פסקי דין על אברהם רב-הון | פסקי דין על אורי דורי | פסקי דין על א. דורי חברה לעבודות הנדסיות |

3566/07 עב     01/02/2012




עב 3566/07 אברהם רב-הון נ' אורי דורי, א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



1 בפברואר 2012

עב 3566-07



בפני

כב' השופטת
דלית גילה
נציג ציבור - משה קידר
נציג ציבור - עמי לוי

התובע
אברהם רב-הון

,
ת.ז. 50484724
ע"י ב"כ עו"ד עידן גולדנברג ואח'


-

הנתבעים
1. אורי דורי

2. א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן יניב ואח'



פסק - דין
פתיח
1.
לפנינו תביעתו של מר אברהם רב-הון
(להלן: התובע), נגד מר אורי דורי
(להלן: הנתבע) וא.דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, חברה קבלנית בניהולו של הנתבע, (להלן: הנתבעת; שניהם יחד, להלן: הנתבעים) - לתשלום פיצויים עבור נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב סיום התקשרות עמו, לעבודה בחו"ל, כעבור זמן קצר.

2.
בתחילה נתבע הפסד הכנסה חודשית, של 12,000$ לחודש לתקופה של 3 שנים; אובדן לקוחות בישראל; תשלום לעו"ד שכיר ופקידה, לצורך מילוי מקומו של התובע - עו"ד במקצועו; ופגיעה במוניטין, של התובע, ובשמו הטוב - שלצורכי אגרה הועמדו על 500,000 ₪. אולם, לאור הבהרת ב"כ התובע, בדיון המוקדם ביום 7.4.08, נותרה רק תביעה לפיצוי על הפסד הכנסה חודשית, כאמור, עד לתקרה של 500,000 ₪, והסעדים הכספיים האחרים שנתבעו נמחקו מהתביעה [עמ' 1, ש' 15-12; עמ' 2, ש' 9].

3.
התביעה הוגשה גם נגד נתבעת 3 -

dori constraction and enginering (nigeria) ltd
(להלן: דורי ניגריה), אך, ב"כ הנתבעים 1 ו-2 הודיע, כי משרדו אינו מוסמך לקבל עבורה כתבי בי-דין, ובכתב-ההגנה, מטעם נתבעים אלה, נטען להיעדר יריבות עם התובע, מכיוון שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין מי מהם לבינו ואף לפי גרסת התובע עצמו -מעבידתו, בתקופה הרלבנטית לתביעתו, היתה דורי ניגריה.

4.
משלא בוצעה מסירה לדורי ניגריה, ובהתאם להודעת ב"כ התובע, דאז - כי התובע מוותר על התביעה נגדה - היא נמחקה מההליך, בהחלטת כב' השופטת רימון-קפלן [עמ' 1, ש' 11-6].

5.
בטרם נפנה לדיון במחלוקת שבין הצדדים, שנותרו לפנינו, נביע מורת רוחנו מהתנהלותם. בראש ובראשונה, נציין את בקשתו של התובע, מיום 10.6.08, להוספת 3 נתבעים - אכד בנין והשקעות בע"מ ואכד ציוד ונכסים (1979) בע"מ (להלן: אכד בנין ו-אכד ציוד, בהתאמה), שלטענתו - מחזיקות בחלק גדול ממניות הנתבעת, ומר חיים צח (להלן: צח), שלטענת התובע - שימש

"נציג שלוחת ניגריה",
של הנתבעים, ולדבריו -
"מתברר כי הוא גם שותף בבעלות של החברה בניגריה"
[בש"א (אז' חי') 4175/08] - בקשה אשר על אף שנדחתה, בהחלטת השופטת רימון-קפלן, מיום 2.7.08, וערעור עליה נדחה אף הוא [בר"ע (ארצי) 472/08] - חזר התובע והגישה, כבקשה נוספת לצירוף אותם נתבעים, ביום 2.8.09. גם בקשה חוזרת זו נדחתה, בהחלטה מיום 11.9.09, וכך גם הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו - שנדחתה אף לגופו של עניין [בש"א (ארצי) 613/09]. בעקבות זאת, התובע הגיש תביעה נגד שלושת הגורמים, אותם ביקש להוסיף כנתבעים נוספים בהליך דנן, תביעה הזהה במהותה לתביעה בה עסקינן [ס"ע 29468-01-10; (להלן: התביעה הנוספת)], ולאחר מכן, הגיש התובע בקשה לאיחוד תיקים. בקשת האיחוד נדחתה בהחלטת כב' הנשיא כהן, מיום 2.5.10, אשר ציין, כי במסגרת התביעה הנוספת יהיה מקום לברר - האם הגשתה, ולאחר מכן הגשת בקשה לאיחוד הדיון בה עם התביעה הנוכחית, איננה משבשת הליכי משפט, לאחר שהבקשה להוספת מי שנתבעו בתביעה הנוספת, כנתבעים בתביעה שלפנינו, נדחתה על ידי שתי ערכאות.

6.
עוד נציין, את אי הגעת התובע ובא-כוחו, דאז, לדיון ההוכחות ביום 22.12.09, שהביא לחיוב בתשלום הוצאות לנתבעים בסך 5,000 ₪ (בשים לב לכך שאחד העדים הגיע במיוחד מחו"ל). בעקבות זאת הוגשה מטעם התובע

"הודעת הסבר ודרישת התנצלות"
, שהיתה למעשה בקשה לפסילת המותב. בקשה זו נוסחה באופן מתלהם ובלתי מכובד, שאיננו ראוי ואיננו הולם, בלשון המעטה. לאחר דחית בקשתה הפסילה, נדחו גם בקשות הנתבעים - לדחיית התביעה על הסף, ובקשות חוזרות של התובע, להעברת הדיון למותב אחר ולביטול ההוצאות.

7.
הנתבעים התעכבו בצורה חריגה במיוחד בהגשת סיכומיהם, שמלכתחילה היו אמורים להיות מוגשים ביום 10.4.11, ובעקבות עיכוב בהגשת סיכומי התובע נדחה מועד הגשתם לתאריך 1.5.11. על פי בקשות הנתבעים, שנומקו בטעמים שונים, ניתנו להם אורכות חוזרות ונשנות להגשת סיכומיהם. אף על פי כן, סיכומים מטעמם לא הוגשו גם בחלוף המועד האחרון שנקצב לכך. לפיכך, ניתנה ביום 8.9.11 החלטה, לפיה - יינתן פס"ד על יסוד החומר שבתיק, ללא סיכומיהם. רק ביום 10.10.11 הוגשה בקשה דחופה, לעיון חוזר בהחלטה זו, אשר התקבלה, בהתחשב בטיעון בדבר פיטורי עוה"ד שטיפל בתיק מטעם הנתבעים, תוך גינוי הסחבת מצידם וחיובם בתשלום הוצאות לתובע, בסך 3,000 ₪, ללא קשר לתוצאות. בסמוך לאחר הגשת סיכומי הנתבעים, ביום 1.11.11, ביקש התובע למחוק מהם סעיפים וטענות, בשל הרחבת חזית, לטענתו, ונקבע, שהחלטה בעניין זה תינתן במסגרת פסק-הדין.

8.
מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע עצמו [ת/2] ושל חתנו - מר זיו סכס [ת/1; (להלן: סכס)], שבסמוך לאחר סיום ההתקשרות עם התובע, החל לעבוד בניגריה - כאשר לטענת התובע היה זה כעובד של הנתבעת

"בסניף הנתבעת בניגריה"
, ואילו לטענת הנתבעים הוא היה עובד של דורי ניגריה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירה של גב' שרון רנדליך [נ/3; (להלן: רנדליך)] - בתו של הנתבע, שעל פי הנטען העניקה לאכד בנין, לנתבעת, ולדורי ניגריה שירותי השמת כוח-אדם, באמצעות חברה בבעלותה ובניהולה; תצהיר של צח [נ/4] - אשר שימש בתפקיד מנכ"ל דורי ניגריה; ותצהיר של מר יורם נקבלי [נ/2; (להלן: נקבלי)] - מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת, בתקופה הרלבנטית לתביעה.

9.
להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות, הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שהונחו לפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכרעה במחלוקת - האם יש יריבות בין התובע לבין הנתבעים. ככל שהתשובה לכך חיובית - יהא עלינו לבחון האם זכאי התובע לפיצוי כלשהו, ובאיזה היקף.

עיקר העובדות וטענות הצדדים
10.
התובע, שהינו

עו"ד משנת 2002,
פעל כעצמאי
במשך 4 שנים, וכיוון ש
לא היה מרוצה מהעבודה כעצמאי
החל לחפש משרת שכיר [עדות התובע - עמ' 13, ש' 7-3, עמ' 14, ש' 29-21]. בחודש 2/06, שהה התובע בעניין עסקי באוגנדה, ובעקבות זאת קיבל הצעת עבודה בחברה שם (להלן: החברה באוגנדה), תמורת שכר חודשי של 12,000$, נטו, הצעה לה סרב, לטענתו, כיוון שחשש לעבוד בחברה בחו"ל ששייכת לקנייתי ונעדרת זיקה לישראל [עדות התובע - עמ' 15, ש' 12-7; עמ' 16, ש' 28-26;
הצעת העבודה מיום 20.4.06
- ת/2, נספח א'].
לאחר מכן, במהלך החודשים 4-5/06 התובע ענה ל-10 מודעות "דרושים",
לתפקידים שונים כשכיר, ביניהן
מודעה שהנתבעת פרסמה לתפקיד יועמ"ש, וכן -
לטענתו - מודעות דרושים לתפקידי מנהל כספים בחו"ל
,
אך, הוא לא קיבל אף תשובה
[ת/2, ס' 1; נ/3, ס' 7; נ/4, ס' 12;
עדות התובע - עמ' 15, ש' 5-4; עדות צח - עמ' 61, ש' 6-5].

11.
לגרסת התובע - ביום 29.5.06 התקשרה אליו מזכירתה של רנדליך, גב' יפה גונן (להלן: גונן), לא בנוגע לתפקיד יועמ"ש של הנתבעת, אלא, לגבי תפקיד מנהל כספים בדורי ניגריה, אליו התובע נמצא מתאים על פי קורות-החיים ששלח, וביקשה שיגיע לראיון בביתו של צח. על פי גרסת התובע, גונן הציגה עצמה כמזכירת הנתבע, הסבירה שמעוניינים בו, דווקא, לתפקיד מנהל כספים

"בסניף חברת דורי בניגריה"
ועל כן הוא מתבקש להגיע לראיון אצל צח, שמשמש
"נציג דורי בניגריה"
, אשר שהה אותה עת בישראל [ת/2, ס' 2], אבל, אנו מעדיפים את גרסתה של רנדליך, לפיה - גונן שימשה כמזכירתה, ועל פי הנחיתה זימנה את התובע לראיון, לתפקיד האמור, בחברת דורי ניגריה [נ/3, ס' 8; עדות רנדליך - עמ'
51, 7-6; עמ' 53, ש' 5-4].


12.
בנקודה זו - ראוי להתעכב על מבנה הגופים הנזכרים בתביעה:

א.
דורי ניגריה היא חברה זרה, שהוקמה בניגריה, ועוסקת בבנייה ותשתיות. בעלי השליטה בה, בבעלות שווה, הם שתי חברות זרות - האחת, דובסון החזקות בע"מ (להלן: דובסון), שבשליטת אכד ציוד, והנתבע שימש דירקטור בדורי ניגריה מטעמה, והשניה, חברה בשליטתו של צח [נ/2, ס' 4; נ/3, ס' 3; נ/4, ס' 4-2; עדות צח - עמ' 55, ש' 24-20]. אכד ציוד נשלטת על ידי אכד בנין, שהיא גם אחת מבעלות השליטה בנתבעת; כלומר, אכד בנין הינה "חברת אם" של אכד ציוד, שהיא "חברה סבתא" של דורי ניגריה, וכן "חברה אם" של הנתבעת [דו"חות רשם החברות - ת/5, ת/6, ת/8]. התובע, ביקש להתייחס אל דורי ניגריה כאל

"סניף של הנתבעת בניגריה"
, אולם, מקובלת עלינו טענת הנתבעים - כי שתי חברות אלה הן בעלות אישיות משפטית שונה. נעיר, כי גם התובע לא היה עקבי, בטענתו האמורה, ובמקרים רבים הוא עצמו התייחס אל דורי ניגריה כאל חברה עצמאית, לכל דבר ועניין.

ב.
משיקולים כאלה ואחרים, הוקמה מחוץ לניגריה חברת

"
offshore
"
מקבילה לדורי ניגריה, בשם קרסטון (להלן: קרסטון), שהיא חברת מראה לדורי ניגריה, ה
פועלת כזרוע חיצונית שלה לביצוע פעולות מחוץ לניגריה
. באמצעות קרסטון שולמו משכורות עובדי דורי ניגריה, או למצער - עובדיה שאינם ניגריים [ת/2, ס' 18; מסמך חפיפה לתובע - ת/2, נספח ו';

ת/1
, ס' 7;
עדות צח - עמ' 53, ש' 31-28, עמ' 54, ש' 5-3].

איננו מקבלים את טענת התובע, שמדובר בחברת קש, שהוקמה לשם העברת ציוד יקר של הנתבעת, שהיא חברה ציבורית, אל דורי ניגריה, תמורת מחיר מופחת, תוך הטעיה וניצול של בעלי המניות של הנתבעת [ת/2, ס' 18]. טענה זו נטענה בסתמיות, ללא כל הסבר ופירוט, ומבלי שהובאה כל ראיה להוכחתה.

ג.
על פי סעיף 12.17, בדו"ח הכספי של הנתבעת, לשנת 2007, שצורף על ידי התובע, וכותרתו

"הסכמי ניהול"
- בהתאם להסכמות בעל-פה, בין הנתבעת לבין אכד ציוד, במהלך שנת 2006 הנתבעת סיפקה שירותים טכניים וייעוץ לניהול פרויקטים של דורי ניגריה, בתמורה לעמלה בשיעור 3.5% מהכנסות דורי ניגריה; ביום 22.4.07 הנתבעת התקשרה עם חברת קרסטון בהסכם, לפיו היא תיתן שירותים טכניים וייעוץ לניהול פרויקטים של דורי ניגריה מטעמה של קרסטון - בתחומים של בנייה, תשתיות, תכנון, עיצוב טכנולוגיות בניה, רכש, כוח אדם, ציוד ומיכון, ומפורטת התמורה לה זכאית הנתבעת בחלוקה לתקופות שונות [הדו"ח הכספי - ת/2, נספח ט"ו; נ/4, ס' 5;
עדות צח - עמ' 60, ש' 14; עמ' 56, ש' 4-2].
נציין, כי בסיכומיו התובע [ס' 29], אוזכר הסעיף הנ"ל חלקית, בהתעלם משתי הפסקאות הראשונות שלו, כך שעולה ממנו, כביכול, שהסכם מתן שירותים היה קיים רק לאחר התקופה הרלבנטית לתביעה.
נטען, שם, שלא יתכן שהדווח לרשות ניירות ערך היה שקרי ולא יתכן שהנתבעת נתנה שירותים לדורי ניגריה ללא הסכם על כך, ולכן - המסקנה היחידה היא, שבתקופה הרלבנטית לתביעה לא היה הסכם כזה ורנדליך ראיינה את התובע בשם הנתבעת ועבורה. אין זו מסקנה הכרחית.

ד.
בתקופה הרלבנטית לתביעה, רנדליך העניקה שירותי השמה הכוללים מיון, גיוס וקליטת עובדים, בין היתר, לאכד בנין ולנתבעת, ובמסגרת זו גם לדורי ניגריה. במסגרת שירותיה, רנדליך ביצעה ראיונות רבים עם מועמדים לעבודה, אך, ל

אחר הריאיון לא היה לה קשר עם העובד והיא
לא היתה הגורם שהחליט על הקבלה לעבודה ובאילו תנאים
[עדות רנדליך - עמ' 51, ש' 24-23, 31-30, עמ' 52, ש' 1; עדות צח - עמ' 56, ש' 9-6].
ראיונות אלה בוצעו בתוך המשרדים בהם שכנה הנתבעת, כמו גם חברות נוספות באשכול החברות, ואף היתה ל
רנדליך
שלוחת טלפון שם וחיוג מקוצר אל הטלפון הנייד שלה
[עדות רנדליך - עמ' 47, 3-2, 11-7; עדות נקבלי - עמ' 36, ש' 31-26, עמ' 37, ש' 13-1]. אף על פי כן, מקובל עלינו, כי - כמו נותני שירותים חיצוניים אחרים, רנדליך לא היתה חלק ממשאבי אנוש של הנתבעת, ובודאי לא מנהלת מחלקה זו בנתבעת - תפקיד אותו מילא נקבלי - אלא, רנדליך נתנה לדורי ניגריה שירותי השמה בתשלום, במסגרת השירותים שנתנה לאכד בנין או לנתבעת, כאמור
[נ/3, ס' 2;
עדות נקבלי - עמ' 36, ש' 11-9, 20-16, עמ' 43, ש' 15; עדות רנדליך - עמ' 44, ש' 31-29; עמ' 46, ש' 13-7, עמ' 47, ש' 11-9, עמ' 48, ש' 16-14; עדות צח - עמ' 56, ש' 20-16]
.

אמנם, מעדויות מצהירי הנתבעים לא ברור, האם רנדליך עשתה כן באמצעות חברה, או כעצמאית, אולם, אנו סבורים שהדברים נעשו בתום לב, ובכל מקרה - אין זה משנה ממסקנתנו, שתפורט בהמשך.

13.
בתאריך הנ"ל - 29.5.06 - התובע רואיין על ידי צח, שהתרשם ממנו לטובה. צח ביקש את חוות-דעתה של רנדליך, שראיינה את התובע למחרת, במשרדים בהם יושבת גם הנתבעת, וצח ה

תייעץ גם עם הנתבע - שהיה בין הדירקטורים מטעם חברת דובסון, איתם נהג צח להתייעץ בטרם החליט על העסקת עובד בכיר. צח החליט לקבל את התובע לתפקיד, לאור התרשמותו מקורות-החיים של התובע והמפגשים הקצרים עמו, וזאת, למרות שלא היתה לו היכרות מוקדמת עם התובע
[נ/3, ס' 7, 9; נ/4, ס' 7-6, 15;
עדות צח - 55, 24-20]. מקובלת עלינו גרסת הנתבעים, בהקשר זה, כי ההחלטה על קבלת התובע לעבודה, היתה החלטה עצמאית של צח, וכי הוא זה שהיה בעל הסמכות לקבלה, אף אם התייעץ באחרים.

14.
לטענת התובע, צח הציג את עצמו בפני
ו כ

"
שותף בסניף חברת דורי בניגריה"
[ת/2, ס' 3], ואילו
בראיון עם רנדליך התובע הבהיר, שהוא מעדיף את התפקיד של יועמ"ש בנתבעת, וזו השיבה שתפקיד זה "קטן עליו" ומינויו לתפקיד בניגריה מקובל על הנתבע.
עוד טוען התובע, כי דרש שכר חודשי בסך 12,000$, נטו - כפי שהוצע לו בחברה באוגנדה, אבל, רנדליך ענתה לו שהנתבעת לא תוכל לשלם לו סכום כזה ולא ניתן להשוות בין חברה בבעלות קנייתית לבין הנתבעת, שהיא חברה וותיקה, ציבורית ואמינה, והוא הסכים עמה ולכן היה נכון להתפשר מעט [ת/2, ס' 5-4].

15.
הנתבעים, לעומת זאת, טוענים, כי כבר בראיון עם צח, הוסבר לתובע בפירוט רב אודות מבנה חברת דורי ניגריה, והשליטה בה, ולאחר מכן הדברים נאמרו לו גם על ידי רנדליך, והוא אישר בפני
ה, כי הינו עו"ד ומבין כיצד מקימים חברה זרה, וכי שמע את הדברים גם מצח. רנדליך הכחישה את ההתבטאות המיוחסת לה, שכן, לטענתה - אינה נוהגת להתבטא כך, בכלל,
ובפרט כאשר היא סבורה שתפקיד יועמ"ש של הנתבעת הוא רם מעלה. היא טענה, שהתובע דווקא הביע רצונו לעבוד בחו"ל, במיוחד בתפקיד מנהל כספים. עוד נטען, כי רנדליך ציינה במפורש שההחלטה - האם התובע יתקבל לעבודה ובאיזה תנאים - הינה של צח, וכי צח הבהיר לתובע, במענה לשאלתו, שהקשר בין דורי ניגריה לבין נתבעת מתמצה בשירותי ניהול, שהנתבעת נותנת לדורי ניגריה, לרבות איתור עובדים ישראליים שמעוניינים לעבוד בחו"ל [נ/3, ס' 11-10, 14; נ/4, ס' 11;

עדות רנדליך - עמ' 49, ש' 29-28].


16.
מאוחר יותר, באותו יום, התובע נפגש בשנית עם צח, בביתו של צח, והשניים סיכמו את תנאי העסקתו. לטענת התובע, צח אמר לו שהוא זקוק לו בניגריה, בהקדם האפשרי, והתובע הבהיר שיש דברים רבים שעליו לסגור בישראל, הם סיכמו שבתחילה יצא ל-4-3 נסיעות של שבועיים-שלושה, כל אחת, בחגים יחזור לישראל, ולאחר מכן יעבור לניגריה עם אשתו לתקופה של שנתיים-שלוש [ת/2, ס' 6]. לטענתו של צח, התובע מעולם לא אמר לו שהוא מפסיק פעילות במשרד עו"ד, שבבעלותו, או פעילות אחרת שלו בישראל, ואף לא ציין בפני
ו את ההצעה שקיבל מהחברה באוגנדה [נ/4, ס' 12, 24;

עדות צח - 61, 7-1].

17.
בעקבות הפגישות הנ"ל, התובע העביר לצח דוא"ל, המפרט את שסוכם, כדלקמן [ת/2, נספח ב';
נ/4, נספח ב'; (להלן: הדוא"ל מיום 30.6.06)]:
"... עפ"י בקשתך רצ"ב נקודות שסוכמו בפגישתנו היום:
א.
2 כרטיסי טיסה לארץ לכל שנת עבודה . ( לי ולפנינה

x
2)
ב.
תשלום הוצאות חודשי של $300 לבודד או $500 לזוג.
ג.
תשלום א.ש.ל של כ-$100 לשבוע לאדם.
ד.
בית מרוהט.

ה.
2 כלי רכב+ נהגים.
ו.
סטיוארט.

ז.
30 ימי חופשה בשנה.
ח.
רכב שכור בארץ בעת חופשה ו/או בעת שהייה לצרכי עבודה בארץ.
ט.
תשלום מלוא הוצאות טלפון+ פלפון.
י.
ביטוח רפואי. ($ 200,000 + הטסה רפואית וכו').
יא.
תשלום עבור העברת מטען של ציוד אישי מהארץ וחזרה.
נקודות לבדיקה:
א.
גובה השכר.
ב.
איך ישולם השכר ( וכמה) עבור 3 השבועות הקרובים בארץ. ..."

18.
בדוא"ל חוזר, עם העתק אל הנתבע, צח אישר את הסיכום האמור, והשיב לתובע, כי עם הנקודות שעדיין לא סוכמו, יתמודדו ויסכמו למחרת בערב [ת/2, נספח ב'; נ/4, נספח ב']. התובע טען, כי למחרת, לאחר התייעצות של צח עם הנתבע, צח חזר אליו בשיחת טלפון והוסכם לשלם לו שכר חודשי בסך 10,000$, אך, שבחוזה יירשם רק 8,000$, ו-2,000$ נוספים
ישולמו לו כבונוס או כמשכורת לאשתו פנינה, כדי שלא לנכר עיני עובדים אחרים ובשל בעיות פנימיות בחברה [ת/2, ס' 8].

19.
ביום 2.6.06 התובע ואשתו נפגשו עם צח ואשתו, מר גיא פלד (להלן: פלד), אחיינו של הנתבע, ששימש דירקטור בדורי ניגריה,

מטעם דובסון,
וכל הנראה גם מנהל בנתבעת, וכן אשתו של פלד, בביתו של צח
[ת/2, ס' 9; עדות צח - עמ' 57, ש' 2-1].


20.
התובע טוען, כי הובהר לו שיש דחיפות רבה באיוש התפקיד ולכן עליו לצאת במהירות לניגריה, לאחר שילמד על פעילות החברה בניגריה, בפגישות עם נושאי התפקידים העיקריים בה בישראל [ת/2, ס' 9]. לפיכך, בימים שלאחר מכן, הוא נפגש עם גורמים רבים - חשבת הנתבעת, גב' זהבה שמולביץ (להלן: שמולביץ); מר לוי אלסר (להלן: אלסר) - סמנכ"ל הכספים של הנתבעת, שסיפר לו כי קודמו של התובע, יחד עם אדם נוסף, ביצעו מעילה, ומשימתו הראשונה של התובע היא לאתר את ציוד החברה ולרשום אותו בספרים; מר אלעד כץ (להלן: כץ) - האחראי על פעילות הנתבעת בניגריה; מר זאב יעקובי, שעבד בעבר מטעם הנתבעת בניגריה, והדגיש בפני
ו את חוסר הסדר ששורר בסניף החברה בניגריה; מר גלעד - שאחראי בנתבעת על הבקרה; מר ירון ונטורה - האחראי על הציוד בנתבעת; מר איתן איגר (להלן: איגר) - מנהל חשבונות בנתבעת ששהה בניגריה מספר חודשים, סיפר לתובע על המעילה ומסר לו דיווח על ביקורו בניגריה כשנתיים קודם לכן [ת/2, ס' 10, 12, 15-14; הדיווח - ת/2, נספח ד']. כמו כן, התובע טוען, כי נפגש עם גב' מורן פלג (להלן: פלג), פקידת הנתבעת, שמטפלת בעניין כרטיסי טיסה ודרכונים, וקיבל ממנה טפסי ביטוח, אותו שילמה הנתבעת, וכן קיבל את כרטיסי הטיסה לניגריה, חזרה לארץ, ושוב לניגריה, ואת דרכונו עם ויזה לניגריה [ת/2, ס' 11, 16; אישור אודות כרטיסי הטיסה - ת/2, נספח ה'].

21.
לטענת התובע, במהלך הפגישה עם כץ, צח הגיע למשרדים והזמין את התובע לשבת עמו בחדר הישיבות, שסמוך למשרד הנתבע. הנתבע נכנס, כדי להכיר את התובע, בירך על הצטרפותו לחברה ואיחל לו בהצלחה, והתנצל שהוא ממהר לפגישה אחרת [ת/2, ס' 12]. עוד נטען על ידו, כי צח סיפר לו שהיה מועמד אחר, לתפקיד מנהל הכספים, בשם יניב פרינס (להלן: פרינס), שעובד בניגריה, בחברה אחרת, ובעל מספר יתרונות על התובע, אך, מסיבותיו של פרינס לא התאפשרה עבודתו, וערב קודם פרינס הודיע על נכונותו לקבל את התפקיד. התובע הבהיר, כי אם צח סבור שפרינס עדיף עליו, אזי, שימנה אותו לתפקיד, וכי נסיעת התובע לניגריה כרוכה בביצוע שינויים גדולים בארץ, מבחינתו, אבל, צח השיב שיש לקיים את ההסכם עמו [ת/2, ס' 13].

22.
ביום 15.6.06 התובע יצא מהארץ לניגריה והחל בחפיפה עם צח. לטענתו, צח הסביר לו על מבנה החברה בניגריה, לפיו היא בבעלות חברה, שבבעלות צח, וכן חברת אכד, שבבעלות משפחת הנתבע ואחרים, שהיא חברת האם או מחזיקת המניות של הנתבעת, וכן העביר לו את רשימת בעלי תפקידים בה, שמלבד היו"ר הם כולם ישראליים ומרביתם מנהלים בנתבעת [ת/2, ס' 19-18; מסמך החפיפה - ת/2, נספח ו'; מסמך הפרופיל - ת/2, נספח ז'; רשימת בעלי תפקידים בנתבעת - ת/2, נספח ח'].

23.
בסמוך לאחר הגעת התובע לניגריה, צח מסר לחתימת התובע הסכם עבודה בינו לבין דורי ניגריה והתובע לא חתם על המסמך [ת/2, נספח ט'; נ/4, נספח ג'; (להלן: טיוטת ההסכם);

עדות צח - עמ' 60, ש' 24-22
]. טיוטת ההסכם הינה מפורטת ומקיפה, הן באשר להתחייבויות התובע והן באשר לתנאי העסקתו בניגריה, כאשר בנספח לטיוטת ההסכם מצוין סכום המשכורת החודשית לה זכאי התובע - 8,000$. עוד נציין, כי על פי סעיף 13 לטיוטת ההסכם, תקופת ההסכם היא לשנתיים, אך זאת - בכפוף לחתימה עליו, וכן בכפוף להוראות סעיף 15. סעיף 15
(
a
)
לטיוטה קובע, כי דורי ניגריה יכולה לסיים את התקשרות עם התובע בהודעה מוקדמת של 4 שבועות, ואף לאלתר - תוך תשלום בגובה שכר עבודה של 4 שבועות.

24.
לטענת התובע, 3 ימים לאחר הגעתו לניגריה, אלסר התקשר ושאל אם כבר גילה מה עלה בגורל הציוד שנעלם. התובע דיווח על השיחה לצח, וצח התקשר לאלסר והבהיר לו בכעס שלא יתקשר אל הכפופים לו, ולאחר השיחה הודיע לתובע, כי אסור לו לדבר עם אלסר ללא אישורו המוקדם. התובע אמר לצח שלדעתו הוא טועה, כי צח הוא המנהל הישיר של התובע, אבל, אלסר אחראי עליו מבחינה מקצועית, וצח השיב שזה לא מקובל עליו [ת/2, ס' 21]. צח אישר, בחקירתו, כי

התרגז כשאלסר דיבר עם התובע, משום שמרגע שהתובע הגיע לניגריה, הובהר לו שרק צח ממונה עליו ואין לו שום שיח עם סמנכ"ל הכספים של הנתבעת [עדות צח - עמ' 61, ש' 22-19].

25.
חפיפת התובע נמשכה, ובמקביל היתה פניה אל חתנו, סכס, להצטרף לתובע בניגריה, יחד עם בתו של התובע ונכדו, לעבודה בתפקיד מנהל ציוד [ת/2, ס' 22; ת/1, ס' 1]. סכס רואיין על ידי מספר גורמים, לרבות רנדליך, כץ ופלד, ולאחר שהתקבלה ההחלטה להעסיקו הוא הודיע לצה"ל על השתחררות משירות הקבע [ת/1, ס' 4-2; נ/3, ס' 15].

26.
התובע טוען, כי במהלך נסיעה משותפת שלו עם צח ביום 26.6.06, צח קיבל שיחת טלפון מפרינס ולאחר שנשאל על ידי התובע - האם הוא דבק בבחירתו לתפקיד, צח השיב, שהשיחה אינה קשורה אליו והוא עוזר לפרינס לקבל תפקיד במקום אחר. לטענתו של התובע, למחרת היום צח חדל מחפיפה עמו, באמתלות שונות [ת/2, ס' 26-23].

27.
עוד טוען התובע, כי ביום 29.6.06 התעורר צורך להמיר דולר ארה"ב למטבע מקומי, ולאחר שמצא שער, שהניב רווח ניכר, ביקש מצח אישור לביצוע ההמרה, אבל, צח השיב שההמרה תעשה מול חברה בבעלותו, לה נדרשים דולרים והיא תשלם תמורתם במטבע מקומי. לטענת התובע, הוא הבהיר שיהא על אותה חברה לשלם סכום נוסף במטבע מקומי, בשווי 3,000$, וצח השיב בכעס, כי הוא שוכח מי משלם את משכורתו, ולאחר שתובע ביצע את ההעברה בשער נמוך יותר צח התקשר והורה לו להשלים לשער הגבוה, כי הוא אינו צריך מתנות מהתובע [ת/2, ס' 27]. נבהיר, כי טענתו של התובע בעניין זה, איננה מובנת דיה, אולם, בכל מקרה - התמונה העולה ממנה, כמו גם מטענתו בנוגע לאיסור על קשריו עם אלסר, היא של קושי בקבלת מרות מצד התובע וקצר תקשורת ביחסי העבודה, בינו לבין צח, מראשיתם.

28.
באותו יום, התובע קיבל תשלום במזומן, בסך 6,666$, עבור עבודתו בחודש 6/06 - הן בישראל, טרם צאתו לניגריה, והן בניגריה. התובע, כמנהל הכספים, משך סכום זה בעצמו, ומקובלת עלינו עדותו של צח, כי הוא נרשם בספריה של דורי ניגריה כהעברה לקרסטון, במסגרת תשלומים לעובדים זרים, והיא שנשאה בתשלום [ת/2, ס' 27; נ/3, ס' 20; דוא"ל אודות משיכת הכסף - נ/4, נספח ד'; עדות צח - עמ' 55, ש' 15-2].

29.
למחרת, בטרם יצא התובע לישראל, לשם המשך לחופשה משפחתית מתוכננת באיטליה, צח זימן אותו לביתו, טען בפני
ו, כי אינו מרוצה מתפקודו, וביקש שכאשר יגיע לישראל, ייפגש עם שמולביץ ועם אלסר כדי שיביעו חוות-דעתם המקצועית עליו. התובע טוען, כי אמר לצח שאם יחליט להפסיק את העסקתו בניגריה, אזי, התובע יוותר על חופשתו וינסה לעצור מהלכים שביצע בישראל לסגירת משרדו וכד', אך, צח השיב שאין לו כוונה כזו [ת/2, ס' 28].

30.
ביום 2.7.06 צח שלח לתובע דוא"ל, בו הזכיר לו לתאם פגישות, כאמור [ת/2, ס' 29; הדוא"ל - ת/2, נספח י']. בסופו של דבר, פגישות אלה לא יצאו לפועל, כאשר לפי הסברו של צח - היה זה משום שבמהלך חופשתו של התובע צח הגיע למסקנה, כי התובע איננו מתאים לתפקיד ולעבודה בניגריה ומוטב לסיים את ההתקשרות עמו בהקדם [ת/2, ס' 31-30; עדות צח - עמ' 62, ש' 9-3].

31.
ביום 6.7.06 התובע יצא לחופשה באיטליה, ממנה שב ביום 16.7.06, ולאחר חזרתו העביר את דרכונו לפלג, לשם יציאתו לניגריה, כמוסכם, בתאריך 20.7.06 [ת/2, ס' 33-32].

32.
למחרת, ביום 17.7.06, צח הודיע לתובע על פיטוריו. לטענת התובע, הוא שאל את צח - האם זה משליך גם על עבודתו של סכס בניגריה וצח השיב שאין קשר בין הדברים והוא מעוניין בעבודתו של סכס, ושלתובע ישולם פיצוי בסך 10,000$ על עוגמת הנפש שנגרמה לו [ת/2, ס' 34]. על פי הנטען בכתב התביעה - צח החליט על העסקת פרינס במקומו, ולפיכך - פיטר את התובע, באופן לא ראוי ולא מכובד, בתואנת שווא, של חוסר ניסיון בהתמצאות באפריקה, והיעדר השקעה מצידו [כתב התביעה, ס' 22, 24]. בתצהירו של התובע דברים אלה אינם מוזכרים במפורש, הגם שבאופן משתמע עולה ממנו, כאילו לא הסכים לפעול שלא ביושר ועל כן ביקש צח להחליפו בפרינס, ואילו בחקירתו של התובע ובסיכומיו - נטען כך בפה מלא [עמ' 22, ש' 3-1; סיכומי התובע, ס' 53]. לטענתו של התובע, כיון שסכס כבר התפטר מתפקידו בצה"ל, כל פרנסת המשפחה המורחבת היתה תלויה בצח, ולכן הוא לא העלה טענה כלשהי כלפי צח בקשר עם ההודעה על
פיטוריו [ת/2, ס' 35].

33.
הנתבעים, מאידך, טוענים, כי צח לא היה מרוצה מתפקודו של התובע, בלשון המעטה, ולאחר תקופה קצרה במחיצתו גילה שאיננו מקצועי, כפי שהציג את עצמו, ואינו מבצע כראוי פעולות אלמנטריות, של מנהל כספים, ואינו מתאים בדרך עבודתו לעבודה בניגריה. לטענתם, צח התלבט מאד כיצד לפעול, שכן, מצד אחד - חיפשו זמן רב עובד לאיוש התפקיד ולא קל למצוא עובד חלופי, והתובע עצמו ניסה להשתלב בעבודה, ומצד שני - צח לא היה מרוצה מעבודתו של התובע ותהה, האם יש טעם לתת לו ניסיון נוסף להוכיח את עצמו. לבסוף, צח סבר, כי לטובת שני הצדדים וצמצום נזקיהם, עדיף לסיים את ההתקשרות בהקדם האפשרי נוכח אי התאמה כה ברורה של התובע לתפקיד, ולפיכך - ומסיבה זו בלבד - התובע פוטר לאלתר, לאחר שבמספר שיחות מקדימות צח הבהיר לתובע את חוסר שביעות רצונו, והתשלום בסך 10,000$ שולם לו עבור דמי הודעה מוקדמת על פי ס' 15 להסכם. צח הודיע על פיטוריו של התובע

לנתבע ולשאר חברי הדירקטוריון, ו
ביקש מרנדליך לאתר מועמד חדש לתפקיד, והיא ראיינה בישראל מועמדים עד שצח הודיע לה, כי פרינס יאייש את התפקיד [נ/3, ס' 13; נ/4, ס' 21-16; עדות צח - עמ' 55, ש' 26-25, עמ' 59, ש' 6-3].

34.
גם בהקשר זה, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעים, לפיה התובע פוטר בשל חוסר מקצועיותו ואי התאמתו לתפקיד מנהל הכספים בדורי ניגריה, וסבורים, כי אף התובע עצמו, בזמן אמת, ידע שזו הסיבה האמיתית לפיטוריו ולא אי אלה סיבות, שהועלו על ידו במסגרת ההליך כאן.

התובע, במיוחד בחקירתו, העלה טענות קשות ביותר נגד הנתבע ונגד צח, בדבר ביצוע עבירות שונות [עמ' 19, ש' 21 ואילך; עמ' 21, ש' 32 ואילך], אולם, טענות אלה נטענו בעלמא, בהבל פה, לא פורטו בתצהירו ולא הובאה כל ראיה להוכחתן, ונדגיש, כי מוטב היה לולא הועלו. ברם, לא זו בלבד, אלא, שטענת התובע בדבר נסיבות פיטוריו אף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלא סיפר על כך לסכס, ולא "הזהיר" אותו מפני עבודה עם גורמים להם ייחס מעשים כה חמורים, צעד בלתי הגיוני בעליל. התובע נשאל בחקירתו, כיצד יתכן הדבר, והשיב שהתבייש לספר לסכס שפיטרו אותו מהעבודה [21, 31-30]; רק לאחר שעומת עם עדותו של סכס, לפיה - ידע שהתובע פוטר, טען שסכס לא ידע את נסיבות פיטוריו [22, 6-4]. תשובותיו תומכות בגרסת הנתבעים, דווקא, שהרי - אם סכס יודע שפוטר ואינו מודע לנסיבות סיום העבודה, אך מתבקש שהתובע יעדכן אותו בהתרחשויות, ואם התבייש לעשות כן, ברי, שאין זה מכיוון שפוטר בשל היותו שומר חוק, כטענתו לפנינו, כי אם, בשל אי התאמתו לתפקיד.

35.
ביום 2.8.06 שולם לתובע סכום של 10,000$, לאחר שחתם על כתב ויתור, לפיו - הוא מצהיר, כי לאחר תקופת עבודה קצרה, אצל דורי ניגריה, ולשם עריכת גמר חשבון בין הצדדים, שולמו לו 6,666$ בגין עבודתו ועוד 10,000$ בגין הודעה מוקדמת, ואין לו תביעות נוספות מדורי ניגריה [כתב הויתור - ת/2, נספח י"א; נ/4, נספח ה'; (להלן: כתב הויתור)].

36.
ביום 10.9.06 סכס החל לעבוד כמנהל ציוד בניגריה, ועבד שם כחצי שנה, עד 3-4/07 [ת/2, ס' 39; נ/1, ס' 6;

עדות סכס - עמ' 10, ש' 14-12].

37.
לפי הנטען בכתב-התביעה, התקשרותו של התובע היתה עם הנתבעת והיא הפרה את ההסכם עימו, ואילו הנתבע התחייב בעניין העסקתו של התובע באופן אישי ונתן ערבותו לתשלום מלוא שכרו של התובע [כ"ת, ס' 2].
לפי תצהיר התובע - הנתבעים הפרו את ההסכם עמו [ת/2, ס' 44], ורק בסיכומיו הובהר, במפורש, כי ההפרה הנטענת היא פיטוריו לפני תום תקופת החוזה, שלטענתו - הינו חוזה להעסקה ארוכת טווח [ס' 63 ואילך לסיכומים].
כן נטען בתצהיר התובע, כי הנתבעים ניהלו מולו מו"מ בחוסר תום-לב - אולם, גם טענה זו הועלתה בסתמיות, לא פורטה והתובע לא חזר עליה בסיכומיו - שם טען לחוסר תום-לב בקיום ההסכם (במובן זה שהפרו אותו); על כן - לא נדון בה.

38.
בתביעתו, כאמור לעיל, התובע תבע פיצוי, אותו העמיד לצורכי אגרה על סך 500,000 ₪, בגין הפסד הכנסה חודשית של 12,000$ לחודש לתקופה של 3 שנים, ורכיבי התביעה האחרים - פיצוי עבור אובדן לקוחות בישראל, תשלום לעו"ד שכיר ופקידה לצורך מילוי מקומו, פגיעה במוניטין ובשמו הטוב - נמחקו מהתביעה. אולם, לאחר מכן, בתצהירו, התובע טען שנגרמה לו ירידה בהכנסות משרד עוה"ד שבבעלותו, במחצית השניה של שנת 2006, בסכום העולה על 300,000 ₪, ורק בסוף 2007 משרדו התאושש, וכי שמו הטוב והמוניטין שלו נפגעו. לטענתו, ההסכם שלו עם הנתבעת הבטיח לו חיסכון חודשי של 10,000$ נטו למשך 3 שנים לפחות, ולפיכך עומד נזקו על 360,000$, ולצורכי אגרה תבע רק 500,000 ₪ [ת/2, ס' 44].

39.
לטענת הנתבעים, דורי ניגריה היא חברה זרה בעלת אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת, ואין קשר בינה לבין הנתבעת, למעט היותן חלק מאותו אשכול חברות והסכם מתן השירותים ביניהן, שבמסגרתו הנתבעת העניקה לה שירותים שונים - לרבות בחינת עובדים עבורה;
לטענתם - לכל אורך הדרך, התובע, שהינו עו"ד, ידע זאת, והבין את הדברים.

40.
עוד לטענתם, התקשרותו של התובע היתה עם דורי ניגריה ולא עם הנתבעת:
הצעת העבודה היתה מטעם דורי ניגריה והתובע היה מודע לכך; רנדליך לא היתה עובדת של הנתבעת ובמיוחד לא אחראית על מחלקת משאבי אנוש בנתבעת,היא לא הציגה עצמה ככזו, ואין ביכולתה לחייב את הנתבעת, ואם התובע היה אמור לעבוד אצל הנתבעת, אזי, נקבלי הוא שהיה מראיין אותו;
המו"מ אודות תנאי העסקת התובע התנהל בינו לבין צח - מנכ"ל דורי ניגריה;
הסכם העבודה נערך בין התובע לבין דורי ניגריה, שמעסיקה את עובדיה בהסכמים מסודרים, וכך היה גם לגבי התובע וגם לגבי סכס; הנתבעים אינם צד להסכם זה ולא התחייבו כלפי התובע בצורה אחרת, בכלל, ובפרט - לא נתנו ערבות אישית לתשלום שכרו של התובע; העבודה בוצעה בניגריה, הנתבעת אינה מעסיקה שם עובדים, באופן קבוע, והתובע לא יצא לשם בשליחותה; צח, שאיננו נציג הנתבעים, ולא רשאי לחייב את הנתבעת, הוא שהחליט על קבלת התובע לעבודה, הוא שפיקח עליה והוא שהחליט לפטרו
- כמנכ"ל ובעלים של דורי ניגריה;
לתובע עצמו היה ברור, כי צח הוא המוסמך לקבל את ההחלטות בעניינו, וראיה לכך היא ניהול המו"מ מולו ושליחת הדוא"ל, אודות תנאי ההעסקה, אל צח - לשם קבלת אישורו; צח הדגיש, שעם כריתת הסכם בין התובע לבין דורי ניגריה, הקשר של התובע צריך להיות איתה, בלבד, ובכל בעיה עליו לפנות לצח, כמנהל דורי ניגריה; דורי ניגריה היא ששילמה את משכורתו של התובע ואת התנאים הנלווים; התובע לא עשה בעבודתו שימוש בידע או בציוד של הנתבעת;הנתבעת לא הפיקה כל תועלת מעבודתו אצל דורי ניגריה -
[נ/2, ס' 3-2, 5; נ/3, ס' 3, 5, 8, 11-10; נ/4, ס' 8, 11, 13, 16-14;
עדות צח - עמ' 54, ש' 31-30, עמ' 55, ש' 2-1].

41.
כמו כן, הנתבעים טענו, שלשני הצדדים היה ברור, כי יש לבחון בפועל את ההתקשרות - הן את התאמת התובע לעבודה, תוך כדי ביצועה, והן את נכונותו ויכולתו לעבור לניגריה, עם משפחתו, שכן, יכול להיות פער בין ההתרשמות מעובד מקורות-חיים וראיון, לבין תפקודו, הלכה למעשה, ורקימת יחסים בינאישיים, שמאפשרים עבודה משותפת, כמו גם פער בין הבעת נכונות להעתקת המגורים לחו"ל, לבין הסתגלות לחיים ולעבודה במדינה זרה, ובמיוחד מדינה כמו ניגריה. הדבר הובהר הן על ידי צח, והן על ידי התובע - שבעצמו התנה את עבודתו או המשך עבודתו לפרק זמן ארוך, בכך שאשתו תגיע לניגריה להתרשמות בלתי אמצעית ותהיה נכונה להעתיק מגוריה לשם. לכן, גם אם הדבר לא עלה במפורש, היה ברור שתהיה תקופת ניסיון, ולא הייתה התחייבות להעסיק את התובע לתקופה ארוכה, מבלי שתהא כל אפשרות לפטרו, במיוחד, שעה שמדובר בעובד חדש, שלאף אחד לא היה קשר קודם עמו, ושעה שאשתו טרם הגיעה לניגריה להתרשמות, כפי שהוא דרש. לגרסת הנתבעים - כשם שהתובע לא התחייב בפני
דורי ניגריה לעבוד בה במשך תקופה ארוכה, כך גם דורי ניגריה לא התחייבה בפני
ו, ולהיפך - הובהר לו שהיא תוכל לסיים התקשרותה עמו בכל שלב, תמורת פיצוי של הודעה מוקדמת קצרה, וכך נקבע גם בטיוטת ההסכם [נ/3, ס' 12; נ/4, ס' 10-9]. בכל מקרה, לטענת הנתבעים - כתב הויתור, עליו חתם התובע, מאיין את תביעתו.

דיון והכרעה
42.
נקדים ונאמר כבר עכשיו, כי דין התביעה להידחות, באשר לא הוכח קיומה של יריבות בין התובע לבין הנתבעים, או מי מהם. להלן נימוקינו.

א. זהות המעביד
43.
התובע טען, כאמור, כי הועסק בניגריה כנציג הנתבעת ב"שלוחה" שלה בניגריה, אולם כבר קבענו, בפרק העובדות, כי לטענה זו אין כל בסיס, באשר דורי ניגריה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת, כפי שעולה אף מגרסת התובע עצמו. לדעתנו, לא יכול להיות כל ספק, כי התובע הועסק על ידי דורי ניגריה, כפי שטענו הנתבעים, ולא על ידי הנתבעת, וכי התובע עצמו ידע שדורי ניגריה היא המעבידה, שמדובר בחברה זרה, אשר קשריה עם הנתבעת מתמצים בהיותן חלק מאותו אשכול חברות וקיום הסכם למתן שירותים ביניהן.

44.
ראשית

- אנו סבורים שהתובע ידע שתפקיד מנהל הכספים הוא בדורי ניגריה. על פי גרסת התובע עצמו, הוא ענה למודעות דרושים שהציעו עבודה בתפקידי מנהל כספים בחו"ל, ואנו סבורים, כי הוא שמח על ההזדמנות שנפלה בחיקו - לעבוד בתפקיד זה מטעם דורי ניגריה, אף שמלכתחילה הגיע לכך בעקבות מענה למודעת דרושים לתפקיד יועמ"ש של הנתבעת. כמו כן, לדעתנו, הובהר לתובע מפורשות שהתפקיד הינו בחברת דורי ניגריה, הגם שהיא מקבלת מהנתבעת שירותי השמת עובדים, ואיננו מקבלים את טענתו, כאילו צח ורנדליך הוצגו בפני
ו כעובדי הנתבעת, או נציגים שלה.

45.
שנית

- מתוקף תפקידו כ
סמנכ"ל כספים, התובע היה אמור לעסוק בכל העברות הכספים עם קרסטון, לכן - נדרש להיות בקיא במבנה החברה, כפי שטען צח בעדותו [עמ' 61, ש' 18-16]; על כן, מובן, כי היה נהיר לתובע מיהי מעסיקתו.
אף לטענת התובע עצמו, מיד עם הגיעו לניגריה צח הסביר לו את מבנה דורי ניגריה, והבעלויות עליה [ת/2, ס' 19], וכאשר נשאל בחקירתו - האם לא הבין שמדובר בחברה ניגרית, לא הכחיש את הדברים, אלא, השיב שאין לצפות ממנו לעלות על מטוס ולחזור לארץ; ובהמשך דבריו חזר על טענתו, כי היה נציג הנתבעת בחברה בניגריה
[עמ' 20, ש' 27-18].

46.
לא זו אף זו - התובע טען בחקירתו, כי לא נראה לו מוזר ש"כנציג הנתבעת" הוא רשום כמנהל בחברה הניגרית, במסמכי החפיפה שצח מסר לו, והוא אף הבהיר, שלא רק שהוא לא הביע על כך תרעומת, אלא, להיפך - הוא היה מרוצה

"שגם צח דואג להראות למקבלי העבודה ולכל הגורמים בניגריה, שהגיע סמנכ"ל כספים חדש לעבוד בחברה"
[עמ' 25, ש' 24-14]. בעקבות תשובתו נשאל כיצד היא עולה בקנה אחד עם טענתו, כי שימש "נציג הנתבעת בחברה", ואז תיקן עצמו וטען, כי היה
"סמנכ"ל כספים חדש בפעילות שמתקיימת בניגריה"
[שם, 27-25].
נעיר, כי ממסמך הדיווח של איגר, אודות המצב בדורי ניגריה [ת/2, נספח ד'], שאותו הציג התובע וטען שנמסר לו בימים הראשונים לעבודתו, טרם יצא לניגריה, עולה שגם קודמו של התובע בתפקיד היה עובד חברת דורי ניגריה, להבדיל מעובד הסניף בניגריה [שם, ס' 7].

47.
שלישית

- אין כל מחלוקת, למעשה, כי המו"מ על תנאי ההעסקה נערך מול צח, ששימש מנכ"ל דורי ניגריה ולא הוכח כל קשר שלו לנתבעת. כפי שכבר קבענו, צח הוא שקיבל את ההחלטה על העסקת התובע, על ידי דורי ניגריה, התנאים שיינתנו לו, אופן התנהלותו בעבודה ומול אילו גורמים, ולבסוף - על פיטוריו, והתובע עצמו, בחקירתו, אישר שצח הוא היחיד שדיבר עמו על אי התאמתו לתפקיד [עמ' 26, ש' 9-7]. אמנם, צח התייעץ עם הנתבע, טרם החלטתו לקבל את התובע לתפקיד הבכיר בדורי ניגריה, אך, זאת - כמו גם ההודעה לנתבע, לאחר פיטורי התובע - נעשו מתוקף היות הנתבע דירקטור בדורי ניגריה, מטעם דובסון, ובכל מקרה לא היה בכך כדי להחליף את שיקול דעתו של צח, עצמאות החלטתו וסמכותו לקבלה.

48.
בהתאם לכך, הדוא"ל מיום 30.6.06, שלטענת התובע מהווה הסכם עבודה יחיד עמו

[עמ' 21, ש' 14-11]
, נשלח על ידו לאישורו של צח. גם העובדה, שנשלח העתק מתשדורת הדוא"ל אל הנתבע, אינה הופכת אותו למעסיק של התובע, בניגריה, או לערב אישית לקיום חובות המעסיק, שם - דורי ניגריה. עובדה היא, שאף טיוטת ההסכם, שלא נחתמה - בשל סירוב התובע -
היתה מול דורי ניגריה ולא מטעם הנתבעת.

49.
בעניין זה, איננו מקבלים את טענת התובע, שהודיע לצח, שלא יחתום על טיוטת ההסכם, כיוון שכל התנאים כבר סוכמו עם הנתבעת בישראל, ואין צורך שיחתום על הסכם נוסף עם החברה בניגריה, שאיננה המעסיק שלו, וצח הסכים לכך, אבל, ביקש שהתובע, כעו"ד, יעיר הערות כלליות על ההסכם, לצורך החתמת עובדים אחרים [ת/2, ס' 20]. על הטיוטה יש הערות שנחזות להיות של התובע [הן בגלל שאינן מופיעות בטיוטת ההסכם שצורפה לתצהיר של צח, אלא, רק בטיוטה שצורפה לתצהיר התובע, והן בגלל מהותן], אבל, אלה לא הערות כלליות, קרי - הן אינן "לטובת עובדים אחרים", אלא, ספציפיות כלפי התובע; למשל - שינוי מועד תחילת ההעסקה ליום 15.6.06, במקום התאריך שצוין בנספח לטיוטה - 17.6.06, וכן סימני שאלה ליד הקביעה, בסעיף 32 לטיוטת החוזה, שהעובד יישא בהוצאות המחיה בניגריה (כאשר לפי הדוא"ל מיום 30.6.06 התובע זכאי לתשלום עבור כך). לא מקובל עלינו, שגוף כמו הנתבעת, נזקק לעזרתו של התובע על מנת לנסח או לשפר חוזה שהציעה לעובדיה. מהימנה בעיננו גרסת הנתבעים, כי - ככלל - טיוטת ההסכם שיקפה את המוסכם בין התובע לבין דורי ניגריה והתובע לא העלה כל טענה כלפי סעיף מהותי, כלשהו, בחוזה, ובפרט לא באשר לזהות המעביד המצוין בה, והתרשמנו, כי היעדר חתימת התובע נובע מפרק הזמן הקצר שעבד בדורי ניגריה, טרם יציאתו לחופשה המשפחתית, ומאחר שפוטר סמוך לאחר מכן, ולא בשל הנימוק לו טען.

50.
נוסיף, כי איננו מקבלים את טענת התובע, שהנתבעת היא ששילמה עבורו בגין הביטוח. אמנם, הדיווח שקיבל התובע מחברת הביטוח ממוען ל-

"א. דורי עבור רב הון אברהם"
, אבל, הכתובת המצוינת היא ביתו של התובע, ומעדויותיהם של נקבלי ושל צח עולה, כי סוכנות הביטוח, שבאמצעותה נערך הביטוח, הינה סוכנות ביטוח שעובדת עם דורי ניגריה ולא עם הנתבעת, ודורי ניגריה היא ששילמה עבורו, באמצעות קרסטון [ת/2, ס' 11; הטפסים, הנחית סוכנות הביטוח את התובע בנוגע למילויים, וכן דו"ח חברת הביטוח לתובע - ת/2, נספח ג'; נ/2, ס' 7; עדות נקבלי - עמ'
42, ש' 18-15; עדות צח - עמ' 60, ש' 10-2].

51.
רביעית

- התובע ייחס חשיבות רבה לעצם הזיקה לישראל של דורי ניגריה, או של
"מי שמושך בחוטים"
אצלה, אך, התעלם במודע מאישיותה המשפטית הנפרדת
[עדות התובע - עמ' 16, ש' 28-26, עמ' 17, ש' 15-9]. אולם,
גם אם יש קשר בין דורי ניגריה לבין הנתבעת - במובן זה, שהן חלק מאשכול חברות, ובנוסף, יש להן הסכם, לפיו הנתבעת נותנת לדורי ניגריה שירותים שונים; וגם אם יש קשר בינה לבין הנתבע, כדירקטור מטעם קרסטון, או כבעלים של מי מבין החברות באשכול - אין בעובדות אלה, כשלעצמן, כדי להביא למסקנה, שהנתבעים נכנסים בנעלי דורי ניגריה, כמעסיק של התובע. בפרט, כשלא נטען ל"הרמת מסך", ובנסיבות המקרה דנן, אף לא הוכחה כל עילה לכך (טענות התובע, לגבי שימוש לרעה במסך ההתאגדות וחלוקה לחברות הקשורות בצורה כלשהי לנתבע, נטענו - כפי שכבר ציינו - בסתמיות גמורה, לא הוכחו כלל, ואין עובדה אחרת, במקרה זה, שעשויה להצדיק "הרמת מסך").




52.
סיכום ביניים

- משבחר התובע לוותר על המצאה כדין, של התביעה,
לדורי ניגריה, ולא ניהל את תביעתו גם נגדה, אין לו להלין, אלא, על עצמו, בלבד; וודאי שאין בבחירה זו, מצד התובע, כדי להצדיק ייחוס חובותיה של דורי ניגריה, ככל שישנם כאלה, למי מבין הנתבעים.

ב. ערבות אישית
53.
בכתב התביעה נטען, כאמור, כי הנתבע נתן ערבותו האישית לתשלום שכרו של התובע, ברם - בתצהירו של התובע אין לכך כל ביטוי. ההתייחסות היחידה, לקשר כלשהו של התובע עם הנתבע, היא ציון מפגש חטוף עמו, במהלך ישיבה של התובע עם צח, עת הנתבע, בלשונו של התובע -
"איחל לי הצלחה בתפקיד, התנצל על כך שהוא ממהר לפגישה אחרת ושאל לשלומו של מכר משותף."
[ת/2, ס' 12].

54.
בחקירתו אישר התובע, כי נתקל בנתבע פעם אחת בלבד - כמתואר בסעיף 12 לתצהירו [עמ' 19, ש' 20-19]; וכשנשאל - כיצד יתכן, לאור דברים אלה, שהנתבע נתן לו ערבות לתשלום שכרו? ענה התובע תשובה לא עניינית, בדבר היותו של הנתבע הגורם שעומד מאחורי אשכול החברות ומרוויח כספים בדרכים לא כשרות [עמ' 19, ש' 32-21; עמ' 20, ש' 3-1].
כאשר בית-הדין הבהיר לתובע, כי נשאל כיצד הוא מייחס לנתבע ערבות אישית כלפיו, חזר והשיב, שאם הנתבע לא היה עומד מאחורי אשכול החברות והסכם העסקתו, אזי, הוא לא היה נוסע לעבוד בניגריה והזכיר שהיתה לו הצעה מפתה באוגנדה [עמ' 20, ש' 9-4];
כשנשאל שוב -
"איפה המילים שמאחריהן אורי דורי
אמור לעמוד"
[עמ' 20, ש' 10], טען התובע, כי העובדה
שצח שלח לאורי דורי
העתק מתשובתו, כאשר אישר את הדוא"ל של התובע, מיום 30.6.06, בדבר תנאי עבודתו המוסכמים [ת/2, נספח ב'] מעידה, מבחינתו, על ערבות של הנתבע להעסקתו [שם, ש' 12-10].

55.
דינה של טענת התובע להידחות:
ראשית
, מהעובדה שנשלח עותק מהדוא"ל האמור לנתבע - אין להסיק שהיה זה תנאי בלתו אין להעסקת התובע, וכבר קבענו, כי צח הוא זה שהיה בעל הסמכות לקבל את התובע לעבודה בדורי ניגריה, וגם היה הגורם שקבע זאת, בפועל, ולא הנתבע;
שנית
, גם אילו קיבלנו את טענת התובע, כאילו הנתבע הוא שאישר את העסקתו - וכאמור, קבענו שאין זה כך - לא היה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להקים בסיס לערבות אישית של הנתבע.
לפי גרסתו של התובע, טענתו לערבות אישית של הנתבע נסמכת על עצם קיומו של הנתבע ברקע ההתקשרות של דורי ניגריה עמו, ותו לא; וודאי שאין בזאת בסיס משפטי ליצירת ערבות אישית של הנתבע, או הקמת כל התחייבות אחרת מצידו, כלפי התובע.

56.
נעיר, כי במהלך דיוני ההוכחות, ב"כ התובע טען, כי הנתבע -

"... בסופו של דבר, הוא המעביד, ולחלופין חליפו של המעביד ..."
[עמ' 30, ש' 3-2]. אבל, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה או בתצהיר התובע, וכאשר ציין זאת ב"כ הנתבעים, הפנה ב"כ התובע אל סעיף
בכתב התביעה, בו נטען לערבות אישית של הנתבע, לתשלום שכר התובע, בעת העסקתו באפריקה, בדורי ניגריה, ובלשון התביעה:
"אצל הנתבעת 3 ..."
[עמ' 30, ש' 24; וראו: ס' 2 לכתב-התביעה].

57.
אף בסיכומי התובע לא נטען, כי התקשרות התובע היתה עם הנתבע, אלא, עם הנתבעת, ולגבי הנתבע נטען, כי היה בעל שליטה בה, הגורם שאישר את ההתקשרות ומי שאליו נשלח הביטוח שנערך לתובע. כך או כך, כפי שכבר קבענו - מהראיות שהובאו בפני
נו ברור, חד משמעית, כי מעבידתו של התובע היתה דורי ניגריה, ולא הוכח, אף לא בראשית ראיה, שהנתבע היה חליפה של דורי ניגריה, באופן כלשהו.

58.
למעלה מן הצורך, ועל מנת לסבר את האוזן, נוסיף, שלטעמנו - אף אם התובע היה עומד בנטל להוכחת קיומה של יריבות בינו לבין הנתבעים - וכאמור, לא עמד בכך - דין תביעתו להידחות, שכן, לא היתה הפרה של החוזה עמו, לא הוכח הנזק לו טען, ובמקרה זה, כתב הויתור עליו חתם מאיין זכאות לפיצוי.

הטעמים למסקנותינו אלה יפורטו להלן.

ג. התחייבות להעסקה ארוכת טווח
59.
התובע טוען, כי היתה התחייבות להעסיקו פרק זמן ארוך, וזו הופרה עם פיטוריו לאחר תקופת עבודה קצרה. בהקשר זה יש להבחין בין התחייבות להעסיק פרק זמן ארוך, המעוגנת בבסיס ההתקשרות שבין צדדים ובעלת נפקות, כאשר מי מהם מביא לסיום יחסי העבודה, בטרם המועד שנקבע לכך, לבין כוונה של הצדדים ליחסי העבודה, ליצור יחסי עבודה ארוכי טווח, שהיא משתמעת מנסיבות העניין, במיוחד במקרה שלפנינו כאשר מדובר בעבודה בחו"ל, הכרוכה בהעתקת מגורי משפחתו של התובע.

60.
לדעתנו, בענייננו - לא הוכחה התחייבות, כאמור, וודאי לא התחייבות להעסיק את התובע לפרק זמן של שנתיים, לכל הפחות. התובע עצמו, טען כי הדוא"ל מיום 30.6.06 הוא הסכם העבודה המחייב, ולא טיוטת ההסכם, שלא נחתמה על ידו

[עמ' 21, ש' 14-11]. לדעתנו,
הודעת דוא"ל זו אינה יכולה לעמוד לבדה, שכן, אינה כוללת מרכיב עיקרי בהסכם עבודה - גובה התמורה המשולמת לעובד; אף על פי גרסתו של התובע - נקבע שכר של 10,000$, כאשר בחוזה יירשם רק 8,000$ [ת/2, ס' 8] - שעה שבדוא"ל נותר
"גובה השכר"
כנקודה לבדיקה
.

61.
אף אם נלך לשיטתו של התובע, הרי, שבדוא"ל אין שום התייחסות לתקופת ההעסקה - וודאי לא קביעה מפורשת, בדבר תקופת העסקה של שנתיים; ונוסיף כבר עתה, כי אין בו כל קביעה בדבר תשלום הודעה מוקדמת בגובה שכר של 4 שבועות. לפיכך, כבר על פי ההסכמות בדוא"ל לא היתה התחייבות להעסיק את התובע פרק זמן ארוך, וניתן היה לפטרו - בהתחשב במשך תקופת העסקתו, בפועל - בהודעה מוקדמת של יום אחד, בלבד.

62.
התובע מבקש להשלים את החסר בדוא"ל מיום 30.6.06, ולקבוע קיומה של התחייבות לתשלום "הודעה מוקדמת", בגובה שכר 4 שבועות, מכוח הכתוב בסעיף 13

(
a
)
לטיוטת ההסכם, אבל, צודקים הנתבעים בטענתם -
שבעשותו כן, התובע מתעלם מהסיפא של אותו סעיף, בה נקבע, כי האמור בו כפוף לסעיף 15, וסעיף 15
(
a
)
, לאותה טיוטת הסכם, מאפשר לנתבעת לסיים את העסקתו של התובע בהודעה מוקדמת של 4 שבועות, או תשלום תמורתה, כפי שאכן שולם לו, בפועל, במסגרת התשלום שקדם לכתב הויתור.

63.
אכן, כפי שטען התובע,

תנאי העבודה שסוכמו עמו, בדוא"ל מיום 30.6.06, מעידים על כוונת הצדדים שיעבור לניגריה לפרק זמן ארוך יחד עם אשתו [עמ' 18, ש' 28-18], ואף צח העיד, כי חוזה ההעסקה הסטנדרטי של דורי ניגריה הוא לשנתיים [עמ' 59, ש' 29; עמ' 62, ש' 13-12]. אבל, מלבד ראיה ל
כוונה להעסקה ארוכת טווח, מובן, שאין בדברים אלה כדי להעיד על
התחייבות
להעסיק את התובע משך שנתיים, ללא כל אפשרות לפטרו
. גם
התובע מסכים, שאם קיימת אי התאמה של עובד לתפקיד המעביד רשאי לסיים את העסקתו, אלא, שלטענתו, במקרה שלו אי ההתאמה נוצרה מאוחר יותר, ובכל מקרה סיום יחסי העבודה אפשרי בכפוף לכך שמישהו ישלם על הנזקים הרציניים שנגרמו לו [עמ' 23, ש' 12-9].

64.
כאשר יש כוונה להעסקה ארוכת טווח, כמו במקרה שלפנינו, ברור, כי הדבר מותנה בהתאמה של העובד לעבודה בפועל - מבחינת מעבידו, כמו גם בהתאמה של העבודה בפועל לעובד - מבחינת העובד. ככלל, "תקופת ניסיון" זו הינה תנאי מכללא בכל עבודה, במיוחד, כאשר העובד התקבל לעבודה על בסיס קורות-חיים וריאיון וללא היכרות מוקדמת בין הצדדים; הכל - כשלא נקבע אחרת, בהסכם העבודה, ואם לא קמו נסיבות חריגות, המובילות למסקנה, שיש לחרוג מהכלל. לכן,

לאחר שעובד מתקבל לעבודה המעביד רשאי לפטרו אם לא היה מרוצה מתפקודו, בתקופה הראשונה, בה נבחן אופן ביצוע העבודה על ידי העובד, ואין הדבר מעיד, כשלעצמו, על חוסר תום לב של המעביד.
מה עוד, שבדרך כלל, אין למעסיק אינטרס לפטר עובד מייד בסמוך למועד קבלתו, שהרי, ההתקשרות של המעסיק עם העובד הינה מתוך כוונה ברורה שהעובד יעבוד בשירותו, ואם קורה מקרה כזה - כמו במקרה הנדון - ברי, שחייבת להיות סיבה ממשית לצעד כזה.

65.
הדברים נכונים לשני הכיוונים, וגם עובד, המחליט להתפטר, בסמוך לאחר שהחל לעבוד, כיוון שאיננו מרוצה מהעבודה או מתנאיה, לא
ייחשב כפועל בחוסר תום לב. זה הכלל, הגם שבנסיבות מיוחדות, סיום עבודה זמן קצר לאחר תחילת התקשרות - מצד מעביד או עובד - יחשב כחוסר תום לב או התנהגות שלא כדין; למשל, בניגוד להתחייבות מפורשת או כשדברים לא נבחנים, באמת, ונגועים בחוסר ענייניות.

66.
בענייננו, כאמור, שוכנענו, כי התובע פוטר בשל חוסר התאמה, לאחר שצח

לא היה מרוצה מהתובע, באופן קיצוני,
הבהיר לו את חוסר שביעות רצונו, ושקל את המשך העסקתו בניגריה באופן מעמיק וכנה. איננו מקבלים את טענת התובע, שאי קיום פגישות נוספות, עם גורמים בנתבעת כדי שיחוו דעתם עליו, מעיד על כך שפוטר מטעמים לא ענייניים. צח הסביר, כי החליט זאת לאחר מחשבה נוספת, שהביאה אותו למסקנה, כי אין בכך טעם, ו
אין כל פסול בכך שהתלבט באשר למתן הזדמנות נוספת לתובע להוכיח עצמו, ולא בחר בה; נהפוך הוא - הדבר מעיד על כנות הסיבה לפיטורים. בנסיבות המקרה שלפנינו,
החלטתו של צח, כי
טוב יהיה להפסיק את ההתקשרות, בהקדם, כדי למנוע נזק ועוגמת נפש נוספים לשני הצדדים, הינה סבירה והגיונית, ו
נמצאת בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעביד
.

67.
נדגיש, כי במקרה דנן לא הוכחה הסתמכות כה גדולה מצידו של התובע, על העבודה בניגריה לתקופה ארוכה, שגרמה לו לנזקים משמעותיים, כפי שטען בתביעתו. אמנם, בהחלט יתכן, כי התובע עדכן את צח שיידרש לו זמן התארגנות בישראל, ואך הגיוני הוא, כי עובד שיוצא לתפקיד ממושך בחו"ל יזדקק לפרק זמן להתארגנות. אף על פי כן, לא שוכנענו, שהתובע דיווח לצח על צורך בסגירת משרדו, ועוד יותר מכך, איננו מאמינים - כפי שיפורט בהמשך - שהדבר היה כרוך בהסתמכות מיוחדת, או במאמצים חריגים, מצד התובע, אשר בלאו הכי התכוון לעשות צעד לשינוי מעמדו ולעבור לעבוד כשכיר.

ד. הוכחת נזק
68.
לא זו בלבד שהתובע לא עמד בנטל להוכיח התחייבות להעסיקו במשך שנתיים, ואף לא הפרה אחרת של ההתקשרות עמו, התובע כלל לא הוכיח נזק כלשהו, כנטען על ידו, או למצער - כי פעל לשם הקטנת נזק שנגרם. על פי כתב התביעה, הבסיס היחיד לפיצוי הוא טענת התובע להפסד הכנסה חודשית של 12,000$ לחודש, משך תקופה של 3 שנים, לאחר שנמחקו התביעות לפיצוי עבור אובדן לקוחות בישראל, תשלום לעו"ד שכיר ופקידה, לצורך מילוי מקומו, ופגיעה במוניטין ובשם טוב. בסיס פיצוי זה, מושתת על העבודה שהוצעה לתובע בחברה באוגנדה, אבל, הוכח שהתובע כלל לא היה מעוניין בעבודה זו, בשל היעדר כל זיקה של בעליה הקנייתי לישראל, מה גם, ש

לאחר סיום עבודתו של התובע בדורי ניגריה
הוא לא עשה מאמץ רב כדי למצוא עבודה אחרת בחו"ל
[עדות התובע - עמ' 33, ש' 10-5].

69.
לעומת זאת, בתצהירו, התובע ניסה לבסס את תביעתו לפיצוי, על ירידה בהכנסות משרד עוה"ד שבבעלותו, בשל אובדן לקוחות ופגיעה במוניטין ובשם הטוב שלו, שעה שעבודתו בדורי ניגריה הבטיחה לו, לטענתו, חיסכון חודשי של 10,000$, נטו, למשך 3 שנים, לפחות.
אולם, לא זו בלבד שהסעדים לפיצוי בגין אובדן לקוחות ופגיעה בשם הטוב והמוניטין נמחקו, הנה, נושא זה כלל לא הוכח על ידי התובע, וכן לא הוכח, כי היתה ירידה בהכנסתו כעצמאי; זאת, כיוון שאף לדבריו, בדו"חות שהציג [ת/3] נכללות, בסעיף ההוצאות, משכורות שמשך עבור עצמו. לכן, לא ניתן לעמוד על כלל הרווח האישי של התובע, מהמשרד, ומכאן, שלא ניתן ללמוד מהדו"חות על ירידה בהכנסותיו.
יתרה מכך - על פי דברי התובע בחקירתו,
משרדו התנהל מהבית ובאותה תקופה לא העסיק אף עובד [עמ' 17, ש' 18-16; עמ' 28, ש' 17], לכן, כשם ש"סגר" אותו יכול היה לפותחו מחדש, וזאת, גם בשים לב לתקופת העסקתו הקצרה בדורי ניגריה.
ואילו לגבי הטענה לחיסכון, שיכול היה להרוויח מעבודתו בדורי ניגריה, הוכח, כאמור, כי לא היתה התחייבות להעסקת התובע פרק זמן מסוים - בוודאי ובוודאי לא במשך 3 שנים.

ה. חתימה על כתב ויתור
70.
כאמור, ביום 2.8.06 שולמו לתובע 10,000 $, לאחר שחתם על כתב ויתור, בו פורטו הסכומים ששולמו לו, ולפיו - הוא מצהיר שאין לו טענות נוספות כלפי דורי ניגריה. לטענת התובע, בתצהירו, הוא נאלץ לחתום על כתב הויתור, שכן, פרנסת כל המשפחה המורחבת היתה תלויה בקבלתו של סכס לעבודה בדורי ניגריה [ת/2, ס' 36-35]. איננו מקבלים זאת, ואנו מעדיפים את גרסת הנתבעים, כי חתימתו של התובע היתה מרצונו החופשי ומבלי שהופעל עליו לחץ, וזאת לאחר שקרא את כתב הויתור באופן מעמיק, הבין אותו ולא טען דבר בנוגע לתוכנו - במיוחד נוכח עובדת היות התובע עורך-דין [נ/4, ס' 20].

71.
התובע עצמו, אישר בחקירתו, כי קרא את כתב הויתור והבין את משמעותו ולכן חתם עליו. לא זו בלבד - אלא, שהוא אף טען, שלדעתו, בשל החתימה על כתב הויתור, מלכתחילה, לא היה מקום להגיש תביעתו נגד דורי ניגריה, ולאחר הגשת התביעה הוא שכנע את עוה"ד שייצג אותו באותה עת, למחוק את התביעה נגדה גם עקב כתב הויתור וגם כיוון שלא הצליחו לבצע מסירה כנדרש [התובע - עמ' 13, ש' 30-27, עמ' 14, ש' 9-5, 18-16]. בהמשך דבריו, התובע אף העיד מפורשות, כי מעולם לא היתה לו דרישה כלשהי מדורי ניגריה [עמ' 27, ש' 31-29].
לכן, גם לו הייתה מתקבלת טענת היריבות - שדחינו - הרי, אם היה זה כיוון שהנתבעים באו בנעלי דורי ניגריה כמעביד (בשל היות דורי ניגריה סניף של הנתבעת או משום שההתקשרות היתה מול הנתבעת ולא מול דורי ניגריה), אזי, הויתור כלפי דורי ניגריה תופס גם כלפיהם, ואם היה זה כיוון שערבו לתשלום שכר, הרי, שבכתב הויתור, כמו בחקירתו, אישר התובע ששולם כל המגיע לו מדורי ניגריה ואין לו טענות נוספות. מכאן, שהויתור מאיין את תביעתו.

72.
נוסיף, כי איננו מקבלים את טענת התובע להרחבת חזית, בהקשר זה. התובע עצמו מבקש להשליך מדורי ניגריה אל הנתבעים, כאילו התקשרותו לא היתה כלל עם דורי ניגריה, אלא, עם הנתבעת או שהנתבע ערב אישית לחיוביה, כביכול, והוא עצמו צירף לתצהירו את כתב הויתור והתייחס אליו. משכך, ברור, שבבחינת חבות הנתבעים כלפי התובע, יש לבחון את הנפקות של חתימתו על כתב ויתור לדורי ניגריה, גם ביחס אליהם. נבהיר, כי התובע עצמו נמנע מלגלות את דבר קיומו של כתב הויתור במסגרת כתב התביעה שהגיש, ואף לא עשה כן במהלך הדיון המוקדם, בו נקבעו השאלות שבמחלוקות, על כן, ברי, כי באותו מועד לא ניתן היה להציב זאת כמחלוקת נפרדת. באשר לכך, שוב, על התובע להלין על עצמו, בלבד, וודאי שאין הוא יכול לצאת נשכר מאי פרישת מלוא העובדות הרלבנטיות לתביעתו בפני
בית-הדין בשלב מוקדם. על כל פנים, הן התובע והן הנתבעים התייחסו אל כתב הויתור בתצהירים מטעמם, וטענת הנתבעים - כי אם תתקבל טענת התובע ליריבות, אזי, כתב הויתור עומד גם לזכותם ולא רק לזכות דורי ניגריה - היא טענה משפטית, שהיא פועל יוצא, כאמור, מהעובדות להן טען התובע, כמקימות בסיס ליריבות שלו כלפיהם.

סיכום
73.
התביעה נדחית במלואה.

74.
התובע ישתתף בהוצאות הנתבעים, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

75.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.


ניתן היום, 1 בפברואר 2012 (ח' בטבת תשע"ב), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום
.





משה קידר, נציג עובדים

עמי לוי, נציג מעבידים

דלית גילה
, שופטת







עב בית דין אזורי לעבודה 3566/07 אברהם רב-הון נ' אורי דורי, א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/02/2012)