פסקי דין על א. טייב הנדסה בע"מ | פסקי דין על בלאק אנד וייץ' קונטרקטרינג לימיטד

18721/08 א     12/01/2012




א 18721/08 א. טייב הנדסה בע"מ נ' בלאק אנד וייץ' קונטרקטרינג לימיטד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 18721-08 א. טייב הנדסה בע"מ
נ' בלאק אנד וייץ' קונטרקטרינג לימיטד






בפני

כב' השופטת
שרון גלר


תובעת/נתבעת שכנגד

א. טייב הנדסה בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד לאלו


נגד


נתבעת/תובעת שכנגד

בלאק אנד וייץ' קונטרקטרינג לימיטד
באמצעות ב"כ עו"ד רותם




פסק דין


א.

כללי

הליך זה עניינו שתי תביעות כספיות, תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה בתיק העיקרי הינה תביעה על סך 677,416 ש"ח הכוללים לתשלום יתרת שכר עבודה והוצאות שביצעה חברת א. טייב הנדסה בע"מ
, כקבלן משנה של חברת בלאק אנד ויץ' קונטרקטינג לימיטד, חברת חוץ, בפרויקט הנדסי עבור חברת "מקורות".

התביעה שכנגד הינה תביעה על סך 254,575 ש"ח, לתשלום פיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו לתובעת שכנגד עקב עבודתה הרשלנית של הנתבעת שכנגד. התובעת שכנגד טענה בכתב התביעה שכנגד לנזקים בסך 620,411 ש"ח, אך מסכום זה קיזזה סך של 400,000 ש"ח המוחזקים על ידה, ומשכך, העמידה את התביעה שכנגד על הסך הנ"ל.

מטעם התובעת בהליך העיקרי העיד מנהלה, מר אמיל טייב.

מטעם הנתבעת בהליך העיקרי העידו המומחה מטעמה, מר דניאל נוימן, מומחה בתעשיית הפיברגלאס, וכן מר אליאב דרמן, אשר שימש כמנהל התקשרויות קבלני משנה אצל הנתבעת.

לשם הנוחות, יכונו בעלות הדין להלן "תובעת" ו- "נתבעת", בהתאם למעמדן בתיק העיקרי. העדים הנזכרים לעיל יכונו בשמות משפחתם.


ב.

הרקע העובדתי

בחודש אוגוסט 2003, הנתבעת התקשרה עם חברת "מקורות" בהסכם לתכנון ובניה של מתקן סינון וטיפול במים (להלן:"ההסכם הראשי").

ביום 11.2.2005 התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם קבלנות משנה, לאספקת מיכלי אחסון כימיקלים לשם סינון וטיפול במאגר המים אשכול עבור חברת המים "מקורות" (להלן, בהתאמה: "הסכם הקבלנות" ו"מקורות").

בין שאר העבודות שהוזמנו על ידי הנתבעת מהתובעת בגדר הסכם הקבלנות, הוזמנו בשלב כלשהו שני מיכלי פוליאסטר קשיח (
frp
) (להלן: "המיכל" או "המיכלים"), המשמשים לאחסון גופרת אלומיניום.

התובעת הזמינה את ייצור המיכלים, אותם התחייבה לספק לנתבעת, מחברת א.א.ח. פלסט בע"מ.
ביום 1.5.2006, סופקו והותקנו המיכלים על ידי התובעת באתר אשכול.

מאחר והתובעת סיפקה לנתבעת עבודות שונות נוספות, התקיימה פגישה ביום 1.7.2007, בין מנהל התובעת מר טייב לבין נציג הנתבעת מר ג'ים פונטיין, אשר היה ממונה על
פעילות הנתבעת בישראל, לשם הסדרת תשלום התמורה הסופית לתובעת בגין העבודות שביצעה.

סכום התמורה הסופית שנקבעה בין הצדדים בגין כלל העבודות אשר התובעת ביצעה עבור הנתבעת נקבע באותה פגישה על סך של 9.6 מיליון ₪, כאשר מתוך סכום זה, ובהתחשב בסכומים שכבר שולמו לתובעת על ידי הנתבעת עד לאותה עת, עמדה היתרה לתשלום על סך של 1,675,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק (מוצג נ/1).

מתוך סכום התמורה הנ"ל, שילמה הנתבעת לתובעת בהמשך לאותה פגישה, סך של 1,275,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כך שנותר לתשלום סך של 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

בסוף חודש יולי 2007, התגלתה דליפה במיכל אחד, ובהמשך התגלתה דליפה גם במיכל השני.

הנתבעת מינתה את המהנדס דניאל נוימן לבדיקת המיכלים לשם מתן חוות דעת בנוגע לאופן תיקון הדליפות. המהנדס נוימן בחוות דעתו המליץ על החלפת תחתיות המיכלים תוך חיזוק ואיטום החיבורים לשם הפסקת הדליפות.

ביום 3.9.2007 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי קודם שתקבע שיטת התיקון המוצעת, על חברת מקורות לאשר את דרך הפעולה המומלצת.

התובעת הודיעה לנתבעת ביום 16.9.2007, כי היא מסכימה לביצוע התיקונים כאמור בחוות דעתו של המהנדס נוימן ואף קבעה לוח זמנים לביצועם, אשר צורף להודעתה. בנוסף, ביום 24.9.2007 שלחה התובעת לנתבעת שרטוטים, תוכניות ולוח זמנים לתיקון המיכלים.

ביום 15.10.2007, לאחר שהושלם ייצורה של התחתית לתיקון המיכל הראשון, הודיעה הנתבעת לתובעת, כי התיקון בדרך של החלפת התחתיות, אינו מקובל על חברת מקורות, וכי התובעת נדרשת להחלפת המיכלים בשלמותם.

ביום 26.10.2007, פנתה הנתבעת במכתב לתובעת בו התבקשה התובעת להודיע לנתבעת על הסכמתה לתיקון המיכלים בדרך של החלפתם לפי דרישת חברת מקורות.

ביום 28.10.2007 וכן, ביום 1.11.2007 הודיעה התובעת לנתבעת, כי היא מסכימה להחלפת המיכלים. ואולם, ביום 11.11.2007 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי נאלצה להזמין את תיקון המיכלים באמצעות יצרן אחר וזאת עקב חשש הנתבעת שהתובעת לא תעמוד בלוח הזמנים אשר נקבע לתיקון.

מכאן ההליך שלפניי.

ג.

טענות הצדדים

ג1.

תמצית טענות התובעת

התובעת טענה, כי למרות סיכום חשבון סופי, שנערך בין מנהלה מר טייב לבין נציג הנתבעת מר פונטיין, נותרה הנתבעת חייבת לה תשלום בסך 462,000 ₪, בגין עבודות שונות שביצעה עבורה.

לטענת התובעת, ההסכם הראשי, עליו נסמכת הנתבעת לראשונה בגדר הליך זה, לא צורף ולא היווה חלק מהסכם הקבלנות, ואף אינו חתום על ידי הנתבעת וחברת "מקורות" עצמן. עוד נטען בהקשר זה, כי ההסכם הראשי בעייתי מבחינת תנאיו והוראותיו וכולל תניות המקפחות את התובעת. לטענת התובעת, בפועל הצדדים אף לא פעלו במסגרת מערכת היחסים שקבעו ביניהם בהסתמך על ההסכם הראשי ועל נספחיו.

התובעת טענה, כי ביצעה עבור הנתבעת עבודות בהיקף רחב יותר מן העבודות הנקובות בהסכם הקבלנות ואף התמורה הכוללת אשר שולמה לידיה גבוהה משמעותית יותר מזו הנקובה בהסכם זה (התמורה החוזית בהסכם הקבלנות הינה 175,000 ליש"ט ואילו בפועל סכום התמורה שקיבלה בגין עבודותיה מתקרבת לסך של 10 מיליון ₪). מכאן, שהסכם הקבלנות הסתיים ועבודות אחרות שבוצעו על ידה עבור הנתבעת בוצעו על יסוד סיכומים בעל פה.

עוד טענה התובעת כי סיום התקנת המיכלים נשוא ההליך הושלם כ – 14 חודשים בטרם התגלתה בהם דליפה כאמור, ואין לראות בה כאחראית לדליפה זו. בנוסף נטען, כי תכנון וייצור המיכלים באמצעות חברת א.א.ח. פלסט התבצע רק לאחר אישור הנתבעת וחברת מקורות וכי המיכלים סופקו והותקנו כשהם תקינים.

התובעת טענה עוד, כי הכשל שהתגלה במיכלים, נגרם בשל טיפול רשלני במיכלים של הנתבעת עצמה, באשר משטח הבטון שעליו הונחו המיכלים לא עמד בדרישות, והואיל ולשם בדיקת תקינות המיכלים עם אספקתם לנתבעת, הם מולאו מים על מנת לבצע בדיקת דליפות. במהלך פרק זמן זה, טולטלו המיכלים במשך עשרה ימים בתוך מצערה שמולאה במים, כשהם נתונים ללחץ כבד, ותוך קבלת חבטות חוזרות. חבטות אלו, לטענת התובעת, הן אלו שגרמו להיווצרות הדליפות.

לטענת התובעת, סעיף 21 להסכם הקבלנות אליו הפנתה הנתבעת, אינו חל במקרה דנן, שכן הוראת חוק זו מסדירה מקרים של אחריות לפגמים, בעוד שבמקרה דנן, המיכלים סופקו לנתבעת ונמצאו תקינים בבדיקה.

התובעת טענה כי, מהיום בו התגלתה הדליפה במיכלים, היא פעלה בהתאם להוראות הנתבעת והמומחה מטעמה, תוך מתן הסכמה לדרישות השונות מצידם, לרבות לעניין שיטת התיקון ואופי התיקון, ולרבות התנהלות בקצב מוגבר לטיפול בבעיה, אשר בהתאם להנחיות הנתבעת נעשה מבלי להמתין לאישור חברת "מקורות" לגבי אופן תיקון הדליפה במיכלים.

לטענת הנתבעת, לאור דרישות הנתבעת ללוח זמנים דחוף לביצוע התיקונים, נדרשה חברת א.א.ח. פלסט להשקיע 472 שעות עבודה מאומצות בשלוש משמרות, ורק ביום 15.10.2007, לאחר השלמת ייצור תחתית המיכל הראשון, ובמהלך עבודה על תחתית המיכל השני, הודיעה הנתבעת לתובעת כי אופן התיקון המבוצע לא אושר על ידי מקורות.

התובעת טענה עוד, כי גם לאחר הודעתה זו של הנתבעת בדבר אי אישורה של מקורות לאופן התיקון המבוצע, היא הביעה לפני הנתבעת את הסכמתה לבצע את התיקון באופן הנדרש על ידי מקורות, אולם, הנתבעת התעלמה ממכתביה ומניסיונות התיאום שלה בעניין ובשלב מסוים אף הודיעה לה על כוונתה להזמין מיכלים חדשים מיצרן אחר ולתבוע את נזקיה.

משכך, טענה התובעת, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ועליה לשאת, בעלות הזמנת שתי התחתיות למיכלים בסך 165,416 ש"ח + מע"מ, אשר הוזמנו על ידי התובעת מחברת א.א.ח. פלסט, בהסתמך על חוות דעתו של המהנדס נוימן ובהתאם לה.

עוד טענה התובעת בנוגע לתביעה שכנגד, כי הנתבעת טוענת לנזקים בסך 716,575 ש"ח אך שילמה אגרת בית משפט ביחס לתביעה בסך 254,575 ש"ח בלבד.

ג1.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טענה, כי התחייבויותיה של התובעת לפי הסכם הקבלנות ניתנו "גב אל גב" אל מול ההסכם הראשי אשר בין הנתבעת לבין מקורות. טענותיה של התובעת בנוגע להסכם הראשי משוללות יסוד ומופרכות לאור האמור במבוא להסכם הקבלנות ובסעיף 3 להסכם זה, וחזקה על התובעת, כמי שחתמה על הסכם זה, שהייתה מודעת להתייחסות להסכם הראשי בהסכם הקבלנות.

לטענת הנתבעת, תוכן הסכם הקבלנות עוסק באופן כללי בהזמנת מיכלים מסוגים שונים באמצעות התובעת. משכך, סכום התמורה הנקוב בהסכם הקבלנות אינו מעלה ואינו מוריד, שכן המדובר בהרחבה של העבודות הכלולות וכפופות להסכם הקבלנות גם כך.

בנוגע לטענות התובעת הנוגעות לסכום בסך 462,000 ש"ח הנמצאים בחזקת הנתבעת נטען, כי לאחר שהתקיימו מגעים בין הצדדים הנוגעים לחשבון הסופי, הסכימה התובעת כי סכום זה יישאר בידי הנתבעת. סכום זה אשר נשאר בחזקת הנתבעת הינו סכום העיכבון הקבוע בהסכם הקבלנות ובהסכם הראשי והוסכם בין הצדדים כי עתידו של סכום זה יידון בהמשך.

הנתבעת טענה, כי לאחר שישה חודשי
שימוש במיכלים התגלתה דליפה במיכל הראשון, ולאחר מספר חודשים דלף גם המיכל השני. לטענתה, גילוי הדליפה במיכל הראשון היה במהלך תקופת האחריות החוזית כפי שקבועה בהסכם הקבלנות, בהקשר זה מפנה הנתבעת לסעיף 10 להסכם הקבלנות.

בנוגע לטענת התובעת כי המיכלים סופקו כשהם תקינים, נטען, כי טענה זו של התובעת הופרכה בחוות הדעת שהגיש המהנדס נוימן אשר בדק את משטחי הבטון לאחר הסרת המיכלים הפגומים. בנוסף לכך, לפי הסכם הקבלנות היה על התובעת בטרם התקנת המיכלים לבצע בדיקה של משטחי הבטון עליהם הוצבו המיכלים והתובעת עצמה תיקנה את כל הדרוש תיקון לטענתה, בטרם הוצבו המיכלים. גם בנוגע לטענה בדבר טלטול המיכלים המלאים במים, טענה הנתבעת, כי המהנדס נוימן ציין בחוות דעתו כי היה על המיכלים לעמוד בתנאים בהם המאצרה מלאה בנוזלים וכי בניגוד לטענת התובעת לא נתגלו במיכלים סימנים לחבטות.
הנתבעת טענה, כי חוות הדעת שהגיש המהנדס נוימן קבעה ברורות, כי התובעת נושאת באחריות לכשל שנגרם למיכלים וזאת כיוון שרדיוס פינות המיכל אינו מתאים למשטח הבטון עליו הוצב ועובי בלתי מספק של פינות המיכל. במקביל להגשת חוות הדעת מטעם המהנדס נוימן, הזמינה מקורות חוות דעת עצמאית מטעמה מהמהנדס קלינברג, וממצאי חוות דעתו דומים לממצאי חוות הדעת של המהנדס נוימן.

לטענת הנתבעת, התובעת ידעה, כי בטרם תיבחר שיטת תיקון המיכלים, על חברת מקורות לאשר את אופן התיקון המוצע וכי טענתה בדבר בקשת הנתבעת לזרז את התיקון דינה להידחות לאור נוסח ההתכתבויות בין התובעת לנתבעת בהקשר זה. לטענתה, התובעת מעולם לא קיבלה מהנתבעת אישור לתקן את המיכלים וכל שביקשה הוא לוח זמנים אשר יידרש לביצוע התיקון, באם יאושר.

בנוגע לטענת התובעת לתשלום עבור הזמנת התחתיות למיכלים, הפנתה הנתבעת לסעיף 24 להסכם הקבלנות הקובע, כי קבלן המשנה יישא באחריות לנזקים ולהוצאות שנגרמו בגין עבודתו הפגומה. בהקשר זה נטען עוד, כי התובעת לא הגישה בהליך זה אסמכתא בדבר שעות עבודה רבות שהושקעו בבניית תחתיות המיכלים או תשלום לחברת א.א.ח. פלסט על ייצור תחתיות המיכלים, לטענת הנתבעת, מנהל התובעת אף אישר בחקירתו כי לא שילם לחברת א.א.ח. פלסט דבר.

הנתבעת טענה, כי לאחר שהתובעת הסכימה להחלפת המיכלים, היא השחיתה זמן יקר על המצאת תוכניות נדרשות, ומשלוח של תוכניות לייצור מיכלים מפוליפרופילן וזאת למרות שתוכניות דומות כבר בעבר נדחו על ידי חברת מקורות. כן נטען, כי נוכח התנהלות התובעת ונוכח הזמן הקצר והלחץ בו נתבקשה הנתבעת על ידי חברת מקורות לתיקון המיכלים וכן, נוכח העובדה כי הנתבעת הייתה חשופה לנזקים גדולים שייגרמו לה בגין עבודתה של התובעת, בחרה הנתבעת להזמין את ייצור המיכלים מחברה אחרת.


לטענת הנתבעת, נזקיה הכספיים בגין התנהלות התובעת הינם בסך של 620,411, כאשר מסכום זה קיזזה סכום של 400,000 ש"ח המוחזקים על ידה, כך שסכום התביעה שכנגד עומד על סך של 220,411 בתוספת מע"מ כחוק, ובסך הכול 254,575 ש"ח.

ד.

דיון

ד1.

תחולת ההסכם הראשי על מערכת היחסים החוזית בין הצדדים

כאמור לעיל, התובעת טענה להעדר תחולה ותוקף להסכם הראשי ביחס למערכת היחסים בין התובעת לנתבעת.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת.

ראשית, בפרק המבוא להסכם הקבלנות אשר נחתם בין הצדדים נקבע, כי קבלן המשנה "נכנס בנעלי" ההסכם הראשי בכל הנוגע להוראותיו של ההסכם הראשי (סעיף (1) להסכם הקבלנות), וכן, ניתנה האפשרות לקבלן המשנה לעיין בהוראות ההסכם הראשי (מלבד פרק התמחור והמחירים הקבועים בהסכם הראשי) ולעבודות המתוארות בו (סעיף (2) להסכם הקבלנות). כן
מופנית תשומת ליבו של קבלן המשנה להוראות ההסכם הראשי (סעיף
a
למבוא להסכם הקבלנות).

שנית, הסכם הקבלנות מפנה את קבלן המשנה הן ללוחות הזמנים לביצוע העבודות הנדרשות אשר נקבעו בהסכם הראשי והן לתוכניות הנדרשות לשם ביצוע העבודות.

טענת התובעת לפיה סעיפי ההסכם הראשי הינם "בעייתיים" וכוללים תניות המקפחות אותה הינה טענה אשר נטענה בעלמא. התובעת לא הפנתה בכתבי טענותיה או בסיכומיה את בית המשפט להוראות אלו ואחרות הכלולות בהסכם הראשי ואשר לטענתה מקפחות את זכויותיה, בנוסף, יש לזכור כי ההסכם הראשי קודם בזמן להסכם הקבלנות ואף נחתם בין הנתבעת לבין חברת מקורות, שהינה חברה ממשלתית הכפופה לביקורת, ומכל מקום, משלא טרחה הנתבעת להצביע על הוראות מקפחות הרי שדין טענות אלו להדחות.

בנוגע לטענה בדבר התמורה החוזית הקבועה בהסכם הראשי והתמורה אשר שולמה בפועל, סבורני, כי גם אם ניתן לקבל את טענת התובעת, כי הסכם הקבלנות, על מרכיב התמורה שבו, מוצה והסתיים, הרי שאין בכך כדי להועיל לתובעת באופן ממשי כלשהו. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע, כי חוזה יכול שיעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. במקרה שלפניי, נכרת בין הצדדים הסכם לאספקת מיכלי אחסון מסוגים שונים, וגם אם לא ניתן להצביע על הסכם ספציפי בכתב בנוגע למיכלים נשוא ההליך שלפני, הרי שבגדרן של הוראות הסכם הקבלנות אשר נחתם בין הצדדים נקבעו התנאים להמשך ההתקשרות החוזית ביניהם הנוגעות להמשך הפעילות הנוגעת לעבודות הקשורות להסכם הראשי.

מהטעמים לעיל, אני קובעת, כי הסכם הקבלנות כפוף להוראות ההסכם הראשי.
ד2.
עיכוב הסך של 400,000 ש"ח מתוך החשבון הסופי - בהסכמה

אין חולק, כי הצדדים נפגשו להסדרת החשבון הסופי ביום 16.7.2007. מנהל התובעת אף שלח מכתב ביום 17.7.2007 לנתבעת ובו אישר את פרטי הסיכום שהושג. לטענת מנהל התובעת, תשלומו של סכום זה עוכב על ידי הנתבעת במשך כשנה. טענה זו לא נסתרה בחקירה נגדית:

"הסכום הזה סיכום החשבון על כל העבודות שבוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת. הסיכום הזה בוצע והוסכם לאחר שהורדנו 300,000 ש"ח מהדרישה שלנו. היה מגיע לנו 1,970,000 ועל מנת לקבל את הכסף באופן מידי, ויתרנו על הכסף. עיכבו את הכסף הזה כמעט שנה"
(עמ' 2 ש' 1-3 לעדות טייב).

עדותו זו של מנהל התובעת עולה בקנה אחד עם האמור לעיל בדבר תוקף ההסכם הראשי על הסכם הקבלנות, שכן נקבע בסע' 8.10 להסכם הראשי, כי חברת מקורות ( המכונה –
owner
בהסכם הראשי), הייתה זכאית לעכב 10% מכל סכום המגיע לנתבעת בגין ההסכם הראשי. כך, שהנתבעת ראתה עצמה זכאית לעכב סך דומה מהסכם קבלנות המשנה, וזאת נוכח הוראות ההסכם הראשי
והשלכותיו על הסכם הקבלנות.

טייב אישר בחקירתו, כי בסוף חודש יולי 2007, הנתבעת הודיעה לתובעת על דליפה שהתגלתה במיכל הראשון:

"ש. אין מחלוקת שבסוף יולי דווח לכם על נזילה מהמיכל הראשון.
ת. נכון".
(עמ' 2 ש' 4-5 לחקירת טייב).

מן העדויות עולה, כי לאחר שהתגלתה הדליפה, ובטרם שולם הסך עליו סוכם בין הצדדים קודם לכן, התקיימו מגעים בעניין בין הצדדים וסוכם, כי מתוך התשלום הסופי שנקבע, הנתבעת תעכב בידה סך של 400,000 ₪:

"היתה נזילה, אבל קיזזו מיליון ולא 400,000 ש"ח על מנת לעמוד בהתחייבויות שלי בבנק כפי שקיבלתי הבטחות"

וכן...

"היות וחנקו אותנו עם הכסף שנה, ועיכבו לנו את הכספים עוד פעם, לאחר שחתמנו וסגרנו, אז אמרתי תעכבו 400,000 ש"ח אך תנו כדי שהבנק יתן לי לחיות אחרת אני סוגר את העסק".
(עמ' 2 ש' 19-20 ו-25-26 לעדות טייב).

ואכן, ביום 12.8.2007 שלח מנהל התובעת מכתב לנתבעת, ובו מפורט הסיכום לעיל, בדבר עיכוב 400,000 ש"ח בידי הנתבעת, וזאת עד שיתקבל דו"ח המומחה שמינתה הנתבעת. בנוסף, צורפה למכתב התובעת, חשבונית זיכוי מס' 3846 בסך 900,000 ש"ח בתוספת מע"מ, מתוך חשבונית 3831 שמסרה התובעת לנתבעת, וכן, חשבונית מס' 3853 על סך 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין תוכניות ועבודות שבוצעו, המשקף יתרת חוב לתובעת בסך 400,000 ₪, אשר נותרה בידי הנתבעת (נספח ה' לתצהיר דרמן).

מכאן קביעתי, כי הנתבעת הייתה רשאית להותיר בידה, בעת שעשתה כן, את הסך הנדון של 400,000 ₪.

ד3.
האחריות לתיקון המיכלים הדולפים חלה על התובעת

כאמור לעיל, התובעת טענה, כי המיכלים שסופקו לנתבעת, נבדקו באתר במשך עשרה ימים ונמצאו תקינים וכי האחריות על הדליפה שהתגלתה במיכלים הינה של הנתבעת.

מנהל התובעת טען בחקירתו, כי התובעת הסכימה לתקן את המיכלים בהתאם לחוות דעתו של המהנדס נוימן וזאת מבלי לקבל אחריות על אספקת מיכלים לא תקינים, אלא לשם צמצום נזקים בלבד:

"אנו הסכמנו לתקן את המיכל לאחר שנתיים של עבודה תכופה ומיומנת. הסכמנו לתקן את המיכל על מנת לצמצם נזקים לכל הצדדים, מבלי לנקוט ולהגיד מי ישלם את התיקון. עשינו את זה מהר יותר ממה שהלקוח יכל לעכל או לקלוט".
(עמ' 3 ש' 4-6 לעדות טייב).

אין בידי לקבל את טענת התובעת בדבר חוסר אחריותה לדליפה שהתגלתה במיכלים, וזאת מן הטעמים שלהלן, על משקלם המצטבר:

ראשית, התובעת טענה כאמור, כי המיכלים סופקו לנתבעת כשהם תקינים ואף נבדקו במשך עשרה ימים באתר, וכי רשלנות הנתבעת עצמה בהליך בדיקת המיכלים היא שבסופו של דבר גרמה לדליפה שהתגלתה מאוחר יותר. ואולם, טענה זו של התובעת לא גובתה במסמכים כלשהם מצד התובעת אשר נשלחו לנתבעת בזמן אמת ואשר התריעו על אופן הבדיקה של המיכלים ומצבם, המהנדס נוימן או מר דרמן אף לא נחקרו בנקודה זו. בנוסף לכך, התובעת עצמה טענה, כי הדליפה התגלתה במיכלים רק לאחר ארבעה עשר חודשים מיום התקנתם, כך שספק אם קיים קשר ממשי כלשהו בין הטלטלות שעברו המיכלים בשלב בדיקתם לבין הדליפה שהתגלתה פרק זמן כה ממושך לאחר מכן.

שנית, התובעת טענה, כי ממצאי חוות הדעת של המהנדס נוימן מקובלים עליה ובהתאם גם חוות הדעת שהגיש המהנדס קלינברג אשר ממצאי חוות דעתו תאמו את חוות הדעת שהגיש נוימן. בחוות דעת אלו נקבע, כי רדיוס התחתית של המיכלים לא היה תקין, כי עובי התחתית של המיכלים לא עמד בדרישות התכנון וכי קיים חוסר התאמה בין המשטח עליו הוצבו המיכלים למיכל עצמו. אין כל התייחסות בחוות הדעת לטענת התובעת בנוגע לטלטול כלשהו של המיכלים, והמסקנה היא, שחוסר התאמה לדרישות התכנון הוא שגרם לכשל.

שלישית, טענת התובעת לאחריות הנתבעת בנוגע למשטח עליו הוצבו המיכלים, אינה מתיישבת עם כך, שהוכח לפני, כי בטרם הוצבו המיכלים באתר, התובעת התריעה לפני הנתבעת על חוסר ההתאמה של משטח הבטון לצרכים, וכי התובעת עצמה אף הייתה מי שתיקנה את חוסר ההתאמה הנ"ל ואף קיבלה תמורה עבור עבודתה זו.

רביעית, סעיף 21 להסכם הקבלנות, קובע תקופת אחריות של שלוש שנים מיום סיום העבודה הרלוונטית, כך שבמקרה דנן עדיין לא פגה, על פי הדין, תקופת האחריות החוזית בין הצדדים.

מכאן קביעתי, כי האחריות לביצוע תיקוני הדליפה במיכלים, חלה על התובעת.

ד4.

מרכיב התביעה הנוגע לתחתיות המיכלים החלופיות

בגין מרכיב תביעה זה עתרה התובעת לפסיקתו של סך 165,416 ₪.

לטענת התובעת, לאחר קבלת חוות דעתו של המהנדס נוימן, היא העבירה לנתבעת את התוכניות הנדרשות לביצוע התיקון על דרך של החלפת התחתיות, והנתבעת אף זירזה את התובעת להשלים את התיקון.

ביום 31.7.2007, שלח דרמן למנהל הנתבעת את חוות הדעת מטעם המהנדס קליינברג, למכתב זה צורף מכתב מחברת מקורות בו הובעה התנגדותה של מקורות להצעת התיקון ששלח מנהל התובעת טייב.

ממכתב חברת מקורות, אשר נשלח לתובעת כתשובה להצעת תיקון אשר התובעת
הציגה, עולה, כי התובעת ידעה כי עליה לקבל אישור של הנתבעת לאופן התיקון המוצע של המיכלים, וזאת הן בהיבט המהותי והן בהיבט הכלכלי, שכן, לפי סעיף 10 להסכם הקבלנות, בכל מקרה שעבודת קבלן המשנה כוללת הכנת תוכניות ועיצוב עליה לקבל את אישור הנתבעת, אישור כאמור לעיל מבטיח לתובעת הגנה מפני נזקים שיגרמו בהתאם לתוכניות אלו.

אכן, אין חולק כי המהנדס נוימן קבע בחוות הדעת מיום 24.8.2007, כי ניתן לתקן את הדליפה במיכלים בדרך של החלפת התחתיות (נספח ט' לתצהיר דרמן).

ביום 3.9.2011, שלח דרמן את חוות הדעת של המהנדס נוימן לתובעת. במכתב זה ביקשה הנתבעת לקבוע לוח זמנים לתיקון המיכל בתוך מספר ימים, ואולם, הנתבעת ציינה במכתבה כי שיטת התיקון המוצעת בחוות הדעת או כל שיטת תיקון אחרת טרם אושרה על ידי חברת מקורות (נספח א' לכתב התביעה שכנגד).

ביום 16.9.2007 שלח מנהל התובעת לדרמן את לוח הזמנים לתיקון המיכלים בהתאם להמלצות המהנדס נוימן, וביום 24.9.2007, נשלחו תוכניות התחתיות, תוכניות התקנה ולוח זמנים לביצוע התיקון המתוכנן.

מנהל הנתבעת העיד בחקירתו בעניין זה, כי ממכתב התובעת מיום 3.9.2007 (נספח א' לכתב ההגנה שכנגד), הוא הבין, כי הנתבעת מאשרת את אופן התיקון בדרך של החלפת התחתיות וזאת משום שהנתבעת ביקשה לקבוע לוח זמנים לתיקון בתוך מספר ימים. משכך, העיד מנהל הנתבעת, הוא אכן הזדרז לבצע את התיקון במיכלים במהירות:

"עשינו את זה מהר יותר ממה שהלקוח יכל לעכל או לקלוט".
(עמ' 3 ש' 6 לעדות טייב).

כמפורט להלן, סבורני, כי לאור מכלול הראיות שהוצגו לפני, לא ניתן לקבל את גרסת התובעת ועמדתה בעניין זה:

התובעת ביצעה מספר רב של עבודות מול הנתבעת וחברת מקורות הכוללות הזמנות שונות של מיכלים והתקנתם באתר אשכול. במהלך ביצוען של עבודות אלו, נחשפה התובעת לנוהלי העבודה עם הנתבעת ועם חברת מקורות, כך שאין מדובר בנוהלי עבודה שלא היו מוכרים לה.

התובעת אף לא הציגה בעניין זה ראיות לכך, שנוהל העבודה שהתקיים בפועל מול הנתבעת היה שונה באופן ממשי מהוראות הסכם הקבלנות, והצדדים לא פעלו בהתאם להוראות אלו. מהראיות שהוצגו עלה, כי הנתבעת והתובעת דווקא פעלו בהתאם להוראות הסכם הקבלנות, וזאת לעניין אישור התוכניות, תיאום ההתקנות באתר, מתן אחריות, תשלום התמורה, עיכבון על תשלומים, ועוד.

התרשמותי היא, כי התנהלות התובעת ומנהלה בעניין זה, והזדרזותם לקדם את הזמנת התחתיות החלופיות מהיצרן, הושפעה והוכתבה, במידה רבה, אף מן הלחץ הכספי בו הייתה התובעת נתונה, ומרצונו של מנהל התובעת טייב לקדם במהירות האפשרית את קבלת יתרת התשלום המעוכבת בסך 400,000 ₪. התרשמותי היא, כי דחיפות זו, היא, בעיקר, זו שגרמה לטייב להתעלם מן העובדה, אשר כאמור לעיל נמסרה לו בכתב, כי טרם התקבל אישורה, ההכרחי, של חברת מקורות לאופן תיקון זה (ראה לעניין הלחץ הכלכלי בו הייתה התובעת נתונה 2 ש' 19-20 לעדות טייב).

בנוסף, לא הוצגה בפני
י כל ראיה לכך, שהנתבעת אישרה באופן סופי את אופן התיקון או את לוחות הזמנים ששלח מנהל התובעת לנתבעת.

בהקשר זה יודגש, כי לא הוכח לפני על ידי התובעת, כי היא אכן נשאה בפועל מול היצרן, חברת א.א.ח פלסט בע"מ, בעלויות ייצור התחתיות החלופיות, בהן לא נעשה שימוש בסופו של דבר. למעשה, טייב אף לא הציג גרסה מפורשת בעניין זה והנושא נשאר עמום בתצהיר עדותו הראשית.

משכך, שיש לדחות אף את מרכיב התביעה הנוגע לייצור התחתיות החלופיות למיכלים.

ד5.
התביעה שכנגד – עלות הזמנת המיכלים החלופיים מצד שלישי

הנתבעת עתרה לפסיקת פיצוי בגין עלויות שספגה בהקשר להזמנת המיכלים החדשים מצד שלישי וכן בגין עלויות נוספות הכרוכות בהחלפת המיכלים, בסך כולל של 254,575 ₪.

כאמור לעיל, ביום 15.10.2007, הודיעה הנתבעת לטייב, כי חברת מקורות לא אישרה את תיקון המיכלים בדרך של החלפת התחתיות והיא דורשת את החלפת המיכלים (נספח ה' לכתב התביעה שכנגד).

ביום 26.10.2007, חזרה הנתבעת על הודעתה לתובעת, כי הוחלט על החלפת המיכלים הפגומים וכי התובעת מתבקשת להודיע לנתבעת האם היא מסכימה להחלפת המיכלים בכפוף לאישור תוכניות והתקנתם בלוח זמנים מהיר, כן הודיעה הנתבעת כי במידה והתובעת תבחר לא להחליף את המיכלים, תתקשר הנתבעת עם ספק אחר לשם ייצור והחלפת המיכלים וכי במקרה כזה הנתבעת שומרת על זכותה לדרוש פיצוי בגין הנזקים שייגרמו לה (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד).

התובעת השיבה ביום 28.10.2007, כי היא אכן תייצר מיכלים חדשים ותחליף אותם. בנוסף, ביקשה התובעת לבחון אפשרות לייצור מיכלים מחומר שונה והציעה כי תוכניות ישלחו לנתבעת עד ליום 6.11.2007 לאישור (נספח יג לתצהיר דרמן).

ביום 1.11.2007 נשלח מכתב נוסף מאת מנהל התובעת לנתבעת, בעניין זה, כולל הצעה לאספקת מיכלים חדשים מחומר שונה לעומת המיכלים המקוריים.

הנתבעת השיבה לתובעת, בו ביום, ב- 1.11.2007, כי אין אישור מצד מקורות לשינוי הרכב החומר ממנו יוצרו המיכלים וכי הצעה זו נבדקה בעבר בחברת מקורות, ונדחתה (נספח יב' לתצהיר דרמן).

ביום 6.11.2007, שלחה התובעת לנתבעת מכתב נוסף ובו אישרה הזמנת מיכלים בהתאם לחומר הנדרש על ידי מקורות, עד לסוף אותו שבוע (נספח יג לתצהיר דרמן).

למחרת, ביום 7.11.2007, שלחה התובעת לנתבעת את תוכניות המיכלים ואת לוח הזמנים לביצוע ההחלפה (נספח כ לתביעה שכנגד).

ואולם, ביום 11.11.2007 הודיעה הנתבעת לתובעת כי לאור העובדה שהתובעת כשלה במתן אישור לאספקת והחלפת המיכלים, הנתבעת נאלצה להתקשר עם ספק אלטרנטיבי (נספח ל' לכתב התביעה שכנגד).

נוכח השתלשלות עניינים זו, טענה הנתבעת, בגדר התביעה שכנגד, כי היא זכאית לכיסוי עלויותיה בהקשר לאותה רכישת מיכלים אלטרנטיבית מן הצד השלישי, על העלויות הנוספות הכרוכות בהחלפת המיכלים.

כמפורט להלן, סבורני, כי אין בסיס לדרישתה זו של הנתבעת בגדר התביעה שכנגד:

נקודת המוצא להכרעה במחלוקת מצויה בסעיף 24 להסכם הקבלנות לפיה, במקרה וספק המשנה לא מבצע את עבודת התיקון, הנתבעת יכולה, בכל זמן, לתקן את הדרוש תיקון, וזאת לאחר שתימסר לספק המשנה הודעה בזמן סביר לתיקון עבודתו.

במקרה שלפניי, הנתבעת לא הודיעה לפני יום 26.10.2007 כי חברת מקורות לא אישרה את תיקון המיכלים בדרך של החלפה. כלומר, החל מתאריך זה התבקשה התובעת לאשר את תיקון המיכלים בדרך של החלפתם. לכן, כל התקופה מיום גילוי הדליפה ועד ליום 26.10.2007 איננה נכללת בבחינת לוח הזמנים למתן הודעה סבירה על החלפת ספק וזאת כיוון שעד אותה עת לא נבחרה כלל דרך פעולה לתיקון המיכלים.

יומיים לאחר מכן, אישרה התובעת, כי היא תחליף את המיכלים לפי דרישת חברת מקורות. וביום 7.11.2007 נשלחו תוכניות ולוח זמנים לביצוע העבודה.

ואולם, דרמן העיד בחקירתו, כי כבר ביום 26.10.2007, קיבל הצעת מחיר מספק אחר, והסביר שלטעמו, במשך חודש וחצי נוהלו התכתבויות עם התובעת, שלא העלו דבר ולא קידמו את הטיפול בבעיה:
"ת. מה- 28 לחודש או מיום 26 לחודש, עד 6 בנובמבר, עדיין לא עשו כלום, אלא ממשיכים להתווכח איתי מאיזה חומר יעשו את המיכלים. מפה כתבתי את חוסר השקידה.
ש. ב-26.10, באותו יום שכתבת לי תענה לי בתוך יומיים, אתה כבר קיבלת הצעת מחיר מיצרן אחר, כן או לא?
ת. יכול להיות. התשובה היא כן. קיבלתי את הצעת המחיר כמה ימים קודם לכן אפילו.
ש. זה נכון שאתם למעשה פניתם ליצרן אחר כשכל ההתכתבות איתנו היתה בעצם למראית עין, כיון שאתם התקשרתם עם יצרן אחר. לא חתמתם איתו עוד אבל ביקשתם את הדברים האלה. לכן אתה טוען בתצהיר שלך, שהתשובות שלנו לא היו כנות, לא הבענו הבעה כנה לעשות את זה.
ת. כשאתה נמצא במצב של חודש וחצי עם הרבה שיחות טלפוניות ואתה מבין שכנראה לא תקבל את המיכלים, אתה לא יכול להשאיר עצמך לסוף התהליך ואתה מתארגן כדי למצוא אלטרנטיבות. זה מה שעשיתי. פניתי ליותר מיצרן אחד. התזה שלך אינה נכונה. איזה אינטרס יש לי ללכת להוציא רבע מיליון שקלים אצל מישהו זר ואחר כך לתבוע אותך כאשר אני יכול לתת לך בעצמך לבצע את העבודה?"
(עמ' 17 ש' 1-14 לעדות דרמן).

איני מקבלת את דבריו אלו של דרמן בעניין זה. כעולה מסקירת ההתכתבות בין הצדדים, התובעת הודיעה לנתבעת כבר ביום 28.10.2007 ושוב ביום 1.11.2007 על הסכמתה להחלפת המיכלים. הצעתה הכלולה במכתבים אלו לייצור מיכלים מחומר שונה נדחתה על ידי הנתבעת כבר באותו היום, וביום 6.11.2007 הסכימה הנתבעת לייצור המיכלים לפי בקשת הנתבעת וחברת מקורות.

ודוק: התייחסותו של דרמן לעיכוב לאורך תקופה של חודש וחצי בתיקון המיכלים אשר נוגעת ללוח הזמנים ממועד גילוי הדליפה ועד ליום 26.10.2007 בו הודיעה הנתבעת על דרישתה של חברת מקורות להחלפת המיכלים, אין לה בסיס בעובדות.

שהרי, עד ליום 26.10.2007 לא נמסר לתובעת כלל על דרך הפעולה שנבחרה לתיקון הדליפות ולאור טענתה של הנתבעת, אשר התקבלה לעיל כי היה על התובעת להמתין לאישור הנתבעת וחברת מקורות לאופן התיקון המבוקש, הרי שמדובר בטענה חלופית שאינה יכולה להתקבל.

משכך אני סבורה, כי פנייתה של הנתבעת לספק חלופי לשם קבלת הצעת מחיר לייצור המיכלים והחלפתם כבר ביום 26.10.2007, וכן ההודעה שנשלחה לתובעת ביום 11.11.2007 בדבר הזמנת מיכלים מספק חלופי, מלמדת, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראת סעיף 24 להסכם הקבלנות ולא הודיעה לנתבעת בתוך זמן סביר על תיקון הדליפה בעצמה, ולמעשה אף ללא הודעה כלל.

בהקשר זה לא למותר להזכיר, אף את החובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 לקיום חיובים חוזיים בתום לב ובדרך מקובלת.

סבורני, כי התנהלות הנתבעת מול התובעת בפרק הזמן הנ"ל, פרק זמן אשר במהלכו נבחנו אפשרויות שונות לתיקון הדליפה במיכלים, תוך שבמקביל, ומבלי ליידע את התובעת, ולמרות שיתוף הפעולה המלא מצד התובעת בשלב זה, וכאשר היא קשורה עם התובעת בהתקשרות מחייבת,
ובידיה מעוכב סכום לא מבוטל של 400,000 ₪ מתוך כספי התמורה לתובעת -
הינה התנהלות הנגועה בחוסר תום לב של צד להתקשרות חוזית כלפי הצד השני לה.

הנה כי כן, לפנינו צד להסכם, שהינו המזמין (הנתבעת), אשר היה זכאי נוכח הדליפה במיכלים, ובהתאם להסכם בין הצדדים, לביצוע התיקון במוצר על ידי הצד השני, שהינו הספק (התובעת), אך לא אפשר לו לבצע את התיקון הנדרש בלוח זמנים סביר. זאת, למרות מחויבותו לאפשר לספק לבצע את התיקון הנדרש בכוחות עצמו, וזכותו החוזית לקבלת תיקון כאמור מן הספק, ולמרות שהובעה נכונות מצד הספק לבצע תיקון זה באופן עליו הוחלט לבסוף (החלפת המיכלים), ותוך פנייה לרכוש את אותם מיכלים חלופיים מצד שלישי, על העלויות הנלוות הכרוכות בכך.

בהקשר זה, וביחס לעלויות התיקון הנדרש אציין, כי הצדדים הסכימו, כאמור לעיל, כי יעוכב סך של 400,000 ₪ מתוך כספי החשבון הסופי. עד הנתבעת דרמן אף העיד, כי הסכום אשר סוכם על עיכובו נקבע כסכום המשקף את הנזק המשוער עקב הדליפה במיכלים והצורך בתיקונה:

"ממש בעצם הימים בהם סוכמה בין הצדדים התמורה הכוללת... התגלתה נזילה במיכל הראשון, ובעקבות כך התעוררה סוגית העיכבון, והיתה תמימות דעים בין הצדדים, כי בלק אנד ויץ' רשאית להחזיק בסכום כסף המשקף את הנזק המשוער... סוכם בין הצדדים כי סכום זה יעמוד על סך 400,000 ₪ ...".
(סעיף 11(ב) לתצהיר דרמן).

למרות סכום נזק משוער זה של 400,000 ₪, טענה הנתבעת, כי בפועל רכישת המיכלים החלופיים מאת הצד שלישי, ובצירוף העלויות הנוספות הכרוכות בהחלפתם של אותם מיכלים, הסתכמה בסכום גבוה יותר, של למעלה מ- 620,000 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה שכנגד).

אכן, אני ערה לכך, כי הסך הנ"ל של 400,000 ₪ אשר על עיכובו הוסכם בין הצדדים כסכום נזק משוער, היה בגדר הערכה מוקדמת בלבד וכי בפועל יכול שגם לו התובעת הייתה מבצעת את התיקון והפעולות הנלוות, היה הדבר כרוך, בסופו של דבר, בעלויות בסכום העולה על 400,000 ₪.

יחד עם זאת, הנתבעת, בגדר תביעתה שכנגד, לא הוכיחה לפני, כי הערכה זו של הצדדים בדבר נזק כולל של 400,000 ₪ בגין בעיית הדליפה במיכלים והצורך בפתרונה, הערכה עליה הסכימו הצדדים כאמור לאחר מגעים ובדיקה משותפת, הייתה הערכה שגויה בכל הנוגע להחלפה של המיכלים על ידי התובעת (להבדיל מאספקה של המיכלים וביצוע הפעולות על ידי צד שלישי).

בעניין זה אני לוקחת בחשבון, כי בהחלט יתכן, כי העלות המוערכת עליה סיכמו הצדדים (400,000 ₪), הייתה נמוכה יותר, נוכח תכניתה של התובעת לרכוש את אותם מיכלים חלופיים מאת הייצרן המקורי אשר סיפק את המיכלים בסיבוב הראשון, הוא חברת א.א.ח פלסט בע"מ, ללא עלות נוספת או בעלות מופחתת כלשהי.

תימוכין לאפשרות זו נמצאים במכתבו של מנהל התובעת אל הנתבעת מיום 28.10.2007 (נספח ח' לכתב ההגנה מפני התביעה שכנגד), בו הביע מנהל התובעת את הסכמת התובעת לכניסה למהלך של החלפת המיכלים במיכלים חדשים, בהתאם לדרישת חברת המקורות והנתבעת, תוך שהוא מציין, כי הסכמה זו ניתנת לאחר מגעים ודיון בנושא עם יצרן המיכלים הקיימים, חברת א.א.ח פלסט בע"מ:

“following your mail from friday october 26, 2007, and discussion with the manufacturer a.a.h. plast in beer sheva, we would like to inform you that we will replace the aluminium tanks with new ones”


נוכח האמור לעיל עד כה, אני סבורה, כי הנתבעת, בהתנהלותה הנ"ל, ובפרט בכך שלא אפשרה לתובעת לבצע ולהשלים את החלפת המיכלים והפעולות הקשורות בכך, על העלויות הכרוכות בהן, היא זו שאחראית להגדלת עלויותיה כאמור לעיל, והיא זו שצריכה לשאת בהן, ואין לגלגל את יתרת הסכום העולה על 400,000 ₪ על כתפי התובעת.

עם זאת, התובעת, לא הוכיחה, מצידה, לפני בראיה ממשית כלשהי, כי בפועל היא הייתה יכולה לבצע את החלפת המיכלים והפעולות הכרוכות בכך בעלות נמוכה יותר מסכום של 400,000 ₪. לפיכך, הנחתי היא, שהערכת הצדדים בזמנו, בדבר היקף עלויות של 400,000 ₪ לעניין מציאת פתרון לבעיית הדליפה במיכלים, הייתה הערכה ריאלית התואמת את מצב הדברים במציאות. לפיכך, ונוכח קביעתי לעיל לעניין אחריות התובעת על פי ההסכם בין הצדדים לביצוע תיקון והחלפה של המיכלים במקרה של פגמים, הרי שלמרות האמור בפרק זה לעיל, איני סבורה, כי מוטלת על הנתבעת חובה לשלם לתובעת סכום כלשהו מתוך הסכום המוערך שעוכב על ידה.

ה.
סיכום


מן האמור לעיל עד כה עולה תמונה, לפיה לאחר גילוי הדליפה במיכלים, שני הצדדים התנהלו בצורה נמהרת אשר הגדילה את עלויותיהם והוצאותיהם. התובעת, לא המתינה לקבלת אישורה של חברת מקורות לאלטרנטיבת התיקון הראשונה (החלפת תחתיות המיכלים) בטרם הזמינה תיקון זה מהיצרן. הנתבעת, לא אפשרה לתובעת לדאוג לביצוע הפתרון שדרשה חברת מקורות (החלפת המיכלים) ואצה לה הדרך להזמנת המיכלים החלופיים באמצעות צד שלישי, למרות נכונותה של התובעת לביצוע ההחלפה הנדרשת באמצעותה.

במישור הכספי, הרי שלעניין התיק העיקרי, לגבי מרכיב התביעה הנוגע לסכום המעוכב אצל הנתבעת (400,000 ₪) ובהתאם לקביעתי לעיל בדבר אחריות התובעת לתיקון הדליפה במיכלים ולהערכת הצדדים בדבר היות הסכום שעוכב משקף את עלות התיקון, אין התובעת זכאית לתשלום סכום זה לידיה, ובעניין זה מתקבלת טענת הקיזוז של הנתבעת במלוא סכומה. בהתייחס למרכיב התביעה הנוסף בהליך העיקרי (165,416 ₪), הנוגע לעלות הזמנתן של תחתיות המיכלים מחברת א.א.ח פלסט בע"מ, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי נשאה בעלות זו בפועל מול היצרן ואף נוכח הקביעה לעיל כי היה עליה להמתין לקבלת אישור מקורות והנתבעת לתיקון באופן זה, אין התובעת זכאית אף לפסיקת סכום זה לטובתה. נוכח קביעות אלו, נשמטת הקרקע אף מתחת מרכיב התביעה השלישי, הנוגע לנזקי הפרה נטענים (50,000 ₪).

לעניין סכומה הכספי של התביעה שכנגד (254,575 ₪), נוכח קביעתי לעיל בדבר אי מימוש הנתבעת את זכותה וחובתה לאפשר לתובעת לדאוג לתיקון הדליפה במיכלים, בדרך של החלפתם, בכוחות עצמה, הרי שעל הנתבעת לשאת בעלויות העודפות אשר נגרמו לה בגין פניה לאספקת המיכלים החלופיים וביצוע הפעולות הנלוות לכך באמצעות צד שלישי.

מכאן, שתוצאת ההליך הינה, דחיית התביעה בתיק העיקרי וכן דחיית התביעה שכנגד.

נוכח תוצאה זו, אין צו להוצאות ושכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו אלו.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ב, 12 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 18721/08 א. טייב הנדסה בע"מ נ' בלאק אנד וייץ' קונטרקטרינג לימיטד (פורסם ב-ֽ 12/01/2012)