פסקי דין על אילון ברוך

11703/07 תד     10/01/2012




תד 11703/07 מדינת ישראל נ' אילון ברוך








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



10 ינואר 2012

ת"ד 11703-07 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ברוך




בפני

כב' השופט
מאיר דרורי


בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה



נגד


אילון ברוך

הנאשם


הכרעת דין


הנאשם מואשם בכך כי סטה מנתיב נסיעתו ופגע
ברכב חונה , עלה על המדרכה עקר עץ ופגע בשער חניה. כתוצאה מן התאונה ניזוקו כלי הרכב והנאשם נפגע בגופו. הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף, כאשר הוא שכור, כמו כן על מספר הרישוי מודבק חומר המשבש את צילום הרכב במצלמות המשטרה. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיפים 62(2) ,62 (3) ו 62 (9) 10 (א) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

1.
הנאשם נהג ברכבו ברחוב האורנים בכפר שמריהו מדרום לצפון, פגע ברכב חונה סמוך לבית מס 33 וכן גרם
נזק לכניסה לחנות ועקר עץ.

2.
לנאשם לא היה רישיון נהיגה ישראלי תקף בזמן ביצוע
העבירה.

3.
על מספר הרישוי ברכב הנאשם מודבק חומר המשבש את צילום המספר על ידי מצלמות המשטרה.


4.
הנאשם נפגע באונה נלקח באמבולנס לבית חולים. במהלך הנסיעה
הגיב בתוקפנות כלפי המתנדב דוד כהן
אשר נאלץ לרדת מהאמבולנס במהלך
הנסיעה.

5.
הנאשם הגיע לבית חולים איכילוב בתל אביב, שם נחקר
על ידי השוטר יניב
שרון.


6.
הנאשם לא נשף במכשיר הינשוף ולא הסכים ליתן בדיקת דם.

7.
הנאשם עזב את בית הולים בטרם הסתיימו הבדיקות הרפואיות.

8.
הנאשם שתה משקה אלכוהולי עובר לנהיגתו.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה
, הנאשם אחראי לקרות התאונה, הנאש נהג ללא רישיון נהיגה תקף הואיל והיה חייב לנהוג עם רישיון נהיגה ישראלי. הנאשם זייף את מס' הרישוי בכך שהדביק עליו חומר המשבש את הצילום במצלמות המשטרה. הנאשם נהג בהיותו שכור, זאת לאור אופן נהיגתו, התנהגותו וסירובו להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף או ליתן בדיקת דם.

לטענת
ההגנה
, הנאשם אינו אחראי לקרות התאונה הואיל וסטה עקב כלב שפרץ לכביש.
לנאשם היה
רישיון נהיגה זר תקף, היה רשאי
לנהוג
בארץ על סמך רישיון נהיגה זה. הרכב
לא שייך לנאשם , הנאשם לא ידע כלל על החומר
המודבק על מספר הרישוי. הנאשם לא היה שכור, וכן הסירוב אם היה נבע ממצבו הרפואי באותה
העת, לא ניתן להגדירו כסירוב.

בית המשפט
יחלק
את הדיון לכל אחד
מסעיפי האישום.

1.
בעניין אחריות לתאונה, בית המשפט מקבל את טענת המאשימה וקובע כי הנאשם אחראי לקרות התאונה זאת מן הנימוקים הבאיםף

א.
אין מחלוקת בכך כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב החונה
וגרם לכל הנזקים שתוארו בכתב
האישום ובדוח הבוחן.

ב.
מעיון בדוח הבוחן והתמונות עולה כי מדובר בהתנגשות בעוצמה
רבה עובדה המעידה על אי התאמת מהירות הנסיעה לתנאי הדרך. לו הנאשם היה נוסע לאט, לחיצה על הבלם לא היתה גורמת לסטיה וכן ההתנגשות לא היתה בעוצמה מעין זו.

ג.
גם אם כלב
פורץ לכביש, תפקיד הנהג לבלום ולא לסטות הצידה לכיוון המדרכה, שכן לו היה הולך רגל
על המדרכה היה נפגע קשות עקב
התאונה.

ד.
בנסיבות אלה בית משפט סבור כי הנאשם אחראי לקרות התאונה.

2.
בעניין זיוף מספר הרישוי, בית המשפט אינו מקבל את טענת המאשימה כי מדובר בזיוף מס' הרישוי לכל היותר מדובר בעבירה על הוראות תקנה 303 לתקנות התעבורה. זאת מן הנימוקים הבאים:

א.

סעיף 62 (9) לפקודת התעבורה עוסק בזיוף מס' רישוי דהיינו שימוש
במספר רישוי שאינו שייך לרכב על מנת לכסות על רכב גנוב, או שימוש
ברכב שהורד מהכביש וכיוצ"ב. עקב זאת גם העונש
העומד בצידו של סעיף
זה הינו שנתיים מאסר.

ב.
במקרה דנן אין מדובר
בזיוף מס' רישוי שכן מס' רישוי של הרכב מתאים לרכב זה.
מה שנעשה הוא הדבקת חומר על חלק מהספרות
של מס' הרישוי כך שמצלמת המשטרה
אינה יכולה לצלם את המספר. הדבר דומה למקרה בו נהג אופנוע מקפל את המספר או השרשרת שלו מסתירה את המספר.

ג.
לפיכך בית משפט סבור כי העבירה המתאימה במקרה
דנן היא
תקנה 303 לתקנות התעבורה
הקובעת כדלקמן:

"לא יוסיף אדם על הסימנים והמספרים כאמור בתקנה 301 ולא ישנה בהם דבר, לא יטשטש ... או מספר שעליה" זה מה שנעשה
במקרה זה, טשטוש המצלמה כך שהמצלמה לא יכולה לצלמו.


ד.
בנסיבות אלה מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, לפיכך
למרות שהנאשם
לא הדביק את המדבקה הוא נושא
באחריות לעבירה. לפיכך בית מהשפט מרשיע
בעבירה על הוראות תקנה 303 לתקנות התעבורה.

3.
בעניין רישיון הנהיגה.

א.
אין מחלוקת כי הנאשם לא חידש את רישיון הנהיגה הישראלי שלו משנת 88.

ב.
כמו כן אין מחלוקת כי הנאשם שהה בחו"ל תקופה ארוכה ומחזיק ברישיון נהיגה מהונג קונג תקף ליום העבירה וכי הנאשם הינו אזרח הונג קונג מעבר לאזרחותו הישראלית והיום יש לו רישיון נהיגה ישראלי תקף.

ג.
למעשה הנאשם לא התגורר בקביעות בארץ בעת ביצוע
העבירה כפי שעולה מן המסמכים של כניסות ויציאות של הנאשם, לפיכך ניתן לקבוע כי באותה
העת מקום מושבו הקבוע לא היה מדינת ישראל
, לפיכך לא היה זקוק לרישיון נהיגה שיראלי והיה רשאי לנהוג עם רישיון נהיגה בנילאומי. לפיכך מזכה את הנאשם מעבירה על הוראות סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.



4.
בעניין השכרות.

א.
אין מחלוקת כי הנאשם לא נשף ולא מסר בדיקת דם בעת שהותו בבית החולים. השאלה האם נדרש כדין לביצוע
הבדיקה וכן האם היה במצב שבו יכל להבין את הדרישה ליתן בדיקת נשיפה או דם.

ב.
השוטר שדרש מהנאשם ליתן בדיקת נשיפה הוא רס"מ יניב שרון. מעיון בהודעה שגבה מהנאשם וכן מעיו בזכרות הדברים שלו כתוב כדלקמן: " הסברתי לו כי במדיה ויסרב על פי חוק יחשב כנהג תחת השפעת אלכוהול" כמו כן גם באזהרה בבית חולים "כי הינך נוהג תחת השפעת אלכוהול
בשום שלב
השוטר לא כתב כי אמר לנאשם כי מי שמסרב ליתן בדיקת נשיפה או בדיקת דם נחשב שכור על פי חוק וצפוי לעונשים הקבועים בחוק כלפי נהגים שכורים
לכל אורך השיחה עם הנאשם השתמש
בביטוי נהיגה תחת השפעת אלכוהול כאשר מבחינה משפטית יש ה
בדל
מהותי בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין נהיגה
בשכרות.

ג.
הנאשם התנהג באופן חריג באמבולנס וכן בבית החולים התנהג
באופן חריג כפי שעולה מהתרשומת של העד הנ"ל וכן מתוכן העדות וכן מהעובדה כי הנאשם ברח מבית החולים. אין צל של ספק
כי מדובר
בנאשם שהיה במצב היסטרי
וחריג. בנסיבות אלה, מן הראוי היה כי השוטר יפנה לאח של הנאשם שהיה עימו בבית חולים שיסביר לנאשם כי הוא חייב ליתן בדיקה.

ד.
יתרה מזו, הנשם בעת עדותו
בבית החולים אמר כי הוא מוכן לתת בדיקת דם בבוקר לאחר
שידבר עם עו"ד בני כץ. מה יותר פשוט מ לומר לנאשם כי יתקשר לעו"ד בני כץ מידית על מנת שינחה אותו מה לעשות. ברם הדבר לא נעשה.
יש בכך בהחלט כדי להחליש את הטענה כי הנאשם הוזהר כדין על משמעות סירובו.

ה.
הנאשם כאמור היה במצב נפשי בעייתי בעת ששהה בבית חולים כפי שעולה מהתנהגותו ומחוות דעתה של ד"ר רודריגז. המשטרה עצמה
גם היא סברה שהנאשם סובל מבעיות נפשיות, עקב זאת שלחה אותו למכון לכשרות נהגים ברחוב
הרבעה כדי לבדוק אם הוא כשיר לנהיגה. לא יתכן כי גוף אחד של המשטרה סבור כי הנאשם סובל מבעיות נפשיות ואילו התובעת בתיק זה סבורה כי אין כל בסיס לטענה של בעיות נפשיות של הנאשם עקב ארוע שהתרחש בעברו.

ו.
בנסיבות אלה בית משפט סבור כי השוטר
יניב שרון לא עמד בדרישות חוק לדרישה מהנאשם לבצע
בדיקת דם או נשיפה כפי שפרטתי לעיל ולאור מצבו הנפשי של הנאשם היה עליו להתקשר לעו"ד בני כץ, או לדבר עם אח של הנאשם ששהה בבית חולים כדי שיסבירו לנאשם את חשיבות מתן הבדיקה. בהחלט יתכן כי לאור מצבו הנפשי של
הנאשם באותה ה עת לא הבין את משמעות הדרישה להיבדק
ואת ההשלכות הנובעות מכך, במיוחד
לאור חוות דעתה של ד"ר רודרגז. בנסיבות אלה בית משפט סבור כי לא ניתן לקבוע כי הנאשם נדרש כדין לבצע את הבדיקה וכי
היה במצב
בו יכול היה לסרב לבדיקה. לו השוטר היה דורש מהנאשם להתקשר לעו"ד בני כץ כל העניין היה נפתר.

ז.
מאחר והסימפטומים האחרים של השכרות הינם ריח בלבד ועיניים אודמות
מאחר ולנאשם יש הסבר מדוע עיניו היו אדומות וכן הסבר להתנהגותו בבית החולים אין למעשה כל ראיה הקובעת כי הנאשם היה שכור. נסיבות התאונה
גם הן איןנ מעידות על כך י הנאשם היה שכור , בהחלט יכול להיות כי נסע מהר מידי ועקב זאת רכבו סטה ימינה
בסבוב שכן לדברי נהגת הרכב המעורב זו לא תאונה
ראושנה במקום זה.
הבנסיבות אלה קובע כי לא הוכח כי הנאשם היה שכור.

לאור האמור לעיל קובע כי הנאשם אחראי לקרות התאונה, וכן עבר על הוראות תקנה 303 לתקנות התעבורה, מזכה את הנאשם מעבירה בגין נהיגה בשכרות ובגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.



נתנה היום,
ט"ו טבת תשע"ב , 10 ינואר 2012, במעמד הצדדים.








תד בית משפט לתעבורה 11703/07 מדינת ישראל נ' אילון ברוך (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)