פסקי דין על יוסף תמיר | פסקי דין על יחיאל שפירא

16948-11/09 א     13/02/2012




א 16948-11/09 יוסף תמיר נ' יחיאל שפירא








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 16948-11-09 תמיר נ' שפירא






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים


תובע:

יוסף תמיר


נגד


נתבע:

יחיאל שפירא




פסק דין


בפני
תביעה כספית בגידרה עתר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו סך של
86,037 ₪ אשר לגירסתו שילם לנתבע עקב טעות וכי הנתבע מסרב להחזירם בנסיבות העולה כדי מעילה באמון וגזל.

א.
גירסת התובע בקליפת אגוז

1.
התובע טוען כי ביום 18.6.08 לווה מן הנתבע סך של 77,400 ₪ והתחייב להשיב לו סך 80,000 ₪ המהווים את קרן ההלוואה וריבית לתקופה של שלושה חודשים (להלן: "ההלוואה הראשונה").

עם קבלת ההלוואה מסר התובע לנתבע המחאה על סך 80,000 ₪ שזמן פירעונה 19.9.08 אשר כובדה ונפרעה במועדה (להלן: "ההמחאה הדחויה").

2.
לגירסת התובע במחצית השנייה של חודש אוגוסט 2008 אושרה לו הלוואה בנקאית, וכי באותו מועד שכח שמסר לנתבע את ההמחאה הדחויה ומשכך מסר לנתבע המחאה נוספת בסך 80,000 ₪ שזמן פירעונה ליום 20.8.08 (להלן: "ההמחאה מיידית") אשר נפרעה גם היא על ידי הנתבע.

3.
התובע מוסיף וטוען "למען גילוי נאות" כי קיבל מן הנתבע הלוואה נוספת בסך 140,000 ₪ לצורך השלמת תשלום דמי פינוי לדייר (להלן: "ההלוואה הנוספת") וכי השיב לנתבע את סכום ההלוואה הנוספת בשתי המחאות על סך 40,000 ₪ ו-101,500 ₪ אשר שתיהן נפדו על ידי הנתבע.

4.
התובע חזר וטען כי מחמת "טעות אנוש" מסר לנתבע שתי המחאות על סך
80,000 ₪ כל אחח לפירעון ההלוואה הראשונה.

ב.
עיקרי גירסת הנתבע:

1.
בכתב הגנתו כפר הנתבע בגירסתו הבסיסית של התובע לפיה ההמחאה המיידית מגלמת תשלום כפול של פירעון ההלוואה הראשונה וטען כי ההמחאה האמורה ניתנה לו עבור סכום נוסף שהנתבע הילווה לתובע במזומן.

2.
הנתבע הוסיף וטען כי תביעתו המופרכת של התובע מהווה חוליה נוספת בניסיונותיו של התובע לקבל ממנו כספים שלא כדין מן הנתבע.

3.
הנתבע מוסיף וטוען כי מתכונת ההלוואות בינו ובין התובע היתה כדלקמן: הנתבע היה מבקש בחשבון הבנק שלו הלוואה או אשראי בהתאם לצרכי התובע מפקיד בחשבונו את השיק שמסר לו התובע כממסר דחוי ומוציא שיק נגדי לתובע או למי שהתובע ביקשו ומשכך לא היה על התובע להמתין לאישור הלוואה בנקאית כנטען על ידו.

בנתון לכך טען הנתבע כי גירסת התובע לפיה נשכח ממנו כי מסר כבר שיק לנתבע בגין ההלוואה הראשונה הינה מיתממת ומגוחכת.

4.
בהתייחסו להמחאה המיידית טען הנתבע כי זו ניתנה לו על ידי התובע תמורת מזומנים שנתן לתובע.

אשר להלוואה הנוספת טען הנתבע כי סכום זה בסך 140,000 ₪ שולם על ידו כדמי פינוי דירה אשר הושתו על התובע וכי התובע השיב לו כנגד הלוואה זו סך של 141,500 ₪.

ג.
דיון וממצאים

1.
נטל הראיה

על התובע, בבחינת "המוציא מחברו" נטל הראיה להוכיח את גירסתו הבסיסית דהיינו, כי מסר לנתבע את ההמחאה המיידית עקב שכחה וכי האחרון פרע אותה שלא כדין ומחזיק בסכומה בבחינת גזלן.

2.
מערכת האשראים בין בעלי הדין

1.
התובע גרס בעדותו כי קיבל מן הנתבע שתי הלוואות בלבד (סעיפים 2 ו-9 לתצהירו ועדותו בעמ' 5 שורות 28-32).

2.
הנתבע לעומת זאת טען יותר משתי הלוואות (סעיפים 35, 12 לתצהירו) בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי נתן לתובע 5-6 הלוואות בסכומים שונים ולצרכים שונים בסכום כולל של חצי מיליון ₪ (עדותו בעמ' 12 שורות

14-21).

3.
פלוגתא זו אינה צריכה להכרעה, אך אטעים כי הנתבע לא הציג כל ראיות התומכות בגירסתו בדבר ריבוי ההלוואות.

4.
להשלמת התמונה אטעים כי הנתבע הודה בסעיף 36 לתצהירו כי התובע פרע לו את ההלוואה הנוספת במלואה.

3.
גירסת הנתבע באשר למסירת ההמחאה המיידית

3.1
בסעיף 30 לתצהירו בהתייחס להמחאה המיידית טען הנתבע:
"השיק האחר שניתן לי על ידי התובע, ניתן לי אחרי חודש יוני 2008 והיה ע"ס 80,000 ₪ אף הוא. תמורתו נתתי לתובע מזומנים (דולרים ושקלים) כדי לשלם על חשבון תמורת דירה שרכש התובע ברחוב דולצין ברמת אביב החדשה"
(ההדגשה שלי-מ.ב.ח).

ובסעיף 32 לתצהירו הוא טוען:
"הרי התובע מסר שיק זה לפירעון לאחר מסירת ההמחאה הקודמת וכנגדה קיבל כבר מזומנים ממני. כלומר מדובר בפירעון של שיק שכבר אירע חודש וחצי לפני מועד פירעון השיק של יום 19.9.08"
(ההדגשה שלי-מ.ב.ח).

3.2
שמע מיניה כי הנתבע טוען בתצהירו בעקביות כי בתמורה להמחאה המיידית התובע קיבל ממנו מזומנים (דולרים ושקלים).

3.3
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע:
"ואתה טוען שהשיק השני של 80,000 ₪
(ההמחאה המיידית-מ.ב.ח) ניתן על מנת לכסות הלוואות שנתת לתובע במזומן".

על כך השיב הנתבע:
"בדיוק, לא הלוואות אלא כספים שאני שילמתי עבורו שהוא שלח אותי לשלם"
(עמ' 11 שורות 22-24 – ההדגשות שלי-מ.ב.ח).

3.4
אין צורך להכביר מילים על כך שגירסתו של הנתבע בחקירתו הנגדית אינה עולה בקנה אחד עם זו שהביא בתצהירו; בתצהירו טען הנתבע כי נתן לתובע מזומנים כנגד ההמחאה המיידית בעוד שבחקירתו הנגדית הוא מעיד כי שילם את הסכום לאהרונוב (ממנו רכש התובע דירה).

3.5
לא זו אף זו; בהמשך חקירתו הנגדית נשאל הנתבע:
"את התשלומים לאהרונוב, תפרט את המועדים והסכומים ככל שאתה זוכר ששילמת?
".

על כך השיב הנתבע:
"את התשלומים אהרונוב שילמתי לפני שקיבלתי את השיק של 80,000 ₪ באוגוסט 2008"
(עמ' 12 שורות 22-24).

4.
הערכת העדויות

4.1
הגעתי למסקנה כי גירסתו של הנתבע הינה בלתי סבירה בעליל:

כזכור בסעיף 30 לתצהיר עדותו טען הנתבע כי נתן לתובע מזומנים כנגד ההמחאה המיידית אשר התובע מסר לו ביום 20.8.08.

לגירסת הנתבע שילם לאהרונוב תשלומים קודם לקבלת ההמחאה המידית.

4.2
בנסיבות אלו רבה התמיהה הכיצד זה משלם הנתבע לתובע מזומנים כנגד שיק אשר לגירסתו הוא (הנתבע) שילם זה מכבר את סכומו לאהרונוב.

פירכה זו לא הובהרה על ידי הנתבע, ויש בה כדי להעיב על גירסתו עד כדי דחייתה כגירסה בלתי אמינה.

4.3
גם העובדה לפיה נמנע הנתבע מלזמן את אהרונוב למתן עדות מטעמו על מנת שיאשר כי קיבל מן הנתבע כספים פועלת נגד גירסתו של הנתבע.

אטעים כי משנשאל הנתבע מדוע לא זימן את אהרונוב למתן עדות השיב:
"מה יש לי להביא את אהרונוב אני עשיתי לו בסך הכל טובה"
(עמ' 11 שורות 29-32).

4.4
לעומת זאת גירסתו של התובע לפיה מסר לנתבע את ההמחאה המיידית מחמת שכחה וטעות היתה עקבית ונטענה הן בסעיף לתצהירו והן בעדותו (עמ' 6 שורות 26-28 ועמ' 7 שורות 1-2) ללא שנסתרה.

שכחה וטעות לכשעצמן הינן חולשות אנושיות מוכרות ובהעדר ראיה לסתור אני מאמין לגירסת התובע.

לעומת זאת גירסתו של הנתבע אשר היתה בלתי עקבית ובלתי סבירה מצדיקה את דחייתה.

ד.
סוף דבר

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 86,037 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני גם מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 16948-11/09 יוסף תמיר נ' יחיאל שפירא (פורסם ב-ֽ 13/02/2012)