פסקי דין על אייל גור | פסקי דין על דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) | פסקי דין על סונול ישראל | פסקי דין על פז חברת נפט ואח' |

17852-10/09 תצ     04/03/2012




תצ 17852-10/09 אייל גור נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, סונול ישראל בע"מ, פז חברת נפט בע"מ ואח'










בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"צ 17852-10-09 גור נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ ואח'



04 מרץ 2012



בקשה מס'
15 – אישור הסדר פשרה


בפני

כבוד השופט א' קיסרי

מבקש



אייל גור



נגד

משיבות

1. דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ
2. סונול ישראל בע"מ
3. פז חברת נפט בע"מ
4. "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ





החלטה

המבקש הגיש בקשה לאשר כייצוגית תובענה נגד המשיבות ועתה הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה
שהושגה ביניהם.

סעיף 18(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו -2006 ("החוק") מורה שהסדר פשרה בעניין שהוגשה לגביו בקשה לאישור תובענה כייצוגית טעון אישור בית משפט
ומן הרישא של סעיף 18(ג) ניתן להבין שיש לבית המשפט סמכות לדחות על הסף בקשה לאישור הסדר פשרה.

עיינתי בהסדר המוצע והחלטתי לדחות את הבקשה לאשרו.


בבקשה לאישור שאותה הגיש המבקש בתיק זה ("הבקשה") נטען, בין היתר, כי המשיבות גובות חיוב ביתר בעת תדלוק במשאבות התדלוק בתחנות הדלק שלהן, כך שמיד לאחר העברת אמצעי התשלום ועוד בטרם יצא דלק ממשאבת התדלוק, מתחיל מונה הדלק לפעול ועימו מונה התשלום . עוד נטען כי בדרך זו נגבה באופן בלתי חוקי, ברוב התדלוקים במשאבות התדלוק של המשיבות, סכום של עשרות אגורות עד מספר שקלים בודדים ביתר, עבור דלק שלא סופק ולא נצרך.


בגין כל האמור לעיל, עתר המבקש, בין השאר, גם לסעד של השבת כל הסכומים שנגבו, לטענתו, ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; ולפצות את חברי הקבוצה.

סכום התובענה הייצוגית הוערך לפי גודלה המשוער של הקבוצה בסכום של כ- 21,879 מיליון ₪ בכל הנוגע למשיבה 1, בסכום של כ- 24,018 ₪ בכל הנוגע למשיבה 2 ; בסכום של כ- 36,044 מיליון ₪ בכל הנגע למשיבה 3; ובסכום של כ- 42,393 מיליון ₪ בכל הנוגע למשיבה 4. הסכום הכולל עמד איפה על
כ- 124 מליון ₪.

המשיבות לא הגישו תשובות לבקשה
ותחת זאת ניהלו במשך זמן ממושך משא ומתן שהניב את הצעת הסדר הפשרה שאישורו מתבקש עתה.

בגדר ההסדר מוצע כי המשיבות יתנו לציבור המתדלקים בתחנות הדלק שלהן הטבות בצורת בקבוקי מים מינרליים, בקבוקי משקה קל או ספלי קפה, שינתנו ללא תשלום, בסכום כולל של חמישה מליון ₪.


הנימוק העיקרי שבעטיו החלטתי לדחות את הבקשה הוא העדר כל יכולת לקבוע , אפילו לכאורה, שההסדר – אם יאושר מקיים את התנאי הקבוע
ברישא של 19(א) לחוק ואם אינו מתקיים, אין אפשרות לאשר הסדר פשרה
המוגש לבית המשפט בהליך של תובענה ייצוגית.
על תנאי זה נאמר כי "על פי סעיף 19(א) לחוק, שומה על בית המשפט לבחון, בבואו לאשר הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית, האם ההסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". הניסוח מקפל בחובו דרישה להעריך האם הסדר הפשרה משקף תוצאה ראויה ביחס לפיצוי ההוגן שהיה נפסק לחברי הקבוצה לו התובענה הייתה מגיעה לסיומה. ערך זה משקף את התוצאה שהייתה צפויה בסיום ההליך, בניכוי עלות ההתדיינות הצפויה מהשלב בו הופסקה"

(ת"צ (מרכז) 5731-08-07 יובל קיכל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פיסקה

16 (טרם פורסם, 31.7.11)).
אחד השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון

בעת שהוא מתבקש לאשר הסדר פשרה, ולדעתי לא פחות הערך שבהם, מפורט בסעיף 19(ג)(2)(א) היינו
"
הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה

"
. והנה, עיון בהסדר המוצע, ובנימוקי הבקשה
מלמד כי לא ניתן ללמוד מהם דבר וחצי דבר על הפיצוי שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו ומכאן שאין כל דרך לקבוע את הפער בין הסכום המוצע לבין מה שניתן היה לפסוק לטובת חברי הקבוצה.
הנתון של הסעד שניתן היה לקבלו הוא
פועל יוצא של מכפלת סיכוי ההצלחה בסכום התביעה הכולל –אם הייתה מאושרת כייצוגית – ועל מנת שבית המשפט יאשר הסדר פשרה המוגש לו, גם הערכת הסיכוי הוא פרט שיש להביא בגדר הבקשה כמתחייב מהוראת סעיף 19(ג)(2)(ה) לחוק. בעניין זה נטען שמבדיקה שנערכה על ידי מומחים בלתי תלויים הסתבר שמדובר בתופעה אקראית שהתרחשה במספר קטן של מקרים וכי הממצאים צפויים לעורר קושי בהגדרת הקבוצה ובהוכחת התקיימות התנאים הדרושים לשם אישור התביעה כייצוגית.

ייתכן שהדבר הוא אכן כך אלא שכאמור, המשיבות טרם השיבו לבקשה ואין בפני
כל תשתית עובדתית
או מסכת טענות המאפשרת להעריך את סיכויי הבקשה והתביעה ובהינתן העובדה שאין גם הערכה של המבקש בדבר הסעד שאותו היו חברי הקבוצה עשויים לקבל, נעדר מן הבקשה יסוד חיוני לאישורה.

נימוק נוסף לדחיית הבקשה הוא עניין מהותה של ההטבה.

ההטבה המוצעת היא מתן בקבוקי משקה וכוסות קפה לציבור המתדלקים בתחנות המשיבות (בכפוף לתנאים מסוימים שאזכורם אינו מתחייב מן הדיון הנוכחי). הטבה כזו איננה פיצוי ראוי לחברי הקבוצה וזאת גם אם מביאים בחשבון את הטענה, הנכונה כשלעצמה, בדבר הקשיים לזהות את חברי הקבוצה ולהעניק להם פיצוי. אם וככל שיש בסיס לתביעה, ולצורך החלטה זו אניח שכך הדבר, אזי המשמעות היא שחברי הקבוצה שילמו למשיבות סכומי יתר עבור דלק. במצב עניינים זה איני רואה הצדקה שבהעדר שיקולים כבדי משקל לכך, יהיה הפיצוי אחר מאשר כסף או דלק. אכן, ייתכנו קשיים מעשיים ביישום מתן הפיצוי ומסיבה זו נחקקה הוראת סעיף 20(ג) לחוק המאפשרת "
מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור".
על הוראה זו נאמר כי:


המחוקק הישראלי בחר כפי שמלמדת הוראת סעיף 20(ג) ל
חוק תובענות ייצוגיות
בגישה המאפשרת פסיקת פיצוי לטובת הקבוצה בכללותה וכן לטובת הציבור על-פי מנגנון פיצוי קולקטיבי וזאת גם באותם המקרים שבהם לא ניתן מסיבות שונות לפצות את חברי הקבוצה לפרטיה באופן אינדיבידואלי. בכך הביע המחוקק את דעתו כי התכליות הציבוריות שאותן נועד מוסד התובענה הייצוגית לשרת ושעליהן עמדנו בהרחבה לעיל אינן נופלות בחשיבותן מן התכליות הפרטיות ועל כן יש לחתור להגשמתן של תכליות ציבוריות אלה גם כאשר לא ניתן בשל קשיים כאלה ואחרים להוכיח את מצרף הנזקים האינדיבידואליים המדויק שנגרם לקבוצה ולקיים מתאם בין ציבור הניזוקים לציבור המפוצים. יחד עם זאת חשוב לציין כי על-פי המדרג הקבוע בסעיף 20 ל
חוק תובענות ייצוגיות
יש ליתן ככל הניתן עדיפות למנגנוני הפיצוי המקיימים מתאם כזה וגם בבואנו לפסוק פיצוי על-פי סעיף 20(ג) בהיעדר אפשרות לפסוק אותו על-פי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ראוי לנסות ככל שהדבר ניתן לעצב את מנגנון חלוקת הפיצוי הקולקטיבי באופן המקיים ולו זיקה מסוימת בין קבוצת המפוצים לקבוצת הניזוקים
(ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פיסקה 59 (טרם פורסם, 4.12.11)).

לדברים אלה צריך לדעתי להוסיף כי את המתאם שעליו עמד בית המשפט יש לשאוף ולהחיל גם לגבי טיבו של הפיצוי או ההשבה בהם יחויב הנתבע ומכאן שאם הבקשה מייחסת למשיבות גביית יתר עבור דלק שנמכר בתחנות תדלוק, צריכה להינתן עדיפות להסדר פשרה
המחייב את המשיבות בהשבה , על דרך של תשלום כסף, לחברי הקבוצה או- אם הדבר אינו מעשי- לציבור בכללותו או לחלק ממנו. ניתן לשער שהאפשרויות בעניין זה הן רבות ושונות ומטבע הדברים טרם הגיעה העת לדון בכך ולכן אותיר עניין זה לדיון בעת מצוא.

כאמור, הבקשה לאישור הסדר הפשרה המוצע נדחית.

המשיבות יגישו תשובות לבקשה
והמשיב יגיש תשובה לתשובות בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010.


ניתנה היום,
י'
אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.













תצ בית משפט מחוזי 17852-10/09 אייל גור נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, סונול ישראל בע"מ, פז חברת נפט בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 04/03/2012)