פסקי דין על מדינת ישראל - משרד התעשייה | פסקי דין על המסחר והתעסוקה | פסקי דין על אבשלום נוריאל

1112/08 העז     21/03/2012




העז 1112/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אבשלום נוריאל




בפני






בפני

כב' השופטת
אורית יעקבס


מאשימה

מדינת ישראל - משרד התעשייה
, המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עוה"ד אייל נון


נגד


נאשם

אבשלום נוריאל
ע"י ב"כ עוה"ד סאלח דהוד


הכרעת דין




1.
ביום 15/07/2008,

הגישה המאשימה כנגד הנאשם כתב אישום מתוקן (להלן:"כתב האישום"), אשר ייחסה לו, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים").


2.


בטרם הגשת כתב האישום המתוקן, הוגש כתב אישום קודם ביום 31/01/08, במסגרתו
ייחסה המאשימה לנאשם עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) וכן ייחסה לו עבירה לפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים.


3.
מכתב האישום עולה כי :


א.


במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, היה הנאשם הבעלים של המפעל משפחת נוריאל, במושב ירדנה (להלן:"המפעל").

ב.


ביום 17/12/03 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת במחוז הצפון - מר יובל כנפו (להלן:"מר יובל"), גב' דנה חתן (להלן:"גב' דנה") ומר פלאח חוסיין (להלן:"מר פלאח"), כאשר בעת הביקורת נמצאו במפעל שלושה עובדים זרים, אשר עסקו בקילוף תפוחי אדמה (להלן: "שלושת העובדים").
ג.


העובדים לא היו במועד הרלוונטי אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשם בפרט.
ד.


הנאשם העסיק את שלושת העובדים שלא על פי היתר כדין.
4.
בטרם הגשת כתב האישום, נמסרה לנאשם הודעת תשלום קנס מינהלי, אלא שהנאשם ביקש להישפט, ולפיכך הוגש כתב האישום.
5.


בטרם בוצעה הקראת כתב האישום העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לביטול כתב האישום. בשים לב לבקשתו, הוגשה בקשה בכתב ביום 21/12/08, במסגרתה ב"כ הנאשם פירט את טענותיו לבטל את כתב האישום בגין פגמים מהותיים שנפלו בו ואשר מצדיקים את ביטולו בהתאם לסעיפים 149 ו- 150 לחוק סדר דין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). ביום 08/02/10 התקיים דיון בעניין ובית הדין הורה על ביטול כתב האישום. ב"כ המאשימה הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה
וביום 14/09/10 בית הדין הארצי הורה על להחזרת הדיון להמשך דיון והוכחות על פי כתב האישום המתוקן.
6.
ב"כ הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום במסגרת ההקראה שהתקיימה ביום 03/02/11.
7.
ביום 27/06/11 נערכה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, במהלכה, העידו שניים מתוך עדי המאשימה - מר יובל, מר חנא אבו שרקי (להלן: "מר חנא").
8.


ביום 11/12/11 התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה בתיק, במהלכה העידו מטעם עדי המאשימה גב' יפה אמיר (להלן:"גב' יפה") ומר פלאח. כמו כן, העיד עד ההגנה אביו של הנאשם - מר אליהו נוריאל (להלן:"מר אליהו"). בסיום הישיבה נקבעה ישיבת הוכחות נוספת ליום 10/01/12 במסגרתה העיד הנאשם עצמו. בסיום הישיבה, בשים לב להסכמות אליהן הגיעו הצדדים להגיש את הסיכומים בכתב. ביום 08/02/11 המאשימה הגישה את סיכומיה וביום 27/02/11 הגיש ב"כ הנאשם את סיכומיו
.
9.


מטעם המאשימה הוצגו הראיות הבאות:

א.


הודעת חשוד ממשטרת ישראל מיום 18/12/03- מ/1.

ב.
דו"ח פעולה מהמשטרה מיום 17/12/03 - מ/2.
ג.


אסמכתא להחזקה במשמורת זמנית - מ/3.
ד.


הודעת חשוד מיום 25/01/04 - מ/4.
ה.


יומן החקירה מיום 21/12/03 - מ/5.
ו

.
תלושי משכורת של העובדים -
מ/6.
ז.


אישור העסקה מחברת "עמית"- נדל"ן שירותים והשקעות בע"מ – מ/7.
ח.


תעודת סיום העסקה של העובד

rungrit spuangsiri
- מ/8.
ט.


טופס העברת כספים לחברת "עמית" - מ/9.
י.


היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות על שם אליהו נוריאל - מ/10.
י"א.


בקשה להישפט של הנאשם וצילום הודעת קנס - מ/11.

י"ב.
אישור מינהל מקרקעי ישראל מיום 14.7.11 -
מ/12.
י"ג.
מכתב משרד התמ"ת מיום 11/07/05 - מ/13.
י"ד.


תעודות בירור פרטים על נוסע ביחס לשלושת העובדים - מ/14.
ט"ו.
תעודות עובד ציבור ביחס לשלושת העובדים
- מ/15.

11.


מטעם עדי ההגנה העידו הנאשם ואביו מר אליהו והנספחים שצורפו לסיכומים :

א.
פרוטוקול הדיון מיום 15/07/08 - נ/א.

ב.

פרוטוקול הדיון מיום 17/12/08 - נ/ב.

ג.
מכתב ב"כ הנאשם לב"כ המאשימה מיום 28/09/08 - נ/ג.

ד.
מכתב ב"כ הנאשם לב"כ המאשימה מיום 14/12/08 - נ/ד.

ה.
מכתב ב"כ הנאשם לב"כ המאשימה מיום
16/12/08 - נ/ה.

ו.
מכתב ב"כ הנאשם לב"כ המאשימה מיום 24/02/09 - נ/ו.
12.


נטל ההוכחה הנדרש בהליך הפלילי

הנטל המוטל על התביעה במסגרת המשפט הפלילי, להוכיח אשמתו של הנאשם "מעבר לכל ספק סביר", מקורו בהוראת סעיף 34 כב(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
13.



המסגרת הנורמטיבית
סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, מגדיר מהי " העבדה שלא כדין " וסעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, מתייחס למעביד שהעביד שלא כדין בכך ש:


"(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל
מכוח



חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו ; ..."

סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים מתייחס למעביד שהעביד שלא כדין בכך ש:


"(2)

העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ה תשל"ז-1977,
וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין , התשל"ז-1977
וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה".

מכאן שכדי להרשיע אדם בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, יש צורך להראות בראש ובראשונה שהוא היה בגדר "מעביד", ולאחר מכן להוכיח שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 או שהוא העסיק עובד זר בניגוד לסעיף 1יג לחוק - כלומר - בלא היתר מאת הממונה.

14. להלן בתמציתיות טענות בא כח המאשימה:


א.
הנאשם העסיק את שלושת העובדים ללא היתר כדין.

ב.
המפעל היה בבעלותו של הנאשם.

ג.

הנאשם העסיק את העובדים במפעל.


ד.
הנאשם נכח במפעל בעת הביקורת.

15. להלן בתמציתיות טענות הנאשם :


א.

הנאשם טען לפגם בהודעת הקנס.
ב.

טען כי מעולם לא העסיק את העובדים.

ג.


טען כי המפעל אינו בבעלותו, אלא בבעלות אביו (נ/א, נ/ב).
ד.


טען כי סיבת נוכחותו במפעל
היתה בגדר עזרה לאביו בתקופה בה שהה האחרון בחופש מחלה.
ה.

המאשימה הגישה נגד אביו כתב אישום נוסף בעניין דומה של העסקת עובדים
זרים.
ו.


הנאשם ביקש להמיר את כתב האישום על שם אביו (נ/ו).

אציין עתה, כי מרכז כובד ההכרעה המיוחס לנאשם כעולה מכתב האישום, מתמקד במענה לשאלה - האם הנאשם עונה להגדרת "מעסיק", ביחס לשלושת העובדים.

16.
מיהו המעסיק?
דיון והכרעה

מקור סמכות בית הדין לעבודה לדון בהליך זה, הינו מכוח סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, המסמיך את בית הדין האזורי לעבודה, לדון בעבירות על החיקוקים המפורטים בתוספת השנייה לחוק, כאשר חוק העסקת עובדים זרים חל במסג רתה.
הכרעה בסוגיה מיהו המעסיק, מחייבת את פרשנות הביטויים "מעביד" ו"עובד זר" במסגרת חוק העסקת עובדים זרים ובהתאם לתכלית חוק זה.
בהתאם להלכה אשר נפסקה בפרשת סרוסי, לשם מענה בדבר השאלה האם שררו יחסי עובד - מעביד, יש ליתן פרשנות בהקשר החקיקתי הנדון [ראו דנג"ץ 4601/95
סרוסי- בית הדין הארצי לעבודה

, פ"ד נב (4) 817 (1998)].


למעשה, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי נתפסו שלושה עובדים תאילנדים ללא היתר העסקה במפעל, הבעייתיות העיקרית באופן בחינתן של העובדות אשר נובעות מפרשנות טענתו של הנאשם כביכול בעת הביקורת ובמהלך החקירות, הנאשם הציג את עצמו כ- "בן המעסיק" ולא המעסיק עצמו, מכאן עולה השאלה בדבר זהות מעסיקם של העובדים.

בעת עריכת הביקורת טען הנאשם כי שלושת העובדים הזרים שנמצאו במפעל אשר שייך לאביו מר אליהו לו הוא עזר....."חזרתי ואמרתי שזה לא שלי, אבל של אבי ואף אחד לא התייחס למרות שבחקירה רשמו "הבן של המעסיק", אבל בכל זאת המשיכו בדרכם" (עמוד 22 שורות 24-25 לפרוטוקול). חרף זאת, בלשונו ובחקירתו הראשונה הבהיר:
"אני ואבי בעלי מטעים לגידול ירקות ויש לנו אשרה להעסיק פועל אחד".
.. (מ/1)....
"אני משלם לפועל שלי את משכורתו"
.... (מ/1).
"אני מעסיק את הפועל מספר שעות ביום"
.......... (מ/1).

אוסיף, במסגרת חקירתו השנייה שנעשתה באזהרה, הנאשם אמר את הדברים:
"ביום שהמשטרה הייתה ליד המפעל היו במקום שלושה תאילנדים שאחד מהם שייך לי ויש לי היתר להעסיקו"
(מ/4). "הם לא הועסקו על ידי ... סייעו לעובד שלי"
(מ/4).

דברים אלה, מתיישבים היטב גם עם הגרסה שמסר אביו של הנאשם בפני
י:
"ש.
תאשר לי כי בנך גר אצלך היום במשק.
ת. הוא היד הימנית שלי, הוא עושה עבורי הכל".
(עמוד 20 שורה 1



לפרוטוקול)
"ש. אני מבין שמאז התאונה
ב- 02' אינך יכול לעבוד פיזית.
ת. נכון.
ש. מי שמפעיל המשק הוא הבן.
ת. נכון"

(עמוד 20 שורות 29 לפרוטוקול)

במסגרת עדותו המהימנה של האב, עת ציין כי "מצבו הרפואי היה גרוע משנת 2002" (עמוד 20 שורות 3 לפרוטוקול), "הוציא לנאשם תלוש עבור עבודתו" (עמוד 20 שורות 29 לפרוטוקול). דברים אלה, מחזקים את הטענה שהנשאם היה פעיל במפעל.
מעדותו כאמור המפורטת דיה עד אחרון הפרטים, המשתלבת עד כדי אופן מושלם בקנה אחד עם
עובדות נוספות אשר יפורטו עתה, מחזקת ומשכנעת בדבר ניהול ותפעול המשק על ידי הנאשם.
יובהר גם עתה, כי לא מצאתי עקביות בגרסאותיו של הנאשם ביחס לאביו. תחילה, טען הנאשם כי אביו הוא זה שקיבל את כלל ההחלטות בנוגע למשק ולעובדים, שכן "הראש של אבא עובד, רק הגוף שלו לא זז, הכל לפי רצונו ולפי החלטותיו" (עמוד 27, שורות 8-9 לפרוטוקול). אולם, בהמשך עדותו אמר שאינו יכול להעיד באשר למצבו השכלי ולרמת ההבנה שלו (עמוד 29 שורות 12-14 לפרוטוקול).

למעלה מזה, התרשמתי מעדותו של הנאשם כי ניסה לתרץ את התבטאותו בהודעתו בגוף ראשון- יחיד, בכך שאביו המעסיק. על כן הנאשם עזר לאביו בגלל מצבו הרפואי (עמוד 29 שורות 24-30 לפרוטוקול). אין לקבל הסבר זה הואיל ודיבור "בשם האב" לא מחייב שהנאשם ידבר בגוף ראשון – יחיד ולו היה נותן את ההסברים בשם אביו, כמעסיקם של העובדים בעבודה לקילוף תפוחי אדמה בה נצפו ביום האירוע, לא היתה כל מניעה שיאמר את הדברים כהווייתם במילים מפורשות, כמו "שייך לאבי המעסיק" [הע"ז 6314-02-10 מדינת ישראל – בכר (ניתן ביום 14/6/11)]
הדברים הנ"ל משתלבים יפה בעיקר נוכח עדותו של מר חנא, לאור דבריו של הנאשם בחקירה עולה כי הנאשם חתם על ההודעה,לא הכחיש את העובדה כי
הוא זה שהעסיק את העובדים (עמוד 7 שורות 9-12 לפרוטוקול).
לו זו אף זו, הדברים שנרשמו בחקירה כפי שעולה מעיון במסמך (מ/4) וכן ניתן למצוא בעדות גב' יפה, לפיה ערכה את יומן החקירות (מ/5) ואף קיבלה מסמכים שונים מהנאשם באמצעות הפקסימיליה (מ/6).
אדגיש כאן, כי מדובר בפרטים הידועים לנאשם בלבד, המסמכים היו מפורטים למדי וחזקה שנמסרו על ידיו, כגון – תלושי משכורת, אישור העסקה מחברת "עמית"- נדל"ן שירותים והשקעות בע"מ'', תעודת סיום העסקה, היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות על שם אליהו נוריאל (מ/6 - מ/10).

עניין זה מלמד אף הוא על מעורבותו של הנאשם בעניינים של העובדים.
יתרה מכך, לא הובאה בפני
כל ראיה, כי החוקרים דלו נתונים ממקור אחר מלבד הנאשם והשתילו זאת במסכי החקירה.

טענות הנאשם כנגד החקירה שביצעו החוקרים ונגד אמינות המסמכים שהוגשו בפני
נטענו ללא כל בסיס ראייתי, בפרט כאשר מדובר בטענות המתייחסות למהימנות העדויות.
עוד יובהר בעניין זה, לטענת הנאשם כי ניסוח החקירה, בהעדרם של שאלות ותשובות אכן מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין במהימנות החקירה. כלומר, דבריו המפורשים של הנאשם, פרטי הדברים הכתובים בחקירה וחתימתו על דוחות החקירה, מעידים על כך שמדובר בדבריו
של הנאשם אשר נמסרו לחוקר במהלך החקירה.
אוסיף, כי המפקחים הותירו עליי רושם מהימן ודבריהם במסגרת חקירתם בפרשת ההוכחות התיישבו עם תיאור המקרה שתיעדו ביום עריכת הביקורת, כשלא מצאתי שיש מקום לייחס משקל לכך, שלא ידע מר פלאח להצביע כיצד נראית מכונת הקילוף או כמה מכונות היו במפעל. מכאן, אעדיף לתת משקל ראייתי רב יותר לדו"ח הפעולה בהתאם לכלל "הקפאת הזכירה בעבר" אשר נכתב בסמוך למועד האירוע על פני העדויות הנשמעות בעל פה כעת, שמונה שנים לאחר מועד ביצוע העבירה.
אם צריך לכתוב המלומד קדמי .......

תימוכין לכך, מתעודות עובד הציבור (מ/15) אשר הונפקו על ידי גברת קדוש עולה בכל מקרה פג תוקף האשרה של שלושה ההעובדים, תאריך מוקדם למועד עריכת הביקורת.

בנוסף, צורפו על יד המאשימה מוצגים (מ/9 – מ/10) המעידים על התנהלות הנאשם מול חברת עמית הן בקבלת היתר והן בהעברת הכספים, הרי, לא עולה על הדעת כי האבא בעצמו העביר את הכספים או להתנהל מול החברה בעת שלא היה כשיר לעבוד.

במסגרת סיכומיו, אזכר ב"כ המאשימה את

פסק דין
שוסטר וכן ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, עצם העובדה שהעובדים נתפסו בשטח שבחזקתו של הנאשם עליו מוטל הנטל, להוכיח שהוא לא מעסיקם.
בנקודה זו, יצוין כי בתיק פ. 1072/01 מדינת ישראל - שוסטר (להלן:"עניין שוסטר") לא הוטל ספק בדבר היות הנאשם המעביד, שכן הנאשם הודה בהעסקת עובדים, בכך שהיה מעוניין שהעובדים יבצעו בעבורו עבודה

ואף התחייב לשלם להם תמורת עבודתם, אך טען להגנתו כי העסיק אותם לתקופה קצרה וכי מדובר בביצוע שירות אקראי על ידי אותם עובדים.
להבדיל, במקרה שלפניי, השאלה המרכזית הינה האם הנאשם היה מעסיקם של שלושת העובדים
?
בת"פ 1018/04

מדינת ישראל- משרד התמ"ת - ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית

(1/1/07), קבע כבוד השופט אילן סופר כי:

"

כאשר עובדים נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם או, הבא מכוחו, קמה חזקה לפיה לעובדים קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו מחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת על ידי המעסיק. זהו המבנה המשפטי הראוי במקרה של עובדים זרים, "הנמסרים" מיד ליד "כמטבע עובר לסוחר", אם ברצונם, ואם בעל כורחם

."


מעיון באישור מינהל מקרקעי ישראל (מ/12),
אין חולק כי אביו של הנאשם הוא הבעלים של המשק ולא הנאשם עצמו.
חרף זאת, נקבע בפסיקה, בעניין תפיסת עובדים בחצריו של פלוני, כי אין חשיבות לקיומן של זכויות קנייניות, אלא למי שמחזיק בפועל במקרקעין בה נתפסו העובדים, תחת פיקוחו ולמטרה לה מיועד השטח, הרי שהם מועסקים על ידי אותו פלוני [ע"פ 60/09 יוסף עבד אלפתאח – מדינת ישראל].
טענה זו לא נסתרה על ידי הנאשם ולא הוכיח אחרת. בין הדברים, הנאשם העיד בחקירותיו כי הוא זה ששילם לעובדים ודאג למגוריהם.
יתרה מכך, הנאשם נכח בעת הביקורת, חזקה זו מעידה על מעורבותו האקטיבית וגם הוא זה שקיים קשר עם העובדים וניהל את המפעל.

יחד עם זאת, העובדה שהשטח בו נתפסו העובדים אינו שייך לנאשם אינה מלמדת על כך שאין מקום לראותו כמעבידם של העובדים.

ואבהיר -
אוטנטיות הודאת הנאשם בשתי חקירותיו בהעסקת העובדים (בהתחלה בהעסקת עובד אחד, ובחקירה השניה – בהעסקת שלושתם) מחוזקת על ידי "דבר מה", ראשית, בתשובתו של אביו, כי מי שהפעיל את המשק היה הנאשם ובהתבטאויות נוספות במהלך החקירה הנגדית, גם ממהות הדברים כפי שעלו מעדותה של החוקרת יפה, שאישרה כי היה זה הנאשם ששיגר את מסמכי ההעסקה, של העובדים (עמוד 9 שורות 21 לפרוטוקול) ועוד, עצם נוכחותו של הנאשם במפעל. מעובדות אלו ניתן ללמוד כי הנאשם היה מעורב בענייני העובדים, בתנאי העסקתם ולא אביו.

כך גם, הודאתו של הנאשם בחקירותיו השונות הינן הודיית חוץ כהגדרתן בפקודת הראיות, הנאשם לא העלה בדבר קבילות הודאות אלה ואין חולק , כי ניתנו באופן חופשי ומרצון לאחר אזהרה כדין. למותר לציין כי חתימותיו המצוינות בצד האזהאות ובשולי דפי ההודעות הינן חתימותיו של הנאשם.

מכאן, לא מצאתי הצדקה לקבל את גרסת הנאשם לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד בין העובדים הזרים לבין אביו מאחר וישנן הצטברות של ראיות ישירות ונסיבתיות המצביעות על כך שהנאשם היה מעסיקם של העובדים הזרים ומנהל המפעל.

יצויין כי אין טעם לדון בטענתה החלופית של המאשימה, לפיה הנאשם עזר לאביו בשל מצבו הרפואי, ואביו היה זה שנתן את ההוראות, בעוד הנאשם רק ביצוען כעובד מן המניין, הרי שאין הדבר מסיר אחריותו הפלילית לכל היותר וניתן לקבוע
, כי הנאשם ואביו הם "מבצעים בצוואתא", כמשמעותם בסעיף 29 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
(הערה 1. הטענה החלופית בסיכומים מסעיף 42-46, לא מצאתי לנכון לכתוב כי מתנהל תיק לאבא, כי התיק עדיין לא הוכרע כפי שעולה מהסיכומים).
17.
לסיכום

הנה כי כן,
נוכח משקלן המצטבר של כלל העדויות והראיות המפורטות לעיל, לאור תכלית חוק עובדים זרים ובשים לב לטעם הרב שמצאתי בסיכומי המאשימה, הריני קובעת כי המאשימה
הרימה את הנטל המוטל עליה במסגרת ההליך הפלילי "מעבר לכל
ספק סביר" לפיו ניתן לראות בנאשם כמעסיקם של העובדים.

18.
יסוד הנפשי

השאלה שנותרה להכרעה היא האם התקיים בנאשם היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה.
היסוד הנפשי הנדרש בענייננו, לשם הרשעה בעבירה לפי סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק, הוא כוונה פלילית מסוג של "מודעות", כפי שהוגדרה בסע' 20(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977,
לפיו "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".

במסגרת היסוד הנפשי של "מודעות", הכירה הפסיקה בחריג לידיעה ממשית של רכיב הכוונה הפלילית ודרך חלופית להוכחת הידיעה הממשית, על פי הכלל של "עצימת עיניים". מצב נפשי זה

כמוהו, בעיני החוק, כידיעה ממשית, והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי אסור הוא (ע"פ 538/89 ורשבסקי -. מדינת ישראל,

פ"ד מד(2) 870).

לעניין היסוד הנפשי של עצימת עיניים בהעסקת עובד זר שלא כדין, נפסק:

"

חשד בדבר היעדר היתר כדין ל

העסקת עובד זר, מתקיים אל מול הצורך לבירור עובדות אלו: קיומו של היתר לעובד הזר לעבוד בישראל; תוקף ההיתר על פי מועד, והיקף תחולתו.... יסוד נפשי של "עצימת עיניים" מתקיים באחד משני מקרים: בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא עלה חשד בליבו של הנאשם; או משקינן חשד בליבו

של הנאשם, או שיכול היה לקנן בו החשד, בדק הנאשם את החשד והביא לאישושו או להפרכתו. הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי "מודעות" מוטלת על הנאשם..."
(עפ 22/06 מדינת ישראל - רוזן

, ניתן ביום 28/3/07).



כן נפסק שם:

"חובת הבירור היסודית והמקיפה, חלה, אפוא, כאשר

מדובר בעובד זר, או במי שנחזה להיות עובד זר, כאשר בנסיבות המקרה מתעורר החשד לאפשרות של העסקתו שלא כדין. במסגרת זו, חייב המעסיק הפוטנציאלי, לדרוש ולחקור לזהותו של העובד הזר ובסוג רישיון ההעסקה שניתן לו. כך בכל מקרה בו התעורר או אמור היה להתעורר החשד, בין מדובר בהתקשרות קצרה, או ממושכת, בהתקשרות לתקופה זמנית, או קבועה".


החשד הנדרש אם כן, להוכחת יסוד ה"מודעות" אינו רק החשד במישור הסובייקטיבי, אשר הוכח קיומו בפועל אצל הנאשם, אלא אף כאשר נוצרות נסיבות אשר על פי טיבן צריכות היו לעורר את חשדו של הנאשם בדבר אפשרות קיומה של עבירה על החוק, במישור האובייקטיבי.
בענייננו, כעולה מהראיות, העסיק הנאשם במועד האירוע עובד בשם אמנוי (מ/10) בהיתר כדין, לפיכך, ניתן להסיק כי ידע גם שאין להעסיק עובד זר ללא היתר, ולכל הפחות היה עליו לחשוד כי יש צורך בהיתר כדין להעסקתם.
יתרה מכך, הנאשם המציא לאחר הביקורת היתר העסקה לעובד הזר שפרטיו מצוינים בסעיף 4 (3) לכתב האישום. לכן, ברי כי ידע שהעובדים אינם רשאים לעבוד, הנאשם אף לא הראה כל שביכולתו למנוע את העבירה .
כאן אדגיש, עצם ניהולו של המפעל ובין היתר, התכתבותו עם לשכת שירות התעסוקה וגם העברת הכספים לחברת עמית, עולה הדבר בכדי עצימת עיניים.

19.
סוף דבר

בנסיבות העניין, הריני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים.

20.

בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, יש לקרוא את הכרעת הדין בפומבי, לפיכך, הריני מודיעה שאקרא את הכרעת הדין ביום
שעה
.

21.

חרף האמור לעיל, מתבקשת, מזכירות בית הדין, לשלוח לצדדים את הכרעת הדין בדואר, תוך שאני מבהירה כי הצדדים אינם חייבים להתייצב ביום______, לשם שמיעת הכרעת הדין.


5129371
54678313
22.
ערעור על הכרעת הדין, ניתן להגיש
לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 45 יום מיום שתומצא.



ניתנה היום,
כ'
אדר תשע"ב , 14 מרץ 2012, במעמד הצדדים













ניתנה היום,
כ"ז
אדר תשע"ב, 21 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה











העז בית דין אזורי לעבודה 1112/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אבשלום נוריאל (פורסם ב-ֽ 21/03/2012)