פסקי דין על לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ | פסקי דין על אלכסנדר רכטר

17934-09/10 תאק     10/01/2012




תאק 17934-09/10 לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ נ' אלכסנדר רכטר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 17934-09-10 לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ
נ' רכטר

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
צבי כספי


תובעת

לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ


נגד


נתבע

אלכסנדר רכטר



החלטה

בשוליי הסכם שנכרת ביום 6.4.2009 בין התובעת לבין חברה בשם
biopower
s.a
הרשומה בפולי [ להלן: "ההסכם " ו "החברה הפולנית" בהתאמה ], ערב הנתבע, שהוא בעל מניות בחברה הפולנית, להתחייבותה לשלם לתובעת את סכום התביעה, שהוא סכום התמורה החוזית לפי ההסכם במועד אשר אין חולק כי חלף.
ההסכם צורף לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" כנספח א' והוא צורף כנספח א' גם לתצהיר הנתבע, התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו; עוד מאשר הנתבע בתצהירו את חתימתו על הערבות הנ"ל שבשולי ההסכם [ סעיפים 5 עד 7 לתצהיר הנתבע ].
התביעה הוגשה רק נגד הנתבע ולא נגד החברה הפולנית שכן הערבות הנ"ל נחזית להיות אוטונומית ועצמאית וראויה למימוש
החל ביום 31.3.2010, מועד אשר חלף.
שתי טענות לנתבע כנגד התביעה; ראשונה שבהן [ סעיפים 9 עד 18 לתצהיר הנתבע ] מופנית לעניין הערבות שלטעמו, אינה עצמאית ו/או אוטונומית [ או כמינוח סעיף 16 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, "התחייבות לשיפוי" (להלן:
"חוק הערבות" ו "סעיף 16" בהתאמה ].
שאלות מהותה של ערבות אוטונומית, עצמאותה וזכות התביעה בגינה שאינה תלויה בעסקת היסוד, מצאו ביטוי מלא לאחרונה בפסק הדין רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון ) נ. א. אדמוב בע"מ ואח' , פורסם באתה "נבו" ואין צורך לחזור עליהן בין היתר מכך שטענת הנתבע לעניין ערבותו היא שהיא אינה ערבות אוטונומית בלא שתהייה לו כל טענה כנגד זכות התביעה הצומחת ממנה
אם לא תתקבל טענתו זו.
הערבות מנוסחת כדלקמן:
"אני הח"מ (הנתבע) בעל מניות ב(חברה הפולנית) ערב בזאת אישית באופן בלתי חוזר כלפי (התובעת) בערבות אוטונומית, מוחלטת, בלתי מסוייגת, בלתי תלויה וללא כל תנאי לשלם...במועד המוקדם מבין המועדים הנקובים בסעיף 2 לעיל ובכל מקרה לא יאוחר מאוחר מיום 31.3.2010.
אני מצהיר בזה כי לגבי (החברה הפולנית) הנני "בעל עניין בתאגיד" כהגדרת מונח זה ב(חוק הערבות)..."
.
דומני שלא יכול להורות ניסוח ברור יותר על כוונת הצדדים באשר לערבות מאשר נכתב לעיל: גם אוטונומית [ במפורש ! ] גם מוחלטת, גם בלתי מסייגת וכו'.
ב"כ הנתבע מנסה להבין אחרת, או לפחות "לקנות זמן" כדי שתינתן לו האפשרות להוכיח בשלב מאוחר יותר
שניתן להבין את האמור באופן אחר [ פסקה 7.ו) לסיכומי טענות הנתבע ].
לכך
קורא הוא לעזרה את "הלכת אפרופים" עליה השלום, בטענה שתיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973,
אשר ביטל את ההלכה הנ"ל, נחקק לאחר כריתת ההסכם ועל כן אינו חל עליו.
ספק בעיני אם כך הדבר אולם מכל מקום, גם טרם חקיקת התיקון האמור, היה מצבה הקליני של "הלכת אפרופים" בכי רע [


רע"א 1452/10
מפעל הפיס בע"מ נ. אלחנן טלמור ואח', פורסם באתר "נבו"

].
לזאת ניתן להוסיף שאפילו לפי "הלכת אפרופים", "הנסיבות החיצוניות" מצביעות על כך שכוונת הצדדים הייתה שערבות הנתבע תהיה אוטונומית, כפי שהיא נחזית להיות.
מהטיוטות להסכם שהוחלפו בין הצדדים ניתן ללמוד כי בטיוטת ההסכם הראשונה, שנוסחה בידי ב"כ הנתבע,
לא היה קיים נוסח של ערבות ורק נקבע בסעיף 2 להסכם כי הנתבע יערוב להתחייבויות החברה הפולנית; אולם הטיוטה
תוקנה על ידי ב"כ התובעת; לאחר מכן
הוחלפו עוד טיוטות ובהן תיקונים והערות, אולם התיקון שנעשה בדבר הוספת נוסח כתב הערבות כפי שנוסח לעיל
בו מוגדרת הערבות כערבות אוטונומית, בנוסח שהתקבל כנוסח הסופי, לא שונה [ חקירתו הנגדית של הנתבע בעמ' 2, 3 לפרוטוקול והמוצג במ/1 ].
גם הטענה לפיה הצהרת הנתבע על כך שהוא בעל עניין בתאגיד יש בה כדי להצביע שהערבות לא נתכוונה להיות אוטונומית, שכן לכאורה אין משמעות לתיקוני חוק הערבות לעניין "התחייבות לשיפוי" אינה נכונה כפי שעולה במפורש מסעיף 18 לחוק הערבות [ ראה פסקה 7.ג לסיכומי טענות הנתבע ] .
אלה הן שתי הטענות "הטובות" יותר באשר לזהות הערבות ואין צורך לדון ביתרתן שאין בהן ממש.
בסיכומו של דבר, לא שאלת אמון ב עדות הנתבע [ שהוא, אגב, בעל הכשרה משפטית ] עומדת לדיון אלא שתצהירו, בעניין הנדון, מהווה "הגנת בדים" שאינה מזכה במתן רשות להתגונן
[ ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מא1 עמ' 253 בעמ' 257;
ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י
מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783; ע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ- סעיף כרמיאל, פורסם באתר "נבו
"].
טענה נוספת שנטענה על ידי הנתבע היא שהוא קיזז את חיובו לפי כתב הערבות כנגד חוב של התובעת.
כפי שייראה, מטרת הקיזוז כביכול
היא למנוע את התשלום המידי המגיע לתובעת על פי התחייבותו של הנתבע, אולם דרכו של הנתבע לא צלחה.
בסעיפים 19 עד 23 לתצהירו, טוען הנתבע כי החברה הפולנית וכן חברה נוספת בשם

biogas nord ag

[ להלן: "חברת נורד" ], אשר הנתבע מחזיק בצורה זו אחרת במניותיהן, המחו לו, חלקית, את זכות התביעה שלהן נגד התובעת בתיק ביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה, שם הגישו את תביעתן נגד התובעת [ והוגשה גם תביעה

נגדית ].
כתב המחאת החוב, נספח ג' לתצהירו של הנתבע, הוא מורכב יותר וכולל חברות נוספות אולם אין לכך משמעות, בהליך זה.
אציין כי לפי אותו כתב
המחאה, התמורה כנגד המחאת החוב לנתבע על ידי איזו מהחברות היא פירעון חוב, דבר המעמיד בספק את אמיתותה של ההמחאה, שנעשתה בין הנתבע לבין חב רות "קרובות" לו, כאשר חוב שבראוי נפרע כנגד המחאה של חוב שבספק [ זכות תביעה ? ].
לא נטען דבר בעניין תום הלב בביצוע המחאת החוב והקיזוז ועל כן לא אדון בכך.
מאידך, כפי שניתן לראות, לפי ההמחאה עבר החוב לפי התביעה בפתח תקווה, בחלקו לנתבע, אשר טוען לקיזוזו נגד חוב תביעה זו.
לעניין זה עולה שאלת הודעת הקיזוז שלא ניתנה.
ב"כ הנתבע מפנה לסעיף 10 לכתב הבקשה [ גם זה עניין תמוה שכן מדובר בכתב הבקשה ולא בתצהיר התומך האמור להיות הבסיס העובדתי לבקשה ], כהודעת קיזוז.
אכן, בניגוד לעמדת התובעת, גם הודעת קיזוז המופיעה לראשונה בכתב טענות המוגש לבית המשפט היא הודעה ראויה [
רע"א 9308/08 אורן אלול ואח' נ. רינה רביב ואח', פורסם באתר "נבו" ].
מאידך, בסעיף 10 לבקשה נאמר שהנתבע, כערב, מצטרף להודעת הקיזוז שמסרה החברה הפולנית לתובעת עובר להגשת התביעה בבית המשפט בפתח תקווה.
עניין זה מעורר לנתבע
בעיה קשה.
ראשית, משום שהצטרפותו כערב להודעת הקיזוז אינה מעשית שכן אין הוא "ערב רגיל" אלא ערב לפי התחייבות לשיפוי שעליו לא חל סעיף 7 לחוק הערבות, שמכוחו כביכול הצטרף הנתבע להודעת הקיזוז של החברה הפולנית [ ראה סעיף 16 לחוק הערבות ].
נוסיף לכך כמובן את העובדה שהודעת הקיזוז כביכול, נעשתה מכח מעמדו העצמאי
של הנתבע, כביכול כערב, כאמור לעיל, ואין היא הודעת קיזוז בגין החוב שאולי הומחה לו.
במלים אחרות: ככל שסעיף 10 מהווה הודעת קיזוז, אין הוא בעל ערך כלשהו שכן הוא מתייחס להודעת הקיזוז של החברה הפולנית, שהנתבע מנסה להצטרף אליו.
מאחר והנתבע אינו בעל יכולת להצטרף לאותו חיוב, עקב היותו "ערב אוטונומי" הרי שגם אם נקבל את הגישה שהחברה הפולנית ונורד המחו לו חלק מהחוב כלפי התובעת, לא מסר הנתבע כל הודעת קיזוז הנוגעת לאותו חוב שהומחה, גם לא במסגרת כתב הבקשה למתן רשות להתגונן.
מכאן שגם דין טענה זו להדחות.
הבקשה נדחית איפוא על כל חלקיה.
הנתבע יישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.7,500 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.





ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 17934-09/10 לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ נ' אלכסנדר רכטר (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)