פסקי דין על שמעון וקנין | פסקי דין על מיכל ועקנין | פסקי דין על רן לוי | פסקי דין על דוד לוי | פסקי דין על חדווה לוי |

23107-04/10 הפ     19/02/2012




הפ 23107-04/10 שמעון וקנין, מיכל ועקנין נ' רן לוי, דוד לוי, חדווה לוי










בית משפט השלום בחיפה




19 פברואר 2012

ה"פ 23107-04-10 וקנין ואח' נ' לוי ת.ז 02271295 ואח'



בפני

כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא

המבקשים
1.

שמעון וקנין

2.

מיכל ועקנין

ע"י ב"כ עוה"ד
שלמה יער בר


נגד

המשיבים

1. רן לוי
ת.ז 02271295
2. דוד לוי
3. חדווה לוי
ע"י ב"כ עוה"ד
בראנסה


החלטה

1.
הונחה בפני
י המרצת פתיחה שכותרתה היא "

פסק דין
הצהרתי + אכיפת חוזה". ואכן לב טיעונם של המבקשים, בעל ואישה (להלן, גם "ועקנין"), נסמך על חוזה מכר מיום 4.10.98 (להלן – "חוזה המכר"), שאותו מבוקש לאכוף, בחתימתם של המשיבים (להלן, גם "לוי"). מכוחו של חוזה המכר, כך נטען, מכרו לוי לועקנין מלוא זכויות בנחלה 37 במושב שומרה שבגליל המערבי, הכולל בית מגורים ומשק חקלאי לרבות לול מטילות (להלן – "המשק"). וכן נטען כי מכוחו של חוזה המכר שולמו תשלומים ללוי, הכל כעולה ממסמך מיום 31.5.01 (להלן – "אישור התשלום"), אף הוא בחתימת לוי.

2.
לוי כופרים בחתימתם על המסמכים האמורים. כך, מעבר למכלול טענות המושמעות על ידי בעלי הדין בכתבי בי-דין שבפני
י.

3.
עם הגשת המרצת הפתיחה נתבקשתי ליתן צו מניעה זמני האוסר על לוי, וכן על הסוכנות היהודית ועל המועצה לענף הלול, לעשות שינוי במצב הקיים ולהימנע מכל פעולה, בין במעשה ובין במחדל, המשנה את מצב החזקה, הניהול, והתפעול במשק. ביסודו של דבר, הגם שלוי כופרים מכל וכל בחתימה על חוזה המכר, הם מוסרים גרסה מפורטת באשר לטיב חזקתם של ועקנין במשק. על רקע זה ניתן צו המניעה הזמני.

4.
משאלו הם פני הדברים נקל לעמוד על מידת החומרה הנודעת ככל שתוכרע השאלה הגרפולוגית. ככל שהדין עם לוי נהיר לחלוטין כי המסמכים האמורים זויפו. לכאורה הגורם המובהק המעוניין בכך הם ועקנין. ככל שיוכרע שהדין עם לוי נהיר לחלוטין כי הם לא בחלו להטיח בועקנין כי הם מסתמכים על מסמכים מזויפים. נהיר שהדבר ישליך אז לגבי רצונם של לוי להרחיק עצמם מאחריות.

5.
לאחר שבעלי הדין, קרובי משפחה וקציני משטרה, לא הגיעו להבנה מיניתי את גב' פנינה אריאלי (להלן – "אריאלי"), כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגי. ביום 15.9.10 הונחה בפני
י חוות דעתה הראשונה (מוצג במ/1). אריאלי קבעה, באורח נחרץ, כי הדין עם לוי. אכן ככל שעסקינן בחתימות שבמחלוקת קבעה אריאלי כי "קיימת סבירות בדרגה הגבוהה ביותר (דרגה 1) שמר לוי לא חתם אותה וקיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שמר דוד לוי
לא חתם אותה", בהתייחס לחוזה המכר. ככל שעסקינן באישור התשלום קבעה אריאלי כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שמר דוד לוי
לא חתם אותה".

6.
משכך, קבעתי בהחלטתי מיום 17.2.11 כי "די בנתונים עד הנה, בעיקר לנוכח קביעותיה החד-משמעיות של המומחית, על מנת להצביע על הסיכויים הגבוהים שהמרצת הפתיחה תידחה, לנוכח נסיבות חמורות של זיוף מסמכים, שהמבקשים, לכאורה, הם החשודים העיקריים בכך" (סעיף 7). חרף כל אלו החלטתי להמשיך להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן לבקשת ועקנין, ובלבד שועקנין יחתמו על התחייבות עצמית ויפקידו בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית על הסכום הנ"ל.

7.
בכך לא הסתיימה המסכת הגרפולוגית. בפני
המומחית הוצגו מסמכים ונתונים נוספים. בעקבות זאת הגישה אריאלי חוות דעת נוספת מיום 1.3.11 (להלן – "חוות הדעת השנייה"; מוצג במ/2). כעולה מהחלטתי מיום 5.5.11 נהיר כי אריאלי שינתה את דעתה, כמעט באופן נחרץ. היא קבעה כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד שמר דוד לוי
חתם בעצמו על גבי החוזה מיום 4.10.98".


לנוכח זאת השתנה לחלוטין מאזן שיקוליי. שהרי, כך הראיתי, לנוכח חוות דעתה השנייה של המומחית, "שומה עליי לקבוע עתה כי קיימים סיכויים גבוהים שהמרצת הפתיחה תתקבל. אכן נהיר שמדובר במסקנה לכאורית בלבד... מכל מקום, ושוב לכאורה, נהיר כי העובדה שמומחה המתמנה מטעם בית המשפט מחליט לשנות מהשקפתו המקצועית, לנוכח נתונים נוספים הניצבים בפני
ו ולא מתבצר בהכרח אחר השקפתו הראשונה, לא זו בלבד שאינה נזקפת לחובתו, לכאורה היא אמורה להיזקף לזכותו" (סעיף 6).


לנוכח זאת ביטלתי את החלטתי מיום 17.2.11 והוריתי כי צו המניעה הזמני יישאר על כנו, ללא כל תנאי.

8.
בהמשך הדרך נדרשה חקירתה של אריאלי. היא נחקרה, אך על ידי ב"כ לוי, בשתי ישיבות. חקירתו הנגדית של ב"כ לוי הייתה מקצועית, שאפתנית ויסודית. בחקירה נגדית זו עמדה אריאלי בכבוד והותירה עליי רושם עמוק. בסיום החקירה הוריתי על הגשת סיכומי טענות, לעניין הצו הזמני בלבד. ועם זאת בדעתי להידרש, בשולי החלטתי, אף לבקשה נוספת של ועקנין, בעניין מועצת הלול.

9.
מצפה הייתי, לנוכח החקירה היסודית של אריאלי על ידי ב"כ לוי, כי בסיכום טענותיו הוא ירחיב את הדיבור בעניין זה, שמא ינסה לערער מקביעותיה של אריאלי. ואולם נדהמתי שסיכום טענותיו אין בו, ולו בדל-טענה או קמצוץ-התייחסות, לעניינה של אריאלי. במצב דברים זה אין לומר שההר הוליד עכבר, אף אין לומר שההר הוליד עכברון, שהרי ההר הוליד אין ואפס. ואם אכן ביקש ב"כ לוי להתגדר בטענות משפטיות ודיוניות הנשמעות על ידו, ובהן בלבד, לא ראוי היה לבזבז זמן שיפוטי של בית המשפט, של חברו ושל אריאלי.


מכל מקום, לנוכח הנתונים האמורים, אין לי אלא להסיק שב"כ לוי אינו חולק על ממצאי אריאלי בחוות הדעת שלה. ספק אם אתיר לו בהמשך הדרך לטעון בכיוון זה, לאחר שההזדמנות המובהקת לכך, בגדר ההליך של צו המניעה הזמני, הוחמצה באופן כה נחרץ.

10.
כך, ככל שעסקינן בב"כ לוי. כך, על אחת כמה וכמה ככל שעסקינן בב"כ ועקנין. לא זו בלבד שב"כ ועקנין לא ראה להציב לאריאלי, ולו שאלה אחת, הרי במסגרת סיכום טענותיו הוא קושר לה כתרים לרוב. עוד אראה הכיצד הדבר, לכאורה, אף הולם בפני
הם של ועקנין. ואולם, לעניין שיקוליי, שומה עליי להניח כי לא רק ב"כ לוי אלא אף ב"כ ועקנין, אינו חולק על מסקנותיה הגרפולוגיות של אריאלי. זו, לכאורה, הנחת עבודה מוצקה שלנגד עיניי.

11.
עתה אדרש לחלק מן הנתונים העובדתיים, טרם שאמשיך בדיון ובניתוח.

12.
כאמור ועקנין הם בעל ואישה. המשיב 1 (להלן, גם "רן") והמשיבה 3 (להלן, גם "חדווה"), הם בעל ואישה והם בעלי המשק. המשיב 2 (להלן, גם "דוד") הוא אביו של רן וחמיה של חדווה. נטען מלכתחילה כי ככל שעסקינן בחוזה המכר הוא היה זה שנשא ונתן, על פי הטענה, בשמם של רן וחדווה, בנו וכלתו.


עיון בחוזה המכר מעלה כי הוא נעשה בין ועקנין לבין רן, בלבד. בשולי ההסכם מצויה חתימה בה רשום "לוי רן". כאמור חוזה המכר חתום אף על ידי ועקנין. בשוליו אימת עו"ד בכרייה מאג'ד, בחתימתו ובחותמתו, כי "הסכם זה נחתם בנוכחותי היום 8.10.98".


בסופה של דרך, כך מסקנתה הסופית של אריאלי, "קיימת סבירות גבוהה מאוד שמר דוד לוי
חתם בעצמו על גבי החוזה מיום 4.10.98... (מסקנה זו שונה מהמסקנה בחוות הדעת הקודמת, עקב זאת שקיבלתי מסמכים עם דגם חתימה שלא עמד בפני
י בעת הבדיקה הקודמת)" (סעיף 3 למסקנות ב-במ/2).


משמע, אריאלי קובעת כי החתימה בה רשום "לוי רן" נחתמה על ידי דוד, אביו, הוא לוי דוד.

13.
אישור התשלום הוא מיום 31.5.01. מצוין בו כי דוד אישר שקיבל מועקנין סכומים המצטרפים כדי 200,000 ₪, בגין העסקה נשוא חוזה המכר. על הסכם זה מתנוססת חתימתו הנטענת של דוד והיא "לוי ד".

14.
עתה אדרש לעולה מסיכומי טענות לוי. ב"כ לוי, בסיכום טענותיו, ממשיך להטיח האשמות אודות זיוף מסמכים נטען ואודות כך שחוזה המכר הוא פרי דמיונם הפרוע של ועקנין. עוד הוא טוען כי מן החומר שבפני
י עולה כי המשא ומתן נוהל אך עם דוד שייצג את רן. אך אין טענה שהוא ייצג אף את חדווה. אין כל ראיה המבססת את השליחות האמורה, למצער ראיה בכתב. משום כך, לכאורה, יהא הדבר אשר יהא, לא הוכחה עילת תביעה לנוכח חתימתו של דוד, ככל שנחתמה.

15.
להלן בדעתי לדחות את מכלול טענות ב"כ לוי, מטעמי מניעות והשתק דיוניים, אף חוסר תום לב. עתה, בעקבות חוות דעתה של אריאלי שומה עליי להניח כי הנחת המוצא היא שחוזה המכר נחתם על ידי דוד, שחתם את חתימתו של בנו, רן. לנוכח כל הנתונים האמורים מחליטים כל בני משפחת לוי להיות מיוצגים, כאחד, ולהציג חזית אחת. והרי, לשיטתם, יהא הדבר אשר יהא חוזה המכר מזויף. ואם מזויף הוא, ברי שהוא אינו מזויף על ידי מי מהם. שהרי החשודים המובהקים בזיופו, הם ועקנין, שהרי תצמח להם טובת הנאה כתוצאה ממעשה זיוף זה.

16.
ואולם עתה משתנה מאזן שיקוליי. שומה עליי להניח כי טרם שהחליטו לוי להיות מיוצגים על ידי עורך דין אחד, אף להציג חזית אחת, התקיים בינם לבין עצמם, אם לפני הליכתם למשרד עורך הדין ואם במשרדו, תלת-שיח. בתלת-שיח זה, כך שומה עליי להניח, אמורים היו להתגלע ביניהם חילוקי דעות חריפים ונוקבים.

17.
וכך, עליי להניח שבתלת-שיח זה יכול היה דוד, האב, להשמיע גרסאות מספר. לפי האחת הוא אמר: "אכן חתמתי על חוזה המכר בשמו של רן. לא זייפתי את חתימתו של בני רן, שהרי עשיתי זאת גם בשליחותו ובהרשאתו וגם בשליחותה והרשאתה של חדווה אשתו". על פי גרסה אחרת הוא יכול היה לומר: "חתמתי על חוזה המכר בשמו של רן. לא נתתי דעתי לעניינה של חדווה, יחליט בכך מי שיחליט".


ואולם אם אלו הן גרסאותיו של דוד, ברי שהוא אינו יכול לאחוז בטענת הזיוף. שהרי על פי אריאלי, אם אכן היה מעשה זיוף הוא נעשה על ידי דוד ומאחורי גבו של רן, ושלא על דעתו. לנוכח כל אלו דוד אמור היה לטעון לכך שהמחלוקת שבפני
י תהא לגופן של טענות, עובדתיות ומשפטיות, אך תוך עמידה על כך שחוזה המכר הוא תקף-גם-תקף. שהרי, נחתם על ידו ברשות וסמכות.


אכן כן. יכולני להעלות על דעתי גם גרסה אחרת של דוד, הגם שהיא נחזית להיות חסרת סבירות. על פיה הוא אמר: "אכן חתמתי על חוזה המכר בשמו של רן. עשיתי כן תוך שאני מזייף את חתימתו, וללא כל סמכות והרשאה. אכן נהירה לי חומרת מעשה זה ואולם אני נוטל על עצמי את האחריות לכך". אכן במצב דברים זה אמור היה דוד, באותה נשימה, אף למסור הסברים עובדתיים לפשר מעשה חמור זה.

18.
כך, ככל שעסקינן בדוד. ואילו רן, משהיה שומע את דבריו של דוד, אביו, אני יכול להעלות על דעתי שהיה משיב כך: "הכיצד העזת, אבי דוד, להתיימר לחתום על חוזה מכר ולמכור את המשק שלי? מי שמך לעשות כן והיכן ייפוי הכוח שנתתי לך לעשות כן? ומשעה שלא הסמכתי אותך לחתום בשמי הרי גרמת לי נזקים לרוב שהרי ועקנין תובעים ממני את מימושו של הסכם זה, שנעשה שלא בהסכמתי".


19.
ואחרונה חדווה. היא, כך אני מניח, הייתה מטיחה בבעלה ובחמיה את הטענות האמורות: "אינני יודעת אם רן הסמיך אותך, חמי דוד, לחתום בשמו או לא לחתום בשמו. ככל שלא הסמיך אותך לעשות כן אני מצטרפת לטענותיו נגדך. ואולם גם ככל שהסמיך אותך אני, כלתך, לא הסמכתי אותך לעשות כן. והרי אילו הסמכתי אותך לעשות כן מן הסתם לא רק היית חותם 'לוי רן', אלא היית אף חותם 'לוי חדווה', על בסיס אותה תבנית שבה אתה מיישם, לשיטתך, את השליחות הנטענת".

20.
משאלו היו פני הדברים לא יעלה על הדעת, כך אני ממשיך וקובע, שבני משפחת לוי יהיו מיוצגים על ידי עורך דין אחד, ויציגו עמדה אחת כשהם שלובי זרוע. והרי מתבקש, לכאורה, כי כל אחד יהיה מיוצג על ידי עורך דין אחר, ויטיח באורח חמור טענות כנגד משנהו.

21.
ואולם עד כה שוטטתי ב"ממלכת האילו". דבר מן התרחיש האמור לא התרחש. כל בני משפחת לוי, כולם, מאוחדים בדעתם כי איש מהם לא חתם על חוזה המכר. והרי חוזה המכר זויף, מן הסתם, על ידי ועקנין. ומשלא עשו כן, מחד-גיסא, ומשנהיר להם כמבואר כי חוזה המכר נחתם על ידי דוד, מאידך-גיסא, אין לי אלא להניח שדוד פעל בשליחותם ובהרשאתם, הן כאשר נשא ונתן בשמם עם ועקנין, והן כאשר חתם על חוזה המכר, אכן רק את חתימתו של בנו, רן.

22.
להתנהלות דיונית זו, כמובן, חוברת חקירתה של אריאלי. שהרי, לכאורה, הסוגיה הגרפולוגית כלל אינה צריכה לפנים. לכאורה דוד אמור להודות באותנטיות של החתימה שלו, כפי שקבעה אריאלי, אף לרגוז על בנו וכלתו שמבקשים להתכחש לחוזה מכר בר-תוקף, במקום לטעון טענות מטענות שונות, על יסודו של חוזה המכר. ואף ככל שעסקינן ברן וחדווה, הסוגיה הגרפולוגית אינה צריכה לפנים. שהרי טענת הזיוף שלהם לא הוטחה נגד דוד, האב והחם, אחרת לא היו מיוצגים כאחד ומציגים חזית אחת.

23.
כל הנתונים האמורים, לכאורה, מעלים שיקולים כבדי-משקל לזכותם של ועקנין ולחובתם של לוי. טענותיהם של לוי הנטענות בסיכומי הטענות אינן מתיישבות, באורח חזיתי, עם המניעות הדיונית ותום הלב הדיוני, כפי שבואר עד הנה.

24.
ב"כ ועקנין, בסיכום טענותיו, מניף את נס הניצחון, ובתרועה רמה. וכך הוא סבור שלנוכח חוות דעתה של אריאלי הרי "קשה להפריד בין 'הלכאורה' לבין 'הלמעשה'" (סעיף 4) באופן שלשיטתו לנוכח הנתונים שבפני
י "די ... כדי לבסס

פסק דין
בהליך העיקרי, לא כל שכן בצו זמני כבמקרה הנוכחי" (סעיף 9). ב"כ ועקנין שוגה, ושגיאתו חמורה. אין כל מקום למידת האופטימיות מן הכיוון שלו, ולנוכח מה שיבואר מטה היא נחזית פאתטית עד מאוד. נשמט ממנו כי עד הנה ניתן לזקוף לא מעט נתונים לחובתם של ועקנין.

25.
ראשית, בתצהירו של המבקש 1 (להלן, גם "שמעון"), הוא מציין כי "לבסוף, ביום 1.10.98 נחתם החוזה למכירת נחלה 37 במושב שומרה... בינינו לבין המשיב 1 (והוא רן – ש.ל.) כאשר חתימת המשיב 1 על גבי החוזה אושרה כדת וכדין על ידי עו"ד מאג'ד בכרייה מטעמו" (סעיף 8 לתצהירו).


למקרא האמור בתצהיר זה ניתן ללמוד בבירור כי במעמד החתימה התייצב למעמד החתימה, ואף חתם בעצמו, רן. והרי הדברים אינם מתיישבים עם ממצאיה של אריאלי. שמעון לא ציין כי רן לא היה כל עיקר, במעמד זה, אף לא אמור היה להיות במעמד זה. שהרי אביו, דוד, היה מיופה כוחו וכי היה זה דוד שחתם את החתימה "לוי רן", אכן ברשות ובסמכות. לא נשמעה בפני
י, בתצהיר, גרסה מפורטת ומובהקת כאמור, על רכיביה הייחודיים, כפי שהתבקש.

26.
שנית, בבוא השעה אדרש, מן הסתם, לעדותו של עו"ד בכרייה. מנוסח האישור שלו אין לדעת את חתימתו של מי הוא אימת. האם אימת את חתימתו של רן, שאז הדבר לא יעלה בקנה אחד עם חוות דעתה של אריאלי? האם אימת את חתימתו של דוד, כאשר עיניו רואות שהוא חותם את חתימתו של רן, ולנגד עיניו? האם במקרה זה שאל שאלות, ביקש לבדוק ייפוי כוח? ושמא תיטען הטענה כי חתימתו של עו"ד בכרייה אינה חתימתו והיא מזויפת? ואולם אז תישאל השאלה הכיצד הגיעה אף חותמתו של עו"ד בכרייה לידיו של המזייף האפשרי?

27.
שלישית, ושמא העיקר: חוות דעתה של אריאלי, זו השנייה, בוודאי משרתת באורח משמעותי את עניינם של ועקנין, ככל שעסקינן בחוזה המכר. ואולם היא קובעת קביעות חמורות, ככל שעסקינן באישור התשלום. שהרי לגבי אישור התשלום, הנחזה להיות חתום על ידי דוד, קבעה אריאלי כי "אין שינוי במסקנה מחוות הדעת הקודמת, כלומר – קיימת סבירות גבוהה מאוד שמר דוד לוי
לא חתם על מסמך זה". כבר ציינתי, לשבחה של אריאלי, את נכונותה לשנות מחוות דעתה, ככל שעסקינן בחתימה על חוזה המכר. דבר זה משווה נופך של עוצמת-יתר, לקביעה האמורה, ולחובתם של ועקנין. משמע, גם כאשר אריאלי בחנה מחדש את מכלול שיקוליה, היא ראתה שלא לשנות מקביעתה, ככל שעסקינן באישור התשלום.


עתה נעמוד על החומרה הנודעת לכך. אם דוד לא חתם על אישור התשלום, וועקנין מבקשים להסתמך על אישור התשלום, אין זאת אלא שאישור התשלום זויף, כאשר החשודים הברורים לכך הם ועקנין. ואם קביעותיי לעיל לעניין חוזה המכר, חרף חומרתן, מעלים על כך שלוי מתכחשים לחתימה, הגם שהיא אותנטית, כאן מדובר במעשה אקטיבי, ולא פסיבי, של זיוף. לנוכח העובדה שב"כ ועקנין, כאמור, קושר כתרים כה רבים לאריאלי, הוא אינו יכול להימלט מן המשמעות של הקביעה האמורה, ההולמת בפני
הם של ועקנין.


לכך חוברת תמיהה נוספת. אם אכן, שעה שדוד ממלא את שליחותו של רן, הוא לא נוהג לחתום את חתימתו, אלא לחתום ברשות את חתימת רן, "רן לוי
", הכיצד לא פעל באותו דפוס, שעה שחתם על אישור התשלום, הפעם את חתימתו-שלו הנטענת "לוי ד."? והרי התבקש, לכאורה, שישוב ויחתום "רן לוי
".

28.
עד כה דנתי במשמעויות הגרפולוגיות של המסכת שבפני
י. שעה שעליי לערוך אינטגרציה של משמעויות גרפולוגיות אלו עם מסכת הראיות הלכאורית המצטיירת בפני
י, הדברים מסתבכים פי כמה. כך, לנוכח העובדה שאריאלי קבעה, בסוגיה אחת, שהדין עם ועקנין, ובסוגיה השנייה, שהדין עם לוי.

29.
והרי, ככל שאקבע שחוזה המכר נושא את חתימתו האותנטית של דוד, הרי סביר להניח שלא הייתה כל סיבה שלא יחתום כמאשר אף על אישור התשלום, שאז חתימתו על אישור התשלום היא אותנטית. ואולם קביעה זו אינה מתיישבת עם חוות דעתה של אריאלי, המצביעה על כך שהחתימה על אישור התשלום אינה אותנטית.


ובמהופך: ככל שאגיע למסקנה שצודקת אריאלי וחתימתו של דוד על אישור התשלום היא מזויפת, יהא היגיון לקבוע שאף החתימה הנטענת על חוזה המכר היא מזויפת. שהרי אותו היגיון שעמד ביסוד מעשה הזיוף של אישור התשלום, הוא זה שמביא להיגיון בזיוף חתימת חוזה המכר. ואולם אף מסקנה אפשרית זו אינה מתיישבת עם חוות דעתה של אריאלי.


וחרף כל התמיהות האמורות, לא אוכל שלא ליתן משמעות מפליגה עד מאוד לחוות דעתה של אריאלי. כך, לנוכח שתיקתו הרועמת של ב"כ לוי, לעניין תקיפת מסקנותיה. כך, לנוכח אמירתו הרועמת של ב"כ ועקנין, לעניין איכות מסקנותיה המוצקות של אריאלי. לא מן הנמנע שכאשר אשמע את מסכת הראיות בשלמותה ובמלואה, שמא ניתן יהיה לשרטט תשריט עובדתי שיתיישב אף עם מכלול מסקנותיה של אריאלי.

30.
עתה יבינו ועקנין, לא רק לוי, עד כמה רחוקים שני הצדדים מן המנוחה והנחלה. המסכת המצטיירת עד הנה איננה חד-משמעית, ברורה ובוהקת. היא רב-משמעית, מטושטשת ומעורפלת. עד הנה, וכאמור רק לכאורה, מרחף צל כבד, כבד עד מאוד, הן על ועקנין והן על לוי, כזכור גם קרובי משפחה וגם קציני משטרה.

31.
מאזן השיקולים עד הנה הוליכני לכך שבדעתי להשאיר את צו המניעה הזמני על כנו. אכן, כפות המאזניים, ולו במסכת המורכבת האמורה, נוטות לזכות ועקנין. אכן שוקלת לעת הזו, לחובת לוי, התכחשותם לעצם העסקה החוזית שנכרתה, כאשר נהיר שחוזה המכר נחתם. אף נהיר, כמבואר, כי דיונית יהיו מנועים, ככל הנראה, לוי "מלפרק את החבילה" של אחדותם המשפחתית. דבר זה יוליך לכך, לכאורה, שחתימתו של דוד מחייבת את רן וחדווה.

32.
ואולם נהיר לי שיש להתנות את צו המניעה הזמני בערובה. סכום הערובה אמור לשקלל את מכלול הספקות עליהם הצבעתי. לטעמי הערובה הנדרשת עולה לסך של 20,000 ₪.

33.
עתה יש להידרש לשאלת ההוצאות. ההליך נשוא החלטתי זו התארך עד אין קץ, אך בעטיים של לוי. היה זה ב"כ לוי שדרש את חקירתה של אריאלי, אף חקר אותה ביסודיות ומקצועיות מרשימים, על מנת לאחר מכן להותיר שובל מפוקפק של חוסר מעש מוחלט. לנוכח הנתונים האמורים סבור הייתי שיש לחייב את לוי בהוצאות משפט עד הנה בסך 12,000 ₪, שאף כוללים את הפסדם בבקשה נוספת, עליה אתן את הדעת להלן. הפועל היוצא מכל אלו הוא שצו המניעה הזמני יותנה בערובה בסכום ההפרש בסך 8,000 ₪.

34.
בהחלטתי מיום 11.8.11 רשמתי, וכמנומק שם, כי לנוכח העובדה שהונחה בפני
י אך תגובתו של ב"כ התובעים הנני מורה למועצה לענף הלול לשחרר את מלוא הכספים לידי התובעים.


בעקבות זאת חוזר ב"כ ועקנין ומציין שנעשתה פנייה נוספת של לוי אל המועצה ולנוכח זאת בדעתה של המועצה לחדול מן ההסדר שהתקיים עד היום. מתבקש צו המבהיר זאת. מתשובתו של ב"כ לוי אני למד שלכאורה נכונים הם פני הדברים. דומה שב"כ לוי לא מפנים את משמעותם של צווי בית המשפט ומבקש לעקוף אותם. הנני להבהיר שיש לפעול בהתאם להחלטתי מיום 11.8.11 הנ"ל.

35.
לפיכך הנני מורה שצו המניעה הזמני יישאר על כנו ככל שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית סך של 8,000 ₪, וכמובהר בסעיף 8 להחלטתי מיום 17.2.11 הנ"ל. הם יעשו כן תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו. בחלוף המועד האמור, ובהעדר פעולה, יבוטל צו המניעה הזמני.

36.
לנוכח יציאתי לחופשת שבתון לארבעה חודשים ב-1.3.12, וסדרי עבודתי ותכנון יומני עקב כך, הנני מורה לב"כ הצדדים, לעניין ההליך העיקרי, למצות הליכי ביניים ו/או להגיש בקשות בגינם תוך 150 יום מיום המצאת החלטתי זו. ככל שתוגשנה בקשות כאמור הן תטופלנה לאחר שובי מחופשתי. בחלוף המועד האמור, ובהעדר בקשות, אורה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות, לעניין ההליך העיקרי, וזימון ישיבת קדם משפט אלא אם כן יבהירו ב"כ הצדדים שהם מסתפקים בתצהירים עד הנה.

37.
נדחה לתזכורת מעקב ליום 16.7.12.

38.
המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים.


ניתנה היום,
כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא








הפ בית משפט שלום 23107-04/10 שמעון וקנין, מיכל ועקנין נ' רן לוי, דוד לוי, חדווה לוי (פורסם ב-ֽ 19/02/2012)