פסקי דין על פרומדיקו בעמ | פסקי דין על קיור מדיקל אנד טכניקל סופליי | פסקי דין על בנימין יסלזון ואח' | פסקי דין על שרגא ברוורמן | פסקי דין על פיוט ניהול והשקעות | פסקי דין על מדיצי מדיקל |

1485/06 א     21/02/2012




א 1485/06 פרומדיקו בעמ, קיור מדיקל אנד טכניקל סופליי בע"מ, בנימין יסלזון ואח' נ' שרגא ברוורמן, פיוט ניהול והשקעות בע"מ, מדיצי מדיקל בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1485-06 פרומדיקו בעמ
ואח'
נ' ברוורמן ואח'







בפני

כב' השופטת
ד"ר דפנה אבניאלי


תובעים

1
.
פרומדיקו בעמ

2
.
קיור מדיקל אנד טכניקל סופליי בע"מ

3
.
בנימין יסלזון

4
.
ניאופארם בע"מ


נגד


נתבעים

1.שרגא ברוורמן
2.פיוט ניהול והשקעות בע"מ
3.מדיצי מדיקל בע"מ



פסק - דין חלקי

(בשאלת החבות)


תחרות עסקית הוגנת או גזילת לקוחות - מה ההבחנה ביניהן וכיצד יש לנהוג כלפי מנכ"ל, שפרש מעבודתו והקים חברה מתחרה? זו השאלה העומדת בבסיס התביעה.

בהתאם להחלטה שניתנה בתיק על ידי מותב אחר בקדם המשפט, פסק הדין יתייחס בשלב זה לשאלת החבות בלבד ולא לשאלת הפיצוי הכספי.

עיקרי העובדות
התובעת - פרומדיקו בע"מ (להלן: "פרומדיקו" או "התובעת") פועלת למעלה מ- 40 שנים בתחום היבוא, שיווק והפצה של מוצרים רפואיים, תרופות ותחליף חלב לתינוקות (סימילאק). חלק נכבד מפעילותה התמקד בשיווק חיסונים נגד שפעת, מתוצרתה של חברת התרופות הבינלאומית
sanofi pasetur
, עמה היו לה קשרי מסחר במשך שנים רבות
(להלן: "סנופי").

הנתבע 1, מר שרגא ברוורמן
(להלן: "ברוורמן"), שימש ב כדירקטור ומנכ"ל "כל יכול" במשך למעלה מ-12 שנים בפרומדיקו. החברה שגשגה תחת שרביטו ומחזורה הכספי גדל מ-40 מיליון ₪ לשנה ל- 600 מיליון ₪ בשנה (סעיף 2.2 לתצהיר ברוורמן). ברוורמן הוא זה שניווט את עסקיה של פרומדיקו ועמד בקשר ישיר עם
הספקים, עד להתפטרותו בשנת 2005. בהיותו בעל ניסיון וידע בתחומי הניהול והשיווק של מוצרים רפואיים, שאותם רכש במהלך עבודתו כמנכ"ל בחברת
baxter
, טרם מינויו למנכ"ל פרומדיקו, בעלי החברה נתנו בו אמון מלא ואפשרו לו לנהל את החברה כראות עיניו.

נתבעת 2 (להלן: "פיוט") היא חברת ניהול והשקעות, שהוקמה על ידי מר ברוורמן בחודש אוגוסט 2003, לצורך תשלום שכר עבודתו כקבלן עצמאי.

נתבעת 3 (להלן: "מדיצ'י") הוקמה בחודש יוני 2005 על ידי מר ברוורמן ועל ידי גב' יהודית ליבל, ששימשה במשך 9 שנים כסמנכ"ל שיווק בפרומדיקו, ותחומי עיסוקה דומים לאלה של פרומדיקו.

החל משנת 1993 ועד 2003 עבד מר ברוורמן כשכיר בפרומדיקו. תנאי העסקתו כשכיר
עוגנו בהסכם העסקה, שנחתם בין הצדדים ביום 21.9.95 (נספח 2 לסיכומי התובעת, להלן: "הסכם העסקה").
בשנת 2003 הוסכם בין הצדדים, כי ברוורמן יעניק שירותי ניהול לחברה כקבלן עצמאי, כנגד חשבונית מס כדין. הדבר נעשה על פי בקשתו המפורשת של ברוורמן, מטעמי מס. בין הצדדים הוחלפו טיוטות של הסכם קבלנות, שלא נחתמו (להלן: "הסכם הקבלנות"). מר ברוורמן המשיך לעבוד בחברה כבעבר, תמורת תשלום חודשי בסך של כ-100,000 ₪, כנגד חשבונית מס.

במהלך שנת 2004 ביקשו בעלי פרומדיקו למכור או למזג את פעילותה עם חברה אחרת, והחלו לנהל מו"מ עם ניאופרם בע"מ, באמצעות מנהלה מר דוד פורר (להלן: "פורר").

בחודש מרץ 2005 הודיע ברוורמן על פרישתו מפרומדיקו, יחד עם סמנכ"ל החברה, גב' יהודית ליבל.
סמוך לאחר מכן נודע לפרומדיקו, כי ברוורמן וליבל הקימו את מדיצ'י והחלו לעסוק בתחומי עיסוקה של התובעת, באמצעות ספקים שעמם היתה פרומדיקו קשורה בהסכמי אספקה שנים רבות.

טענות הצדדים


פרומדיקו טוענת, כי הנתבעים, באמצעות ברוורמן, קיבלו נציגויות של חמישה ספקים, שפרומדיקו שימשה כנציגתם בתקופה שברוורמן הועסק כמנכ"ל החברה. בעשותו כן,
הפר ברוורמן את התחיבותו המפורשת בהסכם ההעסקה ובהסכם הקבלנות, שלא לגזול לקוחות וספקים של פרומדיקו במשך תקופה של ארבע שנים ממועד הפסקת יחסי העבודה עמה.

הנתבעים טוענים, כי חברת מדיצ'י עסקה במשך שנה בתחום שונה לחלוטין של אבקות חלב, ורק שנה לאחר הקמתה פנו אליה מספר ספקים, שהיו קשורים בקשרי מסחר עם התובעת, עקב אכזבתם מהתנהגותה העסקית הקלוקלת של התובעת, תחת ניהולו של המנהל ובעל השליטה החדש, מר פורר. לדבריהם, פרומדיקו לאחר המיזוג ולאחר ניתוק הקשר עם ברוורמן לא שגשגה כפי שקיוו בעליה החדשים, והספקים החלו מנתקים יחסיהם עמה "משל היו עכברים הבורחים מספינה טובעת. חלקם פנו למדיצ'י... וחלקם פנו לחברות אחרות..." (סעיף 2.7 לסיכומי הנתבעים).

עוד טוענים הנתבעים, כי במשך למעלה משנה לאחר עזיבתו של ברוורמן את פרומדיקו, לא העלתה פרומדיקו כל טענה כנגדו, אלא לאחר המעבר לראשונה למדיצי של סנופי - מעבר אשר כל כולו נעוץ בתאוות בצע של מר פורר ושל פרומדיקו, אשר באה לידי ביטוי במעילה באמונה של סנופי, על ידי נסיון להפיץ במקביל את חיסוניה וחיסונים של חברה מתחרה בשם
chiron
(להלן: "כירון").

הנתבעים סבורים, כי תביעה זו באה לעולם בשל גאוותו וזעמו של מר פורר, אשר נתפס בקלקלתו יחד עם פרומדיקו וגמר אומר לבוא חשבון עמם, באמצעות תביעה מופרכת ונטולת יסוד, למרות שלא נפל כל פגם בהתנהגותם.

גדר המחלוקת


מערכת יצרים סוערת וקשה נפרשה במהלך שמיעת העדויות, הכוללת הטחת האשמות אישיות, בדבר מעילה באמון וקשירת קשר לגזול את לקוחותיה של התובעת, מחד גיסא, וניסיון לחסום את הנתבעים מפני תחרות הוגנת בשוק והתחשבנות עם ספקים שביקשו לעבוד עמם, מאידך גיסא.

כפי שיובהר להלן בהרחבה, המחלוקת מצטמצמת בעיקרה לשאלה – האם חלה על מר ברוורמן ועל מדיצ'י התחייבות שלא להתקשר עם ספקים ולקוחות של התובעת – אם לאו. מדובר בשאלה המערבת טענות משפטיות וטענות שבעובדה, אך לצורך הכרעה בה נידרש לניתוח מערכת היחסים וההסכמים בין הצדדים וכן לטענה, כי נקמנות אישית גרידא עומדת בבסיס התביעה.

אציין כבר עתה, כי הגעתי לכלל מסקנה שמדובר בהתחייבות ברת-תוקף לאי-גזל ספקים ולקוחות, שהופרה בריש גלי על ידי מר ברוורמן, בשלהי תקופת עבודתו בפרומדיקו ומיד לאחר עזיבתו, תוך התעלמות מהנזק הצפוי לפרומדיקו ולפגיעה האנושה בעסקיה כתוצאה מכך. מדובר במעשה שתוכנן בקפידה, אך
מהלכיו נפרשו במלואם רק תוך כדי ניהול התביעה, למגינת לבם של בעלי התובעת, אשר נתנו אמון במר ברוורמן ונוכחו לדעת כי מעל באמונם.

נעבור לסקירת העובדות התומכות במסקנה דלעיל.





קיומה של התחייבות לאי-גזל ספקים ולקוחות

א. חילופי הטיוטות

גרסת התובעת הינה, כי מר ברוורמן התחייב בפני
ה, באופן חד משמעי, שלא ליצור, במישרין או בעקיפין,
קשר עם ספקים או לקוחות של החברה, במשך 4 שנים ממועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

טענה זו נשענת על הסכם ההעסקה, שנחתם בין הצדדים בעת שברוורמן שימש כמנכ"ל שכיר בחברה ועל טיוטות הסכם הקבלנות שהוחלפו בין הצדדים אך לא נחתמו.

הסכם ההעסקה משנת 1995 משקף את מערכת היחסים בין הצדדים, שהחלה כבר בשנת 1993 וזכתהללבוש חוזי שנתיים לאחר מכן, כאשר מר ברוורמן כבר כיהן בתפקידו כמנכ"ל החברה.
בסעיף
19.4 להסכם ההעסקה נאמר:

"על אף האמור לעיל, מתחייב ברוורמן כי עם סיום עבודתו בחברות ובמשך ארבע שנים לאחר מכן, לא יצור קשר א יענה לספקים או ללקוחות החברות ולא יקבל מספקים או מלקוחות החברות או מכל אדם, חברה או גוף אחר כל תפקיד, הזמנה, הצעה, עבודה ו/או עסק בישראל שהחברות כבר עסקו או עוסקות בהן באותו זמן או התעתדו לעסוק בהן".

בשנת 2003 ביקש מר ברוורמן לשנות את תנאי העסקתו בחברה - משכיר לקבלן עצמאי. מר ברוורמן העיד, כי מדובר בשינוי שנעשה לבקשתו, מטעמי מס, בעיקר בשל תקרת הביטוח הלאומי והאפשרות לניכוי הוצאות (עמ' 124 ש' 11 לפרוטוקול). הדברים נתמכים גם בעדותו של ע/ה רו"ח רפופורט (עמ' 6 ש'' 15 לפרוטוקול) ובעדותו של עו"ד זלינגר, שניסח את טיוטות הסכם הקבלנות עבור שני הצדדים
(עמ' 12 ש' 5 לפרוטוקול).

בסיכומיו טוען ב"כ התובעת , כי בשל תפקידו הבכיר של מר ברוורמן וכדי להבטיח שהאמון שניתן בו לא ינוצל לרעה, נקבעו בהסכם ההעסקה ובהסכם הקבלנות תניות והתחייבויות סטנדרטיות. כך, למשל, תפקידו של מר ברוורמן הוגדר כמחייב "אמון אישי" (סעיף 4 להסכם העסקה וסעיף 3.2 להסכם הקבלנות); נאסר על מר ברוורמן להתחרות בעסקי החברה במשך שנתיים מסיום היחסים (סעיף 19.3 להסכם ההעסקה וסעיף 8.2 להסכם הקבלנות); וניתנה התחייבות לשמירת סודיות (סעיף 19.2 להסכם ההעסקה וסעיף 8.1 להסכם הקבלנות).

בנוסף ובמפורש, הוסכם בין הצדדים, כי מר ברוורמן אינו רשאי ליצור קשר עם ספקים או לקוחות של פרומדיקו. הדבר נקבע בסעיף 19.4 להסכם ההעסקה והועתק, ככתבו וכלשונו, לסעיף 8.3 להסכם הקבלנות, בזו הלשון:

"בנוסף יכלול המסמך את התחייבותו של שרגא [
הכוונה למר ברוורמן – ד.א.] שלא ליצור, במישרין או בעקיפין, בעצמו ו/או ביחד עם אחרים ו/או באמצעות אחרים ו/או עבור אחרים בכל דרך שהיא, במשך תקופה של ארבע שנים ממועד יחסי הפסקת הצדדים, כל קשר, לרבות על דרך של מתן מענה לספקים ו/או ללקוחות החברות ולא יקבל מספקים או מלקוחות החברות או מכל אדם, חברה או גוף אחר כל תפקיד, הזמנה, הצעה, עבודה ו/או עסק בישראל שהחברות כבר עסקו או עוסקות בהן באותו זמן, או התעתדו לעסוק בהן".

בסוף סעיף 8.3 הוספו המילים ועליהן קו:

"[הערה: נוסח זה מועתק מהסכם העבודה של שרגא]"
.

עו"ד זלינגר העיד, כי ההערה הוספה על ידו, כדי להפנות את תשומת ליבו של מר ברוורמן לכך שהסעיף הועתק מההסכם הקודם, וההערה נמחקה בקו לאחר שלא היתה כל הסתייגות לגביה מצד ברוורמן או מי מטעמו. לדבריו, נותר להשלים את הפרטים הטכניים, ולכן לא עקב אחרי הטיוטא האחרונה שנשלחה על ידו (ע' 28 ש' 4).

מר ברוורמן אישר, כי טיוטת הסכם הקבלנות אינה שונה במהותה מהסכם ההעסקה, וכי לא התנגד לאיזה מן הסעיפים, במהלך המגעים שנוהלו בין הצדדים או בין רואי החשבון, שהיו אמורים לדון בשאלות הטכניות והחשבונאיות, לצורך גיבוש ההסכם (עמ' 170 ש' 19).

החל ממאי 2004 לא הוחלפו טיוטות נוספות של הסכם הקבלנות בין הצדדים. המגעים התמצו בפגישות בין רואי החשבון, בניסיון לתרגם את הסכום של 100,000₪ לפרטים חשבונאיים, כחלק מההמרה של התמורה ממשכורת כשכיר לתשלום כקבלן.

במשך שנתיים -
החל משנת 2003 ועד המועד בו הודיע מר ברוורמן כי הוא מבקש להפסיק את עבודתו בשנת 2005 - פעלו הצדדים על פי המוסכם בטיוטת הסכם הקבלנות, למרות שלא נחתמה על ידם. מר ברוורמן המשיך לתפקד כמנכ"ל, פרודמדיקו שילמה לו מדי חודש
כ- 100,000 ₪, כנגד חשבוניות מס, ולאיש לא אצה הדרך לחתום על הסכם הקבלנות.


לשונו של סעיף 8.3 להסכם הקבלנות, שהועתק, כאמור, מסעיף 19.4 להסכם ההעסקה -ברורה וחד משמעית. הסעיף אינו מתיימר לאסור על מר ברוורמן להתחרות בעסקיה של התובעת, באמצעות התקשרות עם ספקים חדשים, העוסקים בתחומים דומים.

הסעיף אוסר פניה או מתן שירותים לספקים או לקוחות של התובעת במשך 4 שנים, ממועד הפסקת ההתקשרות בינה לבין ברוורמן. הסעיף היה מוכר למר ברוורמן עוד משנת 1995, מועד בו נחתם הסכם ההעסקה, והצדדים פעלו על פי הסכם זה עד לשנת 2003. בפועל ובהעדר הסכם אחר, המשיכו הצדדים להתנהל על פי הסכם ההעסקה, כאשר השינוי היחידי חל באופן בו שולמה התמורה למר ברוורמן, כך שהחל משנת 2003 שולם לו סך של כ-100,000 ₪ בחודש, כנגד חשבונית מס.

כוונתם של הצדדים להתקשר בהסכם קבלנות, שתנאיו דומים להסכם ההעסקה, באה לידי ביטוי בטיוטות שהוחלפו ביניהם והתגבשו לכלל נוסח כמעט סופי בחודש מאי 2004.
עו"ד זלינגר העיד, כי החל מהטיוטה הראשונה שערך לבקשת הצדדים ושלח ביום 14.3.04 (נספח 6 לסיכומי התובעת), ועד לטיוטה האחרונה, נעשה שימוש בתנאים כפי שהתגבשו וסוכמו בהסכם ההעסקה, כאשר מבחינתו "... מכיוון שאני ראיתי את העבודה שלי כעבודה טכנית, כמו שקראתי לה תרגום, במקומות שבהם היו עניינים שהיו משפטיים אולי בעיקרם, אני ציינתי, נלקח מהסכם העבודה של שרגא, או מועתק מהסכם העבודה של שרגא, ע"מ שכולם יבינו מאיפה זה בא. בינינו, גם לא רציתי שמישהו יחשבו שזו המצאה שלי הדברים האלה, אז ציינתי את זה מאוד-מאוד ברור" (עמ' 6 ש' 15 לפרוטוקול).

מר ברוורמן אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים אין שינוי מהסכם העבודה ואין בטיוטות הערה, כאילו התנגד לאיזה מהסעיפים (עמ' 170 ש' 19).

נותרה בעינה השאלה - אם הכל היה מוסכם מדוע לא נחתם הסכם הקבלנות?

ב. מדוע לא נחתם הסכם הקבלנות

בין הצדדים הוחלפו טיוטות של הסכם קבלנות, שאמור היה להגדיר את מעמדו של מר ברוורמן כקבלן עצמאי, כאשר מרבית הסעיפים בטיוטות הועתקו מהסכם העסקתו כשכיר.
עו"ד זלינגר העיד, כי תבקש על ידי הצדדים להתאים את הסכם ההעסקה של ברוורמן כשכיר, לתנאים החדשים כנותן שירותים עצמאי, ודאג לפרט כל אחד מהסעיפים שהועתקו מהסכם ההעסקה (עמ' 6 ש' 15). הטיוטה האחרונה נשלחה על ידי עו"ד זלינגר בחודש מאי 2004 (נספח 3 לסיכומי התובעת), ומאז לא הוחלפו טיוטות נוספות. רו"ח רפופורט העיד, כי הטיוטה לא נחתמה, מאחר שהצדדים לא הצליחו לגבש הסכמה לגבי השינוי החשבונאי הנדרש (חילוץ עלות מעביד מהסכומים שישולמו למר ברוורמן). הדברים אושרו גם בעדותו רו"ח טרטנר מטעם פרומדיקו.

במהלך עדותו, סיפק מר ברוורמן מספר הסברים לעובדה שהסכם הקבלנות לא נחתם. כך, למשל, טען מר ברוורמן, כי סוכם שהתניה בסעיף 8.3 תשאר בתוקפה רק בכפוף לפיצוי כספי שינתן לו; סוכם שההתניה תחול אך המחלוקת היתה לגבי משך תקופת תחולתה, וכן כי הייתה מחלוקת לגבי דמי הניהול. על דבר אחד לא חלק בעדותו: מר יסלזון, שהיה הבעלים של פרומדיקו (להלן: "יסלזון") לא הסכים לוותר על התניה לאי גזל הספקים (עמ' 128 ש' 6 לפרוטוקול).

כאשר נשאל מר ברוורמן, מדוע הסבריו הנוספים לכך שההסכם לא נחתם, נשמעו לראשונה בחקירתו הנגדית ולא מצאו ביטויים בתצהיר עדותו הראשית, השיב: "אין לי מה לומר לך..." (עמ' 132 ש' 15). עם זאת עמד מר ברוורמן על דעתו, כי מאחר שהסכם הקבלנות לא נחתם בפועל, אין הוא מחייב
וכל ההתחייבויות שהיו קיימות בין הצדדים במשך השנים על פי הסכם ההעסקה, אינן מחייבות אותו עוד.

מר יסלזון העיד, כי מבחינתו הסכם הקבלנות היה הסכם מחייב: "הוא הסכם מחייב, למעט זה שחסר בו נתון כספי המדוייק – היה ויכוח בנושא עם רואה החשבון. מעבר לזה, לא היתה מחלוקת" (עמ' 6 ש' 1).

מסתבר, כי הצדדים לא היו להוטים לחתום על ההסכם ולא ראו דחיפות להשלים את התהליך שהחל ביניהם.
מר ברוורמן המשיך לעבוד בחברה, התשלומים שולמו לו כסדרם, והאמון ששרר בין הצדדים לא נסדק באותה עת.

מר יסלזון, אשר הדגיש את החיבה והאמון הרב שרחש לברוורמן במהלך שנות עבודתו, טען
כי לא חשד שכוונתו של מר ברוורמן היא להתחרות ולגזול ספקים של פרומדיקו. לדבריו, אם מר ברוורמן היה מעלה התנגדות לקיומו של סעיף אי גזל הספקים "ברור שהייתי חושד שכוונתו היא להתחרות ולגזול ספקים של פרומדיקו" (סעיף 31.4 לתצהירו של יסלזון).

ב"כ התובעת טען, כי הסבריו של מר ברוורמן לאי-חתימת הההסכם מהווים שינוי חזית קיצוני וגרסאות קלושות, שאינן נזכרות בתצהיר עדותו הראשית ובתצהיר שנתן במסגרת הליך צו המניעה. עם זאת הדגיש, כי מר ברוורמן עצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי יסלזון לא הסכים לוותר על התניה לאי גזל ספקים.

לטעמי, מדובר לא רק בגרסאות הגנה קלושות, אלא בגרסאות הלוקות בחוסר עקביות ובחוסר מהימנות, עד כדי כך שב"כ הנתבעים עצמו מצא לנכון לציין בסיכומיו, כי "הדברים הגיעו לידי כך שחלק מן הדברים שאמר [מר ברוורמן] על דוכן העדים התמיהו את בית המשפט, שכן ביהמ"ש לא מצא בהם הגיון. למרות זאת, אין להסיק רבות מתמיהות אלה וזאת הן משום שהחקירה התמקדה ברובה בפריפריה של הנושאים שבמחלוקת... והן משום שמבחינת הסתירות האמורות ניכר כי לא כוונת שקר עמדה ביסודן אלא בלבול שמקורו בלחץ, בחוסר ניסיון ובחקירה תוקפנית וארוכה עד מאוד" (סעיף 7.1 לסיכומים).

אכן, מר ברוורמן נחקר באריכות ובתקיפות, אך אין בכך כדי להצדיק את שלל הגרסאות, ההסברים והטענות שנשמעו מפיו ונועדו כל כולם למטרה אחת - לטשטש את עקבותיו, המוליכים הישר אל הספקים שהכיר במהלך שנות עבודתו בפרומדיקו.

ודוק: הוסכם בין הצדדים בהסכם ההעסקה, ולאחר מכן גם בהסכם הקבלנות, כי מר ברוורמן מתחייב שלא לגזול ספקים ולקוחות של פרומדיקו במשך ארבע שנים מיום הפסקת עבודתו. התחייבות זו היתה ברורה וחד משמעית. לאיש לא היה ספק, כי פרומדיקו, ומר יסלזון עומדים על קיומה, ולא הועלתה כל הסתיגות לגביה מצד ברוורמן.

מר ברוורמן החליט, ככל הנראה, כי הוא רשאי לפעול בניגוד לאותה התחייבות. בעשותו כן, פעל מר ברוורמן בהתעלמות ותוך הפרה ברורה ובוטה של הסכם ההעסקה, שלא בוטל מעולם, ושל הסכם הקבלנות, שנוסח על דעתו ולא נחתם מסיבות טכניות גרידא.

להשלמת התמונה אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה, שבהסכם ההעסקה ובהסכם הקבלנות נכללה גם תניית איסור אי תחרות (סעיף 19.3 להסכם ההעסקה שהועתק לסעיף 8.2 להסכם הקבלנות). פרומדיקו ביקשה גם להגביל את חופש עיסוקו של ברוורמן ולמנוע ממנו את האפשרות להתחרות בעסקיה, במשך שנתיים מעת סיום היחסים בין הצדדים.
לו היתה המחלוקת מתמקדת בתניה זו, אין ספק שהיה מקום להידרש לשאלה, לה הקדישו ב"כ הנתבעים פרק נרחב בסיכומיהם, בדבר
האיסור שגובש בפסיקה על תניית אי תחרות גורפת,
על רקע היותה נוגדת את תקנת הציבור. אולם, משהוברר כי המחלוקת מתמקדת אך ורק בהתחייבות להימנע מגזל לקוחות או ספקים של פרומדיקו, ולא בניסיון לחסום את דרכם של הנתבעים מעיסוק באותם תחומים שבהם עוסקת פרומדיקו, אין ולא היה מקום להפליג למחוזות כה רחוקים.

חוקיות ההתחייבות לאי-גזל ספקים ולקוחות


א. ההלכה הפסוקה
הלכה היא, כי תניה המגבילה את חופש העיסוק היא תניה הנוגדת את תקנת הציבור ועל כן - בטלה, אלא אם היא מגינה על אינטרס לגיטימי של המעביד. ראשיתה של הלכה זו בפרשת צ'ק פוינט הידועה, ולאחר מכן פרשת
aes
(ע"ע 164/99 דן פרומר נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד, 294; ע"א 6601/96
aes systems inc.
נ' סער
, פ"ד נד(3) 850). המשכה בשורה של פסקי דין, מרביתם של בתי הדין לעבודה, שחזרו וקבעו כי לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן משקל רב, אלא אם היא סבירה ומגנה בפועל על אינטרסים של שני הצדדים. השיקולים התומכים באכיפת התחייבות להגבלת העיסוק הם, בין היתר, הגנה על סודות מסחריים, השקעת המעביד בהכשרה מיוחדת של העובד, קבלת תמורה מיוחדת עבור התחייבות העובד להגביל את עסקו, והפרת חובת תום הלב מצד העובד (צ'ק פוינט, ע' 313). בתי המשפט קבעו שוב ושוב, כי תניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגימטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה") היא בטלה.
יחד עם זאת ציינו, כי אינטרס לגיטימי של המעביד הוא, בין היתר, שמירה על סודותיו המסחריים ורשימת לקוחותיו, ויש להתחשב ביחסי האמון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב (ראה, למשל, פרשת
aes
בע' 878; בר"ע 66/09 רייזמן נ' ג'י.ג'י. ירום גטר בע"מ, תק-אר 2009(1) 141; ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, תק-אר 2007(2) 4663; ת.א (ת"א) 1058/07 חברת בקטו סיל בע"מ נ' ערן ווין, מיום 29.6.10,פורסם בנבו, להלן: "סיל").

בענין
aes
נקבע, כי הגבלת תחרות, שבאה להגן על המעביד מפני שימוש בסודותיו המקצועיים על ידי העובד, ככלל אינה נוגדת את תקנת הציבור, אך כפי שהדגיש הנשיא אדלר בעניין צ'ק פוינט (פסקה 25):

"אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקחוחות מסוימת, תאריך מסוים וכו' ".

עוד נפסק בעניין צ'ק פוינט, כי קיימת הצדקה להגבלת תחרות למשך תקופה מסוימת, כאשר המעסיק השקיע משאבים בהכשרת העובד, או כאשר ניתנה תמורה מיוחדת לעובד עבור הגבלת העיסוק, המצדיקה את ההגבלה. אין מדובר ברשימה סגורה של "אינטרסים לגיטימיים" (שם, פסקה 15). מידתיות ההגבלה תיבחן מבחינת הזמן, המקום, וסוג הפעילות המוגבלת (פסקה 25). גם במקרים שאינם יחסי עובד-מעביד, בהם מדובר בצדדים שווי-כוחות, כדוגמת יחסי שותפות, כאשר שותף מוכר את חלקו ומתחייב שלא להתחרות בשותפות, תידון השאלה האם התנאי המגביל את חופש העיסוק הוא סביר והוגן, מבחינת הצדדים ומבחינת טובת הציבור. הגבלת התחרות חייבת להיות מתוחמת בזמן, ועל בית המשפט לצמצם את תקופת ההגבלה, כדברי כב' השופט בנימיני בענין סיל (פסקה 30 והאסמכתאות המופיעות שם).

בכל מקרה יש לזכור, כי המבחן הוא עובדתי. תחילה יש לדון בשאלה אם ראוי לאכוף את ההתחייבות המגבילה את חופש העיסוק, ולאחר מכן לבחון אם ההתחייבות הופרה. לא תמיד ניתן יהיה להסיק, כי היתה הפרה של ההתחייבות. כך, למשל, בענין
aes
הגיע בית המשפט (כב' הנשיא ברק) למסקנה, כי לא הופרה חובתו של המשיב, מאחר ש"לא הוכח כי המשיב פנה לרפא"ל ביוזמתו, וממילא אין לראות בהתקשרות העסקית בינה לבינו תוצאה של השימוש ברשימת לקוחותיה של המערערת" (שם, ע' 879).

על פי רוב, קשה אם לא בלתי אפשרי להוכיח פניה של העובד ללקוחות או ספקים קודמים של המעביד. העובד מן הסתם יכחיש זאת, והספקים שעברו לעבוד עמו לא ימהרו להפליל את עצמם. הראיות בדרך כלל הן ראיות נסיבתיות ומהן יש להסיק את המסקנות. במקרה דנן, העובדה שהספקים המרכזיים של פרומדיקו לא הוזמנו כלל להעיד, פועלת לחובתו של הנתבע, הטוען כי עשו כן מיזמתם.

ב. היש מקום לאכוף את ההתחייבות
ההתחייבות שמר ברוורמן נטל על עצמו בסעיף 19.4 להסכם ההעסקה וסעיף 8.3 להסכם הקבלנות, היא התחייבות להימנע מגזל קניינה של התובעת, קרי, רשימת ספקיה, ולהימנע מחתירה תחת אושיות עיסוקה של פרומדיקו עם אותם ספקים.

הגיונה של התחייבות זו – ברור.
היא נועדה למנוע מהנתבע, ששימש בתפקיד בכיר בחברה ובחר לפרוש מעבודתו כדי להקים חברה מתחרה, לעשות שימוש בקשרים שקשר עם ספקים ולקוחות במהלך עבודתו. היא לא נועדה למנוע ממנו להתקשר עם לקוחות וספקים אחרים, גם בתחום עיסוקה של פרומדיקו ולהתחרות בה.

בהתייחס לאורכה של תניית אי התחרות – מדובר אמנם בתקופה של ארבע שנים, אך לאור העובדה שההפרה הנטענת אירעה לאחר שנה אחת בלבד, גם לגרסת הנתבעים, אין עוד צורך להכריע בשאלה, אם ראוי היה לקצר את התקופה. כבר נפסק, כי ההגבלה צריכה להיבחן מבחינת הזמן ובית המשפט מוסמך לצמצם את היקפה, כך שתהיה מידתית וסבירה (כדברי הנשיא ברק בענין
aes
פסקה 29). כאשר מדובר בעובדים בכירים שנאסר עליהם להתקשר עם ספקים במשך 12 חודשים, זו הגבלה שאינה רחבה מידי ונמצאת במתחם הסבירות והמידתיות (ע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב, מיום
18.12.03, פורסם בנבו, פסקה 25).

תניית אי גזל במהותה נועדה למנוע מעשי תרמית וגזילה, תחת מסווה של תחרות מותרת.
תניית אי גזל מיועדת לאפשר לעסקים מתחרים לפעול זה לצד זה, כל אחד באמצעות ספקים ולקוחות עמם הוא קשור, מבלי ששודלו או פותו לנטוש את הספק הקודם מאחורי גבו.

גם אם מדובר בתניה המגבילה באופן כלשהו את חופש עיסוקו של הנתבע, לאחר סיום עבודתו, אין לומר כי היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור", מאחר שהיא מגינה על אינטרס לגיטימי של המעביד. האינטרס הלגיטימי מתעצם כאשר מתברר, שמר ברוורמן וגב' ליבל תכננו להיפגש עם הספקים בחו"ל, ערב עזיבתם את החברה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו של מר יסלזון. מדובר ב"סבב ביקורים", שתוכנן זמן רב מראש (נספח 14 לסיכומי התובעת). הנסיעה לא יצאה לפועל על פי דרישתו החד-משמעית של מר יסלזון. ברוורמן אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי מר יסלזון דרש ממנו לבטל את הנסיעה והיא אכן בוטלה, תוך שהוא מתעטף באצטלה תמימה וטוען, שאינו יודע מדוע נדרש לבטלה: "הוא ביקש ממני לא לנסוע, אינני יודע למה. הוא בא ואמר כעיקרון" (ע' 212 ש' 10).

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים, כי לא הוכחה כוונה נפסדת מצידם ואין בתכנון הנסיעה, כמו גם בעובדה שהדבר נודע למר יסלזון רק באקראי, כדי להעלות או להוריד, שכן הספקים ניתקו את קשריהם עם פרומדיקו, ללא קשר לנתבעים ולמידע שבידם.

נראה כי מר ברוורמן היה מודע היטב לסיבה, שהניעה את מר יסלזון לאסור עליו הפעם את המפגש עם הספקים – מפגש שנועד להודיע להם כי הוא עוזב את החברה ומקים יחד עם גב' ליבל חברה מתחרה.
ג. נסיבות העזיבה

מר ברוורמן העיד, כי במהלך המו"מ הבהיר לו מר פורר, כי עם השלמת העסקה לא ידרשו עוד שירותיו כמנכ"ל פרומדיקו, שכן בכוונת פורר לנהל בעצמו את החברה (סעיף 4.4 לתצהירו). לאחר מכן, בפגישה שהתקיימה בינו לבין מר פורר במסעדת קלואליס ברמת-גן, שוב הבהיר לו מר פורר, כי לא יזדקק לשירותיו כמנכ"ל וציין כי אולי ימצא לו "תפקיד אחר" (סעיף 4.5). כאשר דיווח על כך למר יסלזון האחרון "שתק – שתיקה רועמת, שהיה בה כדי לאשר את דבריו של פורר". בנסיבות אלה טוען מר ברוורמן "הרי שעזיבתי מובנת מאליה" (סעיף 4.6 לתצהירו).

טענתו של מר ברוורמן, כי אולץ להתפטר מעבודתו בפרומדיקו, אמנם הוכחשה על ידי פורר ויסלזון, אך ניתן להבין, כי הוא חשש למעמדו בחברה לאחר המיזוג. יתכן שברוורמן, שהיה מנהל כל יכול בפרומדיקו סבר, כי לא יוכל לעבוד לצידו של מר פורר. מדובר בשני אנשים בעלי אישיות דומיננטית. החלטתו של מר ברוורמן לנטוש את הזירה ולפנות לעיסוקים פרטיים, אולי היתה החלטה מתבקשת, בנסיבות הענין.

אין חולק, כי מר ברוורמן היה רשאי לעזוב את החברה,
אך מסתבר כי עשה כן ללא קשר למגעים למיזוג עם ניאופרם, שהחלו בנובמבר 2004 וחודשו רק לאחר שמר ברוורמן התפטר מתפקידו.
מר יסלזון העיד, כי עזיבתו של מר ברוורמן היתה טריגר לנסיון המואץ שנעשה על ידו, למצוא קונה בדחיפות, ורק בחודש נובמבר 2005 גובשה עסקה של מכירה ולא מיזוג, בין פרומדיקו לבין ניאופרם (עמ' 17 לפרוטוקול). טענה זו נתמכת בהסכמים שנחתמו בסופו של דבר בין הצדדים.

עדיין נותרה בעינה השאלה - האם אכן בעת שעדיין עבד בפרומדיקו פנה מר ברוורמן לספקים והציע להם לעבוד עמו?




ד. קונספירציה ושידול ספקים – האמנם
כאשר נשאל מר ברוורמן אם בוצעה על ידו פעולות להכשרת הקרקע ואם נפגש עם ספקים וניהל איתם מגעים כדי שיעברו לעבוד איתו השיב: "אני אינני זוכר" (עמ' 205 ש' 8).
ב"כ התובעת לא הרפה והמשיך לשאול, אם בדק אלטרנטיבות להקים חברה מתחרה וברוורמן השיב: "בדקתי אופציה במסגרת. אתה מוציא דברים מהקשרם, אני בדקתי אופציה בתקופה הזאת כמשקיע, שאם במידה ואני אקים חברה המתעסקת בשטח של אבקות החלב, אולי אני אצטרך משקיע שישקיע שם ולזה חיפשתי ואני גם אמרתי את זה למר יסלזון" (עמ'
206 ש' 11).

הנתבעים טוענים, כי לא עלה בידי פרומדיקו להוכיח, כי ברוורמן וליבל רקמו כביכול תוכנית להקים עסק מתחרה ולגזול מפרומדיקו את ספקיה, בעודם עובדים בפרומדיקו. לטענתם, אם היה שמץ של אמת בגירסה זו, הרי שמיד לאחר עזיבתם את פרומדיקו, או לכל היותר חודש או חדשייים לאחר מכן, היו ברוורמן וליבל מממשים את "תוכניתם". בפועל, רק לאחר שנה של עיסוק באבקות חלב, פנו ספקים שעזבו את פרומדיקו, כל אחד מסיבותיו הוא, למדיצ'י והחלו לעבוד עמה. לדבריהם, הוכח כי גירסתו של ברוורמן, לפיה
הספקים פנו אליו לאחר שגמלה בלבם החלטה לעזוב את פרומדיקו – היא גירסת אמת, שלא נסתרה בשום שלב ובכך נשמט כל הבסיס לתביעה.


עסקינן בחמישה ספקים, שפרומדיקו טוענת כי שימשה כנציגתם במשך עשרות שנים בישראל, ואלה חדלו לעבוד עמה מעת שהוקמה מדיצ'י.
פרומדיקו ביקשה להוכיח, באמצעות שורה של אינדיקציות, כי הקמת מדיצי וגזילת הספקים היתה מהלך מתוכנן, שהחל עוד בעת שברוורמן וליבל הועסקו בפרומדיקו.
לדבריה,
מדובר בתוכנית שקרמה עור וגידים בשנת 2004, אך רק לאחר שהושלמו ההכנות בשנת 2005 הודיע ברוורמן במפתיע ובאופן חד צדדי, על נטישתו המיידית את פרומדיקו וגב' ליבל עשתה כמותו.

ביום 8.3.05 הודיעו ברוורמן וליבל על התפטרותם. ברוורמן העיד, כי החליט שזהו הזמן "לעשות לביתו". גב' ליבל העידה, כי הודיעה על התפטרותה, כדי שתוכל להצטרף לברוורמן בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות חדשות. קדם להודעה מכתב שנשלח על ידי מר ברוורמן לנמענים שונים, בו הוא מודיע על כוונתו לעזוב את פרומדיקו (נספח 11 לסיכומי התובעת). מבלי להתייחס לשאלה, אם המכתב נשלח בידיעתו של מר יסלזון, פרומדיקו טוענת, כי ברוורמן וליבל הפסיקו להופיע לעבודה ימים ספורים לאחר הודעתם הדרמטית, ללא העברת תפקיד לאחרים וללא חפיפה. פרומדיקו נותרה בן-לילה ללא מנכ"ל, סמנכ"ל שיווק והנהלה חילופיים, דבר שאילץ את יסלזון לשמש בשני התפקידים, עד למציאת מחליפים. עוד נטען, כי בדיעבד נודע לפרומדיקו שזמן קצר לאחר עזיבתם, החלו ברוורמן וליבל לנהל את פעילותם העסקית באמצעות מדיצ'י.

לוח הזמנים הקצר בין הודעת ההתפטרות של ברוורמן וליבל, לבין הקמת מדיצי ותחילת עיסוקה - לא זכה להתייחסות בסיכומי ב"כ הנתבעים. החברה נרשמה אצל רשם החברות ביום 1.6.05 (נספח 12 לסיכומי פרומדיקו). בסיכומים נטען, כי מדיצ'י עסקה במשך כשנה בתחום שונה לחלוטין, של אספקת אבקת חלב, ורק כשנה לאחר הקמתה התקשרה עם הספקים הקודמים והחלה לעסוק בתחומים בהם עסקה פרומדיקו.

השיקולים שהניעו חמישה ספקים מרכזיים לנטוש את פרומדיקו, לאחר שנות פעילות פוריות וארוכות, לא זכו לגיבוי בעדות, למעט עדותו של ברוורמן ומכתבו של מנכ"ל סנופי, מר אלי מינה (נספח 5 לסיכומים).
במכתב נאמר, כי הובא לידיעתו של מר מינה, כי לאחר רכישת פרומדיקו על ידי
ניאופרם נמצאה הראשונה במצב של ניגוד עניניים, ולכן הוחלט על ניתוק הקשרים המסחריים באופן מיידי:

“it has recently come to our attention that following the
acquisition of promedico by neopharm, you have been placed in a situation of conflict of interests, as the merged group is serving as agent for chiron`s product…

…. we hereby inform you that, effective immediately, you will no longer serve as our agent…”
(ההדגשות במקור- ד.א.).

אלא שממכתב זה לא ניתן ללמוד, כי ברוורמן לא היה מעורב בהחלטה לנטוש את פרומדיקו ולעבור למדיצ'י. מר מינה לא זומן לעדות, וטענתם של מר פורר (סעיף 10 לתצהירו) ומר יסלזון (סעיף 73 לתצהירו), כי הודיעו למר מינה מראש שפרומדיקו תשמש גם כספק של כירון ומינה הסכים לכך – לא נסתרה.

ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי היה בידי פרומדיקו לזמן את מר מינה ולחוקרו בנוגע להודעת סנופי הנ"ל, אך היא נמנעה מעשות כן, בשל חששה שמר יאשר את הכתוב במכתבו ובתצהיר שהגיש במסגרת הליכים בצרפת.

אינני מקבלת טענה זו.
הנטל להוכיח את גרסת הנתבעים מוטל עליהם. צירוף המכתב לתצהירו של מר ברוורמן, ללא זימונו של מר מינה לעדות, מהווה מחדל מצידם של הנתבעים ולא מצד פרומדיקו.
מר פורר העיד, כי הסכמת סנופי לשיווק מקביל של מוצרי כירון ומוצרי סנופי לא היתה חלק מתנאי ההסכם, ולא תועדה גם בתכתובות פנימיות (ע' 37 ש' 5-17), אך העובדה שהדבר "נודע" למר מינה רק שנה לאחר מכן (כאשר סנופי החלה לעבוד עם מדיצ'י), וההחלטה על ניתוק מיידי של היחסים עם פרומדיקו, ללא בירור או התראה מוקדמת – אומרות דרשני. בנוסף, לא ניתן כל הסבר לעובדה שיום לאחר מועד משלוח מכתבו של מינה לפרומדיקו, הודיעה מדיצ'י כי החל מיום 4.4.06 היא משמשת כנציגתה של סנופי, ויש להפנות אליה הזמנות רכש.

הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר מתברר שסנופי לא היתה היחידה שניתקה את קשריה עם פרומדיקו. ספקים נוספים (בוארון וגריפולס) שעשו כן, לאחר עשרות שנות עבודה עם פרומדיקו, לא מצאו לנכון להסביר את סיבת עזיבתם, בכתב או בעל פה. גל הצונמי ששטף את הספקים המרכזיים, שנטשו את פרומדיקו ועברו למדיצ'י, נתפס ע"י הנתבעים כתופעת טבע בלתי מוסברת. בפועל נראה, כי יד מכוונת היתה מאחורי מהלך זה. למותר לציין, כי גם ספקים אלה לא הוזמנו כעדי הגנה והשיקולים שהניעו אותם לחבור למדיצ'י דווקא, לא נחשפו.

העדויות והראיות מלמדות על קשר הדוק בין ברוורמן לספקים המרכזיים של פרומדיקו. טרם עזיבתו כבר שלח אליהם מר ברוורמן מכתב, בו נאמר כי בכוונתו לעזוב את החברה יחד עם גב' ליבל ולצאת לדרך חדשה. נוסיף לכך את העובדה, שברוורמן וליבל תכננו לבקר את הספקים בחו"ל, ללא ידיעתו של מר יסלזון, ואת העובדה ששניהם סיימו את עבודתם בפרומדיקו ביזמתם, למרות שבאותה עת החברה טרם נרכשה על ידי ניאופרם.

לבסוף נזכיר, כי חברת מדיצ'י הוקמה והחלה לפעול סמוך לעזיבתם, באותם תחומים בהם פעלה פרומדיקו. מר ברוורמן אמנם טען, כי תחילה עסקה מדי'צי בתחום אבקות החלב בלבד, אך לא היה בפיו הסבר לשאלה, כיצד התארגנה מדיצ'י תוך תקופה קצרה עם מערך הפצה והזמנות של חיסונים ותרופות. טענתם של מר יסלזון (ע' 8 ש' 25) ושל מר פורר (ע' 29), כי קבלת רשיונות הפצה ממשרד הבריאות והקמת מערך הפצה הם תהליך הדורש זמן רב, שמן הסתם החל עוד לפני עזיבתם המפתיעה של ליבל וברוורמן – לא נסתרה. טענתו הנוספת של מר יסלזון, כי את החיסונים יש להזמין מסנופי בחודש מרץ, מועד בו עזב ברוורמן את פרומדיקו, ולכן מדיצ'י החלה לשווקם כעבור שנה ולא קודם לכן – לא נסתרה אף היא.

ולבסוף, בין אם הנתבע פנה לספקים ובין אם הספקים הם שפנו אליו, אין בכך רבותא. ההתחייבות על פי הסכם ההעסקה והסכם הקבלנות היא חד משמעית ואוסרת על הנתבע להתקשר עמם במשך 4 שנים.

הוכח, איפוא, כי ברוורמן וליבל פעלו בשיתוף פעולה ועל פי תכנון מדוקדק, שהניבו להם תשואה נאה – "עריקת" כל הספקים המרכזיים מפרומדיקו אליהם. קשה לראות בכך צירוף מקרים או יד הגורל. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל אפשרות לקבל כמהימנה את גרסתו של מר ברוורמן, כי ידו לא היתה במעל. ההיפך הוא הנכון. מקבץ הראיות והעדויות מלמד, כי מר ברוורמן הפר את התחייבותו, שלא לפנות לספקים שעבדו עם פרומדיקו ולגזול אותם ממנה.

ודוק: על פי סעיף "אי הגזל" בהסכם ההעסקה ובהסכם הקבלנות, היה מר ברוורמן רשאי להמשיך לעסוק בתחום עיסוקו, בשיווק מוצרי מזון, תרופות ואבקות חלב. מר ברוורמן היה רשאי לעשות שימוש בכל כישוריו, בידע ובמיומנות שלו בשיווק, בכפוף להגבלה המתייחסת לספקים ולקוחות של פרומדיקו. "מדובר באינטרס לגיטימי של מעביד, להגן על הקשר עם הספקים שלו, ולדרוש מעובד בכיר, שהיה חשוף לכל המידע העסקי והמסחרי – תקופת צינון מוגבלת. בהתחשב בכך, יש לכבד את חופש החוזים ועקרון כיבוד ההסכמים" (דב"ע נא/3-148, צור גיסלר בע"מ נ' כהן, פד"ע כג 115, עב (ת"א) 9113/06 ברמן בע"מ נ' גולדמן, מיום 14.6.99, פורסם בנבו, פסקה 29).

כאמור, הלכה פסוקה היא, כי בין עובד למעביד קיימים יחסי אמון, המקימים לעובד חובת אמון כלפי מעבידו. על עובדים בכירים חלה חובת אמון מוגברת. "הפרת חובות אלה... יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני", אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו. במיוחד כן, בשם לב לכך שהיו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בחברה ובעיקר בתחום שיוחד לקשרי המסחר..." (ע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב, מיום
18.12.03, פורסם בנבו, פסקה 24).


סוף דבר
אני מקבלת את התביעה וקובעת, כי הנתבעים, באמצעות הנתבע 1 מר ברוורמן, הפרו התחייבות מפורשת האוסרת עליהם לפנות ו/או לקבל הזמנות מספקים של פרומדיקו.
למרבה הצער, מתברר כי מר ברוורמן נקט בדרך פסולה, של נטישת פרומדיקו וסחיפת ספקיה המרכזיים לעברו, תוך הפרה של התחייבותו שלא לגזול את ספקיה של החברה, במשך ארבע שנים ממועד ניתוק היחסים עמה. העובדה שספקים מרכזיים נטשו את פרומדיקו שנה אחת בלבד לאחר שהוקמה מדי'צי, ללא הסבר מניח את הדעת, מלמדת כי מדובר במהלך מתוכנן שבוצע ע"י מר ברוורמן, בעצה אחת עמם.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בשאלת החבות, בסך של 30,000 ₪.








ניתן היום,
כ"ח שבט תשע"ב, 21 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 1485/06 פרומדיקו בעמ, קיור מדיקל אנד טכניקל סופליי בע"מ, בנימין יסלזון ואח' נ' שרגא ברוורמן, פיוט ניהול והשקעות בע"מ, מדיצי מדיקל בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/02/2012)