פסקי דין על אהרן בלזר | פסקי דין על ענת בוקסנבוים-בלזר | פסקי דין על דוד ניר

1488-01/12 רעא     08/02/2012




רעא 1488-01/12 אהרן בלזר, ענת בוקסנבוים-בלזר נ' דוד ניר








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 1488-01-12 בלזר ואח' נ' ניר

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
מנחם רניאל

מבקשים
1
.
אהרן בלזר

2
.
ענת בוקסנבוים-בלזר


ע"י ב"כ עו"ד שרגא בלזר


נגד

משיב
דוד ניר


ע"י ב"כ עו"ד מאיר מור
ו/או אהרן מרגלית



החלטה


המבקשים רכשו ממר שלמה הודסמן, החייב למשיב (להלן: החייב), דירה לפי הסכם מיום 7.12.10 תמורת סך של 1,030,000 ₪, מהם שולמו 910,000 ₪ באמצעות משכנתא והיתרה מאמצעים עצמיים. לדבריהם, שילמו את כל הסכומים המגיעים לחייב עד סוף ינואר 2011. ביום 24.3.11 הטיל בית משפט השלום עיקול זמני על הכספים המגיעים לחייב מאת המבקשים, והעיקל הומצא למבקשים בו ביום. ביום 30.3.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול העיקולים, ובה טענו ששילמו לחייב את מלוא תמורת הנכס עוד לפני העיקול, ואין בידם כספים נוספים שעליהם להעביר לחייב. ביום 8.5.11 הגיש המשיב בקשה לאישור העיקול, שעל פי הדין נדונה כתביעה. לדברי המבקשים, תביעה זו לא הומצאה להם עדיין, אבל הם צירפו העתקה והתייחסו אליה. במסגרת תביעה זו, ביקש המשיב לשום את הדירה, בטענה שהמחיר המוסכם אינו משקף את שוויה האמיתי. למרות התנגדות המבקשים החליט בית משפט השלום בחיפה (השופטת נסרין עדוי) לצוות על העמדת הדירה לבדיקת השמאי לשם בירור שוויה. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לרשות ערעור. המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי יש לברר האם אין מדובר בעיסקה למראית עין, ולשם כך נחוצה שומת הנכס.

אציין, כי צו העיקול היה למעשה שני צווי עיקול. האחד, צו עיקול הזכויות בדירה, הידועה כחלקה 42/8 בגוש 10759 הרשומים על שם החייב, והשני עיקול הכספים והזכויות המגיעים לחייב מאת המבקשים. לא אדון בשאלת תוקפו של צו העיקול על הדירה, אל מול הערת אזהרה לטובת המבקשים ולטובת בנק לאומי למשכנתאות. כל הדיון מתנהל במסגרת בקשה לאישור עיקול, המוגשת במסגרת צו העיקול
של הכספים והזכויות המגיעים לחייב מאת המבקשים.

אומר כבר עתה, כי למרות כל טענות המשיב בדבר היות העיסקה שבין המבקשים לחייב עיסקה למראית עין, דין החלטת בית משפט השלום להתבטל, מכיוון שניתן בה צו החורג מהשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואשר אינו משרת את בירורן. לפיכך, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להתייחס לאפשרות שאדון בבקשה כבערעור, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור, דן בבקשה כבערעור, ומקבל את הערעור.

כאמור, הצו ניתן במסגרת בקשה לאישור עיקול. לפי תקנה 378, שלשונה כדלקמן:

378. מחזיק שלא הודה
(א)
לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל תוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב)
דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי הענין.

כעולה מסעיף 17 לבקשה לאישור עיקול שהוגשה על ידי המשיב, היא הוגשה רק משום שהמבקשים לא השיבו כל תשובה ולא הודיעו כי בכוונתם להתנגד לצו העיקול. לפי תקנה 376, היה על המבקשים להשיב לעיקול ולהודיע אם הם מבקשים להתנגד לעיקול. כפי שפורט לעיל, במקום להשיב לעיקול, ולהודיע אם הם מתכוונים להתנגד לצו העיקול, הגישו המבקשים, 6 ימים לאחר המצאת צו העיקול לידיהם, בקשה לביטול העיקול שבה טענו ששילמו את כל הכספים שהיה עליהם לשלם, וכי אין הם חייבים דבר. מכאן, שהדבר העיקרי שעל בית המשפט לברר, בעת הדיון בבקשה לאישור עיקול הוא האם בקשתם לביטול העיקול, שבה כללו את טענתם שאינם חייבים דבר, דינה כתשובה לעיקול, או שאין דינה כתשובה לעיקול. אם יוחלט שאין זו תשובה לעיקול, יחליט בית המשפט האם יש לאשר את העיקול לנוכח העובדה שבפועל נמסר המידע הכלול בתשובה לעיקול. מלבד זאת, בודאי ידון בית המשפט גם בשאלה האם לא החמיץ המשיב את השעה להגשת בקשה לאישור עיקול, שעה שהגיש את הבקשה 45 ימים לאחר שהמציא למבקשים את צו העיקול, ללא בקשה להארכת מועד המראה טעם מיוחד, בעוד תקנה 378 קובעת שהמועד להגשת בקשה לאישור עיקול הוא 15 יום מתום המועד שנקבע לתשובת המחזיק. שומת הנכס אינה דרושה לבירור אף אחת משאלות אלה.

אין קשר בין הטענות בדבר כשרות העיסקה לבין הטענות שעל בית המשפט לברר במסגרת הבקשה לאישור העיקול שבפני
ו. לפיכך, לא היה על בית המשפט להיעתר לבקשה לשום את הדירה במסגרת הבקשה לאישור העיקול המונחת בפני
ו.

אציין, כי לפי תקנה 378 היה ניתן להגיש בקשה לאישור עיקול גם כדי לתקוף כבלתי נכונה את תשובת המחזיק שאינו מחזיק בנכסי החייב, אבל זו בקשה שלא הוגשה. הבקשה המצוייה בפני
בית המשפט היא בקשה לאישור עיקול עקב אי מתן תשובה לעיקול. רק בבקשה זו על בית המשפט לדון.

למשיב טענות רבות בדבר היות העיסקה בין המבקשים לחייב עיסקה למראית עין, כפי שפירט בתשובתו. אין הוא חייב לוותר על טענות אלה, שאיני רואה צורך לעסוק בהן במסגרת בקשה זו. אם יגיש תובענה לביטול העיסקה, יוכל להעלות את טענותיו. הוא לא הגיש תובענה לביטול העיסקה. כל שהגיש הוא בקשה לאישור העיקול. זו מסגרת הדיון ואין הוא זכאי במסגרת דיון זה אלא לסעדים המשרתים את הדיון באותה בקשה.

אם אכן צודק המשיב בטענתו שמדובר בעיסקה למראית עין, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), הרי חוזה כזה הוא בטל. אם החוזה בטל, אין המבקשים חייבים לחייב דבר לפי ההסכם, וצו העיקול שהוטל על הכספים המגיעים מהמבקשים לחייב לפי ההסכם דינו להתבטל, בהעדר הסכם. לכן, גם אם היתה מוגשת בקשה לאישור עיקול אחרת, הטוענת כדברי המשיב, שמדובר בהסכם למראית עין לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), גם אז לא היה צריך בית המשפט לתת את הצו המבוקש, במסגרת בקשה לאישור עיקול, משום שגם בהנחה שתתקבל טענת המשיב, יתבטל צו העיקול בהעדר מקור לזכות החייב לכספים מן המבקשים.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת נסרין עדוי) מיום 5.12.11 להעמדת הדירה לבדיקת שמאי מטעם המשיב.

המשיב ישלם למבקשים הוצאת הבקשה בסך 4,640 ₪. המזכירות תחזיר למבקשים את העירבון שהופקד על ידם.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 1488-01/12 אהרן בלזר, ענת בוקסנבוים-בלזר נ' דוד ניר (פורסם ב-ֽ 08/02/2012)