פסקי דין על שמואל אביטל | פסקי דין על לאה אביטל | פסקי דין על מרדכי בנימין ובניו חברה לעבודות עפר | פסקי דין על החברה הלאומית לדרכים בישראל |

4232-09/08 א     31/01/2012




א 4232-09/08 שמואל אביטל, לאה אביטל נ' מרדכי בנימין ובניו בע"מ חברה לעבודות עפר, החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בטבריה



ת"א 4232-09-08 אביטל ואח' נ' מרדכי בנימין ובניו בע"מ חברה לעבודות עפר
ואח'






בפני

כב' השופטת
רים נדאף

התובעים
1
.
שמואל אביטל

2
.
לאה אביטל


נגד


הנתבעות

1.מרדכי בנימין ובניו בע"מ חברה לעבודות עפר
2.החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ




פסק דין


רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.
ענייננו בתביעה כספית על סך 110,542 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים כנטען כתוצאה מהשימוש שעשו הנתבעות או מי מהן בשטח התובעים הידוע כגוש 13981 חלקה 7 בגודל כ-5,500 מ"ר הממוקם בסמוך לכביש 90 (להלן: "החלקה" או "האדמה" או "השטח").

2.
אין מחלוקת כי נתבעת מס' 2 (להלן: "מע"צ") החלה בביצוע פרויקט כביש 90 בשנת 2007 בקטע בין צומת המעלה עין אווזים לבין צומת עמיעד (להלן: "הפרויקט").

3.
אין עוד מחלוקת כי בין שתי הנתבעות נחתם חוזה ביום 1.11.07 (להלן: "החוזה") על פיו הייתה אמורה נתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") לבצע את הפרויקט בתור קבלן ראשי.

4.
אין מחלוקת כי בחודש 12/06 שלחה מע"צ לתובעים "הודעה על תפיסת חזקה במקרקעין" של חלק מהחלקה לצורך ביצוע הפרויקט בהתאם לסמכות שניתנה למע"צ על פי צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943.

5.
התובעים טוענים כי העובדים והכלים הכבדים של הנתבעות או מי מהן עלו על חלקת התובעים (לא רק בשטח המופקע), הניחו שם פסולת בנייה ואספלט, גרמו להידוק האדמה עם הכלים הכבדים, וגרמו לה נזק בלתי הפיך, כך שלא ניתן היה לנטוע בה זרעים או לנצל אותה חקלאית.


התובעים טוענים עוד כי על פי חוות דעת שמאית מטעמם הוערך הנזק לחלקה בסך כולל של 71,365 ₪, והתובעים נשאו בשכ"ט השמאי בגין חוות הדעת המקורית והתוספות שנערכו לה בסך של 5,244 ₪.

6.
התובעים טוענים עוד כי הנתבעות השתמשו בחלקתם תקופה של כ-7 חודשים, כשדמי השימוש בחלקה שווים 2,000 ₪ לחודש, כך שזכאים הם לדמי שימוש בסך 14,000 ₪.

7.
החברה טוענת כי לא נגרם כל נזק לחלקה של התובעים, וכי החברה שהתה בחלקה כשלושה חודשים בלבד בהסכמת התובעים, ובכפוף לתשלום סך של 2,000 ₪ לחודש, וכי היא כבר שילמה בפועל לתובעים סך של 6,000 ₪.


החברה הגישה חוות דעת שמאית נגדית מטעמה כדי לסתור את חוות הדעת של התובעים, שם קבע שמאי החברה כי הנזקים שנגרמו לחלקה, אם בכלל, היו זעומים יחסית.

8.
מע"צ טוענת בעיקר כי על פי החוזה שנחתם בינה לבין החברה, לוקחת החברה על עצמה את מלוא האחריות בגין כל נזק שייגרם לצד ג' כתוצאה מביצוע הפרויקט, לפיכך יש לדחות נגדה את התביעה. מע"צ אף הגישה הודעת צד ג' נגד החברה בגין כל תשלום בו תחויב כלפי התובעים, אם בכלל.

9.
לאור הפער בחוות הדעת מונה מומחה שמאי מטעם בית המשפט, מר עמרי עתריה, אשר ביקר בחלקה בנוכחות הצדדים והשמאים מטעמם, ערך בדיקות בשטח ומסר את חוות דעתו.

10.
משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הוגשו תצהירי עדות ראשית, ונשמעו חקירות העדים, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

11.
מטעם התובעים העידו שניהם, השמאי מטעמם מר אייל שפירא, ומר אברהם אלחדד, מזכיר אגודת שדה אליעזר.


מטעם החברה העיד השמאי מר יורם מירה, וכן מר אורי מרדכי, מנהל החברה, ואילו מטעם מע"צ לא הובאו עדים. אומנם הוגשו תצהירים מטעם מע"צ, אך במועד ההוכחות העדים של מע"צ לא התייצבו ותצהיריהם נמשכו מהתיק בהסכמה.

12.
חשוב לציין כי אף אחד מבעלי הצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט.

אחריות:

13.
החברה מודה בכך שהיא עלתה על שטח התובעים ללא קבלת רשותם מראש, הכל על מנת להשתמש בו כשטח אופרטיבי, היינו להניח ולחנות שם את המשאיות והכלים הכבדים שלה ושל קבלני המשנה מטעמה, וכן כדי לפרוק את החפירות שם, ולפנותם מהמקום. החברה טוענת כי פנו אליה התובעים וביקשו כי תפנה את כליה מהשטח, וסוכם כי במידה והחברה תזדקק לשטח לאחר חודש 4/08 תשלם החברה לתובעים סך של 2,000 ₪ לחודש.

החברה טוענת כי הופתעה עת הגישו התובעים תביעה קודמת לסילוק ידה של החברה מהשטח, בניגוד למוסכם, ומיד עם היוודע הדבר פינתה החברה את השטח.

14.
התובעים טוענים כאמור כי נגרמו נזקים לחלקה של התובעים כתוצאה מעליית כלים כבדים על האדמה החקלאית בחלקה והידוקה, וכן ע"י השלכת פסולת בנייה, סולר, שאריות בטון וכו' בשטח. התובעים טוענים כי כתוצאה מהאמור לעיל לא ניתן היה לעשות שימוש חקלאי בחלקה, או לנטוע אותה, וע"י כך נגרמו להם נזקים והפסדים כפי המתואר בחוות דעת מטעמם. החברה כאמור מכחישה את הנזקים וטענת כי היא עזבה את החלקה לאחר שניקתה אותה משאריות, יישרה אותה, והוסיפה לה אדמה חקלאית.

15.
כמו כן טענה החברה כי היא נותרה בחלקה עד סוף 6/08, כך שהיא חייבת לתובעים דמי שימוש עבור חודשיים בלבד, אך היא שלמה להם כבר עבור 3 חודשים, 6,000 ₪.

דמי שימוש בחלקה:

16.
מהעדויות ששמעתי עולה כי החברה עלתה על השטח עוד בחודש 2/08 ולא בחודש 4/08 כפי
שהיא טענה. הפניות של התובעים למע"צ ואח"כ גם לחברה נערכו בחודש 4/08, חודשיים לאחר שהחל השימוש בחלקה.

בעניין זה אני מעדיפה את גרסת התובעים על פני גרסת החברה. במכתב מיום 29.4.08 (ובזמן אמת) כבר ציינה התובעת כי עלו על חלקתם לפני כחודשיים, ואני מייחסת לרישום זה משקל ראייתי משמעותי.


גם בעדותו של מנהל החברה בעמ' 28 לפרוטוקול הוא אישר כי החברה הכניסה כלים לשטח בחודש 2/08. בחקירה החוזרת ניסתה ב"כ החברה לערוך מקצה שיפורים או ל"תקן" את תשובתו של העד מטעם החברה, ואינני מקבלת את ניסיון העד לשנות את תשובתו בחקירה החוזרת.

17.
באשר למועד יציאת החברה מהחלקה, אני מעדיפה את גרסת החברה לפיה יצאה משטח התובעים בסוף 6/08. התובעים טוענים כי ראו כי עד שנת 2009 הסתובבו הכלים של החברה בחלקה, ואף צילמו תמונות בשטח. אינני מקבלת את טענתם של התובעים לפיה נותרה החברה בשטח עד שנת 2009.

18.
הפרויקט הוא פרויקט גדול יחסית ומשתרע על פני 10 ק"מ לאורך כביש 90, ועובר בחלקות התובעים כמו גם חלקות של בעלי אדמות וחלקות אחרות. מנהל החברה העיד כי הוא נזקק להכנסת כלים לחלקות אחרות סמוכות והגיע עם בעלי יתר החלקות להסכמות. הוא עומת עם התמונות שצולמו בשטח ומסר כי התמונות של כלי העבודה והמשאיות צולמו בחלקות סמוכות לחלקת התובעים או בשטח ההפקעה שמע"צ הפקיעה מחלקת התובעים, ולא בחלקת התובעים שלא הופקעה.

19.
מהעדויות והתמונות לא הצליחו התובעים להוכיח כי החברה נשארה בחלקתם, או השתמשה בחלקתם עד שנת 2009, לפיכך אני דוחה את טענת התובעים בעניין זה, לפיכך אני קובעת כי החברה השתמשה בחלקת התובעים עד חודש 6/08, ובגין התקופה מחודש 2/08 עד חודש 6/08 מחויבת החברה לשלם לתובעים דמי שימוש בסך 2,000 ₪ בגין התקופה מחודש 2/08 עד 6/08.


בנוגע לסכום של 2,000 ₪, אין מחלוקת כי זהו הסכום שהוצע ע"י התובע למנהל החברה, ואשר מנהל החברה הסכים לו בזמנו. לפיכך בעניין זה יש להעדיף את הסכמת הצדדים בדבר גובה התשלום החודשי על פני הערכת המומחה מטעם בית המשפט בסך 400 ₪ לחודש.

20.
התוצאה מהאמור לעיל היא כי התובעים זכאים לקבל מהחברה סך של 10,000 ₪ בגין השימוש בחלקה במשך 5 חודשים, ומששילמה החברה לתובעים את הסך של 6,000 ₪ שלא היה
שנוי במחלוקת, הרי נותר לחברה לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪.

הנזק:

21.
באשר לנזק הנטען הסתמכות בעלי הדין על חוות דעת השמאים מטעמם, שגם נחקרו בישיבת ההוכחות. מונה כאמור מומחה מטעם בית המשפט, מר עמרי עתריה, שהוא אגרונום ושמאי חקלאי. הוא ביקר בשטח החלקה יחד עם שני השמאים ונציגי הצדדים.

22.
במועד הבדיקה מיום 17.12.09 נמצא כי השטח היה מפונה לחלוטין. המומחה ביחד עם שני השמאים הגיעו כאמור לחלקה, בליווי מחפרון שביצע חפירה מדגמית של חמישה בורות בכל שטח החלקה ועל פי מקומות אותם בחר שמאי התובעים בשטח שנטען כי עליו בוצעו העבודות והיה אמור להיות הניזוק ביותר או המהודק ביותר, ואשר טמונה מתחתיו כנטען פסולת בנייה.


המומחה ציין בחוות דעתו כי בכל החפירות שנערכו בעומק 1.5 מ', התברר כי עומק הקרקע החקלאית עולה על 1.25 מ', וגם מתחת לעומק זה נצפתה אדמה חקלאית פורייה. באף אחד מהבורות לא נמצאה פסולת כמו צמיגים, שרידי סלעים, שאריות בטון, חומר מחצבה, פסולת תשתיות או סימני סולר, או כל פסולת אחרת העלולה להפריע לגידול חקלאי כלשהו בחלקה.


מבדיקתו הויזואלית של המומחה בחלקה אף עולה כי האדמה שנחפרה במקום לא הייתה מהודקת כלל, אלא הייתה מאווררת ובעלת מרקם המתאים לגידולים חקלאיים. יתרה מכך, על פי צמיחת עשבי הבר בחלקה לא נראה כל הבדל בין הצד המערבי של החלקה בו נטען כי בוצעו העבודות ע"י החברה לבין הצד המזרחי. החלקה נמצאה הומוגנית, מיושרת, וראויה לעיבוד על פי כל קנה מידה הנמדד שלא במעבדה.

23.
המומחה כאמור לא נחקר ע"י מי מהצדדים, וממצאיו לא נסתרו כלל. על פי ההלכה הפסוקה יש לייחס לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מעמד בכורה בהיותו זרועו הארוכה של בית המשפט ועומדות לזכותו חזקות המקצועיות, הניטראליות והאובייקטיביות. בעניין זה אינני מקבלת את טענותיו של ב"כ התובעים בסעיף 42 לסיכומיו, אשר מהוות השערות בלבד וטענות ללא כל בסיס בראיות. לא מצאתי כל הצדקה לסטות מההלכה לפיה יש לסמוך על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כטענת ב"כ התובעים, גם אם לא מונה בהסכמה, וגם אם הוא ביקר בשטח בחודש 12/09.

24.
ממצאיו של המומחה לעניין מצב האדמה, אם היא מהודקת אם לאו, אם היא הומוגנית ומתאימה לנטיעה אמורים להיות אותם ממצאים נכון ליום עזיבת השטח ע"י החברה. פער הזמן אינו משחק תפקיד בענייננו, הרי הנתונים בשטח אינם אמורים להשתנות, במיוחד לאור העובדה כי התובעים, לפי הודאתם, לא ביצעו כל פעולות בשטח באותה תקופה, ולא התכוונו לבצע נטיעות, כפי שלא עשו כן בשנים לפני התקופה נשוא המחלוקת.

25.
המומחה גם חיווה את דעתו בכך שלתובעים לא נגרם נזק כתוצאה מדחיית נטיעת החלקה ברימונים לאור העובדה כי שנת 2008 הייתה שנת שמיטה שלא ניתן היה לנטוע בה. יתרה מכך התובעים גם לא נטעו את החלקה בשנת 2009 על אף שמצבה היה מתאים לנטיעה. המומחה גם קבע כי אין צורך לנטוע את החלקה בחיטה לשנה כפי שקבע מומחה התובעים לאור מצבה המתאים של החלקה. המומחה הגיע למסקנה כי לתובעים לא נגרם נזק או הפסד ממשיים, אך אישר תשלום הוצאת סך של 3,500 ₪ לצורך זיבול וטיוב אורגני של החלקה ליתר בטחון.

26.
אומנם המומחה התייחס בחוות דעתו לשאלה של הוצאת חשבונית ע"י התובעים לתשלום סך של 6,000 ₪ בגין דמי השימוש, שאלה שאינה נוגעת למקצועו או מומחיותו של המומחה, אך אין ללמוד מכך משוא פנים של המומחה לטובת החברה.

באשר לדרישות המומחה לקבלת המסמכים על הכנסות התובעים מחקלאות בשנים שעברו, זה היה חלק מתפקידו לשמו הוא מונה. המומחה היה אמור לבחון את טענת התובעים בעניין הפסדי הכנסות מחקלאות לאור העדר האפשרות לנטוע את החלקה כנטען, לפיכך היה אך טבעי כי המומחה יבקש לקבל מסמכים על הוצאות והכנסות מחקלאות בשנים שקדמו לתקופה נשוא המחלוקת. הוא לא חרג מסמכותו, ואין בסיס לטענה כי הוא הפגין גישה שלילית כלפי התובעים.

27.
לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי יש לסמוך על חוות דעת המומחה, במיוחד לאור העובדה כי ב"כ הצדדים בחרו לא לחקור אותו ללא כל הסבר המניח את הדעת, ובחרו דווקא להביא לחקירה את המומחים מטעם.

28.
בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי לא נגרם לתובעים נזק ממשי לחלקה, או הפסד הכנסות כתוצאה מדחיית נטיעת רימונים בחלקה, כנטען על ידם, וכי ההוצאה היחידה שנגרמה לתובעים היא ההוצאה בגין זיבול וטיוב אורגני של החלקה בסך 3,500 ₪.

אחריות מע"צ:

29.
אין מחלוקת כי כל חלקה של מע"צ הצטמצם להפקעת קטע קטן מחלקת התובעים בשטח של כ-25 מ"ר לטובת העבודות בכביש 90.


לצורך ביצוע הפרויקט התקשרה כאמור מע"צ בחוזה עם החברה כקבלן ראשי, ולא הועלה בין השתיים כלל את נושא מיקום הכלים והמשאיות של החברה. מע"צ לא נטלה חלק בדין ובדברים שהיו והוחלפו בין התובעים לחברה, על עף נוכחות המפקח מטעמה בשטח. מע"צ לא ביקשה או הרשתה או הציעה לחברה להשתמש בחלקת התובעים, ובכל פניות התובעים אליה היא הפנתה אותם לחברה הקבלנית. למע"צ לא הייתה ידיעה או שליטה על השימוש שעושה החברה בחלקה או על הנזקים שכביכול נגרמו לחלקה כתוצאה משימוש זה.

20.
בסעיף 17 לחוזה בין החברה למע"צ נקבע מפורשות כי:


"הקבלן יהיה אחראי לכל נזק או אובדן, הנובעים ממעשה או מחדל רשלניים או זדוניים של הקבלן, או תוך הפרת חובה על פי דין או על פי החוזה, שיגרמו תוך כדי ביצוע המבנה או בקרבתו או כתוצאה של העבודה של המבנה, לנקוט את כל האמצעים המעשיים למניעתם".

21.
על פי תנאי החוזה, וכן בהתאם לעובדות בשטח, אין להטיל על מע"צ כל אחריות בגין השימוש של החברה בחלקת התובעים, לפיכך דין התביעה נגדה להידחות.

22.
לסיכום, אני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעים סך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.10 ועד יום התשלום, בפועל מעבר לסכום שכבר שולם לתובעים. כן תשלם נתבעת מס' 1 לתובעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

התביעה כנגד נתבעת מס' 2 נדחית ועל התובעים לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

ניתן היום,
ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4232-09/08 שמואל אביטל, לאה אביטל נ' מרדכי בנימין ובניו בע"מ חברה לעבודות עפר, החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/01/2012)