פסקי דין על המערער: ד"ר יעקב אגינסקי ע"י ב"כ עו"ד א. רוזן המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ל.רוזנברגפסק-דיןהשופטת פורת1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מייבלום כדן יחיד; תב"ע שן/312-0) התבררה תביעת המ... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ל.רוזנברגפסק-דיןהשופטת פורת1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מייבלום כדן יחיד; תב"ע שן/312-0) התבררה תביעת המערער להכיר בסכרת וביתר לחץ דם בהם לקה כתוצאה מאירוע בעבודתו מיום 4.8.89

160/90     26/04/1994




דבע 0-200/נג ד"ר יעקב אגינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי




בית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נג/200-0
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופטת פורת

נציג עובדים: ביילי
נציג מעבידים: ליברמן
המערער: ד"ר יעקב אגינסקי
ע"י ב"כ עו"ד א. רוזן

המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ל.רוזנברג
פסק-דין

השופטת פורת
1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מייבלום כדן יחיד; תב"ע שן/312-0) התבררה תביעת המערער להכיר בסכרת וביתר לחץ דם בהם לקה כתוצאה מאירוע בעבודתו מיום 4.8.89, כבתאונת עבודה על-פי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1968 (להלן: החוק).

2. עובדות המקרה שלהן מייחס המערער את התפרצות, או החמרת מחלותיו תוארו בהחלטת בית הדין מיום 29.7.92 ועיקרו בהעלבת המערער, ע"י חולה, שדיבר עימו באורח בוטה וכינה אותו "סנדלר", ובהפרת הוראתו למזכירתו להזמין משטרה.

3. בית הדין האזורי ראה - ובצדק - באירועים שתאר בהחלטתו כדלעיל, אירועים שבהצטברם גרמו התרגשות חריגה בעוצמתה למערער ומינה כממונה יועץ רפואי את ד"ר ויסנבך על מנת שישיב לשאלות שהוצגו לפניו ונועדו להבהיר את ההיבט הרפואי של הפרשה.

בין היתר נשאל היועץ הרפואי האם על-פי החומר הרפואי שצורף להחלטת בית הדין לא הופיעו מחלות המערער לפני מועד האירועים החריגים בעבודתו. 60221

4. היועץ הרפואי השיב בשתי חוות דעת :

בחוות דעתו הראשונה, אמר היועץ הרפואי את הדברים הבאים :

אינני סבור שהארועים שפורטו בהחלטה מיום 29.7.92 גרמו להופעת מחלות אלה. התובע סבל מיתר משקל ניכר: משנת 1989, לפי ד"ר סגל (5) שקל 114-116 ק"ג, ובשנת 1992. לפי פרופ' ברוק (6), שקל 106 ק"ג. משמע, עודף משקל ניכר לאדם שגובהו לפי ד"ר סגל 1.73 מ. במצב של עודף משקל ישנה ירידת רגישות תאי הגוף לאינסולין, ומשנית לכך מתפתחת סכרת. עקב ההפרשה המוגברת של אינסולין מופיעה גם עלית לחץ גם במנגנונים שונים.

משמע, לתובע היתה נטיה ללקות בסכרת וביתר לחץ דם עקב משקל יתר. אני מניח בסבירות גבוהה ביותר שמחלות אלה היו קיימות אצל התובע בצורה סמויה לפני האירוע בכבודה, שכן הן סכרת קלה והן יתר לחץ דם יכולים להתקיים בחולה שנים רבות בלא שידע על כך במידה ולא נבדק לחץ דמו או רמת הסוכר בדמו.

מאידך, ידוע שמצב סטרס נפשי יכול להחמיר סכרת או יתר לחץ דם. קיימת האפשרות שעקב האירוע בעבודה חלה הרעה במצב הסכרת ולחץ הדם שקיננו בתובע. אולם השפעה זאת הינה זמנית, ופחותה בהרבה משפעת גורמי ההשמנה או הגורם התורשתי. כלומר, האירועים גרמו אולי להחרפה זמנית של הסכרת ולחץ הדם, אולם לא להופעת הסכרת ולחץ הדם".

חוות דעתו השניה של המומחה מיום 8.3.93 ניתנה בתשובה לשאלת הבהרה שהצגתה הותרה לב"כ המערער וענינה בקשר בין ההחמרה האפשרית במחלת הסכרת ולחץ הדם לבין אי כושרו של המערער לעבודה בתקופה מ- 6.8.89 עד 22.8.89.

וכך השיב ב"כ המומחה הרפואי בחוות דעתו השניה, על שאלת ב"כ המערער :

"אינני סבור כי האירועים גרמו לאי כושר לעבוד בתקופה שמ-6.8.89 עד 22.8.89 עקב מרכיב יתר לחץ הדם או מרכיב הסכרת.

בתשובתי אפריד בין מרכיב הלחץ דם למרכיב הסכרת: יתר לחץ הדם: בתאריך 6.8.89 נמדד אצל התובע לחץ דם של 160/90, ב-9.8 134/100, וב-11.8 130/95. ערכים אלה הינם מוגברים במידה קלה ביותר, ואין בהם להסביר את סימני כאב הראש, הסחרחורת והחולשה מהם סבל התובע.

הסכרת: בתאריך 6.8.89 נמצא אצל התובע סוכר דם של 268, ב-9.8. 112 וב-11.8 102. משמע, רק הערך אשר נמדד ב-6.8 היה גבוה משמעותית, ואין בו להסביר אי כושר לעבוד בתקופה בין 6.8.89 - 22.8.89.

ההחרפה הזמנית של הסכרת ולחץ הדם התבטא בערכים מוגברים קלות של לחץ הדם ובערכי סוכר מוגברים כפי שפרטתי לעיל. אינני פוסל כלל את האפשרות כי האירועים בעבודה גרמו לתובע אי כושר לעבוד בתקופה 6.8.89 - 22.8.89. מתח נפשי משמעותי כמשתמע מהאירוע ב- 4.8.89 עלול להביא לסימנים של כאב ראש, סחרחורת וחולשה. אולם, סימנים אלה לא נגרמו עקב מרכיב יתר לחץ הדם או הסכרת".

5. בהסתמכו על חוות דעת היועץ הרפואי דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער וזוהי, בתמצית, הנמקתו :

"לדעתי ברורים פני הדברים, ואינם מצריכים הזדקקות לפרשנות מפליגה בהקשר לחוות הדעת של המומחה.

בתובע היו קיימות מחלת הסכרת ויתר לחץ דם עוד קודם לארועים נשוא תביעתו. מחלות אלה לא נתנו אותותיהן בתובע באופן מוחשי ובולט.

האירועים בעבודה, נשוא תביעת התובע בתיק זה, הביאו לביטוי מה של מחלות אלה, כבדברי המומחה כבר קיננו אצל התובע.

כאן, בחוות הדעת המשלימה שלו (מיום 5.3.92) הבהיר המומחה חד משמעית כי לחץ הדם הוגבר ("במידה קלה ביותר") וחלה עליה ברמת הסוכר, אלא שהמחלות הללו לא היו הסיבה שגרמה לאי הכושר של התובע בתקופה הנטענת.

6. בערעורו לפנינו טען המערער בעיקר את הטענות הבאות :

עובדות היותו של המערער שמן כפי שציין המומחה הרפואי אינה רלבנטית באשר הוא השמין רק ב- 3-2 השנים האחרונות שלאחר האירוע נשוא התביעה:
לא היה מקום לקביעת המומחה כי היתה החמרה זמנית בלבד של סכרת או חתר לחץ דם שכן לא היה בידיו כל נתון השוואתי לגבי המצב הקודם;
מחלה סמויה איננה בגדר "פגיעה" כמשמעה בחוק ובתקנות, ולכן אין לדבר על בטוי של החמרת מחלה קיימת שקיננה במערער, עובד לאירועים בעבודתו;

למיצער מן הדין לקבוע כי החמרת "מחלותיו הסמויות" גרמו לאי-כושרו של המערער.

7. מנגד טען ב"כ המשיב;

השמנת היתר היא עובדה שנקבעה, ואם חלקו עליה היה מקום להעלות את ההשגה בבית הדין האזורי;
גם אם היתה החמרת המחלות הנדונות - עדיין חסר יסוד "הפגיעה" בו מותנית "תאונת עבודה";
גם למקרה והיתה החמרה, יש לבחון את יחסיות גורמיה לאור סעיף 39 סיפא לחוק;

מכל מקום חיווה היועץ הרפואי דעתו כי אי-הכושר לא נבע מהחרפת הסכרת או יתר לחץ הדם (שעלה אך במעט) אלא מכאבי הראש, סחרחורת וחולשה שפקדו את המערער, בעקבות האירועים החריגים בעבודתו.

8. ייאמר כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, אך נוסיף ונדגיש:

יסוד חיוני בלעדיו לא תוכר "תאונת עבודה" היא גרימת נזק למבוטח. מאידך לא די בסימפטומים, לא די בכאבים, או בהשגחה - על-מנת שיתקיים יסוד "הפגיעה" בו מותנית תאונה כתאונת עבודה, אלא יש להראות כי האירועים בעבודת המבוטח הסבו לו נזק אורגני או פונקציונלי.

ראה בעין זה דב"ע שמ/69-0 המוסד לביטוח לאומי
נ. ווייל (פד"ע י"ב עמ' 225 (230) שם אמר בית הדין הארצי :

"כשם שמחלה כשלעצמה אינה "תאונת עבודה" כך גם החמרתה של המחלה, אף אם זאת באה כתוצאה מתאונה ומוצאת בטויה בשינוי אורגני או פונקציונלי של האורגניזם ולא רק בסימפטומים או צורך בהשגחה רפואית".

9. כעולה מחוות דעת המומחה הרפואי היו כאבי הראש, הסחרחורת והחולשה שפקדו את המערער כתוצאה מאירוע בעבודתו בגדר סימפטומים - ומכל מקום לא הוכח כי נגרם לו בגין האירוע "שינוי אורגני או פונקציונלי של האורגניזם". ולפי שקבע המומחה שלא הסכרת ואף לא יתר לחץ הדם גרמו לאי-כושרו לעבוד אלא המתח שנגרם בעקבות האירוע, הוא שגרם לסימפטומים האמורים - בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער, ואף אנו דוחים את ערעורו.

אין צו להוצאות.

ניתן היום בהעדר הצדדים 26.4.1994.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-200/נג ד"ר יעקב אגינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/04/1994)