פסקי דין על עובדיה נגר | פסקי דין על שושנה אלנג'ר | פסקי דין על אספה אסף אברהם | פסקי דין על אילנה אברהם | פסקי דין על שלום לוי ואח' |

6348-09/11 תק     29/01/2012




תק 6348-09/11 עובדיה נגר, שושנה אלנג'ר נ' אספה אסף אברהם, אילנה אברהם, שלום לוי ואח'








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 6348-09-11 נגר ואח'
נ' אברהם ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון
ברק


התובעים

1
.
עובדיה נגר

2
.
שושנה אלנג'ר


נגד

הנתבעים
1.אספה אסף אברהם
2.אילנה אברהם
3.שלום לוי
4.שלמה לוי




פסק דין



1.
א.
התובעים הינם בעלים של דירה בקומה שנייה של הבניין ואילו הנתבעים
1, 2 (להלן: "הנתבעים") הינם בעלי דירה בקומה הראשונה של הבניין.
דירת הנתבעים הייתה קודם לכן בבעלות המנוחים לוי שלום ולוי נדרה, ז"ל (להלן:"המנוחים"), אך בפועל רכשו הנתבעים את הדירה מיורשי המנוחים – שלום לוי (להלן:"שלום") ושלמה לוי (להלן:"שלמה").


ב.
א)
לאור העובדה, שהנתבעים הם הבעלים האחרונים של הדירה בקומה הראשונה, הגישו התובעים תביעה זו נגד הנתבעים בדרישה לחייב אותם לשלם להם עבור תוספות בנייה שבוצעו בדירתם – תוספות אשר בוצעו בתשתית קודמת שהוכנה על ידי התובעים.
דבר הגשת התביעה הגיעה לידיעתם של שלום ושלמה ובעקבות כך, הגישו הם בקשה לבית המשפט להצטרף כנתבעים נוספים בתביעה זו – משום שלדעתם הם צד דרוש לתביעה על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת
בין כל הצדדים.

ב)
לאחר שבקשת שלום ושלמה הועברה לתגובת התובעים – צורפו הם כנתבעים נוספים לתביעה זו ולכן ב

פסק דין
זה יכריע בית המשפט בין תביעת התובעים ובין טענות כל הנתבעים.


2.
התובעים מבקשים לחייב הנתבעים לשלם להם סך של 22,500 ₪ בתוספת הוצאות – זאת בהעלותם הטענות העיקריות הבאות:

א.
מתשובת התובעים לכתב ההגנה של הנתבעים עולה, שביום 10.8.72 הוציאו התובעים והמנוחים תוכניות בניה וחתמו על חוזים עם קבלנים לבניית 3 תוספות בניה.
בשנות השבעים בנו התובעים תוספת לדירתם ומאחר והמנוחים לא היו מעוניינים באותה עת לבנות גם הם תוספת, נשאו התובעים לבדם בכל עלויות הבניה של התוספת, כולל: קידוחים, עמודי יסוד, עמודי תמיכה ותקרה, כאשר תוספת זו כוללת תשתית העשויה לשמש גם את המנוחים או מי שיבוא במקומם.
לטענת התובעים, עלות הקמת התשתית עומדת ע"ס 44,000 ₪ - זאת בהסתמך על הצעת מחיר ולכן, מבקשים הם לחייב הנתבעים במחצית הסכום הנ"ל.

ב.
לפני חודשים מספר, רכשו הנתבעים את דירת המנוחים משלום ושלמה והנתבעים החלו לבצע עבודות בניה לצורך השלמת התוספת, תוך שהם עושים שימוש בתשתית שנבנתה ומומנה על ידי התובעים.
התובעים פנו אל הנתבעים וכן אל שלום ושלמה – עוד בטרם הושלמה עסקת הרכישה- בדרישה לשלם להם את עלויות בניית התשתית, אך הנדרשים סירבו לשלם את שדרשו התובעים.

3.
כל הנתבעים (כולל שלום ושלמה) הגישו כתב הגנה משותף, בו סבורים הם שיש לדחות תביעת התובעים – זאת, בין היתר, בהסתמך על הטענות הבאות:

א.
תביעת התובעים התיישנה, יען כי התביעה מבוססת על אירוע שאירע בשנת 1973.


ב.
א)
הנתבעים רכשו הדירה משלום ושלמה בתום לב במצבה כפי שהיא ואין הם חבים דבר לתובעים ואם הייתה לתובעים עילת תביעה – עליהם להפנותה כלפי שלום ושלמה, בהיותם יורשי המנוחים ובהיותם המוכרים של הדירה לנתבעים.
שלום ושלמה מאשרים את העובדה, שהתובעים אכן בנו תוספת בניה – כאמור- אך למנוחים לא היה כל צורך בתוספת בניה ורק מתוך מגמה לשמור על יחסי שכנות תקינים עקב בקשת התובעים וכדי להקל על ההצעה הכספית הצפויה, הסכימו המנוחים להיכנס להוצאות וממנו מכספם ושלמו לעירייה ולבנאים עבור הוצאות היתרי בניה כתשלום אגרות ומימון חלקם בבניית שלד התוספת והתשתית הנדרשת, שכלל גם רצפה וגם את הקירות מסביב עד לגובה חגורת החלונות, מערכת חשמל וביוב וכך שלמו המנוחים למבצעי הבניה את כל המגיע להם בגין הבניה.



ב)
הנתבעים מציינים גם, שכל זמן שהמנוחים היו בחיים, לא באו התובעים בדרישה כספית כלשהי ובעצם לא הייתה הצדקה לדרישה כספית, משום שהמנוחים שילמו את הנדרש מהם ולכן לא חבים המנוחים ו/או הנתבעים דבר.

4.
התובעים הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה של הנתבעים ומכתב התשובה עולות עובדות, שהתובעים כלל לא ציינו אותן בכתב התביעה.
בכתב התשובה מאשרים התובעים, שאכן המנוחים הסכימו לשלם עבור בניית הרצפה ועובדה זו, כשלעצמה, אשר כלל לא נאמרה בכתב התביעה, כבר יש בה כדי להפחית מהסכום הנתבע על ידי התובעים.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את חומר הראיות, כפי שזה הוגש לבית המשפט, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות – זאת מהנימוקים הבאים:

א.
מחוזה מכר, שצורף לכתב ההגנה עולה, שהנתבעים רכשו הנכס הנדון בתביעה זו ביום 29.8.10 והנכס נמסר להם בפועל ביום 1.5.11 (ראה סעיף 4.1 לחוזה המכר) ומעובדות כתב התביעה עולה, שהנתבעים החלו לבצע עבודות בניה לצורך השלמת התוספת לפני מספר חודשים.
עם זאת, עולה גם, שתוספות הבנייה שביצע התובע – בוצעו בשנות השבעים בעת שהמנוחים היו בעלי הנכס ומכאן, שאם התובע ניהל מו"מ עם המנוחים בדבר התוספת וכיצד ומתי ישתתפו הם באותה תוספת – אין התובע יכול לבוא בדרישה אל הנתבעים,
אשר רכשו את הנכס בשנת 2010 והם עצמם לא היו בזמן הוספת התוספת על ידי התובע והם עצמם לא היו מעורבים כלל במו"מ שניהל התובע עם המנוחים.

ב.
התובע לא הוכיח, שהנתבעים ביצעו תוספות לפני מספר חודשים. בחוזה המכר אין גם כל התחייבות של הנתבעים לשאת בהוצאות תוספת הבניה ובהסכם גם לא נאמר, שבשלב כלשהו על מי מהצדדים לשאת בהוצאות התוספת הנטענות על ידי התובעים.



ג.
א)
הנתבע 1 – מר אספה אסף אברהם
- העיד בבית המשפט, שהוא רכש הנכס ובזמן הרכישה נאמר לו שהכל שולם לעניין התוספת וטענתו לא נסתרה.
הנתבע הנ"ל גם לא ביצע את עבודות כל התוספת הנטענת על ידי התובע, אלא לטענתו הוא השלים קורה של חלון ואת החלון עצמו וקודם לכן, הכל היה קיר. (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 6- 7).


ב)
לא רק שטענתו של הנתבע הנ"ל לא נסתרה, אלא שלדברי שלום, אכן התובע בא בדרישה אל המנוחים להשתתף בתוספת, אך מאחר והמנוחים לא היו זקוקים להוספת התוספת, סוכם על ידי
התובע והמנוחים, שהם ישלמו המסים החלים על התוספת – זאת על מנת להשתתף בעמודים והיסודות שנבנו.
שלום מוסיף וטוען, שהם שילמו לקבלן בנפרד עבור בניית הרצפה וקירות מסביב לכל הבית עד לגובה החלונות, פתחו דלת יציאה למרפסת וכך הייתה קיימת תוספת זו 40 שנים.
להמחשת תוספת הבנייה, כפי שבוצעה הוגשה התמונה נ/1.

ג)
שלום העיד גם, שאותה מרפסת שהוספה על ידי המנוחים כבר שימשה את המנוחים עוד בשנת 1979 עת נפטרה אימו ואביו המנוח חי עד שנת 2001 ובמהלך שנים אלה לא דרש התובע תשלום.
לא רק זאת, אלא נטען על ידי שלום, שבשנת 2002 – שנה לאחר פטירת אביו המנוח- הושכרה הדירה ובעת שהדירה הושכרה,
כבר אז הושכרה עם התוספת. (ראה עדותו של שלום בעמ' 2 לפ')


ד.
א)
צודק התובע בטענתו, שכל עוד לא השתמשו המנוחים ולא ביצעו התוספת – טרם החלה תקופת ההתיישנות, ברם כפי שעולה מעדותו של שלום – עדות שלא נסתרה- את התוספת החלו המנוחים לבצע עוד בשנת 1979 וכבר אז היה צריך התובע לדרוש את המגיע לו – אם אכן סבר התובע שהמנוחים לא השתתפו בצורה כלשהי בתשלום עבור התוספת שהם החלו לבצע.
היות והתובע לא דרש עם תחילת ביצוע עבודות התוספת – הרי שמאז ועד יום הגשת התביעה חלה תקופת ההתיישנות לדרישת התשלום הכספי.

ב)
הנתבעים צרפו לכתב ההגנה מסמך המצביע על כך, שביום 22.11.72 נדרש שלום לשלם אגרת בנייה והיא גם שולמה בפועל. (ראה המסמכים שצורפו לכתב ההגנה).
הנתבעים גם צרפו חוזה שכירות מיום 30.4.09 ובו צוין במפורש שהשכירות כוללת הרחבת מרפסת גדולה, כך שאינני מקבל טענת התובע, שרק לפני מספר חודשים החלו הנתבעים לבצע עבודות התוספות.


ה.
א)
התובע "ישן" על זכויותיו ואם סבר התובע שמגיעה לו עדיין השתתפות
בתוספת בניה שביצעו או יבצעו המנוחים, היה עליו לפנות מבעוד מועד.
אין ספק, שפניה לאחר שנים רבות כל כך, מנעה מהנתבעים להביא ראיות רלוונטיות ובכך הורע מצבם– אם כי די בראיות שצרפו הנתבעים לכתב ההגנה, על מנת לתמוך בשתי טענות עיקריות שהעלו: הטענה הראשונה, שדבר ההשתתפות בתוספת העתידית של הבניה סוכמה בין התובע ובין המנוחים – סיכום שהיה מקובל על שני הצדדים וכתוצאה מכך, גם לא תבע התובע במהלך השנים השתתפות כלשהו מהמנוחים.
הטענה השנייה,
התוספת הוספה עוד בחיי המנוחים ואם סבר התובע שתנאי בניית התוספת כרוכה בתשלום – היה על התובע כבר אז לפנות אל המנוחים לבקש את חלקו ומשלא ביקש – אות וסימן הוא, שאכן הייתה הסכמה בין הצדדים להסתפק באותו תשלום ששולם בפועל על ידי המנוחים בעת ההיא.

ב)
מכל מקום, התובע לא הוכיח זמן הוספת התוספת, קל וחומר שלא הוכיח שאותה תוספת הנטענת על ידו הוספה על ידי הנתבעים מאז רכשו הנתבעים את הנכס משלום ומשלמה ולכן, כנגד הנתבעים אין לו לתובע עילת תביעה.
עם זאת, עלי להוסיף, שאם אכן החלו הנתבעים לבצע תוספות בניה לאחר שרכשו את הנכס ואם היה סבור התובע, שעליהם לשאת בחלק מהוצאות הבניה ששילם, הרי שהייתה לו לתובע האפשרות לתבוע תרופה מהירה על ידי הגשת תביעה לבית המשפט ולבקש צו מניעה נגד הנתבעים להתחיל ו/או להמשיך בבניית תוספת הבניה, אך גם זאת לא עשה התובע.

ג)
כפי שציינתי לעיל, התנהלותו של התובע באי מיצוי זכויותיו – אם סבר שיש לו זכויות כאלה והיה על המנוחים לשלם לו ההשתתפות בהוצאותיו- עולה כדי שיהוי ויש לפרש את הימנעות התובע מלנקוט בצעדים ופעולות במהלך שנים רבות, שהתובע סבר עוד קודם לכן, שאכן המנוחים מילאו את חובתם בהתאם למה שהוסכם בין התובע ובין המנוחים.
מדובר באירוע שהתרחש לפני שנים רבות וחלוף הזמן יוצר קשיים אובייקטיבים – ראיתים – ומשנה את מצבם של הנתבעים לרעה ומונע הבאת ראיות ועדויות של צדדים שהיה להם קשר ישיר עם הטענות אותן העלה התובע בכתב התביעה.

5.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה ולאור העובדה, שהתובע היה מודע לבניית התוספת כבר לפני שנים – כפי שעולה מהנימוקים דלעיל- והתובע לא עשה דבר כדי למנוע תוספת בנייה זו – לא באמצעות שליחת התראה למבצעי העבודה או הגשת תביעה למנוע ממבצעי העבודה להתחיל ו/או להמשיך בביצוע עבודה, הרי שבהעדר מחאה במשך שנים והשתהות ארוכה עד להגשת התביעה מלמדת שהתובע זנח את תביעתו או שהתובע הסתפק בהסדר שהושג בינו ובין המנוחים.
מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את תביעת התובע.
לאור התוצאה אליה הגעתי – של דחיית התביעה - הרי
שמן הדין היה לחייב התובע בהוצאות משפט, ברם מאחר ובית המשפט רואה במקרה זה מקרה מיוחד – כפי שנומק לעיל- הגעתי למסקנה, שיש לילך במקרה זה לפנים משורת הדין ובשל כך אין אני מחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 29.1.12 (ו' בטבת התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 6348-09/11 עובדיה נגר, שושנה אלנג'ר נ' אספה אסף אברהם, אילנה אברהם, שלום לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 29/01/2012)