פסקי דין על אברהם דיין

1930-10/11 תתע     05/03/2012




תתע 1930-10/11 מדינת ישראל נ' אברהם דיין








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ע 1930-10-11 מדינת ישראל
נ' דיין






בפני

שופט שמואל מלמד



בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


אברהם דיין



הנאשם


הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 04.07.11 בשעה 08.20 או בסמוך, ברחוב בן יהודה 47 תל אביב, עקף הנאשם רכב אחר כשהדרך אינה פנויה וגרם סיכון לתנועה. בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת סוזי אוקנין. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, הנאשם נהג ברח' בן יהודה לדרום, בנת"צ כאשר לפניו נוסע אוטובוס. האוטובוס עצר בתחנה. הנאשם יצא לעקיפה, שדה הראיה שלו היה מוגבל. הדרך ממולו ולפניו לא הייתה פנויה. כאשר הגיע לפניו גרר של עיריית תל אביב. רכב הגרר בלם את נסיעתו עקב הגעת הנאשם. אז החל האוטובוס בנסיעה. הנאשם חזר לנתיב נסיעתו. השוטרת הייתה ברכב משטרה שכור מאחורי הנאשם. עצרה את הנאשם ורשמה לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח הייתה: "מה כבר עשיתי, לא ראיתי את הגרר והאוטובוס התחיל בנסיעה הוא היה צריך לתת לי לעקוף. תני לי בית משפט אל תיקחי לי את הרישיון".

בבית המשפט טען הנאשם כי האוטובוס עצר בתחנה, הנאשם בדק ששדה הראיה פתוח ומותר לו לעקוף, הנאשם אותת ויצא לעקיפה. פתאום האוטובוס החל בנסיעה. למרות שראה את הנאשם, הנאשם עצר ונכנס חזרה לנתיב. בהמשך השוטרת הורתה לנאשם לעצור, הם עצרו באמצע הנתיב ללא מפרץ חניה, השוטרת סיכנה את התנועה.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי הבחין בגרר "הוא היה רחוק מאוד, ראיתי אותו בצומת ברמזורים."
עוד טען הנאשם "כשעקפתי אותו הוא החל לצאת בלי לאותת ואז חזרתי חזרה למסלול." והנאשם נדרש לבלום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

הסברו של הנאשם לקרות האירועים בבית המשפט מנוגד לחלוטין לדברים שאמר בגרסתו במקום האירוע. לכאורה תיאר הנאשם בבית המשפט מצב של נסיעה בה הבחין באוטובוס שעצר הוא החל בעקיפתו של האוטובוס. האוטובוס החל בנסיעה והוא השתלב מאחוריו. אז עצרה אותו השוטרת ללא כל סיבה. הנאשם טען כי הבחין בגרר שהיה רחוק.
מנגד בדברי הנהג בדו"ח מתאר הנאשם מצב בו כלל לא הבחין בגרר. בשל המצוקה לה נקלה הנאשם עת יצא לעקוף ובלימת הגרר סבר כי האוטובוס צריך היה לאפשר לו לעקוף אותו.

בבית המשפט למעשה הנאשם מתאר ארוע נטול כל אלמנט של סיכון. למרות שבדברי הנאשם בדו"ח אלמנט הסיכון קיים, אולם הנאשם משליך אותו לאחריות האוטובוס שלא אפשר לו לעקוף אותו.
לאחר ששמעתי את העדויות בבית המשפט נראה כי הדברים שנאמרו בשטח מדויקים יותר ותואמים יותר את שארע במעמד רישום הדו"ח. הנאשם שיצא לעקיפה כיוון שלא רצה להמתין עד שהאוטובוס יסיים להעלות ולהוריד את הנוסעים. היציאה לעקיפה הייתה, מבלי שהיה לנאשם שדה ראייה מספק. בדיוק אז הגיע הגרר. לנאשם שגרם לבלימת הגרר לא היה לאן לסטות כי האוטובוס חסם את נתיב הנסיעה ובנוסף הנאשם גם לא יכול היה לעקוף את האוטובוס כיוון שהאוטובוס החל בנסיעה. בנסיבות אלו דברי הנאשם בשטח נכונים יותר וברור כי התנהלות הנאשם בשטח מעידה על עקיפה מסוכנת שיכלה להיגמר בתאונה לולא הגרר היה בולם.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום,
י"א
אדר תשע"ב , 05 מרץ 2012, במעמד הצדדים








תתע בית משפט לתעבורה 1930-10/11 מדינת ישראל נ' אברהם דיין (פורסם ב-ֽ 05/03/2012)