פסקי דין על יוסף צבי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

37031-03/11 בל     15/02/2012




בל 37031-03/11 יוסף צבי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 37031-03-11


תאריך:
15 פברואר 2012







בפני

כב' השופטת
סיגל דוידוב-מוטולה

יוסף צבי
ע"י ב"כ עו"ד גלסברג

המערער


-

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ספורטה

המשיב



פסק דין

1.
לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.1.11, אשר קבעה כי אין למערער נכות בגין טנטון.

העובדות
2.
המערער, קצין ימי במקצועו, הגיש למשיב תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון, כפגיעה בעבודה הנובעת מעבודתו בים. לאחר שדחה המשיב את תביעתו הגיש המערער תביעה לבית הדין (בל' 3815/07), וביום 21.1.09 ניתן

פסק דין
(השופטת חנה בן יוסף; להלן – פסק הדין הראשון), בו נקבע כי "ליקוי השמיעה באוזן ימין ממנו סובל התובע, יוכר כפגיעה בעבודה. הוועדה הרפואית תכריע בנושא הטנטון על פי הדין שקדם לחקיקת סעיף 84א' לחוק".

3.
ועדה מדרג ראשון שהתכנסה לקבוע את נכותו של המערער, קבעה כי היא "אינה מכירה בטנטון כנכות". המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה, והוועדה הרפואית לעררים דחתה את הערר וקבעה כי תחושת הטנטון עליה מתלונן המערער "איננה קשורה בליקוי השמיעה ובחשיפה לרעש במקום העבודה". הוועדה הגיעה למסקנה זו בהתבסס על בדיקת מאפייני טנטון שעבר המערער. הוועדה ציינה כי "בבדיקת מאפייני טנטון מלאה ישנן בדיקות אובייקטיביות ובדיקות סובייקטיביות... בבדיקת עקומת פלדמן שהיא בחינה אובייקטיבית בה נבדקת רמת המיסוך הנדרשת בכל תדר בנפרד נמצא שבמקרה זה העקומה איננה מתאימה לטנטון שמקורו בחשיפה לרעש".

4.
המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (בל' 5245-06-10), ובבית הדין הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה, אשר תשקול בשנית עמדתה בשים לב לבדיקות רפואיות נוספות שעבר המערער ולחוות הדעת של המומחה שנתן חוות דעת מטעם בית הדין במסגרת פסק הדין הראשון, ד"ר מיכאל ביזר. בקשתו של המערער להחלפת הרכב הוועדה נדחתה על-ידי בית הדין (

פסק דין
מיום 7.10.10 של השופט ד"ר יצחק לובוצקי; להלן – פסק הדין השני).

5.
ביום 18.1.11 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בשנית בעניינו של המערער, בעקבות פסק הדין השני. הוועדה סיכמה מסקנותיה כך:
"הוועדה עיינה בפס"ד 7.10.10... לא בוצעו בדיקות נוספות אלא בדיקה אחת נוספת, והוועדה תוהה מדוע נשלח המערער לביצוע בדיקה זו כאשר בתיק הרפואי קיימת בדיקה מלאה לעניין תחושת טנטון, אשר בוצעה במכון הולדשטיין, ואילו הבדיקה הנוספת אשר בוצעה 4 חודשים לאחריה היא בדיקה שאיננה מכילה את כל מרכיבי הבדיקה, והכוונה היא לבדיקת עקומות פלדמן. עקומות פלדמן יש בהן כדי להצביע בצורה מלאה ואופיינית למקורה של תחושת הטנטון ובדיקה זו כאמור לעיל לא בוצעה בבדיקה האחרונה שהוצגה ע"י המערער ובוצעה בבדיקה של מכון הולדשטיין. באותה בדיקה נתגלה שתחושת הטנטון במקרה זה מקורה אינו מתאים לחשיפה לרעש.

הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר בייזר ואיננה מקבלת אותה שכן ד"ר בייזר אינו מתייחס לבדיקה המלאה של מאפייני הטנטון ולסתירה של ממצאים אלו ולקביעתו שהטנטון קשור ברעש.

לאור כל האמור לעיל, הוועדה נשארת בעמדתה וקובעת שאין נכות
".

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפני.

טענות הצדדים
6.
המערער טוען כי הוועדה חרגה מסמכותה. לגישתו, הוועדה לא קבעה כי אינו סובל מטנטון אלא כי אין קשר סיבתי בין הטנטון לבין תנאי העבודה, הגם שכבר נקבע בפסק הדין הראשון כי תנאי העבודה הם שגרמו לחבלה האקוסטית ממנה הוא סובל.


המערער הוסיף כי הוועדה כלל לא התייחסה לבדיקה הרפואית הנוספת שהוצגה לפניה אלא רק נימקה מדוע אין היא מתייחסת אליה; כי הוועדה שגתה בכך שהסתמכה באופן בלעדי על עקומת פלדמן והתעלמה באופן גורף מיתר הנתונים שהוצגו לה; וכי השאלה היחידה שהציגה הוועדה למערער כאשר הופיע לפניה הייתה אם קיבל חוות דעת פרטית מחבר הוועדה פרופ' קרוננברג, דבר המעיד כי פרופ' קרוננברג חשש מהאפשרות כי נתן למערער חוות דעת פרטית המכירה בקשר הסיבתי בין הטנטון לבין תנאי העבודה.


לטענת המערער, ניכר כי הוועדה מקובעת בעמדתה לפיה ליקוי השמיעה והטנטון מהם הינו סובל אינם קשורים לחשיפה לרעש, ולאור כל הפגמים שנפלו בהחלטתה – יש להשיב עניינו לדיון לפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

7.
המשיב טען, מנגד, כי הוועדה התכנסה לדיון לפי הוראות פסק הדין השני ופעלה לפי הוראותיו - התייחסה לבדיקה העדכנית שבוצעה על-ידי המערער והסבירה מדוע הבדיקה הקודמת טובה ומלאה יותר, ואף הסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר ביזר.


המשיב הוסיף כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, וכי טענותיו של המערער מסתכמות בספקולציות באשר להיותה מקובעת בעמדתה, או להיבטים רפואיים בהחלטתה, בהם אין לבית הדין סמכות להכריע.

הכרעה
8.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הערעור.

9.
כפי שעולה מהפירוט לעיל, הוועדה התכנסה לדיון בעניינו של המערער בעקבות פסק הדין השני, בו הורה לה בית הדין לשקול עמדתה בשנית בשים לב לבדיקות הרפואיות הנוספות שנערכו על-ידי המערער ולחוות הדעת של ד"ר ביזר. בהלכה הפסוקה נקבע כי במקרים בהם מוחזר עניינו של מבוטח לוועדה רפואית מכוח

פסק דין
, על הוועדה לפעול על-פי ההנחיות שניתנו לה בפסק הדין, ועל-פיהן בלבד. במקרים מעין אלה, הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה תוגבל לבחינת השאלה, האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (עב"ל 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 8.1.08; דב"ע נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ד 160 (1997)).

10.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין השני. הוועדה ציינה בפרק הסיכום והמסקנות כי עמדה לפניה הבדיקה הנוספת שנערכה למערער, והיא דנה בה ונימקה מדוע אין בתוצאות בדיקה זו כדי לשנות מחוות דעתה בנוגע למקורו של הטנטון עליו התלונן המערער.

הוועדה הסבירה כי הבדיקה האחרונה שביצע המערער טובה פחות, לטעמה, לאיתור מקורו של טנטון מהבדיקה הקודמת שנערכה לו, הכוללת את עקומת פלדמן. נימוקה זה של הוועדה הינו נימוק מן התחום הרפואי, והוועדה היא שמוסמכת לדון ולהכריע בנושאים מתחום זה. טיעונו של המערער, כי הוועדה הכריעה בהסתמך על בדיקה שאינה מקובלת או בדיקה שאינה אומרת דבר, מופנות כנגד מסקנותיה הרפואיות של הוועדה, המצויות בתחום מומחיותה. בית הדין אינו מוסמך להתערב במסקנות הוועדה מתחום הרפואה, מה גם שאין לו את הידע המקצועי הנדרש כדי לקבוע קביעה רפואית אחרת, תחת הקביעה אליה הגיעה הוועדה.

11.
בהמשך, קיימה הוועדה גם את הוראתו הנוספת של בית הדין, ונימקה מדוע אין בחוות דעתו של ד"ר ביזר כדי לשנות ממסקנתה לפיה אין הטנטון ממנו סובל המערער נובע מרעש.

משעשתה כן הוועדה, לא ניתן לומר שנפל פגם משפטי כלשהו המצדיק את התערבות בית הדין בהחלטתה.

טענותיו של המערער באשר לכך שהוועדה מקובעת בעמדתה לא בוססו על ידו, וגם אם המערער נשאל על ידי פרופ' קרוננברג אם נתן לו חוות דעת פרטית – סביר להניח כי הדבר נעשה על מנת לוודא היעדרו של ניגוד עניינים ואין בכך כדי לבסס את תחושותיו של המערער.

12.
באשר לטענת המערער כי הוועדה חרגה מסמכותה בכך שקבעה כי הטנטון איננו נובע מחשיפה לרעש, למרות שליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הוכר כפגיעה בעבודה – בפסק הדין הראשון נקבע במפורש כי ליקוי השמיעה באוזן ימין יוכר כפגיעה בעבודה, ואילו נושא הטנטון הועבר להכרעה על-ידי הוועדה הרפואית בהתאם לדין שקדם לחקיקת סעיף 84א' לחוק. בעב"ל 53/08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 2.10.08, התייחס הנשיא (בדימוס) אדלר לחלוקת התפקידים בין פקיד התביעות ובין הוועדה הרפואית בכל הקשור לליקוי שמיעה ולטנטון, לפני היכנסו לתוקף של תיקון 79 לחוק:
"1. פקיד התביעות – אמון היה על קבלת ההחלטה, האם ליקוי השמיעה הימנו סובל המבוטח יוכר כפגיעה בעבודה, ובכלל זה היה עליו לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה.
2. ועדה רפואית – משהוכר הליקוי כפגיעה בעבודה, אם על ידי פקיד התביעות ואם ב

פסק דין
, ולאחר שהמבוטח הגיש בקשה לקביעת נכות, היה עניינו מובא לפני הוועדות הרפואיות. ועדות אלו הן שקבעו את שיעור נכותו הרפואית בגין ליקוי השמיעה שנגרם בשל החשיפה לרעש. בנוסף, וככל שהמבוטח העלה בפני
ועדה רפואית טענות באשר לקיומו של טנטון, היתה הוועדה בוחנת האם אכן הוא סובל מטנטון והאם טנטון זה קשור בקשר סיבתי לליקוי השמיעה שהוכר כפגיעה בעבודה, קרי טנטון כמשמעו בסעיף 72(4)(ד)(
ii
) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956...
כללם של דברים: עניין הטנטון נבחן לראשונה על ידי הוועדה הרפואית, אשר עליה היה לענות בסוגיה האם מדובר בטנטון תמידי אשר הינו פועל יוצא של ליקוי השמיעה מושרה הרעש
" (ההדגשה אינה במקור).

13.
בנסיבות אלה, פעלה הוועדה כדין ובמסגרת סמכותה, ולא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטתה.

14.
סוף דבר – לא נפלו פגם או טעות משפטית בהחלטת הוועדה. משכך, הערעור נדחה. כמקובל בתיקי בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.


ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.











בל בית דין אזורי לעבודה 37031-03/11 יוסף צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 15/02/2012)