פסקי דין על אריה לאור ואח' | פסקי דין על הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

22384-03/11 וע     05/02/2012




וע 22384-03/11 אריה לאור ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ו"ע 22384-03-11 לאור נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

תיק חיצוני
:
217384

ועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים


בפני

כב' השופטת
בדימוס רחל גרינברג
- יו"ר
ד"ר נעמי אפטר- חברה
עו"ד אראלה עפרון- חברה


עוררים

אריה לאור ואח'


נגד


משיבה

הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר



החלטה

החלטה זו מתייחסת לערר שהוגש בשמם של שלושה אחים: עמית דוד, גונפור שרה ואחותם המנוחה לאור נעמי. העררים אוחדו לבקשת בא כוחם.
כמו כן נדון בפני
נו עררו של אריה לאור, בעלה של נעמי לאור ז"ל, המעלה שאלה משפטית זהה ועל כן ההחלטה בטענה המקדמית שהעלתה המשיבה בערר הראשון תחול גם עליו.

העוררים נולדו ברומניה שם עברה עליהם תקופת הרדיפות. ארבעתם הגישו תביעות למשיבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). הגשת התביעות הושלמה בשנת 2002 והן נדחו ע"י המשיבה. החלטות הסירוב נשלחו בשנת 2003 אך לא בדואר רשום כדרישת סעיף 7(ב) לחוק הרדיפות.

בעקבות

פסק דין
הרשקו חיים ו- 108 אח' נ' הרשות המוסמכת (ו"ע 1733/07 ורע"א 5512/09) אשר קבע כי הגבלת חופש תנועה על ידי הטלת עוצר בערים רבות בבולגריה וברומניה, עולה, בכפוף לתנאים המצטברים שנקבעו בפסק הדין, כדי שלילת חירות, פנו העוררים במאי 2008 למשיבה והוכרו לפי עילת העוצר כזכאים לתגמולים ממאי 2008.

העוררים לא הסתפקו בהכרה זו וב-2011 הגישו עררים על החלטות המשיבה משנת 2003 לדחות תביעותיהם. בתביעות המקוריות נטענו עילות נרדפות נוספות על עילת העוצר: אלימות נאציונל-סוציאליסטית, שלילת חירות והלכת הפחד (כל עורר והעילות העולות מסיפור קורותיו) וכולם עותרים לקבלת תגמולים למפרע מיום הגשת התביעות ב- 2002.

המשיבה מתנגדת לשמיעת העררים ועותרת למחיקתם על הסף בשל האיחור בהגשתם – החלטות הדחייה ניתנו ב- 2003 ולדעת המשיבה הפכו חלוטות ולא ניתן לערור עליהן.

כמו כן נטען לגבי כל העוררים כי קיימת אינדיקציה ברורה להיותם מודעים להחלטות המשיבה על אף שלא נשלחו בדואר רשום, ולא עררו עליהן במשך שנים. במיוחד מדגישה המשיבה את פניות העוררים משנת 2008 להכיר בהם כנרדפים מכוח עילת העוצר מבלי להזכיר כלל את העילות האחרות נשוא הערר.

באת כוח העוררים טוענת מאידך כי יש לדון בעררים לגופם וזאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א 3109/05 (ת-א) הרשות המוסמכת נ' מרלן שכטר ואח' (להלן פס"ד מרלן שכטר) וע"א 1232/09 (ת-א) הרשות המוסמכת נ' חיים חיימוביץ (להלן פס"ד חיימוביץ), לפיה במקרים בהם הודעות הדחייה לא נשלחו בדואר רשום, לא מתחיל מניין הימים להגשת העררים והמשיבה מנועה מלטעון לשיהוי בהגשתם. כמו כן נקבע כי אין נפקות לשאלה אם העורר ידע בפועל על הודעת הדחייה ו/או היה מיוצג ע"י עורך דין.

דיון

א.
המשיבה מפנה לנסיבות הספציפיות המאפיינות את העררים שבפני
נו:

העוררים היו ועודם מיוצגים מתחילת ההליך ואילך ע"י משרד עורכי דין ובר- יעקובוביץ וההתכתבות בין העוררים למשיבה, כולל ההודעות על דחיית התביעות, נעשתה באמצעות המשרד הנ"ל.

לימים, במאי וביוני 2008, הוגשו בשם העוררים באמצעות אותם עורכי דין, בקשות למשיבה בנוסח זהה שכותרתן "פניה מחודשת" ותוכנן: הגשת תביעה מחודשת בעקבות פס"ד הרשקו (ו"ע 1733/07) להכרה לפי חוק הרדיפות בעילת עוצר. כל העוררים הוכרו כבקשתם, נקבעו להם אחוזי נכות ותגמוליהם שולמו ממאי 2008. גב' נעמי לאור הלכה בינתיים לעולמה ותגמוליה שולמו לבעלה מר אריה לאור.

ב.
סעיפי החוק הרלוונטיים:


חובת הרשות לשלוח החלטותיה בדואר רשום קבועה בסעיף 7(ב) לחוק הרדיפות

"הודעה על החלטת הרשות המוסמכת תישלח למבקש בדואר רשום...".


המועדים הקבועים בחוק להגשת ערר –

סעיף 17(א) "הרואה עצמו נפגע ע"י החלטת הרשות המוסמכת רשאי לערור עליה לפני ועדת העררים תוך 30 ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערר לתקופה נוספת שלא תעלה על ארבע עשר יום."


ראה גם תקנה 2(א) לתקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בועדת הערר) תשל"ג- 1973 החוזרת על הוראות סעיף 17 הנ"ל.

תקנה 28 קובעת כי הועדה אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת הערר מעבר ל- 14 יום; "הועדה או היושב ראש שלה רשאים, מטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתם, להאריך כל מועד שנקבע בתקנות אלה או על פיהן, למעט תקנה 2(א)."


ג.
סד המועדים הנוקשה להגשת ערר ללא יכולת להארכה מחד גיסא, ומחדלה של המשיבה במילוי חובתה לשלוח החלטותיה בדואר רשום מאידך גיסא, היוו את הרקע והבסיס למדיניות השיפוטית שנקבעה בפסקי הדין הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי, היינו, על סעיף 7(ב) יחול כלל ההמצאה של דבר הדואר הרשום ולא די בעמידה בכלל הידיעה לפיו החלטת הרשות הגיעה לידיעת ניצול השואה.

בפס"ד מרלן שכטר שניתן ב- 2007 נאמר:
"המסקנה המתבקשת משילוב סעי' 7(א) ו-17 לחוק היא שמניין הימים להגשת ערר טרם החל...משלא נשלחו ההודעות בדואר רשום – אין הן נחשבות כאילו הגיעו לעוררים, ולכן, לא חל כל איחור בהגשת העררים לגבי מי מהם."
(פיסקה 4(ב) לפסק הדין).

פס"ד חיימוביץ (ע"א 1232/09) דן באותה סוגיה ושם נדונה השאלה האם ניתן להחיל את כלל הידיעה על מקרים בהם העוררים היו מיוצגים וקיימת אינדיקציה ברורה לכך שהחלטת המשיבה הובאה לידיעתם. בית המשפט השיב על כך בשלילה בראותו לנגד עיניו את אופיו הסוציאלי של חוק הרדיפות ומתוך מגמה להימנע מהבחנה "בין מי שמיוצג לבין מי שאינו מיוצג. כך גם יכול וימצא קושי ותתגלה מחלוקת במקרה ספציפי זה או אחר, אם אכן לא אמור להיות חולק על ביצוע המסירה, אם לאו." (פיסקה 4 לחוות דעתו של אב"ד כב' השופט שנלר).


ד.
למותר לציין כי ועדת העררים בת-א אימצה פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי ונוהגת לפיה. עם זאת ולאחר שבחנו את הנסיבות בהן הוגשו העררים שבפני
נו, איננו סבורים כי הם נופלים בגדר המקרים אליהם מתייחסת ומכוונת פסיקת ביהמ"ש המחוזי, וזאת מן הטעמים הבאים;


ה.
תחילה נחזור ונציין את העובדות הרלוונטיות המייחדות את העררים דנן:

אין חולק כי משרד עורכי דין ובר-יעקובוביץ מטפל בעניינם של העוררים מול הרשות משנת 2000 ועד היום. כמו כן ברור מהאמור בפני
ות המחודשת למשיבה מ- 2008 כי ההחלטות הקודמות היו ידועות לב"כ העוררים ואף על פי כן לא ערר עליהן בפני
ה המאוחרת למשיבה.
כמו כן, והוא העיקר בעיננו, העררים הוגשו לאחר שהמשיבה הכירה בעוררים, לבקשתם, כנרדפים על סמך עילת העוצר ומשלמת להם תגמולים ממאי 2008.


ו.
העולה מן האמור הוא כי זכותם המהותית של העוררים להכרה לפי חוק הרדיפות מולאה. דרישתם כיום להכרה בעילות נוספות נועדה לאפשר להם קבלה רטרואקטיבית של תגמולים משנת 2002 ולא רק מ- 2008.
בנסיבות אלה אין מקום, לדעתנו, לראות במחדל של המשיבה שקדם להכרה ולתשלום התגמולים, דלת פתוחה להגשת עררים בגין עילות נוספות תוך התעלמות מהשיהוי הבלתי סביר בהגשתם.


יש להדגיש כי בשונה מעניינם של העוררים דכאן אשר הוכרו כאמור, המשיבים
מרלן שכטר ואח' וחיימוביץ ואח' לא הוכרו כלל כנרדפים וביהמ"ש סבר שלא יהא זה צודק למנוע מהם מימוש זכותם לפי חוק הרדיפות בשל מחלוקת דיונית בנושא שיהוי בהגשת הערר – ראה פיסקה 5 לחוות דעתו של כב' השופט שנלר.

ז.
לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות בהן עסקינן יש לקבל עמדת המשיבה ולמחוק את העררים על הסף בשל השיהוי בהגשתם תוך שימת דגש לשיהוי משנת 2008 ועד להגשת העררים ב- 2011.

מזכירות הועדה תשלח את ההחלטה לצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, בשאלה
משפטית בלבד.

__________

______________
ד"ר נעמי אפטר
עו"ד אראלה עפרון


ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








וע ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים 22384-03/11 אריה לאור ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר (פורסם ב-ֽ 05/02/2012)