פסקי דין על דוד טל

45931-03/11 פ     05/03/2012




פ 45931-03/11 מדינת ישראל נ' דוד טל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



5 מרץ 2012

ת"פ 45931-03-11 מדינת ישראל
נ' טל


לפני
כבוד השופטת
מיכל ברק נבו

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
דוד טל


ב"כ המאשימה: עו"ד אירית אסולין
ב"כ הנאשם: עו"ד תמיר סולומון
הנאשם התייצב

פסק דין


הרקע

1.
הנאשם שלפני הודה ביום 3.10.11 בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, לפיו ביום 2.10.10 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, הכה את אשתו, גב' יפה טל (
המתלוננת
), במכת אגרוף בפני
ה בצד שמאל. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת נפיחות ואדמומיות בצד שמאל של פניה. בחודש אוקטובר 2009 איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה "אם לא תלכי שישי שבת לאמא שלך אני אפגע בך". בהתאם, הודה הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לבת זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977
(להלן -
החוק
) וכן בביצוע עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

הצדדים הסכימו כי בטרם הרשעה ישלח הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן, בין היתר לצורך בחינת אפשרות של המנעות מהרשעה.

תסקיר שירות המבחן
2.
הנאשם יליד 1960 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 12 - 25, מתגורר עם משפחתו בחולון. לנאשם 12 אחים, אביו נפטר לפני כשלוש שנים ואמו נפטרה השנה. לאחר מות אביו התקרב לדת והחל לנהל אורח חיים מסורתי. המתלוננת עובדת בתפקיד בכיר בחברה ציבורית, והשניים נשואים משנת 1985.
כזכור, כתב האישום תוקן ולנסיבות מקרה התקיפה המופיע בכתב האישום המתוקן אין התייחסות ספציפית בתסקיר. נאמר כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה בפני
קצינת המבחן, שנתפסה ככנה בעיניה. קצינת המבחן התרשמה מאדם הזקוק לטיפול בבעיית אלימות ובשליטה בכעסיו במצבי משבר ולחץ. הנאשם הסכים להשתתף בקבוצה טיפולית ומתאריך 19.2.12 אמור היה להתחיל את התהליך הטיפולי בתחום האלימות הזוגית (התסקיר ניתן טרם מועד ההתחלה).

בשיחה שהתקיימה עם המתלוננת, היא ציינה שהקשר בינה ובין הנאשם לאורך 26 שנות נישואיהם היה קשר חיובי ומשמעותי עבורה. היא תיארה באופן חיובי את תפקיד הנאשם כאב המשפחה, ושללה קיומה של אלימות מצידו כלפיה, מילולית או פיזית, לאורך השנים, אך ציינה את ההתדרדרות בקשר ב-3 השנים האחרונות. המתלוננת ציינה כי אינה חוששת מפני הנאשם, היא מתגוררת עמו בביתם המשותף, והוא לא ניסה לפגוע בה מאז.

להערכת קצינת המבחן, הנאשם מתפקד בדרך כלל בצורה תקינה ונורמטיבית, אינו אדם אלים בצורה אובססיבית, מודע לכך שהתנהג בצורה תוקפנית, כשחש שהוא מתוסכל ודחוי ויש לו מוטיבציה להשתלב בטיפול הולם ולהפיק ממנו תועלת.

כיום עובד הנאשם כמנכ"ל חברה בתחום ייעוץ ותחזוקה במחשוב. קצינת המבחן ציינה כי בשל העובדה שמדובר בעבירה ראשונה, התרשמותה מתפקוד תקין במסגרות השונות בחייו, ללא דפוסי התנהגות בעיתיים, לאור עבודתו כבעל עסק המתבסס על קשרים עם משרדי ממשלה והצהרותיו התקופתיות לגבי תעודת יושר והאפשרות הקונקרטית לפגיעה בפרנסתו, היא ממליצה לשקול את אי הרשעתו ולהעמידו במבחן לתקופה של שנה.

טיעוני המאשימה לעונש
3.
עמדת המאשימה היא כי יש לעמוד על הרשעת הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר על תנאי והתחייבות. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת נפיחות ואדמומיות בפני
ה. כמדיניות, התביעה עותרת במקרים מסוג זה למאסר, שכן אין להקל ראש בעבירות אלימות ואיומים, ככלל, וכלפי בן זוג - בפרט, ויש ליתן ענישה משמעותית, הרתעתית.
בהתייחס להמלצת שירות המבחן, המאשימה טוענת כי במקרה דנן לא קיימות נסיבות חריגות או יוצאות דופן, המצדיקות סיום ההליך ללא הרשעה, ובמכלול השיקולים יש מקום להרשיע את הנאשם בדין כדי להרתיעו ולהציב לו גבולות. מצבו של הנאשם בכל הנוגע למעגל העבודה אינו שונה מנאשמים רבים המורשעים בדין. עוד מציינת נציגת המאשימה כי הנאשם לא הצליח להצביע על נזק בלתי פרופורציונאלי שייגרם לו בגין הרשעה.

טיעוני הנאשם לעונש
4.
הנאשם בעל עבר נורמטיבי, תקין, מעולם לא דבק בו רבב, כשנסיבות מאוד מיוחדות הן אלה שבעטיין ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, מעשים בגינם נטל את מלוא האחריות בהזדמנות הראשונה, כשתוקן כתב האישום. הנאשם הביע בכל הזדמנות את הצער העמוק והכלימה העזה שהוא חש, בעיקר ביחס לרעייתו, למשפחתו, לילדיו וכן אף לעצמו.

שירות המבחן התרשם שמדובר בנסיבות מיוחדות, כשהנאשם איבד את היקר לו מכל - אביו ואמו - בתקופה קצרה יחסית, והוא עבר תהליך של "חזרה בתשובה", התקרבות לדת, תהליך אותו אשתו לא ראתה עין בעין איתו. הנאשם הודה, נטל אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה שנתפסה ככנה בעיני שירות המבחן, והתחיל בהליך שיקומי במסגרתו הוא מצוי בקבוצה טיפולית כבר שני מפגשים.

הנאשם עומד בכל הקריטריונים שנקבעו ב
ענין כתב
, כפי שציינה קצינת המבחן. כאשר הוא פונה להציע שירותי מחשב למשרדי ממשלה, במסגרת עבודתו, הוא נדרש מעת לעת לחדש את תעודת היושר. הרשעתו בדין תפריע לו בכך. במקרה זה ניתן, לדברי הסנגור, להגשים את הן האינטרס הציבורי והן את האינטרס הפרטי באיזון נכון שיושג על ידי השמת הנאשם במבחן וסיום את התיק ללא הרשעה. כל משפחתו של הנאשם תצא נשכרת אם לא יורשע.

ב"כ הנאשם הגיש פסיקה של בית משפט השלום, בה אף שדובר על מעשים חמורים יותר (לטענתו), בית המשפט ביטל הרשעה ונתן צו פיקוח והפנה לפסוקים מהמקורות.

5.
הנאשם ביקש לומר דברו לקראת תום הדיון. הוא ציין כי הביע חרטה בפני
אשתו וילדיו על המעשה וציין כי הוא מתבייש להיות במעמד זה. הנאשם ציין כי עבר משבר בעקבות מות אביו, והביע חרטה בפני
בית המשפט. עוד ציין כי נכנס לקבוצת שיקום שנתנה לו כלים חדשים להתמודד עם כל הרגש והכאב שחווה. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט וציין כי המנעות מהרשעה חשובה גם על מנת שיוכל לפרנס את משפחתו. עוד אמר כי בחברתו עובדים עוד ששה עובדים, שהרשעתו עלולה לגרום גם לפגיעה בפרנסתם.

דיון והכרעה
6.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 71א(ב) לחוק, קובע:
"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969,
כדין צו מבחן".

כידוע, המנעות מהרשעה היא חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה, לפיו מקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין. מדובר במצבים קיצוניים, שאינם מתאימים להחלת העקרון הרחב, חרף קביעת אשמה. אלה מצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, בהם עלול להיווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי (ראו ע"פ 2083/96
תמר כתב נ' מדינת ישראל

, פ"ד נב(3), 337 (1997) [לעיל ולהלן -
ענין כתב
]; ע"פ 2669/00
מדינת ישראל
נ' פלונית
, פ"ד נד(3) 685 (2000) וע"פ 9893/06
מדינת ישראל
נ' לאופר
[פורסם במאגרים ממוחשבים, 31.12.07]).

ב
ענין כתב
התייחס כב' המשנה לנשיא ש' לוין כתוארו אז, לחלק
מהקריטריונים הפרטניים
, הנוגעים למקרה הספציפי, אותם יש לבחון בעת בחינת האפשרות להמנע מהרשעה, והם: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; השפעת ההרשעה על תחומי פעילות של הנאשם (עמוד 345 לפסק הדין).

הפסיקה הוסיפה מספר פרמטרים נוספים הנוגעים ל
עניינו הפרטי של הנאשם
ונסיבות המקרה הספציפי, אותם יש לבחון, כגון גילו של הנאשם ומצבו הבריאותי.

בצד המתייחס ל
אינטרס הציבורי
יש לשקול את הצורך במיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. ככל שהעבירות חמורות יותר, ככל שנסיבות ביצוען חמור יותר, ככל שחלקו של הנאשם בביצוען גדול יותר וככל שהנזק לפרט ולציבור כתוצאה מביצועם גדול יותר, כך תיטה הכף לכיוון ההרשעה.

ישום במקרה שלפני
7.
עבירות הקשורות באלימות בתוך המשפחה הן עבירות חמורות ומעוררות סלידה. המחוקק ראה להחמיר את העונשים בגין עבירות המבוצעות במסגרת התא המשפחתי. כך, למשל, קובע סעיף 382(ב) לחוק כי העובר עבירה לפי סעיף 379 (עבירת התקיפה) כלפי בן/בת זוגו דינו כפל העונש הקבוע לעבירה. אין צורך להרחיב גם על ההשלכות הנפשיות מרחיקות הלכת של מעשי אלימות במשפחה, אשר במקרים רבים ממשיכות להשפיע על חייה של הקורבן לאורך זמן (ע"פ 4875/11
מדינת ישראל
נ' פלוני
[פורסם במאגרים ממוחשבים, 26.1.12]). בתי המשפט הדגישו לא אחת את החומרה שבה יש להתייחס לתופעה של אלימות בתוך המשפחה, ככזו שיש לעקרה באמצעות עונשים הולמים ומרתיעים:
"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות... יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם הגדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; ... לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה".
ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל
[פורסם במאגרים ממוחשבים, 11.10.2007] אשר צוטט לאחרונה בהסכמה בע"פ 4875/11 הנ"ל.

לאור כל זאת, אזי בעת עריכת האיזון הנדרש לפי ב
ענין כתב
, יש למצוא כי הרשעת הנאשם תגרום לו פגיעה ממשית ולא מבוטלת, על מנת שכפות המאזניים יטו לטובת המנעות מהרשעה בענינו.

8.
ב"כ הנאשם טען כי כאשר הנאשם פונה להציע שירותי מיחשוב למשרדי ממשלה במסגרת עבודתו, הוא נדרש מעת לעת לחדש את תעודת היושר שלו, להשיב אם עומד נגדו הליך פלילי ולציין מהי תוצאתו. לכן, אם יורשע, עשוי הדבר לפגוע ביכלתו לקבל עבודה. כאמור - הפסיקה בתחום זה מדגישה כי נדרשת פגיעה מוחשית במטה לחמו של נאשם ובעתידו המקצועי, כדי להימנע מהרשעתו. נבחנת השאלה אם בנסיבות המיוחדות של הענין השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי, באופן שהנורמה החברתית הכללית תסבול את אי הרשעתו בדין.

9.
המלצת שירות המבחן בענין הנאשם הינה, כאמור, כי יש להמנע מהרשעה. כידוע, בית המשפט איננו מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן. מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, בהם שיקולים נוספים מלבד האינטרס האישי של העבריין, כמו למשל את חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, היבטים של שלום הציבור וכיוצא באלה. שיקולים אלו נלקחים בחשבון על ידי בית המשפט, אך אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן. השופט היושב בדין הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן (ראו ע"פ 333/10
סרנקו נ' מדינת ישראל

, פיסקה 9, מפי השופט הנדל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.10.10] וגם רע"פ 7913/07
רמז נ' מדינת ישראל

[פורסם במאגרים ממוחשבים, 25.11.07]).

10.
אין לנאשם הרשעות נוספות, לא קודמות ולא מאוחרות. בחודש האחרון הוא אמור היה להתחיל בהליך טיפולי בתחום האלימות הזוגית (הסנגור ציין כי הנאשם אכן השתתף כבר בשני מפגשים). שקלתי גם את האינטרס השיקומי וגם את העובדה ששיקומו של אדם עשוי במקרים רבים לשרת את האינטרס הציבורי. עם זאת יש לבחון שיקול זה מול השיקולים האחרים ובראשם שיקול הגמול, המתחזק כאשר אל מול הנאשם עומדת קורבן קונקרטי שנפגעה הן פיזית והן נפשית (ע"פ 4875/11 הנ"ל).

11.
לאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים, אני מגיעה למסקנה כי אין זה המקרה המתאים ליישם את החריג של המנעות מהרשעה. לא מצאתי שיגרם פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי. עסקינן, כאמור, באלימות בתוך המשפחה, עבירה בה גדול מאוד האינטרס הציבורי למנוע ביצועה, בין היתר בדרך של הוקעתה ואמירה ברורה, כזו העולה מהרשעה, שעשויה להרתיע אחרים מביצוע עבירות כאלה. לדעתי, ענינו של נאשם, אשר במקרה אחד איים על אשתו, ובמקרה אחר הלם באגרופו בפני
ה וגרם לה חבלה ממשית, אינו יכול להסתיים ללא הרשעתו.

מנגד, לא ראיתי מה הפגיעה הממשית והמוחשית, בהבדל מהפגיעה המובנית שמולידה הרשעה בפלילים אצל כל אדם, שתגרם לעתידו של הנאשם, לא מבחינה תעסוקתית ולא מכל בחינה אחרת. הטענה בדבר הפגיעה התעסוקתית האפשרית נטענה ללא כל אסמכתא ודובר על אפשרות ערטילאית של פגיעה. ראו בענין זה דברים שנאמרו אך לפני ימים בע"פ 3877/11
אייל רחמים נ' מדינת ישראל

[פורסם במאגרים ממוחשבים, 23.2.12].

12.
שקלתי גם את טענות הנאשם לפיהן הביע חרטה בפני
אשתו וילדיו על המעשה, כי כל משפחתו תצא נשכרת מאי הרשעתו, כמו גם את הנתונים העולים מתסקיר שירות המבחן בדבר מצבה של מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, אשתו, בעת הזו. נראה כי יפים לענין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 342/11
ראמי נסור נ' מדינת ישראל

מפי השופט רובינשטיין [פורסם במאגרים ממוחשבים, 8.2.11], תוך אימוץ קביעות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (שדן בענין כערכאת ערעור על בית משפט השלום), ודחיית בקשת רשות הערעור שהוגשה:
"במקרה דנא לא השתכנעו שופטי הערכאות הקודמות, כי הפגיעה האפשרית בחיי משפחתו של המבקש או במקומות עבודה עתידיים אפשריים היא חריגה באופייה ובעוצמתה בהשוואה לנאשמים אחרים, ולכן, כנאמר, אינה מצדיקה את סיום ההליך בעניינו ללא הרשעה. עוד סברו הערכאות הקודמות, שהאינטרס הציבורי מצדיק את הרשעתו של מי שנהג בבת זוגו באופן בו נהג המבקש - אף אם זו מחלה לו על מעשיו ושבה לקיים עמו חיי משפחה. בקביעות אלה לא נפל כל פגם, ואין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.... יש לקוות כי המבקש למד את לקחו ולא ישוב לכגון דא עוד, וכי אם כך יהיה לא תעמוד לו הפרשה לרועץ בהמשך דרכו המשפחתית והמקצועית.

עוד ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו בערעור בענין
ראמי
הנ"ל, כי בית משפט השלום הלך כברת דרך כלפי המבקש בכך שלא גזר עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, ודי בכך כדי לתת ביטוי להליך השיקומי בעניינו ולעמדת בת זוגו. נקבע כי לבתי המשפט חובה להילחם בנגע האלימות ובפרט באלימות במשפחה, ולכן יש להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי על פני שיקולי השיקום. נראה כי הדברים נכונים וישימים בענין דנן.

13.
לא די בכל השיקולים הפרטניים כדי להטות במקרה זה את כפות המאזניים לטובת המנעות מהרשעת הנאשם, ואלה נסוגים מפני האינטרס הציבורי והחשיבות שבהרשעת מי שמבצע עבירות אלימות בכלל, וכלפי בת זוגו - בפרט. סוג העבירות אינו מאפשר לוותר על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בחשיבות של הרתעת אחרים ממעשים כמו אלה שביצע הנאשם.

סיכומו של דבר, איני מוצאת כי במקרה שלפני מתקיימות נסיבות המצדיקות המנעות מהרשעה, ואני מרשיעה את הנאשם בהתאם להודאתו שנרשמה בפרוטוקול מיום 3.10.11.

גזירת הדין
14.
בשוקלי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף;
ב.
מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירת איומים;
ג.
הנאשם יחתום על התחייבות בסך 6,000 ₪ (או 15 ימי מאסר תמורתה), להימנע במשך שנתיים מהיום מהעבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 4 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום
.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ב, 5 מרץ 2012, בנוכחות הנאשם ובאי כח הצדדים.











פ בית משפט שלום 45931-03/11 מדינת ישראל נ' דוד טל (פורסם ב-ֽ 05/03/2012)