פסקי דין על ועדה מחוזית צפון | פסקי דין על גבריאל נחמיאס | פסקי דין על אברהם נחמיאס | פסקי דין על חברת יקב רימון |

23836-12/09 תוח     22/01/2012




תוח 23836-12/09 ועדה מחוזית צפון נ' גבריאל נחמיאס, אברהם נחמיאס, חברת יקב רימון בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבית שאן



תו"ח 23836-12-09 צפון נ' נחמיאס ואח'






בפני

שופטת אינעאם דחלה-שרקאוי



בעניין:

ועדה מחוזית צפון



המאשימה



נגד



1.גבריאל נחמיאס
2.אברהם נחמיאס
3.חברת יקב רימון בע'מ
ח.פ 514212463



הנאשמים


הכרעת דין

להלן העובדות של כתב האישום


1.
המקרקעין הידועים כגוש 14037 חלקות 3, 5, 11, 12, 13 בסמוך לכרם בן זמרה (להלן:"המקרקעין"), נמצאים בבעלות מדינת ישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל. המאשימה מייחסת לנאשמים ביצוע עבודות בניה במקרקעין ללא קבלת היתר כדין, עבירות לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) ו- 204(ב) ו- 204(ג) ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן:"החוק") .

2.
הנאשם 1 הינו אביו של הנאשם 2, כאשר הנאשם 2 הינו המנכ"ל של הנאשמת 3.
הנאשמים מחזיקים בפועל במקרקעין הנמצאים .

3.
הנאשמים מפעילים במקרקעין בית עסק שעניינו יקב ואולם מכירות של מוצרים שונים.

4.
ייעודם של המקרקעין הוא לחקלאות ולנוף כפרי פתוח וחלה עליהם תוכנית ג/6540 למבנים חקלאיים (להלן:"התוכנית").

5.
ביום 04.09.05 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל (להלן:"הוועדה המקומית"), היתר בניה לחמותו המנוחה של הנאשם 1, להקמת "סככה חקלאית הבנויה מקונסטרוקציית מתכת ומחסן חקלאי בנוי קורות בניה קשיחה וגג קל בשטח כולל 30+250 מ"ר" (להלן:"המבנה").

6.
בהמשך, בחודש 9/05 או בסמוך לכך, הקים הנאשם 1 תוספת בת 600 מ"ר למבנה הנ"ל (להלן:"התוספת"), כאשר בגין הקמתה הוגש נגדו כתב אישום (תיק מס' 181-11-07 , שלום צפת) (להלן:"התיק הראשון") שבעקבותיו הורשע וניתן כנגדו גזר דין, לפיו נצטווה הנאשם 1, בין היתר, להרוס את התוספת הנ"ל. הנאשם לא הרס את התוספת עד ליום 7/9/09 ולא קיבל היתר כדין ולכן הוגש נגדו כתב אישום על אי קיום צו בית המשפט, (להלן:"האישום הראשון") .

7.
לנאשם 1 ניתנה ארכה ראשונה למועד ביצוע ההריסה. בעקבות ארכה נוספת בת 90 ימים לביצוע ההריסה הנ"ל, הוגש על ידי המאשימה ערעור לביהמ"ש המחוזי בנצרת (עפ"א 112/10) שבהחלטתו ציווה על הריסת התוספת הנ"ל, וזאת עד ליום 27.05.10.

8.
ביום 05.03.06 הגישו הנאשמים לוועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן:"הוועדה המחוזית") בקשה שלשונה כלהלן: "לגיטימציה לסטייה מהיתר קיים בקשה לשימוש חורג ליקב, בית אריזה ואולם מכירות". בקשה זו נדחתה ביום 18.07.07 ע"י הוועדה המחוזית.

9.
בנוסף, ביום 29.05.08 החליטה הוועדה המחוזית לדחות תוכנית מפורטת, אותה יזמו הנאשמים, לשינוי ייעוד המקרקעין לאטרקציה תיירותית.

10.
בין לבין בוצעו במקרקעין פעולות בניה נוספות ושימוש מסחרי ליקב, אולם מכירות של מוצרי יין, שמן, קוסמטיקה, מוצרי בריאות מרימונים וכד'. פעילות הבניה הבלתי חוקית היתה כלהלן:

א.
על אף שלנאשם 1 ניתן היתר למבנים חקלאיים, הוא הקים מבנים שאינם תואמים את תוכנית 6540/ג שיחה על המקרקעין, והנאשמים 1-3 עושים בהם שימוש חורג לתעשייה ולמסחר- ליקב, ואולם מכירות של מוצרי יין, שמן קוסמטיקה ועוד. הנאשמים מואשמים בכך שמיום 1/12/07 ואילך, עשו במקרקעין שימוש חורג. (להלן:"האישום השני ").

ב.
ביום 29.06.07 או בסמוך לכך בוצעו במקרקעין, בניית פרגולה מעץ, בשטח כולל של כ-40 מ', בחזית הצפונית של המבנה, בנוסף לסככה עשויה קונסטרוקציית מתכת וקירות פלסטיק בשטח כולל של כ-25 מ', שמשמת לאחסון חביות, הכל ללא היתר בניה, ובניגוד לייעוד הקרקע. עוד מאשמים הנאשמים בכך כי מהמועד הנ"ל ואילך עשו במבנים שליעל שימוש חורג. (להל:" האישום השלישי").

ג.
ביום 27.08.09 או בסמוך לכך בוצעו במקרקעין הכשרת קרקע, פריצת דרך, שפיכת מצע אספלט לכביש באורך של כ 800 מ', וברוחב של כ 3 מ', חנייה, בשטח כולל של כ- 7,944 מ"ר הכל ללא היתר בניה, ובניגוד לייעוד הקרקע. עוד מואשמים הנאשמים בכך שמהמועד הנ"ל ואילך עשו במבנים שלעיל שימוש חורג. (להלן:"האישום הרביעי") .

ד.
במהלך שנת 2007 בוצעו במקרקעין תוספת למבנה שלעיל, עשויה פח וברזל, בשטח כולל של כ – 440 מ"ר, הכל ללא היתר בניה, ובניגוד לייעוד הקרקע. עוד מאשמים הנאשמים בכך כי מהמועד הנ"ל ואילך עשו במבנים שליעל שימוש חורג. (להלן:"האישום החמישי").


11.
כמו כן, יש לציין כי הנאשמים הגישו לוועדות התכנון והבניה בקשות חוזרות ונשנות לאפשר שינוי הייעוד ו/או שימוש חורג למבנה, אך בקשותיהם נדחו. הוועדה המחוזית ציינה בהחלטתה מיום 18.07.07 בין היתר, כלהלן:

"..נוסיף עוד כי במרחק של כ-300 מ' בקו אוירי משטח הבקשה נמצא אזור התעשיה דלתון שאושר במסגרת תוכנית מפורטת ג/12428 ולדעת הועדה המקום להקמת מבנים מסוג זה הינו באזור התעשיה. לאור כל האמור ברור כי הבקשה מנוגדת למדיניות הועדה המחוזית בדבר שמירה על שטחים פתוחים ולמגמת התכנון כפי שאושרה התמ"א.."

12.
כך גם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי בעפ"א 112/10 אישר כב' ביהמ"ש כי התוכנית שהוגשה על ידי המשיב בערעור הנ"ל, המשיב
1 בבקשה דנן, אינה עומדת בתנאי הסף להגשתה, וכי הסיכוי להצלחת הליך שינוי הייעוד אינו רב, ובכך נשאר ייעודם של המקרקעין על כנו, ללא כל שינוי.

13.
כאמור, כתב האישום מייחס לנאשמים הקמת המבנים שצוינו לעיל ללא היתר, ושימוש חורג במבנים אלו, לתעשייה ומסחר, בקרקע שנועדה לחקלאות ולשמורת נוף.

התשובה לאישום

14.
ביום 23.05.10 השיבו הנאשמים לכתב האישום, ובתשובתם הודו כי ביצעו את עבודות הבנייה המיוחסות להם בכתב האישום, ובשימוש בעבודות אלו, כשאין בידיהם היתר כדין, כאשר המחלוקת היחידה שלהם הינה לעניין הגדרת המונח שימוש חורג. בעניין זה טען ב"כ הנאשמים כי, אין שימוש חורג במבנה שנבנה ללא היתר, ואין מדובר בעבירה של שימוש שלא כדין.

דיון והכרעה


15.
סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע:



145.
(א)
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:מיום 27.5.1989
תיקון מס' 26

ס"ח תשמ"ח מס' 1259
מיום 27.7.1988 עמ' 148 (
ה"ח 1817

)
תיקון מס' 26 (תיקון)

ס"ח תשמ"ט מס' 1266
מיום 8.2.1989 עמ' 7 (
ה"ח 1912

)

(א)
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1)
התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;



(2)
הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;...מיום 4.8.1978
תיקון מס' 9

ס"ח תשל"ח מס' 906

מיום 4.8.1978 עמ' 181 (
ה"ח 1260

)
החלפת פסקה 145(א)(2)
הנוסח הקודם:
(2)
הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו - למעט תיקון פנימי שאיננו תיקון מבנה ושאינו נוגד את ההיתר לבנייתו;


מיום 3.4.1981
תיקון מס' 17

ס"ח תשמ"א מס' 1015

מיום 3.4.1981 עמ' 166 (
ה"ח 1526

)
(2)
הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;
בפסקה זו -

"שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;

"דירה" - חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;

(3)

כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות

כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית"



(ההדגשה שלי א.ד.ש).

16.
סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע:

204(א)-
"המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו – דינו קנס או מאסר..."

17.
סעיף 204 לחוק שהוא סעיף העונשין, כולל אחריות של מי שביצע העבודה או המשתמש במקרקעין. ללמדך, שלא רק מי שביצע את עבודות הבנייה אחראי אלא שהמשתמש במקרקעין, בלא היתר כשהשימוש במקרקעין טעון רישוי.ב

18.
על רקע הוראות חוק אלה, אבחן את השאלה שמעורר ב"כ הנאשמים, לאמור, האם שימוש חורג הוא רק שימוש החורג מיעוד תכנית או מיעוד היתר קיים, או שמא גם שימוש חורג במבנה שנבנה ללא היתר.

19.
ברע"פ 10782/07

אדיב אסמאעיל עיאס נ' מדינת ישראל

([פורסם בנבו], 1.2.08) נקבע באופן מפורש, כי אם השימוש למגורים הולם את ייעוד המקרקעין על פי תכנית הבינוי, שימוש שנעשה במבנה שנבנה ללא היתר, הוא בגדר מעשה עבירה. וכך נקבע:

"כאמור, לפרשנות המוצעת על ידי המבקש התייחס בית משפט זה בעבר, והיא נדחתה. נקבע, כי "אף אם השימוש מותר על-פי תוכנית בניין עיר, אין בכך די ועליו להתאים גם להיתר הבניה של הבית הנידון" (
בג"צ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו פ"ד ל
(2) 304, 308 (1976); וכן ראו
ע"פ 95/57 מארש נ' היועץ המשפטי פ"ד יא
(3) 1314, 1316 (1957);
ר"ע 170/83 אורנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לח
(1) 276, 279 (1983)). לפיכך,
מקום שלא ניתן כלל היתר לבניין, כל שימוש בו, ואפילו הוא תואם את יעוד הקרקע, הנו שימוש חורג. הפרשנות לה טוען המבקש חותרת תחת תכליתו של היתר הבניה, והופכת הן את הבניה והן את השימוש לכשרים אף בלא היתר, ובלבד שהם עולים בקנה אחד עם התוכנית החלה על המקרקעין. עם כך אין להשלים.
"

20.
דברים אלה עולים בקנה אחד עם תכלית דיני התכנון והבניה וברי, אפוא, כי הן הבנייה והן השימוש הנעשים במסגרת תכנית, חייבים להיעשות כדין, הן מבחינת המבנה והן מבחינת השימוש שנעשה במבנה. נקבע כי המגמה הכללית שב
חוק התכנון והבניה
רואה בבנייה ובשימוש כעניינים האוחזים זה בזה, שאין מקום לנתק ביניהם וכי כל בנייה הינה לתכלית מסוימת. לא ניתן לנתק בין אופי הבנייה לבין השימוש. שניהם מהווים חלק מהתכנית והשניים נבחנים בעת קבלת ההיתר. כך, למשל, קבעה כב' השופטת (כתוארה דאז) ד' ביניש בע"א 482/99

בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה – יזרעאלים

,
פ"ד נו(1) 895, בעמ' 907:

"המתחייב מן האמור הוא שהוועדה המקומית אינה רשאית לדחות את בחינת השימוש לשלב האכלוס. בדרך העניינים הרגילה, אם עולה מהבקשה להיתר בנייה שאלה הנוגעת לשימוש, חובה על הוועדה המקומית לבחון את שאלת השימוש בעת מתן היתר הבנייה עם השאלות הקשורות בבנייה עצמה ובייעודה, שכן מדובר בשני עניינים השלובים זה בזה.
אין בנייה אלא לתכלית מסוימת, לשימוש מסוים, והקשר שבין אופי הבנייה ובין השימוש במבנים שהינו חלק מתכנית המיתאר חייב לקבל ביטוי גם בעת בחינת הבקשה להיתר ובעת מתן ההיתר עצמו
."

21.
דברים ברוח זו נאמרו ברע"פ 8986/06
אפרים סוזה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה
([פורסם בנבו], 18.2.07):

"לשון הוראת סעיף 204(א) ל
חוק התכנון והבניה
קובעת באופן ברור וחד-משמעי כעבירה גם את השימוש במבנה שנבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה עצמו ללא היתר. משמע, הוראת סעיף 204(א) ל
חוק התכנון והבניה
כוללת בחובה שתי עבירות נפרדות, אשר האחת נוגעת לביצוע העבודה והאחרת נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין. מכך עולה, כי עבירת השימוש ללא היתר הינה עבירה נפרדת, העומדת בפני
עצמה ולכן הגם שפעולת הבנייה ללא היתר מתיישנת, עבירת השימוש החורג כעבירה נמשכת עומדת לחובתו של המשתמש ללא היתר במקרקעין. לפיכך, אין לומר, כי עבירת השימוש נבלעת בעבירת הביצוע של הבניה בהיותה "עבירה משנית" בלבד לעבירת הבניה ללא היתר."

22.
בע"פ 71821/02
יוסף ארביב נ' מדינת ישראל


[פורסם בנבו] נקבע כי "שימוש במבנה שהוקם בלא היתר הוא לעולם שימוש ללא היתר" ובהמשך "בכל מקרה, אין מקום להתערב במסקנה של בית משפט קמא כי למבנה אין היתר בניה, ומשכך נעשה בו שימוש ללא היתר. אין כלל הכרח או דרישה כי השימוש יהיה גם בחריגה מתכנית המתאר כדי להרשיע בשימוש ללא היתר".

23.
התייחסות נרחבת לסוגיה היתה בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופט גו'בראן ברע"פ 924/08
איל

גוטליב נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו] (ניתן ביום 30.3.08) שם נטען ע"י ב"כ הנאשמים כי לא תיתכן קיומה של עבירה כתוצאה מ"שימוש" במבנה שנבנה ללא היתר, כל אימת שהשימוש המבוצע בו לא נאסר על פי תכנית או היתר ו/או שאינו חורג מתכנית עיר או תקנה. פרשנות זו נדחתה תוך שנקבע

כי השימוש במבנה ייחשב כמותר אך ורק כאשר הוא יתבצע בתוך המסגרת החוקית. אם נעשה שימוש במבנה, על המבנה להיות חוקי ועל השימוש הנעשה בו להיות תואם את השימוש המותר שנקבע לאותו מבנה בהיתר הבנייה. שימוש המתבצע במבנה שאינו חוקי, אשר לא נקבע לו ייעוד בהיתר, מהווה עבירה פלילית.

24.
למען הסר ספק, וברוח הדברים הנ"ל אדגיש כי, החלטתי זו ניתנה מבלי להיכנס לשאלה בעניין השימוש שנעשה במקרקעין, באם תאם את ייעודם של המקרקעין אם לאו, זאת מאחר שהגעתי למסקנה, כפי שהזכרתי לעיל, כי כל שימוש במבנה שנבנה ללא היתר, מהווה שימוש חורג, ואין כלל הכרח או דרישה כי השימוש יהיה גם בחריגה מתכנית המתאר, כדי להרשיע בשימוש ללא היתר.

סוף דבר

25.
על כן, ולאור המקובץ לעיל, ומאחר והנאשמים הודו בבניה שלא כדין ובשימוש במבנים שנבנו שלא כדין, ומשהגעתי למסקנה כי גם השימוש שבוצע במקרקעין הינו שימוש חורג שלא כדין, הנני מרשיעה את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, בכל האישומים, עבירות לפי סעיפים 204 (א), 204(ב), 204(ג) ו- 210

לחוק התכנון ובניה התשכ"ה- 1965 .




ניתנה היום,
כ"ז טבת תשע"ב , 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים








תוח בית משפט שלום 23836-12/09 ועדה מחוזית צפון נ' גבריאל נחמיאס, אברהם נחמיאס, חברת יקב רימון בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/01/2012)