פסקי דין על ח"כ אברהם הירשזון | פסקי דין על the marker media מקבוצת הארץ

6310/04 בשא     01/07/2004




בשא 6310/04 ח"כ אברהם הירשזון נ' the marker media מקבוצת הארץ





ח"כ אברהם הירשזון

בעניין:
המבקש

נ ג ד
1. the marker media מקבוצת הארץ

2. גיא רולניק
3. איתן אבריאל
4. צבי זרחיה

המשיבים
ב"כ המבקש - עוה"ד אלדד יניב
, יואל אסף
והילה נויבך
ב"כ המשיבים - עו"ד ליאונד ועו"ד ויצמן

נוכחים:

פרוטוקול

ב"כ המבקש: אני מציין שהמשיב 4 נמצא באולם בית המשפט ואנו מבקשים שהעניין הזה יילקח בבחינת משקל עדותו. המשיב 4 מאזין לחקירתו הנגדית של המבקש.

המבקש מר אברהם הירשזון לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה נגדית:
ש. כמה זמן אתה מכיר את מר זרחיה.
ת. אני לא יכול לנקוב במספר שנים. אני הייתי בכנסת העשירית שנה ואח"כ בכנסת ה - 12. התחלתי להכיר אותו.
ש. שנים רבות.
ת. כן.
ש. אתה מכיר את מספר הטלפון שלו.
ת. אני מתאר לעצמי שיש לי.
ש. את הסלולרי שלו יש לך.
ת. יכול להיות.
ש. אתה קיבלת את נספח א' ממר זרחיה ובו שורה של 13 שאלות.
ת. כן. קיבלתי. אינני זוכר באיזה יום.
ש. בתצהיר אתה אומר שקיבלת זאת ביום 27.6.04 האם זה נכון.
ת. אם בתצהיר נאמר שזה נאמר כנראה שזה נכון.
ש. האם נכון שאחרי שקיבלת את המסמך התקשרת אליו לטלפון.
ת. אחרי שקיבלתי את המסמך זרחיה דיבר איתי ושאל אותי אם הגיע אליי המסמך אמרתי שכן והוא ביקש שאני יעבור על המסמך.
ש. האם התקשרת אליו.
ת. בשעות יותר מאוחרות צילצלתי אליו כעבור שעתיים.
ש. אחרי שעתיים התקשרת אליו שהמסמך נספח א' היה לנגד עיניך וקראת לו שאלה שאלה והוא יחד איתו וענית על כל שאלה. האם זה נכון.
ת. זה נכון חלקית מאוד מאוד. עניתי לו בחלקיות גדולה מאוד.
ש. אתה ראית את התצהיר של מר זרחיה.
ת. לא קיבלתי ולא ראיתי שהוגש הבוקר.
ש. אתה לא יודע מה זרחיה אומר על מה שהיה. האם אתה יודע מה כתוב בתצהיר של מר זרחיה.
ת. לא.
ש. אתה לא יודע את הגירסה של מר זרחיה לשיחה. האם זה נכון.
ת. אני לא מכיר את התצהיר ולא מכיר מה שכתוב פה.
ש. אנו צירפנו לתצהיר של מר זרחיה את נספח ב'. בנספח ב' מועלות השאלות כפי שנשאלו על ידו בנספח א' ומתחת לכל שאלה את התשובה שהוא מייחס לך. הוא אומר שהוא הקליד את תשובתך והכניס אותה. (מקריא). האם אתה מזהה את הדברים שאתה מספר לו כולל מספרים. האם כל זה נאמר על ידך.
ת. (העד מעיין). כן.
ש. אני מקריא לך בנספח ב'. אתה זוכר את השאלה הזו.
ת. כן.
ש. אתה ענית פה לדברי מר זרחיה שהקליד למחשב האישי שלו. אתה זוכר את זה.
ת. אני זוכר שהם נאמרו במסגרת של דברים יותר רחבים. כנראה שאמרתי. אני רואה פה בבירור דברים שאמרתי ושלא נכתבו פה.
ש. האם בשביל לדעת אם מיכאל צולר נוכח בוועדות הכספים אתה צריך בשביל זה אסמכתאות.
ת. אני אמרתי שמיכאל צולר ישב.
ש. אתה צריך ניירות אם הוא ישב איתך בוועדה.
ת. כן. כי התשובות שלי הם לא שלמות. השאלה הזו יכול להסתבר שהוא יושב אצלי באופן קבוע ואני רוצה להוכיח לך שהוא בא לעיתים ולא באופן קבוע.
ש. אתה ענית אני מכיר את מיכאל צולר שנים. אני מפנה לפיסקה לפני אחרונה בנספח ב' (מקריא). אתה אמרת את זה.
ת. כן.
ש. אתה נשאלת האם כיו"ר ההסתדרות לתת דוגמא לעובדים ולנסוע במכונית צנועה יותר מוולבו. האם בשביל זה אתה צריך אסמכתאות.
ת. אני צריך אסמכתאות כדי להראות שזה היה הנוהג. אני רוצה להביא לך מסמכים על כך.
ש. אני מפנה לסעיף 17 לתצהירך. כל השיחה הזו שניהלת איתו שהתמשכה כשלושת רבעי שעה למה לא סיפרת לבית המשפט שבאת בבקשה לצו מניעה זמני ואמרת שלא נתנו לך להגיב. למה את כל זאת לא סיפרת.
ב"כ המשיבים: חברי קם בצעקות ובכך הדריך את העד מה לומר.
ב"כ המבקש: אני מתנגד לשאלה. גם בחקירה נגדית לא מדריכים את העד. העד אמר שהייתה שיחה טלפונית והוא אומר זאת בסעיף 16. לכן שעד אומר בסעיף 16 הייתה שיחה טלפונית שואלים את העד ומפנים אותו לסעיף 16 ואומרים לו שהייתה שיחה טלפונית אבל למה אתה לא כותב זאת.

החלטה
ההתנגדות נדחית.

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ד (1 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט
ש. אני מפנה אותך לסעיפים 17 - 18 לתצהירך.
ת. זה מה שכתבתי בתצהיר.
ש. אתה יודע איפה מר זרחיה יושב בכנסת.
ת. פחות או יותר.
ש. אתה שלחת את עו"ד שלך לשלוח מכתב. האם זה נכון.
ת. אם יש בתצהיר אז הוא שלח מכתב.
ש. קראת את התצהיר שלך.
ת. כן.
ש. זרחיה יושב לידך למה לא שלחת מכתב לזרחיה ואמרת לו איך זה אתה רוצה לפרסם תגובה. איך זה שלא פנית אליו.
ת. ראיתי שאתם משקרים אותי לכל אורך הדרך. אין שום יחסים אישיים יותר. מהרגע הראשון שפנה אליי זרחיה בנושא זה הוא אמר לי כל פעם נשאלות שאלות כאלה ואחרות הוא אמר לי בוא נשב ונראה מה השאלות ומה התגובות.
ש. את נספח א' קיבלת.
ת. כן.
ש. אחרי שקיבלת את נספח א' אתה כותב שהתשובות נועדו שזה היה למטרה אחרת. למה לא פירטת בתצהיר מה המטרה. אני מפנה את בית המשפט לסעיף 2 לתצהיר.
ת. פנה אליי זרחיה ואמר לי נשאלות שאלות ואני רוצה פעם אחת לשבת ולדבר איתך. אני אמרתי שבמקום זה תתן לי את השאלות במכתב ואני אתן לך התייחסות מורחת בכתב. חיכיתי כמה ימים הוא צלצל אליי ואמר לי שהשאלות בפני
ו ואני אמרתי שאני אתן לו תשובות. הוא אמר לי שהוא רוצה תשובות בעל פה. אמרתי לו שהזמן קצר ואי אפשר לעשות זאת בתוך שעתיים אני לא ידעתי שזה איזה שהוא כתבה או לצורך דבר אחר. ידעתי שהוא רצה שיהיה לו את הנתונים. אני רואה עכשיו שיש דברים חסרים. לא ידעתי שרוצים לפרסם כתבה. אני מוכן להשבע בילדיי. זרחיה לא אמר לי שהוא עומד לפרסם כתבה עליי. אם היה עניין של כתבה אז הייתי נערך לגמרי אחרת. חשבתי שזה במסגרת היחסים הידידותיים שלנו. הוא פנה אליי ואמר לי שהוא רוצה פעם אחד שיהיה חומר אמרתי לו שאני רוצה לתת לו את החומר הרחב ביותר שלא יהיו שום שאלות יותר. יש לי שלושה ילדים שמחר צריך לראות את אביהם בכתבה בעיתון שיהיה כתוב מושחת.
ש. אתה קראת את הכתבה.
ת. ראיתי את כל הכתבות שלכם. ראיתי את הכתבות שלכם ואין כתבה אחת שלא הייתה נבזית.
ש. איך אתה יודע שיש לשון הרע איומים ונוראיים.
ת. מתוך ניסיון העבר.
ש. זרחיה כתב עליך פעם כתבה. תבעת פעם את מר זרחיה.
ת. לא.
ש. כתבת לו מכתב התראה פעם.
ת. לא.
ש. לא היה דברי לשון הרע איומים ונוראים.
ת. לא.
ש. אתה כתבת שזה למטרה אחרת למה לא ציינת בתצהיר מה המטרה.
ת. אין לי תשובה מדוע לא ציינתי בתצהיר מה המטרה.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 19. אתה מצהיר לבית המשפט שאתה רוצה להפגש באופן מיידי.
ת. כן.
ש. בא אליך מר זרחיה ביום רביעי שנודע לו שאתה רוצה להפגש.
ת. לא נכון. אני הלכתי והייתי ביציאתי מהכנסת אחרי מספר ישיבות. מולי הלך זרחיה שהוא מדבר בפלאפון הוא אמר הוא לפניי הוא לפניי. עברתי והלכתי לשתות הוא בא אליי ואמר לי יש לך להשיב על עוד שאלות ואמרתי לו שיש לי הרבה מה לומר ומה להשיב. אמרתי לו שידבר עם העו"ד שלי. אני ראיתי שהוא מקליט אותי בכנסת.
ש. זה פעם ראשונה שאתה אמרת לו שאתה רוצה להגיב.
ת. אמרתי לו גם בטלפון שאני רוצה להגיב.
ש. מעבר לשיחה הטלפונית.
ת. בשיחה הזו אמרתי לו שיש לי עוד הרבה מה לומר.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 10 לתצהירך. (מקריא). אתה רוצה להפגש איתו עם המשיב 4.
ת. כן.
ש. האם אי פעם אמר לך המשיב 4 שאתה צריך להפגש עם המשיבים 1 ו - 3.
ת. לא.
ש. אתה מצהיר בסעיף 5 לתצהירך. אתה אומר שיש לך הסכם להפגש עם הגורמים המוסמכים במגזין. מי אלה הגורמים המוסמכים.
ת. הגורם המרכזי הוא זרחיה. שנית לאחר מכן שנודע לי שיש כתבת תחקיר שלא ידעתי אמרתי לפחות שיתנו לי להפגש עם הגורמים המוסמכים, מי שאחראי על העיתון.
ש. האם עם מר זרחיה ביקשת להפגש למסור לו כל אסמכתאות והוא סירב.
ת. לא. לא פניתי למשיב 4 והוא סירב להפגש עימי.
עו"ד ויצמן: אני שוחחתי עם עו"ד אלדד יניב מספר פעמים הן עם עו"ד הילה נויבך והן עם עו"ד יניב ההצעה לתת תגובה הועלתה לראשונה להערכתי החל מהשעה 19:00 כשההצעה לתת תגובה עד למחרת זה היה בסביבות השעה 12:00 היום.
עו"ד אלדד יניב: אני מאשר את העובדה.

המשך חקירה:
ש. את ההצעה הזו של עו"ד ויצמן האם העו"ד שלך סיפר לך עליה.
ת. כן. הוא סיפר לי שיש לי אפשרות להגיב עד היום בשעה 12:00.
ש. אם אתה שמעת את ההצעה הזו אתמול בערב ואתה מצהיר בבית המשפט בסעיף 19 לתצהירך באופן מיידי להפגש למה דחית את היד המושטת. למה לא העברת לו את המסמכים.
ת. אני שמעתי זאת מהעו"ד שלי אתמול בשעות הערב. שנית, כדי לרכז את כל המסמכים בצורה רצינית לא מספיק היה עד השעה 12:00.
ש. אני מפנה אותך לשאלה האמצעית שמתחילה במילים: "האם אינך מזהה". אתה בא ומספר סיפור שלם בעניין הזה. בשביל זה אתה צריך מסמך.
ת. השאלה הזו היא לא שלמה ולא מושלמת. השאלה הזו דיברתי בנושא הבעלויות של עיתון הארץ. זה לא תשובה מושלמת פה. לעצם שאלתך אני אומר כן אני רוצה ואני מבקש שהיועצת המשפטית של הכנסת תגבה אותי במסמכים בדבר הנושא הזה.
ש. אתה אומר שמה שחסר זה הבעלויות הצולבות של עיתון הארץ.
ת. לא אמרתי. יש הרבה דברים שלא נכתבו.
ש. חוץ מהבעלויות הצולבות של עיתון הארץ האם יש משהו שלא נכתב.
ת. כפי שאני זוכר אני חשוב שאת הנושא של בני את מה שהוא סבל אני הרחבתי בנושא הזה.

חקירה חוזרת:
ש. נשאלת לגבי השאלות והתשובות אותו מסמך נספח ב' ואמרת שלא גמרת שום שאלה ואז חברי קטע אותך. למה התכוונת שלא סיימת שום שאלה.
ב"כ המשיבים: אני מתנגד. כאילו בית המשפט לא שמע את העד. הוא אומר לך עכשיו בדרך עקיפית שהוא כביכול לא השלים שאלות וכל התשובות שלו לא היו שלמות. בית המשפט שמע את העד והתרשם. אין פה שום דבר שטעון הבהרה.
ב"כ המבקש: באותו נושא ספציפי שהעד נשאל לגבי נספח ב' הוא לא אמר אני לא גמרתי שום שאלה. העד לא סיים את תשובתו. אני מבקש שהעד יסיים את התשובה שלו.

החלטה
ההתנגדות נדחית .

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ד (1 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט
ת. אני במסגרת השאלות האלה שהתכוונתי מראש לענות אך ורק בכתב וכאשר מר זרחיה ביקש שאני אתן תשובות ראשניות בטלפון אמרתי לו מספר פעמים שהתשובות לא שלמות ולא מושלמות אני מבקש שתהיה לי זכות להגיב בכתב ולא להסתפק בתשובות האלה.

מר צבי זרחיה לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה נגדית:
ש.ת. אני כתב בעיתון הארץ. 18 וחצי שנה. אני שכיר שם.
ש. אתה עובד בעוד עיתון.
ת. לא, רק בעיתון הארץ.
ש. במסגרת השנים הרבות שאתה בכנסת לטענתך אתה הספקת להתיידד עם המבקש.
ת. לא נפגשתי עם המבקש מחוץ לשעות העבודה. נפגשתי איתו בכנסת. אני לא ידיד של המבקש.
ש. שאתה רואה אותו בכנסת אתה אומר לו שלום אברהם.
ת. לכל ח"כ אני אומר שלום.
ש. שאתה כותב כתבות מעיתון דה מארקר אתה מקבל מהם שכר.
ת. כן. מעיתון הארץ. המעסיק שלי הוא עיתון הארץ.
ש. אם אתה כותב מעת לעת עבור עיתון דה מארקר.
ת. יש לי שכר קבוע מעיתון הארץ.
ש. אתה כותב פעלתי כלפי ח"כ הירשזון בעדינות מלאה וללא דופי.
ת. יותר מזה. המבקש מכיר אותי. פניתי אליו לבקש תגובה בנושאים האלה פניתי אליו כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים אני חושב שהוא יכול להודות בזה שהייתי מאוד הגון.
ש. לאיזה צורך.
ת. אני עיתונאי אני מקבל מידע ואני בודק אותם.
ש. כתבת פעם נגד המבקש במארקר.
ת. קשה לי לזכור. אני לא זוכר דבר כזה. אני כותב כל כך הרבה כתבות כל יום ואני לא זוכר לאן הולכים הכתבות. אני כותב בין 8 - 10 ידיעות בכנסת. יש תקופות שאני כותב לדה מארקר. אני לא זוכר מה כתבתי לדה מארקר.
ש. התחקיר המסויים הזה שעומד להתפרסם, אתה כתבת אותו.
ת. אני כתבתי כתבה בדה מארקר על המבקש.
ש. האם הכתבה הזו שכתבת האם זו הכתבה שעומדת להתפרסם.
ת. כן, כולל אנשים אחרים.
ש. האם הכתבה הזו שאתה אומר שכתבת האם זו הכתבה שעומדת להתפרסם.
ת. אני העברתי זאת לעורך והוא עומד לפרסם אותו.
ש. האם הכתבה שעומדת להתפרסם ושהיא נשוא כל ההליכים האם היא נכתבה על ידך.
ת. אני יודע שיש עוד אדם אחד אולי יותר שאספו חומר עבור הכתבה הזו אבל הם עבדו באופן עצמאי.
ש. כמה זמן אתה עבדת על הכתבה הזו.
ת. כמה ימים.
ש. כמה ימים.
ת. לא ספרתי.
ש. שבוע או חודש.
ת. התחלתי בגישושים ראשוניים לפני כשבועיים.
ש. לפני כשבועיים ימים שהתחלת בגישושים ידעת שאתה מתחיל לקראת כתבה על המבקש.
ת. אני עשיתי גישושים שאלתי שאלות על סמך השאלות האלה.
ש. ששלחת למבקש את השאלות זה היה בשביל הכתבה.
ת. כן.
ש. אתה אמרת למבקש שמדובר בשאלות לצורך כתבה.
ת. אמרתי לו שיש לי שאלות לשלוח אליו לפי הבנתי הוא ידע שמדובר בכתבה. אני עיתונאי שכותב כתבות ולא משורר. אני לא משתמש במידע שאני אוסף לעצמי.
ש. אני טוען שאתה ביקשת מהמבקש לענות על מספר שאלות אמרת לו שזה בגלל שעולות כל מיני שאלות במערכת ואתה מבקש לקבל ממנו תשובה מפורטת. האם זה נכון.
ת. השאלה לא מדוייקת. אני בשנה וחצי האחרונה קיבלתי המון תלונות ומידע על המבקש. לא אחת פניתי אליו בשאלות שונות בעניין באחרונה פניתי אליו ואמרתי לו שהגיעו עוד תלונות ומידע על פעילותו ושמידע מגיעה גם למערכת ואני מבקש לשמוע את תגובתו.
ש. בשום שלב בכל מה שאמרת לו לא הזכרת לו את המילים דה מארקר כתבה תגובה לכתבה.
ת. עם המבקש לא דיברתי.
ש. עם המבקש דיברת על כתבה.
ת. אני לא זוכר. אבל ברור לי שאני פונה למבקש עשרות פעמים בשבוע ואומר לו שכל פעם מדובר בכתבה. אני לא משורר שמחפש ראיונות אני עיתונאי ואני עושה את עבודתי. אני לא צריך להזכיר זאת כל פעם מחדש.
ש. כמה כתבות תחקיר עשית על המבקש.
ת. בעת כניסתו לתפקיד זה היה במרץ 2003 כתבתי כתבה שפורסמה בעיתון הארץ.
ש. אתה ישבת עם המבקש ואתה שוחחת איתו בטלפון אחרי ששלחת לו את השאלות לא יותר מרבע שעה.
ת. נכון, שלושת רבעי שעה בקירוב. הוא לא אמר לי שהוא צריך להשלים אני הבנתי שהוא סיים להגיב את כל טענותיו ואם היה לו מה לומר לי הוא היה אומר לי שהוא היה פוגש אותי בכנסת. אני הבנתי שזו השיחה שיש לי לשאלות עם המבקש.
ש. בשיחה שאתה הקלדת את השאלות והתשובות אתה אמרת למבקש שזה לצורך כתבה שהולכת להתפרסם עליו בעיתון דה מארקר.
ת. לא אמרתי.
ש. אני מפנה אותך לנספח א'. למה לא כתבת איזה שהוא פתיח שקושר את השאלות לכתבה שאתה הולך לפרסם.
ת. לא מצאתי לנכון לכתוב פתיח בנספח א'. שאני פונה לח"כ לצורך כתבה לא מצאתי לנכון לומר למבקש שמדובר בעיתון דה מארקר או עיתון הארץ.
ש. למה זה היה נראה לך ברור.
ת. אני פונה עשרות פעמים למבקש ולא מצאתי לנכון לומר לו זאת. לפי מיטב הבנתי שאני פונה למבקש הוא יודע שאני עושה כתבה בעיתון ואני לא צריך להזכיר זאת מחדש.
ש. אתה לא כתבת בנספח א' שזה לצורך כתבה. אתה לא אמרת לו בפעם השניה שזה לצורך כתבה מפני שאתה רצית להסתיר ממנו את העניין הזה ולקבל ממנו את התשובות כמו שאתה רוצה.
ת. לא נכון. אני טרחתי ושלחתי לו זאת בכתב. בדקתי שהוא השיב לי על כל השאלות. המבקש פגש אותי באחד השבוע ושאל אותי למה שתי השאלות האחרונות שלא הופיעו כאן. ז"א שהמבקש ידע והיה מודע שאני עושה כתבה ואוסף חומר.
ש. נכון שהשאלות ששלחת בנספח א' למבקש הם הפעם הראשונה ששאלת אותו שאלות בכתב.
ת. כן.
ש. נכון ששלחת לו בכתב כי כך הסכמתם.
ת. הסכמנו שאני אשלח לו בכתב.
ש. נכון שהוא ביקש ממך לשלוח לך בכתב כי הוא רוצה להגיש לך תשובות ארוכות ומפורטות.
ת. ביום ראשון בבוקר ששלחתי לול בכתב הוא לא אמר שהוא רוצה להשיב לו כמו שציינת. אני שלחתי לו בסביבות השעה 9 והוא חזר אליי בשעה 11:30 אם אני לא טועה. אז הבנתי ממנו שהשאלות שנשלחו בכתב הוא הקריא אותם ובזה הסתכם כל ההבנה שלנו שהוא יגיב על השאלות שלי. ראיתי אותו מספר פעמים והוא לא פנה אליי שהוא רוצה להגיב. אני נדהמתי שהתקשרו אליי ואמרו לי שהוא רוצה להגיב. אני הייתי הולך לחדרו והייתי לוקח ממנו עם הליפ טופ שלי איזה תשובות שהוא רוצה. אני נדהמתי מכך שהמבקש רוצה להגיב לתגובותיי הוא יודע איך לעשות זאת.
ש. אתה אומר "נדהמתי אתמול בערב לשמוע מעו"ד שלי שיש בעיה עם ח"כ הירשזון שיש בעיה עם הכתבה".
ת. נדהמתי מכך שדיברתי עם עו"ד שאמרו לי שהמבקש רוצה להגיב עוד. הוא לא פנה אליי. שאלתי הראשונה אליו הייתה למה לא פנית אליי. זו הייתה שאלתי אליו. אני פניתי אליו אתמול בערב. זה היה בשעה 6:00 או 6:30 בערב. אני פניתי אליו ונדהמתי שאלתי אותו למה לא פנית אליו הוא אמר לי תפנה לעו"ד יניב.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 10 לתצהירך. זה הרגע אמרת שלוש פעמים נדהמתי.
ת. שנודע לי אתמול בערב.
ש. איפה המילה נדהמתי. למה אתה לא כותב זאת. אני למשל אם אני הייתי במקומך גם הייתי כותב בתצהיר ואומר לו אנו מתחילת הקדנדציה עובדים ביחד איך אתה אומר לי שלא הבנתי אותי ולא בא אליי. למה אתה לא כותב זאת בתצהיר.
ת. אני לא משפטן ולא פוליטיקאי. שאני פניתי למבקש אני נדהמתי ואני נעלבתי ברמה האישית שהוא לא פנה אליי. אני העברתי את החומר שלי למערכת היה עוד כתב. אני יודע מה אני העברתי.
ש. שאתה שלחת את השאלות למבקש אתה הצבת לו דד ליין.
ת. אני ביקשתי להפגש שאלתי אותו אם הוא מגיע לכנסת ואם אפשר להפגש אותו. כוונתי הראשונה הייתה להפגש איתו. השעה הייתה 9:00 בבוקר התכוונתי לשבת איתו בכנסת ולשבת איתו על כל השאלות בטרם יציאתה של וועדת הכספים. המזכירה שלו חזרה אליי ואמרה שהוא לא יוצא ולכן הוא התקשר אליי. אמרתי לו שהוא יכין את השאלות הוא אמר שהוא באמצע הישיבה. סיכמנו לחזור בשעה 12:00.
ש. האם ששלחת לו את השאלות, האם אמרת למבקש שישיב לך על השאלות עד יום זה וזה ועד שעה זה וזה.
ת. אני הבנתי מהמבקש שהוא יחזור עד השעה 12:00 אני לא מצאתי לנכון שצריך להגיד לו על דד ליין.
ש. לא אמרת למבקש שאתה עורך כתבה, לא כתבת זאת בשאלות ששלחת לו למרות שכתבת זרחיה הארץ בכותרת בשום שיחה איתו לא הזכרת את הנושא הזה לא נתת לו דד ליין אז אולי שכל זה לא קרה, אתה שוחחת עם המבקש הוא ביקש ממך להעביר את השאלות בכתב מפני שאלו נושאים שעולים כל הזמן במערכת הוא הודיע לך שהוא רוצה זמן על מנת להשיב, אתה הסכמת ואתה ביקשת ממנו לקבל כמה תגובות.
ת. זה לא בינתיים. השאלות ששלחתי לו הם השאלות שהכתבה שלי אמורה להתבסס. אלו התשובות. שאלתי שאלות ואלה התשובות שהוא הגיב.

ב"כ המבקש עו"ד יואל אסף
מסכם: בית המשפט אמר בתחילת הדיון בין בהלצה ובין בכוונה יש שלטון התקשורת, אנו אומרים אין כאן שלטון התקשורת ומה שיש כאן זה רק ורק מהות החוק יש חוקים במדינת ישראל בעיקר לצורכינו חוק החוזים ושאר הדינים וזה יהיה מאוד חבל אם בסופו של יום יצליחו שאר המשיבים ועיתון דה מארקר לכפות הלכה למעשה על המבקש ובכלל את שלטון התקשורת. אני חוזר ואומר לא ניסינו ואנו לא מבקשים למנוע את פרסום הכוונה לא זאת ביקשנו. אין כאן שום קשר לחוק איסור לשון הרע. מה שכן יש כאן זה הסכם בין שני אנשים מכובדים בדבר האופן שבו יישאל המבקש והתשובות שהוא יתן. היה ברור לשני הצדדים שהשאלות התבקשו בכתב מזה הרבה מאוד שנים, על מנת שתינתן להם תשובה ארוכה עניינית ואני אומר מדוע. אני מבקש להתייחס לדברים שאמר העד זרחיה. מעבר לכל טענותינו בכתובים אני אומר לבית המשפט שאין מחלוקת העד מר זרחיה לא אמר למבקש שהוא פונה אליו לצורך הכנת כתבה וכך הוא מעיד. הוא מעולם לא אמר למבקש שהוא פונה אליו מטעם עיתון דה מארקר ולא מטעם עיתון הארץ וכך הוא מעיד בעניין הזה, הוא מאשר הלכה למעשה שהוא מעולם לא הציב למבקש איזה שהוא דד ליין לצורך הכנת התשובה והוא בוודאי לא חולק שמדובר בפעם הראשונה מזה הרבה שנים בעשרות פניות שהוא מעביר למבקש שאלות כתובות. אין מחלוקת שהוא לא אמר בתצהירו זמן שהוא יכל לשבת בניחותא ולהכין את תצהירו שהוא נדהם ממש שהוא ראה שיש פעילות משפטית בנושא התגובה והיא חלקית הוא לא טרח לציין זאת. בעיון בתצהירו יעלה שהוא יודע לספר אלף סיפורי לילה ולילה ולא לומר אני אמרתי אני נדהמתי. אני מפנה את בית המשפט לתצהיר של העד זרחיה בסעיף 6. כתוב שמדובר רק לדוברו של חברו של המבקש. לאחר שהוא כנראה חש מצוקה נוכח הבקשה שלנו כי כייסו את המבקש שלפו ממנו במרמה את התשובות אז אין לו במה להיאחז אז אומר העד זרחיה (אני מקריא). את זה הוא טרח לציין. אבל לבוא ולומר למבקש קח שאלות בכתב אני הולך לפרסם כתבה תן לי תשובות תוך 24 שעות איזה שהוא דד ליין הוא לא טרח להגיד. סתם היו מאות פניות בעל פה ופעם ראשונה בכתב סתם יושב פה ואומר אני הבנתי כך אני הבנתי אחרת היה ברור לי האם זה לא משהו חריג. ברור שיש כאן משהו חריג ולא רגיל. מסתבר שהייתה הסכמה בין הצדדים תן לי את השאלות בכתב. סתם הדברים האלה קרו בפעם הראשונה. המבקש אמר סיכמנו אחרת. היה בא העד זרחיה ואומר לפני שבועים שאלות כתובות הוא לא עשה זאת זו הפעם הראשונה. הוא לא אמר כתבה הוא לא אמר דד ליין הוא לא מכחיש שום דבר חוץ מפעם אחת אני לא סיכמתי עם המבקש שום דבר. ברור שבנסיבות הללו הסתבר שהייתה הסכמה כזו מאשר שלא הייתה הסכמה כזו. אנו לראשונה למדנו שהולכת להיות כתבה למעשה אף לא בצורה וודאית משמועות וזה היה ביום שלישי ורק בגלל שזה שמועות ודברי רכיל שלחנו מכתב. רק בשביל להראות לבית המשפט כמה לא היינו בטוחים ישים לב בית המשפט שהמכתב מכותב להרבה מאוד גורמים ולא לזרחיה. אולי הוא היה מכותב לזרחיה בניגוד לתצהירו של זרחיה שמציין בסעיף 9 לתצהירו (מקריא). לא היה ולא נברא. הוא לא נמנע. אנו רק חשדנו שהולכת להתפרסם כתבה. לא העלינו בדעתנו את הקשר הזה בין הכתבה שעומדת להתפרסם לבין שאלות שנשאלו. לכן פנינו לכל המכותבים אבל לא לזרחיה. עלה בליבנו החשד וזה שוב בעקבות שמועות שהולכת להתפרסם כתבה בדה מארקר.

עו"ד אלדד יניב: כשמגיעה אליך שמועה למבקש שהוא מכיר את זרחיה שנים ואין לו ספק שמה שהוא סיכם איתו מכובד אומר לו מר זרחיה שהוא עשרות פעמים קיבל ממנו תשובה בנושאים אלה מגיעה אליו שמועה שהולכת להיות כתבה בדה מארקר. לא במקרה עו"ד אסף פתח את החקירה עם מר זרחיה. אפשר על כל דבר לומר אתם יודעים הכל. עד שמר זרחיה עמד על הדוכן שהוא כותב את הכתבה בטח בשלב ששלחנו את המכתב. שום עיתונאי לא דיבר עם המבקש יכול להיות שהם סוברים בטעות שאין הם יכולים לעשות איזה שהוא שימוש בתגובות של המבקש. בין אם הם חלקיות או התגובות החלקיות שהוא נתן עשרות פעמים. במחלוקת לא אם יש הסכמה במחלוקת יש שאלה אחת ויחידה האם המבקש באותה שיחת הטלפון אמר לזרחיה "אני הולך לענות לך בכתב. אני הולך לתת לך אסמכתאות. כי אני רוצה שפעם אחת ולתמיד אתה תשתכנע". בעיני זו השאלה היחידה שבמחלוקת כי אם המבקש אמר שזה היה והעיתונאי אומר שזה לא היה. עכשיו אני שואל כמה שאלות, אומר מר זרחיה פניתי למבקש עשרות פעמים באותם עניינים. אני מפנה לעמוד 7 שורה 7 ובעמוד 8 שורה 6 לפרוטוקול. בדיוק הגירסה של המבקש. אין מחלוקת שהוא פנה אליו כמה פעמים וקיבל תשובות. ז"א הוא שאל והוא ענה. למה צריך לפנות אם אתה כעיתונאי לא אומר לבן אדם עושים עליך כתבה. זה נכון ששאלתי אותך כמה פעמים ונכון שהשבת אבל עכשיו מדובר בכתבה בעיתון דה מארקר שיש לדד ליין כזה וכזה אני יפנה אליך ואתה תשיב כדי שזה יתפרסם הוא לא עשה את כל זה. אומר המבקש והגירסה של המבקש יותר הגיונית הוא אמר לך אתה פונה אליי כל כך הרבה פעמים עם הדבר הזה פעם אחת ולתמיד תפנה אליי בכתב אני אביא לך אסתמכתאות הוא אמר זאת על הדוכן לכן הגירסה הזו יותר הגיונית. אם בית המשפט יקבל את הפוזיציה. זה שונה מצחי הנגבי. זה שגירסתו של פלוני יותר שלמה מגירסתו של אלמוני זה לא אומר שזה שיקר. צריך לקבל של מי הגירסה שלמה יותר. אנו מקבלים את כל גירסתו של זרחיה שחופפת את גירסתו של המבקש. בעניין הזה גירסתו של המבקש יותר שלמה שהוא אומר תעביר לי בכתב אני הפעם יענה לך בכתב כדי אחת ולתמיד להזין את זה. זה בדיוק מה שאומר זרחיה פניתי אליו הרבה פעמים וקיבלתי תשובות. הרי אם אתה שאלת אותו את השאלה ואתה כבר קיבלת תשובות ואתה בכלל לא חשבת שצריך לשאול אותו בכתב זה המבקש שאל אותו בכתב.
מכיוון שהכרעה היא לא מי משקר אלא של מי גירסתו יותר שלמה ויותר הגיונית נדמה לי שלנוכח ההתנהגות של מבקש התגובה ומה הוא אמר אלו מילים יצאו מפיו בשונה ממה שהוא חשב יותר סביר להניח שהאדם הסביר לא היה מגיע למסקנה שמדובר בבקשה לתגובה לקראת כתבה בדה מארקר שאדון זרחיה כותב פעם ראשונה בדה מארקר על המבקש ולכן הוא לא יכול לחבר בין הדברים. בית המשפט חייב להכריע מתי נעצרים הזמנים. ביום שלמבקש היה ספק העו"ד פעלו כפי שפעלו. אין מחלוקת שעו"ד עשו את זה ולא הוא. זה חשוב כי אני שלחתי את המכתב ביום שלישי ומירוץ הזמנים חשוב. אם ביום שלישי הייתי מקבל תשובה טלפונית ולא במכתב יש אישור מסירה, והיה מרים אליי עו"ד ליאונד טלפון ואומר לי היינו מנהלים שיחה והיה אומר לי אפילו שולח לי מכתב ואומר לי אנו ביום חמישי בשעה 16:00 חייבים להדפיס את העיתון. זה היה ביום רביעי ולא ביום חמישי. אתה ראית זאת ביום למחרת בשעה 8:00 בבוקר שיתחיל לרוץ עם העסק. לא מתקשרים אליי, אולי אני לא יעשה כלום. אני הולך ביום רביעי לבית המשפט חוזר מבית המשפט שולח לצד השני 24 שעות אחרי שהוא מקבל החלטה של בית המשפט. לא מרימים אליי טלפון לא ביום שלישי ולא ביום רביעי ולא עונים תשובה. שהגיע החלטה של בית המשפט ביום רביעי מרימים טלפון לגירסתם בשעה 6:30 של יום קודם ואומרים לי תגובה עד 8:00 בערב וזאת אני מצהיר לפרוטוקול.

עו"ד הילה נויבך: שיחת טלפון ראשון ביום רביעי מעו"ד ויצמן בשעה 18:00 הבהרתי לו מה היה מהלשכה של בית המשפט. נתתי לו את הפלאפון האישי שלי הוא דיבר איתי בשעה 18:50 הוא אמר שהם רוצים להגיש תגובה הועלתה הצעה לשלוח תגובה בשעה 8:00 ביום רביעי. אחרי כמה זמן אמרו 10:00 ואח"כ אמרו עד השעה 12:00.

עו"ד אלדד יניב ממשיך: אותי מעסיקה השאלה מה המועד שעד אליו היה לשנות את המצב. המבקש ביום שלישי הגיע למחשבה, רץ לעו"ד מתקשר ומשלם לי כסף שלא ומכינים את הצו ואת המכתב ושולחים אותו. אני אמרתי מראש שאתמול בערב והיום בבוקר, אמרתי אותו דבר אני אכפה על כל האנשים שביקשנו מהם תגובות של שר אוצר, ומהממונה על התקציבים, להביא זאת עד השעה 16:00. ידעתי שאני לא יכול להביא עד השעה 12:00. לי אין שום מעמד מול הכתבה.
אני רוצה שבית המשפט יקבע שמכוח אותה הסכמה אם יקבל שהייתה הסכמה, העיתון לא היה יכול לצאת מהנחה שזו תגובתו של המבקש.
אני מבקש שמה שנלקח בכזב או ברשלנות או בעצימת עיניים ומכונה ע"י העיתון תגובת המבקש יושב לידיי. שיכתבו מה שהם רוצים. הם יכולים לכתוב שהם יתבלבלו. אני רוצה את תגובת המבקש בחזרה.

ב"כ המשיבים עו"ד ליאונד מסכם: מדובר על בקשה לצו מניעה זמני שפנו במעמד צד אחד לבית המשפט וביקשו שלא לפרסם ידיעה כלשהי. עכשיו הם מתחילים לספר סיפור חדש והם אומרים את התגובה שהוא נתן אל תפרסם. בית המשפט יראה את הכותרת של הכתבה. אומרים פה סיפורי בדים לא היה ולא נברא לא מיני ולא מקצתה. מי שטוען שהיה הסכם הנטל עליו להוכיח. ממה אתה מצפה ממשהו שאומר את הדברים האלה. לחשוף את כל האמת. פתאום עוה"ד יש להם גירסה חדשה שמתאימה את עצמה. מה יצא כאן הרי ברור באמת ובתמים השיחה שמדברים עליה ביום ראשון שזה היה בינתיים שזה היה על חשבון ובראשית כל מיני אמירות כאלה מה אתה מצפה אתה מצפה מהמבקש שהיה מספר אותה. הוא לא הגיב ולא עשה כלום. אתה מצפה מהמבקש שיבוא ויספר לפי סעיפים 17 ו - 18 לתצהירו שאת הקטע הזה שהוא מנסה לבנות גירסה הקטע היחידי שהוא רלבנטי הוא בדה אותו היום. בסעיף 17 - 18 לתצהיר הוא לא סיפר את הדבר המהותי. השיחות שבעקבותיהם נשלח לו נספח א' אח"כ הם קבעו שהם ידברו עליו והשיחה עליו. זה הדבר המרכזי. הדבר איננו. בסעיף 18 הוא תפס פזה אחרת. הוא היה צריך הייתה לנו שיחה זה בינתיים וזה בעל פה אח"כ אני יביא לך ערימות. הוא בתצהירו שהוא יושב אצל פרקליטו הוא יושב וכותב את גירסתו הוא. למה את הדבר המרכזי הזה הוא לא אומר שלא הייתה שיחה. הוא אומר שזה היה בינתיים. זה הדבר המרכזי שהוא היה צריך לטעון בתצהירו. הוא ניסה להעלים זאת. אבל השיחה שעולה שאלה הרי מה הוא רמאי הוא נוכל? חצי מכתב לא באה אליו בטענה. איזה אינטרס יש לו להתנקם בו לשתות את דמו. האיש ישב איתו הוא יודע להדפיס במהירות שיא הוא כתב מילה במילה. הוא לא במצב שיש לו נגדו משהו. העניין לא עלה שהוא אמר לו דחוף הוא נתן לו את כל התגובה. הוא רצה זאת בכתב והוא העביר לו בכתב ואח"כ הם דיברו. בעמוד 10 שורה 5 הוא מסביר את הדד ליין. הוא נתפס לתצהיר שלו הוא אומר איך אתה לא כתבת בתצהירך את המילה נדהם. בסעיף 9 למעלה הוא אומר הופתעתי מכל העניין הזה. הוא לא אמר נדהם. הוא לא כתב בסעיף 10 אלא בסעיף 9. הוא לא יכול להטעות את בית המשפט ולומר שהמילה נדהם לא נכללת. כתב רוצה להשביח את הכתבה יביא לו מסמך מצויין או כתבה מצויין. הוא לא רצה באמת ובתמים תגובה רואים זאת מהסוף. הסעד הוא כבר לא כתוב בבקשה בכלל. הסעד השתנה. זה קורה מסיבה פשוטה משנים זאת בהתאם לגירסאות. מה שהוא עשה כאן עכשיו הוא מספר סיפור אחר לגמרי משום שהסיפור שהוא מספר הוא אומר למה לא פנית אליו הוא לבד אומר. הוא לא היה מסוגל לענות לא לפרקליטים לענות לשאלה מדוע לא פניתם אל מר זרחיה הם פנו לכולם חוץ מאשר אדון זרחיה שאותו הוא רואה ביום שלישי רביעי ויום ראשון. לא רק שהוא לא פונה הוא לא מעדכן אותו ולא מבהיר לו. הוא לא רוצה להביא באמת ובתמים. אלו סיפורי בדים. כל העניין הזה הוא עורבא פרך. ששאלתי אותו איך הכנסת בתצהיר הוא אומר לא הכנסתי. עו"ד יניב הפריע באמצע החקירה הנגדית. הוא זיהה את הבעיה. זה לא עזר לו הדברים ידועים. כל הסיפור הזה מארקר והארץ הוא נותן כתבות. הוא יודע איפה זה התפרסם. אין לזה שום משמעות מבחינתו. הוא כתב זאת לאותו עיתון הוא הסביר שהעורך הכלכלה גיא, הוא עורך של האתר של המגזין ועורך ראשי של הארץ. הוא אומר שאנו אומרים שצריך להדפיס נקרא את הבקשה שלו הוא בעצמו יודע את המצב. בסעיף 43 לבקשה עוד לפני שדיברנו הוא בא לבית המשפט אז לא היינו בתמונה. אני מפנה לסעיף 43 לבקשה. (מקריא). הם יודעים הכל. הם לא רוצים תגובה. מי שרוצה תגובה אני יודע איך מתנהג. הם במקום זה המציאו סיפור על חוזה כדי לברוח ואי אפשר לברוח ולסדר את כולם. נקרא את התצהיר שלהם זה לא יוצא להם כך. אני מפנה לסעיף 5 לתצהיר (מקריא). שאני שואל את המבקש שאומר שזה בכלל לא דיבה, מאיפה אתה יודע מה יש בכתבה הוא לא יודע ושנית מר זרחיה לא כתב דברי דיבה. צריך להעמיד אנשים על מקומם. אי אפשר לבוא לבית המשפט ולספר בדיות בעליל. קורה שאתה יודע שהולכים לספר עליך שעשית כך וכך ואתה בא לבית המשפט ואומרים יש לי בעיה זה בכלל לא המצב. כדי לתת צבע לסיפור של ההסכם וכאן חשוב מאוד להבין זאת. מה הם עושים כדי לעשות צבע לעניין הזה הם מספרים בסעיף 5 שיש להם הסכם עם הגורמים המוסמכים. כאילו שיש להם הסכם שהגורמים המוסמכים צריכים להפגש איתו. לכן זה היה מופרך על פניו. שאלתי אותו האם הוא דיבר עם הגורמים המוסמכים הוא לא דיבר עם אף אחד. הוא לא כתב בשום מקום שהיה לו הסכם לדבר עם הגורמים המוסמכים. ז"א הוא מספר סיפור שהיה צריך להפגש עם הגורמים המוסמכים כאשר ברור שלפי שיטתו הוא לא ידע ביום ראשון שזה אצל דה מארקר. אני מפנה לסעיף 19. המבקש הוא דמות מאוד חשובה למשק הישראלי. האם יש לזרחיה לבוא ולשקר אותו. וכי הוא באמת צריך את זה. הוא צריך את כל העימות הזה. הוא פשוט אומר שלא היו דברים מעולם. המבקש חושש מהכתבה שלא רוצה שיכתבו עליו בכלל אבל הוא איש ציבור שיש לו חשיפה תקשורתית. זה בדיוק פסקי הדין של אבי יצחק. יש להם נגישות לאמצעי התקשורת. בעמוד 8 שורות 12 - 13 לפרוטוקול חסרה המילה ולא. הניסיון הוא לא ידע שזה כתבה הוא חשב שזה על מה? שוב לאפשרות לתת לנו הסבר למה הוא כתב תצהיר. הוא לא פירט מהי המטרה. הוא לא פירט זאת בתצהיר. חוסר תום הלב פה זועק לשמיים בדיוק כמו בעניין הקודם. אין לו מטרות אחרות. אין לו מאגר מידע. הוא עושה כתבות. ההיפך שהם סיכמו שהוא ישלח לו את השאלות בכתב הוא אמר לו בוא נפגש איתך והוא אמר לא, נעשה זאת בטלפון.
לגבי העניין המיידי - כל הבאים לבית המשפט אומרים אני מוכן להפגש עם הגורמים המוסמכים באופן מיידי. אני מפנה לסעיף 19 לתצהיר. אם אתה באמת רוצה להפגש באופן מיידי מדוע אתה לא עושה זאת. זה הכל מס שפתיים. לעניין צו המניעה - מה צריך להוכיח במקרה כזה חברי ישלים.

עו"ד ויצמן: אנו לא נמצאים פה בבקשה לצו מניעה. אני מכוון לעוד פסקי דין כאשר מדובר אני מפנה לספרו של שנער בעמוד 355 ועמוד 366. שם הוא מבהיר שבית המשפט העליון פסק כאשר מדובר בצווי מניעה שמבקשים לעשות פרסום אבל יש לנהוג באיפוק רב וכי אין לנהוג לפי נקודת האיזון הרגילה אלא שיש לתת משקל מיוחד לחופש הביטוי ומכאן שרק במקרים שברור שהפגיעה הצפויה היא גדולה במיוחד בהשוואה שתגרם לצד שכנגד. עדיין כאשר בית המשפט בא וצריך לשקול האם לתת צו מניעה או לא לתת צו מניעה בנוגע לאיסור פרסום. הבקשה היא צו מניעה. אני מדבר על הבקשה שיש בפני
בית המשפט. אנו עדיין נמצאים במטריה של צו מניעה באיסור פרסום והכללים הם רלבנטים בקשר לאיסור הפרסום.
בתי המשפט פסקו שכאשר מדובר בצווי מניעה שבאים לבקש איסור פרסום כאשר מדובר בפרסומים שעוסקים בעניינים ציבוריים בהם מעורבים משרות ציבויות הנטייה של בית המשפט הברורה היא להעדיף את אינטרס חופש הביטוי על פני אינטרס אחר.

עו"ד אסף: חברי לא התייחס ולא בכדי לעדותו של זרחיה ולדברים שהעלנו מהפרוטוקול שהם הטעו את המבקש ולעניין הסעד - אני אמרתי הלכה פסוקה שבית המשפט סמכות ליתן כל סעד שראוי וצודק בנסיבות העניין. בית המשפט מבין שיש כאן משהו לא הגיוני. פתאום סוטים ממה שהיה עד היום. בקשות בכתב. בוודאי שהדברים מסתברים שיש לבית המשפט סמכות שאת מה שבקשנו בוודאי שהסעד הזה נובע ממה שביקשנו בהתחלה. חברי מצא לנכון לקום ולומר בעניין צו המניעה ולשון הרע, אני רוצה לומר שלא ביקשנו צו מניעה ולא מבקשים גם עכשיו ובית המשפט יחליט.

החלטה

1. בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על המשיבים לפרסם כתבה אודות המבקש בעיתון the marker , וזאת משום שהפרסום יפר הסכם שנעשה בין המבקש לבין המשיב מס' 4 (להלן - המשיב).

2. נוכח השעה המאוחרת והצורך במתן החלטה על אתר, נאלצתי לכתוב את נימוקיי בקיצור נמרץ.

3. מעיון בתצהירו של המבקש עולה, כי המשיב הבטיח לו, לטענתו, כי נחוץ לו חומר אודות נושאים שונים הקשורים במבקש, וכי הוא הבטיח לו כי לא יעשה שימוש בחומר הזה עד אשר יעלה בידי המבקש לאסוף חומר הכולל מסמכים שונים כדי להפריך טענות העולות לכאורה משאלות שהפנה המשיב אל המבקש.

4. המבקש והמשיב נחקרו על התצהירים שהגישו. לאחר ששמעתי את המבקש ואת המשיב, וכן הקשתי רב קשב לסיכומי ב"כ הצדדים, נראה לי שדין הבקשה למתן צו מניעה זמני להדחות מהטעמים הבאים:

א. הבקשה שהוגשה היא למנוע את פרסום הכתבה אודות המבקש, ואילו בסיכומי ב"כ המבקש חל שינוי חזית והבקשה החדשה הייתה שלא למנוע את הפרסום אך להוציא מהכתבה שתתפרסם את כל הדברים שאותם הקליד המשיב בשיחה שהייתה לו עם המבקש ביום 27.6.04 בשעות הבוקר במשכן הכנסת, לאחר שהמבקש שלח בפקס קודם לכן, לבקשת המבקש, את השאלות שעליהן הוא ביקש תשובה ממנו.

ב. בתצהיר של המבקש בפרק המתייחס למסכת העובדתית אין התייחסות לשיחה שהתקיימה בין המבקש לבין המשיב, ושבמהלכה הקליד המשיב את תשובותיו של המבקש בהתייחס לשאלות שנשלחו לו לפני כן בפקס. התעלמות זו מעוררת תמיהה. בסעיף 18 לתצהיר של המבקש נאמר, כי לאחר ששוחח עם המשיב ביום 27.6.04, הוא החל לאסוף חומר לצורך תגובתו. עד היום ואף בישיבה של היום לא הוצג לי חומר שאותו עמל המבקש לאסוף ושיש בו כדי להפריך את הטענות העולות מהשאלות שנשאל.

ג. לכל אורך החקירה של המשיב נשאל הלה האם הוא אמר למבקש כי הוא חפץ לכתוב כתבה אודותיו וכי הכתבה תתפרסם בעיתון the marker. שאלה זו נראתה חשובה בעיני ב"כ המבקש משום שלטענתם אי ציון העובדה כי הכתבה עומדת להתפרסם בעיתון the marker, הטעתה את המבקש. דא עקא, שביום 27.6.04 נשלח מכתב בשמו של המבקש לעורכי העיתון the marker, ובו התייחסות לכתבה שעומדת להתפרסם בעיתון ביחס אליו. בסעיף 19 לתצהיר של המבקש נאמר, כי עלה בליבו החשד כי פנייתו של המשיב ביום 27.6.04 לא הייתה בשמו של המשיב אלא בשמם של המשיבים 1 ו -3. המבקש אינו מציין כפי שהיה חייב לעשות את המקור לחשד שקינן בליבו (תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

ד. המבקש טוען כי המשיב הפר הסכם עימו ולפיכך לא מובן לי מדוע לא הזדרז ופנה, כאשר התעוררו חשדותיו, למשיב וטען בפני
ו כי הוא מפר הסכם שלפיו עליו לקבל תגובה מפורטת, הכוללת מסמכים התומכים בגירסתו של המבקש, וכי המשיב בעומדו לפרסם את הכתבה מפר את ההסכם המפורש עימו.

ה. המבקש בסעיף 2 לתצהירו, טען כי סבר שמטרת איסוף החומר היא למטרה אחרת. המבקש אינו טורח לטעון ולפרט מה המטרה האחרת שבגינה אסף המשיב חומר אודותיו. יש להניח, גם מעבר לסביר, כי עיתונאי אינו אוסף חומר למגרות ולכספות משום שהוא מתפרנס מפרסום כתבות ולא משמירתן כדי שעין אנוש לא תשזוף אותן.

ו. כפי שעולה מסיכומי ב"כ המבקש, גם המבקש מסכים היום לפרסום הכתבה אודותיו, אך הוא מבקש שתושמט ממנה תגובתו כפי שעלתה בשיחה שהתקיימה בינו לבין המשיב, וזאת משום שהמשיב, לטענתו, לא הקליד את כל הדברים שאמר לו, ורשם רק תשובות חלקיות מפיו.

5. כל האמור לעיל, מוליך למסקנה כי אין לקבל לפחות לכאורה, את גירסתו של המבקש כי היה חוזה שלפיו על המשיב להמתין בלא הגבלת זמן, עד אשר יעלה בידי המבקש לאסוף חומר המפריך את הטענות שהועלו בשאלות שנשלחו אליו ע"י המשיב. לדעתי מחומר הראיות אשר בפני
י עולה מסקנה הפוכה, כי המבקש והמשיב הסתפקו בתגובתו של המבקש כפי שהוקלדה ע"י המשיב ביום 27.6.04.

6. לאור האמור, ובהתחשב בהלכה שנפסקה בע"א 214/89 אבנרי נ. שפירא, פ"ד מ"ג (3) 840, כי, כאשר המדובר באישי ציבור, יש לבכר בשלב זה של בקשת סעד זמני את העיקרון של חופש הביטוי על פני הפגיעה האפשרית בשמו טוב של אדם העלול להפגע מפרסום הכתבה, אלא אם יוכח כי הכתבה שקרית או כי הפגיעה היא פגיעה חמורה ביותר, וזאת בשל העדיפות שניתנה בפסיקה לעיקרון חופש הביטוי.

7. בנסיבות אלה, גם לא מצאתי מקום להשמיט מהכתבה שתפורסם את הדברים שעליהם הגיב המבקש בשיחתו עם המשיב, ואשר הוקלדו על ידו, וזאת משום שהטענה כי הדברים שהוקלדו הינם חסרים ובלתי שלמים לא נטענה בתצהירו.

8. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ד (1 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט
הוקלד ע"י: ציפורה.ח.
1
בתי המשפט
בשא006310/04
בבית המשפט המחוזי בירושלים
01/07/2004
תאריך:
כב' השופט משה רביד

בפני
:








בשא בית משפט מחוזי 6310/04 ח"כ אברהם הירשזון נ' the marker media מקבוצת הארץ (פורסם ב-ֽ 01/07/2004)