פסקי דין על אונגר כהן ושות' | פסקי דין על מנחם אונגר | פסקי דין על גד כהן | פסקי דין על מגה-טק מיכון וציוד משרדי | פסקי דין על תומר זינגר |

5911-11/08 א     15/01/2012




א 5911-11/08 אונגר כהן ושות', מנחם אונגר, גד כהן נ' מגה-טק מיכון וציוד משרדי בע"מ, תומר זינגר








בית משפט השלום בחיפה



15 ינואר 2012

ת"א 5911-11-08 כהן ושות' ואח' נ' מגה-טק מיכון וציוד משרדי בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופט
שלמה לבנוני
, סגן נשיא

התובעים
1
.
אונגר כהן ושות'

2
.
מנחם אונגר

3
.
גד כהן

ע"י ב"כ עוה"ד
גפני


נגד

הנתבעים

1. מגה-טק מיכון וציוד משרדי בע"מ
2. תומר זינגר
ע"י ב"כ עוה"ד
ברטונבסקי



פסק דין


1.
התובעת 1 היא שותפות לא רשומה של רואי חשבון. התובעים 3-2 הם שותפיה, והם רואי חשבון במקצועם. הנתבעת 1 (להלן, גם "מגה-טק") היא חברה הרשומה כחוק בישראל העוסקת, בין היתר, במיכון וציוד משרדי. הנתבע 2 (להלן, גם "תומר") שימש בעת הרלוונטית כאחד ממנהלי מגה-טק בעל מניות בה.

2.
בכתב התביעה נטען כי התובעים העניקו למגה-טק, בתקופה שלמעלה משנה, שירותים חשבונאיים, כלכליים ופיננסיים שונים, אשר כללו בין השאר את ליווי מגה-טק בהקמתה, הכנת תוכניות לצרכי גיוס אשראי, עריכת דוחות מבוקרים ודוחות למס הכנסה בשנת 07', דוחות מסוקרים לרבעון הראשון של שנת 08' וליווי שוטף.


בגין כל אלו, כך המשך כתב התביעה, שיגרו התובעים לנתבעים חשבון שכ"ט בגין השירותים האמורים (להלן – "החשבון"), שהראה יתרת חובה בסכום של 78,540 ₪. על החשבון ידובר להלן. נטען כי ביום 7.7.08 ערב תומר כלפי התובעים לסילוק החשבון. מן החשבון יש לקזז יתרת חוב של התובעת בגין רכישת מוצרים ממגה-טק, באופן שהיתרה עולה לסך של 72,475 ₪ שערכה המשוערך ליום הגשת התביעה עלה לסך של 76,738 ₪. משעה שהחשבון לא נפרע, הוגשה התובענה.

3.
הנתבעים התגוננו בפני
התביעה. לשיטתם כתב התביעה מסתיר את הרקע העובדתי האמיתי בפני
תביעה זו, שהיא חסרת ממש. מכתב ההגנה נלמד כי תומר בעת הרלוונטית היה הבעלים של מחצית מהון המניות של מגה-טק ומנהלה הכללי המשותף עם מר אורי מונטג (להלן – "מונטג"), אשר החזיק בשאר הון המניות באמצעות חברה בשליטתו, היא חברת ג'י.אר.אנ. השקעות בע"מ (להלן – "חברת ההשקעות"). מגה-טק הוקמה ביום 2.9.07 כאשר בעלי מניותיה היו תומר ומונטג, באמצעות חברת ההשקעות. אכן התובעים התמנו כרואי החשבון של מגה-טק, ואולם שלא בהליך סדור אלא בהמשך לשירותים שהעניקו התובעים למונטג ולחברות בשליטתו, עובר להקמתה של מגה-טק.

4.
ממשיך כתב ההגנה ומציין כי זמן קצר לאחר ייסודה של מגה-טק התגלעו חילוקי דעות בין מונטג לתומר. בהתאם לתנאי הסכם המייסדים ניתנה ביום 29.4.08 הודעה מטעם מונטג לתומר על סיום ההסכם. משמעותה המשפטית הייתה כי מי מבין בעלי המניות ירכוש את חלקו של האחר בחברה. בסמיכות מפתיעה, כך המשך הטענה, החשבון יצא ביום 30.4.98, למחרת היום.


לאחר מגעים בין הניצים נכרת הסכם ביום 25.6.08 בין תומר לבין חברת ההשקעות (להלן – "הסכם הפירוד"). מכוחו של זה סוכם כי תומר ימשיך להיות הבעלים והמנהל של מגה-טק. מכוחו של הסכם הפירוד סוכם תאריך ה-13.7.08 כ"מועד סגירה", אשר עד אליו תומר אמור היה לבצע שורה של התחייבויות חוזיות.

5.
על רקע זה פנה תומר למשרד התובעים לצורך קבלת מסמכים שונים שאמורים היו לקדם את העברת הזכויות במגה-טק אליו. ואולם בהזדמנות זו, ובנסיבות של עושק וכפייה, נאלץ תומר לחתום על מסמך המאשר את החשבון. אכן בחשבון נרשם כיתוב אודות ערבותו של תומר. נטען על ידו כי כיתוב זה הוסף, לאחר מעשה, מבלי שהוא אישר אותו כל עיקר.

6.
ועוד נטען כי לא זו בלבד שלא נכרת בכתב הסכם שכר הטרחה אלא הועלו טענות בגין רשלנות של התובעים. אלו הולידו עילות קיזוז בסכום של 8,443 ₪. מכל מקום נטען כי החשבון מופרז ביותר. אכן הנתבעים מודים כי התובעים זכאים לשכר ראוי בגין השירותים הצנועים שהעניקו לנתבעים.שכר ראוי זה היו מוכנים לשלם זה מכבר.

7.
הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובעים העידו התובע 2 (להלן, גם "אונגר") והתובע 3 (להלן, גם "כהן"). נמסרה עדותה של רואת חשבון הגב' איילת בן-דוד (להלן – "רו"ח בן-דוד"), אשר בתקופה הרלוונטית הייתה עובדת שכירה אצל התובעים. וכן העיד מונטג.


מטעם הנתבעים נמסרה עדותו של תומר וכן עדותו של מר משה בן-חמו (להלן – "בן-חמו"). בן-חמו משמש כמנכ"ל חברת צילומעתיק בע"מ אשר נטלה חלק במימון התחייבויות תומר מכוח הסכם הפירוד. קדם להליך ההוכחות הליך גישור שכשל בפני
המגשר, עו"ד אלי קולס. סוכם כי מכלול חומר הראיות שהונח בפני
ו, יוצג כחומר ראיות בפני
י. ועוד נמסרה עדותו של רו"ח יוסי אקב, אשר העיד שהוא זה שייצג את תומר ואביו במשא ומתן עם מונטג, עובר לחתימת הסכם המייסדים.

8.
עתה נמקד תשומת לבנו לחשבון. כאמור החשבון נושא את התאריך 30.4.08. הוא מונה שורה של שירותים חשבונאיים המסתכמים לסך 78,540 ₪. בתאריך 29.6.08 ניתנה הוראה בכתב יד של מונטג, הוא שותפו של תומר שהסתכסך עמו, המכוון למלי עובדת החברה, שבו נרשם: "מלי תחתימי בקשה את תומר על החשבון של אונגר. לדברי מנחם אונגר
תומר אישר אותה. אני גם מאשר אותה. תקזזי את החוב שלהם אלינו ותכיני שמונה שיקים". אין עוררין כי אכן הוכנו שמונה שיקים לפרעון החשבון, שהיו טיעונים את חתימתו הנוספת של תומר, ולא נחתמו על ידו.

9.
בשוליו השמאליים של החשבון ישנו כיתוב בכתב ידה של רו"ח בן-דוד כדלקמן:

"
7.7.08
אני החתום מטה,
זינגר תומר ת.ז. 031757263
מאשר את חשבונכם
מס' 123/2008
וערב אישית לפרעונו
תוך שבוע מהיום.

חתימה
(-)

תאריך: 7.7.08
נחתם בנוכחות
אילת בן דוד, רו"ח,
ממשרד אונגר, כהן ושות'

חתימה
(-)

7.7.08

שעה: 13:10"


על החלק הראשון חתם תומר. על החלק השני חתמה רו"ח בן-דוד. כמו כן נוספה חתימה נוספת של תומר בצד הכיתוב של מונטג למזכירה, מלי.

10.
בחינת חומר הראיות והטענות שבפני
י מעלות כי שומה עליי להידרש, תחילה, למשמעות המתחייבת מן החשבון. כך, בין השאר, משום שהתובעים אינם מספקים תשתית של טיעון, וממילא אינה מספקים בדל-הוכחה, ליתר מסכת הראיות והטענות. וכך, למשל, לא טוענים התובעים, ולו על דרך החליפין, לשכר ראוי. ממילא הם אינם מספקים אומדן על שיעורו. כנגד התובעים מוטחות טענות רבות אודות פריטים שונים בחשבון, שלכאורה ניתנו למונטג, בעת המשא ומתן על הקמתה של מגה-טק, וממילא שאינם חלים על מגה-טק. כל אלו לא זוכים לכל התייחסות ומענה רציניים. התובעים, איפוא, משליכים כל יהבם על החשבון, והמתחייב הימנו. ככל שיזכו בכך, ברי שדרכם סלולה לזכות בתביעה. ככל שייכשלו בכך, דומה שדרכם של הנתבעים סלולה להדוף את התביעה.

11.
בחנתי מכלול הנסיבות והראיות בעניינו של החשבון ונהיר לי כי כפות המאזניים נוטות, באורח ברור ומודגש, לזכות גרסת התובעים. להלן אפרט נימוקיי ושיקוליי.

12.
ראשית, הנני רוחש אמון מלא לעדותה של רו"ח בן-דוד. בתצהיר עדותה (ת/2) היא ציינה כי "טענותיו של זינגר בדבר לחץ וכפייה, או כי המילים המעידות על ערבותו האישית לא הוספו בשעה שחתם – הינן שקר גס. זינגר אישר בפני
י החשבון והתחייב בפני
י לשלמו תוך שבוע ימים, ולכן גם אמר שהוא מוכן לערוב באופן אישי" (סעיף 2). היא מציינת כי לאחר שרשמה את הכיתוב שרשמה הרי "הגשתי לזינגר לחתימתו. לאחר שקרא זאת זינגר, הסכים לתוכן וחתם על כך בפני
י ובפני
רו"ח אונגר... עם חתימתו של זינגר על אישור החשבון וערבותו, הוספתי בכתב ידי כי הדבר נחתם בנוכחותי".

רו"ח בן-דוד אינה עובדת עוד במשרד התובעים. בחנתי עדותה בפני
י וכאמור הנני רוחש לה אמון מלא.

13.
שנית, על מנת לקבל את עדותו של תומר, שומה עליי להניח לא רק שהחשבון הוא פועל יוצא של עושק וכפייה, אלא שהוא פועל יוצא של מעשה זיוף של רו"ח בן-דוד. עתה, לאחר שנתבונן בחשבון, נגלה כי הכיתוב "וערב אישית לפרעונו תוך שבוע מהיום", רשום בשתי שורות לאחר השורות אודות כך שתומר "מאשר את חשבונכם מס' 123/2008".


אני קובע שלא זו בלבד שהכיתוב אודות הערבות לא נעשה, מעשה זיוף, לאחר מעשה חתימתו של תומר. ולא כי; אני קובע שתומר ניסה לנצל את אופן הכיתוב האמור על מנת למסור עדות שאין בה שחר, אודות הוספת השורות האמורות. על מנת שיהא היגיון בגרסתו של תומר הוא אמור היה להביע תהייה על אודות "חלל" שהיה בין הכיתוב המקורי הנטען, לבין מיקום חתימתו. הכיתוב הוא סדור וקולח וחתימתו של תומר מצויה בדיוק לאחר סיומו.

14.
שלישית, חתימתו של תומר מתנוססת על גבי החשבון פעמיים. הפעם השנייה היא בשולי הוראתו של מונטג למלי. כזכור בהוראה האמורה נאמר ש"לדברי מנחם אונגר
תומר אישר אותה. אני גם מאשר אותה". משמע, תומר צירף פעם שנייה את חתימתו, כמאשר נוסף לדבר אישורו של מונטג.

15.
רביעית, נטען כי המסמך נחתם תחת כפייה. על כך להלן. ואולם, ככל שיש ממש בטענה זו, טעם הכפייה פג מיד לאחר מתן החתימות. שהרי לכאורה תומר חתם על מנת לקבל מסמכים פלוניים. מצפה הייתי ממנו, לאלתר ולמצער לאחר "מועד הסגירה" ב-13.7.08, שימסור הודעה מפורשת על אודות הכפייה בה הוא היה שרוי, ועל ביטול המתחייב מחתימתו.


ואכן גרסה זו נשמעת לראשונה רק במכתב מגה-טק לתובעים (נספח ב' לתצהיר בן-חמו נ/1), ובעקבות מכתב דרישה של התובעים לפירעון שכרם. רק אז, אכן, נטען כי חתימתו של תומר על המסמך "נאלץ תחת לחץ ואיום שבמידה ולא יחתום על המכתב אזי משרדכם לא יבצע את כל התחשבוניות הנדרשות למעמד הסגירה ... ועל ידי כך להביא לסיכול עסקת המכירה..." וכי "כל המלל שהוסף למכתבכם בדבר ערבותו האישית הוסף לאחר עזיבתו של משרדכם ללא אישורו וידיעתו".

16.
חמישית, אם אכן זממו התובעים לנהוג כלפי תומר בכפייה, לכאורה יכלו להשיג את מבוקשם באשר לכיתוב הנטען במלואו. ואם אכן תומר היה שרוי תחת כפייה, ממילא הוא היה חותם על כל חלקיו של כיתוב נטען זה. האם תומר מבקש לומר, שהכפייה גרמה לו לחתום על "אישור" החשבון, אך לא גרמה לו לחתום על "ערבות" לתשלום החשבון? אתמהה.

17.
שישית, תומר טוען כי מהלכי הדברים הם פועל יוצא של קנוניה שנקשרה בין התובעים לבין מונטג, יריבו לשותפות ולקוחם משכבר הימים של התובעים. רק משום כך יצא החשבון לאוויר העולם ב-30.4.98, יום לאחר מסירת ההודעה של מונטג על הבאתו לגמר של הסכם המייסדים.


ואולם משעה שתומר טוען שעיניו שזפו לראשונה את החשבון רק ביום 29.6.98, לא אשכיל להבין את רכיביה של הקנוניה הנטענת. מה הרוויחו התובעים, לכאורה, בכך שהחשבון הונפק ב-30.4.98, בהקשר לקנוניה זו שנקשרה? לא זכיתי לקבל כל הסבר לכך.

18.
שביעית, בסעיף 34 לתצהירו נ/3, מציין תומר כי "ימים אחדים קודם למועד סגירת העסקה, סרתי למשרד רואי החשבון התובעים על מנת לקבל מסמכים שהיו מוכנים מטעמם. קדמה להגעתי למשרד שיחת טלפון עם רו"ח אונגר אשר אמר לי במפורש כי היה ולא אאשר את החשבון שלהם לא אקבל את טופס 106 של גדי מונטג אשר היה חלק בלתי נפרד מן המסמכים אותם הייתי אמור למסור למונטג לשם ביצוע חלקי בעסקה".


עיון בהסכם הפירוד אינו מצביע, אף לא הופניתי לכל הוראה, אודות חובתו של תומר להמציא טופס 106. זה המסמך המובהק היחיד הנטען כי שימש יסוד לכפייה. ואולם הוכח בפני
י שהנהלת החשבונות, להבדילה מראיית החשבונות, נעשתה במגה-טק פנימה. מכאן שטופס 106, שמרכז את כל נתוני השכר המופיעים בתלושי השכר, נעשה ממילא במגה-טק. ממילא לא יכולים היו התובעים להשתמש באיום באי הנפקת טופס 106, משעה שטופס זה לא מונפק כל עיקר "בחסדם".

19.
שמינית, התרשמתי כי תומר הוא איש עסקים נבון וממולח. במכתבו מיום 25.6.08 המופנה, הן לרו"ח בן-דוד והן לאונגר, הוא מציין כי "מכיוון ורק אתמול אחרי הצהריים יידעתם אותי כי הנכם רוצים לקיים ישיבה השבוע בנושא שבנדון (והוא אישור דוחות כספיים – ש.ל.) אבקש להעביר לי עוד היום את טיוטת המאזן בשנת 2007 על מנת שאעבור עליו ואוכל לחתום עליו ביום חמישי בפגישתנו". כך נוהג, אכן, איש עסקים נבון ורציני. הואיל וביום 29.6.08 שזפה עינו של תומר, כך גרסתו, את החשבון היה לו זמן די והותר להיערך לבחינתו של החשבון. לנוכח העובדה כי לפי גרסתו האיום החל ב-29.6.08, דהיינו עוד לפני הפגישה ב-7.7.08, בוודאי היה לו די זמן לעשות היערכויות משפטיות או אחרות, על מנת לסכל את האיום הנטען.

20.
תשיעית, מכרטסת החברה לשנת 07' (נספח ד' לתצהיר רו"ח כהן ת/4), עולה כי בגדר פרק "הוצאות לשלם", נעשתה הפרשה בסכום של 50,000 ₪ שהוגדרה כ"שכ"ט 2007 – אונגר מנחם". אכן הסכום האמור אינו זהה לסכום החשבון, ואולם הוא מצביע על כך שבגדר הנהלת החשבונות הפנימית של החברה נאמד שכר הטרחה שמגה-טק אמורה לשלם לתובעים, בסדר גודל הרחוק מאוד מן השכר הראוי שמוכנים הנתבעים לשלם לתובעים.

21.
הפועל היוצא מכל אלו מוליכני לכך שיש ליתן לחשבון, ולמשמעות המתחייבת ממנו, את מלוא התוקף. לכאורה די בנתון האמור על מנת להיענות לתביעה.

22.
אודה, עם זאת, שטרדו את מנוחתי מכלול נתונים שהועלו על ידי הנתבעים, ולא זכו לכל התייחסות של התובעים, ולו על דרך החילופין והזהירות. כאמור, התובעים לא התמודדו עם פריטי החשבון, שלפחות לגבי חלק מהם ניתן היה לטעון שהם ניתנו על ידי אחר. התובעים לא השכילו ליתן כל גרסה אודות השכר הראוי המגיע להם, ככל שטענתם העיקרית תידחה. לכל אורך הדרך, כך התרשמותי הברורה, השלימו התובעים עם כך שככל שתיכשל טענתם בעניינו של החשבון, ידם תהא על התחתונה.


ואולם, מששיקללתי ספקות אלו, מול מכלול הנתונים שהוצבו לעיל, הן כמותית, הן איכותית, והן במשקלם המצטבר, שוכנעתי שהתובעים הרימו את הנטל הנדרש במשפט אזרחי ודרכם סלולה לזכות בתביעה.

23.
שומה עליי, איפוא, להידרש לעילות הקיזוז שנטענו על ידי הנתבעים. אקדים ואציין כי בכתב ההגנה הם עולים לסכום של 8,443 ₪. בתצהירו של בן-חמו הם עולים לסכום של 9,879 ₪. מובן שאין בדעתי להידרש אלא לסכום שננקב בכתב ההגנה.

24.
נטען כי לגדי מונטג (להלן – "גדי"), בנו של מונטג שעבד במגה-טק, שולמו פיצויי פיטורין מעבר למכסה שהייתה לזכות גדי בקופת ביטוח המנהלים שלו, בסכום של 3,820 ₪ וכן כללו גילום מס על כספי הפיצויים בסכום של 1,260 ₪. ועוד נטען כי הם לא הפחיתו מהחשבון שערכו לו ימי חופשה אותו הוא נטל ביתר, בסך של 3,363 ₪.

25.
כאמור הצדדים נקשרו בהסכם הפירוד. הנתבעים לא השכילו להפנות אותי להוראות מפורשות שהתחייבו כתוצאה ממנו. בחינת ההסכם על ידי מעלה כי עניינו של גדי הוסדר בסעיף 5.2 לו. אכן נרשם שם כי הוא "יקבל מכתב פיטורים ומכתב המופנה לחברת הביטוח כלל, שלפוליסת הביטוח שהוציאה לגדי מונטג הופרשו התשלומים לתגמולים ולפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו". ועוד הותנה כי "ייערך חשבון סופי לגבי זכויותיו וחובותיו של גדי מונטג בגין תקופת עבודתו בחברה ובגין סיומה, וחשבון זה יופיע בתלוש השכר האחרון שיומצא לו".

משמע, בהסכם לא פורט מה הם הזכויות המדודות המגיעות או לא מגיעות לגדי, ועניין זה היה פועל יוצא עמום של "חשבון סופי" שייערך. חשבון זה לא הוצג לנגד עיניי. ממילא לא ברורה לי מה הזיקה של התובעים לעניין עילה זו. ואולם כל הפריטים הנטענים גלומים בתלוש השכר שהונפק לגדי. ותלוש שכר זה הונפק על ידי מגה-טק, ולא על ידי התובעים. ממילא הוא יכול היה להיות נתון לביקורתו של תומר, ככל שהייתה לו ביקורת כאמור.

26.
לנוכח כל אלו לא הורם הנטל, המונח על הנתבעים, לבסס את עילת הקיזוז. בדעתי, איפוא, להיענות לתביעה במלואה.

27.
לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 76,738 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 12.11.08 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

28.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 5911-11/08 אונגר כהן ושות', מנחם אונגר, גד כהן נ' מגה-טק מיכון וציוד משרדי בע"מ, תומר זינגר (פורסם ב-ֽ 15/01/2012)