פסקי דין על אריה פרשקובסקי | פסקי דין על ארנון פרשקובסקי | פסקי דין על יצחק פרשקובסקי | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל

11197/07 בג"צ     02/02/2012




בג"צ 11197/07 אריה פרשקובסקי, ארנון פרשקובסקי, יצחק פרשקובסקי נ' מינהל מקרקעי ישראל




פסק-דין בתיק בג"ץ 11197/07



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 11197/07



לפני:

כבוד השופטת מ' נאור


כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט י' עמית


העותרים:

1. אריה פרשקובסקי



2. ארנון פרשקובסקי



3. יצחק פרשקובסקי



נ


ג


ד



המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל


עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים


תאריך הישיבה:
ל' בכסלו התשע"ב

(26.12.2011)


בשם העותרים


1-2:
עו"ד שרגא בירן
, עו"ד מאיר פורגס
,
עו"ד שירלי פורר
, עו"ד יפעת ארנון


בשם העותר 3:
עו"ד רחלי פרשקובסקי, עו"ד אלי וולצקי


בשם המשיב:
עו"ד דניאל מארקס
, עו"ד אביטל סומפולינסקי



פסק-דין

השופטת מ' נאור

:

גלגולה של העתירה
1.
העתירה המקורית ביקשה להחיל על קרקעות אותן חכרו העותרים לצורכי מטעים ממנהל מקרקעי ישראל את החלטה 727 של המינהל. החלטה 727 בוטלה בשנת 2002 ב-בג"ץ 244/00
עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות
, פ"ד נו(6) 25, 45-43, 77 (2002) (להלן:
עניין
שיח חדש
). העותרים ביקשו להחיל עליהם את ההחלטה שבוטלה מכח הוראות המעבר להחלטה 727 שנקבעו בהחלטה 972 של המינהל. העתירה הוגשה לאחר שהמינהל סרב להיעתר לבקשת העותרים להיכלל בהחלטה 727 ולאחר שערר שהוגש בענין זה על ידם – נדחה. העתירה כללה גם בקשות לסעדים חלופיים אשר ידונו בהמשך הדברים.

2.
לאחר שהמשיב הגיש תגובתו לעתירה התקיימו בין הצדדים מגעים שונים. נציגי המינהל יזמו את האפשרות כי חלף החלת החלטה 727 יקבלו העותרים
פיצוי
לפי החלטה מאוחרת יותר, היא החלטה 969. החלטה 969 הוקפאה אף היא במסגרת החלטה 1070, אלא שגם לגבי החלטה 1070 היו הוראות מעבר. העותרים הגישו למינהל בעקבות יוזמת המינהל, בקשה לפיצוי לפי החלטה 969. בסופו של דבר, ועל הפרטים עוד נעמוד, קבע המינהל כי החלטה 969 אף היא
אינה
חלה על חלקות העותרים. משהוחלט כך, הגישו העותרים בקשה מוסכמת לתקן את העתירה המקורית באופן שיתווסף סעד חלופי ולפיו התבקש המינהל לנמק מדוע לא יפעל להחיל על מקרקעי העותרים את החלטה 969. בית המשפט הורה כמבוקש על תיקון העתירה וזאת על ידי הגשת
תוספת
לעתירה המקורית. המשיב הגיש תגובתו גם לתוספת לעתירה.

3.
לפנינו איפוא עתירה המורכבת משני רבדים חלופיים: העתירה המקורית והתוספת לעתירה. נדון בנפרד בכל אחת מהן. אקדים ואומר כי אציע לחברי לדחות את העתירה על כל גלגוליה וחלופותיה.

העתירה
המקורית
4.
עניינה של העתירה המקורית, בעיקרו של דבר, בשאלה האם יש מקום להחיל את החלטה 727 על המקרקעין שחכרו העותרים מהמינהל. התבקשו במסגרת העתירה המקורית גם סעדים חלופיים, כפי שיפורט להלן. כדי שלא להאריך במקום שניתן לקצר נפנה לענין הרקע להוראות המעבר שבהחלטה 972 לדברים שרשם השופט
ע' פוגלמן
ב-בג"ץ 3101/08
כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי נ' מינהל מקרקעי ישראל

(לא פורסם, 28.9.2008) (להלן: ענין
יוהנה ז'בוטינסקי
). וכך הוסבר שם:
בשנת 1995, נתקבלה במועצת מקרקעי ישראל החלטה 727, שביקשה לסייע ביצירת מלאי גדול של קרקעות
זמינות
לבנייה, באמצעות שינוי ייעודן של קרקעות חקלאיות לבנייה למגורים. בהחלטה נקבע כי יינתן תמריץ כלכלי משמעותי לחוכרים המחזיקים בקרקע, כדי לעודדם להשיב למינהל קרקע חקלאית שייעודה שונה (ראו עניין
שיח חדש
). החלטה 727, וכן החלטות 717 ו-737, בוטלו בפסק דינו של בית משפט זה בענין
שיח חדש
. בפסק הדין נקבע כי שלוש ההחלטות אינן סבירות, משיקולים של שוויון וצדק חלוקתי ומשיקולים אחרים. עם זאת, תוצאת בטלות ההחלטות שנקבעה בפסק הדין בענין

שיח חדש

לא קיבלה תוקף
מיידי
. בפסק הדין נקבע כי בהתחשב בכך ששלוש ההחלטות נוגעות לעסקאות רבות שיישומן החל ונוכח השלכותיהן הכלכליות והחברתיות מרחיקות הלכת, תקבע מועצת מקרקעי ישראל הוראות מעבר שבהתאם לאמור בהן יוחלט בדבר גורלן של העסקאות האמורות (ראו: ענין
שיח חדש
, בעמ' 85; בג"ץ 9910/04
בית יצחק שער חפר אגודה להתישבות חקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל

, סעיף 1 לפסק-דינה של השופטת
ד' ביניש
(לא פורסם, 1.6.2005) (להלן: עניין
בית יצחק
)). בעקבות פסק הדין בענין
שיח חדש
נתקבלה ביום 2.9.2003 החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 972, אשר קבעה הוראות מעבר ביחס לכל אחת מן ההחלטות שנפסלו בפסק הדין. הוראות המעבר להחלטה 727, הרלוונטיות לענייננו, בוחנות כל עסקה לפי שתי אמות מידה מצטברות: האחת,
מידת הסתמכותו
של החוכר על הוראות החלטה 727 בגין מצגים שונים שהוצגו לו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל
(סעיף 1 להוראות המעבר); והשנייה,
מידת התקדמותו של הליך התכנון
(סעיף 2 להוראות המעבר). כל זאת במועד הקובע, שהוא היום שבו ניתן צו ביניים בענין
שיח חדש
(15.8.2001). עתירות שונות נגד חוקיותן של הוראות המעבר נדחו על-ידי בית משפט זה בבג"ץ 6317/03
הקשת הדמוקרטית המזרחית נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה,
פ"ד נח(5) 108 (2004)


(להלן: עניין
כפר עזה
).


5.
החלק הרלבנטי להליך שבפני
נו מהוראות המעבר להחלטה 727, על פי הקבוע בהחלטה 972, קובע:

"החלטה 727 תוסיף לחול על עסקה אם עד יום 15.8.01 התקיים בה אחד מהמנויים בסעיף 1 להלן וכן אחד מהמנויים בסעיף 2 להלן:
1.
1.1 קימת החלטה של הנהלת המינהל להחיל על השטח את 'החלטה 727', ולא נקבע אחרת בהסכם השבה או בהסכם הרשאה מאוחר יותר.
1.2 קיומו של הסכם השבה או הסכם הרשאה תקף לפי 'החלטה 727', וזאת בתנאים שיפורטו להלן...
1.3 החוכר או היזם הוכיחו במסמכים רשמיים את הסכמת המינהל למתן פיצוי עפ"י 'החלטה 727', ובלבד שהמצג לא שונה לאחר מכן.
1.4 החוכר התקשר עם צד שלישי (להלן: היזם) על יסוד 'החלטה 727' בהסכמת המינהל, שניתנה במסמך רשמי.
...
2.1 קיימת תכנית מפורטת מופקדת או תכנית תקפה בסמכות ועדה מחוזית, שאושרה עד יום 15.8.01..."


6.

העותרים, שהם שלושה אחים, חכרו מן המינהל קרוב ל-1000 דונם באזור רמלה ליעוד חקלאי (מטעים). יש מחלוקת בין הצדדים אם החכירה החלה בשנות החמישים (כטענת העותרים) או רק בשנות השבעים של המאה הקודמת (כטענת המשיב). למחלוקת זו אין חשיבות לענייננו. אציין, עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, כי העותרים לא הראו חוזי חכירה משנות ה-50. בחוזים שנחתמו עם העותרים הובהר כי אם ישונה יעוד השטח המוחכר בתוכנית בנין עיר יוכל המינהל לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת של שנה אחת לפחות. במקרה כזה יהא החוכר זכאי לפיצוי עבור המוחכר כמטע על אדמה חכורה. זו ורק זו היתה ההתחייבות החוזית של המינהל, אולם העותרים טוענים לזכאות לא מכוח החוזים אלא מכוח החלטות המינהל ובראשן החלטה 727 שצוטטה.

8.
ביוני 1999 פורסמה למתן תוקף תכנית מיתאר מקומית מח/90 הידועה כרג"ם
3000. תוכנית זו ייעדה שטח מסוים למסחר, משרדים ועוד. יזם התוכנית היה מינהל מקרקעי ישראל
. 320 דונם מהשטח שהיה בחכירת העותרים נכללו בתוכנית זו. יצוין כאן כי לא ניתן היה להוציא היתרי בניה מכח תוכנית זו. על חשיבות נקודה זו – אעמוד בהמשך הדברים. ב-19.6.2006 אושרה תוכנית מח/90/א, שהיא תוכנית מפורטת שאפשרה הוצאת היתרי בניה בהתאם לייעודים החדשים שנקבעו. במרס 1998 נשלחה לעותרים הודעה בענין חובת ההשבה של השטח בהיקף של 320 דונם. המדינה הבהירה בתגובתה לעתירה כי לגבי יתרת השטח החקלאי, אין מניעה לחתום על חוזה חכירה לתקופה נוספת, זאת מכח החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1146, והכל כאמור בהחלטה זו. עניינה של עתירה זו הוא, איפוא, בשטח של כ-320 דונם הכלול בתוכנית מח/90.

9.
ביום 30.12.2003 בקשו העותרים להחיל את הוראות המעבר להחלטה 727 על 320 הדונם. פנייתם נענתה רק ביום 12.12.2006 וזאת, לאחר שניתן פסק הדין בענין
כפר עזה
. במכתבו של מנהל המחוז דאז, ירון ביבי נאמר: "הבקשה עומדת באחד מהתנאים המנויים בסעיף 2 להוראות המעבר, קרי, קיומה [של] תוכנית מאושרת, אולם הבקשה אינה עומדת באחד מהתנאים המנויים בסעיף 1, קרי קיומה של החלטת הנהלה מחייבת". העותרים הגישו ערר על ההחלטה. בעררם הסבירו העותרים כי הם עצמם בוני מקרקעין ויזמים וכי הדבר היה ידוע למינהל. לכן, לטענתם, התקיימה דרישת סעיף 1.4 להוראות המעבר. לטענתם לא היה עולה על דעתם של החוכרים להתקשר עם צד שלישי, כדרישת סעיף 1.4, כשהם עצמם בגדר "צד שלישי". לדבריהם הם היו זכאים להחיל את החלטה 727 על עצמם.

10.
גם עררם של העותרים נדחה. בנימוקי ההחלטה צוין: "הואיל ולא היתה פניה מצד המבקש וכן לא נדונה ע"י הנהלת המינהל ולא התקבלה על ידה החלטה לאפשר למבקש ביצוע על פי החלטה 727 הרי שלא מתקיים ציר ההסתמכות." כאמור ציר התכנון עניינו קיומה של תוכנית מפורטת מופקדת או תוכנית תקפה בסמכות ועדה מחוזית, שאושרה עד 15.8.2001 (סעיף 2.1 להוראות המעבר). על קיומו של ציר התכנון לא היתה בענייננו מחלוקת. מקובל על המשיב כי תוכנית מח/90 היא בגדר תוכנית תקפה באישור ועדה מחוזית וכי תוכנית זו מספקת לענין ציר התכנון. המחלוקת בענייננו נוגעת לציר ההסתמכות, כאמור בסעיף 1 להוראות המעבר. את המחלוקת בשאלה זו העלו העותרים בעתירתם המקורית.

11.
לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ושמיעת טענותיהם על-פה הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית העתירה המקורית. גם אם
אניח
, לצורך הענין, כי ניתן לראות התקשרות של חוכר עם
עצמו כיזם
כעונה על הדרישה של התקשרות עם צד שלישי, ואני רחוקה מלהניח זאת, לדעתי אין מנוס מן המסקנה כי לא היתה הסכמה של המינהל במסמך רשמי כנדרש בסעיף 1.4 להוראות המעבר (ראו לענין זה בענין
כפר עזה
בעמ' 126-127). העותרים מעולם לא יידעו את המינהל כי בכוונתם לבנות בעצמם במקרקעין, וממילא לא קיבלו את הסכמתו בכתב. העותרים טענו כי התנאי של הסכמת המינהל בכתב התמלא בשל עמדת המינהל בהליך מסוים הנוגע לפירוק שיתוף שהתנהל בין האחים העותרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 1996. זהו, לטעמי, נסיון דחוק שלא יצלח. כל שנאמר בהודעה שמסר המינהל בגדרי אותו הליך הוא שאין למינהל שליטה ולא רצון להתערב ביחסים שבין האחים באשר לחלוקת מקרקעין במושע, וכי המנהל לא יתנגד להתאים את החוזים, אם תהיה על כך הסכמה בין השותפים. מכאן ועד למסקנה בדבר קיומה כביכול של הסכמת המינהל בכתב
להחלת החלטה 727
– רב המרחק עד למאוד. די באמור כדי לקבוע שלא התמלא לגבי העותרים התנאי שבסעיף 1.4 להוראת המעבר. הסכמת המינהל לכך שהאחים יחלקו את הקרקע כרצונם אין בה כדי ליצור הסתמכות של העותרים או מצג כלפיהם כי המינהל מסכים גם
להחיל את החלטה 727 על הקרקע
.

12.
אין גם מקום לבקשתם החלופית של העותרים כי המינהל יחיל את הוראות המעבר בשל "נסיבות מיוחדות". אכן, ענין
כפר עזה
הותיר פתח צר כזה (שם, בעמ' 143). אולם, לכך אין דבר עם עניינם של העותרים. עניינם אינו שונה מעניינם של רבים אחרים שלא הגישו במועד פניות לפי הוראות המעבר ובינתיים המשיכה הרכבת במסלולה ולא ניתן עוד לעשות כן. על האפשרות המוגבלת לסטות מהוראות המעבר ראו ענין
יוהנה ז'בוטינסקי,
פס' 19.

13.
העותרים מבקשים, לחלופין, לאפשר להם לרכוש את המקרקעין בפטור ממכרז באופן שיביא בחשבון לענין המחיר את קיומן של זכויותיהם לגבי המקרקעין. זאת, מכח תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993. תקנה זו מאפשרת הקצאת קרקע בפטור ממכרז למי שהוא בעל זכויות במקרקעין. לעניין זה נראית לי תשובת המינהל בתגובתו המקדמית. התקנה הנזכרת אינה מקימה
זכות
כי הקרקע תוקצה למי שיש לו זכויות בה. חוזה החכירה של העותרים קובע מפורשות כאמור כי אם שונה ייעוד הקרקע החקלאית יידרש החוכר להחזיר את הקרקע, בכפוף לקבלת פיצוי מסוים (פיצוי חקלאי). לו היתה עמדת העותרים מתקבלת היה מקום לתת פטור ממכרז לכלל חוכרי הקרקעות החקלאית שיעודן שונה, זאת בניגוד לרוחו של פסק הדין בענין
שיח חדש
.

14.
סיכומו של דבר: אין מקום לסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה המקורית: הבקשה אינה מצויה בגדרן של הוראות המעבר להחלטה 727 ואין עילה להורות למינהל לחרוג מהוראת המעבר. אין יסוד לדרישה לחייב את המינהל ליתן לעותרים פטור ממכרז לגבי הקרקעות שייעודן שונה.


בכך לא הסתיימה המלאכה. אעבור עתה לתוספת לעתירה.

התוספת
לעתירה

15.
אומר בפתח הדברים: לדעתי נכון היה להפנות את העותרים לבירור התוספת לעתירה לתביעה אזרחית. יש לעותרים לעניין התוספת לעתירה סעד חלופי (ראו: בג"ץ 10695/05
קיבוץ משגב עם נ' מועצת מקרקעי ישראל
(טרם פורסם, 16.1.2012) (להלן: ענין
משגב עם
)
). אין ללמוד לענייננו מ-ע"א 5796/08
ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בנווה ימין נ' מינהל מקרקעי ישראל

(טרם פורסם, 29.12.2011)
, בו התבקש, בין השאר, צו עשה להורות למינהל להחכיר לעותרים מקרקעין. במסגרת תביעה כספית ניתן להעלות את כל הטענות ה"מינהליות" (ראו: בג"ץ 5889/08
עזבון רבקה פורמן ז"ל נ' קרן קיימת לישראל
, פס' 3 (טרם פורסם, 3.10.2011);
הוגשה עתירה לדיון נוסף – דנג"ץ 8212/11
עזבון רבקה פורמן ז"ל נ' קרן קיימת לישראל
; וראו, שוב, את ענין
משגב עם
)
.
אולם, לאחר שהעתירה תוקנה בהסכמה, ונקבעה לדיון על כל חלקיה, לא ראיתי מקום להפנות את העותרים במקרה זה לדרך אחרת. התוספת החלופית לעתירה שלובה עם העתירה מקורית. מדובר, בסופו של יום, בהפעלת שיקול דעת (ראו: בג"ץ 10/00
עיריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה, מחוזות ת"א והמרכז
, פ"ד נו(1) 739, 767 (2001))
. אעבור איפוא לגופו של עניין.

16.
לאחר הגשת העתירה המקורית ותגובת המשיב במסגרתה, התקיימו מגעים בין הצדדים. הועלתה אפשרות כי העותרים יפוצו, לצורך פשרה, לפי החלטה אחרת של המינהל – החלטה 969. החלטה 969, מיום 5.8.2003, עניינה הפסקת חכירה בקרקע חקלאית שייעודה שונה למטרה אחרת. ההחלטה קובעת, ככלל, הוראות בדבר חובת השבת מקרקעין שהוחכרו למטרות עיבוד חקלאי ששינו את ייעודם. לחוכר המחזיר את הקרקע ולא ניתן להעמיד לו קרקע חקלאית אחרת, יש זכות לפיצוי כספי, הכל לפי הסדר מורכב שפורט באותה החלטה. סכום הפיצוי אינו נגזר משווי הקרקע לאחר שינוי יעודה. תכליתה של החלטה 969 היתה, גם כן, לתת תמריץ כלכלי לחוכר כדי שהקרקעות יוחזרו באופן דחוף:


הביטויים "שינויי יעוד"
ו"התכנית" מוגדרים בהחלטה כך:

"'שינוי יעוד'

1) שינוי יעודה של קרקע חקלאית עפ"י תוכנית מאושרה למטרות מגורים, תעשיה, מסחר, תיירות או קיט ושהינו ביוזמת המינהל או ביוזמה ממשלתית אחרת או ביוזמת המועצה הארצית לתכנון ולבניה בתאום עם המינהל, מתוך ראיה תכנונית ממלכתית; או
2) שינוי יעוד של קרקע חקלאית עפ"י תוכנית מפורטת למטרות מגורים, תעשיה, מסחר, תיירות או קיט שלא ביוזמת המינהל ואשר הנהלת המינהל, עפ"י שיקול דעתה הבלעדי ומתוך ראיה תכנונית ממלכתית החליטה, קודם להגשתה למוסדות התכנון, כי ראוי לממשה. זאת בהתאמה לתוכניות ארציות שהמועצה הארצית החליטה להעבירן להערות הועדות המחוזיות (או שלב תכנוני מתקדם יותר) ולתכניות מיתאר מחוזיות אשר אושרו להפקדה במועצה הארצית לתכנון ולבניה.
'התכנית'
התכנית לפיה ומכוחה יוצאו היתרי בניה במקרקעין אשר שונה ייעודם."



לעניין האפשרות לקבל פיצוי לפי החלטה 969 התקיימה התכתבות בין הצדדים. לא אעמוד על כל חלופי המכתבים. אציין רק כי המינהל התמהמה בתשובה לפניות. בסופו של דבר, ולאחר פגישה בין הצדדים, הועברה החלטתו הסופית של המינהל באמצעות הפרקליטות במכתבה של עו"ד מארקס מיום 12.7.2011. במכתב המינהל, המצורף למכתבה של עו"ד מארקס נאמר כך:

"1.
בהמשך לפגישה שנערכה בפרקליטות המדינה יחד עם ב"כ העותרים ולאחר בחינת טענות העותרים, הוחלט כי אין מקום לשנות מעמדתנו, לרבות לעניין דחיית בקשת העותרים להחיל את החלטת מועצה 969 (להלן: 'החלטה 969').
2.
החלטה 969 קובעת כי 'שינוי ייעוד' הינו 'שינוי יעוד של קרקע חקלאית עפ"י תכנית...'. לעניין זה, 'התכנית' הינה 'התכנית לפיה ומכוחה יוצאו היתרי בניה במקרקעין אשר שונה יעודם'. תכנית מח/90 הינה תוכנית מתארית בה נקבע מפורשות (סעיף 3.1) כי: 'לא ינתן היתר בניה בתחום התכנית אלא על פי תכניות מפורטות המקיימות אחר התנאים של תכנית זו'. מכאן, שמועד שינוי ייעודם של המקרקעין הכלולים בתוכנית שבנדון (להלן: 'המקרקעין') אינו מועד אישורה כדין של תכנית מח/90 אלא מועד אישורה כדין של תוכנית מח/90/א, היינו 19.6.06.
3.
החלטת מועצה מס' 1070 מיום 11.1.06 קבעה כי החלטה 969 תוקפא ולא ניתן לפעול לפיה.
4.
החלטת מועצה מס' 1222 מיום 6.12.10 קבעה כי החלטה 969 על תיקוניה מבוטלת.
5.
מן האמור לעיל עולה, כי במועד שינוי יעוד המקרקעין החלטה 969 היתה מוקפאת ולא ניתן היה להחילה על המקרקעין. תקופת ההקפאה הסתיימה, כאמור, עם ביטולה המלא של החלטה 969.
6.
יצוין, כי, האפשרות שהוצעה למי שביקש להחיל בענייניו את החלטה 727 אך לא נכנס לגדר הוראות המעבר אשר נקבעו להחלטה, לפנות ולבקש לפעול על פי החלטה 969 הייתה כפופה לעמידה בתנאים שנקבעו בהחלטה 969, כאמור, במקרה זה,
תנאי בסיסי הקבוע בהחלטה 969 כי שונה ייעודם של המקרקעין לא התקיים לפני הקפאת ההחלטה
.
7.
עוד יצוין כי, לא מצאנו ממש בטענת העותרים לעניין ההבדל בין סעיף קטן (1) לסעיף קטן (2) להגדרת שינוי יעוד בהחלטה 969. בסעיף ההגדרות נקבע במפורש כי 'תכנית' הינה תכנית שניתן להוציא מכוחה היתרי בניה.
8.
נוכח האמור, אנו סבורים כי אין מקום להחיל את החלטה 969 ביחס למקרקעין.
9.
לעניין החלת החלטת מועצה 1222, החלטה זו חלה אך ורק על מקרקעין שייעודם שונה על פי תוכניות למטרת מגורים ואשר ועדת המנכ"לים החליטה כי הינם דרושים לצורך שיווק מיידי."



נראה כי נקודת המחלוקת בין הצדדים לגבי תחולתה של החלטה 969 היא זו: האם, כטענת המשיב, כדי לבוא בגדרי החלטה זו יש צורך בתוכנית מכוחה ניתן ליתן היתרי בניה? אין חולק על כך כי מכח תוכנית מח/90, שהיתה בתוקף בעת הפנייה,
לא
היתה אפשרות להוציא היתרי בניה. לעומת זאת תוכנית מח/90/א לא באה עדיין לעולם בעת הקפאת תוכנית 969 (ביום 11.1.2006). תוכנית מח/90/א אושרה רק ביום 19.6.2006. לדעתי, הדין לעניין זה עם המשיבים. התנאי בהוראת המעבר של החלטה 727 היה קיומה של תוכנית באישור ועדה מחוזית. לאו דווקא תוכנית שניתן לקבל היתרי בניה מכוחה. לא כך הוא לעניין החלטה 969, שדרשה דווקא תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתרי בניה.

17.
ודוק: אין זהות בין המונח "תוכנית מפורטת" לבין היכולת להוציא היתרי בניה מכח התוכנית. לעתים גם תוכנית מיתאר כוללת פרטים מספיקים להוצאת היתרי בניה, אך לא כך הוא בענייננו. תוכנית המיתאר מח/90 שהיתה תכנית קיימת בזמן שהחלטה 979 היתה בתוקף לא כללה חלוקה למגרשים ולא אפשרה, לכל הדעות, הוצאת היתרי בניה. תוכנית מח/90 כללה קביעה
מפורשת
לפיה
לא
יינתן היתר בניה בתחום התוכנית אלא על פי תוכניות מפורטות המקיימות את הוראות התוכנית. היכולת לבקש היתרי בניה לגבי הקרקע התגבשה רק עם אישורה של תוכנית מפורטת מח/90/א, ביום 19.6.2006. אלא שבאותה עת החלטה 969 היתה כבר "מוקפאת" ולא ניתן היה עוד לפעול על פיה, ואחר כך היא בוטלה כליל. כפי שהבהיר המשיב בתגובתו, באופן זה נהג המינהל באופן אחיד עם כלל החוכרים לגביהם היה שינוי יעוד. הרעיון שביסוד החלטה 969, שנועדה להחליף את החלטה 727 שנפסלה, היה ליתן הטבות מסוימות כדי להחיש את זמינותם של מקרקעין לצורכי פיתוח (ראו דברי ההסבר להחלטה). כאשר חלה על המקרקעין תוכנית שלא ניתן היה עדיין להוציא מכוחה היתרי בניה, לא היתה דחיפות בכך שניתן יהיה להפוך את הקרקע לזמינה באופן מיידי, כיוון שלא ניתן היה להתחיל לבנות. שונים פני הדברים כשמדובר בקרקע שניתן כבר לשווקה. על כן הן לשונה של החלטה 969 הן תכליתה תומכות בהחלטת המינהל. נסיבות ענייננו יוכיחו: תוכנית מח/90 אושרה עוד בשנת 1999. ואולם רק בשנת 2006, כשאושרה תוכנית מח/90/א, היה טעם במתן תמריצים להחזרת הקרקע.

18.
הנה כי כן, בצדק לא אושר לעותרים פיצוי לפי החלטה 969, שתחילה הוקפאה ואחר כך עברה מן העולם. אין מנוס איפוא מדחיית העתירה המשלימה גם כן.

19.
סוף דבר: אם תישמע דעתי נדחה את העתירה על שני חלקיה. בשים לב לכך שהמינהל הוא שהפנה את העותרים לדרך החלופית האפשרית ואף לא ענה לפניותיהם – לא יהיה צו להוצאות.


ש ו פ ט ת



השופט א' רובינשטיין

:


אני מסכים.

ש ו פ ט


השופט י' עמית

:


אני מסכים.

ש ו פ ט



הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור
.


ניתן היום, ט' שבט, תשע"ב (2.2.2012).


ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07111970_c19.doc

עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 11197/07 אריה פרשקובסקי, ארנון פרשקובסקי, יצחק פרשקובסקי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 02/02/2012)