פסקי דין על חיים יהודה אלכסנדר קאופמן | פסקי דין על מוריס משה קאופמן | פסקי דין על ישראל יצחק קאופמן ואח' | פסקי דין על ציון בראל | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על ישראל אברמוב | פסקי דין על פורום אדריכלים ומתכנני ערים ואח' |

1267/09 א     21/02/2012




א 1267/09 חיים יהודה אלכסנדר קאופמן, מוריס משה קאופמן, ישראל יצחק קאופמן ואח' נ' ציון בראל, עו"ד, ישראל אברמוב, פורום אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1267-09 חיים יהודה ואח'
נ' ציון בראל
ואח'






התובעים

1. חיים יהודה אלכסנדר קאופמן

2. מוריס משה קאופמן
3. ישראל יצחק קאופמן

4. שמעון קאופמן

5. יוסף קאופמן

6. מיכאל ליצר

7. מנדל קרדיטור

8. בניין שלם יזום פרויקטים לרווחת הציבור החרדי בע"מ

9. הרב מנחם בלומנטל

10. ארץ הקודש אס.אמ.אס.אמ בע"מ
כולם ע"י ב"כ עוה"ד יובל ברכה ואח'


נגד


הנתבעים

1. ציון בראל
, עו"ד

ע"י ב"כ עוה"ד אלישע כהן ואח'
2. ישראל אברמוב
– עיכוב הליכים (פש"ר)
3. פורום אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (ניתן פס"ד)
4. איריס הלוי יערי (נמחקה)
5. סימה בראל
ע"י ב"כ עוה"ד אלי חביב ואח'



פסק - דין

רקע
1.
לפני תביעת התובעים שעיקרה השבת הסך של 9 מליון ₪ אותם הילוו התובעים 1-7 (להלן :"המלווים") לנתבעת 3, כמו גם לתובעות 8 ו-10, לשם הקמת פרויקט מגורים לציבור החרדי בירוחם (להלן:"פרויקט ירוחם") שלא יצא בסיכומו של יום אל הפועל.
לטענת התובעים, כספי ההלוואות הופקדו בידי הנתבעים 1-3 בנאמנות לטובת הקמת פרויקט ירוחם בלבד, אלא שהם עשו בכספי ההלוואות שימוש למטרות אחרות לגביהן לא ניתנה הסכמת המלווים, תוך חריגה בוטה מהמטרות לשמן נמסרו ההלוואות ותוך ביצוע מעשי מרמה כלפיהם.
בשלב זה של הדיון התובענה מתמקדת בנתבע 1 בהיותו מנהל הנתבעת 3 (להלן :"פורום") בחלק מהתקופה הרלוונטית ובנתבעת 5, אשתו, אליה, כך נטען, הבריח הנתבע 1 רכוש מחשש התובעים. כנגד הנתבע 2 (להלן:"אברמוב") מי שהיה בעל מניות ומנכ"ל הנתבעת 3, עוכבו ההליכים בשל הליכי פשיטת רגל, כנגד הנתבעת 3 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה וכנגד הנתבעת 4, מזכירת הנתבעת 3, התביעה נדחתה בהסכמה.

טענות התובעים
2.
המלווים הינם יהודים חרדים תושבי אנגליה. התובעת 8 (להלן: "בניין שלם") הינה חברה המתמחה, כך נטען, בשיווק פרויקטים לציבור החרדי והתובע 9 (להלן:"הרב בלומנטל" או "בלומנטל")הינו מנהלה. התובעת 10 (להלן:"ארץ הקודש") אף היא מתמחה בשיווק פרויקטים לציבור החרדי, ומנוהלת על ידי האחים פנחס ושלום שרף.

3.
בניין שלם, ארץ הקודש ופורום (להלן:"הלווים"), נטלו מהמלווים הלוואות בסכום כולל של 2,155,000 דולר לצורך הקמת פרויקט ירוחם. סכום ההלוואות הופקד בידיו הנאמנות של הנתבע 1, שהינו עורך דין במקצועו, ובמועדים הרלוונטיים לתובענה היה בעליהם הרשום של רוב מניות פורום. כמו כן שימש הנתבע 1 כדירקטור יחיד בפורום, וכן נאמן ומורשה חתימה יחיד בחשבון בנק מיוחד של פורום, בו הופקדו כספי ההלוואות.
התובעים הוסיפו, כי התברר להם רק לאחרונה, שהנתבע 1 החזיק בחלק ממניות פורום בנאמנות עבור הנתבע 2, בהיותו של האחרון חייב מוגבל באמצעים.

4.
הנתבע 2 שימש במועדים הרלוונטיים לתובענה כמנהלה הכללי של פורום, והסתיר, כך לטענת התובעים, מעיני המלווים את מצבו הכלכלי כחייב מוגבל באמצעים. כאמור לעיל, התובענה כנגד הנתבע 2 עוכבה בשל הליכי פשיטת רגל בהם הינו מצוי.

5.
הנתבעת 3 –פורום- ביחד עם בנין שלם וארץ הקודש חברו יחדיו לשם קידום פרויקט ירוחם. הנתבעת 4 שימשה מזכירתו האישית של הנתבע 2 וכן מזכירת פורום. בתובענה נטען כלפיה כי דרכה או בסיועה בוצעו מעשי העוולה נשוא התובענה, אך בסיכומו של יום, כאמור, התובענה כנגדה סולקה בהסכמה.

6.
הנתבעת 5 הינה רעייתו של הנתבע 1, לה העביר האחרון את חלקו בבית מגורים ברח' סנונית 11 להבים, הידועה כחלקה 154 בגוש 100467 (להלן: "בית המגורים"), ללא תמורה. לטענת התובעים הוא עשה כן במטרה למלט את רכושו מידיהם.

רקע עובדתי לפרויקט ירוחם כפי גרסת התובעים
7.
בניין שלם, ארץ הקודש ופורום שביקשו כאמור לקדם פרויקט בנייה למגזר החרדי בירוחם. לצורך כך הם איתרו קרקע מתאימה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל שהוצאה לציבור במסגרת מכרז מתאים. פורום ובניין שלם חברו יחדיו לחברת בניה בשם "זגורי – א.ד. חברה לעבודות בנייה ופיתוח בע"מ" (להלן: "זגורי") שהגישה הצעה מתאימה למכרז זה ואף זכתה בו.

8.
על מנת לקדם הפרויקט, הצטרפה לבניין שלם ולפורום גם חברת ארץ הקודש כאשר משקיעים מטעמה היו נכונים להלוות סכומי כסף לקידום פרויקט ירוחם. בסיכומו של יום, המלווים הלוו ללווים סך של 2,155,000 דולר למטרה ספציפית זו. התובעים ציינו כי בפרויקט ירוחם הושקעו גם סכומי כסף שהגיעו ממשקיעים אחרים שאינם המלווים דנא אך כספם הושב, לפיכך עניינם אינו נכנס לגדר התובענה.

9.
טרם מתן ההלוואות נחתמו בין המלווים ללווים הסכמי הלוואה בכתב, בהם הלווים התחייבו להשיב ההלוואה למלווים בתוך פרק זמן של 3.5 שנים. כבטוחה הובטח למלווים כי יועברו על שמם 5% ממניות פורום וכן ניתנה התחייבות להעמיד להם זכויות בחלקים מן הפרויקט, תוך מתן אפשרות בחירה בין השבת סכום ההלוואה בכסף או מתן זכויות בפרויקט שיוקם.
עוד הוסכם, כי ככל שלא יעמדו הלווים בהתחייבותם להשבת ההלוואות במועדן, ישלמו הלווים למלווים דמי שכירות ראויים בסכום של 3,000 דולר לחודש וזאת עד למסירת הזכויות בפרויקט.
התובעים הדגישו, כי הסכמי ההלוואה נוסחו על ידי הנתבע 1 ונחתמו בחלקם במשרדו.

10.
בתאריך 21.12.05 ערכו בניהם שלושת הלווים הסכם נוסף (ת/28) (להלן: "ההסכם המשולש"), בו הוסכם כי כספי ההלוואות יופקדו בחשבון בנק מיוחד אותו ינהל הנתבע 1. בהסכם המשולש ניתנו גם הוראות נאמנות ברורות, כך נטען, לפיהן החשבון יפתח על שם פורום והנתבע 1 ישמש בו כמורשה חתימה יחיד עד לפתיחת חשבון במסגרת הלווי הבנקאי לפרויקט (להלן: "החשבון המיוחד" או "חשבון הפיקדון" או "חשבון הפרויקט"). התובעים הדגישו, כי הנתבע 1 חתם על ההסכם ואישר במסמך נפרד (נספח ד' לת/10)
כי הינו בעל זכות החתימה היחיד בחשבון הפרויקט שמספרו 12-628-173751 המצוי בסניף בנק הפועלים בהרצליה.

11.
במסגרת ההסכם המשולש אף הוסכם על נוהל משיכת כספים מהחשבון המיוחד. בהתאם לנוהל זה, רו"ח יורם חדד, במסגרת תפקידו בפרויקט, יהא נאמן הצדדים לרישום שקים ולדיווח על כל פעולות החשבון המיוחד, לרבות העברות בנקאיות וכיוצ"ב. עוד הוסכם, כי כל הוראת תשלום מהחשבון המיוחד תועבר לצדדים להסכם, כאשר חתימת פורום ובניין שלם על "הוראות תשלום" או "הפעולה הנדרשת" תהווה אסמכתא לרו"ח לכתוב שיק, שייחתם על ידי הנתבע 1, או לצורך ביצוע פעולה נדרשת בכספי ההלוואה.

12.
לבסוף הוסכם בהסכם המשולש, כי סכום של כ- 2 מליון ₪ מכספי ההלוואות יוכר כהוצאות שהוציאו הלווים בעבר עבור פרויקט ירוחם עד ליום חתימת הסכמי ההלוואות כשביחס לחלק מהוצאות אלה קמה חובה להציג קבלות מתאימות להוצאות.
המלווים הודו, כי אישרו לנתבע 1 למשוך מהחשבון המיוחד סכום של עד 2 מליון ₪ (בכפוף להצגת קבלות) כפי המוסכם בין הלווים בהסכם המשולש, ומעבר לסכומים אלה התירו משיכתם של סכומים נוספים ומוגדרים באישור הרב בלומנטל, אלא שלטענתם הם לא אישרו הוצאת סכומי כסף נוספים למפורטים לעיל. לפיכך, עתרו להשבת יתרת הסכום שנלקח מעבר לסכומים שהסכימו להוצאתם. סכום זה עומד לטענתם על 9 מליון ₪ - ומהווה את סכום התובענה (לתובענה צורפו האישורים להוצאת סכומי הכסף כנספח ד').

13.
פרויקט ירוחם לא יצא בסיכומו של יום אל הפועל לאחר שהרשות המקומית, כך נטען, התנגדה לו וחברת זגורי לא שילמה למינהל מקרקעי ישראל את מלוא הנדרש ממנה במסגרת המכרז בו זכתה. כפועל יוצא, מינהל מקרקעי ישראל הודיע על ביטול זכייתה של זגורי במכרז. במצב דברים זה הוגשה בחודש יולי 2006 תובענה כנגד מינהל מקרקעי ישראל לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת ת"א(ב"ש) 7149/06.

14.
בתאריך 25.6.07 העביר הנתבע 1 את מניותיו בפורום וכן את תפקידו כדירקטור בה לדידי הרפז שנכנס לנעליו. מאוחר יותר הצטרפה בניין שלם והפכה אף היא לבעלת מניות בפורום. בתקופה זו
ולאורך כשנה המשיך הנתבע 2 ושימש מנכ"ל הפורום.

15.
סמוך לחודש יוני 2008, כך לטענת התובעים, התברר להם שהנתבעים מעלו בכספי ההלוואה המופקדים בחשבון המיוחד ורוקנו אותו מכל תוכן. עוד התברר להם, כפי הנטען, כי החשבון המיוחד רוקן בעיקרו זמן רב עוד קודם למועד בו הועברו מניות הנתבע 1 בפורום לדידי הרפז. כן התברר להם בלטענתם, אותה העת לראשונה, שהנתבע 2 הינו גם חייב מוגבל באמצעים עוד משנת 2001 ופעל להסתיר מהם עובדה זו בשיתוף פעולה עם הנתבע 1. לנוכח אלה פוטר הנתבע 2 ממשרתו בפורום על ידי בעלי המניות.

16.
בצר להם, פנו התובעים לנתבע 1 בבקשה למסור לידיהם דין וחשבון על הפעולות הכספיות שבוצעו בחשבון המיוחד בתקופתו בפורום, אך לא נענו באופן שהשביע את רצונם.
באותה עת, גם התברר להם לראשונה, שבסמוך לאחר חתימת הסכמי ההלוואה, למרות הוראותיו המפורשות של ההסכם המשולש וההתחייבויות שנטל הנתבע 1 על עצמו, התקשר הנתבע 1במסגרת תפקידו בפורום בהסכמים עם הנתבע 2 במסגרתם הוענקו לנתבע 2 הלוואות בסכומים דמיוניים מבלי שהנתבע 1 דאג לקבל ממנו בטוחות ממשיות. כך גם התקשר הנתבע 1בהסכמי הלוואה נוספים בשם הפורום והעניק לעצמו ולנתבע 2 הלוואות בסכומים ניכרים בלי ידיעת התובעים ובהם התובעים 8-10, ותוך הסתרת כוונות אלה מעיניהם. עוד התברר, שהנתבע 1 משך המחאות מהחשבון המיוחד לטובת צדדים שלישיים שבינם ובין פורום לא היה ולא כלום. על ספחי השקים צוין: "הוצאות ללא קבלות בגין פרויקטים בסין" או רישומים אחרים מופרכים.
כמו כן טענו, שהנתבע 1 אף משך מהחשבון המיוחד סכומי כסף ניכרים לטובת חשבון בנקאי המתנהל על שמו בחו"ל (טענה שהתברר מאוחר יותר כלא נכונה), וכי למרות ההסכם המשולש, רואה החשבון יורם חדד לא נדרש ולו פעם אחת על ידי הנתבע 1 לאשר השקים/הוצאת סכומי כסף מהחשבון המיוחד טרם הוצאתם.

17.
בכל אלה ראו התובעים פעולות שלא כדין המקימות להם עילת תביעה אישית כלפי הנתבע 1 להשבת סכומי ההלוואות עד לסכום התובענה על פי עילות שבדיני החברות, דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני הנזיקין.
הנתבע 1 לטעמם, הפר חובותיו כעורך דין שעה שנתן לתובעים שירותים משפטיים, הפר את חובותיו כדירקטור בפורום כלפי פורום, בעליה ונושיה, הציג מצגים שקריים תוך שהינו מטעה או מפר חובות חוקיות עפ"י דיני החוזים, לרבות חובת תום הלב ועשה עושר ולא במשפט על גבם של התובעים תוך שהינו גורם להם נזקים כספיים בשיעור של 9 מליון ₪ לרבות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה.

באשר לנתבעת 5, התבקש ביהמ"ש להצהיר כי למרות העברת זכויותיו של הנתבע 1 לנתבעת 5 ללא תמורה בבית המגורים, עדיין לנתבע 1 שמורות מחצית הזכויות בבית המגורים באופן שהמלווים יוכלו
להיפרע ממנו בגין הברחתו מהם שלא כדין.

טענות הנתבע 1
18.
הנתבע 1 הכחיש מכל וכל הטענות המופנות כלפיו בדבר מעילה באמון כעורך דין או כדירקטור בפורום, לרבות ביצוע פעולות בניגוד לדין, תוך שהוא רואה בסכסוך שבין הצדדים סכסוך עסקי גרידא.
לטעמו, כספי ההלוואות שנמסרו לפורום אינם כספי נאמנות ואף לא נמסרו לו אישית בנאמנות. את התובעים 1-6 כלל לא הכיר מאחר ולא נפגשו ואילו את התובע 7 ראה פעם אחת ויחידה.

19.
הנתבע 1 הדגיש, כי הוא לא התחייב כלפי המלווים באופן אישי ולא ערב לכספי הלוואותיהם.
כספי המלווים, טען, ניתנו במסגרת הלוואות ולא נמסרו לידיו בנאמנות. הכספים שימשו לצורכי השקעה שלו הצליחה היתה נושאת פירות רבים, אלא שלמרבה הצער זו כשלה.
כשביקשו להפקיד סכומי כסף בנאמנות, כך טען, הם הופקדו בחשבונו שלו כדוגמת כספי הרוכשים (ר' לדוגמא נ/5) אלא שלא כך נהגו בכספי ההלוואות שמסרו המלווים. מכל מקום אין לראותו כנאמן לכספי ההלוואות במיוחד כשחלקם כלל לא הופקד במסגרת החשבון המיוחד אלא עבר לאברמוב.
עוד הוסיף, כי בעת שמכר מניותיו בפורום לדידי הרפז עדיין ניתן היה לממש באופן סביר חלק מההשקעות ורק לאחר מכן, כך נראה, ירדו ההשקעות במלואן לטמיון.
הנתבע 1 הדגיש, ששניים מבין התובעים, התובעות 8 ו- 10, הן חלק מהלווות ביחד עם פורום וחבות לכן בהשבת כספי ההלוואה אף הן. לפיכך, מהווה התובענה דנא לטעמו קנוניה המופנית כלפיו אישית. הנתבע 1 היה כולו תקווה, כי ניתן יהיה בעתיד להשיב את ההלוואות והדגיש, כי ברשותו מסמכים חלקיים בלבד באמצעותם ינסה להטיל אור נכון ואמיתי על שאירע בפועל במערכת היחסים העסקית.

רקע עובדתי – כפי גרסת הנתבע 1
20.
בשנת 2005 ראה הנתבע 1 בכוונה להקים שכונה חרדית בירוחם פוטנציאל עסקי. הוא זומן לפגישה בה נכחו התובע 9 – הרב מנחם בלומנטל – והנתבע 2 ובה למד על כך שלנתבע 2 קשרים עם גורמים עסקיים רבים, לרבות עם הרב בלומנטל וסבר, שקיימת בין השניים היכרות וקשרים עסקיים קודמים. לאחר מספר פגישות רכש הנתבע 1 חלק ממניות פורום והחזיק בחלקן בנאמנות עבור הנתבע 2. תחילה לפי יחס של 70/30 ולאחר מכן 50/50. הוא הדגיש, כי לא ידע שהנתבע 2 הינו חייב מוגבל באמצעים וידיעותיו הסתכמו בדיוק כפי ידיעותיהם של התובעים 8-10. החזקת המניות בנאמנות הסביר, נבעה מהעובדה לפיה הנתבע 2 היה באותו עת בהליכי גירושין ועל מנת שלא יסוכל העסק המתפתח.

21.
פרויקט ירוחם, כך טען, נראה בתחילה מבטיח. מינהל מקרקעי ישראל ביחד עם משרד השיכון יצאו למכרז לצרכי פיתוח הקרקע אליו ניגשו פורום יחד עם זגורי שהייתה אמורה לבנות את פרויקט המגורים. במקביל החלו מאמצי שיווק אליהם הצטרפה התובעת 10 שנציגיה התחייבו לאתר רוכשים ומשקיעים לפרויקט. התובעת 10 איתרה רוכשים ששילמו 1,000 דולר כמקדמה לרוכש עבור דירה ובסך הכול נאספו 250,000 דולר מקבוצת רכישה של 250 איש. קבוצה רכישה נוספת שילמה 5,000 ₪ לרוכש. סכומים אלו כולם הושבו לאותם רוכשים.

22.
באשר להלוואות, איתרו התובעים 8-10 את התובעים 1-7 כמשקיעים והם אמנם הילוו כספים לפורום. בהסכמי ההלוואה שנחתמו אין כל זכר לכך שמדובר בכספי נאמנות אלא בהשקעה עסקית בלבד. הנתבע 1 הדגיש, כי הוא אינו צד להסכמים אלה ואף לא ערב להתחייבויות הפורום על פיהם. למיטב זכרונו הוא לא חתם על הסכמי ההלוואה, אלא הנתבע 2 חתם בשם פורום. בכל מקרה, אפילו חתם עליהם, אין בכך כדי להעמיד לו חבות אישית. מכל מקום התובעות
8 ו- 10 ופורום יחדיו הן הלווות ולא ברור לנתבע 1 מדוע תובעות 8 ו-10
אינן בצד הנתבעות בתובענה בדומה לפורום אלא בצד התובעים.

23.
באשר לחשבונות הבנק של פורום ציין, כי מדובר בחשבונות עסקיים בהם הוא היה מורשה חתימה כמנהל החברה. חשבונות אלו מעולם לא הוגדרו כחשבונות נאמנות ואף לא היו כאלו מעולם.

24.
הנתבע 1 הדגיש, כי כספי ההלוואות הופקדו בחשבון בנק דולרי השייך לפורום ולא בחשבון נאמנות אישי שלו. המלווים ידעו היטב, כך טען, כי הינם מעבירים את הכספים לפורום. מעבר לכך, הוסכם בהסכם המשולש, כי - 25% מכספי ההלוואות יועברו לפורום ולתובעות 8 ו- 10 עצמן, מכאן שאין כל תימוכין להיות כספי ההלוואות מופקדים בידיו בנאמנות.

25.
באשר להסכם המשולש טען, כי זה נערך על ידי עוה"ד עדיאל גלס שהינו עורך דין מטעם התובעות 8 ו- 10 שציין במכתב נפרד, כי כספי ההלוואות יועברו לחשבון הפרויקט ולא לחשבון נאמנות.
עוד הסביר, כי בהסכם המשולש אמנם הוסכם על מנגנון משיכת כספים מהחשבון שכלל את מעורבותו של רו"ח חדד, אך המנגנון היה בין שלוש הלווות ולא בין הלווות לבין
המלווים עצמם. מכל מקום בסיכומו של יום רו"ח חדד לא היה מעורב בהוצאת סכומי כסף מהחשבון המיוחד, ופורום, בסוף כל חודש או חודשיים של פעילות, היתה מעבירה דיווח לרב בלומנטל, ולאחר מכן היו מועברים סכומי כסף מהחשבון הדולרי של פורום, הוא החשבון המיוחד, לחשבון השוטף שלה.

26.
הנתבע 1 הוסיף, כי הוא אמנם היה מורשה חתימה יחיד בחשבון אך זאת כמנהל פורום. מובן מאליו לטעמו, כי מאחר וסכומי הכסף שהופקדו באותו חשבון דולרי אמורים היו לעבור לחשבון הליווי של הפרויקט, הרי ממילא הם לא היו אמורים להיות מוחזקים בידיו בנאמנות.

27.
הנתבע 1 ציין כמו כן, כי מערכת היחסים שבין פורום לתובעים 8 ו- 9 רקמה פרויקטים נוספים מעבר לפרויקט ירוחם. הוא הסביר כי פרויקט ירוחם קרס לאור התנגדותו של ראש המועצה הממונה של ירוחם מר עמרם מצנע ואי הזרמת אשראי מהבנקים שמנעו מחברת זגורי להעמיד סכום הכסף הנדרש למינהל מקרקעי ישראל אשר ביטלה בעקבות זאת את המכרז. בעקבות ביטול המכרז הוחזרו כספי המקדמה למי מהרוכשים בקבוצות הרכישה ששילמו מקדמה, אך הוסכם על ידי כל הצדדים, כך טען, להמשיך ולבחון הוצאה לפועל של פרויקטים בארץ ובחו"ל בתחום הנדל"ן ותחומים אחרים, תוך מימונם מכספי ההלוואות שבקופת הפורום. עוד הסכימו המעורבים השונים על הגשת תביעה כספית כנגד המדינה ומועצת ירוחם על הסך של 25 מליון ₪ בגין אובדן פרויקט ירוחם.

28.
הנתבע 1 הפנה לכך שבמסגרת פורום נבנו קשרים עסקיים ענפים עם גורמים בממשלת סין אותם יזם דידי הרפז שהצטרף לפורום. קשרים אלו אף הביאו להקמת חברה משותפת בשם "פורום

צ'יינה",

בבעלות פורום וחברה ממשלתית בסין שאמורה היתה לרכז את כל הפעילות העסקית בין הגורמים הישראליים לממשלת סין על הפוטנציאל הרב הטמון בכך. לצורך
פעילות זו נזקקה פורום להשקעה של סכומי כסף רבים לרבות העסקת גורמים עסקיים בכירים במשק הישראלי וגורמים מקצועיים רבים שחייבו גם נסיעות לסין ולארצות הברית, השקעות במשרדים ובפעילות שוטפת שעולים ממון רב. בכל הפעילות הזו היו מעורבים התובעות 8 ו- 10 לרבות הרב בלומנטל בעצמו שהיה מעורב אף באירוח אותם גורמים, בניהם השגריר הסיני בישראל, כאשר הרב בלומנטל מקבל דיווח שוטף אודות ההוצאות הכרוכות בפעילות פורום ומאשר אותן.

29.
באשר לקשר הנטען עם המלווים, טען, שלא היה לו כל קשר איתם. יחד עם זאת הוא ידע שדווח להם בכתב אודות ההשקעות שמבוצעות בארץ במקום בפרויקט ירוחם, כאשר הדיווחים נעשו הן בכתב והן בעל פה.

30.
הנתבע 1 חזר והדגיש, כי ב- 7/2007 הוא מכר את מניותיו בפורום לדידי הרפז כאשר באותה עת ניתן היה לממש פוטנציאל עצום שהיה קיים בחברה בפעילות מול סין ופעילויות נוספות, מה גם שנותרו באותה עת בחשבון הבנק של פורום סכומי כסף שהוצאו בהמשך, לרבות על ידי הרב בלומנטל, לפעילות שוטפת של החברה. עוד ציין, כי בהמשך אף ניטלו הלוואות נוספות, מעבר להלוואות המלווים דנא, לצורך השקעה בפעילות זו, כאשר התובעת 8 אף מעורבת מאוד בפעילות הענפה בפורום והפכה כאמור להיות בעלת מניות בפורום לאחר שרכשה מניותיה.

31.
בכל מקרה, ממועד ביטול פרויקט ירוחם ועד תחילת 2006 לא היתה כל דרישה מצד המלווים וכן התובעים 8–10 להשבת כספי ההלוואה וזאת חרף העובדה שהמלווים ידעו כי נעשה שימוש בכספים לפרויקטים אחרים. כך גם עת מכר הנתבע 1 מניותיו בפורום לדידי הרפז, לא דרש איש מהתובעים להשיב את ההלוואות. פנייה ראשונה בכתב בעניין זה נעשתה רק
ביום 11.8.2008.

32.
הנתבע 1 הכחיש, כי נטל מכספי החברה והעבירם לחשבון בנק שלו בחו"ל, וציין כי חשבון שכזה כלל לא קיים. באשר להלוואות שניטלו על ידי הנתבע 2, ציין כי היתה בהן מעורבות מלאה של הרב בלומנטל.

33.
אשר להעברת מחצית מזכויותיו בבית המגורים לאשתו טען הנתבע 1, כי הפעולה בוצעה בשנת 2007 ונבעה מויכוחים משפחתיים בין בני הזוג שמקורם בהשקעות שהשקיע הנתבע 1 בפרויקטים שלא צלחו. העברת הזכויות בבית המגורים גובשה עוד בשנת 2005 ויצאה לפועל ב- 2007 כשאז גם דווחה לשלטונות מס שבח ומינהל מקרקעי ישראל והושלמה בינואר 2009. לפיכך, כך טען, אין לטעון לזכויות שלו בבית המגורים.

טענות הנתבעת 5
34.
הנתבעת 5 טענה, כי אין לתובעים כל תשתית ראייתית שיהא בה כדי ליתן בידם סעד הצהרתי כלשהו. מדובר בבית מגורים השייך לה כאשר העברת זכויות הנתבע 1 אליה הושלמה ב- 11.1.09 אך נעשתה עוד ב- 2007 וללא קשר עם התובעים או לעניין נשוא התובענה.

35.
כאן המקום לציין, כי התובענה במקורה הוגשה גם לצורך קבלת חשבונות מהנתבעים. מאחר ובמהלך הדיון המשפטי קיבלו התובעים את מלוא האינפורמציה והחשבונות הנדרשת להם, נזנחה דרישה זו ובסיכומי התובעים הועמדה התביעה על סכום התביעה וכן על מתן פס"ד הצהרתי ביחס לחלקו של הנתבע 1 בבית המגורים המשפחתי.

השאלות שבמחלוקת
36.
השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן עובדתיות ומשפטיות גם יחד כדלקמן:

א.
האם כספי הלוואות שנמסרו ללווים נועדו לצורך מוגדר וספציפי של פרויקט בניה למגורים לציבור החרדי בירוחם?
ב.
האם בעקבות ביטול פרויקט ירוחם הוסכם על הזרמת כספי ההלוואות

לפרויקטים פרטניים אחרים?
ג.
ככל שכספי ההלוואות נמסרו למטרות ספציפיות, האם נעשה שימוש בכספי ההלוואות גם שלא למטרות לשמן ניתנו?
ד.
ככל שכספי ההלוואות נמסרו לצורך ספציפי ונעשה בהם שימוש שלא לאותו צורך, האם ניתן לחייב את הנתבע 1, להבדיל מהלווות
עצמן, בהשבת כספי ההלוואות או חלקן
ומה מקור החובה לכך?
ה.
ככל שניתן לחייב את הנתבע 1 בהשבת סכומי ההלוואות או חלקן באופן אישי, מה שיעור ההשבה הנדרש?
ו.
ככל שמחויב הנתבע 1 בהשבת כספי ההלוואות או חלקן האם לנתבע 1 זכויות במחצית בית המגורים למרות העברת חלקו בו לנתבעת 5?

מתן הלוואות לצורך פרויקט ירוחם ואבטחת כספי ההלוואות
37.
תחילה יצוין, שאין חולק בין הצדדים בדבר חובתה של פורום, כמו גם חובתן של בניין שלם וארץ הקודש כלוות משותפות, להשיב למלווים את כלל סכומי ההלוואות שנמסרו להן בהלוואות השונות. חובה זו קמה מכוח הסכמי ההלוואה, בין אם ניתנה ההלוואה לצורך ספציפי ובין אם לאו. יצוין, כי חובה זו מצאה ביטוי בפסה"ד שניתן כנגד הנתבעת 3 בהעדר הגנה עוד בתחילת ההליך בתאריך 26.6.2009, ע"י כב' הרשם (כתוארו אז) אורנשטיין וכן ב

פסק דין
שנמסר ע"י בית דין צדק לדיני ממונות מתאריך 25.2.2009 (א' אדר תשס"ט, נספח כה' לתצהיר הרב בלומנטל – ת/10)
אליו פנו המלווים בתביעה כנגד התובעות 8 ו-10, וממנו עולה כי: "א. בית הדין מקבל את הודאתם של הנתבעים כי הם מודים ומכירים בחבותם של חב' 'בנין שלם' יזום פרויקטים לרווחת הצבור החרדי בע"מ...וחב' 'ארץ הקדש' אס.אמ.אס.אמ... להחזיר את ההלוואות שניתנו להם ומצווה על הנתבעים לעשות כן."

38.
מעבר לחבות זו של החברות, מודים הרב בלומנטל כמו גם האחים שרף שקמה להם חובה אישית בהשבת ההלוואות. הרב בלומנטל מציין בחקירתו הנגדית כי: "אני יודע שאני חייב כמו שהחברה חייבת בבי"ד צדק" (עמ' 143 מול 6). ושלום שרף מציין בחקירתו הנגדית: "אני חייב כסף, בדין תורה, והכסף לא אצלי" וביחס לשאלה אם החזיר למלווים כסף השיב: "אין לי מאיפה להחזיר, מעולם לא לקחתי את הכסף. יחד עם זאת, כתוב בהסכם שאני קיבלתי את הכסף, ומדין תורה אני צריך להחזיר" (עמ' 99 מול 15-18).

39.
באשר לחובת השימוש בכספי ההלוואות לצורכי פרויקט ירוחם בלבד, יש להידרש להסכמים השונים שבין הצדדים בין הסכמי ההלוואה ובין ההסכם המשולש.
הסכמי ההלוואה דומים במהותם ולכן אפנה לשם הדוגמא להסכם שנערך בין התובעים 1 ו- 2 ללווים (צורף לתצהיריהם ת/4 ו-ת/8) המציין ב"הואיל" השני להסכם מ- 30.10.2005 כדלקמן:

"והואיל וצד א'
(הלווים – א.ב.) בין היתר יוזם תכנון ובנייה למגזר החרדי בשכונה הצפונית בירוחם של אלפי יחידות דיור ע"פ התב"ע שתאושר, עפ"י מכרז של משרד השיכון וממ"י".

40.
סעיף 4 לאותו הסכם מתייחס לבטוחות לסכום ההלוואה (בנסיבות הלוואה בסכום של 500,000 דולר) מעבר לבטוחה במניות פורום כדלקמן:

"4.
כמו כן וכבטוחה נוספת יעביר צד א' לחזקתו של צד ב'
(המלווים – א.ב.) 10 דירות בנות 4 חדרים כל אחת בבניין כולל הגגות, עפ"י תרשים הנספח להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו, וכן עפ"י המפרט הטכני לבניינים אלו כפי שיתוכננו ע"י צד א'.
5.
לצד ב' תהיה הברירה לקבל את החזר ההלוואה בערכה הדולרי או את 10 הדירות הכל לפי שיקול דעתו".

41.
הלווים התחייבו בהסכם ההלוואה להקים בפרויקט ירוחם סדר גודל של אלפי יחידות דיור כעולה מסעיף 6 להסכם ההלוואה כדלקמן:

"6.
צד א' מתחייב לבנות פרויקט בשכונה הצפונית בירוחם של דירות בהיקף של אלפי יחידות דיור בעזהשי"ת".


42.
הלווים התחייבו לרשום את הזכויות בדירות על שם המלווים ככל שיבחרו אלה באופציה של קבלת דירות במקום השבת ההלוואה (סעיף 9 להסכם) והתחייבו בנוסף לנהוג נאמנות איש כלפי רעהו בקיום התחייבויותיו על פי ההסכם כעולה מסעיף 11 הקובע:

"11.
הצדדים מצהירים ומסכימים כי יפעלו בנאמנות אחד כלפי רעהו בכל הנוגע לקיום התחייבויותיהם ע"פ הסכם זה".


43.
את הסכמי ההלוואה, יש פרש באופן המתחייב מסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 הקובע:
(א)
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.


ובהתאם לפסיקה (ראה: ע"א 4628/93
מדינת ישראל
נ'
אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ
,פ"ד מט (2) 265 (1995); דנ"א 2045/05
ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב
נ'
מדינת ישראל
, פ"ד סא (2) 1 (2006)), היינו על פי אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מהחוזה ומנסיבות העניין. תיקון לסעיף 25(א) מהעת האחרונה הדגיש כי אם אומד דעת הצדדים משתמע במפורש מתוך החוזה יש לפרשו לפי לשונו.

44.
בחינת לשון החוזה כמו גם הנסיבות במקרה דנן מביאה למסקנה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים לפיה המלווים העניקו את ההלוואה ללווות למטרה מוגדרת וברורה והיא הקמת פרויקט דיור למגזר החרדי בירוחם. מכאן, שהכוונה הראשונית המובנית בהסכם ההלוואה הייתה להלוות סכום הכסף על מנת לאפשר ללווים לקדם את פרויקט ירוחם. בשלב זה של חתימת הסכמי ההלוואות אין התייחסות לפרויקטים נוספים אחרים או חלופיים. הודאה מלאה בכך מצאתי בדברי הנתבע 1 בחקירתו הנגדית כשציין, כי "הסכם ההלוואה היה בעיקרון למקרה ירוחם" (עמ' 199 מול 1).

הגנה על כספי ההלוואות
45.
העובדה שכך הבינו המלווים הינה ברורה וזו הוצגה כגרסתם לכל אורך הדרך. גם הלווות הבינו זאת כך. תימוכין נוספים להיות ההלוואות מיועדות למטרה הספציפית של בניית פרויקט ירוחם נמצאו גם בהסכם המשולש, שנחתם בין הלווות בתאריך 21.12.05 (ת/28), ושביקש להבטיח, בין היתר, את סכומי הכסף שהלוו המלווים ללווים באופן שיופנו לפרויקט ירוחם.

46.
בכל הקשור עם הרקע לחתימת ההסכם המשולש ציין שלום שרף בתצהירו (ת/6) כי לאחר חתימת הסכמי ההלוואה הראשונים וטרם השלמת כלל ההלוואות אנשי "ארץ הקודש" פנו לפורום ולאנשי "בנין שלם" וביקשו מנגנון מתואם שיבטיח את השקעת כספי המלווים בפרויקט ירוחם. לפיכך, שכרו האחים שארף על חשבונם את שירותיו של משרד עוה"ד גלס-בר סלע שיבטיח את כספי המלווים באמצעות מנגנון פיקוח ובקרה וכן חשבון בנק מסודר שינוהל ע"י עוה"ד ציון בראל
ובפיקוח הרב בלומנטל מבניין שלם תוך התניית קבלת יתר ההלוואות בחתימת הסכם שכזה (ס' 10 לתצהיר).
בסיכומו של יום נחתם אמנם ההסכם המשולש ויתרת סכומי ההלוואות הועברה.

47.
סעיף 1 להסכם המשולש ציין כך:

"1.
החשבון המיוחד שנפתח ע"ש פורום לצורך הפרויקט שבו משמש עו"ד
ציון בר-אל כמורשה חתימה יחיד, ימשיך לפעול עד לפתיחת חשבון במסגרת ליווי בנקאי וכל הכספים עבור הפרויקט יועברו אך ורק לחשבון זה".


48.
עו"ד
בר-אל אם כן הינו מורשה חתימה יחיד בחשבון המיוחד בו הופקדו כספי ההלוואות. עו"ד
בר-אל אף אישר זאת במכתב מ- 29.12.05 שהועבר לעו"ד
גלס בחתימת ידו ולפיו :

"הנני לאשר תוכן מכתבך. הנני מורשה חתימה יחידי בח-ן הפרויקט שמספרו 12-628-173751".
(נספח ד' לתצהיר הרב בלומנטל-ת/10)

49.
עוה"ד בראל אף אישר זאת במסגרת חקירתו הנגדית כשנשאל אם זה חשבון הפרויקט ומשיב:" זה אותו חשבון לאותו פרוייקט ספציפי. זה מה שהיה בפועל" (עמ' 209 מול 24), ואף הודה כי החשבון אמור היה לשמש גם כחשבון לליווי הבנקאי לו ניתן לפרויקט (עמ' 210 מול 3).

50.
המסקנה אם כן הינה, שהן המלווים והן הלווות הסכימו במפורש, שכספי ההלוואות ימסרו ללווות לצורך הקמת פרויקט ירוחם. על מנת להבטיח שכספי ההלוואות יופנו אמנם לאותה מטרה הוסכם, כי אלה יופקדו בחשבון בנק מיוחד של פורום בו לנתבע 1 זכות חתימה בלעדית (ר' לעניין זה גם חקירתו הנגדית של הרב בלומנטל עמ' 139 מול 5 ואילך שם מציין כך: "שאלו אותי (אנשי ארץ הקודש א.ב.) איך אפשר להבטיח
(את כספי ההלוואות א.ב.) ואמרתי שאם מורשה החתימה זה עו"ד
, אפשר לסמוך על עו"ד
שלא יוציא את הכסף לדברים לא נחוצים ואז הסיכום שלי עם ארץ הקודש שזה יכנס לחשבון לא השוטף אלא לחשבון המיוחד. הבנתי שחשבון מיוחד הוא הנאמנות, שהיה אמור להיות הפרויקט עבור הפרויקט המשותף").

51.
תימוכין נוספים לכך שההסכם המשולש נועד בין היתר להבטיח את כספי המלווים באופן שייעשה בו שימוש לטובת פרויקט ירוחם בלבד וכי כספי ההלוואות יופקדו בחשבון מיוחד כאשר לנתבע 1 כעו"ד
זכות חתימה בלעדית בו, מצאתי בחקירתו של עוה"ד גלס שהכין את ההסכם המשולש ועשה עלי רושם מהימן (עמ' 18+20 לפרוטוקול מ- 24.1.2011).

52.
למרות שההסכם המשולש נערך בין המלווות, עדיין המלווים היו מודעים לתניותיו.
עוה"ד גלס (עמ' 20 מול 6 וכן עמ' 21 מול 19) ציין כי מי שדאג למלווים הם "ארץ הקודש"- האחים שרף שהיו גם נאמנים על המלווים שידאגו להם כמו שדאגו לעצמם וכך גם הרב בלומנטל (ר' לעניין זה לדוגמא חקירתו הנגדית של מנדל קרדיטור המציין כך: "הקשר שלי היה עם שרף וגם בלומנטל, שהיה איש אמוני" (עמ' 33 מול 17)).

53.
סעיף 2 להסכם המשולש מציין מנגנון למשיכת הכספים מהחשבון המיוחד. על פי מנגנון זה היה אמור רו"ח יורם חדד להיות נאמן הצדדים לשם רישום כל שיק ושיק בפרויקט ודיווח על כל הפעולות בחשבון הבנק, כולל העברות בנקאיות, פעולות שיעבוד וערבויות מחשבון זה (סעיף 2א'); כמו כן כל הוראת תשלום וכל פעולה שמשמעותה שימוש בכספים המופקדים בחשבון, שתהיה כוונה לבצעה מחשבון הפרויקט, תועבר ע"י רוה"ח
לצדדים להסכם (סעיף 2ב'); עוד הוסכם, כי חתימת פורום ובניין שלם על הוראת תשלום תהווה אסמכתא לרו"ח חדד לכתיבת שיק וחתימה ע"י מורשה החתימה בחשבון או ביצוע הפעולה (סעיף 2ג'); כן הוסכם, שהבסיס לביצוע הוראות תשלום ופעולות בחשבון יהיה דו"ח אפס שאמור להיות מושלם בימים הסמוכים למועד חתימת ההסכם והעתקו אמור להיות מומצא לצדדים.

54.
על חשיבותו של מנגנון משיכת הכספים בהסכם המשולש העיד שלום שרף כשציין:
"גם בהסכם המשולש הדבר הראשון שמופיע זה הניהול הכספי. זה הדבר הראשון והוא מבחינתי העיקר"

)
עמ' 86 מול 24).

55.
מעבר למנגנון זה למשיכת כספים מהחשבון המיוחד, הצדדים הסכימו בהסכם המשולש להכיר בהוצאות ניהול בסכום של
1.8 מליון ₪ (סעיף 2ד'), כאשר בכל הקשור עם הוצאות כספיות שאינן כלולות בדו"ח אפס והצדדים חלוקים בדבר נחיצותן, המחלוקת תועברנה להכרעתו של מר רונן ינקוביץ' מנהל הפרויקט והחלטתו תחייב את הצדדים, אלא אם כן תחליט בניין שלם כי אין מקום להוצאה הכספית (סעיף 2ו').

56.
הצדדים אף הסכימו, כי סעיף 2 להסכם המשולש יחול בשינויים המחויבים גם כשייפתח חשבון בנק במסגרת ליווי בנקאי לפרויקט (סעיף 3 להסכם), וחילקו את ההוצאות שנדרשו עד ליום חתימת ההסכם כך שיעמדו על 790,000 ₪ כהוצאות ניהול וייעוץ לפורום; 390,000 ₪ הוצאות ניהול לבניין שלם; 80,000 ₪ הוצאות ניהול לארץ הקודש ו- 740,000 ₪ הוצאות אחרות לפרויקט שימסרו כנגד הצגת קבלות. בסך הכול הסכימו כי סכום הוצאות העבר לא יעלה על 2 מליון ₪ (סעיף 4 להסכם).

57.
סעיף 7 להסכם המשולש ציין מפורשות, כי ארץ הקודש תדאג לגייס לפרויקט סכום של 3.5 מליון דולר, בנוסף למשקיע שהובא על ידי ארץ הקודש והלווה סך של 500,000 דולר. עוד הוסכם כי סכומי ההלוואות יופקדו לחשבון הבנק המיוחד של פורום לפרויקט.

58.
בהסכם המשולש יש כאמור כדי לתמוך בטענת המלווים לפיה הם הלוו את סכומי הכסף לצורך מטרה מוגדרת אחת והיא בניית פרויקט ירוחם. על מנת להבטיח כי השימוש שיעשה בכסף יהיה למטרה זו בלבד ציין ההסכם המשולש שסכומי הכסף שהלוו המלווים יופקדו בחשבון בנק מיוחד שנפתח על שם פורום ובו לעוה"ד ציון בר-אל זכות חתימה יחידה. כך גם סוכם על מנגנון מיוחד באמצעותו תתאפשר משיכת כספים מהחשבון המיוחד עבור הפרויקט, ואף הוגדרו הסכומים הכספיים שניתן יהיה למשוך מהחשבון המיוחד בגין הוצאות שהוציאו הלווות עד למועד חתימת ההסכם המשולש עבור פרויקט ירוחם, כאשר נקבע כי סכומים אלו לא יעלו על 2 מליון ₪ (ר' לעניין זה תצהירו של עוה"ד עדיאל גלס – ת/1- סעיף 3 וכן ח"נ עמ' 16 מול 11-18 לפרוטוקול).

59.
תימוכין נוספים לכך שגם המלווים הבינו שכספיהם מופקדים בחשבון מיוחד שנועד לפרויקט הבנייה בירוחם מצאתי גם בתצהירי העדות הראשית שניתנו על ידם (ר' ס' 7 לתצהירם של חיים יהודה-ת/8; משה מוריס קאופמן ת/4; שמעון קאפמן ת/5; מנדל קרדיטור ת/2; מיכאל ליצר;
סעיף 11 לתצהירו של הרב מנחם בלומנטל ת/10; סעיף 10 לתצהירו של שלום שארף).
כמו כן מצאתי תימוכין נוספים בראיות הנתבעים דווקא (פורום ואברמוב) בפרוטוקול האסיפה השנתית של פורום מתאריך 11.7.2007 שנערכה בנוכחות גיורא ואירמה דותן, ישראל אברמוב
, דידי הרפז, רו"ח אריה שרוני ועו"ד
נתן מולכו ובו צוין במפורש בהתייחס להלוואות כי הן: "היו הלואה שנתנה ע"י גורמים שונים, במטרה לממן את פרוייקט ירוחם" (סעיף 11 לפרוטוקול-נ/11).

אמור אם כן מעתה כי ההלוואות נמסרו ללווים לשם השקעה בפרויקט ירוחם בלבד וכספי ההלוואות אובטחו באמצעות ההסכם המשולש (ראו לעניין זה גם סעיף 55 לסיכומי הנתבע 1 שם הינו מודה בפה מלא שזו הייתה מטרת הלוות היינו לבנות את פרויקט ירוחם).

פרויקטים חליפיים לבניה לציבור החרדי בעקבות ביטול פרויקט ירוחם
60.
אין חולק, כי פרויקט ירוחם כשל. בתאריך 8.1.2006 כבר יודעות שלוש הלווות שפרויקט ירוחם לא ייצא אל הפועל (ראה פרוטוקול הישיבה לה היו שותפים שלוש הלווות באמצעות האחים פנחס ושלום שרף, מנחם בלומנטל וישראל אברמוב
סומן כנספח ו' לתצהיר הרב בלומנטל ת/10).
במועד זה, וכפי העולה מפרוטוקול הישיבה, כבר עוסקות שלוש הלווות בהעברת פרויקט ירוחם לישוב חריש כפרויקט חלופי וכלשון הפרוטוקול:

"3. כתוצאה מבעיות שונות שקורות בירוחם ואילוצים שונים לבקש חילופי קרקע בין ירוחם לחריש. 4. להעביר את כל הכסף וההשקעות לחריש כולל כל ההסכמות וההסכמים שבין השותפים"
.

61.
המרת פרויקט ירוחם בישוב חריש כאשר גם שמה של העיר לוד עלה לצורך כך, נועד לנסות ולמצוא אפשרויות בניה חלופיות עבור הציבור החרדי. המלווים עצמם נתנו לכך הסכמתם באמצעות נציגיהם, התובעות 8 ו-10 (סעיף 16 לתצהירו של מנחם בלומנטל – ת/10).

פניות למלווים לצורך קבלת הסכמתם לשם מעבר לפרויקטים אחרים לטובת בניה לציבור החרדי הוצגו במסגרת מכתבים שצורפו כנספח ז' לתצהיר הרב בלומנטל (ת/10) ובו מכתבים שנשלחו למלווים לאורך השנים 2006 ו- 2007. לפיכך, יש לקבוע כי הסכמה לבחינת פרויקט חליפי לפרויקט ירוחם אמנם ניתנה ע"י המלווים (מהמכתבים ניתן ללמוד כי הלווות בוחנות אפשרויות להקמת פרויקטים נוספים בעיר חריש ובעיר לוד).
ר' לעניין זה גם חקירתו הנגדית של מנדל קרדיטור המציין ביחס להעברת הפרויקט לערים חלופיות כך:
"בנתיים באה הצעה חדשה של מקום בחריש, ושאלו אם אני מסכים, שאלתי מה אקבל. אמר שאני אקבל אותם תנאים ואפילו יותר טוב, כי חריש מקום טוב יותר מירוחם. הסכמתי. אח"כ חיכיתי כמו ילד טוב, צלצלתי לבלומנטל כל חודש חודשיים, ענה כל הזמן שעובדים על זה. אח"כ בלומנטל שאל אם לא חריש האם אני מסכים ללוד, אמרתי שאם זה אותו, אסכים. פעם אחת בלומנטל בא אלי, הבנתי שמעל 2 מליון דולר בחשבון מכספי ושותפי היו בחשבון, שאל אותי בלומנטל אם הייתי מסכים לשים כסף בעסקה בסין, אמרתי בפירוש לא, אני רוצה את זה בישראל, עושים זאת בשביל הציבור החרדי. אמר לי ירוחם, או חריש ופעם אמר לוד, אם זה לא עבור הציבור החרדי לא הייתי מסכים...אחרי שירוחם לא היה רציתי את כל הכסף שלי בחזרה, אבל בחוזה הראשון כתבו את זה בשביל 3.5 שנים, אמרו לי שעד מאי 2009 לא אוכל לקבל את הכסף שלי בחזרה, אז אמרתי שאם הם יכולים להקים בניין או בחריש או לוד, עד הזמן ההוא, אסכים, אם לא, ציפיתי שבמאי 2009 אקבל את כל כספי פלוס ריבית."
(עמ' 33 מול 19 ואילך)

(ראו כמו כן חקירתו של משה קאופמן בעמ' 69 מול 9-16).

62.
תימוכין לכך שהמלווים יודעים שסכומי הכסף שהלוו מיועדים לפרויקטים חליפיים מצאתי גם במכתב שהפנו הרב בלומנטל והרב פרנק יחד עם
ישראל אברמוב
בתאריך 26.7.07 לרב מנדל קרדיטור (נספח ז' לתצהיר הרב בלומנטל) ובו בין היתר צוין כך:

" אנו מצידנו עושים לילות כימים על מנת לכסות על ההפסדים שנגרמו בעקבות ההשקעה בפרויקט ירוחם, וההוצאות המשפטיות הקשורות לניהול התביעה בבית המשפט, ואנו תקווה שאכן מאמצינו ישאו פרי – ובקרוב ! "


63.
אמור אם כן מעתה, כי המלווים נתנו הסכמתם להמרת השקעותיהם פרויקט ירוחם להשקעות בפרויקט חליפי אחר שנועד לבניה לציבור החרדי ואליו יופנו כספי ההלוואות. יחד עם זאת לא למדתי מחומר הראיות, לא בכתב ולא בע"פ במסגרת העדויות, כי ניתנה הסכמת המלווים, (להבדיל מהסכמת הרב בלומנטל להוצאות לטובת פרויקטים אחרים בסכומים נמוכים כפי שיובהר בהמשך), להוצאת כספי ההלוואות עבור פרויקטים שאינם קשורים לבניה למגזר החרדי. במיוחד לא לצורך קידום פרויקטים בסין כפי שיובהר להלן.

אי מתן הסכמת המלווים
להשקעות בפרויקטים שאינם בניה למגורים לציבור החרדי
64.
ניתן לקבוע, בוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, היינו במאזן הסתברויות, כי המלווים לא נתנו הסכמתם לשימוש בכספי ההלוואה לצרכים אחרים לבד מפרויקטים הקשורים לבנייה לציבור החרדי בישראל, נדמה כי גם הנתבע 1 אינו חולק על כך. מכאן, שהוצאת סכומי כסף לקידום פרויקטים שאינם כלולים בפרויקטים אלה, מהווה מבחינת המלווים הפרת הסכמי ההלוואות וסטייה מפורשת מהנחיותיהם.

65.
בכל הקשור להסכמות שנתנו התובעים 8-10 להשקעה בפרויקטים שאינם קשורים בבניה לציבור החרדי קמה מחלוקת בינם לבין הנתבע 1.

לטענת הנתבע 1 התובעות 8 ו-10, על נציגיהם (לרבות הרב בלומנטל והאחים שרף) נתנו הסכמתם לעשות שימוש בכספי ההלוואות גם לפרויקטים בסין (עמ' 184 מול 11), בעוד שהתובעות 8 ו-10 טענו את ההיפך הגמור.

66.
כבר עתה אציין, כי התובעות 8 ו-10 לא נתנו הסכמה גורפת להעברת כספי ההלוואות לפרויקטים שאינם מיועדים לבניה לציבור החרדי. ניסיון הנתבעים להציג אישורים גורפים מצד התובעים 8-10 למשיכת כספי ההלוואות למטרות אחרות נועד לכישלון. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה ולפיה סכומי כסף מסוימים, אם כי לא גבוהים באופן יחסי, כן הועברו בהסכמת הרב בלומנטל לטובת פרויקטים בסין (ר' נ/21). הסכמה זו היתה נקודתית ולא גורפת והופסקה באופן ודאי בסוף שנת 2006. לא הוכח, מכל מקום, כי האחים שרף נתנו הסכמה כלשהי להעברת כסף לפרויקטים בסין מאחר והם אינם "בתמונה" החל מ-4/2006 עת עזבו את הכול מאחוריהם תוך שהם מותירים את "המערכה" לרב בלומנטל ובניין שלם וכן לנתבעים 1-3, בעוד הפרויקטים עם סין החלו קורמים עור וגידים בסביבות חודש 6-7/2006 (ר' חקירת הנתבע 1 עמ' 184 מול 2).


אבטחת כספי ההלוואות כדי שישמשו למטרות לשמן נמסרו
67.
ההלוואות כאמור נמסרו ללוות והן אלה שאמורות להפנות כספי ההלוואות למטרות לשמן נמסרו. פורום, בחשבונה מופקד הכסף, ואותה מנהלים בתקופה הרלוונטית אברמוב כמו גם הנתבע 1, היתה מובילה בפרויקט, אך לא נפקד מקומן של התובעות 8 ו-10 ומנהליהן שכן מעבר להיות התובעות 8 ו-10 לווות ביחד עם פורום, ויזמות בפני
עצמן, הן גם שמשו כידם הארוכה של המלווים בכל הקשור עם ביצוע הפרויקטים בישראל.
יש לראות במלווים ובתובעים 8-10 בני אותו מגזר כאשר המלווים שמים את
יהבם כמו גם את רכושם גם בידיהם ומאמינים כי יש מי שמבטיח שהשימוש שיעשה בהם תואם את ההתחייבויות ולכן יש גם על מי לסמוך (ראו לצורך כך מכתבי הרב בלומנטל והרב פראנק בהם הם מעדכנים המלווים בפרויקטים השונים, וכן ראו חקירתו הנגדית של שמעון קאופמן שם ציין כי: "הוצאת הכספים היא באישור הרב בלומנטל, כך ידענו" (עמ' 79 מול 19) גם הרב בלומנטל העיד לאחר שנשאל ביחס לאופן ביצוע התשלומים שאישר לשלם מכספי החשבון המיוחד כי: "אישורים רק בכתב. זה בהסכם" (עמ' 142 מול 19)). במילים אחרות, בעיני המלווים, התובעים 8-10 צריכים להשגיח כי כספי ההלוואות אמנם יופנו למטרות לשמן נמסרו ולא למטרות אחרות. את תפקידם זה הם אמנם ביצעו בפועל, אם כי, אין מנוס מלציין, כפי שיצוין ביתר הרחבה בהמשך, לא באופן מיטבי.

68.
בדרך זו, יש לראות גם את מנגנון משיכת הכספים מהחשבון היוחד שהחליף את זה המופיע בהסכם המשולש, על פיו פורום הייתה מפנה דרישת תשלום לרב בלומנטל והרב בלומנטל היה מאשר או לא מאשר הוצאת סכומי הכסף מהחשבון המיוחד.
למרות הסדר זה, ובסיכומו של יום, במועד עזיבת הנתבע 1 את פורום (7/07) כבר לא נותר מכספי ההלוואות בחשבון המיוחד כמעט דבר. על כך אין מחלוקת בין הצדדים, בהמשך נברר מי האחראי לכך.

הוצאות המותרות להוצאה מכספי ההלוואות
69.
אין חולק כי ניתן ואף צריך לעשות שימוש בכספי ההלוואות לצורך קידום פרויקט הבניה לציבור החרדי. התייחס לכך מנדל קרדיטור בחקירתו הנגדית כך:
"ידעתי שבכספי ישתמשו עבור הפרוייקט. חשבתי שהכל לפרוייקט. גם פרסום קשור. גם הוצאות משרד קשור לפרוייקט. אני לא נכנסתי לפרטים האלה. נכון שצריך לשלם לאנשים שעובדים. האמנתי שבסה"כ הכיוון הוא הפרוייקט.
לבימ"ש, הבנתי שבכספים אפשר לעשות שימוש לצרכים שונים שכולם קשורים בבניית הפרויקט"
(עמ' 37 מול 22).

בהמשך, כשנשאל ביחס להוצאות משפטיות עבור הפרויקט בשל ביטולו השיב:
"שמנו יותר מ-מיליון דולר. אם זו הדרך לקבל חזרה את הכסף, כך יש לנהוג"
(עמ' 43 מול 13).

70.
גם מר ליצר ציין בחקירתו הנגדית ביחס להוצאות מהחשבון המיוחד ע"י הנתבע 1 כך:
"בוודאי שהוא יכול להוציא, אבל הוא צריך להוציא על הפרוייקט" (עמ' 56 מול 25).
ומר שמעון קאופמן ציין:
ההבנה שלנו הייתה שישתמשו בכסף לפרויקט"
(עמ' 79 מול 11).
שלום שרף ציין בחקירתו הנגדית כך:
"לפי ההסכם המשולש היתה טיוטה שם ביקשו היזמים משכורת חודשית מתחילת 2005 עם עשרות אלפי שקלם כל חודש, על כך התנגדנו. הפרוייקט עוד אל הוקם ולא הסכמנו"
(עמ' 87 מול 22).

71.
במילים אחרות במסגרת ההוצאות המותרות בהוצאה לצורכי הפרויקט כפי סברת המלווים, אין לדבר על הוצאות לטובת פרויקטים שאינם קשורים לבניה לציבור החרדי (כמו פרויקטים בסין) כך גם אין לדבר על משכורות לאנשי פורום. ניתן להבין כי ההוצאות המותרות בהוצאה הן כאלה הנדרשות לצורך קידומו של פרויקט הבניה לציבור החרדי לרבות הוצאות משפטיות ככל שתידרשנה. בכל מקרה הלווים הסכימו להכיר בהוצאות שהותרו בהסכם המשולש וכן אלה שהתיר הרב בלומנטל בהוצאה כפי שיובהר בהמשך.

שימוש בכספי ההלוואות שלא למטרות לשמן ניתנו
72.
כזכור, התובעים טענו שהוצאת הכספים למטרות הזרות לבניה לציבור החרדי נעשתה ללא ידיעתם. הנתבע 1 טוען כאמור כי הדברים נעשו בידיעתם ובהסכמתם המליאה של התובעים 8-10.

73.
אזכיר, כי למרות המנגנון שנקבע בהסכם המשולש למשיכת כספים מהחשבון המיוחד, לא נעשה בו שימוש בפועל. משיכת הכספים בוצעה באופן ובו הייתה מופנית בקשה לרב בלומנטל ע"י פורום (בדר"כ אברמוב), הרב בלומנטל היה בוחן את הפניה ומחליט אם לאשר תשלום אם לאו (ר' סעיף 16ז' סיפא לתצהירו של הרב בלומנטל, המציין: " גם ההוצאות הנקודתיות שאישרתי נעשו על ידי לאחר שיקול דעת במטרה אחת והיא להחזיר את כספי המלווים").

74.
הרב בלומנטל ציין בתצהירו, כי מעבר להוצאות המאושרות בהסכם המשולש, אישר הוצאת סכום נוסף של 1,088,119 ₪ מהחשבון המיוחד לא כולל מע"מ (נספח ח' לתצהירו ת/10 המהווה ריכוז ההוצאות שאושרו על ידו יחד עם האסמכתאות להן מתאריך 10.2.2006 ועד 24.12.2006) והדגיש, כי לא אישר את יתר דרישות פורום למשיכת כספים מהחשבון המיוחד.

75.
בחקירתו הנגדית נשאל הרב בלומנטל ביחס לפרוט התשלומים שהוציאה פורום על פני חודשים 9/2006-12/2006 ועלו על הכתב ברשימה מסודרת (ר' נ/21- נ/24 בהתאמה לאותם חודשים, פירוט חודשי זה אגב לא צורף לנספח ח' לתצהיר הרב בלומנטל דלעיל שציין רק את הסכום ב"שורה התחתונה" בטענה כי לא היה לו את דף הפירוט – עמ' 155 מול 16). הרשימות כאמור כללו יחדיו סכום הוצאה בסך של כ-630,000 ₪. הרב בלומנטל, לאחר שעיין בנ/21-נ/24
השיב כי סדרת הוצאות אלה נולדה מאחר והמשרד החדש של פורום נפתח ב-9/2006 והיו הוצאות שהוצאו לצורך כך (עמ' 154 מול 14) עוד הוסיף: "כשהיו הבטחות שיהיה מהמשרד הרבה עסקאות שיווצרו ואז הרשיתי לעצמי להוציא הוצאות לקיום המשרד מחשבון המלווים, ובשלב הזה זה נגמר כי ראיתי שמכאן כבר יכולים לצאת לדרך מאד ארוכה בלי סוף הוצאות והייתי חייב לשמור על הכספים" (עמ' 154 מול 15).
הרב בלומנטל גם הסכים לתזה לפיה התיר הוצאות שנועדו לפרויקט ולהחזקת המשרד אך לא נתן אישור להוצאות אחרות (עמ' 155 מול 10), יחד עם זאת, כשנשאל אם התיר הוצאות עבור יום העצמאות הסיני (נ/21) השיב "יכול להיות. יש גם הוצאות לעו"ד
מולכו" (עמ' 155 מול 24). בהמשך ציין, כי ייתכן ושונו השורות המציינות את מטרת התשלום אך יש סעיפי תשלום שהכיר (ביחס לנ/22) כך גם זיהה את נ/23 וציין כי יכול להיות שמדובר במסמך אותנטי, ביחס לנ/24 כבר לא אמר דבר.

76.
במילים אחרות, הרב בלומנטל אישר לאורך פרק זמן של 4 חודשים הוצאות בסך 630,000 ₪ שברובן לא היה להן קשר ישיר עם כל פרויקט בניה לציבור החרדי. להיפך, בחלקן הן הוצאות המנוגדות לחלוטין לעמדת המלווים. כיצד ניתן לומר כעת, כי הרב בלומנטל "עמד בפרץ" הדרישות מצד פורום- אברמוב והנתבע 1?
נדמה, כי הוצאה זו מכספי המלווים הינה דווקא החריג שאינו מעיד על הכלל. אמנם לאורך 4 חודשים נפרץ הסכר אך המלווים היו מוכנים, ולו בדיעבד, למחול על הוצאות לא מותרות אלה בהן הכיר הרב בלומנטל והכירו בהן ככאלה המותרות בהוצאה מבחינתם. האם יש בכך כדי להפוך גם את יתר ההוצאות למותרות? נדמה כי יש להשיב על כך בלאו רבתי.

77.
תחילה אציין, כי מעבר לסכומים כאמור לעיל, הסכים הרב בלומנטל להוצאת הסך של 2 מליון ₪ מהפיקדון עבור תשלום למנהל מקרקעי ישראל (עמ' 153 מול 11), סכום שהושב בהמשך ע"י המנהל, אך לא הכיר בהוצאה בסכום של 40,000$ לטובת הפרויקט הסיני כעולה מפרוטוקול ישיבת 5.6.2006 (נ/25) בה נכחו לכאורה הרב בלומנטל, הרב פראנק ואברמוב בהיות המסמך לא חתום ע"י
הרב בלומנטל ולכן טען, כי לא אושר על ידו (עמ' 157 מול 10 "מבחינתי זה לא קיים"). הרב בלומנטל הבהיר כי המשקיעים (המלווים) התנגדו לפרויקטים בסין ולכן לא אישר ההוצאה, אך הסכים להודות שאישר סכומים קטנים לפרויקט סין ולקח זאת "על עצמו" אך לא הסכים למלוא דרישות פורום (עמ' 158 מול 7).

78.
עוד יצוין, כי הרב בלומנטל חוזר ומדגיש, שבזמן אמת לא היתה בידיו אינפורמציה לאן הופנו סכומי הכסף מחשבונות הבנק של פורום. את זאת הוא למד רק בשלב מאוחר יותר עם קבלת המסמכים מהבנק (עמ' 171 מול 6).

79.
תימוכין לאופן משיכת הכספים מהחשבון המיוחד ולאלו מטרות מצאתי במסגרת חקירתו הנגדית של שלום שרף. מר שרף נשאל בדבר מנגנון אישור משיכת הכספים מהחשבון המיוחד שלא בדרך שהתוותה בהסכם המשולש, היינו באמצעות הרב בלומנטל והשיב כך:


"ש: הפרויקט התחיל להתנהל אחרי ההסכם המשולש, נדרשתם מדי פעם

לאשר הוצאות, נכון?

ת: נכון. הרבה דברים לא אישרנו. יכול להיות שאישרנו.
ש: מציג לך את נספח 100 לתצהיר בראל.
ת: בלומנטל העביר לנו מידע, אך רוב הפעמים אמרנו שאנו לא מסכימים.
...
ש: מפנה למסמך 110 לתצהירו של העד. מפרט מר בלומנטל מספר הוצאות,
ת: יכול להיות שהסכמנו ויכול להיות שלא.
ש: מציג פירוט של 7 סעיפי הוצאות.
ת: האם נתנו אישור? אינני יכול לומר אם כן או לא. אני זוכר שהיו לנו ויכוחים.
...
ש: אני מדבר על סכום די משמעותי. יש טענות שנלקחו קבלות, בעניין זה אני מזכיר לך שהיה סכום של 50,000 דולר, שישראל אברמוב
דרש, בתיק זה היה כיסוי הוצאות ללא קבלות, שהיו לו בפרוייקט, ואתם הייתם בעד?
ת: יכול להיות שכן, לא זוכר".

80.
אם כן, נוהל משיכת כספים מכספי הפיקדון היה פשוט בתכלית. אברמוב פנה אל הרב בלומנטל בדרישה למשיכת סכום כסף מהפיקדון הדולרי תוך פירוט הדרישה. האחרון היה בוחן את הדרישה, מאשרה או דוחה אותה. עד 12/2006 הכיר הרב בלומנטל בהוצאות הקשורות לפרויקטים לציבור החרדי בעיקרן אך גם בהוצאות אחרות הקשורות בחלקן עם פרויקט בסין בניגוד לדעת המלווים – הוא לקח זאת כלשונו "על עצמו". ההוצאה האחרונה שהוכח כי התיר מחשבון הפיקדון נעשתה בתאריך 24.12.2006 (נ/24). יודגש, כי במסגרת כלל ההוצאות שהותרו להוצאה מהחשבון המיוחד היו גם הוצאות מינוריות לטובת פרויקטים בסין, הוצאות אלה אף הן כלולות בסך של 1,088,119 ₪ שהוכרו כהוצאה מותרת בסיכומו של יום ע"י המלווים אם כי ההכרה הינה למעשה בדיעבד ולאחר הגשת התביעה. למלווים אין טרוניה אם כן להוצאות אלה והם מפחיתים מלוא הוצאה זו מסכום הדרישה המופנית כלפי הנתבע 1.

81.
גרסת הנתבע 1 ולפיה נתקבלה הסכמת הרב בלומנטל למשיכת כספים גם בעל פה (סעיף 5 לתצהירו המשלים) לא הוכחה כדבעי ונראית מעושה על פניה במיוחד לאור מכתבו של אברמוב מתאריך 25.12.06 לפיו הרב בלומנטל בדק כל סעיף וסעיף בהוצאות (צורף כנספח ח' לסיכומי התביעה) ואף התווכח על כל הוצאה ובכל מקרה, בכך מודה אברמוב למעשה, על כל הוצאה להיות באישורו של הרב בלומנטל (ר' שם), וטיבו של האישור הינו כזה הניתן בכתב.

82.
לא האמנתי בנסיבות שהרב בלומנטל התיר במודע לאחר 12/06 למשוך כספים מהחשבון המיוחד. לא התעלמתי מהקשיים שמעלה ב"כ הנתבע 1 בסיכומיו, לרבות העובדה ולפיה בפורום, המצוי העתה בשליטת דידי הרפז והרב בלומנטל, נטלו בחודש 1/08 הלוואה לצורך תשלום המחצית השנייה של האגרה בתובענה בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, כאשר במועד זה ולשיטת הרב בלומנטל אמורים לכאורה להיות סכומי כסף בחשבון המיוחד שנועדו בין היתר לביצוע תשלום זה בהיותו חלק מההוצאות המוכרות לטובת פרויקט ירוחם. כך גם לא התעלמתי מהקושי שבהעברתן של זכויות החתימה בחשבונות הבנק של פורום לרב בלומנטל כבר ב- 1/08 לאחר שחברת בניין שלם רכשה מניות בפורום, וכיצד זה לא ידע כבר אז מצב החשבון המיוחד? או כי זכויות החתימה בחשבונות הבנק של פורום הועברו לדידי הרפז כבר ב-7/07 לאחר שקיבל לידיו את מניותיו של הנתבע 1 בפורום, באופן המצביע על כך שממועד זה הוא מודע למצבו הקשה של החשבון המיוחד, ולכן השנים יודעים ב-1/08 על כך שכבר אין יותר כסף בחשבון המיוחד, ומכאן שיש לקבוע לטעמו שהרב בלומנטל התיר במודע, גם לאחר 12/2006, להוציא סכומי כסף מהחשבון המיוחד. אלא שלטעמי לא כך הם אמנם פני הדברים ואסביר.

83.
בעיני, הרב בלומנטל, מבלי להופכו לנתבע מאחר ואינו נתבע בנסיבות ובזהירות הנדרשת הראויה, לא נקט בזהירות הנדרשת בשמירה על סכומי הכסף בחשבון המיוחד ובכספי ההלוואות כפי שציפו ממנו המלווים. לטעמי, הוא
צריך היה לדעת על כך שהנתבעים 1 ו-2 עשו שימוש נרחב ומלא בכספי ההלוואות, אך גם לגרסת הנתבע 1 הוא לא יכול היה לדעת על כך אלא במועד בו העביר את מניותיו לדידי הרפז (7/07). במועד זה, כבר לא נותר כמעט כל סכום בחשבון המיוחד. מעבר לכך, בין הצורך בידיעה לבין ידיעה והסכמה בפועל להוצאת סכומי הכסף המרחק רב. האמנתי בנסיבות שלא הייתה הסכמה גורפת להוצאת כספים מצידו של הרב בלומנטל אלא כדי הסכומים אותם התיר בפועל בכתובים. למדתי זאת מעצם העברת הדרישה לתשלום בחודשים 9-12/06 כשיטת משיכת הכסף מהחשבון המיוחד והאמנתי שכשנדרשה הסכמת הרב בלומנטל למשיכה, זו היתה מופנית אליו בכתב וזו אושרה רק לאחר מאבקים לא מבוטלים בינו לבין אברמוב והנתבע 1. ויותר מכך, לא סביר בעיני שהרב בלומנטל יתיר הוצאת סכומי עתק אותם יאלץ להשיב מכיסה של בניין שלם אותה הינו מנהל בהיותה לווה בפני
עצמה. איזה הגיון ינחה אותו לנהוג כך?
מכאן שאין לי אלא לקבוע שהרב בלומנטל לא נתן הסכמתו להוצאת מלוא סכומי ההלוואות ע"י פורום ומנהליה, אלא חלקם בלבד, ואפילו אם במסגרת הוצאה זו אושרו להוצאה סכומי כסף שאינם מסווגים כהוצאות מובהקת עבור פרויקטים למגזר החרדי לשיטת המלווים.


מה השימוש שנעשה בכספי ההלוואות בפועל ומתי זה התברר

השתלשלות האירועים - ראיות התביעה
84.
הרב בלומנטל ציין בתצהירו, כי בפרק הזמן שתחילתו במסירת כספי ההלוואות ועד לשלהי שנת 2008 הוא סבר שכספי ההלוואות שמורים בחשבון המיוחד וכי פורום מתנהלת ממקורות כספיים משלה. עוד ציין הרב בלומנטל בתצהירו, כי זמן ניכר קודם לפרישתו של הנתבע 1 מפורום הוא לא נדרש לאשר הוצאות נוספות מחשבון הבנק המיוחד (יש לזכור כי במהלך החודשים יוני-יולי 2007 עוזב הנתבע 1 את פורום ובמקומו נכנס כבעל מניות דידי הרפז, וכאשר בחודש אוקטובר 2007 מצטרפת גם בניין שלם כבעלת מניות בפורום).

85.
בחקירתו הנגדית הפנה הרב בלומנטל לכך שאפשר משיכת כספים מהחשבון המיוחד עד סוף שנת 2006, לאחר מכן כבר לא אישר משיכת סכומים נוספים מהחשבון המיוחד וכלשונו: "אני יודע שהאישור האחרון שאישרתי אז, הטפסים האלה, שהחלו ב-9/06 ונגמרו ב-12/06. אח"כ אני כבר לא הסכמתי להוצאות מכספי הפיקדון, כספי הלווים" (עמ' 154 מול 9). האישור למשיכה מכספי הפיקדון ניתן בכתב עם חתימת ידו של הרב בלומנטל (ר' עמ' 153 מול 11 שם מציין: "אישור עם חתימה שלי").

86.
החל ממועד כניסת בניין שלם כבעלת מניות לפורום וככזו, כך טען הרב בלומנטל, היא דאגה להזרמת סכומי כסף לפורום (כ-1.5 מליון ₪ - ר' עמ' 149 מול 26) וזו היתה הסיבה בשלה הודיע הרב בלומנטל לתובע 7 במכתב משנת 2007, כך טען, כי רוב כספי ההלוואות שמורים בחשבון המיוחד.
תימוכין לטענה זו מסר מיכאל ליצר בעדותו בביהמ"ש כאשר התייחס לפגישה שהיתה לו עם הרב בלומנטל ושאל מה עם הכסף וזה השיב:
"אמר שהכסף 90% או 85% הכסף בבנק, לא לדאוג. אמר לי אל תדאג, הכסף זה שמה. מה נעשה? קח את הכסף בחזרה או ממשיך? אמר לי אל תדאג. שלוש וחצי שנים עד מאי 2009 הסכמנו, יש לנו מילה, זהו. אתה אל תדאג, תקבל את הבניין או הכסף, אל תדאג".
(עמ' 53 מול 22).

87.
הרב בלומנטל הדגיש, שרק בערב חג הפסח של שנת 2008 משיחה דחופה אליה זומן על ידי דידי הרפז למד, שהנתבע 2 עושה שימוש בכספי פורום שלא בידיעת יתר השותפים. ידיעה זו הובילה לפיטוריו של הנתבע 2 מפורום בחודש יוני 2008. באותה עת אף למד, כך טען, אודות הקנוניה שרקמו הנתבעים 1 ו- 2 והשימוש שעשו בכספי המלווים בלי ידיעת בניין שלם. פניות שביצע עו"ד
ברכה מטעמם, לעו"ד
בראל על מנת לקבל אינדיקציה לגבי השימוש שנעשה בכספי המלווים, לא נענו. בשל חוסר שיתוף הפעולה ובדיקות שערכה בחשבון הנאמנות, החליטה בניין שלם להתנתק מהפורום ופעלה לקבלת עזרה מהנהלת הפורום החדשה – דידי הרפז וחברת ארץ הקודש.

88.
בתשובה לשאלה מתי נודע לו על כך שאין כספים בחשבון המיוחד השיב הרב בלומנטל בחקירתו הנגדית: "בקיץ 08' עשינו מהלך שכולם יודעים עליו, תפסנו חלק ממסמכי פורום ושם לראשונה ראיתי שחשבון הנאמנות איננו, ריק מתוכן..." (עמ' 143 מול 18).
בדיקות אלו הובילו גם לגילויים לפיהם הנתבע 2 הינו חייב מוגבל באמצעים (נספח י"ב לתצהירו של הרב בלומנטל), כך גם התברר שהנתבע 1 העניק לנתבע 2 הלוואות בסכומים דמיוניים מכספי ההלוואה שאינם עולים בקנה אחד עם ההסכמים שבין הצדדים, ללא בטוחה כלשהי להלוואות אלה (מסמכי ההלוואות שנטל הנתבע 2 צורפו כנספח י"ג לתצהירו של הרב בלומנטל). כמו כן העניק הנתבע 1 לעצמו הלוואות בסכומים ניכרים בלי ידיעת יתר השותפים מהפורום (הסכם הלוואה שערך הנתבע 1 עם פורום, סומן כנספח י"ד לתצהיר הרב בלומנטל).
עוד עלה, כי נעשה שימוש בפנקסי השקים של פורום לטובת הוצאות ללא קבלות בצידן כשנטען שמדובר בהוצאות עבור פרויקטים בסין, אלא שבפועל התברר כי נעשה שימוש בשקים לטובת הנתבעים 1-2 עצמם או מקורביהם, שאין בינם לבין פרויקט ירוחם ולא דבר (נספח ט"ו לתצהירו של הרב בלומנטל מהווה דוגמא לספחים של פנקסי השקים).
עוד למד הרב בלומנטל, כי סך כל ההוצאות שנטען כי הוצאו בגין פרויקטים בסין עמדו על 40,000 דולר לצורך הקמת חברה חדשה אלא שבפועל הסכום לא שמש להקמת פרויקט כל שהוא בסין שכן פורום לא ביצעה פרויקטים בארץ זרה.
מעבר לאלה התברר, כי במועד פרישתו של עו"ד
בראל מפורום החשבון המיוחד היה כבר כמעט מרוקן.

89.
הרב בלומנטל אף הפנה להוצאות אישיות שהוציא הנתבע 1 לשם רכישת שרשרת זהב, נופש בבתי מלון וכיוצ"ב הוצאות אישיות וכן להוצאות שהוציא הנתבע 2 לטובת תשלומים למקורבים ולמטפלת של אמו והכול מכספי המלווים וללא הסכמתם.

90.
הרב בלומנטל גם הראה שלשם טשטוש הוצאות פרטיות אלה והסיבות להוצאתם, הוציאו הנתבעים 1-2 פרוטוקולים של הוצאות ללא קבלות וללא מתן הסברים ומסמכים מתאימים (דוגמאות צורפו כנספח ט"ז לתצהירו של הרב בלומנטל).

91.
הרב בלומנטל הדגיש, כי לא אישר הוצאות עבור משכורות לנתבע 1 ולנתבע 2 מכספי ההלוואות, אך אלה בפועל משכו משכורות מחשבון הנאמנות שלא בידיעתו (ראה לדוגמא טופס 106 שהוצא לנתבע 1 בשנים הרלוונטיות שצורף כנספח י"ז לתצהירו של הרב בלומנטל).
הרב בלומנטל גם הפנה לכך שהסכומים שצוינו באותו טופס 106, שאף אותם לא היה זכאי למשוך הנתבע 1 כאמור, מציג משכורות בסכומים נמוכים בהרבה מהסכומים שצוינו על פני השקים שנרשמו לפקודתו של הנתבע 1.
הרב בלומנטל ציין בתצהירו כי התקשה עד למאוד לעקוב אחר כל המסמכים הסותרים השונים בניירות פורום.

השתלשלות האירועים - ראיות ההגנה
92.
הנתבע 1 מצידו, התייחס לטענות הקשות שהופנו כלפיו באשר להיתרי ההוצאות והמטרות אליהן הופנו סכומי הכסף השונים במסגרת תצהירו הראשי ותצהירו המשלים (נ/29 ונ/30). במסגרת תצהירו הראשי חזר שוב על העולה מכתב הגנתו כאמור לעיל, לא אחזור על כולו שכן צויין בהרחבה לעיל אלא על עיקריו. בתצהירו המשלים הבהיר את מטרת ההוצאות העומדות לטעמו על כ-7.5 מליון ₪ ויעדן וכן ההסכמות שהיו לטענתו להוצאתם.

93.
הנתבע 1 הדגיש שאינו צד להסכמי ההלוואה או ערב להתחייבות הפורום על פיהם. למיטב זכרונו הוא לא חתם עליהם כמורשה חתימה מטעם פורום ומי שחתם היה נתבע 2. בכל מקרה אפילו חתם, לא היה בכך לטעמו כדי להקים לו חבות אישית. הסכמי ההלוואה מציינים הבטוחות לכספי ההלוואות ואין בהם התחייבות להחזיק בכספים בנאמנות. הכספים הופקדו בחשבון דולרי של הפורום ולא חשבון נאמנות של הנתבע 1 כאשר התובעים 1-7 ידעו אל נכון כי הם מעבירים את הכספים לפורום ואלו נשמרו בפיקדון דולרי, מה שהביא לירידה בערכם.

94.
החבות
להשבת כספי ההלוואות קמה לפורום ולתובעות 8 ו- 10, אשר ביחס אליהן אף ניתן

פסק דין
על ידי בית הדין הרבני, בהליך שהתנהל בפני
ו בין התובעים 1-7 לבין התובעות 8 ו- 10 (מוצג נ/28), במסגרתו הן הודו בחובן לתובעים 1-7.

95.
ההסכם המשולש מהווה לטעמו אסמכתא למשיכת כספים מהחשבון המיוחד שכן הינו מציין מפורשות אפשרות העברת כ- 25% מכספי ההלוואות לפורום ולתובעות 8 ו- 10 בעצמן, מה שסותר את הטענה כאילו הכספים הופקדו אצלו בנאמנות. הנתבע 1 הודה, שמנגנון משיכת הכספים המצוין בהסכם המשולש (סעיף 2 לו) לא מומש, אך בפועל פורום פעלה באופן שוטף, כלשונו, להוצאת כספים מהחשבון המיוחד תוך העברת דיווח לרב בלומנטל ולרב פרנק ולאחר מכן היו מועברים הכספים מהחשבון הדולרי לחשבון השוטף של פורום. מאחר והכספים יועדו לפרויקט ירוחם, מובן מאליו מבחינת הנתבע 1 שהוא לא שימש כנאמן ביחס אליהם.

96.
הנתבע 1 הפנה לכך, שמערכת היחסים העסקית בין פורום לבין בניין שלם והרב בלומנטל לא היתה רק לגבי פרויקט ירוחם, אלא גם ביחס לפרויקטים נוספים בתחום הנדל"ן
ובתחומים אחרים.

משפרויקט ירוחם לא צלח, הוחזרו לרוכשים כספי המקדמות ששילמו, מחד, אך מאידך כל הצדדים הסכימו, כך טען, על המשך שיתוף פעולה ביחס לפרויקטים אחרים בארץ ובחו"ל. כמו כן הסכימו על הגשת תביעה מתאימה כנגד המדינה, מועצת ירוחם ואחרים בשל כשלון הפרויקט.
כפועל יוצא מהסכמות אלה הם יסדו פעילות ענפה בתחומים רבים ומגוונים הכוללים גורמים ממשלתיים בסין, קשרים אותם יזם דידי הרפז שהצטרף לפורום, והגיעו לכדי הקמת חברה משותפת בשם "פורום צ'יינה". חברה זו הוחזקה בבעלות משותפת של פורום וממשלת סין והיתה אמורה לרכז פעילות עסקית בין גורמים ישראלים לממשלת סין. כאשר לכך פוטנציאל רב (הסכם שיתוף הפעולה בין פורום לפורום צ'יינה ישראל צורף כנספח ז' לתצהיר הנתבע 1).

פרויקטים אלה חייבו את פורום להשקיע כספים רבים ולהעסיק גורמים מקצועיים רבים, תוך הוצאת הוצאות נכבדות לצורך נסיעות לאירופה, סין וארה"ב, כאשר חלק מהוצאות אלה נעשו ללא קבלות כפי שמקובל באזורים אלה וישירות מחשבון החברה. כך למשל, הנתבע 2 משך כספים במזומן מחשבון הבנק וביצע תשלומים שכאלה (לדוגמא 40,000 דולר נמשכו מחשבון החברה ואישור לכך צורף כנספח ח' לתצהיר הנתבע 1), כך גם הוציאה פורום הוצאות לצורך שכירת משרדים מפוארים והשקיעה בהם סכומים רבים על מנת שיוכלו לארח גורמים רמי מעלה מסין ומקומות נוספים.

97.

הנתבע 1 הדגיש, כי פעילות פורום היתה רבה, לא רק בסין אלא בפרויקטים נוספים אותם היא יזמה (בנספח י' לתצהירו צוינו פרויקטים כמו גידול באדמת מלחה בסופידיאן, פירות טרופיים בגווילין, חונכות חקלאית בלו-ביי, גידולי ארטימיסנין (לענה) לשם ייצור תרופות, מחזור פסולת; אנרגיה סולרית, גידול תפוחי אדמה, מועדון תעופה, חילופי סטודנטים, צבא וביטחון, הקמת רשת תקשורת סגורה למגזר החרדי וכיו"ב), כאשר הוצאות החברה באו לכלל ביטוי בדו"חות הכספיים שלה, שבוקרו על ידי רו"ח חיצוני. סך כל ההוצאות בין השנים 2005 עד 2007 עמדו לטענתו על 7,720,442 ₪ (חוות דעת רו"ח ביטקובר ארנון צורפה כנספח ד/1).

98.
פעילות שוטפת זו, כך הודה, הביאה להוצאות חודשיות של מאות אלפי שקלים. יחד עם זאת הפוטנציאל שהיה טמון בה היה רב, כאשר היו מעורבים בה באופן מלא כלשונו התובעות 8 ו- 10, כמו גם הרב בלומנטל בעצמו והרב משה פרנק, שהגיעו למשרדי פורום פעמיים בשבוע לפחות והיו חלק מאירוח אותם גורמים מיוחדים, לרבות השגריר הסיני בישראל, קיבלו דיווח שוטף אודות ההוצאות הכרוכות בפעילות הפורום ואישרו אותן (סעיף 44 לתצהיר).

בכך מאשר הנתבע 1 הוצאת של מאות אלפי שקלים לפרויקטים שונים שאינם בהכרח בניה לציבור החרדי תוך מתן הצדק להוצאות במטרה הראויה עליהן הוצאו ובאישור התובעים 8-10 .

99.
באשר לקשר עם המלווים ציין הנתבע 1 כי הם קיבלו דיווח אודות הפעילויות האחרות שנעשו במקום פרויקט ירוחם מהרב פרנק והרב בלומנטל, אך הוא עצמו לא נדרש להיות עימם בקשר (נספח ט' לתצהיר הנתבע 1, הכולל מכתבים שהופנו למלווים על ידי הרב פרנק והרב בלומנטל).

100.
בחודש מאי 2007 מכר הנתבע 1 את מניותיו בפורום לדידי הרפז ואלה הועברו לאחרון בהסכם ביולי 2007. ממועד זה הוא איננו מצוי יותר בפורום. הנתבע 1 הדגיש, כי את תמורת מכירת מניותיו הוא טרם זכה לקבל מדידי הרפז. עוד הוסיף, כי במועד מכירת מניותיו בפורום היו עדיין סכומי כסף בחשבון המיוחד של פורום, וגורמים שונים, לרבות הרב בלומנטל, המשיכו והוציאו סכומי כסף לטובת פעילותה בדיוק באותו אופן בו נעשו הדברים בתקופה שבה הוא היה מנהל פורום. לצורך כך אף נטלו הלוואות נוספות (נספח י"א לתצהיר).

101.
על מעורבות הרב בלומנטל בפרויקטים של פורום ציין, כי היה מעורב עד למאוד. חלק ממניותיה של פורום בפורום צ'יינה הוחזקו בנאמנות עבור בניין שלם. לאחר מכן בניין שלם אף רכשה מניות בפורום והיתה שותפה להלוואות שזו נטלה. הנתבע 1 הדגיש כי לאורך שנה שלמה, מאז מכירת המניות על ידי הנתבע 1, שימש הנתבע 2 כמנכ"ל פורום בדיוק באותו אופן בו נהג קודם לכן.

102.
כתמיכה לטענה ולפיה היה שיתוף פעולה מלא בין פורום לתובעים 8-10 בכל הקושר עם הפרויקטים השונים ציין, כי מאז תחילת 2006, עת בוטל פרויקט ירוחם, לא הגיע כל מכתב דרישה מצד המלווים והתובעים 8-10 להשבת ההלוואה, כך גם לא הועלתה טענה כאילו לא ידעו שמבוצע שימוש בכספי ההלוואות לפרויקטים אחרים, מה גם שנמסר לו על ידי הרב בלומנטל שהמלווים מסכימים לכך שהכספים ישמשו לפעילות אחרת והרב דיווח להם על כך בכתב ובעל פה. כך גם לא נדרשה השבת כספי ההלוואות עת סיים הנתבע 1 את תפקידו בפורום ומכר את מניותיו בה. דרישה זו נולדה רק לאחר שפרץ סכסוך בין דידי הרפז לרב בלומנטל מצד אחד לישראל אברמוב
מצד שני כשאז גם הופנו דרישות על ידי ב"כ התובעים כלפי הנתבע 1, בתחילה בשם פורום ולאחר מכן בשם התובעים. בכל מקרה, כל הדיווחים הכספיים, כך טען, הועברו בזמן אמת לבניין שלם.

103.
באשר להתנהלות הכספית ותשלום הוצאות ללא קבלות ציין, כי עניין זה היה בהסכמה באשר חלק ניכר מההוצאות היו ללא קבלות. כך למשל, התובעת 8 עצמה נטלה הלוואה מפורום בסך 50,000 ₪, והודה כי הוא עצמו נטל הלוואה אחת על סך 200,000 ₪, אותה הוא חב לפורום, אך מולה הציב שווי רכב מסוג איסוזו שנרכש בהפחתה ושולם על ידי הנתבע 1, אך בפועל הועבר לשימוש פורום.
כן הודה, כי משך שכר מפורום באופן שהיה מקובל על כל הצדדים והדבר צוין אף בספחי השקים
(נספח יג'/1, המהווה חוות דעת רו"ח ארנון ביטקובר – ת/46). כך גם הרב בלומנטל עצמו נהנה מרכב צמוד על חשבון פורום ופורום אף מימנה הוצאות שכר של הרב קרויזר שעבד בפורום מטעם בניין שלם ושכרו מומן מכספי ההלוואות.

104.
באשר לדידי הרפז ציין, כי זה היה מעורב בכל עיסוקיה של פורום, ידע היטב שלפורום טרם נוצרו הכנסות מעיסוקיה, אם כי היתה ציפייה לכך, וידע אל נכון כי פורום עושה שימוש לצרכיה השוטפים בהלוואה שניתנה לה על ידי המלווים.
ביחס לפעילות בסין, ולטענת הרפז כי לא נעשה כל פרויקט בסין, ציין כי הדבר מוזר שכן מי שהיה אחראי על הפרויקטים בסין הוא מר הרפז בעצמו.
באשר להוצאות פרטיות שביצע הנתבע 1 על חשבון הפורום ציין, כי לא מדובר בעניין חריג, בודאי שלא במעילה, ובאשר לתלונה שהוגשה נגדו במשטרה ציין, כי מעולם לא זומן לחקירה בגין תלונה שהוגשה ואף לא נחקר באזהרה מה גם שהתלונה התייחסה לאברמוב ולא איליו.

105. בהתייחס לתצהירו ולחקירתו של הרב בלומנטל ציין, כי הינם מגמתיים ושקריים. עולה לטעמו שאלה ביחס למהימנותו של הרב בלומנטל בשל העובדה ולפיה כבר ב-31.8.2007 נטלו הרב בלומנטל והרב פרנק הלוואה על סך מליון ₪ ממשה הרשקופף בערבותם של ישראל אברמוב
, דידי הרפז טוני רויטמן ופורום (נ/17), לצורך תשלום המחצית השנייה של האגרה בביהמ"ש המחוזי בב"ש ששולמה בתאריך 31.1.2008 (נ/18) היינו עוד קודם למועד שבו נודע לו לכאורה שנעשה שימוש בכל הכסף בחשבון המיוחד (קיץ 2008) הוא כבר נוטל הלוואות למטרות שבבסיסן נועדו לצורך הוצאה עבור הפרויקט בירוחם – תיק ביהמ"ש המחוזי. האם אין בכך כדי להצביע על ידיעה מוקדמת יותר על כך שלא נותר כסף בחשבון המיוחד או אפילו על הסכמה לעשיית השימוש בו ע"י הרב בלומנטל? תמהה.

106.
כך גם הפנה לכך שלצורך קבלת ההלוואה מאותו הרשקופף הכינה פורום דו"ח בדבר התחייבויות החברה נכון לתאריך 30.10.2007. במסמך מצוין במפורש כי לחברה חוב בסך 2.3 מליון $ למשקיעים מאנגליה בערבותם האישית של הרב פראנק (נ/19). לשאלה מדוע לא מצוין במסמך זה כי קיימים סכומי כסף בפיקדון שכן מדובר בהצגת מצבה הכספי של פורום למשקיע, השיב הרב בלומנטל, כי: "מה הכספים שיש לחברה? לא כתוב בשום מקום, איני יודע. זה לא מאזן. זה התחייבויות החברה וזה נכון" (עמ' 148 מול 7).
ובהמשך ביחס לכסף המצוי בפיקדון באותה העת השיב :"לא בהכרח עולה מהמסמך שאין גב לכסף הזה" (עמ' 148 מול 12).

באשר לעובדה ולפיה המסמך מציין את הרב פראנק, הרב בלומנטל ואברמוב כערבים אישית לסכום הלוואה זו בסך 2.3 מליון $ (סעיף א.1. לנ/19) אך לא את שמו של הנתבע 1 כערב לסכום אישית כמותם השיב הרב בלומנטל כי: "החברה היא חברה של אברמוב" (עמ' 148 מול 20).

107.
הרב בלומנטל בחקירה נגדית, נשאל כיצד הינו מסביר העובדה ולפיה מדוע עם עזיבת הנתבע 1 את פורום, והעברת זכויות החתימה בחשבון המיוחד אליו, לא פנה לשאול מה יעלה עתה בגורל כספי הפיקדון שאינם יותר בהשגחת עו"ד
- הנתבע 1 ?
הרב בלומנטל השיב, כי הוא מודע לקיומם של שני חשבונות חשבון עסקי של פורום וחשבון הנאמנות של כספי הפיקדון ע"ש הנתבע 1 ללא קשר לפורום (עמ' 151 מול 11 וכן 16-18) והדגיש: "את כל מערכת העברת הכספים לא ידעתי ולא ראיתי, רק נתתי עצות לאחים שרף שכל עוד מדובר בחשבון של עו"ד
בראל אני בטוח שלא יעשה עוולה" (עמ' 152 מול 1).

108.
כך גם הפנה הנתבע 1 לאבחנה שנעשתה בין כספי הרוכשים בפרויקט שהפקידו 250,000$ (150 במכפלת 1,000$ לרוכש) מחד ושהופקדו אמנם בחשבון נאמנות, לבין כספי המשקיעים (המלווים כאן) מאידך, שהופקדו בחשבון
המיוחד
ולכן השוני שבין השניים (עמ' 152 מול 14 ומול 22 ור' גם נ/20 המהווה מסמך שכתב הרב בלומנטל לשלום שרף ומאיר מאירוביץ ביחס לסכום המקדמה ששילמו הרוכשים הפוטנציאלים בפרויקט ירוחם והיוו בסה"כ 250,000$).


האמנם נעשה שימוש מותר בכלל כספי ההלוואות-דיון
109.
כבר עתה אומר, ובכך אחזור ואקדים מאוחר למוקדם, כי התרשמתי במאזן הסתברויות, שלא הוכח שהרב בלומנטל, ובודאי שלא האחים שרף, (שסיימו את קשריהם עם פורום ועזבו את מערכת יחסי השותפות בין שלוש החברות עוד בחודש 4/2006 - ר' סעיף 14 לתצהירו של שלום שרף ת/6 בו מציין: "היות ועד אפריל 2006 לא היתה שום התקדמות בנושא של חריש, וכן לא קיבלנו שום קבלות ונתונים על חשבונות והוצאות של כספים והרגשנו שאין אנו יכולים לקדם את הפרוייקט בצורה כזאת ובוודאי לא לדאוג ולשמור על כספי המשקיעים, ולכן הודענו לכל הצדדים כולל המשקיעים, שאנו יוצאים מהפרויקט" וראה גם חקירתו הנגדית של הנתבע 1 שנשאל האם יש לו אסמכתא לכך שהאחים שרף הסכימו להשקיע בסין והשיב "לא שאני זוכר"(עמ' 211 מול 17) ובהמשך "הם החליטו שהם יוצאים מהפרויקט לחלוטין ונתקו מגע מרגע זה ואילך וכל המגע התנהל באמצעות בלומנטל"), ידעו באופן מובהק על השימוש השוטף שעשו הנתבעים 1 ו-2 בכספי ההלוואות שהופקדו בחשבון המיוחד של הפורום לצרכים שאין בינם ובין פרויקט בניה לציבור החרדי בירוחם או בכל מקום אחר עד למועד עזיבת הנתבע 1 את פורום דבר וחצי דבר. הנתבעים 1 ו-2 נהגו כך תוך מידורם ומבלי שקיבלו אישור והסכמת התובעים 8-10 למירב ההוצאות שהוצאו שגם לטעמם של הנתבעים 1 ו-2 נדרשה בנסיבות.

110.
בכל מקרה, אי ידיעה זו של התובעים 8-10 בפועל אינה מלמדת על כך שלא יכלו לדעת לו רצו בכך, במיוחד התובעים 8-9 ובמיוחד לאחר הפיכת בנין שלם לבעלת מניות בפורום וקבלת זכויות חתימה בחשבון המיוחד ע"י הרב בלומנטל. למרות זאת, לא נעשו פעולות מוקדמות יותר לצורך השבת הכספים שנלקחו מהחשבון המיוחד.

ניתן לסבור שהרב בלומנטל ידע לכאורה אודות השימוש
שעשו הנתבעים 1 ו-2 בכספי החשבון המיוחד עוד קודם למועד הנטען על ידו בתצהירו (קיץ 2008), אך במקביל שלא מצאתי ראיות לכך שהייתה הסכמה שלו בפועל למשיכת כספים מהחשבון המיוחד, מעבר לסכומים לגביהם כן נתן הסכמתו וביחס אליהם הודה.
בכל מקרה, לא יכולתי להאמין כי בנסיבות ניתנה הסכמה שכזו ע"י התובעים 8-10 או מי מהם. נדמה כי יותר משרצו שכך יתרחש, המציאות טפחה על פניהם ויותר משידעו כאמור, הם לא עשו די על מנת להבטיח את כספי ההלוואות באופן שאלה יושקעו רק למטרות לשמן מסרו אותם בידיהם. כשכבר נודע לנציגי התובעות 8 ו-10 שלא נותר דבר בחשבון המיוחד, לכל המוקדם בחודש 7/07 לאחר עזיבת הנתבע 1 את פורום והעברת זכויות החתימה לדידי הרפז או בהמשך בחודש 1/08 עת קיבלה בניין שלם זכויות חתימה בחשבונות הבנק של פורום אף היא, היה זה כבר מאוחר מידי, החשבון המיוחד כבר לא הכיל את רוב רובו של סכום הכסף.

ויודגש, מעבר לאמור לעיל, שלא סביר בעיני כי התובעים 8-10 נתנו ידם למשיכת כספי ההלוואות שלא למטרות לשמן נמסרו שכן בסיכומו של יום כל הוצאה לא ראויה שכזו אמורה להשתלם גם מכיסם כלווות יחד עם פורום ומה הנפקא מינה?

111.
באשר לנתבעים 1 ו-2 אציין, כי בתוך פרק זמן לא ארוך של כ-20 חודשים לערך (ממועד מתן ההלוואות בסוף 2005 תחילת 2006 עד למועד בו עזב הנתבע 1 את פורום היינו ב-7/2007 לכל המאוחר), נותרו בחשבון המיוחד כ-47,000 ₪ בלבד. במילים אחרות הנתבעים 1 ו-2 משכו והוציאו כ-7.7 מליון ₪ לערך מכספי הלוואות ומהחשבון המיוחד, וזאת מעבר לסכומים שהוסכם שיימשכו כחלק מההסכם המשולש ובהמשך על פי אישורי הרב בלומנטל. מיותר לציין, כי כל קשר בין יתרת הוצאות אלה לבין המטרות לשמן הפקידו המלווים את סכומי ההלוואות בידי הלווים, היינו פרויקט בניה לציבור החרדי, מקרי בהחלט וזאת בלשון המעטה.

112.
ייתכן, שהנתבעים 1 ו-2 בקשו לקדם פרויקטים שלו היו מבשילים והופכים בעלי משמעות היה בהם כדי להניב הכנסה בעתיד, אך אפשרויות הצלחת פרויקטים אלה לא נבחנה לגופה במהלך הדיון ובכל מקרה ברור שאף לא פרויקט אחד יצא בסיכומו של יום אל הפועל מבית היוצר של פורום. גם טענות בדבר הערכת שווי חברת פורום במאות מליוני ₪ נראית בעיני
לא ריאלית בעליל בין במבט לאחור ובין בנקודת המבט של המתבונן בסמוך לאירועים.

המסקנה המתבקשת לפיכך הינה, שפעילות פורום, בתקופה בה שמשו הנתבעים 1ו-2 יחדיו בפורום, מומנה כולה מכספי המלווים, מבלי שהמלווים או שלוחיהם (התובעות 8 ו-10 או מי מטעמם) מסכימים להוצאות
שהוציאה פורום כולן אלא לחלקן הקטן באופן יחסי בלבד.

113. ראוי לציין בנוסף, כי טענת הנתבע 1 לפיה התובעים 8-10 נתנו הרשאה להוצאת סכומי הכסף כפי שהוצאו בפועל הינה טענה מסוג "הודאה והדחה", היינו הנטל על הנתבע 1 להוכיח כי אמנם קיבל את הסכמתם. חומר הראיות לא מעלה הסכמה שכזו ע"י המלווים. האפשרות השניה היא כי ניתנה הסכמה ע"י שלוחיהם היינו התובעות 8 ו-10
או מנהליהן. לשם כך היה על הנתבע 1 להוכיח הסכמה זו אלא שהוא נתקל בקשיים לא מבוטלים בהוכחתה. תחילה יצויין כי נציגי התובעות 8 ו-10 הכחישו את מתן ההסכמה אלא לסכומים בהם הכירו בפועל. אפילו קיימים קשיים כאלה ואחרים בעדותו של הרב בלומנטל ביחס לאלה, לא יכולתי שלא להתרשם מהעדר עדות מטעם הנתבע 2 – אברמוב, המעורב בנעשה בפורום גם בתקופה שלאחר עזיבתו של הנתבע 1 את פורום ובכך נפגעת גרסת הנתבע 1 עד למאוד. אמנם האידך גיסא הוא שגם הרב פראנק, שותפו של הרב בלומנטל, לא מסר עדות, אך חלקו של זה בניהולה של פורום והפרויקטים השונים היה על פניו קטן משל הרב בלומנטל שכן מסר עדות ומכל מקום נטל ההוכחה לאישור ההוצאה מוטל על הנתבע 1 ולא על התובעים המוכיחים שלא נתנו הרשאתם.

114.
המסקנה המתבקשת הינה שלא רק שהופר הסכם ההלוואה בכך שלא הושבו למלווים כספי ההלוואה, אלא שנעשה שימוש בכספי ההלוואה למטרות שאינן מוסכמות באופן שהביא לאובדנם על ידי מנהלי פורום. בכל אלה יש כדי להביא בסיכומו של יום גם לחיובו של הנתבע 1 באופן אישי כפי שיובהר בהרחבה בהמשך, וזאת רק משום שלא ניתן לחייב יחד עימו את הנתבע 2 כלפיו הוקפאו ההליכים.

שיעור ההוצאות המוסכם
115.
אין חולק, כי מעבר לסכומי הכסף שהוסכם בהוצאתם במסגרת ההסכם המשולש נמשכו סכומי כסף נוספים לטובת פרויקט הבניה לציבור החרדי שלא באופן המוסכם בהסכם המשולש אך באישורו של הרב בלומנטל. הסכומים הנוספים הוערכו ע"י התובעים בסך של
1,088,119 ₪ לאחר שהושב הסך של 362,000 ₪
ע"י בנין שלם לפורום. לסכום זה יש להוסיף הסך המותר בהוצאה בהסכם המשולש בסך 1,260,000 ₪ ובסה"כ נטען כי ניתנה הסכמה להוצאת הסך של 2,348,110 ₪ מכספי ההלוואה. סכום זה הינו סכום ניכר לכל הדעות לפרויקט שכלל לא יצא אל הפועל. ביחס לכל יתר כספי ההלוואה לא ניתן כאמור אישור מתאים להוצאתם לא ע"י הרב בלומנטל ולא ע"י האחים שרף ולפיכך יש להשיב את יתרת כספי ההלוואות לתובעים.

116.
יצוין עוד, כי טענת הנתבע 1 בסיכומיו כי אושרה משיכת 50,000$ מהחשבון המיוחד (נספח כו' לסיכומים) כפי בקשת אברמוב עבור הוצאות ללא קבלות אינה מדויקת שכן זו אינה מגובה בחקירתו של שרף המציין כי "אני לא יכול להגיד בוודאות" (עמ' 94 מול 17). כך גם אין ראיה מתאימה למשיכת הסך של 40,000$ (נ/25) שנטען כי אושרה בפרוטוקול ישיבה מ-5.6.2006 בו נכחו הרב בלומנטל, הרב פרנק ואברמוב עבור פרויקט סין מאחר והרב בלומנטל אינו מאשר כי התיר המשיכה בחתימת ידו (עמ' 157 מול 7-11).

שיעור ההלוואות שנמסרו לפורום
117. הנתבע 1 טען, כי המלווים אינם מוכיחים את שיעור ההלוואה שמסרו בפועל ללווים. לצורך הוכחת טענתו זו הוא
צרף חוו"ד של רוה"ח ארנון ביטקובר (ת/47).

במסגרת חוו"ד זו בחן רוה"ח ביטקובר בין היתר הפקדות כספיות הנובעות מהלוואות המלווים לחשבון המיוחד. בחינה זו הביאה אותו למסקנה כי הופקדו בו
1,775,149$, בין שהועברו בשקלים ושוויים הומר לדולרים לצורך החישוב ובין שהועברו בדולרים. סה"כ מצא כי בוצעו 9 הפקדות בחשבון הבנק של פורום בתאריכים שבין 31.10.2005-12.1.2006 שהביאו לסכום זה.

118.
המומחה מודה, כי בעת שערך את חווה"ד לא עמדו לנגד עיניו "מלוא המסמכים הדרושים לצורך הצלבת כניסת הכספים לחשבון החברה" (עמ' 2 לחווה"ד סעיף 1), אם כך הם פני הדברים, כיצד ניתן להגיע לתוצאה חשבונית מושכלת?

119.
רוה"ח בחן גם את הדו"חות הכספיים של פורום לשנים 2005-2007 החתומים ע"י רו"ח ומצא, כי ס"כ ההוצאות עומדות בתקופה זו על 7,720,442 ₪, שיחד עם רכוש קבוע בסך של 595,421 ₪ מהווים הוצאה בסך של 8,315,863 ₪. למול זה, המרת שיעור ההלוואה מדולרים לשקלים בהנחה שזו בוצעה לאורך שנת 2006 בממוצע הביאה המומחה לתוצאה של 7,835,508 ₪ כסכום ההלוואות בשקלים . ההפרש הינו יתרת חסר
בסך 480,355 ₪ שניתן להסבירה ב- 4 אופנים שונים:

א. כספים שהוזרמו לפורום לפני מועד קבלת ההלוואות.

ב. חלק מההוצאות שנרשמו בהנה"ח טרם שולמו לספקים.

ג. חשבון הבנק ביתרת חובה.

ד. הוזרמו יותר כספים לפורום שלא נמצא עליהם מידע בדפי הבנק.
מהשוואת ההכנסות כפי שמצא בחשבונות להוצאות כפי שהוצאו בפועל על פי הדו"חות הכספיים למד המומחה למעשה על שיעור ההלוואות שנמסרו בפועל.

120.
בחקירתו הנגדית מודה המומחה שלא היו בפני
ו בעת עריכת חווה"ד כל דפי הבנק של חשבון העו"ש בשקלים של פורום (עמ' 242 מול 17).

121.
נדמה, כי טוב היה לולא הועלתה הטענה לעניין סכומי ההלוואות שנמסרו לידי פורום מאשר הועלתה. תחילה יצוין כי טענה זו לא מצאה מקומה בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 ומציין בצדק ב"כ התובעים בסיכומיו כי מדובר בהרחבת חזית. יחד עם זאת ב"כ התובעים לא טרח להתנגד להרחבת חזית קודם לחקירתו של הנתבע 1 בשל העולה מתצהיריו. מנגד, הנתבע 1, כמי שהיה מופקד על חשבונות הבנק של פורום והיה בעל זכות חתימה יחידי בהם (ר' עמ' 209 לפרוטוקול מול 18-19), ידע היטב מהם הסכומים שהופקדו בהם ואלו סכומים נמשכו מהם. הוא היה בקשר קבוע עם הבנק. הוא היה גם מי
שנתן בתקופה הרלוונטית את הוראות המשיכה השונות מהחשבון המיוחד בין למשיכה בשקים ובין באמצעים אחרים. מעולם קודם לכן, למעט מכתב אחד שנשלח על ידי הנתבע 1 לאחר שכספי ההלוואות לא הגיעו במועדם בתאריך 9.12.2005 ולאחריו נמסרו יתרת כספי ההלוואות (נספח א' לתצהירו של עוה"ד גלס ת/1) לא פנה הנתבע 1 עד למועד עזיבתו את פורום בטענה כלפי המלווים שלא מסרו את כלל כספי ההלוואות כפי העולה מהסכמי ההלוואות. לפיכך, טענה כיום כי כספי ההלוואות שנמסרו לפורום אינם כפי הנטען ע"י התובעים, אינה במקומה.

122.
לא זו אף זו, לא ברור מדוע כיום, לאחר שהבנקים מסרו את כלל האינפורמציה הנדרשת על פי צו שנימסר להם ע"י ביהמ"ש, עדיין לא מסר הנתבע 1 לרוה"ח מטעמו את כלל מסמכי החשבונות הבנקאיים על מנת שיוכל לבצע חישוב מלא על פי כלל המסמכים שראוי שיהיו בפני
ו.
מעבר לכך, התובעות 8 ו-10, שהן לוות בדיוק כמו פורום, מודות בכתב התביעה לו הן שותפות בקבלת הלוואות בסך כולל של 2,155,000$ וכך גם, בהסכם העברת המניות לדידי הרפז מ-25.6.07 מציין הנתבע 2, מטעם פורום, במפורש מה שיעור ההלוואה שנמסרה לפורום ע"י המלווים היינו סכום של 2.4 מליון $ (נספח ב' לתצהיר הרפז ת/9 עמ' 2 "הואיל" אחרון).

123.
מעבר לאלה למדתי מהמסמכים השונים שצרפו המלווים כראיות אודות שיעור ההלוואות כי חלקן בוצעו בהעברות בנקאיות וחלקן במזומן ובסה"כ הן עמדו על 2,155,000$ (ר' אישור פורום וארץ הקודש לכך שקיבלו את מלוא כספי ההלוואה מקרדיטור וליצר-אישור נוטריוני לקבלת הסך של 1,095,000$ צורף לביהמ"ש ת/23 – כמו כן אישור הפקדת כספים בסך 560,000$ ע"י ה"ה קאופמן מ-21.12.2005 – ת/24- וכן אישור על קבלת 500,000$ שנתן עוה"ד בר-אל בעצמו במכתב מתאריך 9.12.05 שהופנה לעוה"ד גלס-ת/21). לפיכך, ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, כי בסה"כ נמסרו כספי הלוואות בסך של 2,155,000$ שבחלקם, כך נראה, הופקד בחשבון הפיקדון הדולרי של פורום בבנק הפועלים בהרצליה שמספרו 12-628-173751– הוא החשבון המיוחד, וחלקם נמסרו במזומן. (לעניין זה מודה הנתבע 1 בסיכומיו – ס'7- כי אמנם נמסר הסך של 500,000$ במזומן אלא שהסכום הגיע לטענתו דרך האחים שרף לבלומנטל וממנו לאברמוב).

124.
בכך הנני מאמץ את הראיות כפי המופיעות בפני
ממקור ראשון ולא כאלה שעובדו בידי רו"ח, שלא עמדו בפני
ו כלל המסמכים לביצוע חשבון מתמאטי פשוט.
הסך של 2,155,000$. בשקלים לעת הרלוונטית (בממוצע השערים כפי שציין רוה"ח בין 4.603 ₪ לדולר לבין 4.225 ₪ לדולר בת/47) מעמיד שיעור ההלוואה על הסך של 9,512,170 ₪. סכום זה בניכוי הסכומים שהותרו בהוצאה בסך של 2,348,110 ₪, מותיר הסך של 7,164,060 ₪ כסכום שלא הותר בהוצאה ע"י המלווים.

חבות אישית למנהלי פורום להשבת הסכומים שהוצאו ללא אישור - מקור החבות
מתי ניתן לבוא חשבון אישית עם מנהל בחברה ביחס לפעולות שביצע באותה חברה
?
125.
ככלל, נושא משרה בחברה הפועל כשלוח או כאורגן שלה, אינו חב באחריות אישית לחובות החברה. יחד עם זאת ייתכנו מצבים בהם נושא המשרה עשוי לחוב באופן אישי כלפי צדדים שלישיים. הטלת אחריות אישית על נושא משרה שונה מ"הרמת מסך" ההתאגדות, שכן מהותה של הרמת המסך הינה התעלמות מפרגוד ההתאגדות וייחוס חובת החברה לבעלי מניותיה. לעומת זאת הטלת אחריות אישית על אורגן שומרת על עקרון האישיות הנפרדת של החברה, ומבוססת על אחריות אישית של האורגן (ראה א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת מסך", עיוני משפט יז, 197, 214).

126.
אחריות אישית של האורגן עשויה לצמוח מכוח אחריותו בנזיקין.

בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 698 (1994) קבע כב' הנשיא שמגר כך:

"הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קנינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר).

הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ('פרמיה' עבור סיכון חדלות הפרעון; להצגת התזה, א' פרוקצ'יה, לעיל, 178-184).
שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד, או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרוניתו כי החברה חדלת פרעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית)".



127. באופן דומה תוטל אחריות אישית על אורגן בחברה שהתרשל כלפי צדדים שלישיים או שניהל אִתם משא ומתן בחוסר תום לב, אפילו אותו אורגן לא היה צד להסכם (ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 723 (1981) וד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות ובניין נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983)).

128.
המבקש להטיל אחריות אישית על אורגן בחברה מהפן הנזיקי של התנהלותו, מחויב בהוכחת כל יסודות העוולה הנטענת ביחס אליו. לא די בקביעת מעמדו בחברה ובקביעת האחריות של החברה עצמה (פרשת צוק אור לעיל ,ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים,פ"ד נח(2) 36 , 42 (2003) שם קבעה כב' הש' חיות כי:"

השאלה היא, ככלל, אם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות. שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה
" ).

129.
עוד ראוי לציין, כי הפרת החובה לניהול משא ומתן בתום לב עשויה להצדיק הטלת אחריות אישית על האורגן שניהל את המשא ומתן בשם החברה (ע"א 230/80 הנ"ל). כך, במקרים בהם ידע כי קיימים לחברה לשם הדוגמא קשיים כלכליים לעמוד בהתחיבויותיה ולא העמיד הצד המתקשר על קשיים אלה, או בנסיבות בהן מושך האורגן שיקים על החברה בידיעה כי יהיה קושי לפורעם (ראה המ' 377/94 (נצרת) עו"ד
גולדשטיין נ' עויסאת, (לא פורסם-5.7.95)).

130.
על ההבחנה שבין הטלת אחריות מכוח דיני הרמת המסך לבין הטלת אחריות אישית עמד ביהמ"ש העליון, כב' הש' ג'ובראן, בע"א 9916/02, בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ, (לא פורסם- 5.2.04), כשקבע:

"יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה"
הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח'
נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).
ו

אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך",
עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח'
, פ"ד מח (5) 661).
נ

אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א' פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית",
עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167).
ב
...
הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה עניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו 4606/90
מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, בעמ' 361)".

(ר' גם ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' עו"ד
יצחק מירון, פ"ד נד(5) 132, עמ' 138-139(2000); ע"א (חיפה)1440/05 אורבך שלמה נ' תובל ( ר.ת.א.מ) מבלטים בע"מ (לא פורסם-12.2.2007) פס"ד של כב' הש' רון סוקול).
מעבר לאמור לעיל מובן כי ככל שנוטל על עצמו אורגן בחברה מחוייבות אישית לחיובי החברה מובן כי התחייבות זו שלו הינה אישית (דוגמת ערבות לטובת החברה או לנסיבותנו נאמנות אישית).

131.
בנסיבות המקרה דנן, ומאחר ואין צורך להתייחס לנתבע 2 באשר ההליכים כלפיו עוכבו כאמור בשל הליכי פש"ר, יש להתייחס לנתבע 1 בלבד.
תחילה אציין, כי לנתבע 1 חבות אישית כלפי המלווים וכן הלווים האחרים, התובעות 8 ו-10 ביחס לכספי ההלוואה המופקדים בידי פורום לרבות אלה שהופקדו במסגרת החשבון המיוחד. הנתבע 1 לא היה רשאי, ללא אישורו של הרב בלומנטל להוציא סכומים מהחשבון המיוחד. חומר הראיות מלמד על הוצאות בסכומים ניכרים שנמשכו על ידי הנתבעים 1 ו-2 מכספי ההלוואות שהופקדו בחשבון המיוחד מבלי שהותר להם להוציא סכומים אלה (ר' לדוג' הסכם ההלוואה בין פורום לנתבע 2 שצורף כנספח ז' לתצהירו של הרפז על הסך של 350,000$ מתאריך 9.11.2005 בלא בטחונות כלשהם; הסכם נוסף ללא תאריך עם הנתבע 2 על סך 400,000$ שתיתן לו פורום מעת לעת ללא בטחונות אמיתיים כלשהם; הסכם הלוואה על סכום דומה עם הנתבע 2- יאמר למען הזהירות, כי ייתכן ומדובר באותו הסכם למרות שהפורמט שונה; נספח ח' לאותו תצהיר מתייחס להסכמי הלוואה שנערכו בין פורום לנתבע 1 ולפיהם קיבל הנתבע 1 50,000$), כך גם נמשכו שיקים על חשבון פורום לטובת פרויקטים בסין ללא הסכמת המלווים להוצאה עבור פרויקטים אלה וכאשר אישורו של הרב בלומנטל להוצאה לפרויקטים בסין ניתנה בשיעור מוגבל ונמוך ולאורך זמן מוגבל בלבד.

132.
לא זו אף זו, אפילו אסבור כי קיים הגיון בהוצאות פורום לטובת תחזוקת משרדי החברה או נסיעות לחו"ל כמו גם משכורות למנהליה או עובדיה, עדיין נראה על פניו כי הוצאו סכומי כסף העומדים על סכומים ניכרים בשקים שנרשם לגביהם כי הוצאו עבור פרויקטים בסין כשבפועל לא הופנו לטובת פרויקטים כאלה, דהיינו ההצהרה כאילו הוצאת סכומי הכסף הינה למטרה "טובה" – מבלי להיכנס להרשאה שבהוצאה- אף היא לוקה (ר' דוגמאות לשקים בנספח ט' לתצהירו של הרפז ת/9). כך גם נמצאו קבלות עבור רכישות פרטיות מכספי פורום ולרבות רכישת שרשרת זהב, נופש בבתי מלון תשלומים למקורבים וכן למטפלת לאימו של הנתבע 2 והכול מכספי החשבון המיוחד (ר' תצהירו של דידי הרפז סעיף 24.5). טענת הנתבע 1 כי אין מדובר בחריג לא רק שאינה במקומה אלא היא מלמדת על הלך הרוח בו היה מצוי, המתיר לו לעשות הכספי פורום או ליתר דיוק בכספי המלווים המופקדים בידיו הנאמנות כעולה על רוחו. מעבר לאלה, השוואה בין טופסי 106 שהוצאו ע"י פורום לנתבע 1 למול השקים שהוצאו לפקודתו, מבלי להיכנס אם היתה הרשאה להוצאה זו אם לאו, מעלה, כי הסכומים ששולמו לנתבע 1 עולים על אלה להם היה זכאי לאור טופסי 106 (נספח י' לתצהירו של הרפז). בכל אלה יש כדי ללמד על הוצאות שהוצאו דווקא לטובת ענייניהם הפרטיים של הנתבעים 1ו-2 שלא לטובת פרויקט כלשהו ובודאי שלא לטובת פרויקט דיור עבור הציבור החרדי, והרי זו כזכור הייתה המטרה לשמה הופקדו סכומי ההלוואות בידי הלווות מלכתחילה.

133.
מקור נוסף לחיובו של הנתבע 1 הינם דיני הנאמנות. כזכור טענו התובעים, כי כספי ההלוואות הופקדו בידיו הנאמנות כעו"ד
בחשבון המיוחד בו הוא בעל זכות חתימה בלעדית.
כבר עתה אומר, כי חומר הראיות אינו מלמד, במאזן הסתברויות, על כך שסכומי הכסף הופקדו בידי הנתבע 1 בנאמנות במסגרת תפקידו כעו"ד
או כי מדובר בחשבון נאמנות של עו"ד
.
יחד עם זאת,
ניתן לראות בנתבע 1 כמי שהופקד אישית כשומר על תכולת החשבון המיוחד, כמו גם על סכומי ההלוואות שמסרו בידיו המלווים שהינו במקרה גם עו"ד
במקצועו ובכך ייחודו כלפי המלווים. בכך הינו נכנס לגדר הגדרת המונח "נאמנות" המוגדר בסעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן:"חוק הנאמנות") הקובע:


מה
"1.
נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת

נהנה או למטרה אחרת."

134.
ש. כרם, בספרו
חוק הנאמנות, התשל"ט-1979,
(מהד' רביעית, 2004), 37-38 מציין ביחס להגדרת הנאמנות כך:

"סעיף 1 לחוק מגדיר נאמנות כחובה המוטלת על מי שיש לו זיקה לנכס, להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת. הגדרה זו מקיפה כל תבנית משפטית שעל-פיה חייב אדם להחזיק או לפעול בנכס עבור זולתו. הגדרה זו חלה על כל מקרה שבו ניתנת שליטה בנכס בדרך של זיקה כלשהי, אם נלווית לשליטה החובה לפעול בנכס לטובת מטרה מוגדרת; כלומר: נאמן הוא מי שעל-אף שיש לו שליטה בנכס, עליו להפעילה לטובת מימוש מטרה שאינה טובתו הפרטית".

135.
סעיף 2 לחוק הנאמנות מגדיר את אופן יצירת הנאמנות כך:

"2.
נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש."
מה שקובע אם עסקה מסוימת היא "עסקת-נאמנות" אם לאו, הוא תוכנה של העסקה ולא דרך יצירתה. למעשה, כל תבנית משפטית העומדת בתנאי ההגדרה המהותית שבסעיף 1 ל
חוק הנאמנות
, יחולו עליה הוראותיו של חוק הנאמנות (כרם, שם, בעמ' 131-133).

136.
בכל הקשור עם הזיקה הנדרשת לנכס כעולה מסעיף 1 לחוק הנאמנות, נחלקו המלומדים וגם הפסיקה באשר לזיקה זו, היינו בין אם הינה מחייבת בעלות על נכסי הנאמנות (י. ויסמן "אבני נגף ב
חוק הנאמנות
" עיוני משפט ז' (תשל"ט) 282) או שדי בזיקה פונקציונאלית הנדרשת לצורך קיום מטרות הנאמנות (
ע"א 8068/01
איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל
, (לא פורסם-4.11.2004); כרם, שם, בעמ' 102-104; ר' כמו כן
רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ
(2) 202, 208 (1996);

ע"א 237/83
מילר נ' רורליך
, פ"ד
מ(2) 468, 475 (1986);

ע"א 654/82 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' עו"ד
חיות, פ"ד לט
(3) 803, 808 (1985)). יחד עם זאת, המגמה בפסיקה, כך נראה, הינה להרחיב את תחולתה של ה"זיקה" ולא לפרשה כזיקת בעלות דווקא (
ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' משה לישיצקי, פ"ד נה
(1) 88, 126 (1999); ת"א (י-ם) 5112/03 טי.ג'י.סי. הנדסה בע"מ נ' י' צדקה ניהול ואחזקות בע"מ (לא פורסם-23.5.2006) פס"ד של הש' פרקש).
הטעם העיקרי לכך נעוץ במטרה המונחת בבסיסו של
חוק הנאמנות

היינו הרצון להקיף את כל אותם המקרים בהם ניתנת שליטה לאדם בנכסים כדי שיפעל בהם שלא לטובת עצמו. הסיכונים הבסיסיים המתעוררים במקרים אלו – ניצול הכוח לרעה או אדישות לגורל הנכסים – קיימים הן בזיקת הנאמן לנכס כשהיא זיקה מסוג בעלות, והן בזיקה מסוג אחר, דוגמת הרשאה באמצעות ייפוי כוח לפי
חוק השליחות, התשכ"ה-1965
(כרם, שם, בעמ' 102).

137.
הזיקה של הנאמן לנכס צריכה להיות כזו שתאפשר לו להחזיק בו או לפעול בו, וכל עוד לא מתקיימת זיקה כזו, לפנינו רק חוזה אשר על פיו עשויה להיווצר נאמנות (כרם, שם, בעמ' 189).


"להחזיק" משמעותו הן החזקה פיזית בנכס מוחשי והן החזקה בנכס ערטילאי, בזכות. ה"ההחזקה" מבטאת שליטה כלשהי בנכס – היכולת להעביר את החזקה בו לאחרים והיכולת לשלול את החזקה מאחרים, ומבטאת את הכוח לפעול
בנכס – הכוח לבצע בנכס פעולות משפטיות ופעולות אחרות הדרושות לנאמן לביצוע מטרת הנאמנות (כרם, שם, בעמ' 116-118).

מהו "תוארו" המשפטי של הנתבע 1 בנסיבות?
138.
נדמה, כי אין מנוס מלראות בו כנאמן לכספי המלווים שלא בכובעו כעו"ד
(ר' ע"א 5717/95 וינשטין נ' פוקס, פ"ד נד(5) 792, 803-804 (2000)). סכומי ההלוואות הופקדו בידיו כנציג פורום, הוא התחייב להחזיקם בחשבון מיוחד ובכך נוצרה הפרדה הנדרשת לצורך חובותיו כנאמן לאור סעיף 10 לחוק הנאמנות הקובע:
"

10(א)
נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו."

מכאן, שנוצרה זיקה ברורה בין כספי ההלוואות לנתבע 1 על דרך הסכם שבין הצדדים הוא ההסכם המשולש, והחובה לפעול בסכומי הכסף הללו כפי הסכמה שעלתה בהסכם המשולש היינו כפי דרישת הנהנים – הם המלווים בנסיבות.

139.
מעבר לכך, בנסיבות הנתבע 1 טורח ומציין את עובדת היותו עו"ד
באופן מובלט ומובחן כחלק ממסכת האמון אותו הוא מבקש לעצמו מהמלווים וכמי שראוי לאמונם. מאידך, הנתבע 1 אינו מציין באותו אופן את היותו בעל מניות בפורום או מנהל בה. בעובדת היותו של הנתבע 1 עו"ד
והצגתו ככזה, להבדיל ממנהל פורום או בעל מניות בפורום, רואים המלווים חיזוק למחויבות שנטל על עצמו הנתבע 1 לשם לשמירה על כספם, בהיותו מופקד על חשבון הבנק של פורום, תוך ביטחון, כי כספי ההלוואות יופנו למטרות לשמן הם נמסרו היינו – פרויקט בניה למגזר החרדי.

140.
תימוכין להיותו של הנתבע 1 נאמנם של המלווים מצאתי גם בחקירתו הנגדית של עוה"ד גלס המציין כדלקמן:

"ש:
לא היה הכרח שזה יהיה חשבון נאמנות של עו"ד
, קבלת פרטי חברה.

ת:
עובדתית באופן פורמאלי זה לא היה חשבון נאמנות של משרד עו"ד
, אבל באופן מעשי כך ראו הצדדים לרבות עו"ד
בראל, את החשבון. מזכיר שעו"ד
בראל הוצג לי ולארץ הקודש כעו"ד
של הפרויקט, הפניתי למכתבים שלי, ציינתי והתייחסתי לפורום כ'מרשתך'. עו"ד
בראל לא תיקן ואמר שזה לא לקוח שלו, והוא רק שותף בחברה. עו"ד
פנה אלי על גבי נייר פירמה של משרדו ולא של החברה, כאשר הודגש בסעיף 1 להסכם 'חשבון מיוחד שנפתח...שבו מציין עו"ד
בראל כמורשה חתימה יחד'. מכאן שאני מבין שעו"ד
בראל נאמן לכספים, אחרת לא היתה משמעות לציון עובדה זו בסעיף 1 להסכם"?


(עמ' 25-26 לפרוטוקול).

141.
לכך, יש לצרף את נספחים א', ב' וה' לתצהירו של עוה"ד גלס שהינם תכתובת בינו לנתבע 1 בכל הקשור עם ההסכם המשולש. מתכתובת זו אין כל אפשרות ללמוד שהנתבע 1 הינו בעל מניות או מנהל בפורום, בין שכך הציג עצמו הנתבע 1 ובין שכך הבין עוה"ד גלס. להיפך, התכתובת מצד הנתבע 1 מבוצעת על נייר מכתבים של משרד עוה"ד בו הוא שותף ואישורו בכתב במכתבו אל עוה"ד גלס מתאריך 29.12.05 ביחס לחשבון המיוחד בו הינו מורשה חתימה יחיד מציין כך:
"הנני מורשה חתימה יחיד בח-ן הפרוייקט שמספרו 12-628-173751".

מאישור זה אין להבין אלא כי עוה"ד בר-אל הינו מי שמונה לצורך השגחה ופיקוח על כספי המלווים שיופקדו כאמור בחשבון המיוחד שהינו לא פחות מ"חשבון הפרויקט" – הוא פרויקט ירוחם!

142.
באשר לחשש כי יוחלפו מנהלי/מורשי החתימה בחשבון השייך לחברה ציין
עוה"ד גלס:
"עו"ד
בראל כמי שהיה נאמן על הכספים חזקה היה עליו שהיה מודיע לצדדים אם היה נסיון כלשהו לפגוע בזכויות...לא חשבנו ולא חשדהו ראינו עו"ד
מכובד שמציג עצמו כמורשה חתימה בחשבון. עפ"י זאת הכנתי את ההסכם ועשיתי את המיטב".
(עמ' 26 לפרוטוקול שורות 23 ואילך).

מעבר לכך, ובמסגרת הפגישה לצורך הכנת ההסכם המשולש, ציין עוה"ד גלס כי הנתבע 2 הוצג בפני
כמנהל פורום ואילו הנתבע 1 לא הוצג בפני
ו כמנהל פורום נוסף.

143.
גם מנדל קרדיטור התייחס לנתבע 1 כאל עו"ד
שייצג את פורום ולא כמנהל פורום כשהעיד:
"על ההסכם
(ההסכם המשולש א.ב.) חתום בניין שלם, הפורום, האחים שרף, ארץ הקודש. אמרתי שנסעתי לבאר שבע, כשראיתי את בראל ראיתי עו"ד
, אצלנו בלונדון אם תרצה להיות סמוך על כסף, אז לשים בבנק או אצל עו"ד
. הלכתי אליו, התרשמתי ממשרדיו, סמכתי עליו, חשבתי שהוא מייצג את הפורום. אולי לאברמוב היו מניות אך מדובר בעו"ד
גדול ומפורסם, סמכתי עליו" (עמ' 35 מול 22 ואילך).
ובהמשך:
"כשמכניסים אותנו לדיל היה שם הפורום ועו"ד
אחד, הוא הטריח עצמו לבוא מב"ש לירושלים, הוא היה עוה"ד בראל, היחיד בפרויקט, ידעתי שהוא נאמן על כל הכסף ולכן ישנתי בלילה"
(עמ' 40 מול 19).

144.
מיכאל ליצר בחקירתו בביהמ"ש ציין מה הניע אותו להלוות ללווים את סכום הכסף שהלווה וציין:
"לא העברתי את הכסף עד שאמר
(שותפו מנדל קרדיטור א.ב.) שיש עו"ד
ואיש מסודר שיפקח על הכל." (עמ' 50 מול 26).

גם מר משה קאופמן ציין בחקירתו כי:
"בראל הבטיח לי שהוא ישמור על הכסף בחשבון נאמנות של עו"ד
"
(עמ' 67 מול 22).

ומר שמעון קאופמן ציין בחקירתו הנגדית:

"סמכנו על בלומנטל וגם על השם הטוב של עו"ד
בראל, שהפרויקט בליווי עו"ד
"

(עמ' 79 מול 24).

145. שלום שרף בתצהירו (ת/6) ציין, כי הכיר את הנפשות הפועלות בפרויקט לראשונה לאחר שראה מודעה בעיתון שפרסמה "בניין שלם" שגם סיפרה להם על הפרויקט, על פורום, אברמוב המנכ"ל ועל עוה"ד בראל שמונה ע"י פורום להיות היועץ המשפטי של הפרויקט (סעיף 5 לתצהיר). מאחר והיה צורך במשקיעים להקמת הפרויקט פנו האחים שרף ושותפיו לאתר כאלה תוך שהינם מציינים באוזניהם כי הנתבע 1 הינו בעל משרד ומוניטין מוצלחים כפי שנמסר להם (ס' 8 לתצהיר). עוה"ד בר-אל היה אף מי שניסח את הסכמי ההלוואה (ס' 9).
בכל הקשור לרושם שעשה עליהם הנתבע 1 ציין שלום שרף בחקירתו הנגדית כך:
"האישיות שנתן לנו להאמין באברמוב ובפרויקט היה עו"ד
בראל בתור עו"ד
מפורסם"
(עמ' 85 מול 6).

146. דידי הרפז בתצהירו ציין אף הוא, כי במועד היכרותו עם הנתבעים 1 ו-2 כמו גם עם הרב בלומנטל בשנת 2005 "בראל הציג עצמו כעו"ד
של פורום ולא ידעתי באותה עת שהוא שותף ובעל מניות" (סעיף 5 לת/9). בחקירתו הנגדית ציין, כי כשפגש את הנתבע 1 לראשונה הוא "אמר שהוא נציג היזמים" (עמ' 107 מול 24)

147.
קשה להלום את טענות המלווים כאילו הנתבע 1 אמור להפקיד את כספי ההלוואה בחשבון נאמנות שלו כעו"ד
, מאותו הטעם ולפיו ברור לשני הצדדים שהכסף מופקד בחשבון בנק הרשום על שם פורום. כל שיכול הנתבע 1 לעשות, וכך גם ציפו ממנו, הינו להשגיח שהשימוש שייעשה בכספי ההלוואות יהיה למטרות המוסכמות בלבד. לו רצה לבצע התחייבותו זו באמת ובתמים, הוא יכול היה לעשותה על נקלה בהיותו מורשה החתימה היחיד לחשבון זה.

148.
בהיות הנתבע 1 מי שמופקד כאמור על סכומי הכסף שבחשבון המיוחד, ומי שקיבל כספי ההלוואות לידיו בכלל גם ללא קשר לחשבון המיוחד, הוא אינו רשאי למשוך ממנו כל סכום שאינו מוסכם במשיכה. ככל שנמשך סכום כסף שכזה בידי מי ש"יושב על הברז" ולכן נאמן להוצאות המוצאות מחשבון זה או מסכומי ההלוואות , יש לחייבו ביחס להוצאות אלה אישית.
ויובהר, בין שסכומי ההלוואות הופקדו בחשבון המיוחד ובין שנמסרו לאנשי פורום במזומן עדיין חבותו של הנתבע 1 קמה כלפי המלווים אישית באשר הוא התחייב כמנהל פורום להוציא הוצאות עבור פרויקטים לבניה לציבור החרדי בלבד.
סעיף 12 לחוק הנאמנות קובע:

אחריות
"12.
(א)
נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן; על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק השומרים, תשכ"ז–1967; לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים".

משקבעתי כי הנתבע 1 הינו נאמן על כספי ההלוואות שהופקדו בידי בפורום ובחשבון המיוחד, וכאשר הנאמן הוציא סכומי כסף לטובת מטרות שלא לשמן נמסרו בידיו ההלוואות כי אז הוא הפר את חובתו כנאמן. בהיותו אחראי לנזק שנגרם – אבדן סכומי ההלוואות שלא התירו הוצאתם- הינו מחויב בהשבתם. ויובהר אין עסקינן בשאלה של התרשלות, בבחינת עשיית מעשה שאדם סביר אחר במקומו לא היה עושה, אלא מדובר במעשה שנעשה בכוונת מכוון ומכאן גם חומרתו.

149.
מקור נוסף לחיובו של הנתבע 1 בחבות אישית על כספי הפיקדון מצאתי בהסכם מכירת המניות של הנתבע 1 לדידי הרפז (נספח ב' לת/9). בהסכם זה מודה הנתבע 1 כי יחד עם הנתבע 2 והרב בלומנטל יש להם "התחייבות אישית בגין הלוואה זו" (הלוואת המלווים בסך 2.4 מליון $). גם הצהרה זו מלמדת על מחויבות אישית של הנתבע 1 כלפי המלווים, אם כי הינו כורך עצמו לנתבע 2 ולרב בלומנטל בהצהרתו זו.

150.
מקור נוסף המעלה את מחויבותו האישית לכספי המלווים מצאתי במכתב ששלח אברמוב בשם הפורום לזגורי בו הינו מודה, שסכומי הכסף שנמסרו בהלוואה הינם בנאמנות כפי העולה מת/32 בתאריך 27.11.2006 . המכתב המתייחס לסכומי כסף שנמסרו לזגורי כפי הנראה ע"י מנהל מקרקעי ישראל וכלשון המכתב:

"אבקשך עוד היום לסגור את הנושא ולשלוח אלי העתק החשבונית שהוצאת למנהל.
להזכירך אלה כספי נאמנות שחייבים לחזור בהקדם ליעדם"

(ההדגשה שלי א.ב.).

151.
כפי שכבר ציינתי לעיל, הנתבע 1 לא קיבל אישור הרב בלומנטל או האחים שרף להוצאת יתרת ההלוואות כפי שטען. לפיכך, הוצאת הסכום שלא כמוסכם מהווה שליחת יד של הנתבעים 1 ו-2 בכספי המלווים שלא כפי הסכמתם ושלא כפי הסכמת יתר הלווים המהווים אף ידם הארוכה של המלווים. בכך יש משום גזילת כספי התובעים המולידה היא כשלעצמה עוולה נזיקית ואת החובה להשיבם ע"י הנתבעים 1 ו-2, כמי שעשו שימוש לא מוסכם בכספי הפיקדון.
סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"


גזל
52.
גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."

בנסיבות דנן לא יכול להיות חולק כי הנתבע 1 העביר סכומי כסף לעצמו כמו גם לצדדים שלישיים מתוך החשבון המיוחד וכספי המלווים בכלל. בכך הוא שלל אותם מהמלווים ללא הסכמתם בין באופן ישיר ובין באמצעות נציגיהם.

כך במיוחד ביחס הנתבע 1 שהופקד על הפיקדון ועשה בו כרצונו וכרצון הנתבע 2 בהיותו מורשה חתימה יחיד. כך, בין שתאמר שיתרת ההלוואה נמשכה למטרות פורום שאינן בניה לציבור החרדי, ובין למטרותיהם האישיות של הנתבעים 1 ו-2 כאשר ברור בנסיבות שסכומי הכסף נמשכו לשתי המטרות. (הנתבע 1 הודה כי הוא והנתבע 2 נטלו הלוואות מפורום כאשר ברור שאין בין הלוואות אלה להקמת פרויקטים לציבור החרדי דבר וחצי דבר).

שיעור ההשבה שעל הנתבע 1 להשיב
152.
הנתבע 1 סיים תפקידו בפורום והעביר מניותיו בה לדידי הרפז בחודש 7/2007. באותו מועד עומד סכום הכסף בחשבון המיוחד על כ-47,000 ₪ (ר' אישור הבנק מתאריך 23.7.2007 שצורף כנספח ג' לתצהירו של דידי הרפז ת/9) מכאן, שעליו להשיב את יתרת ההלוואות, היינו 7,164,060 ₪, בניכוי היתרה למועד עזיבתו. סה"כ היתרה עומדת על 7,117,060 ₪. סכום התביעה הועמד על הסך של 9 מליון ₪ הנכון לתאריך
8.3.2009 הוא מועד הגשת התביעה. שיערוך הסכום ממועד מתן ההלוואה האחרונה בתאריך ליום הגשת התביעה עומד על 7,576,183 ₪ ולפיכך מצוי במתחם הסכום הנתבע.

153.
לאור האמור, על הנתבע 1 להשיב לתובעים 1-7 ביחד ולחוד הסך של 7,576,183 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
למען שלימות התמונה, יובהר שוב כי הרב בלומנטל כמו גם האחים שרף הודו בחובתם האישית להשבת הסכומים שניתנו כהלוואה מכוח דין תורה. יחד עם זאת, הם אינם נתבעים בתובענה ולכן אין פס"ד זה מתייחס אליהם אישית. כך גם מחויבות התובעות 8 ו-10 כמו גם הנתבעת 3 בהשבת כלל כספי ההלוואות שמסרו בידיהם המלווים, אלא שהתובעות 8 ו-10 אינם נתבעים וחובתם הינה מכוח פסה"ד הרבני. הנתבעת 3 לא התגוננה וכנגדה ניתן פס"ד עוד קודם לסיומו של הליך זה כמתואר לעיל, והנתבע 2 שהינו שותפו למעשה של הנתבע 1 אך ההליכים כנגדו הופסקו בשל הימצאותו בהליכי פש"ר.

האם לנתבע 1 זכויות בבית המגורים?
154.
התובעים טענו כזכור, כי הנתבע 1 הינו בעלים משותף של בית המגורים למרות שחלקו של הנתבע 1 בו הועבר לנתבעת 5 – רעייתו. במעשהו זה, ביקש הנתבע 1, כך טענו, למלט רכושו מנושיו ובהם התובעים.

155.
הנתבעים 1 ו-5 טענו כי ביצעו הפרדה רכושית עוד קודם לעזיבת הנתבע 1 את פורום שכן הנתבע 1 ביצע בעבר מהלכים עסקיים שפגעו בנתבעת 5 ללא קשר עם פורום ועל מנת להבטיח את עתידה הכלכלי כמו גם את עתידם של ילדיהם, הם החליטו על העברת זכויות הנתבע 1 בבית המגורים לנתבעת 5 ולצורך כך אף חתמו על הסכם יחסי ממון בביה"ד הרבני.
הנתבעת 5 אף הוסיפה כי התביעה כלפיה נעדרת עילה באשר זו לא צוינה במסגרת כתב התביעה

156.
כבר עתה אומר, כי בחינת חומר הראיות מעלה שבפועל בוצעה העברת זכויות הנתבע 1 בבית המגורים לנתבעת 5 על מנת שלא לאפשר לנושים דוגמת המלווים דנא לפעול למימוש זכויות הנתבע 1 בבית המגורים כפי שיובהר להלן.

הדין החל
157. מבלי להתעלם מטענת ב"כ הנתבעת 5 ומההלכה לפיה סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז-1967
(להלן:"חוק ההוצל"פ ") אינו יכול לחול בנסיבות מאחר והנתבע 1 טרם הפך לבר חוב בתיק הוצל"פ, ולכן גם אין לעשות בו שימוש בנסיבות (ר' ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג(5) 689 (1999)), מצאתי לנכון לפתוח דווקא בו בהיות ההלכה הפסוקה שפרשה אותו לטעמי, נקודת מוצא נוחה לבחינת טענות התובעים בנסיבות ולהטלת אור מתאים לבחינה כוללת של זכויות נושים כלפי חייבים בכוח להבדיל מחייבים בפועל.

158.
סעיף 34 (ב) לחוק ההוצל"פ
קובע:
"בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם.

"

כב' הש' רובינשטיין בע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון (לא פורסם-3.2.2009) סיכם ההלכה לעניין הוראת חוק זו וציין כך:
"ביחס להוראה זו ציינתי בעבר, כי 'הרעיון שביסוד סעיף זה פשוט: 'יצר לב האדם רע מנעוריו' (בראשית ח' 21), ויהיו שינסו להבריח נכסיהם מנושיהם על ידי רישומם על שם אחר. המחוקק יצר איפוא כלי להיאבק בתופעה זו.' (
ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח
(6), 941 , 946). מכל מקום, ברי כי נטל השכנוע הוא על מבקש ההצהרה, ובית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום (
ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמקה חיפושי נפט,
פ"ד נ"ג
(5) 689, 701 (השופט טירקל) (להלן פרשת
פולק
)). יוטעם כי גם אם לא הוכרעה עד תום רמת ההוכחה הדרושה בכגון דא, אך היא בנויה על קיומם של אותות של מרמה (
badges of fraud
), שהן חזקות שבעובדה (
ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי
פ"ד נז
(5), 776 , 782)(להלן פרשת
סנדובסקי
) (השופטת שטרסברג- כהן)).

י"ד.
מבין אותות המרמה ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו; חקירות פליליות נגד המעביר; הגשת כתב אישום נגדו; הרשעתו בעבירות מרמה; חשדות להעלמות מס; חשאיות בפעילות הכלכלית; חריגה מדרכם המקובלת של עסקים; העברת כל נכסי החייב; (ד' בר אופיר
הוצאה לפועל- הליכים והלכות
חלק שני (מהדורה חמישית, 2004), עמ' 469). 'הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת' (פרשת
סנדובסקי,
776). רשימה זו אינה סגורה והיא ניתנת להרחבה או לצמצום, לפי העניין המיוחד (בר אופיר
שם
)".

159.
במילים אחרות, מקום בו חל סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, על התובעים הנטל להוכיח כי למרות רישום הזכויות ע"ש הנתבעת 5 בלבד בבית המגורים עדין העברת מחצית הזכויות לנתבעת 5 על ידי הנתבע 1 נעשתה על מנת למלט את רכושו מהנושים. יחד עם זאת, די לתובעים אם יצביעו על "אותות מרמה", שהן חזקות שבעובדה, על מנת להעביר את הנטל אל הנתבעים להראות כי העסקה נעשתה בתום לב או להסבירה באופן שיניח את הדעת.

160.
בנסיבות התבררו אותות המרמה כדלקמן:
א. בין הנתבע 1 לנתבעת 5 קשרי זוגיות של בעל ואישה.
ב. למרות העברת הזכויות לנתבעת 5 עדיין שני בני הזוג ממשיכים עד עצם היום הזה להתגורר תחת אותה קורת גג בבית המגורים בו עסקינן . ("כן. ישנים ביחד"-עמ' 251 מול 4).
ג. שני בני הזוג מקיימים קשרי זוגיות מלאים לרבות היות הנתבע 1 מי שדואג לפרנסת המשפחה. ("ציון מפקיד בבנק, מינימום 20,000 ₪" - עמ' 250 מול 14).
ד. אין חולק כי בית המגורים הוקם מכספם המשותף של הנתבע 1 והנתבעת 5.
ה. עלה חשש להטרדת הנתבעת 5 ע"י נושי הנתבע 1 כפי שארע בפועל. ("החלו להגיע התראות, קנסות" - עמ' 247 מול 24).
ו. גם כנגד הנתבע 1 הוגשה תלונה פלילית ע"י דידי הרפז בגין השימוש שעשה בכספי פורום ולמעשה בכספי המלווים.
ז. הנתבעת 5 רכשה נכס מקרקעין באזור אך זה נרשם על שמה בלבד למרות שהמקורות הכספיים לא בהכרח הגיעו ממנה בלבד לרבות תשלומי המשכנתא שנטלה לצורך רכישה זו כסוג של שיטה.
ח. רכישת המקרקעין באזור בוצעה אמנם ע"י הנתבעת 5 אך יחד עם שותפו של הנתבע 1 עוה"ד אלישע כהן.

בהתאם לכל אלה, יש להעביר הנטל אל הנתבעים 1 ו-5 להוכיח את תום הלב שבביצוע העברה זו או ליתן הסבר שיניח את הדעת להעברה. אמנם אין מדובר בשלב בו קיים כבר תיק הוצל"פ כנגד הנתבע 1 אך אותות קיומו של חשש בר קיימא להתחלת פעולות נשייה כלפי הנתבע 1 עלו בנסיבות כפי שהצגתי לעיל. מעבר לכך ציינתי שהנתבע 1 הוציא כספם של אחרים ללא הסכמתם בין היתר כלפי עצמו, ויש בכך משום מציאת ביטוי לחשש שמא יימצא ביום מן הימים מחויב להשיבם, במיוחד כשעסקינן במי שמכוח מקצועו מבין את שיכול להתרחש כלפיו כפי שאמנם אירע בפועל. בזה האופן ניתן לראות את הפרשנות העולה מסעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ בפסיקה משום נקודת מוצא נוחה לבירור זכויות הנתבע 1 בבית המגורים.

161. הנתבעת 5 ציינה בתצהירה (נ/31), כי דבר העברת מחצית זכויות בית המגורים אליה דווח למנהל מקרקעי ישראל עוד בשנת 2007. העברה זו נבעה ממחלוקות שנתגלעו בינה לנתבע 1 על רקע השקעות קודמות של האחרון במיזמים שונים שקדמו לעניינים נשוא התובענה דנא, שלחלקם התנגדה ועל חלקם למדה בדיעבד.

162.
לטענת הנתבעת 5 הנתבע 1 השקיע 200,000 ₪ שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה בפרויקט תוכנה לניהול ספא בבתי מלון ואתרי נופש. כמו כן בשנת 2003 הוא השקיע במיזם קייטרינג סכום של 200,000 ₪ גם כאן ללא ידיעתה והסכמתה, ולבסוף שנת 2004 ובו השקיע הנתבע 1 מאות אלפי שקלים במיזם למיגון כלי רכב שוב ללא ידיעתה והסכמתה.

163.
הנתבעת 5 טענה, כי מיזמים אלה שנעשו כאמור ללא ידיעתה והסכמתה עוררו בין בני הזוג מחלוקת קשה שכן הנתבעת 5 סברה שמדובר בהשקעות שאינן מושכלות במיוחד כשלא התייעצו עימה קודם לכן. המחלוקת ביניהם אף נותרה בעת הקמת בית המגורים ולכן סוכם שזה יישאר בבעלותה בלבד כדי להגן על זכויותיה על חשבון או תוך איזון היקף ההשקעות הקודמות שביצע הנתבע 1 אל מול מחצית זכויותיו בבית המגורים. שווי בית המגורים עומד באותה העת לטעמה על כ-1.4 מליון ₪ ובמחציתו, כך טענה, יש כדי לאזן את השקעות הנתבע 1 במיזמים להן לא נתנה ידה.

164.
הנתבעת 5 הוסיפה, כי פעולות הרישום של זכויותיה בבית המגורים בוצעו בעצלתיים החל משנת 2007 שכן מצב הדברים בין בני הזוג לא היה חמור עד כדי כך שחייב פעולות דרסטיות ומהירות מה גם שהנתבעת 5 כפי הצהרתה "לא חששתי מבעלי או משום גורם או אינטרס חיצוני שיפגע בזכויותי ו/או בהסכמות עם בעלי" (סעיף 8 לנ/31). לבסוף ציינה, כי העברת הזכויות בוצעה עוד בטרם הוגשה התובענה והעיקול הזמני בצידה.

165.
בחקירתה הנגדית התברר, כי אין בחזקתה כל מסמך בדבר המיזמים בהם השתתף בעלה בלא הסכמתה (עמ' 247 מול 7), כך גם לא ידעה דבר לגבי הפסדים באותם פרויקטים למעט מה שמסר לה הנתבע 1 (שורה 10 שם). בנוסף, היא לא ראתה כל הוצאה של סכומי כסף מהחשבונות המשותפים ואף לא ראתה שיקים שחזרו. יחד עם זאת ובהמשך ציינה, כי באותה העת "החלו להגיע התראות, קנסות" (שם מול 24).
או אז, בשנת 2005, (להבדיל מתצהירה שהתייחס ל-2007 בלבד) עמדה על דעתה שיש להעביר את מחצית חלקו של הנתבע 1 בבית המגורים על שמה כמו גם יובטח עתידה הכלכלי שלה ושל ילדיה. מכל מקום היא לא ידעה לפרט על כישלונות בעסקי הנתבע 1.

166.
בני הזוג פנו לבית הדין הרבני לשם הסדרת יחסי הממון בניהם רק ב-2008. הנתבעת 5 עם זאת לא צרפה את הסכם הממון בו ישנה התייחסות גם לעניינים נוספים מאחר והדיון דנן, כך טענה, מתייחס לבית המגורים בלבד.

167.
בחקירה הנגדית נלמד עוד, שהנתבעת 5 הוציאה בשנת 2008 750,000 ₪ מהם 500,000 ₪ ניטלו באמצעות משכנתא לטובת רכישת ובניית בית מגורים בישוב אזור (ת/48). שותפה לפרויקט הינו כאמור עוה"ד אלישע כהן שהינו גם שותפו למשרד של הנתבע 1. לטעמה של הנתבעת 5 לא מדובר בהרפתקה אלא בהשקעה סולידית. יחד עם זאת משנשאלה לשיעור הריבית אותה הינה משלמת עבור המשכנתא, היא לא ידעה להשיב (עמ' 250 מול 5) כך גם לא ידעה מי האדריכל של הפרויקט ואילו את שמו של הקבלן המבצע שכחה. כשנשאלה אם אולי לא היא זו שמנהלת את הפרויקט השיבה, כי היא סומכת על שותפה לפרויקט עוה"ד אלישע כהן בעוד שבעלה לא נכנס לפרויקט זה.
ביחס לסכום הכסף שנדרשה לפרויקט מעבר למשכנתא ציינה, כי קיבלה סיוע מאחיה בסך 105,000 ₪ אך לא טרחה לצרף כל אישור מתאים לכך כמו גם לא העידה את אחיה.

168.
הנתבע 1 התייחס אף הוא לאיזון המשאבים בינו לבין אשתו וציין כי את בפעולות העברת מחצית חלקו בבית המגורים החל כבר בשנת 2007 אך ההחלטה גובשה סופית כבר בשנת 2005 (סעיף 98 ל- נ/29). רק בשל שיהוי בקבלת אישורים להשלמת העברה, זו בוצעה רק
ב-1/2009. הנתבע 1 הדגיש, כי בעצם העובדה ולפיה לא נחפז להשלים את העברת הזכויות
יש כדי ללמד על העדר חשש כלשהו שיניעו להבריח לכאורה את הנכס.
הנתבע 1 הוסיף את שכבר ציינה הנתבעת 5, היינו כי המניע להעברת הזכויות היה השקעות כושלות שביצע במספר מיזמים על ריקעם ביקשה הנתבעת 5 להבטיח את עתידה הכלכלי ואת עתיד ילדיהם המשותפים, אלא שאף הוא לא צירף כל תימוכין לכישלון אותם פרויקטים.

169.
בחקירתו הנגדית ציין, כי הוציא סכומים הנעים בין 500-600,000 ₪ מהרכוש המשותף לו ולנתבעת 5 עבור אותם מיזמים, וזה היה המניע להעברת זכויותיו בבית המגורים לנתבעת 5. ביחס לשאלה אם הנתבעת 5 קנתה את הבית בסכום זה שהוציא השיב "כן" (עמ' 231 מול 8).
במילים אחרות, למרות הדיווח לשלטונות מס שבח מקרקעין כהעברה ללא תמורה בין בני זוג (ר' חקירת הנתבע 1 עמ' 231 מול 9), לטעמו של הנתבע 1 מדובר במכר של ממש, אלא שמחיר בית המגורים הינו לטענת הנתבעת 5 1.4 מליון ₪, דהיינו חלקו של הנתבע 1 בו הינו בסך 700,000 ₪, ואילו הסכומים שהוציא הנתבע 1 עבור המיזמים כולל גם את כספו שלו כלומר לא יותר מ-300,000 ₪ (מחצית מסכום ההוצאה שבין 500-600,000 ₪ שכן הסכום מתחלק בין הבעל ואשתו) מכאן שבודאי שלא מדובר בהסדר מאוזן של המשאבים ולכן גם הקושי הרב שבהוכחת טענת הנתבעים כי איזון המשאבים בניהם נעשה שלא במגמה למנוע אפשרות ירידת נושים
לחלקו של הבעל בבית המגורים.

170. מעבר לדין החל לאור סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, ניתן להוכיח את בעלותו של הנתבע 1 במחצית בית המגורים מכוח דינים אחרים המתייחסים לקיומה של "חזקת שיתוף אובייקטיבית" היינו במערכת היחסים שבין הנתבעים (ר' ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (1995)). גם בנסיבות שכאלה עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי הזכויות אינן שייכות לצד כלפיו נטען שהן בבעלותו. עילות אלה מקורן בדיני החוזים, בין מכוח סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי),תשל"ג-1973 בכל הקשור עם חוזה לא חוקי שנערך בין הצדדים (חוזה פיקטיבי-לא חוקי או נוגד תקנת הציבור במגמה להבריח רכוש מנושים), או מכוח היותה של הנתבעת 5 נאמנה על חלקו של הנתבע 1 בבית המגורים עבור ילדיהם המשותפים כפי טענתה.
מכאן, שאופן הוכחת הברחת הרכוש דומה במהותה להוכחת העברה לשם הברחה מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ.

171.
תחילה יש אם כן להוכיח סימני מרמה/חזקת שיתוף אובייקטיבית כפי שאמנם הוכח בנסיבות, ובשלב הבא עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי העברת הזכויות נעשתה בתום לב וקיים לה הסבר המניח את הדעת.

172.
בחינת חומר הראיות כאמור לעיל מעלה, שקיימים אותות מרמה/מוכחת חזקת שיתוף אובייקטיבית כפי שפורט לעיל מה שמעביר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי העברת הזכויות נעשתה בתום לב ולא על מנת להבריח את בית המגורים מהנושים, אפילו אלה לא היו קיימים בפועל במועד העברת הזכויות אלא בכוח בלבד. לעניין זה ציינתי כי חשש מפעולות נושים היווה בנסיבות חשש אמיתי שהניע את הצדדים להעביר זכויות הנתבע 1 לנתבעת 5, לא אחטא לאמת אם אציין כי העברת הזכויות במועד הסמוך למועד עזיבת הנתבע 1 את פורום לאחר שכבר לא נותרו בה סכומי כסף אף היא מעלה סימן שאלה גדול ומהווה סימן להעברת הנטל אל הנתבעים. בכל מקרה, העברת הנטל אל הנתבעים להוכיח כי העברת הזכויות נעשתה בתום לב או מסיבה ראויה אחרת, למרבה הצער אינה מוכחת לטעמי כפי שיובהר להלן.

173.
על הנתבעת 5 והנתבע 1 להוכיח כאמור שהזכויות הועברו ללא קשר עם חשש מפני נושים. כבר עתה ייאמר, כי כעקרון, אין מניעה על פי הדין להעביר זכויות מבן זוג אחד לרעהו על מנת להבטיח הפרדה רכושית ואת זכויותיו של בן הזוג האחר מפני נזקים העלולים להיגרם לו בניהול כושל של עסקי בן הזוג המעביר והחשש שמא בעתיד יהיה מי שיבקש לרדת לנכסים המשותפים לבני הזוג. (ר' לדוגמא: ע"א 4374/98 עצמון נ' רפ, פ"ד נד(3) 433 (2002); פס"ד של כב' הש' פרופ' גרוסקופף ה"פ (מרכז) 13815-07-09 בנק לאומי נ' אבי דוד ואח'
(לא פורסם- 17.5.2011). אך הפרדה רכושית הנעשית בהסכמה במקרה בו המעביר מצוי במצב כלכלי טוב לחוד והעברה לצורך הברחת רכוש מנושים פוטנציאלים לחוד. השאלה הנדרשת לבחינה הינה האם היה מצבו הכלכלי של הנתבע 1 טוב בשנת 2007 שאז נעשו הצעדים להעברת זכויות הנתבע 1 לנתבעת 5 או לא?

174.
יצוין כבר עתה, כי אינני מתייחס לשנת 2005 כפי טענת הנתבע 1 כשנה בה הובטחו זכויות הנתבע 1 לנתבעת 5 במחצית חלקו בבית המגורים כאמור בהעדר כל תימוכין שהם לכך בתצהיר הנתבעת 5 ובהעדר כל תימוכין אחרים לכך ממקור אחר. בפני
ביהמ"ש תימוכין בכתב לכך שהעברת הזכויות מתחילה להתבצע בשנת 2007 בלבד
)
7.8.2007 ליתר דיוק, כפי העולה מהמסמכים שדיווחו על מועדי ביצוע העסקה לרשויות השונות וצורפו לתצהיר הנתבעת 5).

מועד זה הינו לאחר עזיבת הנתבע 1 את פורום ולאחר שבקופת פורום כבר אין כמעט מזומנים כאמור לאחר שהוצאו ממנה מיליוני ₪ רבים. האם אין לראות בכך הבנה כי יכול ויבואו חשבון עם הנתבע 1 בעתיד? ובמיוחד כאשר הנתבע 1 מציין בעצמו שהינו ערב אישית לסכום החוב למלווים בהסכם אותו חתם עם דידי הרפז זמן קצר קודם לכן ולפיכך רואה עצמו חב סכומים עצומים כלפי המלווים והינו מבקש עתה להרחיק עצמו מנושים אלה באמצעות העברת רכושו לאשתו.

175.
הנתבעת 5 בעצמה מעידה, כי הצורך בהעברת זכויות הנתבע 1 לרשותה קם בעקבות חששה מנושים והצורך להבטיח את עתיד הילדים ועתידה שלה בעקבות אירועים שכבר התרחשו. במילים אחרות החשש שמא תיקלע למצב כלכלי שלא תוכל להתמודד עימו לאור פעולותיו של הנתבע 1 והתחלת ביצוע פעולות של נושים, הם אלה שהביאו להעברת הרכוש מהבעל לאישה ולא התנהלות רכושית מושכלת שאינה נגועה מחשש ממשי מפני נושים המתדפקים על דלת בני הזוג.

176.
מעבר לאלה, הבעל אינו מורחק מבית המגורים, הוא עושה בו שימוש קבוע כבית מגוריו, הוא נושא בהוצאות המשפחה בסכום נכבד של 20,000 ₪ לחודש ואיננו יודעים על איזון בענייני רכוש נוספים שבין בני הזוג לאור חששה הכללי של האישה ממיזמים בהם נוטל חלק בעלה, אם כי יתכן כי כאלה הוסדרו במסגרת הסכם יחסי הממון שלא הובא לעיון ביהמ"ש.

177.
מעבר לאלו, ובהעדר ידיעה על הפרדה רכושית ביחס לנכסי מקרקעין נוספים, וכאשר מובן לפחות מצד הנתבע 1 כי ההפרדה הרכושית בנכסי המקרקעין מתייחסת אך ורק לבית המגורים שכן החלק המועבר בו לרשות האישה הינו כדי החלק שהוא נטל מהרכוש המשותף למיזמים השונים, הנתבעת 5 ממשיכה בפעילות עצמאית לכאורה ורוכשת עבור עצמה בלבד נכס מקרקעין באזור בסכום לא מבוטל. מדוע לא תהיינה זכויות המקרקעין בנכס זה, להבדיל מבית המגורים שנעשה לגביו איזון, שייכות לשני בני הזוג? שהרי ההפרדה הרכושית היתה בבית המגורים בלבד לאור הוצאותיו של הבעל בסכומים מוגדרים בפרויקטים מוגדרים? על כך לא מצאתי תשובה ראויה.

178.
מעבר לאלו הנתבעת 5 לא הוכיחה כי המקור הכספי לרכישת הנכס באזור הינו מכספה האישי בלבד שיוחד לה בהסכם יחסי הממון שבין בני הזוג. כך גם לא ברור כי תשלומי המשכנתא משתלמים על ידה בלבד ובאילו תנאים, עוד לא הוכח כי יתרת התמורה עבור נכס המקרקעין באזור מעבר למשכנתא אינה משותפת לה ולנתבע 1 כאשר לא נמסרה כזכור כל ראיה כי הסך של 105,000 ₪ ניתנו בידה דווקא ע"י אחיה כפי טענתה.

179.
בכל אלו יש כדי להראות מגמה ושיטה להוצאת רכוש מידי הנתבע 1 במטרה לרושמו ע"ש הנתבעת 5 באופן התורם להוכחת טיעוני התובעים כי העברה דנא בוצעה במגמה למנוע רכוש הבעל מנושיו.


180.
לבסוף, חוסר הידע שגילתה הנתבעת 5 ביחס לבניית הבית באזור מחד וכאשר שותפה לפרויקט הינו שותפו של בעלה למשרד מעלה יותר מסימן שאלה ביחס למעורבותו של הנתבע 1 דווקא בפרויקט זה על כל הניסיון להוציאו ממנו ולפצל את הרכוש המשפחתי כאמור.

למעלה מכך, הנתבעים 1 ו-5 אינם מוכיחים בשום דרך ואופן את הבסיס להעברת הזכויות מהבעל לאשתו, היינו כי אותם הפסדים שגרם הנתבע 1 לכספיהם המשותפים של שני בני הזוג במיזמים אליהם פנה על דעת עצמו. אין לכך ולו ראיה אחת, להיפך, דווקא נסיבות המקרה דנן מלמדות על כך שהנתבע 1 ידע לנהל מהלכיו היטב. בנסיבות דנן הנתבע 1 לא הוציא מכיסו ולו אגורה אחת שחוקה לטובת פורום או הפרויקטים כמו גם לא רכש את מניות פורום. להיפך, הוא הצליח לקבל מפורום סכומי כסף רבים מאוד אישית כמשכורת והלוואות בסכומים העולים כדי מאות אלפי ₪ לאורך התקופה בה היה בפורום ואף מכר את מניותיו בפורום בתמורה כספית
אם כי טרם זכה לראות סכום כלשהו מהתמורה. לפיכך נדמה כי מבחינת הנתבע 1 אין עסקינן בעסק מפסיד אלא רווחי ביותר.

אמור אם כן מעתה, שהנתבעים 1 ו-5 אינם עומדים בנטל להוכיח שהעברת הזכויות מהנתבע 1 לנתבעת 5 נעשתה בתום לב ומניעיהם היו השקעות קלוקלות של הנתבע 1.

181.
לפיכך אין לי אלא לקבוע שהעברת זכויות הנתבע 1 ע"ש הנתבעת 5 בבית המגורים לא נעשתה למטרה תמת לב כי אם במגמה למנוע מנושי הנתבע 1 האפשרות לרדת לנכס זה. לפיכך, הנני לקבוע כי מחצית מהזכויות בבית המגורים שייכות לנתבע 1 וכי יש לשנות המרשם בלשכת רושם המקרקעין לצורך כך, תוך מתן אפשרות לממשם במסגרת הליכי הוצל"פ לגביית חובות הנתבע 1 לתובעים.

סוף דבר
182.
התביעה מתקבלת. הנתבע 1 ישלם לתובעים 1-7 הסך של 7,576,183 ₪ . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן הנני להצהיר שלנתבע 1 מחצית הזכויות בית המגורים המצוי ברח' סנונית 11 להבים, הידועה כחלקה 154 בגוש 100467.

183.
מעבר לאמור לעיל הנתבע 1 יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ התובעים בסך של 400,000 ₪, ובנוסף, הנתבעת 5 תישא בהוצאות התובעים בסך 20,000 ₪ .
סכומים אלה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן יישא הנתבע 1 בהוצאות העדים וכן באגרות המשפט בסכומים כפי שהוצאו בפועל כאשר אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.
המזכירות תישלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.
ניתן היום,
כ"ח שבט תשע"ב, 21 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 1267/09 חיים יהודה אלכסנדר קאופמן, מוריס משה קאופמן, ישראל יצחק קאופמן ואח' נ' ציון בראל, עו"ד, ישראל אברמוב, פורום אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/02/2012)