פסקי דין על ראובן בן דוד אזולאי |

4533/04 בש     11/07/2004




בש 4533/04 ראובן בן דוד אזולאי נ' מדינת ישראל




10


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בש 004533/04


בפני
:
כב' השופט ר. שפירא

תאריך:
11/07/2004



בעניין:
ראובן בן דוד אזולאי
, ת"ז 056744154
העורר

נ ג ד


מדינת ישראל

לשכת תביעות זבולון


המשיבה

החלטה

מונח בפני
ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריות, כב' השופט ע. נווה (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה בב"ש 1399/04, ובה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו בת"פ 1145/04 של בית משפט השלום בקריות.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בת"פ 1145/04 הנ"ל. יצוין כי כתב האישום הוגש נגדו ונגד אדם נוסף בשם ברוך בן אברהם דוידוב. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין, סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיף 427(א) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין, וכניסה למגורים - עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין. על-פי עובדות כתב האישום, פרץ העורר לתוך דירה דרך החלון, הוציא את דייר הדירה ממיטתו, חייב אותו לפתוח את הדלת, שם עמד הנאשם מס' 1 בכתב האישום, ובהמשך נאשם מס' 1 תקף את המתלונן, איים עליו וזאת כאשר ביקש לגבות ממנו חוב. שני הנאשמים בכתב האישום המשיכו לאחר מכן ותקפו את הדייר, זאת כאשר הדייר אוחז בידיו את בתו בת ה- 9 חודשים, והכל במטרה להוציא ממנו כספים אשר ככל הנראה סבורים הם כי הוא חב בם.

ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של שני הנאשמים שבתיק העיקרי עד לתום ההליכים, ובית משפט קמא הורה לעוצרם כמבוקש.

הנאשם מספר 1 לא הגיש ערר (לפחות בשלב זה) על מעצרו.

בדיון שבפני
תקף ב"כ המבקש באריכות את הראיות. אמנם מסכים הוא בפתח דבריו כי קיימות ראיות לכאורה, אלא שלטענתו מדובר אך ורק במובן הטכני, בעוד שמשקל הראיות שואף לאפס, בעיקר לאור סתירות שבין עדויות המתלונן, אשתו ואבי אשתו, שנכחו בבית.

עיינתי בכל הראיות וסבור אני כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה הקושרות את העורר שבפני
, כמו גם הנאשם מס' 1, לעבירות שמפורטות בכתב האישום. העורר קשר עצמו לביצוע העבירה, כאשר טען כי הגיע עם הנאשם מס' 1 כדי לגבות חוב. יצוין כי הכחיש שפרץ לדירה ואולם עצם הצהרתו זו קשרה אותו לארוע שארע בזירת העבירה. כל הסתירות עליהן מצביע בא-כוחו, אין בהן כדי להפחית מהעובדה שהראיות מצביעות, לכאורה, על בסיס להוכחת האמור בכתב האישום. עיקר הסתירות שבין העדויות מתייחס לזיהוי של שני הנאשמים, במובן זה שקיים ספק מעיון בכל העדויות מי היה זה שנכנס ראשון דרך החלון ומי היה זה שהמתין ליד הדלת. ואולם, על פי כל העדויות, היו שניים אשר הגיעו למקום, תקפו את בעל הבית וניסו לסחוט ממנו כספים. קיים בחומר הראיות זיהוי מספיק של המעורבים וכאמור, העורר עצמו קושר עצמו לזירה (אלא שלטענתו הוא לא היה הדמות המרכזית בנקיטת האלימות).


טענותיו המפורטות של הסנגור אינן מצביעות על חולשה של הראיות ובכל מקרה, גם אם נתחשב בכל הסתירות עליהן הצביע, עדיין סבור אני כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה, שדי בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר.

לא נעלמה מעיני העובדה כי המתלונן עצמו אינו אדם נקי כפיים. ואולם, גם למי שיש עבר פלילי הזכות למצוא מבטח בביתו שלו, והעובדה שמדובר באדם בעל עבר פלילי אינה הופכת אותו לחסר הגנה של רשויות אכיפת החוק. מובן כי עברו של המתלונן יש בו כדי להוות נתון במסגרת בחינת מהימנותו על-ידי בית המשפט, ואולם אין בכך כדי להשמיט את הבסיס תחת הגירסה שמסר וכפועל יוצא מכך גם אין בעובדת היותו בעל עבר פלילי, כדי להשמיט את הבסיס של הראיות לכאורה, ככל שהדבר נוגע לשלב בקשת המעצר.

הלכה היא כי בשלב זה אין בית המשפט בוחן את אמינות העדים, אלא האם ניתן על בסיס הראיות לקבוע כי לכאורה יש סיכוי סביר להרשעה. סבור אני כי במקרה זה קיימות ראיות לכאורה, המבססות את אותו סיכוי סביר, וכפועל יוצא מכך גם את עילת המעצר.

בשים לב לעבירות המיוחסות לו, ובשים לב לחומרת המעשים כפי שמפורטים בכתב האישום, הרי שקיימת עילת מעצר הנובעת מעצם המסוכנות. מדובר בעורר המסוגל להתפרץ בחשכת הליל לתוך בית, כדי לגבות כספים מאדם, וזאת בנוכחות בני משפחתו. התנהגות זו מצביעה מאליה על המסוכנות הנובעת ממנו, כמו גם על האפשרות כי יפגע בעדים ו/או יפיל עליהם מורא. מכאן גם שקיימת עילת מעצר בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996.


על זאת יש להוסיף כי מדובר בעורר אשר לו עבר פלילי עשיר במיוחד, הכולל 26 הרשעות קודמות, כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בהתייחס לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי, וכן מספר מאסרים מותנים ברי הפעלה המתייחסים לעבירות אחרות. מכאן, שמדובר בעורר אשר מאסרים מותנים אינם מהווים נתון במסגרת שיקוליו וממילא יש לראות בכך ראיה נוספת למסוכנותו הרבה.

בשים לב למסוכנות, כפי שהיא עולה בנסיבות המקרה, וכפי שהיא עולה מעברו הפלילי העשיר, אין זה המקרה המתאים בו ניתן לשקול את שחרורו למעצר בית. מי שמאסרים מותנים לא מרתיעים אותו מביצוע העבירות, לא ירתע גם מאימת בת זוגו, ואין לסמוך עליה שתוכל למנוע ממנו להמשיך בהתנהגותו העבריינית.

בסיכומו של דבר ומכל הטעמים הנ"ל, סבור אני כי צדק בית משפט קמא אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ובהתאם מורה אני על דחיית הערר.

שימוע ההחלטה בתיק זה נקבע ליום 14/7/04. מאחר והגעתי לכלל החלטה בתאריך מוקדם יותר, ומאחר וסבור אני כי שימוע ההחלטה בהעדרו של העורר אינו פוגע בזכויותיו, וכן מאחר וסבור אני כי הקדמת שימוע ההחלטה תאפשר לעורר לשקול את צעדיו מוקדם יותר, החלטתי להשמיע החלטה זו בהעדר הצדדים.

בהתאם, מושמעת ההחלטה היום, בהעדר הצדדים.



הדיון שנקבע ליום 14/7/04 שעה 12:00, מבוטל, ויש לבטל את זימונו של העורר לבית המשפט.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו בפקס, בדחיפות, לב"כ העורר, עו"ד רועי קרן, מס' פקס: 8702226-04, וכן ללשכת התביעות בזבולון ותוודא טלפונית כי ההחלטות התקבלו אצלהם. כמו כן יש להודיע ללשכת תביעות זבולון
, כי תיק החקירה עצמו נשאר בלשכתי ועליהם לשלוח נציג מטעמם כדי לקבל את התיק.



ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ד (11 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.



ר. שפירא
, שופט



הקלדנית: ליאת פנקר









בש בית משפט מחוזי 4533/04 ראובן בן דוד אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/07/2004)