פסקי דין על אחים שמואלי -שותפות רשומה | פסקי דין על אמנון מסילות מעלות את מרכז שיש סלע | פסקי דין על אמנון סלע |

47228-11/10 א     10/01/2012




א 47228-11/10 אחים שמואלי -שותפות רשומה נ' אמנון מסילות מעלות את מרכז שיש סלע, אמנון סלע








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



ת"א 47228-11-10 אחים שמואלי -שותפות רשומה
נ' אמנון מסילות מעלות את מרכז שיש סלע
ואח'

תיק חיצוני
:
13-09734-10-8




בפני

כב' השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


תובעת

אחים שמואלי -שותפות רשומה


נגד


נתבעים

1. אמנון מסילות מעלות את מרכז שיש סלע
2. אמנון סלע


החלטה

רקע

עסקינן בתביעה שטרית שבבסיסה עומד שיק ע"ס של 1,200,000 ₪, ללא זמן פרעון, משוך על חשבונה של הנתבעת 1 (להלן "הנתבעת"). בצידו האחורי של השיק נרשם "אני החתום מטה אמנון סלע
ת.ז. …ערב אישי לפרעון סכום שיק זה בכל זמן ובכל עת ללא התיישנות"; הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע") חתום, לכאורה, ליד התחייבות זו.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר. בין היתר טענו בה כי בין הצדדים קיים הסכם, משנת 2007, הכולל ויתור על תביעות הדדיות בין הצדדים, כי התביעה התיישנה, כי הנתבעת אינה חתומה על השיק וכי חותמתה לא מוטבעת עליו וכי הנתבע לא חתום על השיק כערב.
התנגדותם של הנתבעים התקבלה ע"י כב' הרשם.

החלטה זו עניינה שתי בקשות שהגישו הנתבעים; האחת, בקשה לדחיית התביעה על הסף והשנייה בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.

התובעת הגיבה לשתי הבקשות. הנתבעים השיבו לתגובה.

ואלה טענות הנתבעים/המבקשים

1.
בין התובעת לנתבעים התקיימו יחסים עסקיים בסוף שנות התשעים. במסגרת זו עסקו השניים ביזום ובנייה בעיר נהריה וייסדו חברה בשם "סלע את שמואלי יזמות בע"מ".

2.
הקשרים העסקיים בין השניים עלו על שרטון בתחילת שנות ה – 2000, ובאותה עת הופסק
הקשר ביניהם והתנהלו הליכים משפטיים רבים ומגוונים.

3.
בניסיון להביא לסיום הסכסוך בפשרה, נפגשו הצדדים ביום 5.11.03, בנוכחות מגשרים ומפשרים. בישיבה הוסכם, כפי שהדבר משתקף בפרוטוקול הישיבה, כי:

"שמואלי וסלע מצהירים בזאת, כי אין להם תביעות מכל מין וסוג שהוא האחד מרעהו וכן אין להם תביעות נוספות מהחברה, זולת קבלת מחצית מזכויותיה ונכסיה של החברה לאחר שימומשו כל הזכויות".

4.
ביום 15.5.05, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף בהמשך לאותה ישיבה. בהסכם הביעו הצדדים רצונם המשותף להעביר את הבעלות בחברת סלע שמואלי לחברת "שיש שמואלי" ובכך להביא לחיסול כל המחלוקת בין הצדדים.

בסע' 20 להסכם נכתב "עם קיום מלוא הוראות הסכם זה, מוותרים הצדדים על כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה האחד מרעהו בקשר לחברה, לרבות בקשר לפרוטוקול...".

5.
ביום 20.6.07 חתמו הצדדים על הסכם סופי ומוחלט במסגרתו הוסכם :
"בתמורה להמחאת מלוא זכויותיו של שמואלי בגין כל החובות הנטענים על ידו, מתחייבת החברה לשלם לשמואלי סך של 300,000 ₪, בגין המחאת הזכות עפ"י שטר המחאת הזכות עפ"י הסכם זה וכן סך של 200,000 ₪ נוספים בגין גמר חשבון כללי סופי ומוחלט של ההתחשבנות הפתוחה אשר נותרה בין הצדדים בגין עבודות שביצע שמואלי עבור החברה..."

ובהמשך הסכימו :
"מוסכם ומוצהר בזאת כי הסכם זה ממצה את כל זכויותיו של שמואלי בקשר עם המשכון ו/או לביצוע העבודות הקשורות במקרקעין ו/או עבור החברה ו/או בקשר להעמדת הערבות ושמואלי מוותר בזה על כל טענותיו ו/או זכויותיו ו/או תביעותיו (ככל שישנם ו/או ככל שנותרו כאלו) כלפי הכונס ו/או כלפי הזוכה ו/או כלפי החברה".

6.
בהתבסס על הסכמות אלה, כך טוענים הנתבעים, בין הצדדים מתקיים ויתור הדדי מפורש על תביעות, אשר מונע מהתובעת לפנות לביהמ"ש בהליך זה.

הנתבעים טענו כי הפרוטוקול וההסכם יוצרים השתק פלוגתא כלפי התובעת ומכאן שמתקיים הכלל בדבר מעשה בית דין. התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן הסכם הפשרה מהווה סילוק סופי ומוחלט של כלל המחלוקות בין הצדדים.

7.
מעבר לאמור, נטען ע"י הנתבעים להעדר יריבות בין הצדדים, זאת לאור טענת התובעת שהועלתה בדיון בהתנגדות שהגישו הנתבעים, לפיה השיק ניתן לה בתמורה לעבודות שבוצעו בחוות בקל, כאשר לטענת הנתבעים עבודות אלה בוצעו עבור חברת סלע את שמואלי, היא בעל הדין הנכון בנסיבות העניין.

8.
נימוק נוסף, בגינו נתבקשה דחיית התביעה, הינו התיישנות התביעה שכן לטענת הנתבעים בין הצדדים לא מתקיימים יחסים עסקיים למעלה מ – 7 שנים והנתבעת כלל אינה פעילה.



עד כאן לעניין הבקשה לדחיית התביעה על הסף. אשר לבקשה להפקדת ערובה להוצאות, טענו הנתבעים :

9.
סיכוייה של התביעה קלושים, זאת נוכח חתימת הצדדים על הסכם משנת 2007 לפיו הוסכם על סילוק המחלוקות וויתור על טענות צד אחד כנגד משנהו כאמור, ונוכח כל אחת מהטענות להלן

א. חתימת עושה השטר, כתב היד המופיע על גבי פרטי הנפרע וסכום השטר, אינם כתב ידו או חתימתו של הנתבע;
ב.
ההתחייבות בחלקו האחורי של השיק, כמו גם החתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע אינם שלו;
ג.
בניגוד להוראת סע' 92 (ב) לפקודת השטרות, השיק נעדר חותמת הנתבע ואף נעדר תאריך פרעון;
ד. התביעה השטרית התיישנה, כאמור דלעיל.

10.
הנתבעים טענו כי קיים קושי בגביית ההוצאות שייפסקו לנתבעים, אם ייפסקו, בסוף ההליך, שכן התובעת נמצאת בקשיים כלכליים. הנתבעים מבקשים ללמוד על קשיים אלה מ:

* חובות בסך של 10,000 ₪ לרשם החברות;
* הדו"ח השנתי והאחרון של התובעת הוגש בשנת 1980;
* פס"ד שניתן,
ביום 31.8.1998, בע"א 4456/97 (חיפה), ממנו עולה כי קיימת יתרת חובה גבוהה שעמדה לתובעת בבנק לאומי והמהווה חריגה ממסגרת;
* פס"ד שניתן במסגרת ת"א 15975/07 (חיפה) ביום 26.11.07, שם דובר בהליכי פינוי ומימוש שהפעיל בנק לאומי כנגד התובעת בעקבות פיגור בתשלום חובות שהצטברו ל – 2 מליון ₪.
* מצבו הבריאותי של מר אברהם שמואלי שהינו אחד מבעלי השליטה בשותפות, כפי שהעיד הוא עצמו, מצב רעוע.

לשיטתם של הנתבעים, הנטל על התובעת להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים.

11.
התובעת ביקשה לדחות את שתי הבקשות;

א. בתגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף ולעניין ההסכם משנת 2007, נטען כי מדובר בהסכם עושק ובלתי חוקי, שדינו להתבטל וכי מר אברהם שמואלי, החתום על ההסכם, הגיש "כבר ביום 23.10.11" תביעה להכרזה על ביטולו של ההסכם מחמת עושק וניצול לרעה של מצבו הפיזי – רפואי בזמן החתימה.

התובעת טענה כי הנתבע החתים את מר שמואלי על ההסכם, בשעה שהיה מאושפז בבית החולים מיד לאחר שעבר ניתוח קשה והיה חסר יכולת מינמלית להבין את תוכנו של ההסכם.

ב. לעניין סיכויי התביעה נטען כי, אין רלוונטיות לכתב היד המופיע על השיק ואין טענה כי זה של הנתבע. מה שכן, הנתבע חתם הן על השיק והן בצידו האחורי, שם ויתר מפורשות על טענת ההתיישנות.

ג. לעניין הפקדת הערובה, נטען כי יש לבחון את הסוגייה בשים לב לכך שהחיוב נגד התובעת, ככל שיהיה כזה, חל באופן ישיר על השותפים ביחד ולחוד ומכאן שהפסיקה שהובאה בבקשה אינה רלוונטית שכן היא מתייחסת לחברה בע"מ.

בבוא ביהמ"ש לשקול את הבקשה, עליו להוציא מגדר שיקוליו את מצבה הכלכלי של התובעת, שכן אם לא יעשה כן ינעל את שעריו בפני
ו עניים ומעוטי יכולת.

12.
התובעת טענה כי הכלל הוא כי אין לחייב בהפקדת ערובה אלא במקרים חריגים בלבד, ובעיקר כאשר התובע הינו תושב חוץ או כאשר הוא מסתיר את כתובתו בכדי לנסות ולסכל את סיכויי גביית ההוצאות ככל שיחויב בהן – מה שלא מתקיים בענייננו.

התובעת הדגישה כי שילמה, במעמד הגשת הבקשה לביצוע השיק, אגרה בסך של 15,000 ₪, דבר המלמד, לטענתה, על יכולתה הכלכלית.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשות הנתבעים, בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה הראשונה, בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולקבל את הבקשה השנייה

ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה.
14.
כידוע, הסעד של דחיית תובענה על הסף הינו סעד קשה וקיצוני ובית המשפט יפעל בזהירות מירבית בבוחנו בקשה לדחיית התביעה על הסף, זאת משום שיש בדחיית התביעה כדי למנוע מהתובע להביא עניינו לפני בית המשפט.


דחייה על הסף הינה אמצעי חמור וככלל יעדיף בית המשפט כי סכסוכים בין בעלי הדין יוכרעו לגופו של עניין (ראה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2), 668, 677-671 (1986); וכן: ע"א 2452/01 אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (1) 577, 582 (2003). ביהמ"ש יימנע מנעילת שעריו בפני
תובע מקום שקיים סיכוי, גם אם קלוש, כי הלה יזכה בסעדים הנתבעים על ידו ומכאן שסעד זה ייעשה שימוש רק מקום שברור למעלה מכל ספק כי ההליכים הננקטים בידי התובע הם הליכי סרק וכי גם אם יוכיח את כלל הטענות והעובדות שבתביעתו, לא יהא זכאי לסעדים הנתבעים על ידו (ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח (3)

455, בר"ע 59/81 ארדיטי נ' עזבון ארדיטי, פ"ד לה (2), 811.
15.
בענייננו, אין בטענות שמעלים הנתבעים כדי להצדיק את דחיית התביעה על הסף, שכן מדובר בטענות המתבססות על עובדות שנויות במחלוקת בין הצדדים, מחלוקת שראויה להתברר במהלך המשפט.

הטענה כי הנתבע אינו חתום על השיק הינה כמובן טענת הגנה שמקומה במשפט עצמו ולא בבקשה לסילוק על הסף. גם טענת ההתיישנות אינה יכולה להביא, בנסיבותיו של מקרה זה, לסילוק התביעה על הסף, נוכח הכתוב בחלקו האחורי של השיק. הטענות לגבי כיתוב זה (ויתור על טענת ההתיישנות) הן טענות עובדתיות שביהמ"ש לא יכריע בהן אגב דיון בבקשה לסילוק על הסף.

16.
את הטענה בדבר העדר יריבות, אני דוחה שכן עסקינן בתביעה שטרית שזהות הצדדים לה נבחנת לפי השיק וללא קשר לזהות מזמין העבודה בחוות בקל.

17.
הטענה הנוגעת להסכם משנת 2007, במהותה, ייתכן ויש בה כדי להוות מחסום כנגד התביעה, ואולם בנסיבות הקיימות, וכאשר התובעת בחרה להגיש תביעה לביטול ההסכם דומה לכאורה כי אין מקום, בשלב זה, להיכנס לשאלת משמעות ההסכם והשלכותיו לענייננו, שכן תלויה ועומדת תביעה לביטולו של ההסכם.

לאור האמור, אין בטענות הנתבעים כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף ומכאן דין בקשתם בעניין זה להידחות.

18.
מנגד וכאמור לעיל מצאתי לקבלת את הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.
ראש וראשון אציין כי ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים לחייב תובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה, מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד. ההסדר בעניין התובע היחיד מותווה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, , ההסדר בעניין תובע שהוא תאגיד, המותווה בסעיף 353א לחוק החברות.
הנטל בתביעה של תובע בשר ודם להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפיהם של הנתבעים, בעוד שהנטל להוכיח את יכולתה של חברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה (ראה לענין זה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים).
19.
הנתבעים הפנו בבקשתם לשני הסעיפים, ואולם ביקשו להתבסס על הפסיקה הנוגעת לחברה, כאשר לטעמי בדוננו, יש לבחון את הבקשה לפי המבחנים של תקנה 519 לתקנות ולא לפי סע' 353א לחוק החברות, בעיקר נוכח הוראת סע' 20 לפקודת השותפיות המטילה את חובתיה של שותפות על השותפים בה ביחד ולחוד.
לאור דברים אלה, איני מקבלת את טענתם של הנתבעים, בסע' 26 לבקשה, לפיהם נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי יש ביכולהת לשלם את הוצאות הנתבעים למקרה ותפסיד בתביעה. הנטל דווקא מוטל על הנתבעים להוכיח חוסר יכולת של התובעת. עם זאת הדברים נבחנים בשים לב לקושי המובנה הקיים בפני
נתבע להציג נתונים כספיים אודות מצבו של תובע.

20.

הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004)).

21.
במסגרת השיקולים שבית המשפט בוחן בבואו לדון בבקשה להפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סד"א, עליו להעמיד לנגד עיניו את זכות הגישה של התובע לערכאות, וזאת אף אם מדובר בתובע חסר אמצעים (ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990)).

מנגד אין להתעלם מהאינטרס הציבורי המיועד להבטיח זכותו של בעל דין -שנגרר להתדיינות משפטית הכרוכה, בלא מעט השקעה של זמן ומשאבים- לגבות ולממש את הוצאותיו מהיריב, למקרה ויזכה בהליך ויפסקו לטובתו הוצאות. אינטרס זה בפני
עצמו,
בעל משקל ממעלה ראשונה והוא טומן בחובו הגנה לזוכה בדין, מפני הימצאות בפני
שוקת שבורה וחוסר יכולת לגבות את הוצאותיו בשל חסרון כיס של הצד שכנגד. (ראה:

ע"א 2877/92 סאלח עבד אל אלאטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) 846, רע"א 8010/01 יעקב מימון נ. גונר אמלדן).

בבקשה בה עסקינן, על בית המשפט ליתן דעתו למספר שיקולים: אי חסימה של זכות הגישה לערכאות, בעיקר כשמדובר בתובע חסר יכולת כלכלית, סיכויי התובענה, הבטחת תשלום הוצאות לנתבע אם התובענה תידחה ומניעת בזבוז של משאבים שיפוטיים בגין הליכים חסרי תוחלת. גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית, רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה ואין להתעלם מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מהליכי סרק – הנתבע המתגונן בפני
תובענה ומוציא הוצאות שונות (

רע"א 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל

, פס"ד מיום 17.11.10, פורסם במאגרים המשפטיים).

22.
ובחזרה לענייננו - לעניין סיכויי התביעה, לא ניתן לומר בשלב זה, כי אלה קלושים ואולם מנגד אין להתעלם מהקשיים העומדים בדרכה של התובעת לזכות בה,
וזאת בין היתר נוכח ההסכם משנת 2007 אשר במסגרתו ויתרה התובעת, לכאורה, על כל תביעותיה נגד הנתבעים, ונוכח טענות הנתבעים בדבר התיישנות התביעה והעדר חתימת על השיק.

השיהוי הלא מבוטל בהגשת התביעה ועיתוי הגשת התביעה לביטול ההסכם משנת 2007 (בחודש 10.11 ולאחר שהעלו הנתבעים את טענותיהם בהתנגדות לביצוע שטר) אף הם מהווים סממנים לבעייתיות (הלכאורית) בתביעה.

23.
אשר למצב הכלכלי, וכפי שנקבע דלעיל, הנטל להוכחת מוטל על הנתבעים ואולם לטעמי אלה הרימו את הנטל הראשוני בכגון דא בעיקר עת הפנו להחלטה של בימ"ש השלום בחיפה בתיק 15975/07 שעניינו הליכי פינוי בהם נקט הבנק נגד שני השותפים בתובעת (ונגד חברה נוספת שהיתה בבעלותם), בשל הצטברות חוב העולה של 2 מליון שקל לבנק.

בהחלטה זו עמד ביהמ"ש על הקשיים הרבים שהציבו הנתבעים שם בפני
הבנק כדי למנוע/לדחות את מימוש הנכס ופינויו.

24.
התובעת וסיבותיה עמה, בחרה שלא להתייחס בתגובתה לטענותיהם הקונקרטיות של הנתבעים בעניין ההליכים שננקטו נגדה ובכלל זה הליך הפינוי הנ"ל, לא הביאה נתונים כספיים כלשהם אודות מצבה, ובכך חיזקה את טענותיהם של הנתבעים בדבר מצוקתם הכלכלית.


אף התצהיר שצורף לתגובה, אין בו טיעון עובדתי כלשהו, ביחס למצבה הכלכלי של השותפות/התובעת וכל כולו מבוסס, כמו התגובה, על פסיקה כללית בעניין.


כל אשר טענו בתגובה מבחינה עובדתית, היה ביחס לתשלום האגרה בלשכת ההוצל"פ בסך של 15,000 ₪, אלא שלטעמי, אין בתשלום זה כדי ללמד על מצבה הכלכלי של התובעת, שכן עיתוי הגשת בקשת הביצוע היה תלוי בתובעת וברי כי יכלה משך חודשים ארוכים לתכנן מהלך זה ולהתארגן לו גם מבחינת כלכלית.

25.
משהגעתי כאן אדגיש כי בחינת סיכויי התביעה ובחינת מצבה הכלכלי של התובעת אינם מנותקים זה מזה, נהפוכו ביניהם קשרי הזנה הדדיים וככל שסיכויי התביעה נמוכים יותר נכון יהיה לדקדק עם התובעת בנוגע למצבה הכלכלי ויכולתה לפרוע את ההוצאות למקרה והתביעה נגדה תידחה. וההיפך נכון.

26.
בנסיבות דכאן, בעורכי איזון בין סיכויי התביעה מחד והנתונים שהוצגו אודות מצבה הכלכלי של התובעת, כמו גם
'שתיקתה' של התובעת ביחס למצבה הכלכלי, מנגד, בשים לב לסכום התביעה והוצאות הנתבעים הצפויות מהמשך ניהולו של ההליך מצאתי להיעתר לבקשה ולחייב את התובעת
בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליך.

27.
לצורך קביעת גובה ההפקדה, על בית המשפט לשקול
את סיכויי הצלחת התביעה ואת חשיבותה של זכות הגישה לערכאות (לעניין זה ניתן להפנות לע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997)) ומנגד את זכותם הקניינית של הנתבעים להיפרע מהתובעת בגין הוצאותיהם. במסגרת זו יש לשקול גם את סכום התביעה, את משך ההליכים עד כה והצפי להתמשכותם בעתיד, את היקף העבודה שהושקעה בתיק עד כה ושהנתבעת עוד תידרש להשקיע ואת ההוצאות הצפויות לה.
לאחר בחינת כל אלו, ועל מנת לא להכביד על התובעת באופן שישלול ממנה לחלוטין את זכות הגישה לערכאות, הנני מחייבת את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים וזאת עד ליום 15.2.12 שאם לא כן, תידחה התביעה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.



ת. פנימית ליום 20.2.12.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 47228-11/10 אחים שמואלי -שותפות רשומה נ' אמנון מסילות מעלות את מרכז שיש סלע, אמנון סלע (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)