פסקי דין על אלי בר | פסקי דין על יעל מניה

48116-06/11 תק     13/03/2012




תק 48116-06/11 אלי בר נ' יעל מניה








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 48116-06-11 בר נ' מניה






בפני

כב' הרשם
הבכיר
צחי אלמוג

התובע
אלי בר


נגד

הנתבעת
יעל מניה




פסק דין




רקע וטענות התובע

1.
התובע הוא מתווך מקרקעין.
ביום 8.3.2011 איתר התובע בית מגורים המתאים לדרישות הנתבעת ובן זוגה, מר יהודה בר שקד.
הנתבעת חתמה ביום 8.3.11
על הזמנת שירותי תיווך במקרקעין מהתובע. הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור דמי שכירות של חודש + מע"מ אם תשכור את הנכס. ביום 13.3.2011 נחתם בינה ובין בעלי הבית הסכם שכירות למשך שנתיים תמורת דמי שכירות 8,000 ₪ לחודש.

2.
למרות פניות חוזרות ונשנות מצד התובע, הנתבעת סירבה לשלם, וביקשה מסיבות אישיות להשתחרר מההסכם זאת על אף שחתמה על ההסכם ושילמה דמי שכירות עבור חלק מהתקופה. הנתבעת פרסמה את הבית באתר אינטרנט על מנת למצוא שוכרים חלופיים.

3.
התובע טוען כי אין להשתחררותה של הנתבעת מהסכם השכירות כל נגיעה לעניין חבותה הברורה לשלם לתובע את דמי התיווך לאחר שנכרת הסכם תקף ומחייב, עבודת התיווך נסתיימה בהצלחה ברגע כריתת הסכם השכירות ואין לה קשר להסכמות השונות בין הצדדים להסכם השכירות לאחר שזה נחתם כדין.




טענות הנתבעת

4.
הנתבעת מודה כי אכן חתמה על הסכם הזמנת שירות תיווך במקרקעין, אך טוענת כי במהלך המו"מ שניהלו התובע והתובעת בהשתתפות מר אלי בר
ק (שהפנה את הנתבעת לתובע) ושל מר יהודה בר שקד בן זוגה של הנתבעת, ניאות התובע והצהיר כי דמי התיווך שישולמו במידה ותושלם עסקה יהיו 4,000 ₪.
הנתבעת צירפה תצהיר מטעם מר אלי בר
ק המצהיר כי בשיחת טלפון אישר התובע מפורשות שלא תהא בעיה ויפחית את דמי התיווך לסך 4,000 ₪ ככל שיהיה זכאי לתיווך.

5.
לאור מחלה קשה שתקפה את בן זוגה של הנתבעת,
נאלצו בני הזוג לחזור מכוונת השכרת הנכס בעלת הנכס גילתה הבנה ואף לא דרשה פיצוי.

6.
התובע הבהיר והצהיר באוזניי הנתבעת כי ימצא שוכרים חדשים לנכס, ובאמירותיו ובהתנהגותו יצר מצג ברור כי אין לו דרישות כלפיהם.




7.
בפועל, לא הושג הסכם מחייב בין הנתבעת למשכירה מכאן שלעולם לא קמה לתובע הזכות לקבלת דמי תיווך. העסקה מעולם לא יצאה אל הפועל שכן יש בה "תנאי מתלה" כהגדתו בסעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, לפיו אם העסקה לא תצא אל הפועל בגין נסיבות שאינן בשליטת הנתבעת הרי שלא יחויבו בדמי התיווך לתובע.

8.
הצדדים העידו בדיון וחזרו פחות או יותר על גרסאותיהם שלעיל.


9.
אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה לשלם דמי תיווך כפי המופיע בהסכם להזמנת שירותי תיווך ואין גם חולק כי נכרת הסכם שכירות בינה לבין בעלת הנכס. הנתבעת במקרה זה לא העלתה כל טענה ביחס לפעולותיו של התובע שיש בהן כדי לשלול את זכותו לעמלת תיווך. להיפך, היא ביקשה הנחה בדמי תיווך אם תיסגר עסקה.


10.
טענתה העיקרית של התובעת מסתמכת על הטענה כי לאור תנאי מתלה בהסכם השכירות פוקעת הזכות לדמי תיווך. עיינתי בהסכם השכירת ולא מצאתי בו תנאי מתלה כלשהו ולא ברורה לי הטענה כי "גלום" בהסכם תנאי מתלה. יחד עם זאת, אף אם היה תנאי כזה אשר מצויין במפורש בחוזה השכירות, אין בכך כדי להועיל. ביחס לחוזה על תנאי נאמר:

"חוזה על תנאי הוא חוזה שלם מרגע כריתתו....מחייב את הצדדים לו כבר מעת כריתתו...שתי נקודות עיקריות בחייו של חוזה על תנאי. האחת – רגע כריתת החוזה; האחרת – רגע התקיימות התנאי. מרגע כריתתו של חוזה על תנאי מתלה ועד התרחשות התנאי יש לחוזה נפקות מלאה, אולם ההתחייבויות המעשיות הנובעות ממנו טרם נכנסו לכלל פעולה... אם מתקיים התנאי - החוזה נכנס לפעולה מלאה ומחולל זכויות וחובות; אם התנאי לא מתקיים - החוזה חדל ואינו מחייב את הצדדים לו."
[גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 472, 474 (2005)].

ובהמשך:

"בתקופת הביניים - בין כריתת החוזה על תנאי ובין התרחשות התנאי המתלה - קיים בין הצדדים חוזה שלם, אם כי חוזה שתוצאותיו האופרטיביות מושעות עד להתקיימות התנאי.
(שם, בעמ' 481-482).

11.
לפיכך, וככל שמדובר בתובע, המדובר בהסכם מחייב מרגע כריתתו. בכל מקרה, אין בהוראות הסכם השכירות כדי לחייב את התובע, שאינו צד כלל לו, ואשר העמלה לה הוא זכאי אינה תלויה בתנאי ההסכם בין המשכיר לשוכר. די בכך שנכרתה עסקת שכירות תקפה כדי לגבש את זכאותו לתשלום דמי תיווך.


12.
יצוין כי לפי המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, הרי שהסכם השכירות נכרת במהלך חודש מרץ 2011 (ואף ניתנו תשלומים על חשבון תקופת השכירות) ואילו הבקשה לביטול מצד התובעים באה ביום 11.4.11, ומכאן שלפחות בפרק זמן זה היה מדובר בהסכם שכירות תקף לכל דבר ועניין, המגבש את זכות התובע לדמי תיווך.

13.
במהלך הדיון ניסיתי להביא את הצדדים לידי פשרה אולם הם לא הצליחו לגשר על הפער ביניהם. אני סבור כי אכן דין התביעה להתקבל, אולם, התובע, ברוב הגינותו הסכים להנחה של 25% ולפיכך, אפסוק גם אני ברוח זו. יצוין כי הנתבעת אכן צירפה תצהיר של מר יהודה ברק לפיו סוכם שדמי התיווך יעמדו על 4,000 ₪, אולם, מר ברק לא התייצב לדיון ולכן לא ניתן לקבל את תצהירו כראיה.

14.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 6,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט בסך 98 ₪ והוצאות משפט בסך 750 ₪. הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ט
אדר תשע"ב, 13 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 48116-06/11 אלי בר נ' יעל מניה (פורסם ב-ֽ 13/03/2012)