פסקי דין על ח"כ איתן כבל | פסקי דין על רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה | פסקי דין על ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות החדשה |

45161-02/12 הפב     18/03/2012




הפב 45161-02/12 ח"כ איתן כבל נ' רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות החדשה




תיק הפ"ב 45161.02.12
בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת
המבקש:

איתן כבל
, ח"כ

נגד
המשיבים:
1. רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה

– נמחקה בהסכמה
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

3. ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות החדשה

בשם המבקש: עו"ד איתן לירז
+עו"ד איתן ברוש
+עו"ד יהודה צינקין

בשם המשיבות 2–3 : עו"ד יחיאל שמיר
+עו"ד יפתח הלינג
פסק דין
ועדת הבחירות המרכזית של "הסתדרות העובדים הכללית החדשה
" סרבה לכלול את המבקש בפנקס הבוחרים של ההסתדרות. כתוצאה מכך לא יוכל המבקש להתמודד על תפקיד יושב ראש ההסתדרות בבחירות הקבועות לחודש מאי הקרוב. רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות אישרה את החלטת ועדת הבחירות, בפסק בורר שניתן ביום 20.2.2012. האם ראוי להתערב בהחלטה זו בהתאם לעתירת המבקש?

רקע עובדתי
1. המבקש הוא חבר כנסת החל משנת 1996. משיבה 1, "הסתדרות העובדים הכללית החדשה
", היא כיום ארגון העובדים היציג המרכזי בישראל (להלן: "ההסתדרות"). בחירות לראשות ההסתדרות צפויות ב-22 לחודש מאי 2012 (להלן: "הבחירות"). משיבה 2 היא "ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות החדשה
", דהיינו, הגוף בהסתדרות האמון על שמירת תקינותם של הליכי הבחירות וטוהרם ("להלן: "ועדת הבחירות").
2. המבקש הקים רשימה עצמאית חדשה, "בית חברתי" (להלן – "בית חברתי") והודיע כי במסגרת הסיעה החדשה בכוונתו להתמודד בבחירות ההסתדרות, על תפקיד יו"ר ההסתדרות [סעיף 8 לתצהיר המבקש].
3. לקראת רישומה של בית חברתי כרשימה הצפויה להתמודד בבחירות, פנה המבקש, לדבריו, להסתדרות לצורך קבלת מידע רלוונטי. אז גילה, לטענתו, לראשונה ולתדהמתו, כי שמו אינו כלול בפנקס הבוחרים.
בתאריך 31.10.11 חתם המבקש על טופס בקשה להצטרפות כחבר בהסתדרות החדשה [נספח 2 לתצהיר המבקש], לאחר שהוסבר לו כי כך עליו לעשות ככל המבקש להתקבל כחבר. לטענתו, עשה זאת למרות שסבר כי העדרו מפנקס הבוחרים הינו בשל "טעות טכנית", ורק 'על מנת לשמר זכויותיו ובלית כל ברירה אחרת' כלשונו. ביום 8.1.2012 הגישה "בית חברתי" את רשימתה לרישום בפני
המשיבה, בציון המערער כעתיד לעמוד בראשה [סעיפים 10-12 לתצהיר המבקש].
4. בד בבד עם הגשת טופס בקשת ההצטרפות כחבר, בדק המבקש את הסיבה לאי הכללתו בפנקס הבוחרים של ההסתדרות, שכן לטענתו לא ביטל מעולם את חברותו בהסתדרות באופן יזום. הבדיקה העלתה, לדבריו, כי דמי החבר לא הועברו על ידי חשבות הכנסת, החל מיום היבחרו אליה ב-1996, וזאת מבלי שנתן הוראה כלשהי בעניין זה לחשבות הכנסת. במכתב מחשבות הכנסת מיום 18.1.2012, בחתימת מנהלת תשלומי שכר ותנאים לחברי הכנסת, נמסר למבקש כדלקמן:

"הריני להודיעך כי מאז שהתחלת את כהונתך כחבר הכנסת לא ניכתה חשבות הכנסת ממשכורתך תשלום בגין דמי חבר להסתדרות וגם לא קיבלה הוראה ממך".[נספח 3 לתצהיר המבקש]

5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקש הורה לחשבות הכנסת בשלב זה, בחודש אוקטובר 2011, להעביר ממשכורתו את דמי החבר המתחייבים, מרגע הצטרפותו (המחודשת) ואילך. בהתאם נוכו דמי החבר ממשכורתו החל ממשכורת דצמבר 2011 (בעבור חודש נובמבר 2011 ואילך). בנוסף הורה המבקש לחשבות הכנסת להעביר את דמי החברות המתחייבים להסתדרות בעבור כל שנת 2011 (רטרואקטיבית), וכן להמשיך בהעברת תשלומים .

הצדדים מסכימים כי הפסקת תשלום דמי החבר היתה במועד שינוי המעסיק של המבקש, וכי החודש האחרון בגינו הועברו ממשכורתו של המבקש דמי חבר להסתדרות (עד למועד הגילוי ב-2011) היה 02/1996, בתשלום שבוצע על ידי מעסיקו דאז, "משרד השיכון ירושלים" [ר' פירוט תשלומי דמי החבר, נספח ה' לתגובה להמרצת הפתיחה מטעם המשיבות].
הליכים קודמים
6. ביום 23.1.2012 הגיש המבקש לוועדת הבחירות ערעור אישי בגין אי-הכללתו בפנקס הבוחרים [נספח ו' לתגובה מטעם המשיבות]. וכעבור מספר ימים נדחה ערעורו: החלטת ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות הכללית מיום 26.1.12, נספח ז' לתגובה מטעם המשיבות.
7. בעקבות דחיית ערעורו פנה המערער לראשונה לבית משפט זה, ב-ה"פ 19042-02-12 שעיקרה בקשה לסעד הצהרתי לפיו המבקש כלול בפנקס חברי ההסתדרות ובפנקס הבוחרים של ההסתדרות וסעדים נוספים החורגים מנושא זכאותו של המבקש לבחור ולהיבחר (להלן: "המרצת הפתיחה הראשונה").
8. בתום דיון מיום 16.2.2012 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, כי המבקש יפנה את ערעורו על החלטה שלא לרשום אותו בפנקס הבוחרים לרשות השיפוט של ההסתדרות, על מנת למצות את ההליכים הפנימיים העומדים לרשותו תחילה. הוסכם, כי הפנייה לרשות השיפוט לא תפגע בשום טענה של מי מן הצדדים אם יבקש לתקוף החלטה זו בהתאם להוראות הדין.
9. מיד לאחר הגעת הצדדים להסכמה הדיונית האמורה פנה המבקש לרשות השיפוט של ההסתדרות ודיון דחוף בבקשתו התקיים ב- 19.2.12 בפני
רשות השיפוט (עו"ד מיכאל קמפינסקי יו"ר המותב, עו"ד דניאל אלפרין, עו"ד ד"ר ישראל וינבוים) למחרת הדיון ניתן פסק רשות השיפוט ובו נדחתה בקשתו של המבקש להיכלל בפנקס הבוחרים של ההסתדרות (להלן: "פסק הבורר").
10. ב-22.2.12 עתר המבקש לרשות השיפוט בבקשה לעיון חוזר בפסק הבורר, במסגרתה הגיש שני מסמכים חדשים, אשר לשיטתו מעידים על זהות הנסיבות בינו למקרה אחר בו קבעה רשות השיפוט, כי יש לאפשר לח"כ אלי בן מנחם להיכלל בפנקס הבוחרים על אף אי העברת דמי החבר כנדרש. לבקשה זו הוגשה תגובת המשיבות, שעיקרה הטענה כי לא ניתן לבקש "עיון חוזר" בפסק בורר של רשות השיפוט. בהחלטת רשות השיפוט מיום 23.2.12 לאחר דיון לגופו של עניין בטענותיו של המבקש בבקשה, נקבע כי הבקשה נדחית [הבקשה, התגובה וההחלטה, נספחים ח'-י' לתגובה להמרצת הפתיחה דנן מטעם המשיבות].
11. מכאן ההליך הנוכחי, החוזר, בעיקרו של דבר על טענות המבקש בהמרצת הפתיחה הראשונה וכולל גם בקשה לביטול פסק הבוררות האמור של רשות השיפוט (להלן: "המרצת הפתיחה השנייה"). בדיון מיום 12.3.12 בבקשה זו, הציגו לפניי שני הצדדים את טענותיהם בהרחבה. בהסכמת הצדדים פסק הדין ניתן בהסתמך על טענות הצדדים בעל פה והתיעוד הכתוב שהוגש על-ידיהם.

החלטת רשות השיפוט- פסק הבורר מושא הבקשה
12. בהחלטת רשות השיפוט, נדחתה בקשתו של המבקש דנן להיכלל בפנקס הבוחרים של ההסתדרות, מן הטעם שלא עמד בתנאים הדרושים לקיום "זכות הבחירה" על פי חוקת ההסתדרות וחוקת הבחירות של ההסתדרות, כפי שפורסמה ב-30.6.2011 (להלן: "חוקת הבחירות").
13. לעניין העדר סמכותה של רשות השיפוט, בהיותה "בורר" לדון בסוגיות חוקתיות העולות בעניין זה, נקבע כי ככל שהדיון בזכות לבחור ולהיבחר להסתדרות הוא חוקתי, הרי שהוא אגבי לשאלה המרכזית, האם ניתן לכלול את המבקש בפנקס הבוחרים של ההסתדרות, ולפיכך הוא בסמכות, בהתאם להלכה הקיימת (סעיפים 4(א)-(ב), ה(4)-(5) לפסק יו"ר המותב, עו"ד מ' קמפינסקי). עוד נקבע, כי ממילא הדיון בזכות לבחוק ולהיבחר להסתדרות אינו פוגע בזכות יסוד חוקתית שכן מדובר בבחירות להסתדרות להבדיל מבחירות לכנסת, אשר מתמצה בהפעלת תקנוניה וחוקותיה של ההסתדרות כגוף אוטונומי (שם, סעיפים 6-8).
14. לגופו של עניין, נקבע כי בשל טעות של המבקש עצמו (ולא של צד שלישי) הוא לא עמד בתנאי חוקת הבחירות כדי להיכלל בפנקס הבוחרים, ולפיכך החלטת ועדת הבחירות לגרוע אותו מפנקס הבוחרים היתה תקינה וסבירה. אי-עמידת המבקש במלוא תנאי תשלום דמי החבר המפורטים בחוקה, נכתב שם, הינו פגם מהותי בדרישות לקיומה של "זכות הבחירה" של חבר בהסתדרות, פגם אשר לא ניתן לריפוי רטרואקטיבית, ובנסיבות אלה אינו נסוג אף מפני חשיבותה של "הזכות לבחור ולהיבחר" למוסדותיה של ההסתדרות.
15. לעניין טענת המבקש (המערער שם) על פגיעה בעקרון השוויון מחמת פסיקות סותרות של רשות השיפוט, נקבע כי מקרהו של המבקש שונה מן המקרים אליהם הוא מבקש להשוותו, וכי דווקא קבלת טענותיו תפגע בעקרון השוויון.
16. בנוסף נקבע כי מדיניות רשות השיפוט באופן עקבי בסוגיית הרישום בפנקס הבוחרים היתה כי כל עוד אי עמידתו של החבר בתנאי תשלום דמי החבר נבעה מאשמה של צד ג' ואינה באשמת החבר עצמו, יש להתיר לו לרפא פגם זה רטרואקטיבית. במקרה הנדון המבקש בעצמו מודה כי העברת תשלומי דמי החבר הופסקה בשל טעות שלו ולפיכך אינו כלול בהלכה האמורה (סעיף 36 לפסק עו"ד ד"ר י' ויבאום).
17. סיכומו של פסק הבורר בקביעה הבאה:
"אנו קובעים כי המערער הינו חבר הסתדרות הרואה בחברותו חשיבות רבה במשך שנים רבות, אף אם הינו נחשב ל"חבר רדום" מבחינה משפטית. עם זאת, למרות התרשמותנו מכנות טענותיו, אך אין באפשרותנו לסייע לו ואנו מוצאים כי עלינו לדחות את הערעור ללא צו להוצאות" (עמ' 38 להחלטת רשות השיפוט מיום 20.2.12).

יו"ר המותב עו"ד קמפינסקי כתב בשולי חוות דעתו לגבי המבקש (עמ' 20):

"המערער הרשימני בכנות טעוניו ואכן השתכנעתי מדבריו, כי כשהגיע לכנסת ישראל לא ידע שעליו לבקש ניכוי דמי חבר להסתדרות לדבריו, בשום שלב לא ידע, שאין מפרישים עבורו דמי חבר, עד פנייתו לחשבות הכנסת. באם היה יודע, שהדבר נדרש - היה עושה כן, שכן ראה עצמו מאז ומתמיד כחבר הסתדרות "פעיל ומעורב"."

עוד לפני כן, שם, סעיף 25, ציין:
"איני מקבל את הטענה שהמערער לא יכול היה לדעת שאין מנכים ממנו דמי חבר במשך תקופה כה ארוכה. אני מקבל את הסברו הכן כי אינו מבין ואינו עוסק בנושאים מעין אלה".

הבורר ד"ר י' וינבוים כתב בהקשר זה (שם, סעיף 41):
"עלי להודות, בסיום הדברים, כי אני חש צער לנוכח ההכרח המשפטי שהביאני למסקנה הנ"ל. המערער הרשים אותי בכנותו ובמידת עוגמת הנפש אשר נגרמה לו עקב אי הכללתו בפנקס הבוחרים, ולמרות שמוזר שאדם אינטליגנטי וחבר כנסת מנוסה כמוהו אינו מודע לעובדה שבמהלך 16 שנים לא מנוכים משכרו דמי חבר להסתדרות, התרשמתי מהצהרתו בפני
נו ומדבריו הכנים כי אכן, באמת ובתמים, לא היה מודע לעובדת אי העברת הכספים. ברם, כאמור, התקלה נגרמה עקב מחדל של המערער, גם אם המחדל נגרם בתום לב, מה עוד שמדובר במחדל המתמשך לאורך תקופה של 16 שנים. "

עו"ד ד' אלפרין כתב בסעיף 11 לחוות-דעתו:
"... (ש)גם אני מצר על כך שבנסיבות העניין לא ניתן לעותר מבוקשו . ואולם החלטותנו ניתנות על פי הדין ולא על פי הרגש."

המסגרת הנורמטיבית
18. המשיבות מפנות בטיעוניהן לסעיפים הרלוונטיים בשני מסמכי יסוד של ההסתדרות: חוקת ההסתדרות וחוקת הבחירות, אשר לשיטתן מגדירים את התנאים להכללה בפנקס הבוחרים של ההסתדרות [נספחים ג' ו-ד' לתגובה מטעם המשיבות]. על פי סעיף ההגדרות בחוקת הבחירות, "זכות הבחירה" כפופה למגבלות הקבועות בחוקת הבחירות ובחוקת ההסתדרות.

חוקת ההסתדרות
19. סעיף 1 לפרק ג' בחוקת ההסתדרות קובע כי התנאים לחברות בהסתדרות הם: גיל (מעל 18 שנה) והתחייבות של המבקש לקבל את חוקת ההסתדרות, עקרונותיה והחלטות מוסדותיה המוסמכים. סעיף 7 לפרק זה קובע כי הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות ההסתדרות קיימת לכל חבר בכפוף להוראות חוקת ההסתדרות ותקנוניה "לרבות הוראות בדבר תנאים להיבחרות הנוגעים לשמירת טוהר המידות ומניעת משוא פנים".
20. סעיף 11(ד) לפרק האמור קובע התנאים לסיומה של חברות:

"חברות בהסתדרות תסתיים בקרות אחד מן המקרים הבאים:
[...]
ד. עקב פיגור בתשלום דמי חבר בהתאם לנוהל ולהוראות שייקבעו ע"י ועדת החברות".
(ההדגשות הוספו)

חוקת הבחירות
21. סעיף 1 לפרק א' בחוקת הבחירות קובע התנאים להיות חבר בעל "זכות בחירה":

"1. א. חבר כהגדרתו בחוקה זו יהא רשאי לבחור ולהיבחר אם היה חבר לפחות 6 חודשים לפני היום הקובע ושילם בתקופה זו לפחות 3 תשלומים חודשיים של דמי חבר ולא באופן רטרואקטיבי
ב. על אף האמור לעיל יהיה רשאי לבחור ולהיבחר עובד ששילם דמי טיפול ארגוני מקצועי לפחות 6 חודשים מתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע, הצטרף כחבר והשלים התשלומים בשיעור של 0.15% עבור 6 חודשי חברות וזאת לא יאוחר מ- 20 ימים לאחר היום הקובע."
(ההדגשות הוספו)

"היום הקובע" מוגדר בסעיף ההגדרות בחוקת הבחירות כך:

"180 יום לפני יום הבחירות".

22. מועד "היום הקובע" נגזר מיום הבחירות עליו הוחלט. בענייננו, "היום הקובע" הוא 24.11.2011. כפועל יוצא מכך, על המבקש להיכלל בפנקס הבוחרים להיות "חבר" הסתדרות לפחות מיום 24.5.11 ועד המועד הקובע (להלן "התקופה הקובעת") ולהעביר לפחות שלושה תשלומים חודשיים של דמי חבר במהלך התקופה הקובעת .

23. מקריאת הסעיפים הנ"ל בשתי החוקות עולה כי ישנו חוסר התאמה בין חוקת ההסתדרות לחוקת הבחירות. על פי חוקת ההסתדרות הכלל פשוט וברור: פיגור בתשלום דמי חבר מוביל לסיום החברות בהסתדרות (סעיף 11ד' לחוקת ההסתדרות), בהתאם לנוהל שעוד ייקבע. מנגד, חוקת הבחירות מתייחסת לנושא התשלום בנפרד מן ה"חברות". כעולה מחוקת הבחירות, קיימים מספר סוגי חברוּת בארגון, והזכות לבחור ולהיבחר אינה זכות "אוטומאטית" אותה מקנה כל חברוּת בארגון, אלא היא מותנית בקיום שני תנאים מצטברים במבקש לממשה:
(1) היותו "חבר" לפחות 6 חודשים לפני "היום הקובע", דהיינו 12 חודשים לפני מועד הבחירות ("התנאי הראשון");
(2) העברת תשלום דמי חבר להסתדרות בעבור לפחות 3 חודשים, במהלך התקופה הקובעת, ושלא באופן רטרואקטיבי ("התנאי השני").

חוק הבוררות
24. ההליכים ברשות השיפוט הם הליכי בוררות, עליהם חלים דיני הבוררות [רע"א 9048/05 הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה
(20.10.09), (להלן: "עניין הסתדרות המהנדסים")].
http://elyon1.court.gov.il/files/05/480/090/r07/05090480.r07.htm
החלטת רשות השיפוט היא פסק בורר, עליו חלות הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק"), והדיון בענייננו הוא במסגרת בקשה לביטול פסק הבורר של רשות השיפוט.
25. על פי החוק האמור, ניתן לבטל פסק בורר, בהתאם למספר עילות, המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, כרשימה סגורה. להלן חלקו של הסעיף, הרלוונטי לענייננו:
מיום 12.11.2008
תיקון מס' 2
ס"ח תשס"ט מס' 2186 מיום 12.11.2008 עמ' 22 (ה"ח 191)
2. רואים הסכם בוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת הראשונה ככל שהן נוגעות לענין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם.
"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
[...]
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
[...]
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד".

גדר המחלוקת
26. הצדדים מסכימים עובדתית על הנתונים הבאים:
א. חוקת הבחירות קובעת שני תנאים מצטברים על מנת שיוכל אדם להשתתף בבחירות להסתדרות, ולממש זכותו לבחור ולהיבחר: חברות ותשלום, שניהם בתקופה הקובעת ובהתאם לנדרש.
ב. המבקש עמד בתנאי הראשון לסעיף 1(א) של חוקת הבחירות. אין בשלב זה מחלוקת כי המבקש היה בתקופה הרלוונטית ועודנו "חבר" ההסתדרות, שכן מעולם לא נגרע מפנקס חברי ההסתדרות, וזאת למרות שלא שילם דמי חבר במועדם, החל מיום חברותו בכנסת ב-1996 [ר' פסקה 22 לפסק הבורר עו"ד ד"ר וינבוים].
ג. לעניין התנאי השני של סעיף 1(א) לחוקת הבחירות- מוסכם כי המבקש העביר תשלום אחד במהלך התקופה הקובעת וכן שילם רטרואקטיבית את יתר תשלומי דמי החבר בגין 2011, לרבות בעבור מלוא התקופה הקובעת [סעיף 11 לפסק הבורר].

בפני
רשות השיפוט נותרו הצדדים חלוקים בשאלת ההשלכות של אי עמידתו של המבקש בתנאי השני במלואו על זכאותו להיכלל בפנקס הבוחרים של ההסתדרות.

27. האם קיימת עילה מכוח דיני הבוררות, ועל פי הרשימה המנויה בסעיף 24 לחוק הבוררות, המצדיקה ביטולו של הפסק נושא המרצה זו?

28. לשיטת המבקש יש לבטל את פסק הבורר מכוח העילות המנויות בסעיפים 24(3) ו- 24(9) לחוק הבוררות. לטענתו, אי העברת שני התשלומים הנוספים להם נדרש המבקש נבעה מטעות אנוש שלו, וממילא זו דרישה טכנית ובלתי-מהותית, אשר לא יכולה להוות המבחן למימוש הזכות החשובה של "לבחור ולהיבחר". רשות השיפוט חרגה, איפא, מסמכותה כבוררת, כך, לטענתו, בקביעתה כי אי-עמידת המבקש בתנאי טכני זה מונעת ממנו את זכאותו להיכלל בפנקס הבוחרים, מאחר וקביעה כזו מונעת ממנו מימוש זכותו "לבחור ולהיבחר" כחבר בהסתדרות- זכות חוקתית ראשונה במעלה. לפיכך, יש לבטל את פסק הבורר, לטענתו, לפי העילה המנויה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות.
לחלופין, קביעת רשות השיפוט מהווה, לשיטתו, יישום בלתי חוקתי של חוקת ההסתדרות וחוקת הבחירות בענייננו, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של חברה דמוקרטית. פסק הבורר נוגד לכן את "תקנת הציבור" ובטל לפיכך גם לפי העילה המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, כך לטענת המבקש. טענה זו אמנם לא עלתה בכתב טענותיו של המבקש, אולם היא עלתה במהלך הדיון בע"פ מיום 12.3.12 (ר' עמ' 7 לפרוטוקול), ולבא כוח המשיבות ניתנה הזדמנות להשיב עליה, כפי שאכן עשה (ר' בעמ' 15 לפרוטוקול) .
29. עמדת משיבה 1, היא שהמקרה האמור אינו כזה המצדיק ביטולו של פסק בורר, קל וחומר כשמדובר בטריבונל בוררות של שלושה משפטנים שדן בערעור על החלטתה של ועדת הבחירות של ארגון העובדים. המשיבה 1 הדגישה עוד, כי רשות השיפוט דנה בעניינו של המבקש לנוכח הסכמה דיונית (קודמת) של המבקש בבית המשפט זה, והתמקדה בהכרעתה אך ורק בשאלה הרלוונטית לצדדים שלפניה, קרי שאלת הכללת המבקש בפנקס הבוחרים. משכך, כל דיון בסוגיות חוקתיות הוא אגבי לדיון העיקרי, ולכן פסק הבורר הוא, לפי עמדתה של המשיבה 1, בסמכות.

דיון
האם יש לרשות השיפוט סמכות לדון בסכסוך
30. מקובלת עליי, עמדת המשיבות, כי נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים בדיון שנערך לפניי ביום 16.2.12, לפנות לרשות השיפוט ליישוב הסכסוך דנן, הרי רשות השיפוט דנה בעניין זה בסמכות וברשות. ההסכמה האמורה קיבלה תוקף של

פסק דין
והיתה נקודת המוצא של רשות השיפוט בבואה להכריע בין הצדדים.
31. אין מקום לטענת המבקש כי לא היתה לרשות השיפוט מלכתחילה סמכות לדון, לפי סעיף 3 לחוק הבוררות (עמ' 14-18 לנימוקי המרצת הפתיחה השנייה). הפסיקה קבעה מפורשות, כי גם דיון בנושאים חוקתיים הוא בסמכותו של בורר, ככל שהוא "אגבי" לדיון המרכזי (עניין הסתדרות המהנדסים).

היקף הסמכות
32. הכלל הוא כי יש להתערב במשורה בפסיקה של טריבונאלים פנימיים של גופים ציבוריים, לנוכח השיקולים התומכים בקיומם של מוסדות שיפוט פנימיים אלה, ובעיקרם מומחיות המוסד ושמירה על חופש ההתקשרות וחופש החבירה.
עם זאת, ככל כלל גם כאן ישנם חריגים, ואין להקנות למוסדות אלה סמכות הפוגעת בעקרונות היסוד של השיטה. יתרה מכך, כשמדובר בהסתדרות, בהיותה גוף מרכזי ומשפיע באופן ייחודי, ישנם היבטים נוספים. כך, למשל, נקבע בהקשר זה בע"א 674/89:
"השאלה היא, האם גישה זאת מתאימה גם למצטרפים לארגונים וולונטריים, שיש להם אופי מונופוליסטי, ולחברים בהם. האם ראוי לדבוק ביישום עקרון חפש ההתקשרות וביישום עקרון חפש החבירה, במשמעותם האמורה, גם בכל הנוגע לחבריהם של ארגונים וולונטריים מסוג זה? לדעתי, התשובה היא בשלילה.

יש ארגונים וולונטריים מסוימים, שההצטרפות אליהם והחברות בהם אינן חפשיות מקו מסוים של כפיה. לדוגמה, לא ניתן לומר, שלעובד במקום עבודה מאורגן יש שיקול דעת חפשי בדבר ההצטרפות לארגון העובדים היציג של מקום עבודתו. גם אם העובד יסרב להצטרף לארגון העובדים היציג, הישגיו או כשלונותיו של ארגון העובדים יקבלו ביטוי בהסכם קיבוצי מיוחד ויחולו גם עליו, וממילא - גם יחייבו אותו. ואכן, כבר נאמר (בג"צ 410/76, חרות נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ל"א (124 ,(3, 132), ש'... מאז ומתמיד שוקד בית משפט זה על שמירת זכויותיו של הפרט כנגד התנהגות שרירותית של השלטון, ואם כן הוא לגבי רשויות המדינה, יש צורך דומה להבטיח את זכויות הפרט נגד שרירות לבו של ארגון מקצועי, שאליו הוא חייב להשתייך והמפעיל כלפיו כוח כפיה באמצעות הסכם קיבוצי'. (ההדגשה הוספה)". [דן טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל . פ"ד מה(2), 715 (1991), בעמ' 728-729].

33. הקביעה כי לרשות השיפוט ישנה סמכות לדון בסכסוך, על היבטיו החוקתיים, אינה מייתרת את הדיון בשאלת היקפה של סמכות זו, והמגבלות החלות על הפעלתה. ככל פסק בורר, גם החלטותיה של רשות השיפוט כפופות לסייגים ולמגבלות מדיני הבוררות, לרבות עילות ביטול פסק בורר המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
34. אני סבור, כי קביעותיה של רשות השיפוט בפסק הבורר פוגעות בעקרונות יסוד, ולפיכך בהפעילה את סמכותה באותן "סוגיות חוקתיות אגביות", המתעוררות לפניה היה עליה להקפיד על החלת הנורמות החוקתיות הנהוגות בשיטת המשפט ובחברה הדמוקרטית בכללה. משלא עשתה כן, ולא הפעילה סמכותה באופן מידתי ובסבירות, הרי בין היתר חרגה מסמכותה, המוגבלת ממילא בדיון בנושאים קונסטיטוציוניים [ר' בהקשר זה סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א, עמ' 186-209 (מהדורה רביעית תשס"ה- 2005)].
35. העובדה שסוגיות אלה אינן "מופקעות" לחלוטין משיקול דעתו של בורר, ומיכולתו לנהל דיון בהן, אינה מסמיכה אותו לפסוק בניגוד לעקרונות החוקתיים הקיימים או באופן שאינו מתיישב עמם. בהפעילו את סמכותו על הבורר לפסוק באופן שמתיישב עם עקרונות היסוד של שיטת המשפט וערכי החברה בכללם. פסיקה המנוגדת לעקרונות אלה ניתנת לביטול גם על פי העילה המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות [ר' למשל דברי השופט ד"ר י' דנציגר בפסקה 14 לרע"א 4968/11 א.ת.ר שיווק מזון בע"מ נ' י. אריה שיווק בע"מ (מיום 31.7.11)]. http://elyon1.court.gov.il/files/11/680/049/w02/11049680.w02.htm
36. לתוך העילות לביטול פסק בורר בחוק הבוררות יש ליצוק את עקרונות היסוד שקבע המחוקק. לפיכך, פסק בורר המנוגד לעקרונות אלה ניתן לביטול, בין בהיותו חורג מסמכות לפי סעיף 24(3), מאחר ולא ניתן להסמיך בורר לפסוק בניגוד לעקרונות היסוד, בין בהיותו מנוגד ל"תקנת הציבור", לפי סעיף 24(9) ובין לפי עילת סעיף 24(10) לחוק. יפים בהקשר זה דבריו של השופט דנציגר ב-רע"א 470/08:
http://elyon1.court.gov.il/files/08/700/004/w09/08004700.w09.htm
"בהתחשב בטיבו של המונח 'תקנת הציבור' בשילוב עם הגישה המצמצמת לפרשנותן של עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שבית המשפט יבטל פסק בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות 'כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר' [ראו: דנ"א 9563/03 כדורי נ' כליף (לא פורסם, 1.4.2004) (להלן: דנ"א כדורי); רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות ([פורסם בנבו] , 22.5.2005); רע"א 10582/03 גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ ([פורסם בנבו], 12.4.2005) (להלן: עניין גינזבורסקי)]. פרופ' אוטולנגי ז"ל הביעה בספרה את העמדה שלפיה 'לפסוק בניגוד לתקנת הציבור משמעו לפסוק דבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור, דבר שאינו עולה על הדעת' (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1101)" [רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, (4.3.10), סעיף 58, הדגשה הוספה].

בסעיף 55 לפסק-הדין בעניין כרמל התפלה מציין השופט י' דנציגר, כי תקנת הציבור היא אמת מידה שיפוטית כללית אשר הן קביעת תוכנה המהותי והן יישומה הקונקרטי מסורים לבית המשפט, בהסתמך על: גבריאלה שלו "סוס הפרא - לאן או מה ארע לתקנת הציבור" קרית המשפט כרך ב 21, 22 (2002). בהמשך (סעיף 56), שוב בעקבות מאמרה הנ"ל של פרופ' שלו אומר השופט דנציגר כי:
"גישתו של בית המשפט למונח תקנת הציבור השתנתה במהלך השנים - מגישה "מצמצמת", המבכרת לעשות שימוש מועט ככל האפשר בכלי זה לגישה "מרחיבה" יותר אשר רואה בתקנת הציבור כלי להזרמת עקרונות היסוד של השיטה למשפט הפרטי ולפיתוח המדיניות השיפוטית" (הדגשה הוספה).

השופט א' רובינשטיין ציין בעניין כרמל התפלה את תמיכתו בפרשנות מרחיבה ודינמית של המונח 'תקנת הציבור'. בסעיף ט"ו לפסק-דינו כתב:

"ככל שהמדובר בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, ... הוחלט במקרה אחד, כי בשל תקנת הציבור לא יעוכבו ההליכים בבית משפט חרף תניית בוררות זרה (רע"א 1817/08 טבע נ' pronauron. ... בחוות דעתי שם צוטט (פסקה כ"ב) מפי השופט עציוני, לגבי התערבות בחופש ההתקשרות, כי: "אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בחופש זה ולקבוע מה טוב ומה רע עבורם, אלא אם דורש זאת תיקון העולם" (ע"א 138/70 greek south american נ' דומיניון, פ"ד כה(1) 95, 99; ההדגשה הוספה - א"ר). בהמשך חוות דעתי בענין טבע נאמר, כי תקנת הציבור - "הוכרה בפסיקה כאינטרס העשוי לעמוד אל מול האינטרס הציבורי והפרטי בקיום הסכמי בוררות" (פסקה כ"ג). חברתי השופט פרוקצ'יה השתיתה אף היא את הכרעתה במידה רבה על "עניינים היורדים לשורש תקנת הציבור בישראל" (פסקה 6). ... הסוגיה שהוכרעה שם היתה עצם קיומה של הבוררות, אך ניתן ללמוד בדבר חשיבותו של נושא זה במישור הערכי." (ההדגשה הוספה).

לא למותר להדגיש, כי באותו עניין הטיל השופט רובינשטיין חובה מוגברת של תום לב והגינות על רשויות השלטון (שם, סעיף כ"ב) וראה בכך הצדקה לפרשנות מרחיבה של המונח 'תקנת הציבור'. נראה לי כי דברים אלה יפים גם לגבי המשיבות כאן כאחראיות לניהולו של ארגון העובדים הגדול במדינה, קל וחומר בעת ניהולו והסדרתו של פנקס הבוחרים לארגון זה, ורשימת המועמדים לכהונה הבחירה ביותר בו.
37. בפסק הדין בעניין דנציגר נ' מעלה עמוס אושרה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי סעיפים ספציפיים בפסק הבורר הפוגעים בחופש התנועה ובזכות הגישה לערכאות נוגדים את חוקי היסוד ועקרונות היסוד של שיטת המשטר ולפיכך הם בטלים [רע"א 7543/08 דנציגר נ' מעלה עמוס אגודה שיתופית קהילתית (מיום 2.9.08)].
http://elyon1.court.gov.il/files/08/430/075/w01/08075430.w01.htm

38. כך או כך, ברור כי עקרונות העל של שיטת המשפט בישראל ושל החברה הדמוקרטית חלים גם על מוסדות שיפוט אוטונומיים כגון מוסדות בוררות, ובודאי, כאמור, כאשר מדובר במוסד בוררות של גוף כה משמעותי ומשפיע כהסתדרות.
39. נוסף להחלת עקרונות יסוד חוקתיים על קביעותיה של רשות השיפוט, הפסיקה קובעת כי כשמדובר בהסתדרות, ולנוכח טיבה ומהותה, יש להחיל עליה גם נורמות מן המשפט המנהלי והפרטי, וזאת בהיותה הגוף הגדול והמרכזי ביותר בישראל, והארגון המשמעותי ביותר עבור ציבור העובדים [ר' למשל ה"פ(חי') 231/03 משה מזרחי ואח' נ' ההסתדרות הכללית החדשה ואח' (מיום 18.3.12), פסקה 12]. מכוח אלה מוחלים עליה מושגי השסתום כגון חובת תום הלב, חובת ההגינות, שמירה על עקרונות הצדק הטבעי, סבירות ודוקטרינת החריגה מסמכות.
40. סיכומה של נקודה זו: חוקת ההסתדרות והמוסדות המעין שיפוטיים האמונים על אכיפתה כפופים לחוקי היסוד של מדינת ישראל , לעקרונות היסוד של השיטה, ובכללן אלה זכויות היסוד , דרכי פרשנותן וצמצום אפשרויות הפגיעה בהן.
41. מסקנתי היא, כי הגם שיש לרשות השיפוט סמכות לדון בסוגיות העולות בסכסוך זה, היא אינה מוסמכת לעשות כן בניגוד לעקרונות היסוד של השיטה ולרבות במנותק ובהתעלם מנורמות חוקתיות. ככל שקביעותיה של רשות השיפוט אינן מתיישבות עם עקרונות היסוד והנורמות החוקתיות, הן חורגות מסמכותה, ואף מנוגדות לתקנת הציבור.
זהותה וטיבה של ההסתדרות הן הקובעות את מידת השפעתה הרחבה על כלל הציבור בישראל, בפרט כאשר מדובר בבחירות לראשותה.
במציאות הנוכחית לא ניתן עוד לטעון כי להסתדרות השלכה על חלק מן הציבור בישראל בלבד, שכן גם אלה אשר אינם חברים בה מושפעים מהתנהלותה, מקביעותיה, ומפועלה במשק הישראלי. לא ניתן בהקשר זה להתעלם גם מאופייה ומטיבה ה"פוליטי" והמונופוליסטי של ההסתדרות [בהקשר זה ראה: עניין דן טורטאן, סעיף 4 לפסק הדין;
עניין מזרחי בסעיף 19 ; בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה
נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נא (2) 63].
השאלה מי יוכל להתמודד על ראשותה של ההסתדרות אינה זהה לשאלת דין משמעתי או בקשה ספציפית של אחד החברים בו: ר' והשווה: ת"א (ת"א) 2711/70 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' זיגי בר-אור, פ"מ עד 111 (18.11.70).

42. בהתייחס להוראות תקנוני אגודות ואף בהתייחס לשאלת חברותו של אדם באגודה כלשהי קבעה הפסיקה במפורש כי הדיון בכך הוא קונסטיטוציוני, ולפיכך אינו בסמכות של מוסד בוררות, כך נקבע כי קביעות בלתי חוקתיות של קיבוץ בנוגע להוצאת חבר, אינן בסמכותו של מוסד בוררות ולפיכך הפסק בטל [ר' ע"א 84/64 בית חנניה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן, פ"ד יח(3) 20 ; ור' גם: אוטולנגי, בעמ' 198-205].
כעניין של פרשנות מסמך העוסק בזכויות חשובות כזכות לבחור ולהיבחר בגוף גדול ומשפיע, יש לקרוא לתוך החוקות הנוגעות בדבר את הוראות המשפט החוקתי הרליבנטיות. לענייננו יש להדגיש את הצורך להימנע מפגיעה בזכות לבחור ולהיבחר בדרך שאינה מידתית.
משהסכימו הצדדים כי "חברותו" של המבקש בהסתדרות מעולם לא הופסקה, מתמקד הדיון דנן בפגיעה בזכויות ספציפיות אותן כוללת החברות. השאלה היא, אם פסק הבורר דנן חורג בקביעותיו מנורמות ומעקרונות חוקתיים אלה, ובאופן שמצדיק את ביטולו.

הזכות לבחור ולהיבחר
43. הזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות חוקתית מהחשובות והבסיסיות ביותר במדינה דמוקרטית, ואין צורך להרחיב על היותה "נשמת אפה של הדמוקרטיה" [ר' בג"ץ 3791/93 פאוזי עטאף משלב ו- 39 אח' נ' שר הפנים, פ"ד מז(4) 126 (24.8.93), ור' גם: בג"ץ 10466/08 דויד אלחייני נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש האלוף גדי שמני ( 17.12.08); בג"ץ 7157/95 נאוה ארד נ' יושב-ראש הכנסת, ח"כ פרופ' שבח וייס, פ"ד נ(1) 573 (1.4.96)]. כך תוארו חשיבותה ותפקידה של זכות זו על ידי הנשיא מ' שמגר בע"ב 2,3/84:

"הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, אשר בה באים לידי ביטוי רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות, ומכאן כי זכות זו היא מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית" [ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה פ"ד לט(2) 225, בעמ' 265 למעלה, סוף סעיף 16 (15.5.85)].
(ההדגשות הוספו)

חשיבותה ועליונותה של הזכות לבחור ולהיבחר הן מוסכמת יסוד, במדינות דמוקרטיות. כך למשל, בעניין:
hirst v united kingdom (no 2) [2005] echr 681
החליט בית-המשפט האירופי לזכויות האדם היושב בשטרסבורג ) european court of human rights) כי איסור גורף על אסירים בבריטניה לבחור לפרלמנט מיפר את הוראות האמנה האירופית על זכויות האדם. ביום 6.10.2005 נפסק (ברוב של 12 שופטים לעומת חמישה), כי איסור כאמור פוגע בהוראות סעיף 3 של הפרוטוקול הראשון לאמנה הנ"ל:
)protocol 1, article 3 european convention on human rights)
44. ישנן מספר שיטות ליישום עקרון הייצוג במדינות דמוקטיות, ובפרט בנוגע להליכי בחירות מוקדמים בהם נבחרים מועמדים מתוך מפלגה. כך למשל בארה"ב כל מדינה מנהלת הליך בחירת המועמדים באחת מן הדרכים הבאות: בחירות מקדימות סגורות, בחירות מקדימות מעיין סגורות, בחירות מקדימות פתוחות ובחירות מקדימות כוללות. שיטת הבחירות הסגורות מתנה השתתפות בחברות ובתנאים מסויימים ובשיטה ה"מעיין סגורה" ישנה גם התנייה אך היא קלה ביותר, כגון עצם ההתפקדות (להשוואה בין מאפייני השיטות ראו: איל בנבנישתי ומיכל גינוסר נוי "הבחירות המקדימות במפלגות לקראת הבחירות לכנסת והשפעתן על הדמוקרטיה בישראל" משפט וממשל ז (תשס"ד). עניין זה נדון בפסק-הדין בעניין:
tashjian v. republican party 479 u s 208; 107 s ct 544 (1986)

וכך כתב שם השופט marshall j בשם הרוב, בבית-המשפט העליון של ארה"ב:

"the nature of appellees' first amendment interest is evident. “it is beyond debate that freedom to engage in association for the advancement of beliefs and ideas is an inseparable aspect of the ‘liberty’ assured by the due process clause of the fourteenth amendment, which embraces freedom of speech.” naacp v. alabama ex rel. patterson, 357 u.s. 449, 460, 78 s.ct. 1163, 1171, 2 l.ed.2d 1488 (1958); see naacp v. button, 371 u.s. 415, 430, 83 s.ct. 328, 336, 9 l.ed.2d 405 (1963); bates v. little rock, 361 u.s. 516, 522-523, 80 s.ct. 412, 416-417, 4 l.ed.2d 480 (1960). the freedom of association protected by the first and fourteenth amendments includes partisan political organization. elrod v. burns, 427 u.s. 347, 357, 96 s.ct. 2673, 2681, 49 l.ed.2d 547 (1976) (plurality opinion); buckley v. valeo, 424 u.s. 1, 15, 96 s.ct. 612, 632, 46 l.ed.2d 659 (1976). “the right to associate with the political party of one's choice is an integral part of this basic constitutional freedom.” kusper v. pontikes, 414 u.s. 51, 57, 94 s.ct. 303, 307, 38 l.ed.2d 260 (1973)”

(ההדגשות הוספו)

45. בית-משפט פדראלי בעיר ניו יורק (u s district court; s.d. new york; john f. keenan, u s district judge) דן בפסילת מועמדות של התובע לבחירות מקדימות של המפלגה הדמוקראטית למשרת ראש עירית ניו יורק בעניין:
herman d. farrell jr v. board of elections in the city of new york (1985) (עותק של פסה"ד צורף לתיק הנייר). wl 2339 (s.d.n.y) 20 august 1985
השופט הדגיש במקרה זה לא רק את הזכות לבחור, כזכות מהמעלה הראשונה, אלא ציין, כחלק ממנה, את הזכות להיבחר ולהיכלל ברשימת מועמדים.
השופט לא ראה הבדל של ממש בין הזכויות האמורות בבחירות כלליות לבין מימושן בבחירות מקדימות של אחת המפלגות הגדולות, או בהתארגנות וולונטרית. פסק-הדין מצביע על הקשר ההדוק בין הזכות לבחור, הזכות להיבחר וחופש ההתארגנות (the freedom to engage in association).
השופט ראה בבחירות מהסוג שנדונו בפני
ו (בחירות מקדימות במפלגה למשרה של מועמד מטעמה לראש עיר) גם משום מתן הזדמנות לבוחרים להביע עמדתם בשאלות ציבוריות שנויות במחלוקת וכך להשפיע באופן דמוקראטי על תהליך קבלת החלטות, דהיינו להשפיע, ציבורית, באופן רחב בהרבה מהשאלה הצרה של זהות המועמד לתפקיד ראש עיר.
ואלה דבריו של השופט קינאן בסעיף 2 לפסק-דינו:
“the right to vote is the cornerstone of a free society. the supreme court has said, with reference to the right to vote, that ‘no right is more precious in a free country than that of having a voice in the election of those who make the laws under which, as good citizens, we must live. other rights, even the most basic, are illusory if the right to vote is undermined.’ wesberry v. sanders, 376 u.s. 1, 17 (1964); see harper v. virginia state board of elections, 383 u.s. 663, 667 (1966); reynolds v. sims, 377 u.s. 533, 562 (1964); yick wo v. hopkins, 118 u.s. 356, 370 (1886). the right to vote in a primary election is at least as important as the right to vote in a general election, particularly where one party dominates the political horizon. thus, federal courts have the authority and obligation to protect the franchise in a primary election. see smith v. allwright, 321 u.s. 649, 664–65 (1944); united states v. classic, 313 u.s. 299, 318 (1941); moldonado v. rodriguez, 523 f. supp. 177, 179–80 (s.d.n.y. 1981); williams v. sclafani, 444 f. supp. at 910.

*4 the supreme court recently explained how a citizen's right to vote is infringed by excluding a candidate like mr. farrell from the ballot:

‘[t]he rights of voters and the rights of candidates do not lend themselves to neat separation; laws that affect candidates always have at least some theoretical, correlative effect on voters' . . .. our primary concern in with the tendency of ballot access restrictions ‘to limit the field of candidates from which voters might choose.’ therefore, ‘[i]n approaching candidate restrictions, it is essential to examine in a realistic light the extent and nature of their impact on voters.’

anderson v. celebrezze, 460 u.s. 780, 786 (1983) (quoting bullock v. carter, 405 u.s. 134, 143 (1972)); see lubin v. panish, 415 u.s. 709, 716 (1974) (‘the right of . . . an individual to a place on the ballot is entitled to protection and is intertwined with the rights of voters.’).

candidacy, in and of itself, has never been defined as a fundamental rights. clements v. fashing, 457 u.s. 957, 963 (1982) (plurality opinion). the supreme court, however, has recognized that restrictions on candidacy impinge on the first amendment rights of candidates and voters. see, e.g., anderson, 460 u.s. at 786; illinois state board of elections v. socialist workers party, 440 u.s. 173, 184 (1979); storer v. brown, 415 u.s. 724, 729 (1974); lubin, 415 u.s. at 716; bullock, 405 u.s. at 142–43; williams v. rhodes, 393 u.s. 23, 31 (1968). in naacp v. alabama, 357 u.s. 449, 460 (1958), justice harlan explained the interplay between the freedoms of speech and political association:

effective advocacy of both public and private points of view, particularly controversial ones, is undeniably enhanced by group association, as this court has more than once recognized by remarking upon the close nexus between the freedoms of speech and assembly. . . .. it is beyond debate that freedom to engage in association for the advancement of beliefs and ideas is an inseparable aspect of the ‘liberty’ assured by the due process clause of the fourteenth amendment, which embraces freedom of speech.

accord anderson, 460 u.s. at 786–87; see buckley v. valeo, 424 u.s. 1, 15 (1976) (‘the first amendment protects political association as well as political expression.’); kusper v. pontiske, 414 u.s. 51, 56–57 (1973) ( ‘there can no longer be any doubt that freedom to associate with others for the common advancement of political beliefs and ideas is a form of ‘orderly group activity’ protected by the first and fourteenth amendments.); williams v. rhodes, 393 u.s. at 30–31 (there are ‘two different, although overlapping, kinds of rights—the right of individuals to associate for the advancement of political beliefs, and the right of qualified voters, regardless of political persuasion, to cast their votes effectively.’); republican party of the state of connecticut v. tashjian, no. 85–7011, slip op. at 25 (2d cir. aug. 8, 1985) (‘the importance of political association was fortified by and memorialized in the constitution, which included provisions explicitly designed to protect political opposition, and accorded independent vitality by the first congress, which expressly included the rights of free speech, assembly and petition in the text of the first amendment.’); id. at 33 (‘a statutory regime denying a group the fruit of their association—political impact—runs afoul of the first amendment no less than precluding association itself.’). the board's exclusion of a candidate like mr. farrell from the ballot hinders: (i) his supporters' right to vote, to the extent they are unable to find another candidate on the ballot who shares their policy preferences on contemporary issues, lubin, 415 u.s. at 716; see williams v. rhodes, 393 u.s. at 31, and (ii) their right to associate and express their views since a viable political campaign serves as an effective platform for the expression of views on the issues of the day and as a rallying point for like-minded citizens, anderson, 460 u.s. at 787–88.”

בית-המשפט ציין שם, בעקבות פסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין anderson, כי על בית המשפט לאזן בין הזכויות החוקתיות הנפגעות לבין האינטרס המוגן ביישום דווקני של התנאים שקיומם נדרש לצורך כניסה לרשימת המועמדים.

הפגיעה בחופש ההתאגדות
46. בא כוח המשיבות טען במהלך הדיון מיום 12.3.12 כי לשיטתו לא נפגעת בענייננו כלל "הזכות לבחור ולהיבחר" מאחר והזכות הרלוונטית נוגעת לבחירות לגוף וולונטארי ולא לפרלמנט או לרשות מקומית. לשיטתו, הזכות הרלוונטית שיתכן ונפגעת בענייננו היא דווקא "זכות ההתאגדות", דהיינו, הזכות של המבקש להתאגד ולהתארגן באיגוד עובדים ייצוגי, קרי משיבה 1 (בעמ' 16 לפרוטוקול).
47. אני מסכים עם טענת המשיבות כי בענייננו נפגעת חירותו של המבקש להתאגד, אולם ראשית, זו אינה הזכות היחידה הנפגעת, בהיות ההסתדרות גוף בעל חשיבות מרכזית בחיי הציבור בישראל, ולנוכח רצונו של המבקש להשתתף בהליך בחירות בה, להבדיל מבקשה להתקבל אליה כחבר. שנית, החירות להתאגד, כעיקרון יסוד בחברה דמוקרטית, הנועד לאפשר לפרט לבטא רעיון קולקטיבי כדי להשיג את מטרותיו הינה חירות בסיסית אשר נועדה לאפשר לאדם כל סוג של התאגדות, ובהתאם למטרה המבוקשת. הזכות להיות מיוצג, כלומר לבחור ולהיבחר ועקרונות נוספים נגזרים אף הם מחירות זו.
48. חשיבותה של חירות ההתאגדות והיותה זכות יסוד מצאו ביטויים באמנה בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן משנת 1948 (convention concerning the freedom of association and protection of the right to organize ). בפסיקה הישראלית הוכרו חופש ההתאגדות וחופש התארגנות כזכויות יסוד, כך למשל דברי השופט י' זמיר בבג"ץ 7029/95:

"הזכות להתאגד היא "אחת מחירויות האדם" ... היא מעוגנת עמוק ומוגנת היטב בהלכה ... כך בדרך-כלל, וכך גם הזכות להתאגד בארגון עובדים ... הזכות להתאגד בארגון עובדים זכתה להכרה באמנות בין-לאומיות. ... אכן, גם בישראל רשאים עובדים, יהיו אשר יהיו, להקים ארגון לפי בחירתם וללא צורך בהרשאה קודמת" (הסתדרות העובדים הכללית החדשה
נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1997), בעמ' 94-95).

על "חופש ההתארגנות במסגרת ארגון עובדים" נאמר בעניין אוניברסיטת בר-אילן כך:

"מלבד היותו זכות יסוד עצמאית, מגשים את זכות האדם לכבוד: 'לארגוני עובדים תפקיד חיוני בהסדרת יחסי העבודה ובקידום זכויות העובדים. באמצעותם מושג איזון בין חולשתו האינדיווידואלית של העובד, לבין עוצמתו הכלכלית של המעביד, וכך נמנע ניצולו לרעה של העובד המוחלש עד כדי פגיעה בכבודו' (חני אופק-גנדלר 'התארגנות חיילים – האם בשלה העת לתמורה בישראל' משפט וצבא יט 117 (2007))".

(פסקה 40 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה).

49. הזכות לבחור ולהיבחר היא, כאמור, ליבו של העיקרון הדמוקרטי, והיא מכילה בתוכה זכויות יסוד חשובות אחרות, כגון עקרון השוויון, חופש הביטוי, וחופש ההתאגדות לקבוצה ייצוגית בעלת כוח גדול מזה של הפרט לבדו. מרכזיותה של זכות זו נדונה עד כה בהקשר של בחירות לכנסת ישראל ולרשויות המקומיות בלבד.
50. מקובלת עליי טענת המשיבות, כי אין מעמדה של הזכות לבחור להיבחר במסגרת הבחירות לכנסת ואף לרשויות המקומיות, המהוות ביטוי לעקרון הייצוג בשלטון דמוקרטי, - זהה למעמדה של הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות להסתדרות.
51. השאלה מהו מעמדה של הזכות לבחור ולהיבחר בגוף כגון ההסתדרות היא מורכבת, בפרט לנוכח מהותו וטיבו החריגים והייחודיים של גוף זה בישראל, אשר אין שני לו בגודלו ובחשיבותו, כארגון עובדים (ר' עניין מזרחי לעיל].
52. מימוש הזכות האמורה בענייננו אינו זכותו של אזרח במדינתו לייצוג בפרלמנט, אך מימוש זכות זו בארגון העובדים היציג, החזק והמרכזי ביותר במשק נופל אך במעט בחשיבותו מזכותו של אזרח להשתתף בבחירות כלליות בחברה דמוקרטית מתוקנת. לזה וגם לזה השפעה על חיי היומיום של החברה כולה בישראל. באי-כוח המשיבות הדגישו בדיון בעל-פה, כי מבחינת מספר הזכאים לבחור, הבחירות להסתדרות עומדות במקום השני לאחר הבחירות הכלליות.
53. ההסתדרות אינה אורגאן של המדינה, ובכך למעשה מהותה. ההסתדרות היא גוף וולונטארי התאגדותי המייצג את מרבית ציבור העובדים בישראל, גם כלפי מוסדות השלטון במדינה. דווקא מכוח שוני זה במהותה של ההסתדרות נובע גם הדמיון בחשיבות הייצוג של הפרט במוסד זה, בהיותו המוסד המרכזי ביותר, הכמעט מונופוליסטי, הפועל מטעם הפרט, גם ואולי בעיקר, כלפי המדינה. מימוש הזכות לבחור ולהיבחר להסתדרות כוללת הגנה על עקרונות השוויון, חופש הביטוי ובוודאי חופש ההתאגדות [ר' דברי בא כוח המשיבות בעמ' 16 לפרו' הדיון מיום 12.3.12].
54. הכרעה בעניין כשירותו של אדם לקחת חלק בתהליכי הבחירות בארגון כה משפיע מסוג זה, ואף להתמודד על ראשותו, היא הכרעה הנוגעת לציבור רחב בישראל, ואינה בין הצדדים לסכסוך בלבד. יתרה מכך, טענות הצדדים בעניין חשיבות יישומו של עקרון השוויון בקביעותיה של רשות השיפוט תומכות אף הן בכך שלהחלטה שתינתן בעניינו של המבקש ישנה השלכה על ציבור רחב מלבדו. היקפה הנרחב של השלכה זו נובע בעיקר מגודלה של ההסתדרות, מהשפעתה על שגרת יומו של ציבור גדול בישראל. כך למשל מתייחסת הנשיאה ד' בייניש לחשיבותו ולמעמדו של ארגון העובדים בחברה:

" לארגוני העובדים תפקיד חברתי. בהיעדר חוק יסוד לחיזוק מעמדן של הזכויות החברתיות, יש ליתן לגופים הרלוונטיים כלים מתאימים, ככל שהנורמות המשפטיות מאפשרות זאת, להגנה על הזכויות החברתיות של הקבוצות החלשות בחברה" [ר' בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה (28.4.11), בעמ' 54].

55. על רשות השיפוט לנקוט, איפא, משנה זהירות בשעה שהיא דנה בנושאים כגון דא, ולהכריע בהם באופן שמתיישב עם עקרונות היסוד של החברה, לרבות שמירה על עקרונות היסוד והנורמות החוקתיות , ועל פגיעה מידתית בהן בלבד.
הקביעה בפסק הבוררות בענייננו, לפיה המבקש אינו זכאי להיכלל בפנקס הבוחרים ולממש את זכותו להשתתף בבחירות להסתדרות בנסיבות דנן היא קביעה הפוגעת בזכות החוקתית "לבחור ולהיבחר" למוסד מרכזי וחשוב, אשר במהותו ובתכליתו אין לו, כמעט, תחליף בעבור האזרח העובד במדינת ישראל. פגיעה זו נעשתה באופן בלתי מידתי, ומנוגד לעקרונות היסוד החוקתיים והדמוקרטיים.

הפעלה מידתית סבירה והגונה של התנאים למימוש זכות הבחירה
56. בחינת מידתיות הפגיעה בזכויות המבקש ובאינטרסים הציבוריים נעשית בהתאם לנוסחה של פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. רכיב המידתיות נבחן על פי שלושה מבחני משנה: (1) מבחן הקשר הרציונאלי: התאמה בין המטרה לבין האמצעי להשגתה (2) מבחן האמצעי שפגיעתו הפחותה ביותר (3) פרופורציונאליות: הפגיעה פרופורציונאלית לתועלת שצמחה ממנה [בג"ץ 5016/96 ליאור חורב נ' שר התחבורה ואח' , פ"ד נא (4) 1 (1997)].
בענייננו, הרושם הוא כי הפגיעה בזכויות החשובות הנוגעות לחירות ההתאגדות, ובמובנן הבסיסי ביותר, דהיינו מימוש הזכות הדמוקרטית של לבחור ולהיבחר, באמצעות מניעת רישומו של המבקש להירשם בפנקס הבוחרים של ההסתדרות בנסיבות הקיימות- אינה מידתית, ולו מן הטעם שישנו חוסר פרופורציונאליות מובהק בין האמצעי שננקט לבין התועלת שצמחה ממנו.
57. המשיבות מפנות להכרח בשמירה דווקנית על כללי חוקות ההסתדרות, כמו גם לצורך בשמירה על עקרון השוויון וטוהר המידות בהליך הבחירות.
58. לעניין הצורך בשמירה על הכללים, המשיבות אינן מסבירות למשל מדוע לא יושמו בענייננו הוראותיה של חוקת ההסתדרות, לפיהן בהפסקת דמי החבר תסתיים החברות בהסתדרות. כך,למשל, מתייחס הבורר עו"ד ד"ר וינבוים לכשל זה של ההסתדרות:
"במאמר מוסגר אני מוצא לנכון להעיר כי מוזר הוא שחבר הסתדרות אינו משלם דמי חבר במשך 16 שנים ועדיין נמנה עם חברי ההסתדרות. נראה כי מצב זה הינו תוצאה של מחדל מתמשך שמקורו באי קביעת נוהל והוראות ע"י ועדת החברות לצורך הפסקת חברותו של חבר אשר מפסיק לשלם את דמי החבר החדשים מן הראוי כי נוהל כאמור ייקבע בהקדם ויסדיר, בין היתר, את השאלה האם נכון לאמץ הוראה ולפיה יש להתרות בחבר כאמור לפני ביצוע הליך הגריעה, ולמצער, להודיע לאותו חבר כי נגרע מפנקס החברים עקב מחדלו באי העברת דמי חבר" (בעמ' 28 לפסק הבוררות של רשות השיפוט)

אכן, לו היה נוהל כאמור, והיתה נגרעת חברותו של המבקש, היה ודאי ניתן לצפות באופן סביר כי יקבל על כך התראה, ודאי במציאות הדיגיטאלית של היום, ויוכל לרפא פגם זה במועד הרלוונטי. בהקשר זה ניתן אף ללמוד סתירה של ממש בין הוראות חוקת הבחירות לפיהן אי התשלום של דמי החבר אפשרי אך רלוונטי לזכות הבחירה בבחירות, בעוד שלפי חוקת ההסתדרות אי התשלום מונע החברות כליל. מצב זה אינו מצב ראוי בלשון המעטה, וודאי היתה לו תרומה לתוצאה בענייננו.
59. על רצונו של המבקש להיות חבר הסתדרות במלוא מובנה של חברות זו ועל סבירות הנחתו כי טיבה של חברותו זו מעולם לא שונה מעידים מספר נתונים: המבקש המשיך להיות רשום בפנקס חברי ההסתדרות ולא נמחק ממנו למרות שהופסקו תשלומי דמי החבר על ידיו מאז כניסתו לכנסת. המבקש מעולם לא העביר הוראה כלשהי להפסיק את תשלומי דמי החבר או להפסיק את חברותו, משיבה 1 מסכימה אף כי המבקש היה חבר "מעורב" ופעיל בה. מרגע היוודע לו עניין דמי החבר החסרים מיהר להעביר הוראת קבע לתשלומם השוטף, והוראה לתשלום רטרואקטיבי בגין השנה שחלפה. ההסתדרות מצידה מעולם לא הודיעה למבקש בשום דרך על השינוי בטיב חברותו, והשלכתו על זכויותיו. יתרה מכך, העובדה שחוקת ההסתדרות קובעת כי אי תשלום יוביל לסיום החברות לצד העובדה שהמבקש היה רשום כחבר יכולה באופן סביר ביותר להטעות את המבקש לחשוב שהוא, כחבר רשום, ודאי משלם את דמי החבר כסדרם.
60. קיימת לוועדת הבחירות סמכות בשיקול דעת לבחון מקרים חריגים, ואיזהו מקרה חריג אם לא כזה בו נפגעת ליבת זכותו של "חבר" מזה שנים רבות, קרי "זכות הבחירה" שלו, משום שלא שילם בעבור שני חודשי חברות במועדם? ברור כי מקרה כזה מחייב איזון ראוי בין הפעלת הכללים לבין הפגיעה המידתית בזכות החוקתית.
המבקש הוא חבר ההסתדרות. לא ננקטו כל צעדים להפסקת חברותו בשל אי-תשלום דמי חבר. אם רצו הממונים על הבחירות להביא להוצאתו של המבקש מפנקס הבוחרים בשל אי-תשלום דמי חבר, דהיינו לפגיעה אנושה בזכויותיו החוקתיות כחבר ההסתדרות, הרי הייה עליהם לנקוט בדרך של אזהרה מוקדמת. בענייננו לא נשלחה מעולם אזהרה למבקש וגם לא ננקטה דרך של אזהרה פומבית למי שנמצא בקטיגוריה דומה. אני סבור שללא דרך כלשהי של אזהרה מראש, פרטנית או למצער בפרסום פומבי יעיל, לא ניתן לסלק חבר מפנקס הבוחרים, בוודאי שלא חבר המבקש לתקן, בדיעבד, את הפגם שנפל בחברותו.
המשיבים מצד אחד אינם נוקטים הליך של הוצאת חבר מחמת אי-תשלום דמי חבר – הליך שלכל הדעות הייה מחייב אזהרה מוקדמת – ומצד שני הופכים את אותה זכות של להיות חבר לחסרת משמעות בדרך של שלילת הזכות לבחור ולהיבחר. לא ניתן לקבל קו מחשבה זה. הוצאת חבר מפנקס הבוחרים, לעניין הדרך הדיונית בה צריך לנקוט, צריכה להיות דומה לזו של הוצאת חבר מההסתדרות.
עצם קבלת חוקת ההסתדרות או תיקונה בכל הנוגע להוראות לתשלום דמי חבר במועד פלוני לפני המועד הקובע לצורך הבחירות הקרובות, לא יכול לבוא במקום אזהרה המובאת (בדרך סבירה כלשהי) לידיעתו של העלול להיפגע בזכותו המהותית.
בנסיבות אלה, כאשר המבקש שילם בסופו של דבר את דמי החבר חודשים רבים לפני הבחירות הצפויות, השאלה הספציפית היא אם ראוי להאריך את המועדים שנקבעו כתנאי לרישום בפנקס הבוחרים או אם ראוי להתעלם מהאיסור על תשלום בדיעבד (ריטרואקטיבי). בהתחשב בנסיבות דהיינו חשיבות הזכות, לא רק למבקש אלא גם לציבור הבוחרים התומך בו וברשימתו, בכך שמדובר לפי הקביעות העובדתיות של מוסד הבוררות הפנימי במי שמהותית ופורמאלית נשאר חבר ההסתדרות ופעל בתום-לב, אני משיב על שאלה זו בחיוב.
61. אפשר לראות את השאלה במחלוקת כנוגעת להארכת מועדים שנקבעו לצורך שמירה על הזכות להיכלל בפנקס הבוחרים. גם אם הקפדה מצד המבקש הייתה מונעת את הוצאתו מהפנקס, הרי באיזון הכולל של הזכויות המתחרות, הפתרון הרצוי הוא זה השומר על הזכות לבחור ולהיבחר, דהיינו מתן הארכות הנדרשות. לשון אחר: העדפה של הזכות המעין-חוקתית של המבקש והתומכים בו על פני פגיעה מינורית בזכותם של הגופים המנהלים את הבחירות לשמירה על ההוראות הדיוניות הנוגעות לדרך ניהולו של פנקס הבוחרים ורשימת המועמדים לבחירה.
62. התוצאה שמבקשים המשיבים להחיל בענייננו: שלילת הזכות המהותית החשובה בשל התרשלות שבמחדל של אי-תשלום במועד, אינה מידתית וניתן להימנע ממנה בדרך של מתן ארכה לריפוי המחדל. תוצאה זו מונעת את הפגיעה בזכות המהותית של המבקש, ומהווה פגיעה מינורית בלבד בזכות הדיונית של המשיבים.
בענייננו אין מחלוקת שלא נעשה ניסיון לניצול לרעה של אפשרות לתשלום מאוחר של דמי חבר לצורך "השתלטות עוינת" או השתלטות מבחוץ על ארגון העובדים, קרי: אין טענה של היעדר תום לב מצד המבקש והתומכים בו. נהפוך הוא: כל חברי המותב של ערכאת הערעור של מוסד הבוררות הפנימי, ציינו את תום ליבו של המבקש (אחרי שקראו את תצהירו ושמעו את דבריו בע"פ בפני
הם). באי-כוח המשיבים לא בקשו לחקור את המבקש על תצהיריו לא בפני
מוסד הבוררות ולא בדיונים בבית-המשפט. הטענה היחידה בפי באי-כוח המשיבים הייתה שהוא התרשל ולא בדק ביזמתו את הכללתו בפנקס הבוחרים. לא די בנתון עובדתי זה כדי להצדיק את התוצאה אליה הגיעו המשיבים
63. עניינו של המבקש הוא חריג . על המשיבות היה לבחון האם מקרה זה מצדיק חריגה מן הכללים באופן שלא יפגע בתכליתם, דהיינו: טוהר הבחירות. ודוק: העובדה שהיו חריגים נוספים, כטענת המשיבות, אשר לא עמדו על מיצוי זכויותיהם ולפיכך נקבע אחרת בעניינם אינה מצדיקה קיפוחו של המבקש.

64. השמירה על "עקרון השוויון" אינה מושגת באמצעות מניעת התמודדותו של המבקש בבחירות ההסתדרות הקרבות. כפי שהראה המבקש נראה כי ישנן פסיקות אחרות של רשות השיפוט בסיטואציות דומות, ולפיכך ממילא לא ברור בשלב זה מהו העיקרון אליו יש להשוות את עניינו של המבקש [ר' עניין אלי בן מנחם, ועניין מקסים לוי ז"ל, בעמ' 20-23 להמרצת הפתיחה השנייה].
65. הפגיעה הבלתי מידתית האמורה אינה בסמכותו של מוסד בוררות, והיא אף מנוגדת ל"תקנת הציבור", ולפיכך מביאה לבטלותו של פסק הבורר בהתאם לסעיפים 24(3), או 24(9) לחוק. על חוסר המידתיות וחוסר הסבירות בקביעותיה של רשות השיפוט במקרה הנדון מעידות נסיבותיו הספציפיות של המקרה, כפי שיפורט להלן בתמצית.
66. מקובלת עליי טענת המשיבה כי כללי החוקה חשובים מהותית ולא רק פרוצידורלית, על מנת לשמור על תקינות הליך הבחירות, ויישום העקרונות החוקתיים בדרך ניהולו, כגון שמירה על עקרון השוויון. עם זאת, יש לבחון הפעלת כללים אלה באופן שמתיישב עם עקרונות היסוד בשיטה הדמוקרטית, וחוקי היסוד בכלל זה.
67. ברור כי תנאי החברות הוא מהותי. אני מוכן אף לקבל את הטענה כי החובה של תשלום דמי החבר היא מהותית וחיונית, אולם אינני מוצא כי העמידה על דרישת אי הרטרואקטיביות בנוגע לשלושת התשלומים של דמי החבר בתקופה הקובעת, באופן קפדני ומצמצם היא היא זו שמצדיקה פגיעה כה קשה בזכות החבר לבחור ולהיבחר.
68. בהקשר זה מקובלת עליי טענת המבקש כי מניעת הזכות לבחור ולהיבחר מחבר מאיינת למעשה את "החברות" ומותירה אותה כאות מתה.
69. מכלול הנסיבות בענייננו, לפיהן: המבקש היה חבר הסתדרות ואף שילם דמי חבר שנים רבות; המבקש לא ביקש מעולם לבטל את חברותו ואף לא להפסיק את תשלומי דמי החבר באופן אקטיבי אלא החברות נותרה על כנה ותשלום דמי החבר בוטל מכוח שינוי מעסיק; מרגע היוודע למבקש על אי התשלום, העביר מיד הוראה לחשבות הכנסת לחייבו בתשלומי חבר להסתדרות, ואף הגדיל וביקש להעביר חיוב רטרואקטיבי עבור שנה שלמה; העובדה שהמבקש חבר פעיל ביותר ומעורב בפעילות ההסתדרות ; העובדה שמעולם לא נשלחה למבקש כל התראה על השינוי המהותי בטיב חברותו (שינוי אשר אינו הולם את דרישותיה של חוקת ההסתדרות)- כל אלה לצד הפגיעה הקשה בזכות המרכזית והחשובה של המבקש, ובעקיפין של ציבור הבוחרים בהסתדרות, מביאים למסקנה שקביעתה של רשות השיפוט בפסק הבורר בלתי מידתית, בניגוד לעקרונות היסוד של השיטה, ונוגדת את "תקנת הציבור".
70. אי אפשר שלא לתהות, כאמור, על בחירתה של המשיבה 1 שלא לנקוט באמצעים פשוטים ביותר להתריע בפני
ציבור חבריה על המועדים והתנאים למימוש זכויותיהם באופן מלא, כחבריה. בחברה מודרנית וטכנולוגית ניתן היה בקלות לשלוח הודעת טקסט למבקש, המודיעה לו על הפסקת תשלום דמי החבר והשינוי המהותי הנובע מכך, או לכל הפחות להודיע על כך באופן ברור ומרוכז באתר האינטרנט של ההסתדרות. בפועל, אף את חוקת הבחירות ובה מועדים קריטיים למעוניינים להתמודד על רשות ההסתדרות העלו לאתר האינטרנט כחודש וחצי לאחר שחלף אחד מן המועדים האמורים, כפי שציינתי לעיל. התנהלות מסוג זה של הארגון היציג הגדול, החשוב והמשפיע ביותר במדינה כיום אינה מתיישבת עם עקרונות חוקתיים של שוויון, דמוקרטיה, שקיפות, ואף הגינות מנהלית.
71. נוסף על האמור, כפי שציינתי לעיל, הפסיקה מתייחסת להסתדרות ולמוסדותיה באופן מיוחד, באספקטים הנוגעים לאוטונומיה שלה. בהיותה גוף כה משמעותי במשק הישראלי, אשר לקביעותיו השפעה רחבה על הציבור בישראל, נקבע כבר כי גוף זה כפוף גם לעקרונות המשפט המנהלי, ובכללם חובת ההגינות והסבירות של קביעותיהם ביחס לפרט (ר' עניין מזרחי לעיל ; ע"א 835/93 איגנט נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט (2) 793, 813-814) ; וכן ראה: אוטולנגי בעמ' 378).
72. מקובלת עלי אף טענת המבקש כי בקביעותיה של רשות השיפוט, המפורטות בפסק הבורר בענייננו ישנו חוסר סבירות וחוסר הגינות כלפיו.
73. בשים לב לכך שהפגם שנפל בעמידת המבקש בתנאי חוקת הבחירות הינו עניין אשר תלוי בצדדים נוספים, קרי: מעסיקו, ולקביעה המפורשת בפסק הבורר כי טענת המבקש שלא ידע על הפסקת התשלום נמצאה מהימנה וכנה, ואף לקביעה המוסכמת בפסק הבורר כי המבקש היה חבר, והקביעה הנוספת כי היה חבר "מעורב" אך "רדום מבחינה משפטית", ואף לכך שמרגע פניית המבקש לרישום מפלגתו והיוודעו לפגם האמור העביר הוראה לתשלום רטרואקטיבי ללא כל שיהוי, נראה לי כי לא סביר במקרה זה שלא לאפשר למבקש ל"רפא" את הפגם הנטען, ולהשתתף בהליך הבחירות.
74. חובת ההגינות החלה על ההסתדרות ומוסדותיה נפגעה אף היא במספר היבטים. ראשית, בבקשתה "לאחוז את החבל משני קצותיו" בהחלתה את כללי החוקות באדיקות ככל שנגעו למבקש, ובהתעלמה מכללי ההסתדרות בעצמה, בכל הנוגע לביטול חברותו של המבקש עוד לפני כ-16 שנה, בהתאם לחוקת ההסתדרות. שנית, במציאות הדיגיטאלית כיום יכלה ההסתדרות בקלות רבה למנוע סיטואציות כאלה של "אי הבנה" נטען, באמצעות שליחת התראה בהודעת טקסט או באמצעות הודעה מסודרת, בזמן מספיק, באתר האינטרנט שלה, הנוגעת למימוש זכות הבחירה, לעובדה שהזכות אינה אוטומאטית, ולהשלכת אי תשלום דמי החבר על זכות זו, בטרם ההודעה על מועד הבחירות. יש לזכור כי לנוכח שינויים היסטוריים במבנה ההסתדרות ישנם כיום מספר סיווגי חברות בהסתדרות, והנחות יסוד אשר היו נכונות בעבר (כמו למשל תשלום אוטומאטי של דמי החבר במעסיקים מסויימים) אינן רלוונטיות עוד. לנוכח האמור, ועל ההסתדרות לפעול ביתר שאת ובשקיפות יתר כדי "לפזר את ענן הערפל", מעל הסיווגים החדשים, ובד בבד עם הגמשת הכללים אל מול התכלית.
סיכום
75. בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני מקבל את הבקשה, ומתקן את פסק הבוררות מיום 20.2.12, שניתן על ידי רשות השיפוט של ההסתדרות בעניינו של המבקש במובן זה שהמבקש יכלל בפנקס הבוחרים הרשאים לבחור ולהיבחר בבחירות הקרובות של המשיבה 2 הקבועות עתה ליום 22 במאי 2012.
76. המשיבות 2 ו-3 יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של המבקש וכן בשכ"ט עו"ד, אותם קבעתי בנסיבות העניין על הצד הנמוך, בסך 6000 (ששת אלפים) ₪, להיום.
ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
הפ"ב 45161-02-12 כבל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ואח' פס"ד 18 במארס 2012

1 מתוך 27









הפב בית משפט מחוזי 45161-02/12 ח"כ איתן כבל נ' רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות החדשה (פורסם ב-ֽ 18/03/2012)