פסקי דין על שי גרוסי | פסקי דין על עירית ירושלים | פסקי דין על משרד החינוך- מדינת ישראל | פסקי דין על בית הספר זלמן ארן |

21322-09/11 עא     07/03/2012




עא 21322-09/11 שי גרוסי נ' עירית ירושלים, משרד החינוך- מדינת ישראל, בית הספר זלמן ארן








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 21322-09-11


07 מרץ 2012


לפני כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ


כבוד השופט אריה רומנוב


כבוד השופט משה בר-עם




בעניין:
שי גרוסי
ע"י ב"כ עו"ד עמוס גבעון





המערער

נ ג ד



1.
עירית ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד טל שיינפלד

2. משרד החינוך- מדינת ישראל
3. בית הספר זלמן ארן
ע"י ב"כ עו"ד יעקב עוזיאל




המשיבים


פסק דין


1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר) מיום 16.6.11, על פיו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לפי הנטען, ביום 4.11.02, בעקבות נפילתו במהלך שיעור התעמלות, בעת שהיה תלמיד כיתה ו'.

2.
לטענת המערער, במהלך השיעור, נדרש לקפוץ לגובה של 1.5 מ'. בעת שניסה לעשות כן, נפל על ראשו ואיבד את הכרתו. המערער פונה לבית החולים שם אובחן, לפי הנטען, שבר בגולגולת. מאז הוא סובל מכאבי ראש וסחרחורות. המערער הוסיף וטען כי המשיבים חבים בנזקיו בשל התרשלותם, וכן מתוקף היותם מחזיקי המקום, ובעלי סמכויות הפיקוח והאכיפה בכל המתייחס לבטיחות התלמידים. עוד נטען לנזק ראייתי מהותי שנגרם למערער בשל כך שבית הספר לא דיווח על התאונה כראוי ובמועד למשיבים 1-2, ולא נערכה חקירה ובדיקה של התאונה.

3.
בכל המתייחס לנזק, נסמך המערער על חוות דעתו של ד"ר י' היילבורן, מומחה לנוירוכירורגיה, אשר קבע כי למערער נותרה, בעקבות התאונה, נכות בשיעור 15% לצמיתות. מומחה מטעם ההגנה, פרופ' נ' בורנשטיין, סבר כי לא נותרה למערער כל נכות בעקבות התאונה. בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו, את פרופ' נ' גדות, אשר קבע כי לא נותרה למערער כל נכות בעקבות התאונה.

4.
בית משפט השלום, ב

פסק דין
מפורט ומקיף, דחה את התביעה. באשר לסוגיית האחריות, ולאחר שניתח באריכות את העדויות שבאו לפניו, קבע בית המשפט, כי אין להטיל על המשיבים אחריות לפגיעתו של המערער. בית המשפט קבע, כי המערער נתבקש לקפוץ לגובה שאינו עולה על 1.25 מ'. עוד קבע כי המערער נפל מחמת קפיצה מוקדמת, במקום בו לא מונחים מזרונים לריכוך הנפילה, שכן אלה לא יאפשרו את הריצה הנדרשת עובר לקפיצה. לפיכך, הוסיף וקבע, כי אין רלבנטיות של ממש לגובה הרף ולהיקף המזרונים המצויים מעברו האחר של הרף. בית המשפט קבע עוד כי המורה עמדה בסמוך, כי לא נמצא פסול בפעולותיה, וכי נפילה היא סיכון טבעי הכרוך בפעילות ספורטיבית. בית המשפט הוסיף וקבע כי אחריות המשיבה 1, עירית ירושלים
, מסתכמת במתן תקציב לרכישת ציוד והעסקת אב הבית, וכי לא הוכח כי נפל פגם במעשיה. באשר לטענת המערער לנזק ראייתי, קבע בית המשפט כי הגם שלא הובאה כל ראיה כי דו"ח התאונה שנערך ע"י בית הספר, אכן נשלח למשרד החינוך, לא נגרם מכך כל נזק למערער. הדו"ח אכן נערך, ואף שלא כל חלקיו מולאו, יש בו כדי להניח תשתית מספקת באשר לאירוע. לסיכום קבע בית המשפט, כי המערער נפל נפילה טבעית, מסוג הנפילות שיכולות להתרחש בשיעור התעמלות, וכי לא הוכחה כל רשלנות, או אי נקיטת אמצעי זהירות שהיה בו כדי למנוע את הנפילה. באשר לנזק, אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעמו. בית המשפט קבע, כי חרף חקירה ממושכת בה הועמד המומחה, הייתה עדותו "עקבית, סדורה וברורה", וכי חוות דעתו לא נתערערה. כפועל יוצא הוסיף וקבע, כי לא נותרה למערער נכות בעקבות התאונה. בית המשפט ציין כי אמנם למערער קשיים מסוימים, אך אלה אינם נובעים מן התאונה. לסיום ציין בית המשפט, כי אופן התנהלות המערער אינה מאפשרת הימנעות מהטלת הוצאות משפט על המערער, אף כי מצא לפוסקם על הצד המתון. לפיכך, חייב את המערער לשאת בעלות חוות דעת המשיבים וחלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, וכן הטיל על המערער לשלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪, ולמשיבים 2-3
שכ"ט עו"ד בסך 4,640 ₪.

5.
המערער משיג על פסק דינו של בית משפט קמא על כל רכיביו. המערער טוען כי בית המשפט שגה בקביעת עובדות האירוע, ובמסקנות שיש להסיק מתוכן. המערער טוען כי הוכחה התרשלות המשיבים וכן הוכח נזק ראייתי מהותי שנגרם למערער, שדי בו כדי להביא לקבלת תביעתו. עוד הוא משיג על הוצאות המשפט בהן חויב.

6.
לאחר ששקלנו את טענות המערער, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער משיג על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר הושתתו על ממצאי מהימנות שקבע. בעניין זה נפסק פעמים רבות כי "לערכאה הדיונית יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור כמי שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות. על כן התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות יש לה מקום בנסיבות מיוחדות בלבד בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר" (ע"א 9070/04
חסן נ' חסן
, ניתן ביום 11.3.07, ע"א 3601/96
בראשי נ' עיזבון בראשי ז"ל,
פ"ד נב(2) 582). בענייננו, לא נתקיימו נסיבות מיוחדות כאלה. בית משפט קמא בדק את הראיות ביסודיות ולעומקן, וקבע את ממצאיו על יסוד עדות המורה לחינוך גופני, אותה מצא סדורה ומהימנה, ואשר אותה העדיף על פני עדות המערער (ס' 50 לפסק הדין). נוכח קביעתו כי המערער נפל מחמת קפיצה מוקדמת, בצד האחד של הרף, הוסיף וקבע, בצדק, כי אין רלבנטיות של ממש לגובה הרף, עובי או היקף המזרונים שהונחו מצידו האחר, אף כי גם בעניינים אלה לא מצא כל התרשלות. באשר לטענות המערער לנזק ראייתי, המערער לא הראה כיצד היה במשלוח דו"ח התאונה, שהוצג בפני
בית משפט קמא, כדי לשנות מן התוצאה. בפני
בית המשפט עמדו ראיות ישירות באשר לאופן התרחשות התאונה, ובית המשפט ביכר, כאמור, את גרסתה של המורה לחינוך גופני. ממילא, גם לו הועבר נטל השכנוע מכתפי המערער לכתפי המשיבים, עמדו המשיבים בנטל.

7.
גם באשר לשיעור הנזק, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, אשר העדיף לבסס ממצאיו על חוות דעת של מומחה מטעמו, שקבע כי לא נותרה למערער כל נכות. בחירה זו מצויה במסגרת שיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בה (ע"א 916/05
כדר נ' הרישנו
, בע' 29, ניתן ביום 28.11.07). קל וחומר, כאשר מסקנות המומחה מתיישבות עם עדויות מחנכו של המערער ומנהלת בית הספר, ועם התיעוד שהוצג בפני
בית המשפט.

8.
ולסיום, אין להתערב גם בשיעור הוצאות המשפט שהוטלו על המערער, שנוכח היקפו של ההליך, אכן נפסקו על הצד הנמוך. כך במיוחד בעניינה של המשיבה 1 אשר נגררה להליך ללא בסיס עובדתי ממשי.

הערעור נדחה, אפוא.

המערער ישלם למשיבות 1 ו-2 את הוצאות הערעור בסך 3,000 ₪ לכל אחת.
מזכירות בית המשפט תעביר למשיבות 1 ו-2 את ההוצאות שנפסקו, מתוך העירבון שהופקד. יתרת העירבון תוחזר למערער, באמצעות בא כוחו.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
י"ג
אדר תשע"ב, 07 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.






גילה כנפי שטייניץ, שופטת


אריה רומנוב
, שופט

משה בר-עם
, שופט







עא בית משפט מחוזי 21322-09/11 שי גרוסי נ' עירית ירושלים, משרד החינוך- מדינת ישראל, בית הספר זלמן ארן (פורסם ב-ֽ 07/03/2012)