פסקי דין על דני גלימידי | פסקי דין על ארז שבתאי | פסקי דין על comverese

47825/08 א     20/02/2012




א 47825/08 דני גלימידי, ארז שבתאי נ' comverese








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 47825-08 גלימידי ואח' נ' comverese

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט


תובעים

1
.
דני גלימידי

2
.
ארז שבתאי


נגד


נתבעים

comverese



החלטה

לפניי בקשה של לסילוק התביעה שהגישו המבקשים נגד המבקשת על הסף מהטעם של פורום לא נאות לדון בתביעה. לחילופין מבוקש לעכב את הליכי התביעה עד לבירורם של הליכים משפטיים נוספים התלויים ועומדים, כפי שיפורט להלן.

עיקר טענות הצדדים
.
המשיבים הגישו תביעה בטענה למעשים ומחדלים של המבקשת שחסמו בפני
המשיבים את האפשרות לממש אופציות שניתנו להם בהתאם להוראות תוכנית האופציות של המבקשת.

לטענת המבקשת, בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, אלא בתי המשפט בארה"ב, המוסמכים לכך. לטענת המבקשת, על פי מבחן מירב הזיקות שנקבע בפסיקה, מאזן הזיקות, ובכלל זה הדין החל לשם בירור המחלוקת בתובענה, נוטה לטובת בירור התביעה בפורום אמריקאי ולא בפורום ישראלי. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי גם על פי תוכניות האופציות שמכוחן קיבלו המשיבים את האופציות נשוא התביעה, נקבע כי הדין שיחול על התוכניות וכל ההחלטות והפעולות מכוחן יהיו דיני מדינת ניו-יורק והחוקים הפדראליים של ארה"ב. כן טוענת המבקשת כי מקום התאגדותה ומקום מושבה הוא בארה"ב.

המבקשת טוענת כי גם כללי ברירת הדין "הרגילים", על-פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), נגיע למסקנה דומה ולפיה הדין החל על זכויותיהם של המשיבים לאופציות הוא הדין האמריקאי, שכן מקום ביצוע העוולה הנטענת, הוא בארה"ב, וגם מקום ביצוע ההסכם בדבר הקצאת ניירות ערך, מימושן והמסחר בהן, הוא הבורסה בחו"ל.

לטענת המבקשת, מאחר ועסקינן בתוכנית אופציות גלובלית לא יהא זה נכון להחיל על תוכניות האופציות ועל הזכויות מכוחן את דין המדינה של כל מחזיק ומחזיק. לטענתה, תוצאה זו תביא להחלת דינים רבים ושונים על אותה תוכנית, בהתאם למקום מושבו של המחזיק.

המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה מכמה וכמה טעמים. ראשית, טוענים המשיבים כי מלבד העלאת הטענה בדבר מאזן הזיקות, לא הוכיחה המבקשת כי המאזן נוטה בבירור לעבר הפורום הזר. שנית, טוענים המשיבים כי מירב הזיקות מצביעות דווקא על כך שהפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל. בין זיקות אלה: העובדה שהמשיבים עבדו בחברות בנות של המבקשת, חברות בנות שהן חברות ישראליות שמקום מושבן בישראל, ובמסגרת עבודתם של המשיבים בהן, נכרת ההסכם הרלוונטי בדבר האופציות. לכן, מקום יצירת החוזה והמקום שנועד לביצוע התשלום למשיבים הוא בישראל, ומשלא שולם להם כמוסכם, מהווה הדבר הפרה של החוזה, ומכאן שהחוזה הופר בישראל. שלישית, על מנת לממש את האופציה שניתנה למשיבים היה עליהם לפעול מול גורם ישראלי, במחלקת כוח האדם של החברה. רביעית, תוכנית האופציה אושרה על ידי בנק ישראל. חמישית, המבקשת הנה חברת תוכנה בינלאומית בעל נציגויות וחברות בנות בישראל, ולכן גם אם המבקשת הנה חברה זרה יש לה מורשה בארץ, דבר העולה בקנה אחד עם הציפייה הסבירה של הצדדים.
שישית, אין ליתן משקל לשיקולי הנוחות של נתבע זר לבוא עם עדיו לארץ. דווקא הקביעה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות, יטיל על המשיבים מעמסה כבדה, כשהחוזה נכרת בארץ והם היו אמורים ליהנות מפירותיו בארץ.

בתשובתה טוענת המבקשת כי אין למקום עבודתם של המשיבים דבר לעניין בחינת הסכסוך נשוא התובענה שכן מי שהעניקה את האופציות למשיבים הנה המבקשת ולא חברות הבנות שלה, בהן עבדו התובעים. כן טוענת המבקשת כי התובענה הוגשה נגד המבקשת ולא נגד חברות הבנות שלה ולכן גם אם יש לחברות הבנות שלה זיקות לישראל, אין הדבר נכון לגבי זיקותיה של המבקשת לישראל.

בנוסף, טוענת המבקשת כי בהסכם האופציה שבין הצדדים, נקבע מנגנון בוררות לבירור ויישוב מחלוקות בכל הנגע לאופציות, לפיה מחלוקות בעניין האופציות שהוענקו למשיבים יתבררו על ידי דירקטוריון החברה. תנייה זו מהווה, לטענתה, תנייה חוזית מחייבת, ומטעם זה יש לסלק התביעה על הסף או לחילופין לעכב ההליכים בה.

המשיבים מכחישים קיומה של תניית בוררות. לטענת התובעים, מדובר בפרשנות מוטעית של הסכם האופציות, שכן הסכם האופציות מדבר על יישוב מחלוקות בידי דירקטוריון המבקשת וצד להסכם אינו יכול להיות להכריע במחלוקת, מה גם שמשמעות ה"מחלוקת" באותה תנייה היא בקשר ליישום תכנית האופציה וההסכם, ולא בקשר למחלוקת נשוא התובענה. עוד טוענים המשיבים בעניין זה כי אם בית המשפט יראה בתנייה כתניית בוררות, אזי יש לקבוע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

בתשובתה טוענת המבקשת כי מדובר בהסכם בוררות תקף, וכי אין לראות בתנייה כתנאי מקפח בחוזה אחיד משום שהדירקטוריון המבקשת אמון גם על בעלי המניות ומחויב לפעול לטובתם ואין חשש כי יפעל במשוא פנים כנגד המשיבים בבואו ליישב את המחלוקת שבין הצדדים לתובענה.

לצד תניית הבוררות, שלטענת המבקשת, מחייבת, לכל הפחות, עיכוב הליכי התובענה, קיימים, לטענתה, עוד שני טעמים המובילים לאותה המסקנה.

האחד, קיומם של הליכים תלויים ועומדים בארה"ב. לטענת המבקשת, תלויים ועומדים הליכים בארה"ב אשר פרשת התיארוך לאחור של אופציות (להלן: "הבקדייטינג") מצויה במרכזם. המבקשת טוענת כי יתכן והמשיבים אינם צד לאותם הליכים עומדים ותלויים וייתכן אף כי הסעדים הנתבעים במסגרתם אינם זהים לסעד שהמשיבים ביקשו בתובענה, אולם, משום שקיימות שאלות מרכזיות משותפות של עובדה ומשפט, די בכך כדי להורות על עיכוב כאמור. לטענת המבקשת, בירור התביעה בישראל עלול לגרום להכרעות סותרות בשאלות עובדתיות ומשפטיות מהותיות. עוד טוענת המבקשת, כי ייתכן שהשלמת הבירור העובדתי והמשפטי על ידי הערכאות המוסמכות בארה"ב ישפיע על התובענה. לטענת המבקשת, גם סעיף 35כו לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") המסמיך את בית המשפט לעכב הליכים בישראל, מוביל לאותה המסקנה.

השני, קיומן של שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו, בין השאר, כנגד המבקשת, אשר המשיבים דנן נכללים בגדרן של הקבוצות שבשמן הוגשו הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות.

המשיבים טוענים כי אין כל נפקות לתוצאות ההליכים התלויים ועומדים נגד המבקשת בארה"ב. בניגוד לטענת המבקשת, טוענים המשיבים כי ההכרעה בתביעה דנן אינה כרוכה בדיון בדיני ניירות ערך, שכן הנחת היסוד של התביעה היא שהמבקשת הייתה מחויבת על-פי הדין האמריקאי למנוע את המשך המסחר במניותיה. לטענתם, הדין האמריקאי אינו רלוונטי לצורך הכרעה בתביעה דנן. לטענתם יש להבחין בין סוגיית סיבת הקפאת יכולת המימוש של ההסכם הנובעת מהפרת דיני ניירות הערך בארה"ב וביצוע עבירות פליליות שם, לבין סוגיית הפרת ההסכם מול המשיבים וסיכול מימושו על ידי המבקשת. הסוגיה הראשונה נוגעת למישור היחסים בין המבקשת לרשויות בארה"ב, ובכך לא עוסקת התביעה דנן. לעומתה, הסוגיה השנייה עוסקת בחיוב המבקשת לשלם למשיבים את הכספים שהיו זכאים לקבל אילולא הוקפאה יכולתם לממש את ההסכם, והדין החל במקרה זה הוא דיני החוזים ולא דיני ניירות ערך בארה"ב.

המשיבים טוענים כי אין בתביעות הייצוגיות כדי לחסום את הדרך בפני
יחיד מתוך הקבוצה לנהל את תביעתו בדרך של תובענה פרטנית, מכוח ההנחה כי יחיד מתוך הקבוצה שבקשתה לאישור התובענה כייצוגית אושרה, רשאי להודיע על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

המבקשת הגישה תשובה לתגובת התובעים, שעיקרה חזרה על טענותיה דלעיל.

דיון
.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות,
מהטעמים העיקריים המפורטים להלן:

הפורום הנאות לדון בתובענה .
מירב הזיקות מובילות למסקנה כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון התובענה, על-פי כל אחד ואחד מהטעמים שלהלן:

א.
ההסכמים בדבר הענקת האופציות למשיבים נחתמו בישראל ומקום תשלום הכספים למשיבים בגין מימוש האופציות נקבע בישראל, בחשבונות הבנק של המשיבים בישראל. אי תשלום הכספים מהווה הפרה של הסכם האופציות, ולכן ניתן לומר כי מקום ההפרה של ההסכם הוא בישראל.

ב.
ההסכמים נחתמו כאשר המשיבים עבדו במסגרת חברות בנות של המבקשת. מדובר בחברות ישראלית המאוגדות בישראל. אמנם צודקת המבקשת כי אותם הסכמים לא נחתמו מול חברות הבנות אלא מול המבקשת שהיא חברה זרה, ואולם, המבקשת בהיותה חברת תוכנה בינלאומית בעלת נציגויות וחברות בנות בישראל, לקחה על עצמה את האפשרות כי היא עשויה להיתבע גם בישראל. במילים אחרות, המבקשת אינה יכולה מחד גיסא לנהל עסקים באופן שוטף בישראל ומאידך גיסא, לטעון כי היא לא יכולה לנהל תביעות בישראל. לפיכך יש ממש בטענת המשיבים כי הציפייה הסבירה של הצדדים, היא שהעניינים שבמחלוקת נשוא התובענה יובאו לדיון בפני
הערכאות המוסמכות לכך בישראל.


יפה לעניין זה קביעתו של השופט ת' אור שלהן:

"במצב דברים זה, כמו גם בענייננו, מתקיימת ציפייה לגיטימית של יבואן או של צרכן בישראל, כי מי שמוכר את מוצריו בארץ ובוחר להתחרות בשוק המקומי, ימנה סוכן בארץ וייתן פתרון מקומי לבעיות שמתעוררות.

.....

חברה אשר לוקחת על עצמה לייצר מכונות אלה ולמוכרן ברחבי העולם איננה יכולה לצפות שבכל בעיה שמתעוררת, כולל בעיות משפטיות בשל פגמים במוצר, יבואו היבואן או הצרכן אל החברה שבארצות הברית, על אחת כמה וכמה כשיש לה נציגות כאן. נראה, כי גם המשיבה עצמה הבינה שהעניינים השוטפים לאחר הרכישה יתנהלו בארץ – מקום הימצאות המכונה. ראיה לכך היא הסוכנת (רוזנטלר) אשר מונתה כאן מטעמה, והטיפול שניסו, הן המשיבה והן רוזנטלר, לתת למכונה בארץ, לאחר שהתגלו בעיות בתפקודה. מכאן שגם שיקול זה מטה את הכף לטובת הפורום הישראלי.
"

ראה: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ'
the lockformer co.
פ"ד נב(1) 109, 115-116 (1998) להלן: "עניין הגבס").

ג.
העובדה שעל מנת לממש את האופציה שניתנה למשיבים היה עליהם לעשות זאת מול גורם ישראלי, במחלקת כוח האדם של החברה בה עבדו בשעתו המשיבים, והעובדה שתוכנית האופציה אושרה על ידי בנק ישראל, קושרות את המבקשת לפורום הישראלי.

ד.
השאלה המרכזית העומדת בבסיס התובענה דנן היא בדבר הפיצויים המגיעים למשיבים בגין חסימת האפשרות של המשיבים לממש את האופציות שניתנו להם על ידי המבקשת. לא מצאתי כי שאלה זו, יש לה זיקה לדיני ניירות ערך האמריקאים. שאלה זו תוכרע על ידי דיני החוזים הישראליים.


גם אם הייתה הסכמה לעניין הדין שיחול, אין להסיק ממנה בהכרח לגבי המקום הנאות לקיום הדיון. הנתבעת, כחברה גלובלית, שלה עובדים במספר מוקדים בעולם, והמקנה לעובדיה אופציות לרכישת מניותיה, מגלה בעקיפין מודעות ומוכנות לאפשרות כי הדיון ייערך בפורום אחר.

ראה: עניין הגבס לעיל, בע' 116.

ה.
אין גם ליתן משקל לשיקולי הנוחות של נתבע זר לבוא עם עדיו לארץ.

הקביעה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, יטיל על המשיבים מעמסה כבדה בעוד שהחוזה נכרת בישראל והם היו אמורים ליהנות מפירותיו בארץ. שיקולי הנוחות של המבקשת אינם השיקול המכריע, והמשקל שיש ליתן לשיקול זה אינו רב.

ו.
בעניין הגבס נקבע כי רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יש לקבוע כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות.

ראה: עניין הגבס, לעיל בע' 114.


במקרה שלפנינו, למצער, אין נטיה ברורה ומשמעותית לפורום הזר.

ז.
השימוש בדוקטרינת הפורום הבלתי נאות הוא עניין שבשיקול דעת.

כבר נקבע בפסיקה כי:
"...דוקטרינת הפורום הלא נאות היא דוקטרינה החלה על כל ערכאות המדינה, ובית
-
הדין הרבני בכללן, אולם הפעלתה ראויה רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. יודגש כי אף שהכלל הוא כי השימוש בדוקטרינת הפורום הלא נאות הוא עניין שבשיקול
-
דעת המסור לבית
-
המשפט, הרי במקרים חריגים ומיוחדים מצטמצם שיקול
-
הדעת בעניין זה עד כי הפעלת כללי הפורום הלא נאות תהיה בגדר חובה והיא יורדת לשורש הסמכות. חובה כזו מתקיימת כאשר התדיינות בפורום המקומי היא בבחינת שימוש לרעה בהליכים או שהיא פוגעת בזכויות מהותיות של המתדיינים...
"

ראה: בג"ץ 8754/00 עינת רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 656 (2002).

מהמקובץ עולה כי יש לדחות את הטענה בדבר פורום לא נאות.

תניית בוררות .
המבקשת מפנה להוראת סעיף 6(
a
) להסכם האופציות שלטענתה מהווה תניית בוררות מחייבת בינה לבין התובעים, אולם, לפי סעיף זה, כל מחלוקת בנוגע ליישום ההסכם או תכנית האופציות יתברר על ידי דירקטוריון המבקשת או כל ועדה בדירקטוריון לה יואצל ניהול תכנית האופציות. תנייה זו לא מציינת כי מדובר בתניית בוררות. אמנם, כפי שמציינת המלומדת סמדר אוטלנגי בספרה (להלן: "אוטולנגי"), תנייה יכולה להיות תניית בוררות אף על פי שלא הוזכרה בה המילה "בוררות", עם זאת, מוסיפה אוטולנגי, הדבר כפוף לכך שההסכמה לבוררות מובנת מתוך נוסח הדברים. כוונה זו אינה ברורה מסעיף 6(
a
), ואין זה ברור כלל ועיקר כיצד יכולים דירקטוריון המבקשת או ועדה של הדירקטוריון של המבקשת, לשמש בורר בסכסוכים עם המבקשת. מכאן יש להסיק שלא מדובר בתניית בוררות אלא בתנייה הקובעת מנגנון בירור פנימי שאינו מגביל את מי מהצדדים להגיש תובענות לבית המשפט.

משנשמט היסוד לטענה בדבר תניית בוררות, אין מקום להרחיב את הדיון באשר לטענה בדבר אמנת ניו יורק.

הליכים תלויים ועומדים .
העניינים שבבסיס ההליכים שנפתחו נגד המבקשת בארה"ב, אינם עניינים העומדים בבסיס הדיון בתובענה דנן. ייתכן ויהיה בהליכים התלויים ועומדים בארה"ב כנגד המבקשת עשויים לשפוך אור על המחלוקות בתובענה דנן, אך אין בהם כדי לעכב את ההליך המשפטי בבירור הטענות בדבר הפרת ההסכם מול המשיבים וסיכול מימושו על ידי המבקשת. אכן, כטענת המשיבים, יש להבחין בין סוגיית סיבת הקפאת יכולת המימוש של ההסכם, הנובעת מהפרת דיני ניירות הערך בארה"ב וביצוע עבירות פליליות שם, המהווה את הבסיס להליכים העומדים והתלויים בארה"ב, שבית המשפט האמריקאי מוסמך לדון בהם, לבין סוגיית הפרת ההסכם מול המשיבים וסיכול מימושו על ידי המבקשת הנטענים, שבבסיס התובענה דנן. נראה גם כי דיני ניירות הערך האמריקאיים אינם מהווים את המסד הנורמטיבי לפתרון הסוגיה במחלוקת בתובענה דנן, שכן הנחת היסוד של התביעה היא שהמבקשת הייתה מחויבת על-פי הדין האמריקאי למנוע את המשך המסחר, והמחלוקת היא בשאלת הפיצויים לאור מניעת האפשרות לממש את האופציות שניתנו לתובעים. לכן, המסד הנורמטיבי בתובענה דנן הוא דיני החוזים ולא דיני ניירות ערך האמריקאיים.

תביעות ייצוגיות שהוגשו בישראל .
גם אם המשיבים נמנים על קבוצת המשיבים בתביעות הייצוגיות, שטרם אושרו, הם רשאים, על-פי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, להודיע על רצונם שלא להיכלל בקבוצה. משכך, יחידי הקבוצה הנמנים על הקבוצה רשאים לנהל את התביעה בדרך של תובענה פרטנית. עצם קיומן של תובענות ייצוגיות בעניינים נשוא התובענה אינו אומר כי הדרך של ניהול תביעה פרטנית הנה דרך לא נכונה.
ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לתובענה הייצוגית בת.א. (מרכז) 1335/09 באשר לעיכובה עד להכרעה בתביעה הייצוגית המתנהלת בארה"ב, אינה מחייבת את המשיבים בתובענה שלפני.

לסיכום
הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.








א בית משפט שלום 47825/08 דני גלימידי, ארז שבתאי נ' comverese (פורסם ב-ֽ 20/02/2012)