פסקי דין על אלכסנדר פורמן ו-32 אח' | פסקי דין על גיל בלוטרייך | פסקי דין על מישורים חברה לפיתוח | פסקי דין על הכשרת היישוב בישראל ואח' |

2128/09 א     16/01/2012




א 2128/09 אלכסנדר פורמן ו-32 אח' נ' גיל בלוטרייך, מישורים חברה לפיתוח בע"מ, הכשרת היישוב בישראל בע"מ ואח'










בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




ת"א 2128-09



בקשה מס'
23

בפני

כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן

בעניין:
אלכסנדר פורמן ו-32 אח'



ע"י ב"כ עו"ד ארנון גרפי
התובעים


נ
ג
ד


1. גיל בלוטרייך
2. מישורים חברה לפיתוח בע"מ
3. הכשרת היישוב בישראל בע"מ
4. סקייליין קנדה ישראל בע"מ
5.

skyline intrnational development inc

6

.

ontario inc


1353464

7.

skyline cosmopolitan ltd

8.
skyline executive managmant
inc

9.

skyline executive suites inc
10
.

front street properties inc









נתבעים 1

, 2, 4, 5, 7-10


ע"י ב"כ עו"ד צבי בר-נתן
, עו"ד מרב ברוך
ועו"ד לירון בנד.
הנתבעת 3 ע"י ב"כ עו"ד חיים וינטרוב ועו"ד אורי שרון

הנתבעת 6 ע"י ב"כ עו"ד רונן קצף ועו"ד יובל חן



הנתבעים



החלטה

לפני בקשת הנתבעת 6,
ontario inc
1353464
(להלן: "המבקשת"), לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום שניתן במסגרת התובענה שבכותרת, ביום 20.6.11.

במסגרת החלטה זו ניתנת גם החלטה בבקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף אותה הגישו נתבעים 1, 2, 4, 5, 7-10 (להלן: "הנתבעים האחרים"), אשר הינם בבחינת משיבים פורמאליים בבקשה לביטול היתר המצאה. זאת, משום ששתי הבקשות כרוכות זו בזו.

1. הרקע הנדרש לבקשות
עניינה של התובענה שבכותרת בפרויקטים לבניית בניינים רבי קומות בטורונטו, קנדה, בשם
pantages
ו-
cosmopolitan
. התובעים, רוכשי יחידות בפרויקט, טוענים, כי עובר לחתימת הסכמי המכר הוצג להם מצג שלפיו היחידות הנרכשות הן דירות בבניין משותף וכי אין במערכת ההסכמית בין הצדדים כדי לסתור את המצג הטרום חוזי האמור. לטענתם, לאחר חתימת ההסכם, הסתבר להם בהדרגה, כי המדובר במבנה דו שימושי, שהוא, הלכה למעשה, בית מלון לכל דבר ועניין, אשר בו מצויות גם היחידות שרכשו.

התביעה הוגשה, בין היתר, גם כנגד המבקשת, תאגיד פרטי המאוגד לפי דיני מחוז אונטוריו, קנדה, אשר מוגדרת בהסכם הרכישה מול רוכשי היחידות בפרויקט
pantages
כמוכרת, ואשר על פי הנטען מכרה לתובעים הרלבנטיים, באמצעות הנתבעים האחרים, יחידות בפרויקט.

כתב התביעה כלל הן עילות הנוגעות לשלב הטרום חוזי והן עילות הנוגעות לשלב החוזי.

הנתבעים האחרים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה כי בית המשפט הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתובענה, באשר מירב הזיקות של הסכסוך מובילות לבית המשפט המוסמך בקנדה וכן בטענה להתיישנות ולהעדר יריבות. התובעים הגישו תגובה לבקשה והנתבעים האחרים השיבו לתגובה.

במהלך דיון שהתקיים לפני ביום 23.2.11, במעמד כל הצדדים למעט המבקשת, הבהרתי לתובעים, כי כיוון שהחוזה נחתם בקנדה והוא כפוף לדין הקנדי, אזי ככל שהתובעים עומדים גם על העילות הנוגעות לשלב החוזי, נראה, על פני הדברים, כי הפורום הנאות הוא בקנדה. הבהרתי לתובעים, כי אם יצהירו שהעילות היחידות נוגעות לשלב הטרום חוזי, כי לו היו יודעים את מצב הדברים לאשורו לא היו חותמים על אותם חוזים, וכי הסעד המבוקש מכוחן של עילות אלו הוא השבה, ניתן יהיה להמשיך את ניהול התביעה בישראל.

התובעים אכן הצהירו כאמור והגישו כתב תביעה מתוקן, שעניינו בשלב הטרום חוזי בלבד. עילות התביעה הן הטעיה (ולחילופין טעות) וכן חוסר תום לב במשא ומתן. הסעדים המבוקשים הם ביטול הסכם הרכישה, השבה ופיצוי.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה המתוקן, הגישו התובעים בקשה במעמד צד אחד להתיר המצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה למבקשת, לה נעתרתי ביום 20.6.11. הבקשה להיתר המצאה התבססה על תקנות 500(4)(א), 500(4)(ב), 500(7) ו-500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").


ביום 21.7.11 הגישו הנתבעים האחרים כתב הגנה מתוקן והמבקשת הייתה אמורה להגיש את כתב הגנתה עד ליום 15.12.11, זאת לאחר שנעתרתי לבקשותיה להארכת מועד.

ביום 12.12.11 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.

במסגרת הבקשה מתבקש בית המשפט גם להאריך את המועד להגשת כתב הגנתה של המבקשת עד שיחלפו 30 יום ממתן החלטה בבקשה, אם וכלל שהדבר יהיה רלבנטי.


לאחר הגשת הבקשה לביטול היתר ההמצאה, הודיעו הנתבעים האחרים, כי הם עומדים על בקשת הסילוק שהגישו. לשיטתם, בקשת הסילוק רלבנטית גם לאחר תיקון התובענה על ידי התובעים.

2. טענות הצדדים בבקשה לביטול היתר המצאה
המבקשת
טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובעים, באשר לטענתה אין – ולא
היה מעולם – כל
קשר ישיר בינה ובין מי מהתובעים, זולת היותה המוכרת של אותן יחידות מגורים בפרויקט
pantages
. למעשה, המבקשת הכירה את התובעים רק במועד החתימה על הסכמי הרכישה. לטענתה, כל היחידות בפרויקט
pantages
שנרכשו על ידי התובעים הוצעו לשיווק באופן בלעדי על ידי סוכנות תיווך ומכירות שהתאגדה כחברה קנדית פרטית בשם
sutton realty
, ולא על ידי המבקשת עצמה. למיטב ידיעתה של המבקשת, בין סוכנות התיווך הנ"ל ובין הנתבעים האחרים או מי מטעמם נערך מו"מ לרכישת יחידות בפרויקט בתנאים כספיים מוגדרים שסוכמו בינם לבין עצמם, שהמבקשת אינה צד להם כלל ועיקר. זאת ועוד, הנתבעים האחרים מעולם לא היו מורשים שלוחים או מיופי כוח מטעם המבקשת ולא הייתה להם סמכות או הרשאה לייצג את המבקשת או להציג מצגים בשמה. מכל מקום, עילת התביעה – ככל שקיימת – התיישנה, זאת משום שהתביעה במתכונתה הנוכחית מדברת על מצגים טרום חוזיים כעילת תביעה יחידה ואלו ניתנו לפני שנים רבות, שכן החוזים עצמם נכרתו במהלך השנים 2001-2002.

המבקשת
טוענת עוד, כי לא התקיימו התנאים להמצאה אל מחוץ לתחום על פי תקנות 500(4)(א), 500(4)(ב), 500(7) ו- 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, משום שהפעלתן של תקנות אלה בנסיבות העניין נשענת על ההנחה – המוטעית לשיטתה של המבקשת – כי הנתבעים האחרים הינם נציגים של המבקשת וכי הייתה להם סמכות או הרשאה לייצג את המבקשת או להציג מצגים בשמה ולא כך הוא, כאמור.

המבקשת
מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין הצדדים. זאת, בין היתר, משום שכל הרציונאל העומד ביסוד חוזי הרכישה שבין המבקשת והתובעים נשען על חקיקה קנדית מובהקת של מחוז אונטריו שהתפתחה ברבות השנים, אשר באה לידי ביטוי ב-
condominium act
. לשיטתה של המבקשת, "הניסיון להתמודד

עם שיטה משפטית זו באמצעות הליך משפטי שמתנהל כולו בישראל הינו בבחינת עירוב תחומין. נושא זר זה חובק בתוכו עולם שלם של מושגים ופרשנות מקצועית, אשר רק בעל ניסיון (בית משפט שבמחוז אונטריו) יש וצריך להכריע בו
."

התובעים
טוענים, כי במסגרת בקשת הביטול עושה המבקשת כל שלאל ידה להרחיק את עצמה מזירת האירוע, כאליו הפרשה אינה נוגעת לה. אולם, המאמץ הוביל לאבסורד, שהרי אין חולק כי הסכמי הרכישה של היחידות ב-
pantages
נערכו עם המבקשת. זאת ועוד. בסעיף 71 לכתב ההגנה המתוקן טוענים הנתבעים האחרים, מפורשות, כי המבקשת "מכרה לתובעים הרלבנטיים יחידות בפרויקט ה-

pantages
, ואשר תמורת מכירת היחידות כאמור הגיעה לידיה
". מכל מקום, המבקשת היא בעל דין חיוני לסעד המבוקש, קרי ביטול הסכמי הרכישה והשבת התמורה ששולמה בגינן.

התובעים
טוענים עוד, כי אף שהמבקשת טוענת כי הסכמי הרכישה נחתמו בקנדה, ללמדך שהם "נעשו" בניכר ועל כן אין תחולה לתקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שנראה כי מי שחתום על ההסכמים עם הרוכשים הוא פלוני שהיה מורשה חתימה הן מטעם הנתבעים האחרים והן מטעם המבקשת ואשר ככל הנראה חתם על ההסכמים בישראל.

התובעים
מוסיפים וטוענים, כי המבקשת מפרשת את תקנה 500(4)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי שלא כהלכה וממילא מסקנתה שגויה. זאת, משום שבכל הנוגע לתקנה האמורה, השאלה היא האם במועד שבו נערכו חוזי הרכישה בין התובעים לבין המבקשת היו הנתבעים האחרים בגדר מורשה של המבקשת. לטענת התובעים, התשובה הינה בחיוב. התובעים מפנים לעניין זה לסעיף 1.5 לבקשה לביטול, שם נטען כי התנאים הכספיים של עסקאות הרכישה סוכמו בין הנתבעים האחרים לתובעים. לשיטת התובעים, אך ברור הוא כי מי שמוסמך לקבוע את מחיר הרכישה ותנאי התשלום איננו מתווך גרידא.
עוד טוענים התובעים, כי תחולת תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי אינה נבחנת על פי מידת הקרבה שבין המבקשת לבין הנתבעים האחרים, אלא על פי הזיקה העניינית בין עילות התביעה כנגד כל אחד מהם. לטענתם, התובענה כנגד הנתבעים האחרים אכן הוגשה כהלכה והמבקשת, כמי שנחזית להיות בעלת היחידות שנרכשו על ידי הרוכשים, הינה "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" בתובענה שהסעד המבוקש בה הוא ביטול והשבה, כמצוות התקנה.

התובעים
טוענים עוד, כי טענת המבקשת בעניין הפורום הנאות כבר נטענה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23.2.11 וכי על יסוד אותו טיעון עצמו ניתנה ההחלטה שהותירה את התביעה – ולו
בחלקה –
על מכונה. זאת ועוד. הטענה כי רק לבית המשפט באונטריו המומחיות להכריע בתביעה נשללת לאור האמור בבקשת הביטול עצמה, שם נטען על ידי המבקשת, כי המצגים הנטענים עומדים בסתירה חזיתית להוראות מפורשות וברורות עליהן חתמו התובעים, וכי "אם לא תאמר כן, לא היה כל משמעות להסכם הרכישה עצמו – וניסיון כזה מרוקן מתוכו את כל הרציונאל העומד ביסוד דיני החוזים – ואחת היא באיזה מדינה עסקינן."

התובעים
מוסיפים וטוענים, כי טיב היחסים המדויק בין המבקשת לבין הנתבעים האחרים צריך להתברר בראיות וכי טיעון במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה אינו תחליף לשמיעת ראיות. מכל מקום, שעה שהמשא ומתן עם התובעים נוהל על ידי הנתבעים האחרים בסמכות וברשות, המבקשת אינה יכולה להתנער ממנו ולטעון שהמשא ומתן איננו נוגע לה.

עוד טוענים התובעים, כי המצגים שהוצגו להם בשלב המשא ומתן התבררו ככוזבים רק לאחר שנים ומכאן שהתביעה לא התיישנה ומכל מקום, עניין זה מחייב שמיעת ראיות ולא ניתן להכריע בו כהרף עין על סמך הטיעון החד צדדי של המבקשת.

לבסוף, טוענים התובעים, כי יש ליתן

פסק דין
כנגד המבקשת, באשר היא עשתה דין לעצמה ושלושה ימים לפני המועד האחרון להגשתו של כתב ההגנה, הגישה את הבקשה דנן, שבמסגרתה מתבקש מבית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, מבלי שבבקשה הוצג כל נימוק על שום מה יש ליתן למבקשת ארכה כאמור.

3. טענות הצדדים בבקשה לסילוק על הסף
הנתבעים האחרים
טוענים, כי מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה, שכן מבחן מירב הזיקות אותו יש להפעיל בנסיבות העניין מורה כי בית המשפט המתאים לדון בתובענה הוא בית המשפט המוסמך בקנדה. כך, בין היתר, יחידות הדיור שנרכשו התובעים מצויות בקנדה; הסכמי המכר מנוסחים באנגלית, נוקבים במטבע קנדי והם נכנסו לתוקף בקנדה; התובעים בחרו במודע ובמתכוון להשקיע מעבר לים ובבחירה זו נטלו על עצמם את הסיכון שההתדיינות בנוגע להשקעתם תתברר מעבר לים; הדין החל הוא הדין הקנדי; מרבית העדים והראיות הדרושים לבירור התובענה מצויים בקנדה; חלק ניכר מהנתבעים אינם ישראלים.

הנתבעים האחרים
טוענים עוד, כי עילת התביעה (המוכחשת) התיישנה, זאת משום שהחוזים עצמם נכרתו במהלך השנים 2001-2002 וכבר בחוזים עצמם הובהר לתובעים, כי היחידות שאותן הם רוכשים עתידות להיות מושכרות בהשכרה קצרת טווח, דוגמת השכרה מלונאית.

הנתבעים האחרים
מוסיפים וטוענים להעדר יריבות, זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שבהסכמי המכר שנכרתו עם התובעים הוסכם והוצהר, כי לא תהייה לתובעים כל טענה העולה מהסכמי המכר, אלא ביחס למוכרים, קרי המבקשת והנתבעת 7.

התובעים
טוענים, בראש ובראשונה, כי עם הגשת כתבי הטענות המתוקנים הבקשה לסילוק עברה מן העולם, שהרי היא מתייחסת לכתב תביעה היסטורי. זאת ועוד. הנתבעים האחרים הגישו כתב הגנה מתוקן, שבמסגרתו העלו טענות סף שונות. אולם, הפעם לא הוגשה בקשה נפרדת לסילוק על הסף ובכך גילו את דעתם כי אין הם חפצים בהקדמת הדיון בטענות הסף.
התובעים
טוענים עוד, לגופה של הבקשה, כי הפורום הטבעי והמובהק לדון בתובענה הוא ישראל. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שהנתבע המרכזי בפרשה הינו ישראלי, אשר "הפיל בפח" במהלך שהתרחש כולו בישראל קבוצת ישראלים, הם התובעים, וכאשר הסכם המכר איננו כולל תנית שיפוט קנדית. מכל מקום, הטענה בעניין הפורום הנאות כבר נטענה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23.2.11 ועל יסוד אותו טיעון עצמו ניתנה ההחלטה שהותירה את התביעה – ולו
בחלקה –
על מכונה.

התובעים
מוסיפים וטוענים, כי המצגים שהוצגו להם בשלב המשא ומתן התבררו ככוזבים רק לאחר שנים ומכאן שהתביעה לא התיישנה ומכל מקום, עניין זה מחייב שמיעת ראיות ולא ניתן להכריע בו כהרף עין על סמך הטיעון החד צדדי של המבקשת.

עוד טוענים התובעים, כי סעיפי הפטור בהסכמי הרכישה מנוגדים לתקנת הציבור והם בטלים. על כן, אין ממש בטענה להעדר יריבות. זאת ועוד, הניסיון לבדל את המבקשת מהנתבעים האחרים אינו אלא מהלך סרק, שתכליתו לאפשר לנתבעים האחרים לחמוק מאחריות לאשר ארע בפרויקט ה-
pantages
.

4. היתר המצאה אל מחוץ לתחום
א. המסגרת הנורמטיבית
הדיון בבקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כמוהו כדיון בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, כלומר, על בית המשפט לבחון מחדש ומלכתחילה את השאלה האם יש מקום ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום, כאילו לא ניתן ההיתר מעיקרו (ראו ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'
bodstray company ltd
, פ"ד נח

(2) 465;
ע"א 9725/04
אשבורן נ'

cae electronics ltd
, ניתן ביום 4.9.07 (להלן: "עניין אשבורן");
ע"א 3908/08
תיקו בע"מ
נ'
forem bagco inc
, ניתן ביום 26.8.10).



על מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום להראות כי עניינו בא בגדר עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי עומדת לו עילה לגופו של עניין.

אולם,
גם כאשר מתמלאים תנאיה של תקנה 500, נתון לבית המשפט שיקול דעת, האם להתיר את ההמצאה. על בית המשפט לשקול, האם הפורום הישראלי הינו הפורום הנאות לדיון בתובענה. שאלה זו תוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות, שהן העובדות המעידות על הקשר של בעלי הדין ושל העניין נשוא התובענה לכל אחד מן הפורומים האפשריים (
ראו
עניין אשבורן
).

ב. עילת תביעה
השאלה הראשונה היא האם לתובעים עילת תביעה כנגד המבקשת. ההלכה בעניין זה הינה כי על בית המשפט לבחון האם למבקש "תביעה הראויה לטיעון". זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות (ראו עניין אשבורן).

בענייננו, כאמור, מבוסס כתב התביעה המתוקן על עילות הנוגעות לשלב הטרום חוזי בלבד. נטען, כי לתובעים הוצג מצג שלפיו הם רוכשים יחידות בבית משותף וכי בהסתמך על מצגים אלו, הם חתמו על הסכמי הרכישה במשרדי הנתבעים האחרים ברעננה. לטענת התובעים, אין דבר במערכת ההסכמית בין הצדדים כדי לסתור את המצג הטרום חוזי.

באשר למבקשת, נטען בבקשה להיתר המצאה, כדלקמן:
"ככל שהיא נוגעת למשיבה, עניינה של התביעה ביטול הסכמי הרכישה ב-

pantages

בין הרוכשים למשיבה והשבת כספי התמורה"
(סעיף 4 לבקשה)

ובהמשך:
"כאמור, בהסכמי הרכישה עליהם חתמו הרוכשים, המשיבה מוגדרת בתורת המוכרת
vendor
. לפיכך, בהנחה שהתביעה תתקבל, לכאורה, על הרוכשים להשיב את היחידות שרכשו למשיבה ועליה להשיב לרוכשים את התמורה."
(סעיף 13 לבקשה).


אף שלא נטען כי המבקשת נטלה חלק במצגים הטרום חוזיים, הרי שעל פניו, היא עלולה להיות חייבת באחריות בגין המצגים שהציגו הנתבעים האחרים לתובעים וזאת בשל מעמדה כמוכרת היחידות. מובן, כי לאור מעמדה כאמור, המבקשת אינה יכולה להתנער משלב המשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם בטענה כי הוא אינו נוגע לה. אחריות המבקשת למצגים הטרום חוזיים תוכרע, בין היתר, בשים לב לתשתית העובדתית שתוכח באשר לטיב היחסים בין המבקשת לבין הנתבעים האחרים, אשר נכון לעכשיו רב הנסתר על הגלוי בעניינה (ראו, לעניין זה, סעיפים 1.2-1.7, 2.11-2.16 לבקשה לביטול היתר המצאה וכן את כתב ההגנה של הנתבעים האחרים, ממנו נעדרת התייחסות למערכת היחסים עם המבקשת). אוסיף, כי גם בהסכמי המכר צוין, כי לתובעים לא תהיה כל טענה העולה מהסכמי המכר אלא ביחס למוכרים, בהם המבקשת.

זאת ועוד. בכתב התביעה טענו התובעים, כי אין דבר במערכת ההסכמית בין הצדדים כדי לסתור את המצג הטרום חוזי. המבקשת טוענת בהרחבה בבקשתה, לעניין זה, כי עובר לחתימת הסכמי המכר קיבלו התובעים "הצהרת גילוי", שהיא מסמך שעל פי הדין הקנדי על מוכר הנכס למסור לרוכש, עובר לחתימת הסכם המכר, בו מפורטים נתונים בסיסיים ביחס לנכס. לטענת המבקשת, בהצהרת הגילוי שנמסרה לתובעים הובהר להם המצב לאשורו באשר לייעוד הפרויקט והיחידות ובחתימתם על ההסכם אישרו התובעים את קבלתה של הצהרת הגילוי כאמור. אולם, התובעים מכחישים בכתב התביעה כי קיבלו הצהרת גילוי כאמור ומתעוררת השאלה, האם המבקשת פעלה על מנת להבטיח כי הצהרת הגילוי תגיע ליעדה והאם חלה על המבקשת חובת גילוי מוגברת, בשים לב לעובדה שהמדובר ברוכשים ישראליים.

בנסיבות אלה, אכן מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה ואין המדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק.

אשר על כן, על פניו אכן קיימת עילת תביעה ראויה לתובעים כנגד המבקשת
.


ג. עילות ההמצאה
משקבעתי כי התובעים הראו עילת תביעה ראויה כנגד המבקשת, יש לבחון האם מתקיימים בעניינה של המבקשת התנאים הדרושים למתן היתר ההמצאה, מאלה המנויים בסעיפי המשנה 4(א), 4(ב), (7) ו- (10) לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי המורים, כדלקמן:
"רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:
...
(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:


(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;
(ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מורשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

..
(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;

..
(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה."

לטעמי, משעילות התביעה צומצמו והמדובר אך בשלב החוזי, הרי שיש לראות את הסכם המכר ככזה ש"נעשה בתחום המדינה". למצער, אף אם לא ניתן לראות בהסכם המכר ככזה "שנעשה בתחום המדינה", הרי שבמקרה דנן מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 500(4)(ב) לתקנות, היינו כי ההסכמים "נעשו בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה".

המבקשת טוענת, אמנם, כי הנתבעים האחרים לא היו בגדר נציג או שלוח שלה ועל כן הם אינם בגדר "מורשה" של המבקשת ואין תחולה לתקנה 500(4)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, המבקשת מפרשת את הסעיף שלא כהלכה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת מ' נאור ברע"א 2129/10
atlas esttates investment b.v
נ'
stronginfo consultants ltd
(ניתן ביום 8.6.10), פסקה 15, כדלקמן:
"אין ללמוד מהגדרת "מורשה" בתקנה 482 על הגדרתו בתקנה 500(4); תקנה 482 עוסקת במקרים בהם ניתן לרכוש סמכות שיפוט על נתבע זר, ללא היתר מבית המשפט, מכיוון שרואים את הנתבע הזר כמי ש"נמצא" בארץ באמצעות נציגו, המורשה העסקי. תובע נדרש להיתר המצאה על פי תקנה 500(4)(ב) רק כאשר המורשה, על פי תקנה זו, אינו עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לתחולת תקנה 482 האמורה. כלומר, הרף שנקבע בתקנה 500(4) למונח "מורשה" ולאופי הקשר בין מורשה זה לבין הנתבע הזר, הוא רף נמוך יותר מזה הקבוע בתקנה 482 (טליה קונפינו-שר, סמכות שיפוט על נתבע זר (2000), בעמוד 76)."

מבקשת הביטול עולה, כי הנתבעים האחרים הוסמכו על ידי המבקשת לנהל משא ומתן בשמה למכירת יחידות בפרויקט
pantages
ובכלל זה לסכם את התמורה החוזית. הדבר ברור, שאחרת המשיבה לא הייתה רואה בהסכמי הרכישה שנחתמו עם התובעים כהסכמים המחייבים אותה. גם מכתב הגנתם של הנתבעים האחרים עולה, כי הם שימשו כסוכן ומשווק של המבקשת בארץ (ראו, בין היתר, סעיף 14 לכתב ההגנה המתוקן). משכך, יש לראות בנתבעים בבחינת מורשה של המשיבה, כמשמעותו בסעיף 500(4)(ב) לתקנות.

גם החלופה הקבועה בסעיף 500(7) לתקנות מתקיימת בענייננו, באשר אין חולק כי המשא ומתן והמצגים הנטענים נערכו בישראל.

באשר לחלופה הקבועה בסעיף 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, הכלל הוא כי יש לבחון בשני שלבים את השאלה אם קיימת הצדקה לצירוף הנתבע הזר לתביעה שהוגשה נגד נתבע מקומי: בשלב הראשון, יש לקבוע אם הוגשה התביעה נגד הנתבע הישראלי "כהלכה", כלומר לבדוק אם התובענה עומדת בדרישות דיוניות שונות ואינה משוללת יסוד על פניה. בשלב השני, על בית יש לבחון האם יש הצדקה עניינית להמציא היתר המצאה לבעל הדין הזר, באופן שלא ימצא כי התביעה נגד הנתבע הישראלי הנה שולית ומשנית והוגשה אך ורק על מנת לאפשר את המצאת הזמנה לדין לנתבע העיקרי, שהוא הנתבע הזר (ראו רע"א 2752/03
metallurgique de gerzat s.a.
נ'

ד"ר נחמן וילנסקי
,
פ"ד נז(6) 145 (2003)).

יישום כללים אלה לענייננו מביא למסקנה כי גם לתקנה זו יש תחולה בעניין הנדון. נראה שאין מחלוקת על כך שהתביעה כנגד הנתבעים האחרים הוגשה כנגדם כהלכה והומצאה להם כדין בישראל. השאלה היא, האם ניתן "לקשור" את המבקשת למסכת העובדתית שביסוד התביעה, באופן המצדיק את המצאת התביעה כנגדה לחו"ל. משמעות שאלה זו היא למעשה, האם קיימת עילת תביעה לכאורית כנגד המבקשת. בהתאם לאמור קודם לכן, לא ניתן לשלול, בשלב המקדמי הנוכחי, את התגבשותה של עילת התביעה כלפי המבקשת, וממילא לא ניתן לקבוע כי לא הייתה הצדקה מהותית לצירוף המבקשת לתביעה.

הנה כי כן, התובעים הצליחו לשכנע בקיומן של מספר עילות להמצאה מחוץ לתחום, וזאת לפחות ברמה של "תביעה הראויה לטיעון".

ד. הפורום הנאות
כפי שהבהרתי בדיון מיום 23.2.11, ובשים לב לעובדה שעילות התביעה שעניינן בשלב החוזי נמחקו מכתב התביעה בהתאם להחלטתי, אני סבורה כי אכן מדובר בפורום הנאות לדון בעילות התביעה הנותרות, שעניינן בשלב הטרום חוזי, כאשר אין חולק כי המשא ומתן נוהל כולו בישראל.

נכון הוא, שהתובעים בחרו באופן מודע להשקיע מעבר לים, אולם באותה מידה, הנתבעים בחרו במודע לשווק את מרכולתם דווקא בישראל.
מעבר לכך יצוין, כי בפסיקה כיום מסתמנת מגמה של הגברת נטל זה וצמצום ההיענות לטענת "פורום לא נאות". זאת, לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניות (ראו
רע"א 749/05

insight

venture partners iv l.p

נ'
טכנו הולד אחד בע"מ
,
ניתן ביום 11.4.05; עניין אשבורן;
רע"א 9810/05


martin j. hecke
נ'

pimcapco limited
, ניתן ביום 30.8.09;
ע"א 3908/08
תיקו בע"מ
נ'
forem bagco inc
, ניתן ביום 26.8.10
).

5. הבקשה לסילוק על הסף
בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, נדחית טענת הנתבעים האחרים כי יש לסלק את התובענה על הסף מחמת פורום לא נאות.

באשר לטענות הנוספות של הנתבעים האחרים, הן טענות ההתיישנות והעדר יריבות, המדובר בטענות שדורשות בירור עובדתי, אשר לא ניתן לקיים במסגרת בקשה לסילוק על הסף. אשר על כן, אני דוחה את בקשת הסילוק על כל טעמיה.

6. סוף דבר
אני דוחה את הבקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט.


המבקשת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מהיום.

המבקשת תשלם לתובעים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

אני דוחה את בקשת נתבעים 1, 2, 4, 5, 7-10 לסילוק על הסף.

נתבעים אלה ישלמו לתובעים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.



ניתנה היום,
כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 2128/09 אלכסנדר פורמן ו-32 אח' נ' גיל בלוטרייך, מישורים חברה לפיתוח בע"מ, הכשרת היישוב בישראל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 16/01/2012)