פסקי דין על שומרה-מח' תביעות גוף | פסקי דין על בן שושן דניאל | פסקי דין על ניו קופל חברה לביטוח |

1827/09 תאמ     12/02/2012




תאמ 1827/09 שומרה-מח' תביעות גוף נ' בן שושן דניאל, ניו קופל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא



12 פברואר 2012

תא"מ 1827-09 שומרה-מח' תביעות גוף
ואח' נ' בן שושן דניאל
ואח'






בפני

כב' השופטת
נאוה בכור


תובעת

שומרה-מח' תביעות גוף


נגד


נתבעים

1. בן שושן דניאל
2. ניו קופל חברה לביטוח בע"מ





נגד

צד ג'

1. אברהם שי


2. הראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.

בפני
י תביעה בסדר דין מהיר על סך 34,432 ₪.

2.

בכתב התביעה טענה התובעת, שהינה חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את רכב מס'
84-332-59 בביטוח מקיף במועד התאונה, כי בתאריך 15.02.08 נהג מבוטח התובעת או מי מטעמו ברכב הנפגע מצרופה לכיוון חיפה.
הרכב הפוגע, שנסע בכיוון הנגדי, סטה בפתאומיות שמאלה לתוך נתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, נהג הרכב הנפגע ניסה לסטות ימינה כדי למנוע את ההתנגשות, אך הרכב הפוגע פגע בעוצמה רבה בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב הנפגע.

התאונה אירעה בשל רשלנותו ו/או מחדליו של נהג הרכב הפוגע, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי נהג הרכב הפוגע לא שמר על זהירות סבירה ו/או התרשל בנהיגתו, ועל כן נטל ההוכחה על הנתבע.

התובעת פיצתה את מבוטחה על פי מחויבותה בסך 33,826 ₪ ובסך 463 ₪ בגין שכ"ט שמאי, ועל כן תובעת את הסכומים הנ"ל מהנתבעים.


כן צירפה התובעת לכתב תביעתה את כתב הפוליסה, טופס הודעה על תאונה, דו"ח שמאי והוכחת תשלום.


בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי עת נסע רכבם בכביש מס' 4 מכיוון צפון לדרום, הגיח לפתע רכב מסוג שברולט בעל מס' רישוי 25-971-65 הנהוג בידי אברהם שי (צד ג') מכיוון דרום לצפון, פגע בסוס שעמד בנתיב נסיעתו, והעיפו לעבר נתיב נסיעת הנתבעים.
כתוצאה מהיות הסוס שכוב בנתיב נסיעת רכב הנתבעים, סטה רכב הנתבעים שמאלה בכדי למנוע התהפכות הרכב, תוך ניסיון להימנע מכניסה לנתיב הנגדי ככל הניתן, כשלפתע הגיח רכב מבוטח התובעת מכיוון דרום לצפון, ואירעה התנגשות בין רכב הנתבעים לרכב מבוטח התובעת.

בעקבות האירוע נפתח תיק משטרה מס' 274/08.

נטל הראיה מוטל במלואו על התובעת, בין היתר משום שמבוטחה הוא שנכח במקום אירוע התאונה, והנזק המוכחש נגרם כתוצאה משימושו ברכב נשוא כתב התביעה אשר היה בשליטתו, ונסיבות האירוע מתיישבות יותר עם רשלנותו/ חוסר זהירותו של נהג השברולט ו/או הבעלים של הסוס.

התאונה אירעה בשל גורם זר מתערב, אשר לא היתה להם כל שליטה עליו, ואף לא יכולה היתה להיות שליטה עליו, והם לא צריכים היו לצפות אף בנקיטת אמצעי זהירות סבירים את הימצאות פגר הסוס בנתיב נסיעתם.

כן הכחישו את נזקי התובעת, וכי היא לא עשתה די על מנת להקטין את נזקיה.

לפיכך – ביקשו לדחות התביעה, ולחייב התובעת בהוצאות.

צירפו לכתב ההגנה רשימת גילוי מסמכים, תצהיר הנתבעת, יפוי כח, תיאור התאונה ותרשים.


כן הוגשה הודעה לצדדים שלישיים – אבי שי והראל חברה לביטוח בע"מ.

הנתבעים טענו כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הצד השלישי מס' 1.
לטענת הנתבעים, הם אינם יודעים ואין להם כל אפשרות לדעת את נסיבות פגיעת הרכב הפוגע בסוס, מאחר ובעת אירוע התאונה היה הרכב הפוגע בחזקתו ושליטתו הבלעדית של הצד השלישי מס' 1, ונטל ההוכחה מוטל עליו.


בכתב ההגנה מטעם הצדדים השלישיים טענו הם כי אמנם גם צד ג' 1 פגע בסוס, אך גם הנתבע, ובהבדל אחד – הנתבע פגע בסוס הרבה אחרי צד ג', כשאנשים רבים סימנו בכביש על סוס שוכב, בעוד שלצד ג' לא היתה הזדמנות כזו.

לטענתם – רובץ נטל ההוכחה לפתחם של התובעת והנתבעים, וכי מלבד בעל הסוס, אחראי הנתבע, שעלה על הסוס, למרות שנוצרה במקום מהומה שהיתה צריכה להדליק אצלו נורה אדומה, ולא בכדי נמנע ב"כ התובעת מהגשת תביעה נגד צדדי ג'.

3.

בדיון מיום 02.12.10 העידה הגב' תמר שי – אשתו של צד ג' 1.
לגרסתה – הם נסעו ברכב מסוג שברולט בלייזר, בעלה נהג, היא ישבה לצידו, ובתה בת ה-9 ישבה מאחור. בסביבות השעה 23:00 יצאו ממושב צרופה לכיוון ביתם שבמושב לב הכרמל.
הם נסעו על כביש 4 מכיוון דרום לצפון במהירות של 80 קמ"ש, לאחר כמה מאות מטרים לפתע ראתה עכוז של סוס למולה, הספיקה להגיד "אבי", והעכוז הגיע לחלון שלה.
הם התנגשו בסוס שהלך על כביש 4, והיה עם הפנים לכיוון צפון (עמ' 1, ש' 17-22).
הסוס עלה על מכסה המנוע, פוצץ את החלון, עלה מעל הגג, ועף מאחורי הרכב אל נתיב הנסיעה הנגדי (מסומן ט' בבמ/1) (עמ' 2, ש' 1-2).
רכבם נפגע פגיעה קשה, הם ירדו לשולי הכביש, בעלה הפעיל פנסי מצוקה, ושניות מהרגע שיצאו מהרכב התחילה התקהלות (ש' 4-5).
בצד הנגדי עצר רכב של בחור ובחורה ממושב לב הכרמל, היא הביאה לה לשתות מים, והבחור ששמו ליאור אזולאי עמד בנתיב הנגדי. הם הזעיקו כוחות הצלה, והוא עמד כדי להזהיר את הרכבים מהפגר ששכב חלקו על הכביש וחלקו על השוליים, אבל סיכן את הרכבים שמגיעים מכיוון צפון (ש' 6-9).
עברו כשלושה רכבים, שהאטו והמשיכו נסיעתם לכיוון דרום, ואז הגיע רכב שלא שעה לסימני האזהרה. זה היה כמו לראות רכב שעולה על רמפה, הוא עלה על הסוס, איבד שליטה, שמעו את ההתנגשות. היה מרחק, היא היתה שקועה עוד באירוע של עצמה, אבל היתה התנגשות עם רכב שבא מכיוון דרום (ש' 10-13).

בחקירה הנגדית
השיבה שהיא עו"ד. בעלה לא הגיע למתן עדותו כיוון שהם נמצאים במאבק קשה מול משרד החינוך בנוגע לבתם הנמצאת 60 יום מחוץ למסגרת חינוכית (ש' 19-23).
לעניין הטענה כי הובאה כיוון שמתבטאת יותר ברהיטות – ענתה שעוה"ד אמר זאת בהומור. המאבק מול משרד החינוך יותר חשוב להם, אין לה עניין בתביעה פה היום, והיא קיבלה את הפיצוי על התאונה מחברת הביטוח (ש' 24-28).
נשאלה מדוע אין זכר במשטרה לכך שליאור עצר מכוניות שלא יתנגשו בסוס – וענתה שהיא לא נחקרה מה קרה בתאונה שאח"כ (ש' 29-31).
כשהיו במשטרה הם נחקרו לגבי התאונה שלהם עם הסוס, והיא לא נדרשה, ולא חשבה שזה תיק משטרה אחד – שהתאונה שאירעה כמה עשרות מטרים לפניהם הינה רלוונטית.
היא לא ראתה את ההודעה של בעלה במשטרה. נשאלה על כך שהוא מתייחס לתאונה השניה, וענתה שבסדר (עמ' 3, ש' 1-10).
נשאלה אם הביאה את מר אזולאי לעדות בבימ"ש וענתה שלא הביאה אף עד. מקום התאונה הוא כביש עם שוליים, היא עמדה על הכורכר בסמוך לשוליים ליד המטעים, ממש לא עם הגב לכביש, וראתה את אירוע ההתנגשות (ש' 11-19).
לא זוכרת מתי פינו אותה לבי"ח, ראתה את רכבי ההצלה, הבוחן לא דיבר איתם, ואת העדות מסרו במשטרה יום למחרת. היא ראתה ניידת ליד התאונה שלהם, הם היו יותר מעורבים שם, היו שם צרחות, והיתה בטוחה שיש שם פגיעות חמורות בגוף (ש' 20-25).
נשאלה על כך שבעלה לא מסר דבר על פרטי עד הראיה בהודעה לחברת הביטוח, וענתה שעד הראיה לא היה עד לאירוע שלהם. אין לה התנגדות למסור את הפרטים שלו, וכשמסרה לחברת הביטוח שלה את הפרטים לצורך קבלת פיצויי התאונה - הוא לא היה רלוונטי.
בגרסה הראשונה שסיפרה לעו"ד אייזנברג – סיפרה עליו (ש' 26-30).
הם נסעו במהירות של 80 קמ"ש (ש' 31-32).
היא לא ראתה את דו"ח הבוחן, זו הערכה שלה. נשאלה על כך שעצרו 30-40 מ' לאחר הפגיעה עם הסוס, וענתה שהיא מעריכה שנסעו 80 קמ"ש, אבל בעלה לא עצר מיד, היה קטע בשניות הראשונות שהוא לא הבין, היא אמרה לו שירד לשוליים, זה היה ממש צמוד לבית שלהם, בגב המשק. הוא אמר לה שיסעו הביתה, היו שניות שהיו מאד טראומטיות עבורו, יכול להיות שזה נמשך מעבר לנקודת העצירה, אבל האוטו כבה ועצרו (עמ' 4, ש' 1-7).
היא שמעה את הצעקה של ליאור שהאט את הרכבים, הוא עמד בנתיב שבא מצפון לדרום, וסימן לרכבים להאט. הרכב שלו עמד בשוליים עם וינקים, והוא סימן לאנשים עם הידיים להאט, והרכבים שעברו שם האטו. כשעבר הרכב שפגע בסוס הוא צעק "יו יו", היא ראתה איך הרכב כאילו עולה על רמפה, ואת ההתנגשות לא ראתה בעיניים שלה (ש' 8-13).
נשאלה על כך
שזה לא תואם את מה שאמרה במשטרה (במ/5) – והשיבה שבמשטרה היתה בשביל הרשיון של בעלה, זה לא עניין אותה, ואף אחד לא שאל אותה על זה (ש' 14-16).
נשאלה אם ליאור אזולאי ניגש למישהו מהמעורבים, וענתה שההתנגשות ההיא היתה רחוקה מהם, גם רכבי ההצלה שהגיעו היו איתם, אליה הגיע פרמדריק שבא ברגל.
ליאור היה על ידם, אשתו נתנה לה מים ועמדה לידה, גם אשתו היתה ברכב, היא לא ראתה שהוא ניגש לשוטרים או למישהו (ש' 18-26).

מר משה בן קיקי
–
העיד כי היה בצרופה אצל הבת שלו, הכלה שלו יצאה בערך חצי שעה לפניו, צלצלה ואמרה לו שייזהר, כי יש סוס שרץ באמצע הכביש.
הוא יצא אחרי חצי שעה במשנה זהירות, כי ידע שהסוס רץ באמצע הכביש במקום כלשהו. אחרי כ-500 מ' (בפרוטוקול – "ק"מ"- נ.ב.) ראה מרחוק אורות מהבהבים וכמו אורות מצוקה של מכוניות, שיש בעיה שם, אז נקט עוד יותר אמצעי זהירות ונסע לאט. הוא הגיע לנקודה מסוימת ופתאום אוטו סטה שמאלה, וכשהוא הגיע – ראה שלוקח חזרה ימינה (עמ' 5, ש' 1-6).
הוא ידע שיש בעיה, הוא נסע לאט במילא, לקח את הרכב ימינה לגמרי כי ראה שהאוטו סטה שמאלה וממשיך לחתוך חזרה ימינה וחתך לו את כל החלק השמאלי של האוטו. אם הוא לא היה לוקח ימינה – היה פוגע בו חזיתית. הוא קילף לו את כל החלק השמאלי (ש' 7-10).
היו צעקות, חשב שקרה משהו, הנכד שלו בא, וניסה להרגיע.
למחרת היה בבי"ח בגלל הצוואר שלו והשיניים, הרופא שאל אותו מה היה בדיוק, והוא סיפר לו. אז שאל אותו כמה סוסים היו בכביש הזה ואמר שלפניו היתה מישהי שסיפרה לו סיפור על סוס (ש' 11-14).

בחקירה הנגדית
השיב שכשראה את הרכב ממולו סוטה לכיוונו לראשונה - כבר לא היה מרחק בכלל, כשהוא הבחין באורות – נסע לאט, היה במרחק של 20 מ', הוא בלם, ומשך ימינה.
הוא לא הבחין אם לפני הרכב הזה נסעו עוד רכבים, ואם אחריו נסעו רכבים (ש' 17-23).
לא זוכר מה עבר לפניו. בין שני כלי הרכב לא היו מכוניות, והיה לבד. במקום התאונה עצרו אותו, לא היה לו גלגל. הוא שמע צעקות, יצא, אשתו והילדים היו בהלם, שמע עוד צרחות, חשב שקרה משהו, יצא, ושמע את הצרחות (ש' 24-32).
נשאל אם ראה רכב עומד בשוליים בצד שמאל לכיוון נסיעתו וענה שראה אורות מרחוק עם אורות מצוקה. אי אפשר לראות ממרחק באיזה צד זה. ראה אורות וביניהם אורות מצוקה מהבהבים, תיאר לעצמו שזה יכול להיות בצד שמאל וגם בצד ימין, כשהתקרב – כבר לא ראה כלום כי פגעו בו. אדם אחרי תאונה כזו יעשה חקירה מי עומד בימין ומי בשמאל? (עמ' 6, ש' 1-5).
לשאלת בית המשפט אם יכול להעריך למה סטה, ענה שכן – הוא עלה על משהו, וזה משך אותו שמאלה או ימינה, ראה שהיא פנתה שמאלה וחזרה ימינה, הוא לא יודע מה זה היה. אחרי זה שמע שסוס, הוא לא ראה אותו, והיה בהלם אחרי התאונה (ש' 6-11).
אישר שהתנועה של הרכב שבא מולו היתה פתאומית של שמאלה, וחזרה ימינה (ש' 12-13).

העדה גב' דניאל בן שושן (הנתבעת 1)
– העידה כי נסעה עם אמה בכביש
מכיוון צפון לדרום בשעה 23:00 לערך. בעודן נוסעות במהירות המותרת של כ-75 קמ"ש הבחינה לצד הדרך בג'יפ עם אורות מהבהבים מצד שמאל שלה בנתיב הנגדי, בשוליים.
כמה מ' לאחר מכן עברו את הג'יפ, והבחינה בעצם ענקי על הכביש כ-4 מ' לפניה, היה בלתי ניתן להגיע לעצירה מוחלטת, הבינה שזה פגר גדול, הוא חסם לה את כל הנתיב, החלק הגדול שלו – הבטן, היה מונח בצד הימני, לא היה לאן לברוח מצד ימין, החלק הצר שלו היה בצד השמאלי, ובחשיבה מהירה פנתה לצד שמאל, הסיטה את ההגה, ניסתה להשתחל בין הפגר לרכב שבא ממולה, עלתה על הרגליים של הסוס, והוא העיף אותה עם הרכב והצד שלה נפגע. היא נעצרה בנתיב הנגדי (ש' 21-31).
נשאלה על כך שבבימ"ש העידו שאדם עמד בכיוון הנסיעה וסימן עם הידיים והזהיר את כלי הרכב שבאו ממול, וענתה שהלוואי, כי אז יכלה לחסוך את זה.
אם נאמר שאותו אדם השאיר את רכבו על השוליים עם אורות מהבהבים - ענתה שהיה רכב רק בצד שמאל, הוא הבהב עם האורות, היא הבחינה בו, אבל קורה שרכב עומד בצד ימין.
לא זוכרת באיזה מרחק מהג'יפ היה הפגר, לא מרחק גדול (עמ' 7, ש' 1-9).
חוץ מהשוטרים ואנשי מד"א - פנו אליהם גם אנשים שעצרו את הרכבים וניסו לעזור (ש' 10-11).

בחקירה הנגדית לב"כ צד ג'
נשאלה על כך שבהודעתה לא אמרה שעלתה על הסוס, וענתה שזוכרת שאמרה שעלתה על רגלי הסוס. היא אמרה בש' 12 להודעתה שכשהבחינה במה שקורה – וסטתה שמאלה (ש' 14-17).
נשאלה אם בגלל ההלם לא זוכרת שמישהו סימן לכלי רכב להאט, וענתה שאיך יהיה לה הלם לפני שהתנגשה בסוס, ושגם אמא שלה וגם היא לא ראו (ש' 18-21).
נשאלה על כך שהתובע סיפר שכשהגיע למקום ראה אורות של רכבים, ושלפני שסטתה היתה תאונה, וענתה שהג'יפ גרר סוס אבל נעמד בצד הדרך, אף אחד לא יצא (ש' 22-27).
נשאלה כי היה הפרש זמן די ניכר, וענתה שזה לגיטימי שרכב עוצר בשול הדרך עם אורות מהבהבים. ממולה היו רכבים בכביש, לא זוכרת אם לפניה היו כלי רכב (ש' 28-32).
היא ראתה רכבים שנוסעים בכיוון הנגדי, בכיוון שלה לא זוכרת אם נסעו רכבים, אבל בטוח שלא היה אף אחד שסימן לה. היא היתה נהגת חדשה, יומיים לפני סיום המלווה, הן היו כ"כ דרוכות על הכביש שאין סיכוי שאם מישהו הבהב לה – לא ראתה אותו. היא נסעה לאט, והיא מאד זהירה גם היום, אחרי האירוע הזה (עמ' 8, ש' 1-5).

בחקירה הנגדית לב"כ התובעת
השיבה כי היתה נהגת חדשה בזמן התאונה, ונסעה במהירות של 75 קמ"ש. נשאלה אם הרגישה תכונה מיוחדת בכביש, וענתה שזה לגיטימי שמישהו עומד בשול הדרך עם 4 אורות. לא היה שום דבר (ש' 8-13).
לשאלת בית המשפט מדוע זוכרת שהיו בצד הכביש רכבים, ענתה שזה כביש שבשעה הזו לא היתה תנועה, הכביש נורא חשוך, ואין אפשרות לברוח מהאורות המהבהבים. אם היו עושים לה סימון עם אור – היתה מבחינה בזה.
היא זוכרת את הג'יפ שהיה כי הוא היה גדול, הבהב, ועמד בצד הדרך (ש' 14-18).
נשאלה על כך שדו"ח בוחן המשטרה קבע שניתן היה לראות את פגר הסוס במרחק 35 מ' לפחות, היא טענה שפגשה אותו במרחק של 4 מ', ואם זה אומר שלא היתה ערנית לכביש, וענתה שלא יודעת, היא הבחינה בסוס במרחק 4 מ', והיתה מאד ערנית וצלולה (ש' 19-21).
נשאלה על כך שאם נסעה עם אורות – רואים כמה עשרות מ' לפני, וענתה שאיך הג'יפ התנגש בסוס, הוא לא ראה אותו? אי אפשר היה לתת עצירה מוחלטת (ש' 22-23).
נשאלה על החלטתה לפנות שמאלה כשראתה את הסוס, וענתה שזה היה שברירי שניות, החלק הגדול של הסוס היה מונח בצד ימין, והחלק הקטן – הרגליים – בצד שמאל. היה נראה לה הגיוני לנסות לעלות על הרגליים ולנסות לעבור אותו, אבל הרגליים העיפו אותה לרכב שבא מולה, לא חזיתית אלא צדדי. אם היתה נכנסת בגובה – לא היתה עוברת את זה, וזה היה נכנס בה כמו בטון.
היא חשבה על חייה וחיי אמה.
האירוע היה בנתיב נסיעתו של הנהג באופן חלקי (ש' 24-31).

העד מר שי נטל
– הוא היה הבוחן שבדק את התאונה, וערך את התרשים במ/1 ואת דו"ח הבוחן במ/7 (עמ' 9, ש' 1-9).
למיטב ידיעתו וזכרונו – לא היה מישהו שעמד על הכביש וכיוון את התנועה לרכבים שמגיעים.
נשאל אם ראה מישהו כזה ופנה אליו מישהו כזה במקום, וענה שכן. הוא הגיע למקום 20 דקות מעת הדיווח, ולפניו הגיעו ניידות (ש' 10-15).
הוא לא התייחס למרחק בלימה כיוון שמרחק בלימה בתאונה כזאת לא רלוונטי. כשהם עושים שחזור לגבי פגיעה בהולך רגל, עושים מרחק בלימה, אבל על הכביש כנפגע לא עושים (ש' 16-20).
הוא קובע מהירות לפי ממצאים, וברגע שאין ממצאים – אין התייחסות (ש' 21-22).
נשאל על כך שכתב שהפנסים מאירים 35 מ', והמהירות המותרת היא 80 קמ"ש, ומה מרחק העצירה של שני הנהגים – זה שפגע בסוס החי ושזה שפגע בפגר, וענה שאם היה עושה שחזור היה מוסיף עוד חצי שניה גורם הפתעה, כך שזמן התגובה מגיע למשהו כמו 1.65 שניות, ומכפילים את זה במהירות, כפול המרחק שהרכב עובר – מגיעים לתוצאה במהירות של 80 קמ"ש של בסביבות 70 מ' (ש' 23-29).

העד מר ליאור אזולאי
– אירוע התאונה היה בלילה, חשוך מאד. רכב שנסע מכיוון צפון לדרום פגע בסוס שהיה בכביש, ויצא מרכבו.. (עמ' 14, ש' 13-16).
במ/3
זה נתיב מכיוון צפון לכיוון דרום. באו רכבים מכיוון צפון לדרום והוא הגיע רגע אחד אחרי שזה קרה, הוא נסע מכיוון דרום לצפון, נסע לגב הכרמל, וראה את הסוס דוהר על הכביש. כשהגיע לגבע – התקשר למשטרה לדווח על סוס שדוהר בכביש, נכנס לגבע הביתה לקחת את הטלפון הנייד כי שכח אותו, כשחזר – ראה שהסוס כבר לא דוהר, ושהוא על הכביש, ויצא החוצה לתת עזרה לאנשים שהיו ברכב שפגע בסוס. היו שם אב, אם ובת אם זוכר נכון וראה שהם בסדר (ש' 17-27).
הוא לא ראה רכב נוסף ליד הסוס, היה רכב וסוס בלבד. אי אפשר היה לפספס את הרכב שפגע בסוס, כי הוא היה טוטאלוס, היה מעוך באמצע לגמרי (עמ' 15, ש' 1-4).
הוא יצא מהרכב לתת להם עזרה, הבעיה הכי גדולה באותו ערב היתה שהיה מאד מאד חשוך ומכוניות שהגיעו מכיוון צפון לדרום – חלק מהם עצר, הוא עמד באמצע המסלול שמוביל מכיוון דרום לצפון בשביל לעצור אותם, שלא יעלו על הסוס, ותקרה התאונה שקרתה שם.
הוא לא זוכר בדיוק, אבל לפי דעתו הצליח לעצור 3-4 רכבים. היה לילה ומאוחר, ולא היתה הרבה תנועה. חלק עצרו ושאלו מה קרה והראה להם את הסוס. לא ראו את הסוס בכביש.
אז, הגיע רכב אחד, לא זוכר את צבעו ומי נהג בו, היא לא ראתה אותו, והוא נפנף לה (ש' 5-11).
הוא יודע שהיא לא ראתה אותו, כי כשהיא חלפה לידו היא היתה 2 מ' ממנו. הוא עמד ממש כמעט כמוה באמצע הכביש, היא הגיעה מהנתיב ממול, נפנף לה עם הידיים, היא לא ראתה אותו, היא היתה מרוכזת בכביש, ופשוט לא האטה את הרכב, עלתה על הסוס ועפה על המכונית שבאה ממול. נראה לו שהמכונית השניה פשוט עמדה. הסוס גרם לה לעוף לנתיב השני (ש' 12-16).
נשאל אם חוץ ממנה היו רכבים נוספים שלא ראו אותו, וענה שאחרי התאונה הזו כל שאר הרכבים שהגיעו פשוט עמדו בטור, ולא יכלו לעבור.
לפני שזה קרה – 3-4 הבחינו בו והאטו, לפניה לא היה מישהו שלא הבחין בו. 3-4 רכבים ראו אותו והאטו, עצרו, או נסעו 5 קמ"ש בכדי לשאול מה קרה (ש' 17-23).
זוכר שמי שבאה היתה עם אורות. הוא יכול לשער שהיא לא ראתה אותו בגלל שהיה חושך "גיהינום", אין שם תאורת רחוב בכלל,, ולא נורה אחת.
לא יודע למה דווקא היא לא ראתה אותו, היה שם חושך. היו כאלה שאולי שמו לב, לא יודע למה היא לא ראתה אותו, אבל יכול להגיד שהיה מאד חשוך, וכשהגיע קודם – כמעט התנגש בסוס, כי פשוט לא ראו אותו.
זה סוס לבן, אבל כשיש חושך – לא רואים לבן, אפור או צהוב (ש' 24-32).
הרכבים שהבחינו בו הגיעו בתדירות של כל כמה דקות. הרכב הקודם לה היה דקה או שתיים לפניה. כשהיא הגיעה – לא היו רכבים. לא היה גשום, היה חשוך. זה כביש המוות שם, יש שם הרבה תאונות כל הזמן, בלילה לא רואים כלום. גם בתמונה רואים שהיה חושך מוחלט, לא ראו כלום חוץ מאורות ניידת המשטרה שהגיעה אחרי כ-15 דקות.
התמונה של הסוס היא נכונה ולא נכונה, כי אחרי שהיא פגעה בסוס היא עוד הזיזה אותו לשוליים, ודחפה אותו (עמ' 16, ש' 1-9).
נשאל על כך ש- 15/02/08 זה קרוב לאמצע החודש, והיה ירח, וכי לטענתו לא היה מעונן או גשום, ענה שלא יודע אם לא היה מעונן – לא היה גשום. לא זוכר אם היה מעונן, בטוח לא היה גשום, אפשר לראות שהכביש יבש (ש' 10-13).

בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעים
השיב שבית העסק שלו או ביתו הפרטי בגבע כרמל. אישר שמשני צידי הכביש יש שדרות של עצי אקליפטוס גבוהים, לא יודע אם זה יכול להחשיך יותר את המקום, וזוכר מאותו ערב שהיה חושך מצרים (ש' 16-21).
הוא יצא מביתו בגבע לכיוון דרום, אחרי דקה שתיים הבחין ששכח את הנייד והסתובב חזרה הביתה. הוא עשה פרסה בצרופה, וחזר הביתה. בדרך ראה את הסוס רץ באמצע הכביש, ושהרכב שהוא נסע אחריו כמעט התנגש בו. הוא נכנס הביתה לקח את הטלפון, ויצא חזרה לנתיב דרום (ש' 22-25).
אישר שאז ראה את הרכב הפגוע עם פגר הסוס, בנתיב מדרום לצפון – בנתיב הנגדי לכיוון הנסיעה (ש' 26-29).
נשאל אם העמיד את הרכב בשוליים הימניים לכיוון נסיעתו בנתיב דרום, וענה שאם זוכר נכון – עשה פרסה במקום, וחזר חזרה לצפון כדי לעזור להם (ש' 30-31).
רכבו חנה מאחורי הרכב הפגוע, במרחק 3 מטרים, ואז הלך לראות אם האנשים ברכב בסדר (עמ' 17, ש' 1-5).
הוא הלך רגלית לכיוון צפון על השוליים הימניים (ש' 6-9), באיזשהו שלב עמד באמצע הנתיב שמוביל מדרום לצפון (ש' 10-11).
אישר שהרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה הגיע מצפון לדרום (ש' 12-13).
הוא לא הספיק ללבוש אפוד מגן, והיה מבוהל ממה שקרה ברכב. היתה שם גם איזו ילדה קטנה. לא היה לו חוץ מתנועות ידיים איך להזהיר את הרכבים החולפים (ש' 14-17).
העריך שהמהירות של הרכב שלא עצר היתה בסביבות ה-80 קמ"ש. לפני הרכב שעלה על פגר הסוס עברו 3 או 4 רכבים בהפרש של דקה-שתיים. זו לא תנועה רציפה, ובהפרשים של דקה (ש' 18-25).
הוא היה במקום התאונה כשהמשטרה הגיעה, אף אחד לא ביקש ממנו שום דבר, והוא התקשר להזמין את המשטרה. בזמן שדיבר עם השוטרת בנוגע לסוס שדוהר בכביש, תוך כדי שיחת הטלפון -ראה שיש תאונה ורכב פגע בסוס (ש' 26-32).
לאחר מכן הגיעו ניידות ואמבולנסים, היו שם המון רכבים שכבר עצרו, ופקק תנועה. אף אחד לא ביקש ממנו למסור פרטים, והוא לא חשב על זה עד עכשיו (עמ' 18, ש' 1-4).
נשאל אם מסר למישהו מהמעורבים בתאונה את הפרטים שלו, וענה שתמי מכירה אותו, והם שניהם גרים במושב גבע כרמל (ש' 5-7).
הרכבים ששעו לאזהרתו עצרו לפני הסוס, עקפו אותו, והמשיכו בנסיעה. כשהוא עצר אותם – הם היו במרחק של 20-30 מ' מהסוס, ושאלו מה קרה. הם לא ראו אותו מ-20-30 מ' על הכביש (ש' 8-10).
אף אחד לא נסע שם מהר, ונראה לו שנסעו בסביבות 70-80 קמ"ש. כשאירעה התאונה השניה הוא לא הלך כי היו שם צרחות של התאונה, וזה לא בשבילו. הוא רואה דבר כזה, וישר נופל על הרצפה. המכוניות לא ראו את הסוס, וכשהם הגיעו – הוא נופף בידיים, והאטו את הרכב עד שהגיעו אליו. היא לא האטה את הרכב ועלתה על הסוס בלי להאט, ב"דוך" על הסוס. לדעתו לא נתנה אפילו ברקס קטן, ופשוט עלתה עליו (ש' 11-16).
לשאלת בית המשפט אם עמד כל הזמן באותו מקום ענה שהלך לשוליים, חזר והלך, לא עמד כמו פסל, לא זוכר מה לבש באותו יום, אם אלה בגדים בהירים, והוא גם לא החזיק שום אמצעי תאורה ביד (ש' 17-22).
חלק מהרכבים עברו את הסוס משמאל וחזרו לימין, הם באו מצפון לדרום. אישר שהם עברו לנתיב הנגדי (ש' 23-26).

בחקירה החוזרת
נשאל על כך שבוחן המשטרה כתב שבאורות רכב ניתן להבחין בפגר הסוס בטווח של 35 מ' ואם ייתכן שטעה כשאמר 20 מ', וענה שכשעצר את הרכב בו הנהג שאל מה קרה, הוא ענה לו שיסתכל מולו, והוא לא ראה את הסוס. כל הרכבים שעצר לא ראו את הסוס. הוא עצר אותם, הם לא ראו את הסוס, וכששאלו מדוע עצר אותם – ענה שבגלל הסוס.
הוא מעריך את המרחק של 20-30 מ' מהסוס, הוא לא מדד אותו (עמ' 19, ש' 13-18).

כן הוגשו:
במ/1 – תרשים זירת תאונת דרכים של משטרת ישראל בתיק 274/08 ביחידת חדרה, מיום 16.02.08.

במ/2 – תמונות הרכב
(של צדדי ג').

במ/3 – תמונת הסוס השוכב על הכביש.

במ/4 – טופס הודעה על תאונת דרכים של משטרת ישראל מיום
15.02.08
–
המודיעה היא הגב' שי תמר ממושב גבע כרמל.
בתיאור התאונה פירטה כי בתאריך הנ"ל בשעה 23:00 בכביש 4, בין מושב צרופה לגבע כרמל נסעו ברכב מסוג בלייזר הרשום על שמה עם בתה ובעלה שנהג. לפתע במרכז הכביש הבחינו בסוס עומד, מהרגע שהבחינו בסוס לאחר שברירי שניות פגע הסוס ברכב, עלה על מכסה המנוע, נפל על שמשת הרכב, עלה על מעל גג הרכב ועבר אותם.
בעלה הוריד את הרכב אט אט לשוליים, ושם נכבה הרכב מעצמו כתוצאה מהנזקים שנגרמו לו מהסוס.
היא נחבלה חבלות יבשות ונפגעו משברי זכוכיות.

במ/5 – טופס הודעה על תאונת רכב
(של תמר שי).

הודעתו של מר שי אבי במשטרת ישראל מיום 17.02.08 שעה 12:01
בתאריך 15.02.08 בשעה 23:45 נהג ברכב מ.ר. 25-971-65 מסוג שברולט טרייל בלייזר. הוא נהג בכביש 4 מדרום לצפון, בקטע הכביש שבין צרופה לגבע כרמל.
הוא נסע בקטע כביש ישר, כשלפתע ראה סוס באמצע המסלול שלו. הוא היה עם הפנים קדימה לכיוון חיפה, וחשוב שהוא הלך לאט. הוא לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור, הסוס עלה על מכסה המנוע לכיוון השמשה הקדמית, והתהפך לאחור על הגג. השמשה הקדמית, שמשת גג הרכב והשמשה האחורית התנפצו, והשמשה האחורית נתלשה עם המסגרת.
הוא עצר בצד הדרך, היתה לו שריטה במצח, והוא נפגע משברי זכוכיות. הוא היה ברכב עם אשתו תמי וילדתו אור בת ה-9. הם התפנו משם לבי"ח בכוחות עצמם עם הרכב של אביה של אשתו.
תנאי הראות היו – לילה, מזג אויר סביר, לא יודע לגבי תנאי הראות, את הסוס ראה רק במרחק של 3-4 מ'. לא ירד גשם, לא היה ערפל, היה חושך, והכביש שם לא מואר. הכביש שם אספלט תקין נקי ויבש. הרכב שלו היה תקין לחלוטין בזמן התאונה, כולל הגה, בלמים, צמיגים ואורות, רכב חדש. הוא נהג באורות נמוכים כי יצא בדיוק ממושב צרופה.
הוא נהג באוטומט במהירות לדעתו של 80 קמ"ש, לא יכול להגיד, יצא בדיוק מפניה שמאלה, ונסע בערך חצי קילומטר, כדי לפנות שוב שמאלה.
אחרי התאונה ירדו מיד לדרך כורכר ברגל, הרכב שלו חנה מימין לפס הצהוב. אשתו והילדה נכנסו יותר לכיוון המטעים כדי לא להסתכן בכביש. כעבור דקות, הגיע רכב מצפון שלא הבחין בו, ברכב שלו פעלו כל הוינקרים.
הרכב שלו נכבה אחרי התאונה, ואי אפשר היה להפעיל אותו. הרכב מצפון המשיך הלאה דרומה, ופגע בסוס ששכב על הכביש בנתיב מצפון לדרום. הוא היה חצי במסלול וחצי בשוליים.
הרכב פגע בחלק מהסוס, איבד שליטה, עבר למסלול השמאלי שלו ופגע ברכב שבא מדרום, וכל זה במרחק של 150 מ' ממנו.
הוא ראה, אבל לא ניגש. אשתו ובתו היו במצוקה, הוא היה עם דם על הפנים. אחרי יותר מרבע שעה הגיעה משטרה, הסוס עצמו שכב על הכביש בערך 50 מ' דרומית להם, לא יודע של מי הסוס, אבל מנסה לבדוק את זה.



4.
דיון ומסקנות
לאחר שנדרשתי למכלול הראיות שהובאו בפני
– אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל הוכחת המפורט בכתב תביעתה במידה הנדרשת.
עדויותיהם של העד ליאור אזולאי,
כמו גם של תמר שי (אשתו של צד ג' 1), שהיו ציר ראיות התביעה היו מהימנות עלי, כמו גם עדותו של נהג התובעת, מר משה בן קיקי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה היה חשוך מאוד בזירת התאונה (חושך "גיהנום" – כדבריו של העד אזולאי).
במצב זה, ברי כי על כל נהג להתאים עצמו לתנאי הדרך, לרבות הראות המוגבלת בשל חושך זה.
הנתבעת 1 העידה כי היתה נהגת חדשה, ונהגה במהירות המותרת, 75 קמ"ש, ולא ציינה כי שינתה את מהירות נהיגתה בשל תנאי החושך החריגים במקום.
אופן נהיגתה זה מתיישב גם עם העובדה כי כלל לא הבחינה בליאור אזולאי, העומד במקום ומסמן לרכבים הבאים מצפון לדרום לבל יעלו על הסוס השוכב על הכביש.

עדת התביעה תמר שי אף העידה על נסיבות הגעתו של ליאור אזולאי, על הפעלת פנסי מצוקה והתקהלות רבה במקום התאונה – באופן שיכל להביא את הנתבעת לידי מתן תשומת לב ראויה להתרחשות החריגה במקום – להאטת נהיגתה, ואף מניעת התאונה שבה היתה מעורבת.

העד אזולאי אף ציין כי עברו 3-4 מכוניות אותן הצליח לעצור בנסיבות אלה – בטרם הגיעה הנתבעת 1, שלא הבחינה בסימני ההזהרה שלו – ועלתה על הסוס.

הנתבעת 1 אף ציינה בעדותה כי הגם ולא הבחינה בליאור אזולאי – הבחינה בג'יפ שעמד לצד הדרך עם אורות מהבהבים בצד שמאל שלה.
גם עובדה זו לא הביאה אותה להאט את מהירות נהיגתה, באופן שיכל להביאה לכדי עצירה בטרם פגעה בפגר הסוס שעל הכביש.

על פי עדות הבוחן, מר שי נטל – ראה מישהו שפנה אליו במקום התאונה (כנראה ליאור אזולאי – נ.ב.) (עמ' 9, ש' 15), וכי פנסי רכב הנתבעת האירו למרחק של 35 מ'.
בנסיבות אלה – ברי כי הפחתת מהירות הנהיגה על ידי הנתבעת – יכלה להביאה להבחין בסוס שעל הכביש.

עדותה של הנתבעת הותירה רושם כי נהגה באורח רגיל ובמהירות המותרת – למרות חריגות החושך המשמעותי במקום, לא הבחינה (מקום בו היתה צריכה להבחין) בהתקהלות הרבה של האנשים, בפנסי כלי הרכב, בליאור אזולאי – באופן שאינו תואם את נהיגתו של האדם הסביר.

5.

נוכח כל האמור, הנני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמי הנתבעות, ועל כן תשלמנה אלה לתובעת את סך תביעתה בסך 34,432 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אגרת ביהמ"ש ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ + שכר העדים ליאור אזולאי בסך 500 ₪ ושכר הבוחן בסך 500 ₪ - תוך 21 יום מהיום.

6.

התביעה כנגד צד ג' – נדחית.

7.

זכות ערעור כחוק.

עותק פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בלשכתי, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 1827/09 שומרה-מח' תביעות גוף נ' בן שושן דניאל, ניו קופל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/02/2012)