פסקי דין על יונה יהב | פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על יעקב בורובסקי

23970-07/11 א     09/03/2012




א 23970-07/11 יונה יהב, עיריית חיפה נ' יעקב בורובסקי








בית משפט השלום בחיפה


13/03/2012

ת"א 23970-07-11 בורובסקי נ' יהב

תיק חיצוני
:





בפני

כב' השופט
רמזי חדיד


המבקשים

1.

יונה יהב
/ הנתבע
2. עיריית חיפה


נגד

המשיב/התובע
יעקב בורובסקי



החלטה


1.
להלן החלטתי בבקשת הנתבע ועיריית חיפה
לקביעת חסינותו של האחרון ולדחיית התביעה נגדו בהתאם לסעיף 7ג' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

2.
התובע הוא ניצב בדימוס ובין היתר הוא היה מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל. כיום נמנה התובע על חברי מועצת העיר חיפה והוא עומד בראש סיעת "מהפך בחיפה" הנמנית על האופוזיציה לראש העיר.


הנתבע הינו ראש העיר חיפה.

3.
ביום 2.11.10 וביום 5.4.11 התקיימו ישיבות של מועצת העיר חיפה בניהולו של הנתבע ובהשתתפות התובע, חברי מועצה נוספים ואחרים. במהלך אותן ישיבות היה דין ודברים בין הצדדים בעלי הדין המתועדים בפרוטוקולים, ולטענת התובע דברי הנתבע כלפיו מהווים פרסום של לשון הרע. להלן ההתבטאויות עליהן מלין התובע:

א.
בפרוטוקול הישיבה מיום 2.11.10 התייחס הנתבע לפרשה הידועה בשם "השוטרים הנוקמים" אשר שירתו בתחנת המשטרה בנהריה, נידונו והורשעו במעשים פליליים כנגד גורמים עבריינים. להלן ציטוט הדברים:


"עו"ד יעקב בורובסקי
:
אתה מושך אותי בלשון, כבר הרבה זמן עומד לי על הראש לספר לך על המנהל
האולטימטיבי. בכל המקומות הסכנה הכי גדולה במנהלים זה המנהל הטיפש והחרוץ, אל תיתן לי להשלים את המשפט. לא היתה פה, לא היה דיון, זה היה מעניין? מזלם של תושבי חיפה שהיה לנו ראש עיר חרוץ, עכשיו
מר יונה יהב
, ראש העיר:
זה גם אמרת כשהיית ניצב פיקוד הצפון לגבי האנשים שעכשיו יושבים בכלא בגללך?

עו"ד יעקב בורובסקי
:

או.קיי. יכול להיות.

מר יונה יהב
, ראש העיר:
ראינו בבית המשפט מה נאמר לגבי התפקוד שלך, אז אל תיכנס לזה כי יש הרבה מה להגיד".

ב.
בישיבה מיום 5.4.11 התייחס הנתבע בשנית לפרשת "השוטרים הנוקמים" כמצוטט להלן:


''עו''ד יעקב בורובסקי
:

לקחת את העיר הזאת ואתה הורס כל חלקה טובה.

מר יונה יהב
, ראש העיר:

אדוני, לא אני הייתי מפקד המחוז הצפוני וארבעה שוטרים יושבים שנה...

עו''ד יעקב בורובסקי
:

כל חלקה טובה.

מר יונה יהב
, ראש העיר:
שאתה
פיקדת עליהם כי הזנחת אותם, כי דאגת שהעולם התחתון יפגע בילדים שלהם, זה המפקד, זה אתה, אבל תעזוב, מי שיש לו צהוב במכנסיים שישתוק לפחות".

כאמור, התובע טוען כי דברי הנתבע כמצוטט לעיל מהווים הוצאת לשון הרע והוא מבקש לחייבו בתשלום פיצוי בסך של 200,000 ש"ח.

4.
לטענת הנתבע ועיריית חיפה
בתמצית, התבטאויות הנתבע נשוא התביעה היו במהלך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור ולפיכך, בהתאם לסעיף 7א' לפקודת הנזיקין מוקנית לו חסינות מפני תביעה אישית נגדו. אי-לכך, יש להורות על דחיית התביעה נגד הנתבע וצירוף עיריית חיפה
כנתבעת במקומו.


עיריית חיפה
הוסיפה וטענה כי לנתבע מוקנית סמכות מהותית, ולא רק סמכות דיונית הקבועה בסעיף 7א' לפקודת הנזיקין, וכי הוא נהנה מההגנות הקבועות בסעיפים 13(9) ו-15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

5.
מנגד, התובע מבקש לדחות את הבקשה על הסף בנימוק כי התבטאויות הנתבע נשוא התביעה לא היו לצורך ובמהלך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור. לחילופין, התובע טוען כי אין לקבוע את חסינותו של הנתבע ביחס להתבטאויות הנ''ל הואיל והן מהוות מעשה שנעשה ביודעין ומתוך כוונה לגרום לו נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו, ולפיכך הן נופלות לחריג הקבוע בס"ק 7 א'(א) סיפא
לפקודת הנזיקין.

6.
שקלתי מכלול טענות הצדדים בבקשה ונחה דעתי כי הדין עם הנתבע והעירייה. להלן אנמק.

7.
ביום 25.7.05 התקבל בכנסת תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין שעניינו חסינות עובדי ציבור והוא נכנס לתוקף ביום 10.2.06. התיקון בא בעקבות שימוש תדיר בתביעות נזיקין או באיום בהגשתן נגד עובדי ציבור בקשר לפעולות והחלטות אשר עשו במסגרת מילוי תפקידם הציבורי, דבר העלול היה להרתיע אותם או הבאים אחריהם בתפקיד מפני מילוי תפקידם כדין. באמצעות התיקון הנ''ל ביקש המחוקק להגן על שיקול דעתם של עובדי ציבור לבל יהיו מוטרדים חדשות לבקרים מתביעות המוגשות נגדם באופן אישי בקשר לפעולות אשר עשו במסגרת קיום תפקידם הציבורי (ר' בג''ץ 669/86 רובין נ. ברנר פ''ד מא(1) 73 וכן דברי ההסבר להצעת החוק, שם עמ' 134).
כמו כן, הקניית חסינות לעובדי ציבור מבטא את העיקרון כי הרשות, ולא עובד הרשות, הוא הצד הנכון והמתאים בתביעות נזיקין שכן עובד הציבור פועל במסגרת תפקידו ולמען מטרות הרשות, היא המעביד שלו, ולפיכך קשה להלום מצב שבו תוטל אחריות אישית על עובד הפועל בתום לב במהלך עבודתו למען קידום מטרות המעביד (ר' ישראל גלעד, ''האחריות בנזיקין של רשויות ציבור ועובדי ציבור (חלק שני)'' משפט וממשל ג' 55, 94).

8.

הדין המהותי ביחס לחסינות עובדי ציבור נקבע בסעיף 7א'(א) לפקודת הנזיקין, ולפיו:


"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות לנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

לעניין הוראת הדין לעיל, יובהרו שלושה עניינים, כלהלן:

א.
סעיף 7 לפקודת הנזיקין קובע הגדרות אלה ביחס לחסינות עובדי ציבור:

''עובד ציבור – עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין''
''רשות ציבורית – רשות מקומית, וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת''.

מההגדרות הנ''ל עולה כי הדין המהותי ביחס לחסינות עובדי ציבור אינו מבחין בין עובד מדינה לבין עובד רשות מקומית אלא מחיל אותו דין ביחס לשניהם.

ב.
החסינות המוקנית לעובדי ציבור הינה חסינות דיונית ולא מהותית. הדבר בא לידי ביטוי הן במילים ''לא תוגש תובענה'' שבס''ק 7א'(א) כמצוטט לעיל והן בהוראת ס''ק 7א'(ב), ולפיה, הקניית חסינות לעובד ציבור אינה גורעת מאחריות המדינה או הרשות הציבורית אשר ניתן לתבוע אותם תחת הגשת תביעה אישית נגד עובד הציבור (ר' בר''ע 660/08 (מחוזי - י-ם) שמואל הולנדר נ. משעול, (פורסם בנבו), פסקה 9 ואילך (להלן: ''פס''ד הולנדר'')).

ג.
ברישא של הסעיף נקבע הכלל ובסיפא שבו נקבע החריג לכלל. בהתאם לרישא מוקנית חסינות לעובדי ציבור על ''מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין'', משמע על כל עוולה בנזיקין ללא יוצא מהכלל. יצוין כי ''מעשה'' בהתאם להגדרה שבסעיף 7 לפקודה הינו לרבות מחדל. מאידך, בסיפא של הסעיף נקבע החריג, ולפיו, החסינות לא תחול מקום שהמעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או תוך שוויון נפש לתוצאות המעשה.



9.
אף שהדין המהותי זהה ביחס לכלל עובדי הציבור, עובדי מדינה ועובדי רשות ציבורית, הרי הליך הקניית החסינות מפני תביעה אישית לכל אחת מקבוצות אלה, שונה בתכלית.


בסעיף 7ב' לפקודת הנזיקין נקבע לעניין אופן הקניית חסינות לעובדי מדינה,
כדלקמן:

"א.
הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א' לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
ב.
ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן א', כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.
ג.
על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)''.

מהוראות הדין לעיל עולה כי עם הגשת תביעה נגד עובד מדינה, רשאית המדינה לטעון לקיומה של חסינות העובד וזאת באמצעות ''הודעה'' המוגשת לבית המשפט בדבר קיומה של החסינות. עם הגשת ההודעה הנ''ל תצורף המדינה כנתבעת לתביעה ולבקשתה התביעה נגד העובד תידחה. על אף זאת, התובע רשאי לעתור לבית המשפט בבקשה לקבוע כי לא מתקיימים התנאים להכרה בחסינות עובד המדינה. בבתי משפט השלום והמחוזי אשר דנו בבקשות התובע לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות (העניין טרם הוכרע בבית משפט העליון), נקבע לרוב כי הדיון יהיה על פי כללי המשפט המנהלי. במסגרת הנ''ל על בית המשפט להימנע מלבחון באופן עובדתי באם התקיימו תנאי החסינות אם לאו אלא לבדוק באם תעודת ההכרה התקבלה לאחר שנעשו כל הבדיקות והבירורים הנדרשים, האם הובא כל החומר הרלוונטי ובאם הופעלו שיקולים זרים (ר'
בר"ע (מחוזי ת"א) 1934/07
מדינת ישראל נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ
, ע''א (מחוזי - ת''א) עו''ד שטוב נ. הרב בן דהן (להלן: ''פס',ד שטוב''),

פסק דין
הולנדר לעיל בש"א (שלום ת"א) שטוב נ' מנהל בתי דין הרבניים,

בש"א (שלום ראשל"צ) 1792/07
לוי נ' זיילר,
בש"א (שלום ראשל"צ) 5319/07
מינסטר נ' משטרת ישראל, פורסמו בנבו).

10.
מאידך, כאשר מדובר בקביעת חסינות עובד ציבור, להבדיל מעובד מדינה, נקבעו הוראות שונות בסעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, בזו הלשון:


תובענ

''
(א)
הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.



(ב)
קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.


(ג)
בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר''.

הנה אם כן, כאשר הנתבע הינו עובד ציבור, הרשות אינה ''מודיעה'' לבית המשפט על חסינותו, אלא היא או העובד רשאים להגיש לבית המשפט בקשה כי יכריע באם מתקיימים תנאי החסינות, אם לאו. נשאלת אפוא השאלה, האם ההכרעה בבקשה כזו תהיה על פי מבחני המשפט המנהלי, כמקובל בבחינת הודעת חסינות של עובד מדינה, או שמא לאחר בחינה עובדתית של קיום תנאי החסינות.

11.
השאלה לעיל נדונה לא אחת בבתי משפט השלום והמחוזי (אך טרם הוכרעה בבית משפט העליון) וקיימת בה מחלוקת פוסקים. חלק מבתי המשפט צידדו בגישה ולפיה יש לדון בבקשת החסינות של עובד רשות ציבורית על פי כללי המשפט המינהלי, וזאת בדומה לבחינת
הודעת המדינה על חסינות עובדיה (לפסיקה התומכת בגישה זו ר'
בש"א (שלום ת"א) 169133/08
עמותת תל גיבורים- אגודה לזכויות אדם נ' בלסנהיים,
בש"א (שלום ראשל"צ) 1125/07
הפנר נ' קמחי, פורסמו בנבו).
מנגד, בתי משפט אחרים קבעו כי יש לבחון באופן עובדתי באם מתקיימים תנאי חסינות עובד ציבור, אם לאו (לפסיקה התומכת בעמדה זו ר'
ת"א (שלום ת"א) 49650/08
מועצה מקומית קרני שומרון נ' גולן,
ת"א (שלום חיפה) 4831/08
אלחדף נ' פרץ,
(פורסמו בנבו)
.



בפסק הדין שניתן ב- ע''א (מחוזי – ת''א) 8712-11-10 עו''ד פנחס כהן נ. עיריית שדרות
( פורסם בנבו)(להלן: ''פס''ד כהן'''),
אימץ בית המשפט את הגישה השנייה, ולפיה יש לבחון קיום תנאי החסינות ביחס לעובדי רשות ציבורית באופן עובדתי, ובכל הכבוד, אני מצטרף לאותה עמדה בנדון. העובדה כי המחוקק קבע מנגנון שונה להכרה בחסינות עובד מדינה – מתן הודעת חסינות – לעומת חסינות עובד רשות ציבורית – הגשת בקשה לבית המשפט על מנת לקבוע קיום תנאי החסינות – מחייבת דיון בשני אלה באופן שונה. לו סבר המחוקק כי לצורך ההכרה בחסינות עובד ציבור – עובד מדינה ועובד רשות ציבורית כאחת – יש לנקוט באותה דרך, הוא היה קובע הוראת חוק זהה ביחס לשניהם.

ביטוי לגישה זו נמצא בדברי ההסבר להצעת החוק ביחס לקביעת חסינותם של עובדי מדינה לעומת עובדי רשות ציבורית. באשר להליך קביעת חסינות עובדי מדינה, נאמר כדלקמן:

"מוצע כי החלטת המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה או שלא לאמצו, תהיה כפופה לביקורת הערכאה הדנה בתובענה במסגרת של הליך מקדמי ולא לביקורת בג"ץ, כדי למנוע כפל דיון בשתי ערכאות באותה שאלה. ומכיוון שהשאלות שיידונו במסגרת התובענה ואופי הביקורת בהליך זה, אף שהוא מתנהל במסגרת תביעה נזיקית, יהיה מנהלי במהותו, כמתחייב מהעובדה שמדובר בביקורת על החלטה של המדינה; נטל ההוכחה בעניין כגון זה יוטל על הטוען נגד החלטת המדינה
...'' (שם בעמ' 137 להצעת החוק).

מנגד, ביחס להליך קביעת חסינות עובדי רשות ציבורית, נקבע כדלקמן:

"מוצע לקבוע כי אם הוגשה תובענה נגד הרשות הציבורית, ואחד הצדדים לתובענה או הרשות הציבורית טען כי מעשה העובד נעשה תוך כדי מילוי תפקידו, יקיים בית המשפט הדן בתביעה הליך מקדמי כדי להחליט אם מעשה עובד הרשות הציבורית נעשה תוך כדי מילוי תפקידו ברשות הציבורית. קבע בית המשפט כי אכן מעשה עובד הרשות הציבורית נעשה תוך כדי מילוי תפקידו, תידחה התביעה נגד עובד הרשות הציבורית, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד הרשות הציבורית מכח אחריותה השילוחית למעשהו של העובד; אם, לעומת זאת, קבע בית המשפט בהליך המקדמי, כי עובד הרשות הציבורית עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו, תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית"
(שם, עמ' 138-139).


הנה אם כן, כאשר עסקינן בקביעת חסינותו של עובד רשות ציבורית, בית המשפט, ולא עובד הרשות הציבורית, הוא זה שצריך להכריע במסגרת תפקידו השיפוטי באם מתקיימים תנאי החסינות של העובד-הנתבע, אם לאו.

חיזוק לאותה מסקנה נמצא בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס''ו – 2006, בהם נקבע מנגנון שונה בקביעת חסינות עובד מדינה לעומת קביעת חסינות עובד רשות ציבורית. לעניין קביעת חסינות עובד מדינה, נקבע בתקנה 4 כדלקמן:


במעשה

''המדינה תמסור הודעה לבית המשפט, לגבי עובד ציבור שהוא עובד מדינה, כי היא מכירה בכך שמעשה העובד נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, כאמור בסעיף 7ב(א) לפקודה (להלן – הודעת הכרה), אם התקיימו כל אלה:…''.

מנגד, ביחס לחסינות עובדי רשות ציבורית נקבע בתקנות 8-9 כי בית המשפט הוא זה אשר יקבע באם התקיימו תנאי החסינות בהתאם לסעיף 7א' לפקודת הנזיקין וכי הבקשה תוגש לאחר אישורו של היועץ המשפטי של הרשות.

מן הכללל אל הפרט.

12.
כאמור, הנתבע מכהן כראש העיר חיפה ואין מחלוקת כי הוא עובד ציבור, וליתר דיוק עובד רשות ציבורית, כמשמעותם בסעיף 7 לפקודת הנזיקין. אין גם חולק כי התבטאויות הנתבע נשוא התביעה נאמרו במהלך ישיבת מועצת העיר חיפה. במסגרת תפקידו כראש העיר הנתבע משמש כיושב ראש ישיבת המועצה והוא מנהל את הישיבה. לעניין זה נקבע בסעיף 31(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) כדלקמן ''ראש עיריה...יהיה היושב ראש בישיבות המועצה וינהל את הישיבות''. הנה אם כן, בהתחשב במסגרת בה נאמרו הדברים נשוא התביעה, אין ספק כי ביחס להתבע הם היו ''תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור'' וזאת על פי הוראת סעיף 7א'(א) לפקודת הנזיקין.

13.
בתגובתו לבקשה טען התובע כי דברי הנתבע נשוא התביעה לא היו ''לצורך'' מילוי תפקידו כראש העיר ומטעם זה אין לראות בהם כמעשה שנעשה תוך כדי מילוי תפקידו.


עמדת התובע לעיל אינה משכנעת בעיניי שכן היא מערבת מין באינו שבמינו. לעניין זה אין אלא לחזור ללשון ס''ק 7א'(א) לפקודת הנזיקין, לפיו, החסינות מוקנית לעובד ציבור ''על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור''. המבחן הקובע איפוא הוא האם המעשה נעשה תוך כדי/במסגרת מילוי תפקיד שלטוני ולא באם המעשה היה נחוץ לצורך מילוי אותו תפקיד. לו התכוון המחוקק למבחן אליו חותר התובע הוא היה משתמש בנוסח אחר, כגון ''תוך כדי ולצורך מילוי תפקידו'' או ''תוך כדי ולמען מילוי תפקידו'' וכדו'. ודוק, באם תתקבל גישת התובע בנדון, משמעות הדבר תהיה כי על בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו בבקשות מסוג דא את דברי ראש הרשות המקומית שנאמרו במהלך ישיבות מועצת העיר ולבחון באם הם היו נחוצים לצורך מילוי תפקידו השלטוני, אם לאו. תוצאה זו אינה הגיונית ואינה סבירה והיא אף חותרת תחת מוסד החסינות אשר נקבע בחוק ומסכלת במידה רבה את מטרת המחוקק, לשחרר את עובדי הציבור ממורא תביעות אישיות ביחס למעשים אשר עשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני.


תימוכין לגישה לעיל מצאתי בפס''ד כהן לעיל, ולפיו, במסגרת קביעת חסינות עובד רשות ציבורית על בית המשפט ''ראשית ... לבחון בהיבט הטכני העובדתי, האם המעשה בגינו מוגשת תובענה כנגד עובד ציבור נעשה 'תוך כדי מילוי תפקידו''' (שם, סע' 10 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).


לאור האמור לעיל, אני קובע כי התבטאויות הנתבע נשוא התביעה היו תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, ולפיכך, ככלל הוא נהנה מחסינות מפני התביעה ביחס אליהן.

14.
נשאלת כעת השאלה, האם יש להחיל במקרה דנן את החריג שבס''ק 7א'(א) סיפא לפקודת הנזיקין, לקבוע כי המעשה נשוא התביעה ''נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור'' ובהתאם לכך לשלול את חסינותו של הנתבע.


על התובע הטוען לקיום החריג לעיל חובת ההוכחה. יתירה מכך, לא אחת נקבע כי עצם הגשת תצהיר מטעם התובע בו נטען לקיום החריג, אין בו משום עמידה בנטל ההוכחה הנדרש (ר' בש''א (שלום – ת''א) 171502/06 שטנגר נ. יהודה, פס''ד שטוב לעיל וכן ת''א 1596/06 (שלום – רחובות) פסטרנק נ. עודה, פורסם בנבו).


במקרה דנן טען התובע בתגובתו ארוכות לקיום החריג השולל, כביכול, את חסינות הנתבע, אולם, הוא אף לא טרח להגיש תצהיר תמיכה לטיעוניו שהינם עובדתיים במהותם. בנסיבות העניין, וגם משלא ביקשה התובע זאת, לא מצאתי לקיים דיון בבקשה לצורך חקירת ''מצהירים'' שממילא אינם בנמצא.

לאור האמור לעיל, התובע כשל בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליו ומטעם זה יש לדחות את טענתו לקיום החריג הקבוע בס''ק 7א'(א) לפקודת הנזיקין.

15.
לסיכום, הבקשה המתקבלת ולפיכך אני קובע כי הנתבע נהנה מהחסינות המוענקת לעובד ציבור בהתאם לסעיף 7א' לפקודת הנזיקין. בנסיבות העניין, הבקשה נגד הנתבע נדחית ואני מורה על צירוף עיריית חיפה
כנתבעת במקומו.


לא בלי היסוס, אני נמנע מהטלת הוצאות משפט על התובע וכל צד יישא בהוצאותיו.




...........





ניתנה היום, טז'
אדר תשע"ב, 09 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 23970-07/11 יונה יהב, עיריית חיפה נ' יעקב בורובסקי (פורסם ב-ֽ 09/03/2012)