פסקי דין על קרור ע.מ.ל רחובות בע"מ | פסקי דין על אסף כהן | פסקי דין על ברק כהן | פסקי דין על בישולבית ואח' |

1007/08 א     13/02/2012




א 1007/08 קרור ע.מ.ל רחובות בע"מ נ' אסף כהן, ברק כהן, בישולבית בע"מ ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 1007-08 קרור ע.מ.ל רחובות בע"מ
נ' אסף כהן
ואח'






בפני

כב' השופט
נחום שטרנליכט

בעניין:
קרור ע.מ.ל רחובות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
מרדכי שחם
התובעת



נ
ג
ד





1. אסף כהן
– ניתן פס"ד

2. ברק כהן
– ניתן פס"ד
3. בישולבית בע"מ – ניתן פס"ד
4. אריה כהנא
5. טירת גוש 6195 כהנא בע"מ
6. נחום בנימין – נמחק



ע"י ב"כ עו"ד
רונן א. מטלון
הנתבעים


פסק דין
(בנוגע לנתבעים 4-5)
רקע עובדתי
התובעת הינה חברה, הפועלת בענף הקירור, ובין היתר עוסקת התובעת בתכנון, ייצור ואספקה של חדרי קירור, מערכות קירור, הקפאה מהירה ומקררים מסחריים.

הנתבע 1 הוא בעל מניות והמנהל היחיד של הנתבעת 3, העוסקת בשירותי הסעדה וקייטרינג. הנתבע 2 הינו אחיו של הנתבע 1.

בחודש מרץ 2007 הזמינה הנתבעת 3 מהתובעת ארבע יחידות קירור בדמות חדרי קירור המורכבים מפאנלים טרומיים מודולאריים (להלן - יחידות הקירור). ביום 26.3.07 נחתם מסמך ההזמנה על-ידי התובעת –מחד - והנתבע 2, בשם הנתבעת 3 – מאידך. על פי מסמך הזמנה זה התחייבה התובעת כלפי הנתבעת 3 לתכנן, לייצר, לספק ולהתקין ארבע יחידות קירור, בתמורה לתשלום סך של 121,275 ₪ כולל מע"מ
(להלן - מסמך ההזמנה). מסמך ההזמנה מצורף כנספח 1 לכתב התביעה.

לאחר החתימה על מסמך ההזמנה מסרו הנתבעים 1-3 לידי התובעת ארבעה צ'קים לפקודתה, שזמן פרעונם כדלהלן: 3.5.07, 7.8.07, 8.9.07 ו- 7.10.07.

בהתאם להתחייבותה על פי מסמך ההזמנה, תיכננה התובעת וייצרה את ארבע יחידות הקירור, שהוזמנו על ידי הנתבעת 3. על פי טענת התובעת, יחידות הקירור שהוזמנו על-ידי הנתבעת 3 הותקנו במבנה שבו נוהל עסקה של הנתבעת 3 בבניין התעשייה שברחוב הסדנה 3 בקרית אריה בפתח תקווה (להלן - המבנה).

המבנה הושכר לנתבעת 3 על ידי הנתבעת 5,
שהינה בעלת הזכויות במבנה. הנתבע 4 הינו בעל מניות ומנהל של הנתבעת 5. למען שלמות התמונה יצויין, כי לטענת הנתבעים 4-5, כמפורט בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח לנתבעים 4-5 על ידי התובעת, הסכם השכירות של המבנה נחתם בין הנתבעת 5 עם עדי שירותי מזון בע"מ שנמצאת בבעלות הנתבע 1, ולא עם הנתבעת 3.

בהמשך הנתבעים 1-3 נקלעו לקשיים כלכליים, ולא יכולים היו לשלם את מלוא התמורה אותה התחייבו לשלם לתובעת על פי מסמך ההזמנה, זולת התשלום הראשוני בסך של 10,000 ₪. בהקשר זה מציינת התובעת, כי הצ'ק השני של הנתבעת 3 הוחזר על-ידי הבנק הנמשך בהעדר כיסוי בחשבון הבנק של הנתבעת 3. שני צ'קים נוספים, שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעים 1-3, לא הוצגו לפירעון, לאחר שהוברר לתובעת מהנתבע 1 כי הנתבעת 3 הפסיקה את פעילותה, וכי לנתבעים 1 ו-3 אין יכולת לבצע התשלום.

באמצע שנת 2007 הסתיימה תקופת השכירות של הנתבעת 3 במבנה. בעקבות זאת הועבר עסקה של הנתבעת 3 למבנה אחר, הממוקם בהוד השרון.

לאחר עזיבתה של הנתבעת 3 את המבנה, השכירה הנתבעת 5 את המבנה לנתבע 6
לצורך ניהול עסקו של הנתבע 6 לייצור ושיווק מוצרי מאפה, כמפורט בהסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת 5 לנתבע 6 ביום 1.10.07.

התובעת עתרה בכתב התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת הכספים. לחילופין, עותר התובעת להשבת יחידות הקירור לידיה.

הנתבעים 1-3 לא הגישו כתב הגנה מטעמם. לפיכך ניתן נגדם ביום 19.6.08

פסק דין
בהעדר הגנה.

ביום 26.10.10 הודיעו התובעת והנתבע 6 לבית המשפט בהודעה משותפת כי הם הגיעו לידי הסדר לפיו תימחק התביעה נגד הנתבע 6 ללא צו להוצאות. בית המשפט אישר הסדר זה ונתן לו תוקף של

פסק דין
.

בנסיבות אלה, נותר לדון בעניינם של הנתבעים 4 ו-5 בלבד.

טענות התובעת
התובעת טוענת, כי בהתאם לתנית שימור הבעלות המצויה במסמך ההזמנה, יחידות הקירור מושא ההזמנה נשארות בבעלותה עד לפירעון מלא של התמורה, הנקובה שם. משלא שולמה לתובעת מלוא התמורה על ידי הנתבעים 1-3, ובהעדר טענה אחרת מצד הנתבעים, הבעלות בארבעת יחידות הקירור, שהותקנו במבנה, היא של התובעת.

עוד מציינת התובעת, כי היא פנתה לנתבעים 1-3, ובהמשך פנתה גם לנתבעים 4-5, וביקשה מהם לאפשר לבעלי מקצוע מטעמה לפרק ולהוציא את יחידות הקירור שהותקנו במבנה, תוך הבהרת זכויותיה ביחידות הקירור על פי המוסכם במסמך ההזמנה. הנתבעים 4-5 סירבו לאפשר לתובעת לפרק ולהוציא את יחידות הקירור מהמבנה. מאידך, דחו הנתבעים 4-5 את הצעת התובעת לרכישת יחידות הקירור.

התובעת סבורה, כי הנתבעים 4-5 גרמו במעשיהם ובמחדליהם להפרת חובתם החוזית של הנתבעים 1-3 כלפי התובעת להשבת יחידות הקירור שבבעלות התובעת לחזקתה.
בנוסף לכך, הנתבעים 4-5 פוגעים בזכויותיה הקנייניות של התובעת ביחידות הקירור, בכך שאינם מאפשרים לה להשיב לחזקתה את יחידות הקירור, ששוויון המלא נאמד על ידי התובעת בסך של 50,000 ₪.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעים 4-5 חבים כלפיה בהשבת יחידות הקירור ו/או בפיצוי מלוא חסרונה ונזקיה בגין שלילת האפשרות להשיב את יחידות הקירור לחזקתה, וזאת גם בהסתמך על העילה של עשיית עושר ולא במשפט והעוולות הנזיקיות הקבועות בסעיפים 35, 49, 52 ו- 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

באשר לחבות האישית המיוחסת לנתבע 4 בכתב התביעה, טוענת התובעת, כי מן הדין להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 5 ולחייב את הנתבע 4 באופן אישי. זאת על רקע שליטתו המוחלטת של הנתבע 4 בנתבעת 5, המשמשת כזרועו הארוכה לניהול עסקיו. התובעת מוצאת תמיכה לטענה זו בתדפיס רשם החברות של הנתבעת 5, שצורף כנספח 7 לכתב התביעה, ממנו עולה, כי הנתבע 4 הינו בעל מניות ומנהל יחיד בנתבעת 5.

טענות הנתבעים 4-5
הנדבך המרכזי של הגנת הנתבעים 4-5 מושתת על הטענה, ולפיה התובעת לא הוכיחה שחדרי הקירור, שנמצאים במבנה הם אותם חדרי קירור שסופקו על ידה לנתבעים 1-3. לשיטתם של הנתבעים 4-5, התובעת לא העידה מטעמה את בעל המקצוע שהתקין את חדרי הקירור במבנה. כך גם לא הגישה התובעת לבית המשפט תצהיר של אדם אחר, שיכול היה להעיד, כי חדרי הקירור שיוצרו על ידי התובעת אכן הותקנו במבנה. לכך מוסיפים הנתבעים 4-5, כי גם מנכ"ל התובעת לא טען בעדותו, כי הוא נכח במקום בזמן ההתקנה, או לאחריה. בהמשך לטענה זו גורסים הנתבעים 4-5, כי יחידות הקירור שיוצרו על ידי התובעת נועדו לשמש את הנתבעת 3 במקום מושבה החדש בהוד השרון, ולפיכך הותקנו יחידות הקירור במבנה בהוד השרון. תמיכה לגירסה זו מוצאים הנתבעים 4-5 בכך שההזמנה מהתובעת נעשתה בחודש מרץ 2007 ובתחילת שנת 2007 סיימה הנתבעת 3 את תקופת השכירות במבנה בפתח תקווה.

טענה נוספת, שהועלתה על ידי הנתבעים 4-5, מתייחסת לסיבת צירופם כנתבעים בכתב התביעה. לשיטתם, התובעת ידעה כבר במועד הגשת התביעה, כי לא תוכל לגבות את התמורה לה היא זכאית על פי ההזמנה מהנתבעים 1-3. לכן ניסתה למצוא כיס עמוק ממנו תוכל לקבל את הכספים. מטעם זה בלבד צורפו הנתבעים 4-5 לכתב התביעה.

דיון והכרעה
בפתח הדברים אקדים ואציין, כי הנתבעים 4-5 אינם חולקים על טענת התובעת בעניין הבעלות שנותרה בידיה ביחידות הקירור, וזאת בהתאם לתנית שימור הבעלות שבמסמך ההזמנה
(סעיף 1.3 לכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעים 4-5). הנתבעים
4-5 חולקים על טענת התובעת, כי יחידות הקירור שבמבנה הם אותן יחידות קירור, שסיפקה התובעת לנתבעים 1-3.

עיון במסמך ההזמנה מלמד, כי נאמר שם במפורש, כי "הסחורה המפורטת לעיל תישאר בבעלות קירור ע.מ.ל. רחובות בע"מ עד לפירעון מלא של תמורתה", ומתן הצ'קים לתשלום עתידי "ייחשב כפירעון על תנאי ולא יהווה אישור להעברת בעלות הסחורה".

אם כן, נקודת המוצא לדיון שבפני
היא, כי התובעת היא הבעלים של יחידות הקירור, שסופקו לנתבעים 1-3 על פי מסמך ההזמנה. השאלה הטעונה הכרעה עתה היא, האם אלו הן יחידות הקירור, המותקנות במבנה, או שמא אין זהות בין יחידות הקירור נשוא מסמך ההזמנה ובין יחידות הקירור המותקנות במבנה.

בחינת גירסאותיהם של הצדדים מלמדת, כי עומדות זו מול זו שתי גירסאות קוטביות. האחת, גירסתו של מנכ"ל התובעת, מר אילן מרום (להלן - מר מרום). האחרת, גירסתו של הנתבע 4. על פי גירסתו של מר מרום, יחידות הקירור שסופקו על-ידי התובעת הותקנו במבנה שבבעלות הנתבעת 5. גירסת הנתבעת 4 שונה. לשיטתו יחידות הקירור, שסיפקה התובעת, הותקנו במבנה אחר ששכרה
הנתבעת 3 בהוד השרון, ולא במבנה שבבעלות הנתבעת 5, כאשר יחידות הקירור שבמבנה הן יחידות קירור ישנות, הנמצאות שם מזה שנים רבות.

על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה. ממילא, מוטל על התובעת להוכיח, כי יחידות הקירור המותקנות במבנה שנמצא בבעלות הנתבעת 5 הן אותן יחידות קירור, שנרכשו על ידי הנתבעת 3 וסופקו על ידי התובעת על פי האמור במסמך ההזמנה.

הנתבע 4 הצהיר בתצהיר תשובותיו לשאלון התובעת, כי הנתבעת 3 נמצאת במבנה החל משנת 1995 ומאז קיימים במקום חדרי קירור (נספח 2 לתצהיר עדותו של מר אילן מרום, שאלה מספר 15). על הדברים חזר גם בעדותו בפני
בדיון ביום 19.6.08 (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון הנ"ל, שורה 20).

הנתבע 6 ציין בתצהיר עדותו, כי במועד ביקורו במקום, עובר לחתימת הסכם השכירות שבינו ובין הנתבעת 5, היו מצויים במבנה חדרי הקירור, כאשר בשלושה חדרי קירור הוא הרכיב דלתות באמצעות איש מקצוע מטעמו. לדבריו, ביתר חדרי הקירור היו מצויות דלתות. בתצהירו המשלים הוסיף הנתבע 6, כי במועד תחילת השכירות שלו במבנה נמצאו במקום חדרי קירור ישנים וחדשים, כאשר "מתוך 4 חדרי קירור הותקנו דלתות על-ידי מתקין שהוזמן על-ידי רק ב-3 מהם (חדר הקירור הרביעי מצוי במקום ומשמש את העסק עד היום)". אין בעדותו של הנתבע 6 תימוכין לטענת התובעת, כי אכן מדובר באותן יחידות קירור, שסיפקה לנתבעים 1-3. נראה, כי בדבריו של
הנתבע 6, כי היו במקום 4 חדרי קירור, חלקם ישנים וחלקם חדשים, יש כדי לסתור טענת התובעת, כי כל ארבע יחידות הקירור שבמבנה הן אחו שסיפקה לנתבעים 1-3.

זאת ועוד, דבריו של הנתבע 6, כי בעת הגעתו למבנה היו שם ארבע יחידות קירור, עומדים בסתירה לדבריו של מר מרום בתצהירו המשלים, שם סיפר על יחידות קירור רבות יותר. בדבריו של מר מרום בתצהיר המשלים, כי בביקורו במבנה זיהה את יחידות הקירור כאלו שסופקו על ידי התובעת, אין כדי להוסיף דבר. זאת לנוכח סתמיות האמור בענין זה, כאשר מר מרום לא מציין, על סמך מה נעשה הזיהוי.

כפי שעולה מתצהיר עדותו של מר אילן מרום, התובעת נעזרה במר יגאל אפללו לצורך התקנת יחידות הקירור, עימו היא עובדת מספר שנים (סעיף 11 לתצהיר). למרות זאת, ב"כ התובעת, עו"ד שחם, הצהיר לפרוטוקול, כי התובעת לא פנתה למר יגאל אפללו לקבלת תצהיר והתובעת מוותרת על עדותו (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 26-27).

אכן עדות של מר יגאל אפללו עשויה היתה לשפוך אור על המחלוקת בשאלה, האם יחידות הקירור שסופקו על ידי התובעת הן אלו המותקנות במבנה, וזאת כמי שנטען לגביו, כי ביצע שם את ההתקנה. חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו. אם נמנע צד מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק מהימנעות זו, שאילו הובאה הראייה, הייתה פועלת נגדו.

לנוכח כל האמור לעיל דין התביעה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל, המוטל עליה, ולא הוכיחה, כי יחידות הקירור שבמבנה הן אלו שסופקו על ידי התובעת.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעים 4-5 ובשכר טרחת עורך דינם בסך 6,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1007/08 קרור ע.מ.ל רחובות בע"מ נ' אסף כהן, ברק כהן, בישולבית בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 13/02/2012)