פסקי דין על סלימאן ח'אטיב | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות | פסקי דין על מנכל"ית משרד החינוך - גב' רונית תירוש | פסקי דין על חסין חמדאן |

3409/03 עב     02/06/2004




עב 3409/03 סלימאן ח'אטיב נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, מנכל"ית משרד החינוך - גב' רונית תירוש, חסין חמדאן




1
בתי הדין לעבודה

עב 003409/03
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בשא 002492/03

02/06/2004
תאריך:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר

בפני
:

נציג עובדים: מר משה ערמון
נציג מעבידים: מר דני בן דהן
סלימאן ח'אטיב
התובע
גנאן עאסי ג'ובראן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות

2. מנכל"ית משרד החינוך - גב' רונית תירוש

ע"י פרקליטות מחוז חיפה

3. חסין חמדאן
הנתבעים
ז. כמאל ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. הליך זה תחילתו בהגשת בקשה למתן סעד זמני שתמציתו, לאסור על מינויו של חמדאן (להלן: "חמדאן"), כמנהל בביה"ס היסודי בכפר ינוח-גת, ולחייב את הנתבעות 1,2 למנות את התובע לתפקיד זה, בהתאם להמלצת וועד היועצים הראשונה.

2. במעמד הדיון שהתקיים בפני
נו,בבקשה לסעד הזמני הסכימו הצדדים, בהמלצת ביה"ד, לאיחוד הדיון בבקשה יחד עם התביעה העיקרית .

3. בכתב התביעה עתר התובע לסעד הצהרתי בדבר בטלות החלטת המנכ"לית למינויו של חמדאן, כמנהל בי"ס יסודי ינוח ואיסור על העסקתו כמנהל ולחיוב הנתבעות 1 ,2 לאשר החלטת ועדת היועצים הראשונה שבחרה בתובע כמועמד המתאים לניהול ביה"ס.

4. העובדות הצריכות לעניינו, כפי שהן שעולות מחומר הראיות, הן כדלקמן:
א. הנתבעת מס' 1, פרסמה הודעה על משרה פנויה למשרת מנהל לבית ספר יסודי ב', בכפר ינוח- גת (להלן: בית הספר").
ב. התובע וחמדאן היו שניים מבין שבעת המועמדים שהציעו את מועמדתם למכרז.

ג. התובע מורה במקצועו, בוגר במדעי החברה והחינוך, היסטוריה כללית ולימודי המזרח התיכון, בעל תואר שני בחינוך, בתחום לפיתוח מערכות, תלמיד מחקר ונמצא בשלבי סיום לקראת תואר דוקטור באוניברסיטת חיפה.

ד. חמדאן בוגר המכללה למורים ערבים בחיפה ,מחזיק בתעודת הוראה ורשיון הוראה קבוע ,ומורה מוסמך בכיר במסלול על יסודי ,התמחות אנגלית,מחזיק בתואר בוגר בחינוך וסיים שנה ב' בלימודי תואר שני באוניברסיטת חיפה

ה. ביום 24.6.03 התכנסה וועדת יועצים למשרת ניהול בית ספר,וחבריה היו: מפקח מכרז מגזר דרוזי- מר גלאל אסעד, נציג הרשות המקומית- מר האני סייף, נציג הסתדרות המורים- מר אורי גרומן, והמפקח (בעמדת מייעץ) מר ג'מיל עוידה (להלן: "הועדה הראשונה").

ו. המלצת חברי וועדת היועצים הייתה כדלקמן:
שני חברי הוועדה, מר האני סייף ומר אורי גרומן היו בדעה כי התובע הוא המועמד המתאים לתפקיד, ואילו חבר הוועדה, מר גלאל אסעד היה בדעה כי מר חמדאן הוא המועמד המתאים לתפקיד.

ז. בפרוטוקול וועדת היועצים, תחת סעיף "הערות" נומקה החלטת הועדה הראשונה כדלקמן: "חברי הוועדה חלוקים בדעותיהם. המשרד בדעה שחוסיין חמדן מתאים יותר לבי"ס יסודי, הפגין ידע בתכנים ובפדגוגיות של בי"ס יסודי. נציג הרשות והסתדרות המורים בדעה שמר חטיב סליאמן מתאים ביותר בגלל רוחב השכלתו, תוצאות מבחני הקבלה לקורס מנהלים הפגין ידע ובעל ניסיון עשיר. לדעת נציג הרשות סלימאן מקובל על הקהילה יותר מכל המועמדים" (מוצג נ/4, נספח ו').

ח. מיד לאחר סיום דיוני הוועדה הראשונה שלח חמדאן באותו יום, באמצעות ב"כ, מכתב למשרד החינוך, מחוז הצפון בנצרת, עם העתקים לגב' תירוש מנכ"לית משרד החינוך, מר וסרמן מנהל מחוז הצפון במשרד החינוך, ומר משלב יו"ר פורום ראשי הרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות ויו"ר המועצה המקומית אבו-סנאן. במכתב נטען כי מר האני סיף שהוצג בועדה הראשונה כראש המועצה המקומית ינוח-ג'ת ונציג הרשות בועדה, איננו כזה, וכי הוא אדם פוליטי, לא מוסמך והשתתפות בוועדה הנה לא חוקית, שערורייתית, ואף גובלת בפלילים, כך שהצבעתו נעדרת כל נפקות ואין להביאה בפני
מנכ"לית משרד החינוך.

ט. זאת ועוד, ביום 29/6/03 הוגשה ע"י אדם בשם כמאל ברכאת, ולטענת התובע גם על דעת חמדאן, עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נגד המועצה המקומית ינוח-גת, האני סיף, משרד הפנים, התובע ומשרד החינוך, בטענה שבחירתו של מר סיף לראש המועצה המקומית לא היתה בדרך של בחירות ישירות וכי השתתפותו כנציג הרשות המקומית והצבעתו בעד התובע,בוועדה הראשונה, לא היתה חוקית.

י. ביום 1/7/03 הגיש ב"כ המועצה המקומית ינוח, עתירה לבית המשפט העליון נגד משרד הפנים בקשר לתפקידו של מר סיף כראש המועצה.בעקבות עתירה זו, שלחה פרקליטות המדינה ביום 20/7/03,מכתב לב"כ הרשות, בו נאמר כי משרד הפנים מוכן לראות במר האני סיף, ממלא מקום ובעל זכות חתימה במקום ראש המועצה, החל מיום 11/6/03 ועד לבחירת ראש מועצה בבחירות העתידות להתקיים ביום 12/8/03. כן ביקשה הפרקליטות למחוק את העתירה בבג"צ לאלתר, וכך היה.

יא. ביום 12/8/03 קיבל התובע הודעה טלפונית להתייצב, ביום 20/8/03, במשרדו של מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר לכח אדם בהוראה. לטענת התובע הוא לא ידע וגם לא נאמר לו דבר על כך שמדובר בוועדת יועצים עליונה, וכי הוא הניח, על בסיס השמועות שנפוצו בכפר בדבר בחירתו ע"י הועדה הראשונה, כי מדובר בהמשך תהליך בחירתו למנהל ביה"ס. להוכחת גרסתו זו הציג התובע בפני
נו את התרשומת שהוא ערך במהלך השיחה הטלפונית עם המזכירה שזימנה אותו, בשם שרית, מוצג ת/4, בו רשם: "חדר 112 לראיון עם ציון שבת..".
בנוסף הציג התובע תרשומת שהוא ערך והמתעדת,לטענתו את מהלך הראיון בפני
וועדה העליונה (נספח ו' לתצהיר ת/2), והפנה לקטע הראשון של התרשומת, שם הוא הביע את מחאתו על קיום ההליך בפני
ועדת היעצים העליונה.עוד טען כי פרוטוקול הוועדה העליונה אינו משקף בצורה מדויקת את מהלך ההתרחשויות והראיון עמו.
למעשה, מר בן שבת הסכים לטענה זו עת העיד כי פרוטוקול הוועדה עליונה "משקף את רוח הדברים", אך אינו משקף מילה במילה את הנאמר בדיון. בנוסף טען מר שבת כי בברור שערך עם מזכירתו הגב' שרית דורי, שזימנה טלפונית את התובע וחמדאן לראיון, נאמר לו שהיא הבהירה לשני המוזמנים, התובע וחמדאן, כי מדובר בראיון נוסף בפני
וועדת יועצים עליונה ומסרה להם את המועד והמקום. (ס' 12 לתצהיר נ/4).
בהמשך לנ"ל ואם להתרשם מהאמור בפתיח של פרוטוקול הועדה העליונה בעניינו של התובע והשואת פתיח הפרוטוקול בעניינו של חמדאן אין ספק כי התובע העלה תהיות ושאלות באשר לצורך בכנוס הוועדה העליונה, אם כי בסופו של דבר הוא אכן שתף פעולה והשתתף בדיוניה.

יב. כאמור ביום 20.8.03 התכנסה וועדת יועצים עליונה (להלן: "הוועדה העליונה"), אשר חבריה היו: יו"ר הוועדה ומנהל אגף בכיר לכא"ב- מר ציון שבת, סגן בכיר ליועץ המשפטי- עו"ד אפרים יפהר, מנהלת האגף לחינוך יסודי- גב' שרה רויטר ומנהלת האגף לחינוך על יסודי- גב' חנה נאמן, ובתום דיוניה זו המליצה על חמדאן כמועמד המתאים לניהול בית הספר (ראה נספח ד' למוצג נ/4).

יג. ביום 24.8.03 אישרה המנהלת הכללית במשרד החינוך התרבות והספורט, הגב' נורית תירוש, את המלצת הוועדה העליונה. אופן האישור שלה היה ע"י כתיבת הערה בשולי מכתב ההמלצה של וועדת היועצים העליונה כדלקמן: "מאשרת את חסין חמדאן
לניהול ע"פ המלצת הועדה" (מוצג נ/4, נספח ד), וחתמה על כך.

יד. ביום 31/8/03 (לפי חותמת הדואר על המעטפה ת/4) שלחה ראש גף כ"א בהוראה הודעה הנושאת תאריך 26/8/03 מכתב לתובע, כל אשר נאמר בו היה "הריני להודיעך כי המנכל"ית החליטה על מינוי מועמד אחר למשרה הנ"ל". כבר עתה נציין כי מחומר הראיות עולה כי התובע ידע על מכתב זה כבר ביום 27.8.03, ולטענתו באמצעות אחד המתמודדים שנסע למשרד החינוך ומשם פקסס לו את המכתב.

טו. כך גם ביום 26/8/03 נתקבל במועצה מקומית ינוח העתק המכתב הממוען לחמדאן וחתום ע"י מר וסרמן מנהל המחוז בצפון המודיע למחדאן על בחירתו כמנהל בי"ס יסודי בכפר ינוח, ובציינו כי שנת תשס"ד תהיה שנת נסיון ראשונה וכי עליו להשלים קורס מנהלים תוך שלוש שנים, מתחילת עבודתו כמנהל.

טז. בעקבות הנ"ל הגיש התובע עתירתו נשוא הליך זה ביום 28/8/03.וביום 14/9/03 הגיש מר ברכאת בקשה למחיקת העתירה המנהלית שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בה ציין כי משרד החינוך כינס וועד חלופית שבהתאם להחלטתה מונה לתפקיד מנהל ביה"ס היסודי, מועמד שאינו התובע: "כך שבפועל ולפי מבחן התוצאה עתירת העותר בעניין זה היתה צודקת ונכונה והראיה שהועדה החדשה שינתה את המלצת הועדה הראשונה".

יז. רק ביום 15.9.03, לאחר שהודעה על תוצאות המכרז כבר נשלחה לצדדים והתובע הגיש את התביעה נשוא דיוננו (28.8.03),ומר חמדאן החל לשמש כמנהל בביה"ס, שלחה מנכ"לית משרד החינוך מכתב למר ציון שבת, יו"ר ועדת היועצים העליונה, בו הסבירה בדיעבד את נסיבות כינוס הוועדה העליונה. במכתב זה כתבה המנכ"לית:
"בעקבות טענות המועלות במסגרת עב 2492/03 סלימאן חטיב נ' משרד החינוך ואחרים בבית הדין האזורי בחיפה הריני להבהיר את הטעמים להוראתי לכנס את ועדת יועצים עליונה, לשם דיון במועמדים שהומלצו על ידי ועדת היועצים, טרם מינויו של מנהל יסודי ב' בגת-ינוח על ידי.
..מאחר שמצאתי בפרוטוקול המלצות מנוגדות, המשקפות חילוקי דעות עקרוניים בין חברי וועדת היועצים, סברתי כי לשם שקילה נכונה של העמדות, מן הראוי לכנס גם במקרה זה כבשאר מקרים בהם מתגלעים חילוקי דעות עקרוניים בין חברי ועדת היועצים, את הרכב ועדת היועצים העליונה. זאת על מנת לשוב ולדון בשני המועמדים המומלצים למשרה האמורה. לשם כך ביקשתיכם לשוב ולזמן את שני המועמדים המומלצים, ולאחר דיון לנסח המלצתכם המנומקת בהקדם האפשרי.
לאחר ששקלתי את המלצתכם, ומאחר שנוכחתי כי יש בה כדי להבהיר את חילוקי הדעות שנתגלעו בהמלצות ועדת היועצים, החלטתי לאמצה." (ראה נספח ג' למוצג נ/4).

5. עיקר טענות התובע:
החלטת מנכ"לית משרד החינוך בבחירת חמדאן לתפקיד מנהל ביה"ס היסודי בכפר יאנוח בטלה מחמת פגמים הרבים והמהותיים שנפלו בה:
א. המנכ"לית לא נימקה את החלטתה למנות וועדה נוספת, בעוד שבוועדה המייעצת הראשונה הייתה החלטת רוב שהמליצה על התובע.

ב. המנכ"לית לא הודיעה לתובע על החלטתה לא לפעול ע"פ המלצת הוועדה המייעצת וכוונתה למנות וועדה נוספת, ובכך לא ניתנה לתובע הזדמנות לכלכל צעדיו, וזימנו להופיע בפני
הוועדה העליונה כדרך אגב, ומבלי להסביר לו על מטרת הזמנתו לפגישה.

ג. החלטת המנכ"לית להקים וועדה עליונה נגועה בשיקולים זרים ולא עניינים, ולמעשה הוועדה הוקמה על מנת להכשיר את הקרקע לבחירת המשיב מס' 3, אשר לא נבחר בוועדה המייעצת הראשונה.

ד. שני המפקחים שישבו בוועדה הראשונה כוונו במהלך כל הראיון למר חמדאן.

ה. יש לתת חשיבות ומשקל מיוחד לוועדת היועצים, המורכבת מגורמים שונים ומגוונים, בעוד שהוועדה העליונה מורכבת מאנשי משרד החינוך והתרבות בלבד.

ו. המנכ"לית כלל לא הייתה מוסמכת להורות על כינוס וועדת יועצים נוספת, ולכן פעלה בהעדר ובחריגה מסמכות.

6. עיקר טענות הנתבעות 2-1:
א. לנוכח המלצות מנוגדות שנכללו בהחלטת הוועדה הראשונה, ששיקפו חילוקי דעות עקרוניים, סברה מנכ"לית משרד החינוך, כי לצורך שקילה נכונה של העמדות המנוגדות, מן הראוי לכנס את וועדת היועצים העליונה. כמו כן, מן הבחינה המהותית, כאשר נחלקים גורמי הוועדה הראשונה בין טיעונים פדגוגיים ובין טיעונים נוגדים, חזקה כי מדובר בחילוקי דעות עקרוניים.

ב. שני המועמדים זומנו, באופן זהה, לראיון בפני
הוועדה העליונה, תוך הסבר כי מדובר בראיון נוסף ע"י וועדת יועצים עליונה.

ג. הוועדה העליונה מצאה כי העובדה שהתובע שימש בעבר כראש המועצה המקומית בישוב, בצירוף עובדת מחויבותו האישית המודגשת למורשת ולדת הדרוזית, עלולה להיות לו לרועץ בעת ניהול מוסד החינוכי החדש. כך גם הוועדה העליונה חששה, כי מאפייניו האישיותיים של התובע עלולים לעורר תרעומת ולפגוע בפעילותו כמנהל בית הספר החדש, הן במישור הקשר עם ההורים והן במישור הקשר עם הפיקוח שמטעם המשרד.

ד. שאלות שנשאל התובע על ידי הוועדה העליונה, בנושא הדת, הן רלוונטיות וענייניות לגמרי, כהמשך ישיר ומתבקש מאליו לתוכן דבריו בפני
הוועדה הראשונה.

ה. לא הופעל כל שיקול זר, ולא הייתה כל אפליה פסולה כלפי התובע.

ו. הנטל לנמק את מהלכי המנכ"לית בנסיבות, אגב הפניית ההליך שבעניינו לדיון בפני
הוועדה העליונה, אינו נטל שמכוח חוק. החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט- 1958, קובע בסעיף 3(3) פטור מפורש מחובת הנמקה מקום שעסקינן בהליכים שמקיים עובד הציבור למינוי אדם לתפקיד. הנטל למלא את צעדי הרשות, אגב הליכי מכרז או מעין המכרז שבענייננו, הינו אפוא נטל פרי הפסיקה ויש למלאו בשים לב להוראות הפסיקה.

7. עיקר טענות חמדאן:

א. לא נפלו פגמים כלשהם בהליך מינוי התובע מס' 3, ואין בנמצא

פסק דין
התומך בטענות התובע, ואף ההלכות הכלליות בדיני המרכזים אינן תומכות בטיעוני התובע.
ב. הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין לעבודה הינה לאפשר למנכ"לית לנמק בדיעבד בכתב את החלטתה למנות וועדת יועצים עליונה ו/או לבחור במאן דהוא למנהל בית הספר, כאשר ההנמקה לא הועלתה על הכתב עובר לקבלת ההחלטה. בית הדין מייחס חשיבות רבה להנמקה מאוחרת זו.

ג. מה ש"הפריע" למנכ"לית, למפקחים בוועדת היועצים הראשונה ולחברי וועדת היועצים העליונה, אינו השקפת עולמו הדתית של התובע, אלא ההשפעה הרבה שיש להשקפת עולמו הדתית על השקפת עולמו החינוכית והניהולית, כפי שנפרשה במהלך הראיונות שנערכו לו.

ד. אף אם בהנמקת המנכ"לית ובכירי משרדה הייתה הפלייה מחמת דתית, לא יהיה מנוס מהקביעה כי מדובר בהפליה המתחייבת ממהות התפקיד, הדורש מנהל שלא יעורר מחלוקת בהתווית צביון דתי לבית ספר בניגוד לרצון התלמידים, הוריהם והפיקוח.

8. דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:

א. דרך מינוי הוועדות
מינוי משרת מנהל בית ספר נעשית בהתאם להוראות תקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי"ז 1956 (להלן: "התקנות"), שהותקנו מכוח סעיף34(1) לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג - 1953.
עפ"י התקנות, ממנה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות את מנהלו של מוסד חינוך ממלכתי בהתייעצות במזכירות הפדגוגית (תקנה 18 (א)). כמו כן קובעות התקנות חובת היוועצות עם הרשות המקומית אשר בתחומה מנוהל בית הספר (תקנה 19). גורם נוסף עימו על המנכ"ל להיוועץ הינו הסתדרות המורים אשר מעמדה לעניין זה נקבע בהסכמים קיבוציים.
לצורך קיום ההתייעצות האמורה, מכנסת נתבעת 1 ועדה הפועלת כמעין ועדת מכרזים, ובה מיוצגים מספר גורמים, הכל כמפורט בחוזר מנכ"ל מיוחד ד' (התשמ"ח) (פברואר 1988) (להלן: "חוזר מנכ"ל"). מעמד הועדה אינו של מינוי אלא של יעוץ והמלצה, סמכות המינוי נתונה למנכ"ל משרד החינוך.

ב. חובת ההנמקה
בהתאם להלכה שנקבעה בעס"ק 1006/01 כאמל שרף נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, פד"ע לג(68), 27, ההליך הוא הליך של מעין מכרז. הכללים החלים עליו הם בעקרון דיני המכרזים ודיני המשפט המנהלי. כבמכרז, מפרסם המעביד, המעוניין במועמדים הזמנה להצעות. המועמדים מגישים את הצעותיהם. לאחר כל ההליכים מחליט המעביד על המועמד המתאים ובכך נעשה קיבול ונכרת חוזה עבודה. על פי התקנון בעל התפקיד המוסמך להחליט באשר לקיבול בשם מדינת ישראל, הוא המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות. המנהל הכללי אינו חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו. בין הגשת ההצעות לקיבול קיימים הליכי ביניים. הליך ביניים הוא החלטת ועדת יועצים. ועדה זו מייעצת למנהל הכללי של משרך החינוך והתרבות. המנהל הכללי רשאי להיוועץ בגורמים נוספים. אך משהחליטה המנכ"לית לעשות זאת, עליה לנמק היטב את החלטתה ואת מסקנתה.

באשר לחובת ההנמקה, נקבע בהלכה הפסוקה מפי כב' השופטת ארד, בעניין
עע 1460/01 סלאח אבו עוואד נ' מואייד עמאשה, פד"ע לז 423 (להלן :"

פסק דין
אבו עווד") והפסיקה שצוטטה שם כי:
"ההנמקה היא מעיקריה של ההחלטה המינהלית ומיסודותיה. בהחלטה המנומקת שוטחת הרשות בפני
האזרח, בעל דברה, את שיקוליה ואת טעמיה. בדרך זו, מסיר הנגלה את החשש מפני הנסתר ומפני שיקולים בלתי עניניים, ומתקיימות השקיפות וההגינות המתחייבות מפעולת הרשות ומהחלטותיה. למעלה מזאת, בהיעדר הנמקה, נמצאת ההחלטה עירומה וחסרה גם בפני
הביקורת השיפוטית על ההחלטה ועל כשרותה".

בהמשך נקבע כי: "ההחלטה חייבת להיות בכל מקרה תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית, ואם לאור אופיו של עניין נדרשים; בדיקה, עיון ומחשבה חוזרים ונשנים...
החובה לקיים בחירה עניינית .... ביטויה בקיומו של תהליך של קבלת ההחלטה על ידי מי שהוקמה לו הזכות לכך עפ"י החוק...
אין פירושו של דבר, כי לא ניתן לאמץ החלטה עקרונית, הקובעת מדיניות או דרך פעולה רצויה, אך גם החלטה עקרונית כאמור צריכה להיות פרי של תהליך מסודר, וגם אז ראוי כל מקרה קונקרטי להתייחסות עניינית, כדי שייבחן, אם יש לאמץ כלפיו - לחיוב או לשלילה - את הכלל המנחה, אשר לפיו פועלת הרשות" (בג"צ 297/82 עזרא ברגר ו-4 אח' נ' שר הפנים . פ"ד לז(3), 29).

עוד נפסק ב

פסק דין
אבו עוואד כי כדי שהחלטת המנכ"לית תוכל לעמוד במבחן הביקורת השיפוטית על המנכ"לית ליתן נימוקיה בשניים:
בשלב ראשון- משהונחה בפני
ה המלצתה של וועדת היועצים, היה עליה ליתן טעם לעצם מינויה של וועדת היועצים בעליונה.
בשלב השני והסופי - היה עליה לנמק, מדוע ביכרה לאמץ המלצת הוועדה המייעצת העליונה על פני המלצתה של וועדת הבוחנים. משהיו בפני
המנהלת הכללית הפרוטוקולים של דיוני שתי הוועדות, והמלצותיהן הסותרות בדבר המועמד המתאים למשרה, היה עליה ליתן ביטוי בהחלטתה הסופית לכל אלה ולפרט את טעמיה, מדוע ביכרה בסופו של דבר את המועמד שהומלץ ע"י הועדה העליונה על פני זה שהומלץ ע"י הועדה הראשונה.
בהיעדר הנמקה, נותרת החלטת המנכ"לית סתומה וחתומה הן בפני
בעלי דברה של הרשות והם בפני
הביקורת השיפוטית. ככזו, דינה להתבטל.

יישום
ג. אם לבחון הליך קבלת ההחלטה של המנכ"לית עד למועד מתן ההודעה על החלטתה למינוי מר חמדאן כמנהל בי"ס יסודי ינוח, ביום 26/8/03, ו/או עד למועד הגשת התביעה נשוא דיוננו, הרי בהתאם להלכה הפסוקה המחייבת בסוגיה ושפרטנו לעיל, ונוכח חובת ההיוועצות הסטטוטורית וחובת ההנמקה בשני השלבים שהוגדרו בפסה"ד אבו עוואד הנ"ל - אין מנוס מהקביעה כי החלטתה של המנכ"לית נותרה נעלמת מידיעתם של הצדדים המעונינים וסתומה בפני
ביה"ד בבואו להעביר עליה ביקורת שיפוטית.

יתרה מכך, בנסיבות מקרינו להעדר ההנמקה השלכות מרחיקות לכת נוכח העובדה כי המאבק סביב החלטת הועדה הראשונה החל בו ביום, מיד עם סיום דיוניה,ומצא את ביטויו כדלקמן:

1. לאחר שהשתתף בדיוני הועדה הראשונה, שלח מר חמדאן, באמצעות ב"כ במכתב שהעתקו נשלח למנכ"לית, כנגד החלטת הועדה הראשונה וכנגד השתתפותו של מר האני סיף כנציג הרשות בה (נספח ה' לנ/6).

2. חמישה ימים מאוחר יותר הוגשה עתירה מנהלית ע"י אחיו של מועמד אחר (בשם כמאל ברכאת) שלטענת התובע פעל בשיתוף עם חמדאן, שכוונה בין היתר, נגד משרד הפנים, התובע ומשרד החינוך.

3. ביום 1/7/03 פנה מר בשיר חבקה יו"ר ועד ההורים במכתב למר גלאל אסעד, יו"ר ועדת היועצים הראשונה, וברך אותו על תמיכתו בחמדאן בדיוני הוועדה הראשונה. כאשר העתק מכתב זה נשלח גם למנכ"לית משרד החינוך (נספח ד' למוצג נ/6).

4. מנגד, ביום 27/6/03 נשלח ע"י חלק מחברי המליאה כולל מ"מ ראש הרשות, מר סיף, מכתב לשרת החינוך גב' לימור לבנת, המודיע לה על בחירת התובע למנהל ביה"ס, ברוב דעות בועדה הראשונה, ונתבקשה לקבל את הבחירה ולפעול בהקדם לארגן פתיחת ביה"ס (ראה מוצג נ/1).

ד. אין ספק כי המהלכים וההתרחשויות הנ"ל חייבו ביתר שאת, מתן הנמקה ע"י המנכ"לית בכל אחד מהשלבים שנקבעו בפסיקה.

ה. הגם שהפגמים המהותיים והעדר ההנמקה כמפורט לעיל, מהווים גם במקרנו פגם היורד לשורשו של עניין, אלא שבכך לא נצא פטורים, זאת משום המהלך הנוסף שנקטה המנכ"לית לאחר הגשת התביעה נשוא דיוננו, עת שלחה ביום 15/9/03 (לאחר שמר חמדאן החל למלא את תפקידו כמנהל בביה"ס ולאחר הגשת התביעה נשוא דיוננו לביה"ד), מכתב המתיימר להוות הנמקה והסבר לסיבות שהביאו אותה לכנס את ועדת היועצים העליונה (נספח ג' למוצג נ/1).
השאלה הראשונה המתבקשת בהקשר זה, הינה האם יש במכתב זה כדי למלא אחרי חובת ההנמקה המתחייב בדין ובהלכה הפסוקה.
על פניו תשובתנו צריכה להיות - שלילית. הן בשל העובדה שמכתב ההנמקה מופנה מן הסתם, למר שבת, יו"ר ועדת היועצים העליונה דווקא, ולא הומצא כלל למי מהמועמדים;
והן משום שנימוק בדיעבד, להחלטת המנכ"לית לצורך בכינוס ועדה עליונה והעדפת המלצתה על פני המלצת הרוב בועדה הראשונה - אינו משרת את המטרה והתכלית המונחים בבסיסה של חובת ההנמקה כפי שזו הוכרה בפסיקה ועיקרה הובא ע"י כב' השופטת ארד ב

פסק דין
אבו עוואד הנ"ל עת קבעה:
"בהעדר הנמקה נותר "השדה" פרוץ לשאלות ותמיהות אשר לא באו על פתרונן.. בין היתר אלה: האם מונתה ועדת היועצים העליונה בעקבות מכתבו של המערער את המנהלת הכללית... מה היתה כוונת הדברים ותכליתם.. האם הופעלו לחצים סמויים ובלתי לגיטימיים, באיזה שלב ועל מי? או אולי מונתה ועדת היועצים העליונה בשל כך שהמלצתה של ועדת היועצים לבחור במשיב התקבלה ברוב דעות בלבד כנגד דעתו של נציג הרשות..".

ו. אולם, גם אם תאמר אחרת, כלומר בנסיבות העניין חל הכלל שרשות מנהלית רשאית לתקן בדיעבד את פעולותיה - יש לבדוק ולהעמיד במבחן הביקורת השיפוטית את החלטת המנכ"לית לגופה, וזאת על בסיס ההנמקה שפורטה במכתבה מיום 15/9/03.

ז. ביקורת שיפוטית אין משמעה, שביה"ד בא בנעלי בעל הסמכות הסטטוטורית, אלא הוא בוחן, בחינה מנהלית, את החלטותיו של בעל הסמכות, כאשר הבחינה נעשית עפ"י תוכן ההחלטה, הנסיבות וההליכים שננקטו (דב"ע נד120-3, יחיאל שבח נ' ראש עיריית ת"א-יפו ואח', פד"ע כו 395, 400 והפסיקה שצוטטה שם).
באשר לשאלה כיצד מופעלת הביקורת השיפוטית, הלכה פסוקה היא, כי: "הבחינה נעשית עפ"י עקרונות המשפט המנהלי המחייבות מתן החלטה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות. החזקה היא כי רשות מנהלית פועלת כדין, אלא אם יוכח ההפך, ואין להתערב בהחלטה, אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלבנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלבנטיים."
(ראה דב"ע נו/80-3, ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ ואח', פד"ע ו' 86).

כך גם נקבע בעניין ע"ע 1238/01 ראמז לובני, נ' מד"י ונציבות שירות המדינה והנהלת בתי משפט (עבודה ארצי, כרך לג, 42, 31), נאמר:
"הלכה פסוקה היא, כי שעה שבית דין זה בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עיניו הכלל לפיו חזקה על רשות, כי היא פועלת כדין.. בנוסף, ביה"ד לא מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה עפ"י דין".

ח. בהתאם לעקרונות הנ"ל, יש לבחון את הנימוק שהעלתה המנכ"לית במכתבה מיום 15/9/03 ממנו אנו למדים כי מה שהביא אותה להחליט על כינוסה של ועדת יועצים עליונה, היה: "המלצות מנוגדות בפרוטוקול הועדה הראשונה, ששיקפו חילוקי דעות עקרוניים בין חבריה". כך ולא אחרת.
באשר לאותם חילוקי דעות עקרוניים, מהותם והיקפם - סתמה המנכ"לית ולא פרטה.
על כן, אין מנוס מלנסות לבחון את סבירות קביעתה כי המלצת הוועדה הראשונה שיקפה חילוקי דעות עקרוניים בין חבריה, בהתבסס על פרוטוקול הועדה הראשונה.

ט. המלצת וועדת היועצים הראשונה.
כאמור, המלצת וועדת היועצים הראשונה הייתה בעד התובע כמתאים לניהול בית הספר, ברוב של שני קולות (נציג הרשות ונציג הארגון) נגד דעתו החולקת של נציג משרד החינוך.
כעולה מפרוטוקול הועדה הראשונה, הרי עם תום הראיונות של המועמדים, היא התכנסה להתייעצות, ודיוניה הועלו על הכתב בפרוטוקול שמראה כי מי שפתח בהצגת עמדתו היה דווקא מר ג'מיל עוידה, המפקח בעמדת מייעץ וזה והודיע שהוא דרג חמדאן ראשון והתובע שני ובהתייחסו לתובע נרשם מפיו:
" ..סלימאן חטיב - מורה טוב, אך אני נזהר מלערבב בין דת לחינוך חילוני. הוא משכיל לומד לקראת ד"ר ותק 26. סלימאן מורה מקצועי למחשבים שולט במקצוע אך יש פער בין הצהרותיו למה שקורה בפועל".
בהמשך ציין כי: "אני חושש מקידום הצד הדתי" (מוצג נ/4, נספח ו').

ואילו נציג הארגון, מר אורי גרומן אמר:
"..באתי לכאן ואני לא מכיר אף אחד. בגדול אף אחד מהמועמדים לא קיבל המלצה חמה וחד משמעית לניהול. בדרך האלימינציה חטיב סלימאן הוא דתי מתון, מתוך כוונה לשמור על מורשת השכלה רחבה. המלצת הפיקוח בינונית אך ציונים גבוהים לקורס מנהלים... מבחינתי חטיב סלימאן הוא המועמד הטוב ביותר".
עמדת מר האני סייף, נציג הרשות, היתה:
"..סלימאן חטיב למרות שלא היה מזוהה פוליטית איתי הוא אדם אמין...חטיב סלימאן לא דתי קיצוני".

ואילו מר גלאל אסעד, נציג המשרד ויו"ר הועדה הראשונה, אמר:
"מבחינת תעודות חטיב סלימאן עולה על כולם, אך כשיטה הוא שם דגש חזק על ערכים... הוא אישיות מכובדת ציבורית, אך גם עם זה יש בעיה שהיה ראש מועצה וזה סימן שאלה גדול.. המועמד השלישי חמדאן חוסין, הוא הכין את עצמו הוא יודע ומכיר את המערכת ואת תכנית הליב"ה לדעתי לבי"ס יסודי חמדאן חוסין מתאים מכולם" .

כדי לבחון את סבירות המסקנה של הפיקוח אודות התובע, עיינו בראיון שנערך עם התובע, שאמר את הדברים הבאים:
"ערכים והישגים, חייבים לחנך לערכים הייחודים של העדה הדרוזית, שיהיו גאים וישמחו על המורשת וכן לדחוף את התלמידים להישגים לפי יעדי המשרד".
כמו כן, הוסיף התובע באחת מתשובותיו: "בי"ס חדש מקימים מאפס. צריך לתאם עמדות עם המשרד והרשות. אלה שני גופים שבבסיס העשייה החינוכית יש להתמקד בהישגים ובמרכז התלמיד. הראיה שלי שבשנה ראשונה יש לקחת נושא אחד להתמקד בערכים מבלי לבטל את הצד של ההישגים. אנו נמצאים בחברה מבולבלת, החברה המערבית סוחפת אותנו אם לא נחנך לערכי המורשת הדרוזית שיהיה גאה שהוא דרוזי וישתלב בחברה הישראלית ויעמוד באתגרים. אם לא אעשה זאת אכשל. בנוסף הצד המשימתי להישגיות, אך נצליח זו עשייה קשה".
בהמשך: "אין אדם שיכול לאמר שזה ייחודי חיזוק המימד הדתי הערכי הדרוזי לתלמידי זו העשייה שלי לתלמידי על רגע כל עיתוי תלוי בנסיבות... אני מאמין בשביל הזהב ובשילוב מערכות...".
בהמשך נשאל התובע ע"י גמיל עוידה, המפקח בעמדת מייעץ: "בעבר כיהנת כראש מועצה, זה תפקיד פוליטי, ועכשיו אתה מחנך, אם תיבחר יהיו לך זכרונות מהתקופה הפוליטית, איך זה ישפיע על תפקודך? התובע השיב: "זה יהיה מזערי, אני אדם עם תחושות, הדבר לא השפיע כשחזרתי ללמד, נכנסתי לכיתה, הסתכלתי על תלמיד כתלמיד, ולא לגבי השייכות הפוליטית של הוריו".
התובע בסיום הראיון ציין כי: "..אם אבחר לא אהפוך את ביה"ס לבי"ס דתי. דיברתי על חיזוק הצד הערכי הדרוזי. ההתפתחות הטכנולוגית הוא לא בכיוון החיובי כמו טלוויזיה ואינטרנט... אני מאמין בשביל הזהב לשמור על הקיים לחנך ולמצות את הטוב בחברה המערבית ולמזג בין שניהם ולעצב תלמיד טוב.." (נספח ז' למוצג נ/4).
אם לסכם בשלב זה, הרי מקריאת ובחינת הפרוטוקול של הוועדה הראשונה, שאין חולק כי הוא משקף נאמנה את מהלך הדיונים בה, הרושם המתקבל הוא כי מסקנת הפיקוח כי התובע עלול לחזק את הצד הדתי ו/או כי כהונתו כראש מועצה שנמשכה כשנה בעבר, ישפיעו לרעה על תיפקודו כמנהל, אינם עומדים במבחן הסבירות לאור העמדות המפורשות שהציג התובע בפני
הועדה.
משכך, גם הקביעה כי מפרוטוקול הועדה הראשונה עולים חילוקי דעות עקרוניים, אינה עומדת במבחן הסבירות.
כל אשר עולה מהפרוטוקול כי מדובר בהמלצה בעלת רוב של 2 נגד אחד.

ומאחר ואין כל דרישה כי החלטת וועדת היועצים באשר למועמד המומלץ תתקבל פה אחד, אין לומר כי בנסיבות העניין היו חילוקי דעות, אלא היתה עמדה שזכתה לרוב של 2 נגד אחד.

י. המלצת ועדת היועצים העליונה
כאמור, מאחר ואישור המנכ"לית למינוי של חמדאן נעשה ע"י אימוץ המלצת הועדה העליונה, יש לבחון את החלטת וועדת היועצים העליונה, אותה אימצה המנכ"לית וניתנה ביום 19/8/03 (נספח ד' למוצג נ/4) ובה נאמר:
"הוועדה התרשמה משני המועמדים והגיעה למסקנה שמהבחינה הפדגוגית אין הבדלים משמעותיים ביניהם.
מן הצד האחד, נראה לנו שמועמדתו של מר חמדאן חסין עדיפה כשההנמקה העיקרית לכך היא, שהוא מסוגל להוביל את בית הספר בשלביו הראשונים בתחילת קיומו בדרך שלא תהיה מהפכנית מדי.
לעומת זאת, קיים חשש שמא המועמד סלימאן חטיב עלול לתעל את עבודת בית הספר לכיוון שייצור מחלוקת בנושאי דת בין ההורים וייצור קשיים ביחסים שבין בית הספר והפיקוח.
על כן, הוועדה ממליצה על מר חסין חמדאן
לניהול בית הספר".
(ראה מוצג נ/4, נספח ד').

עינינו הרואות, כי הטעם העיקרי להמלצת הוועדה העליונה, היה החשש שמא התובע יתעל את עבודתו בבית הספר, באופן שייצור מחלוקת בנושאי דת בין ההורים וייצור קשיים ביחסים שבין בית הספר והפיקוח.
משלא נטען אחרת, ברור כי הבסיס ל"חשש" הנ"ל צריך להשתקף בפרוטוקול וועדת היועצים העליונה, שתעד את הראיון עם התובע.

יא. עניין היחסים העתידיים שבין התובע להורים ולפיקוח:
בפרוטוקול הועדה הראשונה נרשם בהקשר זה מפי התובע:
"מודע למתרחש במערכת החינוך- השוויונית, חוק חינוך חובה, האינטגרציה וקידומה. יום קודם לוועדה עיין בתוכנית הליבה ועיקריה: יש צורך להתחשב במה שקורה בחברה הישראלית ככור היתוך, התייחסות לשונות.... הליבה של המערכת היא מנהל, מורים, הורים ורשות- יש להשלים את התוכנית בהתחשב בצרכים המקומיים והמיוחדים של התלמידים. ציין כי התלמיד נמצא במרכז.... צריך את משרד החינוך והפיקוח, וכן את ההורים ואת מנהל ביה"ס וצוות המורים- כולם יחד ירימו את המערכת".

בהמשך ציין התובע כי אם המנהל "ישתף פעולה בכל המובנים עם הפקידים, עם ראש הרשות, מכיר את עוצמת הרשות ואיך שיתוף פעולה פורה יקדם את המערכת". (נספח ה(2) למוצג נ/4).
זאת ועוד, מקריאת מכלול הראיון עם התובע עולה מפורשות, כי התובע דיבר על שיתוף פעולה עתידי מלא, הן עם הפיקוח והן עם הורי תלמידי ביה"ס, ועם הרשות המקומית. כך שהקביעה בדבר קיומו של חשש ליצירת קשיים ביחסים בין ביה"ס לפיקוח - רחוק מלהיות סביר.

יתרה מכך, כשנשאל מר שבת בחקירתו הנגדית ונתבקש להראות היכן אמר התובע שהוא אינו הולך לשתף פעולה עם משרד החינוך או אינו מזדהה עם המערכת או עם הפיקוח, הוא השיב:
"לא טענו שהתובע אמר את זה...
זה לא ציטוט של דברי התובע, אלא התרשמות של חברי הועדה, המבוססת על תפיסות חזקות בענייני דת וחברה, אבל מה שהוביל לחשש הזה נובע מהחלק החיובי החזק שיש בתובע, שהוא אדם כריזמטי, הוא אדם יוצא מן הכלל מבחינה מנהיגותית, ואנו התרשמנו שברגע שהוא יגש עם עמדה חינוכית מסוימת, הוא לא יהיה מוכן להתפשר.
...
התובע באמת מצא חן בעיננו, הוא בעל קשרים טובים והוא יכול להוביל כל תוכנית שהוא ירצה."

יב. נושא הדת:
הנימוק הנוסף שציינה הועדה העליונה היה, כי התובע עלול לתעל את עבודת ביה"ס לכיוון שיוצר מחלוקת בנושאי דת בין ההורים.
מפרוטוקול הועדה העליונה, עולה כי התובע נשאל שתי שאלות שיכולות להיות רלבנטיות להקשר זה:
"מר ציון שבת: האם יש צורך במשהו מיוחד לניהול בית ספר דרוזי?
התובע השיב: "כמיעוט בתוך מיעוט- צריך לשמור על הזהות האישית והחברתית מצד אחד, ולחיות בכבוד ובצורה רגילה בחברה הסובבת מצד שני. הייחוד שלהם- צריך לחנך את הילדים לשמור על הייחודיות של העדה, לערכים של המדינה: אזרחות נאמנה ולהכשירו שיהיה מסוגל לחיות בצורה רגילה כמו כל אדם אחר בכל מקום בעולם".

בהמשך הראיון וללא כל קשר עם הנושא שנדון לפני כן, מופיעה שאלה שהופנתה לתובע ע"י ד"ר שרה רויטר, כדלקמן:
"האם לא תהיה בעיה שבית הספר ילמד רק עם תוכניות לימודים דתיות?"
נרשם מפיו של התובע: "אין שום בעיה. צריך לאחד את התלמידים. בנוסף, אין תלמידים דתיים אדוקים. דרך תוכנית הלימודים- מכניסים מורשת דרוזית, ע"פ יכולת המורה וצריך להגביר את המינון לזהות- אך תלוי במורה. הכול תלוי במנהיג של בית הספר שהוא המנהל"(מוצג נ/4, נספח ד').

במהלך עדותו בפני
נו נשאל מר בן שבת ע"י ביה"ד אודות "העדר" הקשר בין נושא הדת, כפי שנרשם בפרוטוקול הועדה, ובין הנושא שקדם לו, הוא השיב בעמ' 24 לפרוטוקול:
"השיחה עם התובע היתה יותר ארוכה ממה שמופיע בפרוטוקול הועדה. הפרוטוקול משקף את רוח הדברים.
אם מעיינים בשאלה של ד"ר רוייטר בנושא הדת, אפשר לראות שהקטע שקדם לה חסר. היתה שיחה, נדמה לי שהשאלה הקודמת היתה שלי, אם הוא כמנהל בי"ס לנוער וילדים דרוזים, איזה תוכניות חינוכיות היית רוצה להכניס פנימה, ואז באה התשובה בכיוון של הדת, שהנוער הולך לחילוניות, הכפר הגלובאלי, והתאור של הבריחה של הנוער מהמסורת, שאלנו מה הכלים לעשות, אז נכנס נושא הדת.
אני לא זוכר אם הוא אמר שצריך ללמד דת, אלא להחזיר אותם בחזרה למקורות.
דובר שם ממש ברוח הדתית."

מנגד, טען התובע כי הפרוטוקול של הועדה העליונה אינו משקף באופן מדויק את מהלך הראיון והגיש מטעמו תרשומת המתעדת את מהלך הראיון שלטענתו הוא ערך מיד עם צאתו מהועדה העליונה (נספח ו' לתצהיר ת/2) ובקטע הרלבנטי לנושא הדתי, מופיע דיאלוג שונה מזה המופיע בפרוטוקול הועדה, כדלקמן:
"שרה רויטר - האם אפשר ללמד תוכנית דת בביה"ס?
סלימאן - לא מדובר בלימודי דת זה בלתי אפשרי, על פי תכנית הלימודים מותר ללמד מורשת דרוזית ועל המורה לחזק את הצד הערכי והזהות האישית של התלמידים וזה תלוי בכל מורה ובמינון שהוא מקציב אותו ובסוף הכל תלוי במנהל ביה"ס שהוא המנהיג של המוסד".

ביה"ד אינו בוחן לב וכליות, ואינו יכול לקבוע מהו הרישום המשקף בצורה מדויקת את מהלך הראיון של התובע בפני
הוועדה עליונה.

אולם, דווקא מצב זה ממחיש את הבעיתיות המהותית בלהסתפק ברישום של "רוח הדברים" בפרוטוקול הועדה העליונה בנושא כה חשוב, הנושא הדתי שנטען שהוא עומד בבסיס ההחלטה לא לאשר את מועמדותו של מועמד כלשהו.
אמנם אין חובה כי הפרוטוקול ינוהל מלה במלה, אולם בהכרח הוא חייב לשקף נאמנה את ההקשר בו נאמרו הדברים.

ואם להתבסס על עדותו של מר שבת, שהובאה לעיל, יוצא כי התובע לא אמר שצריך ללמד דת אלא שיש לשים דגש על המקורות.
משמע, כי קיים ספק רב באשר להקשר דברי התובע בפני
הועדה העליונה בנושא הדת, ובנסיבות אלו יש לתת משקל להסברו של התובע הן בתצהירו והן בעדותו עת אמר:
"זה משרד שמתעסק בחינוך אנו כל היום מדברים איך לחנך... לעצב דמות אזרח טוב במדינה, לא עלה לי בכלל שמפקחים ילכו נגד התוכנית שהם מטיפים יום ולילה בביקורים ומזכירים לנו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4-2).

יג. לא נצא ידי חובת ההתייחסות למכלול הסוגיות שבפני
נו מבלי שנציין כי דברי התובע ועמדותיו, כפי שהשתקפו בפרוטוקולים של הועדות הראשונה והעליונה, בתצהירו ובעדותו בפני
נו אינם חורגים ממתחם המטרות ונושאי התוכנית של משרד החינוך בעניין המורשת הדרוזית לבתי הספר הדרוזיים היסודיים והעל-יסודיים, תוכנית שבאה במקום מקצוע הדת, הנהוג בבתי ספר של התלמידים היהודיים, מוסלמים, ונוצרים, משום האיסור על לימודי הדת הדרוזית בבתי הספר, עקב היותה דת סודית. (ראה נספח ד(2) למוצג ת/2 וסעיף 4 שם).

9. לסיכום:

לאור הפגמים שפורטו לעיל, שנפלו בהליך קבלת ההחלטה ולאור אי סבירותה, בנסיבות שהוכחו ופורטו לעיל - דין החלטת מנכ"לית משרד החינוך והתרבות בדבר מינויו של חמדאן למנהל בי"ס יסודי ינוח - להתבטל.

בבואנו לשקול מהו הסעד הראוי, בנסיבות העניין, נראה לנו כי נוכח העובדה כי שנה"ל תשס"ד עומדת לפני סיום בסוף חודש זה, 6/04 - על משרד החינוך לפרסם מכרז חדש לבחירת מנהל לבית ספר יסודי בכפר ינוח-ג'ת, לקראת שנת הלימודים הבאה, תשס"ה.

התוצאה - התביעה מתקבלת כנ"ל.

10. על הנתבעת 1, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ג בסיון, תשס"ד (2 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
דני בן דהן
נציג מעבידים

משה ערמון
נציג עובדים

מהא סמיר-עמאר

שופטת

003409/03עב 710מ/ע









עב בית דין אזורי לעבודה 3409/03 סלימאן ח'אטיב נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, מנכל"ית משרד החינוך - גב' רונית תירוש, חסין חמדאן (פורסם ב-ֽ 02/06/2004)