פסקי דין על הלל אליאס ארנסטו צרני | פסקי דין על אביגדור קלנר | פסקי דין על אמנון ספרן ואח' |

10291-01/12 פ     31/01/2012




פ 10291-01/12 מדינת ישראל נ' הלל אליאס ארנסטו צרני, אביגדור קלנר, אמנון ספרן ואח'





בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"פ 10291-01-12 מדינת ישראל
נ' צרני ואח'

בפני
כב' הנשיאה דבורה ברלינר


המאשימה:
מדינת ישראל
נגד

הנאשמים
1. הלל אליאס ארנסטו צרני

2. אביגדור קלנר

3. אמנון ספרן
4. שמעון גל און
5. מאיר יעקב חיים הכהן רבין חיימוב
6. אורי לופוליאנסקי
7. אורי שיטרית
8. אהוד אולמרט
9. שולמית זקן
10. אליעזר מנחם שמחיוף
11. אברהם אריה פנר
12. דן דנקנר
13. יעקב אפרתי
14. הולילנד תיירות (1992) בע"מ ביום 6.4.10 הופסק מרשם
15. הולילנד שירות לנופש (ישראל) בע"מ ביום 6.4.10 הופסק
16. הולילנד פארק בע"מ
החלטה
1. הבקשה שבפני
היא בקשת המדינה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 17.1.12, שעניינה גודלו של המותב שידון בת"פ 10291-01-12 מדינת ישראל
נ' צ'רני ואח'
.

השתלשלות דיונית

2. אלה העובדות הרלוונטיות:

(א) בתאריך 5.1.12 הוגש כתב האישום בתיק שבנדון (להלן: "ת"פ 10291-01-12" או "התיק") לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

(ב) בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להרחבת המותב, מכוח סעיף 37(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). העתירה היתה כי נשיאת בית המשפט תעשה שימוש בסמכותה על-פי סעיף זה, ותורה על שמיעת התיק בפני
מותב תלתא, הגם שהעבירות הנקובות בכתב האישום אינן מחייבות זאת.

(ג) בתאריך 17.1.12, לאחר קבלת תגובותיהם בכתב של מרבית הנאשמים, דחיתי את בקשת המדינה (להלן: "ההחלטה המקורית").

(ד) על ההחלטה המקורית הגישה המדינה את הבקשה הנוכחית, שהוגדרה כ"בקשה לקיום דיון ועיון מחדש בהחלטת בית המשפט ..." (להלן: "הבקשה המקורית" או "הבקשה").

(ה) גם הפעם הועברה הבקשה לתגובתם בכתב של הסניגורים. ולאחר קבלת מרבית התגובות, נעניתי לבקשת המדינה לקיים דיון בעל-פה. דין זה התקיים ביום 26.1.11 בנוכחות כל המשיבים (או סנגוריהם) (למעט נאשם 6 – אורי לופליאנסקי, שלא התייצב ולא היה מיוצג, הגם שמועד הדיון הודע לו בכתב וטלפונית).

מיתווה ההחלטה המקורית

3. מטבע הדברים, ההחלטה המקורית נשענה והתייחסה לאותם נושאים שהועלו על-ידי המדינה באותו שלב.

המדינה העלתה שני נימוקים לבקשה: האחד – היקף הפרשה; והשני – ההשלכות הציבוריות והמשפטיות שעשויות להיות לה.

4. קיבלתי את טענתה של המדינה באשר להיקפה של הפרשה, אלא שסברתי שבכך אין תיק זה חריג מתיקי "מגה" נוספים המתבררים בפני
דן יחיד, ואין מקום למדיניות שונה ביחס אליו. באשר לנימוק השני, היתה דעתי כי פסקי-דין אינם נופלים בחשיבותם ומשמעותם משום שניתנו על-ידי דן יחיד, שעל-כן, גם נימוק זה אינו יכול להכריע את הכף. לצידם של שני הנדבכים לבקשתה של המדינה, סברתי כי יש לשקול שיקולי-יעילות וניצול מירבי של "המשאב" היקר ביותר במערכת המשפט, קרי – הזמן השיפוטי. דווקא היקפו הגדול של התיק מחייב מחשבה נוספת לענין הקצאת 3 שופטים לשמיעתו.

טיעוני הצדדים בבקשה הנוכחית

5. בבקשה הנוכחית שבה המדינה ומדגישה בעיקר את גודלו והיקפו של התיק. בטעונה בבית המשפט סיפקה באת-כוח המדינה מספרים: 235 קרגלים, כ- 300 נחקרים, מספר רב של פרקליטים המלווים את הפרשה, הודעות רבות שמסר עד המדינה בפרשה, ועוד. כפועל יוצא מכך, הדיון צפוי ומורכב ותידרשנה הכרעות משפטיות ועובדתיות שתושפענה מאותו היקף נרחב. הטלת מלאכת השפיטה על 3 שופטים אינה בבחינת "שיבוש המשאב" והיא יכולה לקדם את הדיון בתיק.

6. המדינה מפנה לדו"ח שהגישה ועדה בראשות כב' השופטת נאור (להלן: "ועדת נאור") לשר המשפטים ב- 4.8.08 ולפרוטוקולי הדיון באותה ועדה.

ועדת נאור הכירה בעומס המוטל על בתי המשפט המחוזיים, שעל-כן כללה עבירות נוספות (לצד אלה שכבר היו שם) בתוקפת הראשונה לחוק בתי המשפט, בה מצויות עבירות שעונשן 10 שנות מאסר, בהן ניתן לדון בפני
דן יחיד (הגם שהענישה בפני
עצמה מחייבת, לכאורה, דיון בפני
מותב של 3 שופטים). לצד הרחבת רשימה, התייחסה הוועדה במפורש למקרים בהם מדובר בנסיבות מחמירות או בהכרעה מורכבת וליכולתו של נשיא בית המשפט - של בית המשפט שמדובר בו - או סגנו, להורות על דיון בהרכב תלתא. קשה להעלות על הדעת, כך לטענת המדינה, תיק שוחד מתאים וראוי יותר מהתיק הנוכחי לעשיית שימוש בסמכות להרחבת המותב. זהו "מקרה הדגל" שאליו התכוון המחוקק כאשר העניק סמכות זו.

7. את טיעוניהם של הסניגורים אפשר למיין תחת שני ראשים מרכזיים, הגם שהמיון אינו מדוייק ואינו יורד לרזולציות דקות.

8. הראש הראשון עניינו ב"גדול" – הפן הדיוני. לטענת הסניגורים, ספק אם יש מקום, ואפילו סמכות, לדון בבקשה לעיון חוזר.

בקשה לעיון חוזר נשענת על נסיבות חדשות או עובדות שלא היו ידועות. לענייננו – "הבקשה לעיון מחדש לא מגלה, לא בפשט ולא בדרש, לא ברמז ואף לא בסוד, שינוי נסיבות כלשהו המצדיק את הגשתה" (תגובתו בכתב של בא-כוחו של נאשם 8). הסניגורים הביעו תרעומת על התנהלותה של המדינה, שהגישה את הבקשה הנוכחית, יום אחד בלבד לאחר מתן ההחלטה המקורית, שבה היא עותרת לקיום דיון בעל-פה, הגם שזכות הטיעון מוצתה על ידה בטיעון שבכתב שקדם לבקשה המקורית. הפנייה הנוכחית אינה אלא "ווכחנות" עם בית המשפט ותו לא. השוני היחיד בין שתי הבקשות (המקורית והנוכחית) מתבטא בזהות החותם עליהן, כאשר בעובדה זו בפני
עצמה, לשיטתו של עו"ד תל-צור (בא-כוח נאשם 12) יש טעם לפגם.

9. הראש השני עניינו – הפן המהותי, קרי – מורכבותו והיקפו של התיק כבסיס להרחבת המותב, ולחילופין, סוג העבירות שמדובר בהן. המוטיב המרכזי שנשמע מפי כל הסניגורים (מי מהם שבחר לטעון) הוא, כי המדינה מעצימה ומאדירה את המורכבות, בלי שיש לכך בסיס בחומר הראיות. מדובר בתיק של עד מדינה, שעל עדותו יפול או יקום דבר, כמוהו כתיקים גדולים נוספים הנשענים על עד מדינה. עד מדינה זה אכן יעיד, ככל הנראה, לאורך ישיבות רבות (ההגנה דיברה על מאות ישיבות), אולם בסופו של דבר, הסוגייה המרכזית תהיה סוגיית מהימנותו של העד, סוגייה שעימה מתמודדים בתי-משפט בכל הערכאות באופן שגרתי.

סוג העבירות אף הוא אינו חריג. מדובר בתיק שוחד או תיווך לשוחד. אלו העבירות המרכזיות ולא כרוכה בהן חדשנות משפטית. אין צורך לומר, שתיקי שוחד רבים מתבררים בפני
דנים יחידים.

דיון

10. לכל אורך הדרך, למן הבקשה המקורית ועד לסיום הדיון בבקשה הנוכחית, לא היה בליבי ספק באשר לרצינות עתירתה של המדינה, ולכך שלהגשתה קדם שיקול מעמיק ויסודי. אני יוצאת מנקודת הנחה כי הטיעון, ולפיו אם לא תיק שוחד זה כי אז אין תיק שוחד אחר ההולם עשיית שימוש בסעיף 37(א)(3). הוא טעון המבוסס על הערכה מקצועית וכנה של כל הפרקליטים שליוו ומלווים את הפרשה.

11. כיוון שכך סברתי, נעניתי לבקשה לקבוע דיון בעל-פה, הגם שעל-פני הדברים ניתן היה להסתפק בטיעון שבכתב ובתשובת הנאשמים – אף היא בכתב. במאמר מוסגר אני רואה עם זאת להעיר, כי נוסח סעיף 37(ב), גם לאחר התיקון האחרון, מצביע על-כך שזכות הטיעון שמורה דווקא במסלול ההפוך, דהיינו – כאשר ההחלטה היא להרחיב את המותב בניגוד לדרך המלך, שהיא שמיעת ההליך בפני
דן יחיד או מותב, על-פי כללי הסמכות הקבועים בחוק.

מכל מקום, הדיון התקיים, הצדדים נשמעו ונטלתי לעצמי פרק זמן נוסף כדי לשוב ולשקול את הסוגייה. לאחר שעשיתי זאת, ובמובן מסויים אף ביתר שאת לאחר ששמעתי את הטיעון בעל-פה, התחזקה דעתי כי אין מקום להיענות לה, והטעמים יובהרו בהמשך.

12. עד שאני מגיעה לדיון המהותי, אני רואה להסיר מעל הפרק את המכשול הדיוני, קרי – קיומן (או ליתר דיוק אי-קיומן) של נסיבות חדשות. מוסכם על הכל, לרבות המדינה, כי אין נסיבות חדשות, אין גם נושאים חדשים שלא הובאו בבקשה המקורית (ראה סעיף 2 לבקשה הנוכחית). הבקשה לעיון מחדש מקורה ברצונה של המדינה "לשוב ולבסס את הנימוקים שנכתבו בבקשתה" – כהגדרתה.

המדינה הפנתה לענין זה לבג"צ 4318/95 מדינת ישראל
נ' השופט פיזם (להלן: "ענין פיזם"), פ"ד מט(3) 702 שם נקבע, כי כאשר מדובר בהחלטת-ביניים – מותר לבית המשפט, כאמור, לשוב ולעיין בה, ובמילים אחרות, גם לשנותה. ספק בעיני אם ניתן להקיש מענין פיזם לנסיבות הרלוונטיות בענייננו. באותו ענין המדובר היה בהגשת תצהירים כחקירה ראשית - החלטה דיונית "קלאסית", בהבדל מהנושא הנוכחי, שבו לכאורה ההחלטה בדבר היקף המותב היא החלטה סופית באשר לשלב זה של ההליך. עדיין, ולא בלי התלבטות, אני מוכנה להניח כי כל עוד לא החל בית המשפט בשמיעת התיק, קיימת סמכות טבועה לנשיא או סגנו לשוב ולבדוק פעם נוספת את ההחלטה המקדמית, שעניינה היקף המותב, ולשנותה - אם השתכנע שיש מקום לכך.

13. דא עקא – לא שוכנעתי.

שני מסלולי-שיקולים עומדים על הפרק, כאשר, לשיטתי, בסופו של יום שניהם מביאים לאותה מסקנה:

המסלול הראשון – הצורך הענייני (או היעדרו) בשמיעת התיק בפני
מותב תלתא בשל מורכבותו, היקפו והשלכותיו הציבוריות. המסלול השני עניינו – ההסתכלות הכוללת, מבט-על, הרואה לנגד עיניו את הצורך בניהול ויעיל וענייני של התיק שמדובר בו, על מורכבותו והיקפו, ובד בבד מתייחס גם ל"היבט המינהלי", שעניינו ראיית טובתו של כלל ציבור המתדיינים בבתי המשפט והצורך בניצול מכסימאלי של המשאב היקר, קרי – זמן שיפוטי.

לא בכדי ייחד המחוקק את הסמכות להחלטה בנושא זה לנשיא בית המשפט או לסגנו. אלה, בהבדל מהשופט הבודד הדן בתיקים שבפני
ו, יכולים ואמורים לראות, כאמור, את התמונה הכוללת, שאינה מתעלמת מאופיו ומיוחדותו של התיק שמדובר בו.

14. לענין המסלול הראשון – הטיעון בעל-פה חידד והבהיר כי הקושי העיקרי בתיק נעוץ בהיקפו. ריבוי קרגלים, עדים, פרקליטים-מלווים, הכל יחד מתכנס להיקף התיק.

לענין סוגיות משפטיות עקרוניות שיכולות להתעורר, היפנתה התובעת, עו"ד בן-ארי, לנושא התיווך בשוחד. התובעת הסכימה, כי קיימת כבר פסיקה בנושא זה ואין מדובר בסוגייה חדשנית. עדיין, זו הסוגייה המשפטית היחידה אליה יכלה ככל הנראה להפנות.

לפיכך, נשאר ענין ההיקף כנימוק יחיד, או לפחות הנימוק העיקרי, להרחבת המותב. לא נראה לי כי די בכך כדי להחריג תיק זה מקביעתו הערכית של המחוקק, ולפיה תיקי שוחד יידונו בפני
דן יחיד. מאחורי טענה כי די בהיקפו של תיק כדי להביא להרחבת המותב, מסתתרת כביכול, אמירה כי כאשר 3 שופטים דנים בתיק, ניתן לחלק את חומר הראיות הרב לשלושה חלקים, כאשר כל שופט יכיר (בתיאוריה) כ- 1/3 ממנו, ובכך יוקל העומס המוטל עליו.

ולא היא. כל שופטי המותב חתומים בסופו של יום על פסק הדין, בין אם מדובר בפסק-דין שניתן על-ידי השלושה במאוחד, בין אם מדובר בחוות-דעת של אחד השופטים שאליה הצטרפו או חלקו יתר השופטים. כל שופט מכיר על בורייה את כל מסכת הראיות והסוגיות המשפטיות העומדות על הפרק, ולא יעלה על הדעת כל מצב אחר. לפיכך, ככל שהדברים אמורים בהיקף התיק – קיומו של מותב אינו מקל על הנטל. לבעיית ההיקף ניתן אולי לתת מענה בעזרה לוגיסטית שתינתן לשופט הדן בתיק, תוכנה המקלה על התמצאות בתיק וכיו"ב – אולם לא בהרכב 3 שופטים.

15. לענין יעילות הדיון יש להוסיף כדלקמן:

לא נטען, ועל פני הדברים גם אין מקום לטענה כי ניהול בפני
שלושה שופטים ייעל את הדיון. אדרבא, ככל שנדרש זמן רב יותר לשמיעה, נקל יותר להגמיש את יומנו של השופט הבודד ולפנותו לשמיעת תיק רב-היקף, בהשוואה ליומניהם של 3 שופטים.

מבלי להיכנס לשאלה, האם מדובר בתיק שיפול ויקום על עדותו של עד מדינה, כטענת הסניגורים, או בתיק שבו לראיות הנוספות משקל רב, כטענת המדינה, הצדדים היו תמימי-דעין באשר לכך שיידרשו ימי-שמיעה רבים מאד לעדות עד המדינה, שעדותו היא מרכזית וחשובה, וכך גם לראיות הנוספות. כאמור בהקשר לימי הדיון, העדיפות היא דווקא לשופט היחיד, שיתפנה לכך, ינגיש ויקדיש את יומנו לכך.

16. באשר להשלכות הציבוריות – לענין זה אין לי אלא להפנות להחלטה המקורית ולדברים שנאמרו שם, ולצערי לא אוכל לחדש. פסקי-דין אינם נופלים בחשיבותם משום שניתנו על-ידי דן יחיד. פסקי-דין חשובים ועקרוניים ניתנו על-ידי מותב יחיד. אין לשכוח כי מרבית פסקי הדין החשובים הללו נבחנו וייבחנו על-ידי ערכאת הערעור, שבה לעולם תיעשה הבחינה המחודשת על-ידי הרכב של 3 שופטים, ואם יתעורר הצורך בשל החדשנות שבסוגייה – גם בהרכב מורחב.

17. עוד אני רואה לשוב ולהזכיר את שנאמר גם בהחלטה המקורית, כי ככל שהחשיבות היא פונקצייה של מיהותם של הנאשמים, איש מנבחרי ועובדי הציבור שמדובר בהם אינו מכהן מזה זמן רב בתפקיד הציבורי שבקשר אליו מיוחס לו קבלת השוחד, שלא לדבר על-כך שגם כתבי-אישום שהוגשו נגד נבחרי-ציבורי מכהנים התברר ומתבררים בפני
דן יחיד.

18. ועוד באותו הקשר:
עבירת השוחד כל כולה מבוססת על קשרים מושחתים בין עובד הציבור לבין נותן השוחד הרוצה לקדם את ענייניו. אין עבירה מהותית וחשובה יותר, ככל שהדברים אמורים בשמירה על טוהר המידות ונורמת ההתנהלות הנדרשת מעובדי-ציבור בכל מקום ובכל תפקיד שבו הם מכהנים. הפסיקה הגדירה לא פעם את תופעת השוחד כסרטן המחלחל בגוף השירות הציבורי ועלול לשלוח את גרורותיו המסוכנות, אם לא ייעקר מן השורש, החשיבות במלחמה בתופעה זו הוא פועל יוצא מכך. לא בכדי הוחמרה הענישה בגין עבירה זו והועמדה על 10 שנים. עדיין, תוך שהוא נותן דעתו לסכנה הגלומה בעבירה, לחשיבותה המהותית, לצורך למגר את התופעה ולענישה שנקצבה לצידה, החליט המחוקק על הכללתה של עבירת השוחד בתוספת הראשונה לחוק, המאפשרת דיון בפני
דן יחיד.

לא זלזול או הקלת ראש במשמעות העבירה הביאה לצעד זה, כי אם הכרה בצורך למעט ככל האפשר בשמיעת תיקים בפני
מותבים של 3 שופטים, בשל העומס על מערכת המשפט והצורך להביא לשמיעה יעילה של תיקים ומניעת סחבת. אין לי ספק כי קביעת הדיון בדרך המלך בתיק הנוכחי, קרי – בפני
דן יחיד, תמנע סירבול, תקדם ותתרום לשמיעת התיק בהקדם וביעילות האפשריים.

19. לכך מצטרף המסלול השני אותו הזכרתי, אותו מבט-על השמור לנשיא בית המשפט או סגנו.

לצערי, לא תמה הפשיעה מן הארץ לאחר הגשתו של התיק הנוכחי. לא נעלם הצורך לתת מענה לכל תיקי העצורים עד תום ההליכים שיש לשומעם בהקדם האפשרי. לא נעלם גם הצורך לתת מענה לכל שפע התיקים הנוספים, מכל הסוגים, המובאים לדיון משפטי. השיקול המערכתי, שעניינו ניצול מכסימאלי של הזמן השיפוטי הוכר ומוכר (כפי שציינתי גם בהחלטה המקורית) כשיקול ענייני ורלוונטי. עצם יצירתה של התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט, המאפשרת העברת הדיון בעבירות מסויימות לדן יחיד, חרף תיקרת הענישה שנקבעה להם – היא הביטוי האולטימטיבי להכרה זו.

שיקול זה, בהצטרפו לשיקול שעניינו היעילות שתושג בתיק הנוכחי בהישמעו בפני
דן יחיד – מוליך למסקנה אליה הגעתי.

20. סוף דבר –
השאלה שבפני
איננה כפי שהציגה זאת התובעת – אם לא התיק הנוכחי איזה תיק של שוחד ראוי למותב תלתא. לא חייב להיות "ייצוג" לכל אחת מהעבירות שנכללו בתוספת הראשונה לחוק בגין התיקים שלגביהם הוחלט על הרכב שלושה. השאלה היא, האם התיק הספציפי מחייב הרחבת המותב. כפי שציינתי, נראה כי הנימוק המרכזי העומד בבסיס הבקשה הנוכחית הוא היקפו של התיק. לא שמעתי על סוגיות עקרוניות וחדשניות העומדות על הפרק. אינני סבורה כי די בנימוק זה בפני
עצמו, כדי להטות את הכף לטובת הרכב של 3 שופטים. העומס על השופט לא יוקל בכך והאפשרות לייעל את הדיון ולייחד לתיק זה את כל הזמן הנדרש, לא תצא נשכרת.

21. אני מזדהה לחלוטין עם דבריה של כב' השופטת נאור בפתיח לדו"ח הוועדה שברשותה, ולפיהם, ככלל "המצב הרצוי הוא כי בענין פלילי בו קיימת אפשרות כי הנאשם ישלח למאסר לפרק זמן משמעותי, מוטב שהדיון יקויים בפני
הרכב, הדברים נכונים בוודאי בערכאה הראשונה בה נדרשים השופטים להתייחס למהימנות עדים". אכן כך, במדינה אוטופית, בה המשאבים לא מוגבלים זהו אכן המצב הרצוי. עדיף שכל החלטה, קטנה כגדולה, במשפט הפלילי תיבחן ב- 6 עיניים ולא בשתיים. לצערנו, איננו חיים במציאות שבה המשאבים אינם מוגבלים. כיוון שכך, יש לחזור לדבריו של כב' השופט שמגר בבג"צ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(4) 633, שצוטט גם על-ידי המדינה, ולפיהם הרחבת סוגי העניינים הנדונים בפני
דן יחיד הוא "ביטוי לכך כי בעבירות מסויימות, כפירוטן בחוק יכולים להיעשות צדק ומשפט גם על-ידי שופט דן יחיד וכי ענין הגדלת ההרכב שדן בעבירה כגון זו במקרה פלוני, צריך להיות תולדה של השקפת הנשיא או סגנו על חשיבותו של הענין הספציפי העומד לדיון".

22. במקרה הנוכחי, הן במבט הפרטני הבוחן את התיק שבנדון כעומד בפני
עצמו, כאשר המורכבות שבו נובעת בעיקר מהיקפו, והן המבט הכולל הרואה את הצורך לתת לתיק זה כמו לתיקים אחרים את המענה "היעיל , השוויוני וההוגן" ביותר (ראה ע"פ 2252/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל
) מחייב השארת הדיון בו בפני
דן יחיד, וכך אני מחליטה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.
דבורה ברלינר
, נשיאה









פ בית משפט מחוזי 10291-01/12 מדינת ישראל נ' הלל אליאס ארנסטו צרני, אביגדור קלנר, אמנון ספרן ואח' (פורסם ב-ֽ 31/01/2012)