פסקי דין על מילה רוזנפלד | פסקי דין על עיריית צפת | פסקי דין על אילן שוחט | פסקי דין על ארקדי בארסט ואח' |

17206-07/09 א     07/02/2012




א 17206-07/09 מילה רוזנפלד נ' עיריית צפת, אילן שוחט, ארקדי בארסט ואח'








בית משפט השלום בקריית שמונה




ת"א 17206-07-09 רוזנפלד נ' צפת

תיק חיצוני:


בקשה מס'
79

בפני

כב' השופט
מרדכי נדל

מבקשת/תובעת
מילה רוזנפלד


נגד


משיבים/נתבעים

1. עיריית צפת
2. אילן שוחט
3. ארקדי בארסט
4. מדינת ישראל – משרד הקליטה


החלטה


1)
התובעת מנהלת ומפעילה את מוזיאון "בית-הבובות" בשטח שיפוטה של הנתבעת (עיריית צפת
) החל משנת 1995 – מוזיאון אשר הוקם לזכרה של בתה המנוחה של התובעת
, מילה ז"ל , אשר נקטפה באיבה בפיגוע טרור בשנת 1994 .

2)
בתאריך 23.7.2009 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה כספית להשבת כספים אותם קיבלה הנתבעת , לטענתה , ממשרד הקליטה שלא כדין בין השנים 2004 – 2009 בסך כולל של 144,000 ₪ . בתאריך 31.1.2010 הגישה התובעת
לביהמ"ש בקשה לתיקון כתב התביעה ובמסגרתה עתרה לצירופם של שלושה נתבעים נוספים – האחת , מדינת ישראל/משרד הקליטה , השני את ראש עירית צפת (מר אילן שוחט
) והשלישי את סגן ראש עירית צפת ומחזיק תיק הקליטה בנתבעת (מר ארקדי בארסט) , אשר לגרסתה של התובעת , פעלו מתוך שיקולים זרים על מנת למנוע מהתובעת מלקבל את חלקה היחסי בתקציב המועבר לנתבעת באמצעות משרד הקליטה .

3)
בשל היותם עובדי ציבור הורה ביהמ"ש בהחלטתו מיום 15.6.2010 על קיום ישיבת הוכחות שבה תוכרע סוגיית צירופם כבעלי-דין בהתאם להוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש) . כמו כן , הורה ביהמ"ש לנציג משרד הקליטה וכן לה"ה בארסט ושוחט להגיש תצהירים מטעמם טרם קיום ישיבת ההוכחות בעניין צירופם של השניים כבעלי דין .
בהחלטתי מיום 14.6.2010 קבעתי , כי בראש ובראשונה

יש לדון ולהכריע בסוגיית צירופם של המשיבים אילן שוחט
וארקדי בארסט כבעלי דין נוספים בתיק זה בהתאם להוראות סעיפים 7ג(א)
ו – 7א(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)
. בהחלטתי זו ציינתי , כי בבקשת התובעת , אשר הוגשה כחצי שנה לאחר הגשת כתב התביעה , לא פורטו הנימוקים לבקשה לצירופם של הנתבעים המבוקשים בשלב כה מאוחר . עוד ציינתי בהחלטתי זו , כי התובענה מצויה בשלב טרומי ביותר ולפיכך, אין בידי מותב זה הכלים לקבוע האם ה"ה שוחט ובארסט פעלו מתוך כוונה לגרום לתובעת נזק , או שלחילופין פעלו בשוויון נפש לאפשרות כי אכן ייגרם לתובעת נזק כתוצאה מההתנהלות המיוחסת לעירייה .

4)
אי לכך , הוריתי על קיום דיון הוכחות במעמד הצדדים בו תבחן סוגיית צירופם של ה"ה שוחט ובארסט לאחר הגשת תצהירים מטעם הצדדים (לעניין קיום דיונים בביהמ"ש במקרים כגון דא ראה : ע"א 1927/10 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ ואח'
נ' עו"ד רשף חן ואח'
מיום 24.11.2011) . עוד קבעתי במסגרת אותה החלטה , כי בכל הנוגע לצירופם של משרד הקליטה /או מדינת ישראל כבעלי דין נוספים , הרי שצירופם היה חיוני למצער כבר בעת הגשת כתב התביעה הראשון , וזאת מאחר וכתב התביעה מעורר סוגיות משפטיות ועובדתיות הדדיות הן כלפי עירית צפת והן כלפי משרד הקליטה . אי לכך , הוריתי לתובעת להמציא לפרקליטות המדינה את כלל כתבי הטענות בתיק למשרדי פרקליטות מחוז צפון בנצרת וכן להגיש תצהיר מטעם האורגן הממונה על תחום הקליטה . במהלך הדיון בתאריך 2.11.2011 וכן בהחלטתי מיום 8.11.2011 ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים לפיה הבקשה לצירוף שלושת הצדדים הנוספים תידון לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעמם ומבלי לקיים דיון נוסף שבו ייחקרו המצהירים בביהמ"ש .

5)
בסיכומיה וכן בארבעה תצהירים אותם הגישה התובעת לביהמ"ש ביום 21.7.2010 נטען , כי ה"ה בארסט ושוחט הינם נושאי משרה בעיריית צפת
, אשר עושים שימוש לרעה בתפקידם ומונעים בכח השררה את העברת הכספים לחזקתה של התובעת ואף פועלים בדרכים לא דרכים כנגד המוזיאון תוך הגדלת שיעור המיסים המוטלים על המוזיאון משיקולים פוליטיים זרים . לטענת התובעת , בין מר בארסט לבין בן-זוגה , מר ולדימיר וייסמן , קיימת מערכת יחסים קשה ביותר שמקורה בסכסוך כספי שנתגלע בין השניים , וכי מסיבה זו עושה מר בארסט כל אשר לאל ידו על מנת לבוא עימה נקם באופן אישי . התובעת אף מוסיפה וטוענת , כי מעשיהם של ה"ה בארסט ושוחט לא נעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני כעובדי ציבור , אלא מתוך כוונת מכוון לגרום לתובעת נזק של ממש תוך חריגה מחובת תום הלב המוטלת עליהם כעובדי ציבור וכאורגנים של הרשות המקומית . התובעת אף מבקשת להיבנות בסיכומיה מתצהירו של ראש העיר צפת בין השנים 2003 – 2008 , מר ישי מימון , בו נטען , כי המוזיאון לא חויב לשלם מיסים לעיריית צפת
עד למועד תחילת כהונתו של מר שוחט נוכח מטרותיו החינוכיות והציבוריות . עוד גורסת התובעת , כי
מהקלטות של שיחות להן היה שותף בעלה עולה , לכאורה , כי ה"ה בארסט ושוחט הבהירו שבכוונתם לפעול לסגירת המוזיאון ככל שתוגש על ידי בעלה תלונה כנגד השניים במשטרת ישראל .

6)
אליבא דטענת עיריית צפת
, הוראות הסעיפים 7א(א) ו – 7ג' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכן הוראות תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) , תשס"ו – 2006 מקימות הן למר שוחט והן מר בארסט חסינות מוחלטת ביחס להתנהלותם האישית במהלך עבודתם מתוקף היותם עובדיה של רשות ציבורית , ולפיכך אין כל מקום לצרפם לתובענה כנתבעים נוספים . עוד גורסים ה"ה שוחט ובארסט , כי סעיף 2(ב) לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) מטיל על התובעת את החובה להודיע ליועץ המשפטי של הרשות המקומית על עצם הגשת הבקשה לצירוף השניים כצדדים נוספים לתובענה , ומשלא עשו אזי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת אי התקיימותו של תנאי סף זה .

7)
עוד טוענת העירייה , כי הן בכתב התביעה המקורי והן בזה המתוקן נטען על יד התובעת
שהעירייה היא זו אשר לא העבירה את הכספים לחזקתה של התובעת , וכי תכליתה של הבקשה הינה לבוא נקם עם ראש העיר וסגנו נוכח מערכת יחסיהם האישית העכורה ורוויית המשקעים האישיים של השניים עם בעלה של התובעת . עוד טוענים העיריה וכן ה"ה בארסט ושוחט , כי עילתה של התובענה רלוונטית לשנים 2004 ועד 2008 שבמהלכן כיהן בתפקיד ראש העיר אדם אחר (מר ישי מימון) , ברם , מאחר והשניים החלו לכהן בתפקידיהם רק במהלך חודש ינואר 2009 , אזי חלה עליהם החסינות מחמת היותם עובדי ציבור ואף אין לצרפם לתובענה שכן אין להם כל נגיעה אישית לתקופה הרלוונטית לתובענה.

דיון והכרעה
:

8)
אחריות עובדי ציבור מוסדרת בתיקון 10 תשס"ה-2005 לפקודת הנזיקין , אשר נכנס לתוקפו ביום 10.2.06 ובמסגרתו שינה המחוקק באופן מהותי האחריות והחסינות של עובדי ציבור. סעיף 7א (א) קובע: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

9)
החסינות אינה חסינות מהותית אלה מהווה מחסום דיוני . החסינות הקבועה בפקודה מתייחסת לשני יסודות עיקריים, יסוד עובדתי ויסוד נפשי . כאשר מונחת לפתחו של בית המשפט בקשה לבחינת החסינות יש לבחון אותה בדרך דו שלבית . ראשית , יש לבחון בהיבט הטכני העובדתי; האם המעשה בגינו מוגשת תובענה כנגד עובד ציבור נעשה "תוך כדי מילוי תפקידו" . במידה והתשובה לכך חיובית, יש לעבור לשלב השני ולבחון ההיבט המהותי המתייחס ליסוד הנפשי ולבחון האם המעשה המיוחס "נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור" . על הטוען להיעדר חסינות להוכיח יסוד נפשי לכל הפחות "שוויון נפש לאפשרות גרימת המעשה". (ראה בר"ע 660/08 (מחוזי י-ם) שמואל הולנדר נ' משעול תק-מח 09(1) 7602 (2009), פסקה 9 ואילך).

10)
המחוקק אף יצר אבחנה בין עובד מדינה, עליו חל סעיף 7ב' לבין עובד של רשות ציבורית עליו חל סעיף 7ג' לפקודה. כאשר מדובר בעובד רשות ציבורית שאינו עובד מדינה ,חל עליו סעיף 7ג. לפקודה הקובע: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א". (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית....; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו- תידחה התביעה נגד הרשות הציבורית .

11)
רשות ציבורית, הרוצה ליטול האחריות על עצמה תחת העובד, מחויבת לפנות מיוזמתה אל בית המשפט על מנת שיבחן האם מתקיימים תנאי החסינות אם לאו. יוצא איפה שבעוד שהמבחן המהותי לזכאות לחסינות הקבוע בסעיף 7א (א) הינו מבחן זהה הן לעובדי מדינה והן לעובדי רשות ציבורית אחרת, שונה המנגנון להליך ההכרה בחסינות . כאשר מדובר בעובד רשות ציבורית אזי המחוקק לא ראה לנכון ליצור מנגנון בו הרשות "מודיעה" על קיומה של חסינות , אלא נקבע שהעובד או הרשות רשאים לפנות לבית המשפט ולבקש שיכריע האם מתקיימים תנאי החסינות אם לאו . לא מדובר במשלוח הודעה, שעל בית המשפט לקבלה ולכל היותר לבחון אותה על פי כללי המינהל המשפטי, אלא יש לבחון אם מתקיימים תנאי החסינות , וזאת בניגוד למקרה שבו מדובר בעובד מדינה בו נדרשת המדינה להגיש לביהמ"ש "הודעת הכרה" בלבד .

12)
בפסיקת בתי משפט השלום קיימת מחלוקת האם יש לבחון את בקשתה של הרשות לביהמ"ש באמות מידה של משפט מנהלי כפי שנבחנת "הודעת ההכרה" של עובדי המדינה, אל מול שופטים אחרים הסוברים שעל בית המשפט להידרש לבחינה עובדתית האם מתקיימים תנאי החסינות. מכאן , הגורם אשר צריך להכריע באם מעשה של עובד הרשות הציבורית נעשה תוך כדי מילוי תפקידו או אם לאו איננו היועמ"ש של הרשות הציבורית , אלא בית המשפט , וזאת בניגוד למקרים הרלוונטיים לעובדי המדינה .

13)
בפסק-דין , אשר ניתן על ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת דברת) בעניין ע"א 8712-11-10 (מחוזי באר-שבע) עו"ד יוסף פנחס כהן נ' עיריית שדרות ואח'
מיום 18.5.2011) , קבע ביהמ"ש המחוזי כי מהאבחנה שנעשתה בין הרשויות השונות בפקודה והן מהתקנות, ניתן להסיק שבעניינו של עובד ציבור סבר המחוקק שאין די בשיקול דעתו של היועץ המשפטי של הרשות, וכי על בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים המהותיים גם לגופו של עניין .

14)
כאמור מעלה , על ביהמ"ש לבחון האם לאור הנתונים שהובאו בפני
ביהמ"ש אכן עולה , כי קיימת תשתית ראיית לכך שהמעשים המיוחסים הן למר שוחט והן למר בארסט נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני ומתוך כוונת מכוון לגרום נזק לתובעת . אין חולקין , כי השניים החלו לכהן בתפקידם רק בשנת 2009 , בעוד שעילת התביעה מתייחסת לשנים 2004 שבכתב התביעה עצמו נטען , כי משרד הקליטה העביר לרשות העירייה תקציב בעבור הפעלת המוזיאון מדי שנה בשנה בסך של 24,000 ₪ לשנה החל משנת 2004 . זאת ועוד , מעיון בכתב התביעה וכן בתצהירי התובעת על נספחיהם עולה , כי הטענה העיקרית כלפי ה"ה שוחט ובארסט היא , כי החל מתחילת כהונתם עשו השניים שימוש לרעה בכח השררה בכך שהחל מתחילת כהונתם הוטלו על המוזיאון היטלי מס שאינם פרופורציונאליים לאלו , אשר הוטלו על המוזיאון טרם תחילת כהונתם . חרף זאת , גורסת התובעת בתצהירה ,שלאחר הגשת כתב התביעה המקורי הובא לידיעתה , כי ה"ה בארסט ושוחט הלכו אימים על בעלה , כי יבואו נקם עם התובעת ככל שהלה לא יחדול מלבקר את התנהלותם באמצעות פגיעה בהמשך הפעלת המוזיאון . לטענתה , יש בידה להוכיח כי מר שוחט עצמו פעל באופן אישי לאי העברת הכספים החל משנת 2004 , וכי השניים עשו שימוש לרעה בסמכויותיהם השלטוניות בכך שהחל משנת 2009 מנעו פעילויות תרבותיות שונות במוזיאון ואף פעלו באופן אישי להטלת מיסים וחיובים על המוזיאון בניגוד גמור לתקופה הקודמת לתחילת כהונתם בעירייה .

15)
ודוק , ה"ה בארסט ושוחט בחרו מטעמיהם , שלא להגיש תצהירים מטעמם ושלא להיחקר בביהמ"ש ואף בחרו מטעמיהם שלהם שלא לחקור בביהמ"ש את המצהירים מטעם
התובעת . אשר על כן , לאור הטענות המועלות בתצהירים אשר הוגשו על ידי התובעת ביום 21.7.2010 עולה בשלב זה , כי קיימות ראיות לכאוריות התומכות בטענותיה של התובעת לפיהן קיים טעם של ממש בצירופם של השניים כצדדים נוספים לתובענה . עם זאת , אין בידי ביהמ"ש הכלים המספיקים לקבוע בשלב טרומי מסמרות ביחס לשאלה האם טענותיה של התובעת כלפי השניים מוצדקות והאם אכן ה"ה שוחט ובארסט עשו שימוש לרעה בסמכויותיהם השלטוניות על מנת לבוא עימה נקם לאור המחלוקת שנתגלעה בינם לבין בעלה .

16)
אשר על כן , הנני מתיר את צירופם של ראש עיריית צפת
(אילן שוחט
) וסגנו (ארקדי בארסט) כנתבעים נוספים בתיק זה (נתבעים מספר 2 ו – 3) . כתבי ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו – 3 יוגשו לביהמ"ש בתוך 30 יום . המזכירות תעדכן את פרטי הנתבעים הנוספים ברישומיה . הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון במסגרת פסה"ד .


הבקשה לצירוף מדינת ישראל/משרד הקליטה כנתבע נוסף
:
17)
לשיטת המדינה , אין כל יריבות משפטית בינה לבין התובעת , מה גם שלמקרא סיכומי התובעת אין כל התייחסות לחלקה של המדינה בסכסוך התלוי ועומד בין הצדדים .
המדינה צירפה להודעתה מיום 19.10.2010 את תצהירו של מר אסף גרטי , המשמש כממונה המחוזי על קליטת עלייה באגף הקליטה במחוז הצפון .
מתצהיר זה עולה , כי קיימים נהלים מוסדרים ודרכי חלוקת תקציבים קבועים בין כלל הרשויות המקומיות , אולם לאחר העברת התקציב הממלכתי לחזקתן של הרשויות , אין עוד המדינה מפקחת על הרשויות בכל הנוגע להתקשרויות אותן מבצעות הרשויות עם ספקים חיצוניים לצורך הפעלת הפרויקטים שבגינם מוקצים התקציבים לטובת כלל הרשויות , למעט קבלת דו"ח ביצוע ביחס להוצאות וההכנסות הנובעות לאחר תום ביצוע הפרויקטים . עוד עולה מהתצהיר , כי המדינה עצמה איננה מחזיקה בכספים , אשר העירייה הייתה זכאית לקבלם בגין כספי תמיכה/מענק בין השנים 2004- 2009 .

18)
בנימוקי הבקשה לצירוף המדינה כנתבעת נוספת מיום 1.2.2010 נטען , כי יש לדידה של התובעת יש מקום לצירופה של המדינה כבעלת דין נוספת מחמת העובדה שמשרד הקליטה העביר לחזקתה של התובעת
כספים , אשר בסופו של יום לא הועברו לחזקת התובעת . תצהירו של המצהיר מטעם משרד הקליטה מתאר באריכות את נוהל העברת הכספים מהמדינה לחזקת הרשויות המקומיות ואת הקריטריונים לחלוקה , אולם לתצהיר לא צורפו אותם דו"חות ואותם נתונים הרלוונטיים לעניינה הפרטני של עיריית צפת
.

19)
מהוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 עולה , כי על מנת לצרף צדדים להליך לאחר הגשת כתב תביעה צריך להתקיים אחד מן התנאים הבאים:
האחד , היה צריך לצרף את אותו אדם כתובע/נתבע מלכתחילה , והשני כי נוכחותו של הצד בבית המשפט דרושה כדי לאפשר הכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בעניין ע"א 94/80 אברהם ברנר נ' פתוח יהודה , פ"ד לח(2), 164, קבע בית המשפט העליון , כי בכדי לאפשר צירוף צד נוסף להליך צריכים להתקיים שלושה תנאים: א) לתובע יש עילת תביעה נגד הנתבע הנוסף . ב) הצירוף היה אפשרי מלכתחילה לפי תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 , קרי: עילת התביעה נגד הנתבע הנוסף מעוררת שאלה משותפת, משפטית או עובדתית, עם זו של הנתבע המקורי . ג) הצירוף דרוש הוא להכרעה יעילה בתובענה.

20)
מעבר לכך , למקרא תצהירו של מר גרטי עולה , כי על פניו אין כל יריבות משפטית ישירה בין התובעת לבין המדינה , אלא בין התובעת לבין הרשות המקומית (עירית צפת) בלבד , וכי לצורך ההכרעה בפלוגתא שבפני
נו אין כל צורך בצירופה של המדינה כבעלת דין נוספת
בתיק . יתירה מכך , לא ברור מדוע המדינה לא צורפה מלכתחילה כבעלת דין ומדוע הטענות המופנות כלפי המדינה נזנחו לחלוטין בסיכומיה של התובעת מיום 12.12.2011 .


21)
אשר על כן , הבקשה לצירופה של המדינה כבעלת דין נוספת בתיק נדחית , ברם אין כל מניעה , כי התובעת תגיש בקשה למתן עדות נוספת באמצעות תע"צ לצורך קבלת נתונים ספיציפיים ומפורטים יותר ממשרד הקליטה . לפנים משורת
הדין , לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת המדינה על אף שהיה מקום לעשות כן .


ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 17206-07/09 מילה רוזנפלד נ' עיריית צפת, אילן שוחט, ארקדי בארסט ואח' (פורסם ב-ֽ 07/02/2012)