פסקי דין על רענן כהן | פסקי דין על גילה כהן | פסקי דין על שיש אלוני בע"מ

2455/08 א     29/02/2012




א 2455/08 רענן כהן, גילה כהן נ' שיש אלוני בע"מ








בית משפט השלום בכפר סבא



26 פברואר 2012

ת"א 2455-08 רענן כהן
ואח' נ' שיש אלוני בע"מ






בפני

כב' השופטת
רחל קרלינסקי


התובעים

1
.
רענן כהן

2
.
גילה כהן


נגד


הנתבעת

שיש אלוני בע"מ




פסק דין



1.
התובעים שרכשו אריחים מהנתבעת מבקשים לחייבה במלא ההוצאות ונזקים שנגרמו להם בגין פגמים ואי התאמה שגילו לטענתם עם אספקתם לידיהם ואשר בהסתמך על הוראותיה רצפו את דירתם. הנתבעת טוענת להעדר פגם, אחריות או חבות כלשהיא ולטענתה על התובעים להשיג את תרופתם או סעדיהם מגורם אחר לרבות זה שריצף את הדירה.

רקע עובדתי

2.
התובעים הזמינו ביום 9.6.04 אצל הנתבעת אריחי ריצוף לשטח של כ-170 מ"ר לדירתם בגבעת שאול, ירושלים (להלן: "הדירה").

3.
לגרסת התובעים בעת שהחל רצף מטעמם לרצף את הדירה הבחינו כי חלק לא מבוטל של האריחים פגום, נושא כתמים וגוונים שונים. כמו כן, נוכחו בפסים צהובים על חלק מהאריחים – דבר שהתחוור להם בדיעבד כסימון המקובל לסחורה מסוג ב'. בפנותם לנציגת הנתבעת אושר להם כי אין כל פגם בסחורה שסופקה, וכי ראוי כי עבודת הריצוף תושלם ולאחר מכן ייווכחו ביופייה והדרה.

4.
הנתבעת הכחישה קיומו של פגם באריחים. לשיטתה, מדובר באריחי אימפריאל בז' שעיצובם אינו זהה בין אריח לאריח אלא רבגוני ומשתנה.עוד הכחישה הנתבעת, דבר אישור של מי מנציגיה לתובעים להמשיך ולרצף את האריחים בדירה לאחר תלונתם.

5.
אין חולק, כי משנסתיימה עבודת הריצוף זומן נציג הנתבעת ע"י התובעים לדירה על מנת להיווכח במצב האריחים לאחר הריצוף. לטענת התובעים הסכים נציג הנתבעת כי אכן התגלתה בעיה והסכים אף לפצות את התובעים בגינה. ברם,לנוכח הסכום הזעום והמגוחך לטענתם, סירבו להצעתו ולאור היקף הנזק פנו לקבלת חוו"ד מומחה, שבדק את הדירה, ערך חוות דעתו ביום 10.4.06, וקבע כי יש להחליף את כלל הריצוף בדירה.

6.
חוו"ד מומחה התובעת, המהנדס רון ארד נשלחה אל הנתבעת והאחרונה מודה בקבלתו ובהגעת נציגה לדירת התובעים להתרשמות אלא שלטענתה נעשה הדבר רק לאחר קבלת חווה"ד. מבדיקתו עלה, כי לא מדובר באריחים פגומים כלל אלא שהבדלי הגוון, ככל שהיו קיימים היו נעוצים בטבעם שמתבטא בהעדר אחידותם. הפיצוי שהוצע לטענתה היה מטעמי מתן שירות טוב בלבד ועל מנת להשביע רצון הלקוח.

7.
התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת בפיצוי כלל הנזקים שנגרמו להם כמו הנזק המוכח בחווה"ד (66,336 ₪), פיחות ערך הדירה, הוצאות הובלת תכולת הדירה, הוצאות אחסון התכולה הנ"ל, הוצאות מגורים ל-30 יום, עוגמת נפש ושכ"ט – בסך כולל של 94,901 ₪.

8.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני על בסיס הליכי גישור על פיו ישמש המהנדס אחי קליין כמומחה מכריע והכרעתו תחייב את הצדדים (להלן: "המומחה קליין").
לאחר שביקר בדירה ביום 15.10.09 קבע המומחה כי קיים ליקוי אסתטי בולט וכי יש להחליף את האריחים במשטח המרוצף.

9.
התובעים התאימו את התביעה למסקנות המומחה וביקשו את חיוב הנתבעת בנזק שנקבע על ידו בצירוף הנזקים העקיפים שפורטו.

לטענת הנתבעת על אף ממצאי המומחה קליין אין בחוות דעתו התייחסות לזהות הגורם האחראי להעדר אחידות האריחים והליקוי האסתטי שמצא עקב השוני ביניהם. משכך, אף אין התייחסות לזהות הגורם האחראי להרכבת האריחים הנ"ל בעוד שלנתבעת אין חלק בהליך התקנתם בדירת התובעים.

לכן נטען, כי היות ומדובר בהרכבת אריחים שאף לשיטת התובעים היו בלתי מתאימים אין לתובעים להלין אלא על עצמם או להטיל את האחריות על הגורם שריצף בעבורם את האריחים.

10.
לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה וקביעתו המכריעה לעניין אופי, טיב ומהות האריחים שסופקו ע"י הנתבעת נותרו במחלוקת שאלת האחריות המתפצלת לשלוש שאלות עיקריות. הראשונה – האם מדובר בפגם או אי התאמה, השניה – האם פעלו התובעים בעת ריצוף האריחים בהסתמך על מצג או הוראת הנתבעת, והשלישית - האם רוצפה הדירה באופן תקני. בשאלת הנזק – נסובה המחלוקת בעיקר בעניין הנזקים העקיפים.

טענות הצדדים

11.
לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו הוכח ע"י התובעים, כי פנו לנתבעת מיד לאחר גילוי הבעייתיות באריחים שקיבלו. משכך, רובצת האחריות על הנתבעת הן בגין אספקת מוצר פגום והן בהכשלת התובעים והעצמת הנזק שנגרם ע"י המשך פעולת הריצוף בהתבסס על הרגעתם והתרת המשך הריצוף. לעומת זאת, לא עלה בידי הנתבעת להפריך את הגרסה, ולו במאמץ קל, כמו איתור הפקידה שעבדה באותה עת בשירות הלקוחות של הנתבעת. ממילא עדי ההגנה שהובאו לעדות לא יכלו לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת מחוסר ידיעה והעדר רלבנטיות של עדותם לתקופה המדוברת. לכן עתר לקבל התביעה במלואה בהתבסס על קביעות המומחה המכריע והנזק הגבוה שנגרם לתובעים.

ב"כ הנתבעת ביקש להטיל את מלוא האחריות לנזק שנגרם לתובעים אם בכלל על כתפיהם. לטענתו, משבחרו התובעים להמשיך לרצף למרות אי ההתאמה כביכול ,שגילו בין מצב האריחים שהזמינו לאלה שקיבלו ,עליהם לשאת בתוצאות מעשיהם על כל המשתמע מכך,שהרי על פי סעיף 13 ו-14 לחוק המכר היה על המבקש להסתמך על אי ההתאמה להודיע עליה ולהמנע מהמשך הריצוף.

טיב המוצר

12.
לטענת ב"כ התובעים, קביעתו של המומחה המכריע היא ברורה וכי מדובר בפגם במוצר שהאחריות בגינו מוטלת על הנתבעת.
הדיון בשאלה באם עסקינן בפגם (כטענת התובעים) או באי התאמה (כטענת הנתבעת) יכול שיהיה אקדמי לנוכח הנקבע בחוו"ד המומחה, והעובדה כי עיקר כובד משקל התביעה ביססו התובעים על מצג הנתבעת שבהסתמך עליו המשיכו את עבודת הריצוף.

לאור ממצאי חוו"ד המומחה קליין ניתן לקבוע כי מדובר אף בפגם לנוכח קיומה של אי אחידות ושוני בין האריחים, ובוודאי שהדבר מגיע לכדי אי התאמה על פי חוק המכר.המומחה קליין קבע בחוות דעתו, כי בדק את האריחים בדיקה חזותית בלבד בהעדר טענה אחרת. המומחה מצא שוני במראה של קבוצות האריחים השונות, וציין כי :

"אני דוחה טענת נציג הנתבעת כי מדובר במראה אשר במכוון אינו אחיד וכי מדובר ב"
desighn
" של האריחים. לא מצאתי לכך כל בסיס עובדתי. השוני בין קבוצות אריחים 2 ו-3 בולט לעין ואינו תוצאה של תכנון שונה במכוון. הצבעים שונים לחלוטין, הכתמים על גבי האריחים מופיעים על חלק מהאריחים ועל חלקם לא, לא ניתן לומר שהעינון הוא חלק מתכנון. נציג הנתבעת בביקור הצביע כדוגמא על ריצוף המרפסת (שאינו קשור לנתבעת). שם אכן בוצע "קוקטייל" של אריחים. מדובר באריחי (חוץ) שונים בכדי לקבל חזות לא אחידה מעשה מכוון. אין הדברים דומים לריצוף הפנים אשר הוזמן ע"י התובעים.
סיכום: מראה הריצוף הכללי אינו טוב כלל וכלל. קיים ליקוי אסתטי בולט עקב השינויים בין האריחים. יש לבצע החלפה כללית של המשטח המרוצף."

כל האמור מלמד, כי קביעות אלה מעידות באופן ברור על קיומו של ליקוי או פגם באריחים לאחר אספקתם.
לעומת קביעות אלו דחה המומחה את טענות התובעים בעניין אריחי החיפוי לחדר הרחצה בדבר היותם סדוקים ומוכתמים.

האחריות

13.
סעיף 11 (2) לחוק המכר קובע, כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם. סעיף 11 (4) מפרט סוג נוסף של אי התאמה מבחינת סוג, תיאור, איכות או תכונות לדגם שהוצגו לקונה.

מובן שעל פי סעיף 14 לחוק יוכל הקונה להסתמך על אי ההתאמה אם הודיע עליה למוכר מיד לאחר הבדיקה או מיד כשגילה אותה.

ב"כ הנתבעת לא העלה טענה כלשהיא כנגד מיידיות ההודעה על אי ההתאמה.אולם בעניין זה יש להבין כי לעיתים רשאי קונה לדחות את בדיקת הממכר כמו במקרה שהדרך היחידה לבדוק אותו היא להשתמש בו .

(ראה א. זמיר, חוק המכר ,תשכ"ח – 1968 פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג טדסקי(תשמ"ז 1987) 294 )

על הקונה מוטלת חובה נוספת על מסירת הודעה כנ"ל והיא מתן הזדמנות נאותה למוכר לבדוק את הממכר כשמטרת החובה האחרונה היא לאפשר למוכר לעמוד על מהות טענת הקונה והשניה היא על מנת לאפשר לו לתקן את הנדרש או לטפל באי ההתאמה.

סעיף 14 לחוק קובע את תוצאותיה של אי ההתאמה כפוף לעמידה בנטלי הקונה כאמור והן אפשרות ההסתמכות עליה וקבלת תרופה בגין הפרת חוזה. לא עמד הקונה בנטלים הנ"ל ישללו ממנו התרופות שבדיני החוזים בניגוד לתרופות אחרות שיעמדו לו מכח הדין.

(ראה זמיר ,שם עמ' 313-314 )

13.
התובע העיד כי התקשר לנציג הנתבעת, עוד טרם החל הרצף מטעמו לעבוד מכיוון שנוכח בבעיה לאחר הוצאת האריחים מהערימה. התובע הודה, כי ההתרשמות הכללית מתגבשת עם הריצוף המלא שאז ניתן להבחין כי יש אריחים ללא כתמים ויש כאלה מוכתמים, כך לגבי קיומם של פסים צהובים בחלק מהאריחים.
עוד הסביר התובע, כי לאחר שהרצף סיים עבודתו פנה שוב לנציג הנתבעת והודיעו על התמונה שהתחוורה לו אלא שאז ניסה האחרון לשכנעם כי כך צריך להיות המצב לאשורו למרות שניסה לנקות את הכתמים באמצעות ספוג פלא וחומץ.


על אפשרות התובעים להתרשם מהליקוי במוצר העיד התובע, והסביר כי:

"זה לא שיש בלטה לבנה ויש בה כתמים שחורים. זה אריח קרם ויש בו גוונים של כתמים, זה לא כ"כ. ברגע שהבלטה קרם, ויש גוונים של לבן או אפור קהה, אז לא רואים את זה מונח אחד ליד השני."

(ראה עמ' 15 לפר')


מכאן, שרק עין מקצועית יכולה היתה להתרשם בשוני. בפועל הודה התובע כי לולא הופנתה תשומת ליבו ע"י הרצף, לא היה מצליח להבחין בכך בהתבוננות ב-3 אריחים בלבד. כשלעצמו הודה, כי לא חשב שקיימת בעיה באריחים.

14.
אני קובעת, כי עלה בידי התובעים להוכיח את מסירת ההודעה לנתבעת, ואילו האחרונה כלל לא טענה כי נשללה ממנה זכות הבדיקה שעומדת לה עפ"י סעיף 17 (א) לחוק.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת היתה אי ההתאמה גלויה, והרי בעניין זה כפי שקבעתי, עלה בידי התובעים להסתמך עליה. ברם, אם היתה אי ההתאמה נסתרת (ויתכן ללמוד על כך מדברי התובע לנוכח המקצועיות שנדרשה לצורך גילויה), גם אז יכלו התובעים להסתמך עליה מרגע שמסרו הודעה לנתבעת לאחר שגילו אותה.

במאמר מוסגר יצוין כי אמנם התובעים מסרו לנתבעת הודעה מידית עם גילוי אי ההתאמה אולם לנוכח הדברים שנאמרו להם והמיוחסים לנציגת הנתבעת ניתן היה לקבע כי זהו מקרה שבו ניתנה אפשרות לדחות את מועד הבדיקה עד לאחר הריצוף.


מכל מקום כל האמור מלמד כי התובעים זכאים להסתמך על אי ההתאמה ולתבע לעצמם את הסעד בגין הפרת החוזה ע"י הנתבעת.

15.
הדיון בין הצדדים נסוב בעיקר בעניין אי ההתאמה ולא בדבר פגימתם של האריחים למרות האמור לעיל. ברם לנוכח קביעת המומחה נראה כי עילת התביעה יכול שחרגה מתחומי ההתקשרות החוזית גרידא. בהעדר טענה מפורשת של התובעים בעניין לרבות בעניין אחריות הנתבעת כייצרן ולמעלה מן הצורך אציין, כי יכלה הנתבעת בנקל לעשות שימוש בטענות מפטירות כדוגמת אלו המפורטות בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ 1980 ולא עשתה כן. יודגש כי החוק לא חל למקרה שבפני
אולם שעה שהנתבעת ביקשה להתנער
מאחריות נזיקית היה עליה לפחות על דרך ההיקש כמפורט שם ולהצביע כי המוצר עבר בדיקות מיון והתאמה לפני שיצא משליטתה או אפילו לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתה, לא יכלה לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמה סבירה. ודוק – אין הדברים מעידים על רמת זהירות מוגברת, כפי שמטיל החוק במקרה של נזק גוף אלא רלבנטים בנסיבות כאן ,לעניין נטל ההוכחה בלבד.

המצג וההסתמכות

16.
התובעים סומכים טענתם העיקרית על אמירה אותה הם מייחסים לנציגת הנתבעת שבהסתמך עליה ביצעו את עבודת הריצוף.

עפ"י עדות התובע, בעת שהגיעו האריחים גילה הרצף מיידית את הבעיה אודות שוני גוון בין האריחים, פגמים וכתמים, הכל בשונה מהדוגמא שהוצגה להם בסניף הנתבעת בירושלים או אז פנה לשני נציגי הנתבעת להכוונתו. הראשון היפנה אותו לסניף חיפה והשנייה הרגיעה אותו כי ניתן לרצף ולהתרשם מיופי המרצפות לאחר הריצוף.

כדבריו:

"כשהעלינו את המרצפות לבית, קומה רביעית, הם עמדו בערימות
, הרצף הוציא מרצפה, שניים, הניח את זה, ואמר שנראה לו שיש בעיה. התקשרתי ליוסי דתנר שהוא נציג המכירות שלנו, הסברתי לו את הבעיה, והוא הפנה אותי לחיפה, הוא נתן לי את מספר הטלפון שלהם, והוא אמר שהוא יעדכן אותם בבעיה. התקשרתי לשם, אני לא זוכר את שם האישה, אבל השם סלע לא מצלצל לי בכלל, דיברתי איתה, והיא אמרה שהכל עובר מיון לפני שמוציאים מהמפעל, שאני יכול לרצף, ואני אראה את היופי שלו כאשר הרצפה תהיה מרוצפת בשלמות. הכל עבר מיון, ואין לי בעיה. כך היא אמרה לי. ואז אמרתי לרצף לעבוד."

(ראה עמ' 8 לפר')

התובע לא זכר את שם הפקידה אך ידע לשלול את השם שאוזכר ע"י הנתבעת כמי שעבדה בסניף בעת הרלבנטית.

ב"כ הנתבעת היקשה ושאל את התובע אודות תוכן השיחה עם נציגת הנתבעת, והוא השיב כי:

"היא אמרה לי לבדוק שזה לא פגום. היא אמרה לי שזה בסדר, ולא פגום. אמרתי לה שיש כתמים על האריח... שאלתי אם זה לא פגום. אם ככה זה צריך להיות... מוכתם קצת".

(ראה עמ' 17 לפר')
עוד הוסיף והסביר התובע, כי נציגת הנתבעת ידעה במה מדובר, שכן התעניינה בפרטי הקבלה שהייתה בידו ולאחר שמסר לה את פרטי המק"ט שבו מדובר. בנוסף היקשה ב"כ הנתבעת וביקש להבין את פשר ההסתמכות של התובעים על אמירות נציגת הנתבעת ולכך השיב התובע:

"כי באלוני שכנעה אותי, ואמרה לי שככה צריך להיות. היא אמרה לי שזה היופי שלו, היא אמרה לי שאני אראה את זה בסוף כאשר הכל מרוצף."

(ראה עמ' 18 לפר')


לדבריו מצא דברים אלה כמשכנעים ומבוססים, הואיל ונציגת הנתבעת ציינה כי הסחורה ממוינת טרם יציאתה ממפעל הנתבעת.

17.
התובע הסתייע בעד התביעה מר יוסף דתנר שעבד בשורות הנתבעת בשנים 03'-10'.

עפ"י הצהרתו, שימש בתקופה הרלבנטית איש מכירות בסניף ירושלים של הנתבעת, והוא היה מוכרן האריחים לתובעים. הוא אישר כי התובע התקשר אליו ביום הנחת הריצוף בטענה כי יש גוונים שונים באריחים שסופקו, ולכן ביקש לדעת מה לעשות במצב הנ"ל עוד בטרם שהרצף ממשיך בעבודתו. הוא שהיפנה את התובע לשירות הלקוחות של הנתבעת. לאחר שדיבר התובע עם נציג הנתבעת הודיעו, כי נמסר לו להמשיך לרצף. העד זכר כי פניית התובעים נעשתה בתחילת הריצוף, מספר ימים לאחר אספקת המוצר.
מנגד הסתמכה הנתבעת על עדות עד ההגנה מר חיון שהודה, כי נחשף לתיאור המקרה של התובעים רק לאחר כשנה מאז כניסתו לעבודה אצל הנתבעת בנוב' 05' ועל עדותה של הגב'
בקי סלע שלא קיימה את השיחה עם התובעים. העד חיון הודה, כי את הצהרתו הנחרצת בתצהירו, כי מעולם לא אושר לתובעים ע"י הנתבעת לרצף את האריחים, יש לסייג לאותה תקופה שבה היתה לו ידיעה על המקרה ואילו הגב' סלע הודתה כי לא שוחחה כלל עם התובעים.

ב"כ הנתבעת ביקש לזקוף לחובת התובעים את העדר זיכרון שמה של נציגת הנתבעת עימה שוחחו כביכול אולם מטבע הדברים הקושי של התובעים לנקוב בשמה עלה על זה של הנתבעת.

18.
אני נותנת אמון מלא בגרסת התובעים אותה מצאתי נתמכת בעדות מהימנה של כל עדי התביעה.

לפיכך אני קובעת כי נציגת הנתבעת יצרה מול התובעים מצג יוצר הסתמכות, שלולא הצגתו לא היו ממשיכים בעבודת הריצוף. משהתגלה הנזק במלוא היקפו לאחר הריצוף חלה האחריות לכך על הנתבעת.

אופן הריצוף – הקטנת הנזק

19.
ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובעים התעלמו מחובתם להקטנת הנזק עת שהרצף מטעמם לא פעל עפ"י התקן המטיל עליו את האחריות לבדוק כל אריח ואריח ובהעדר העדתו יש לזקוף את הדבר לחובתם. אין חולק כי התובע מסר לנתבעת את שמו של הרצף
מר עאבד שהיה עובד הקבלן שבנה את ביתם. לדבריו לא יכול היה להשיגו ולאחר שנתגלע ביניהם סכסוך בתום סיום העבודה.


אני קובעת שהתובעים עמדו בחובתם זו עת שהתריעו מיד בתחילת העבודה ועוד בשלבי בדיקת האריחים על אי ההתאמה ובטרם תחילת העבודה. שעה שהוכח כי התובעים סמכו על הוראת נציגת הנתבעת ממילא ניטל עוקצה של עדות הרצף מבחינתם, אולם ללא ספק היה על הנתבעת להעידו על מנת לשכנע כי האחריות לנזק רובצת עליו.


עוד אציין כי ההפניה לפסה"ד ת"א (ת"א) 58726/05 כהן נ' דנקן אינה יכולה לסייע משום שהקביעה אודות אחריות הרצף נדונה שם בהליכי הודעת צד ג' כנגדו, שנפקדו מהתיק שבפני
.

הנזק

20.
עפ"י קביעת המומחה קליין עלות החלפת כל האריחים מהסוג הנ"ל שרוצפו מסתכמת בסך של 250 למ"ר בתוספת 10% בגין פיקוח ומע"מ.

לטענת התובעים מסתכם הפיצוי הישיר בסך של 60,890 ₪ נכון ל-1/06 (גם בהתאם לחווה"ד מטעמם), ועל כך לא חלקה הנתבעת.

21.
התובעים מנו גם את נזקיהם העקיפים שכללו פיחות בערך הדירה בשיעור של 20,000 ₪, הוצאות הובלת תכולת הדירה בסך של 3,465 ₪, הוצאות אחסון תכולת הדירה במחסן, לחודש בסך של 2,100 ₪, הוצאות מגורים במלון בסך של 18,000 ₪, עגמת נפש, אבדן הנאה מהנכס, טרדה בסך של 3,000 ₪, שכ"ט מומחה כולל מע"מ בסך של 1,500 ₪, שכ"ט עו"ד כולל מע"מ עבור מכתב הדרישה בסך של 500 ₪.


לטענת ב"כ הנתבעת, לא עלה בידי התובעים להוכיח את רכיבי הנזק העקיפים ואלו טעונים הוכחה בהיות רובם בבחינת נזק ממוני.

אכן היה על התובעים להתכבד ולהדרש להצגת ראיות בעניין ירידת ערך הדירה, אם בכלל, הוצאות ההובלה והאחסון של תכולת הדירה ויושביה במידה ויאלצו לצאת ממנה. ממילא הואיל ומדובר על ריצוף של 170 מ"ר בלבד, יש לכך השפעה. ובעניין זה נאמר:

"כידוע, הלכה היא כי "בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הזנק". כן נקבע כי כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כך גם עניין הפיצוי ...אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא, וכי על התובע ליצור את התשתית העובדתית גם לצורך הוכחת עניין זה, ולא רק באשר למידת הנזק שנגרם לו. לשם עמידה בנטל הוכחה זה, ניתן, מקום בו שווי הפיצוי או ההשבה הנתבעים אינם ברורים מאליהם, להיעזר בחוות דעת מטעם מומחים שונים, כגון שמאים, מהנדסים וכיוצא באלה בהתאם לאופי התביעה, וכן להביאם לעדות בפני
בית המשפט."

(ראה ע"א 1242/04 ש. גמליאל חב' לבנין ופיתוח נ' ש. ארצי חב' להשקעות בע"מ (פורסם בנבו)(2006)( פסקה 22)


לעומת זאת, בהתחשב בהיקף הנזק המוכח אני סבורה כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין הנזק הלא ממוני לנוכח הטרדה הרבה שתהא כרוכה בהשבת המצב לקדמותו.

לסיום

22.
לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של
69,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אני פוסקת לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום,
ו' אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 2455/08 רענן כהן, גילה כהן נ' שיש אלוני בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/02/2012)