה במידת פירוט סבירה"


(עע"א 2/83 ועדת השחרורים
נ' אסיאס, פ"ד לז(2), עמ' 693-694).

9.
עיון בחוות הדעת של ועדת אלמ"ב שעמדה בפני
הוועדה, בדו"ח גורמי הטיפול בעותר בכל מהלך מאסרו, המביא את התייחסותו לביצוע העבירה ולהליך הטיפולי הפרטני והקבוצתי, מעלה כי צדקה הוועדה כאשר קבעה את מסוכנותו של העותר באם ישוחרר על תנאי בטרם מיצוי ההליך הטיפולי במהלך מאסרו, במיוחד כאשר גם ד"ר שני מעריך את מסוכנותו של העותר כבינונית, לאחר שגם בפני
ו לא נטל העותר אחריות מלאה על מעשיו.

10.
לאור האמור במסמכים הנ"ל אין בתוכנית השיקומית שהגיש העותר לועדה, אף מבלי להתייחס לקרבת המשפחה של העו"ס פרי לעותר, כדי להפיג או להפחית את מסוכנותו של העותר כלפי גרושתו.






11.
עיון בחוות הדעת הארוכה, המפורטת והמנומקת של ועדת אלמ"ב מעלה כי היא עיינה בכל החומר שהובא בפני
ה והתייחסה אליו. אין בעובדה שועדת אלמ"ב לא הביעה דעתה באשר לסכסוך בין העותר לגרושתו כדי להפחית ממהימנות קביעתה באשר למסוכנות העותר כלפיה שכן קיומו של סכסוך ביניהם ומסוכנותו הבינונית של העותר כלפי גרושתו, כפי שהוערכה ע"י ד"ר שני, בצד הצורך בהמשך הטיפול בעותר במהלך מאסרו, כפי שנקבע על ידי גורמי הטיפול, מצדיקים את המלצת ועדת אלמ"ב שלא לשחרר את העותר על תנאי.

12.
ועדת אלמ"ב הביאה בפתח חוות דעתה נתונים על העברות שביצע העותר, על נתוניו האישיים (לרבות מצבו הרפואי); על הטיפול שעבר במהלך מאסרו והתרשמות גורמי הטיפול מהצורך בהמשך הטיפול והעריכה את מסוכנותו של העותר בהתבסס על התועלת המוגבלת שהפיק מתהליך הטיפול הפרטני והקבוצתי שעבר ועוצמת הקונפליקט בינו לגרושתו בכל הקשור לחלוקת הרכוש המשותף ולתביעת בתו, שזוכה בתמיכת אמה, באשר לפגיעה מינית שפגע בה (מבלי להתייחס למהימנותה ולפרטיה שלא ידועים לועדה) והתייחסה לתוכנית השיקומית שנותנת מענה רק לחלק מצרכיו הטיפוליים של העותר, תוך שימת דגש על התנהגותו האלימה.

13.
הנתונים שנבחנו בצורה מקיפה ויסודית ע"י ועדת אלמ"ב בחוות דעתה הגלויה, נתמכים בכתב בחוות הדעת החסויה שהוצגה בפני
נו, הכוללת נתונים שמעלים חשש לגרושתו של העותר וילדיה אם ישוחרר על תנאי. נתונים אלה מצדיקים את מסקנת ועדת אלמ"ב לפיה אין בתוכניות השיקום שהציג העותר כדי להפחית את מסוכנותו כלפי גרושתו ובני משפחתו, במיוחד כאשר לא מיצה את ההליך הטיפולי בבית הסוהר.

14.
מהחלטת הועדה נושא העתירה עולה שהיא עיינה בחוות דעתו של ד"ר שני ובתוכנית השיקומית של העו"ס פרי. לאור האמור לעיל, התנהגותו האלימה החמורה של העותר כלפי גרושתו והאמור בדו"ח גורמי הטיפול, צדקה הועדה כאשר העדיפה את האמור בחוות דעת ועדת אלמ"ב ועמדת גורמי הטיפול בשב"ס על חוות דעתו של ד"ר שני והתוכנית השיקומית שהציג העותר.

15.
החלטת הועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה ומוצדקת, אשר הביאה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטים לצורך החלטתה אם לשחרר את העותר על תנאי, ואין כל נימוק להתערבות ערכאה שיפוטית בה.

16.
אנו דוחים את העתירה.


<#3#>
ניתן והודע היום ט"ו טבת תשע"ב, 10/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים.




אברהם
טל, שופט, אב"ד
סגן נשיא
זהבה בוסתן
, שופטת
צבי דותן
, שופט










עתא בית משפט לעניינים מנהליים 17203-10/11 אמיל אלי דיין נ' ועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)