פסקי דין על פטרולגז חב' הגז הישראלית (1969) | פסקי דין על אמקון מבנים (1981) | פסקי דין על אהוד בן שך | פסקי דין על מרדכי בן שך |

3583/99 פ     14/07/2004




פ 3583/99 מדינת ישראל נ' פטרולגז חב' הגז הישראלית (1969) בע"מ, אמקון מבנים (1981) בע"מ, אהוד בן שך, מרדכי בן שך




1
בתי המשפט
פ 003583/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו
14/07/2004
תאריך:
כב' השופטת נירה לידסקי

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . פטרולגז חב' הגז הישראלית (1969) בע"מ

2 . אמקון מבנים (1981) בע"מ

3. אהוד בן שך

4. מרדכי בן שך
הנאשמים
הכרעת דין

תחילתו של תיק זה, בכתב אישום שהוגש ביום 28.04.99 נגד 5 נאשמים: פטרולגז חברת הגז הישראלית (1969) בע"מ, אמקון מבנים (1981) בע"מ
, אהוד בן שך
, מרדכי בן שך
ואהרון ברנדס.

כתב האישום הכיל 4 אישומים בהם יוחסו לנאשמים עבירות על חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

ביום 15.08.99 הוגש נגד אותם נאשמים כתב אישום מתוקן, המכיל אף הוא 4 אישומים שנושאים עבירות על חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. ההבדל בין שני כתבי האישום - מספר תיקונים קלים.

ביום 11.07.2000 הוגש על ידי המאשימה כתב אישום מתוקן נוסף. בכתב אישום זה - 4 נאשמים ושמו של אהרון ברנדס נמחק מאחר ומר ברנדס נפטר במהלך התקופה שבין הגשת כתב האישום המתוקן הראשון, לבין זה השני.
כתב אישום זה נושא 3 אישומים בלבד, כשהאישום המופיע בשני כתבי האישום הראשונים כמספר 4 - אינו קיים.

הכרעת דין זו תתייחס איפוא, לכתב האישום האחרון בלבד.

האישום הרביעי בכתב האישום הראשון ובכתב האישום המתוקן הראשון, מתייחס לצורך בניכוי מס במקור מעמלה ששולמה, לטעם התביעה ולטענתה, למי שהיה הנאשם 5 ונפטר.
כאמור, אישום זה אינו קיים בכתב האישום המתוקן השני. למרות זאת, ב"כ התביעה בכתב סיכומיה, מתייחסת לאישום זה, הן באשר לפן העובדתי והן באשר לפן המשפטי, ועותרת להרשעת הנאשמים בגינו.

על כך, יצא קצפם של הסניגורים הנכבדים הטוענים לחוסר הגינותה של התביעה. הגברת רדלמן מוכרת לי, בין השאר, ביושרה ואיני סבורה שזו היתה מטרתה. אני סבורה כי נפלה שגגה מלפניה וכי התייחסה, בעת עריכת סיכומיה, לכתב האישום המתוקן הראשון, תוך שנשמט מתודעתה קיומו של כתב אישום מתוקן נוסף.

מאחר וכתב האישום המתוקן השני הוגש ביום 15.08.99 ותגובת הנאשמים למיוחס להם בו, ניתנה ביום 29.11.99, הרי שלא מדובר בזיכויים - כנטען על ידי סניגוריהם המלומדים בכתב סיכומיהם.

בהכרעת דין זו, אתעלם מטיעוני התביעה (ובעקבותיה הסניגוריה), ביחס לפרשיית חובת ניכוי מס במקור ; הן באשר לפן העובדתי והן ביחס לפן המשפטי.
פתח דבר

א. השאלה המרכזית הבלעדית בתיק זה היא שאלת העסקתו (או אי העסקתו) של מר ברנדס ז"ל, כנותן שירותים לחברת פטרולגז. צודקים הסניגורים הנכבדים בדבריהם, כי הכרעה בשאלה זו - תגרור אחריה הכרעה בתיק כולו.

ב. מפי עד התביעה, רו"ח שעשוע, ששימש בתקופה הרלוונטית רכז חוליה בפקיד השומה מפעלים גדולים, ניתן ללמוד על בקורת שערך בספרי החשבונות של חב' פטרולגז, על חשדותיו בממצאים הקשורים להעסקתו ו/או למתן שירותים על ידי מר ברנדס ז"ל, על פנייתו לאגף החקירות לצורך בדיקה יסודית של העניין, שסופה - הגשת כתב האישום בתיק זה.

ג. המאשימה, במהלך המשפט זימנה עדים אשר העידו הן לגבי החברות הנאשמות (פטרולגז ואמקון), הן לגבי הנאשמים 3 ו- 4 (האחים בן שך), והן באשר לעובדות הקשורות לעניין העסקת מר ברנדס ז"ל, אשר יש בהן תמיהות ומספר סתירות, כשלטענתה - המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות שהובאו על ידה היא: שמר ברנדס ז"ל מעולם לא הועסק על ידי חברת פטרולגז, כי הרישומים המתייחסים לעלויות הכספיות בקשר למר ברנדס ז"ל - כוזבים הם ובאו כדי להגדיל הוצאותיה של חב' פטרולגז ולהקטין את חבותה לשלם מס ; וכנ"ל ייאמר לגבי אמינות ואמיתות שטרי ההון אשר נחתמו על ידי חב' אמקון משהועבר אליה החוב הכספי למר ברנדס ז"ל. טובת ההנאה של חברת אמקון היתה - לנכות בכזב ובמרמה הוצאה בגובה סכום שטרי החוב שהנפיקה ולהקטין את הכנסתה החייבת במס.

ד. מאידך, הובאו על ידי הסניגורים עדים, להם אני מתבקשת להאמין, כשהמסקנה המתבקשת מעדותם היא: כי אכן הועסק מר ברנדס ז"ל בשרות חברת פטרולגז, כי העסקתו היתה חיונית לחברה הנ"ל, כי בגינה נקבע השכר שנקבע וכי שכר זה לא היה מופרז בנסיבותיו.

עוד לגירסת הסניגוריה, השכר שנקבע לא שולם בתקופה בה בוצעה העבודה ; מר ברנדס ז"ל היה נוח בנקודה זו לאור קרבתו המשפחתית לנאשם אהוד בן שך
; ומשהחל לדרוש את שכרו נערכה התחשבנות עמו, נקבע הסכום לתשלום ותנאי התשלום ; ובסופו של דבר הועבר חובה של פטרולגז לברנדס ז"ל לחברת אמקון, אשר הנפיקה את שטרי ההון לזכותו של מר ברנדס ז"ל.

עקרי העובדות שבנטען

הנאשמת 1 הינה והיתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום חברה פרטית בע"מ שעסקה בשיווק ומכירת מוצרים וגז בישראל ובשטחי יהודה ושומרון ; הנאשמת 2 הינה והיתה חברה פרטית בע"מ שעסקה ביבוא, שיווק ומכירה והקמה של מבני עץ ; בתקופה הרלוונטית היתה הנאשמת 1 בעלת כל מניותיה של הנאשמת 2 והנאשמים 3 ו- 4 - מנהלים פעילים של הנאשמות 1 ו- 2.

על פי הנטען בכתב האישום, הסכימו ביניהם הנאשמים כי מי שהיה הנאשם 5 (להלן: ברנדס ז"ל), יקבל מן הנאשמת 1 עמלות בגין גז שהיא תמכור ביהודה ושומרון, החל מ- 01.07.86 ועד 31.12.89 (להלן: ההסכם). בהסתמך על ההסכם, בוצעו בספרי הנאשמת 1 רישומים בסכום כולל של 1,200,920 ₪, לגבי כל התקופה הנטענת, בשנות המס הרלוונטיות. הסכום הנ"ל הופיע כיתרה לזכותו של מר ברנדס ז"ל, עד יום 19.11.90 לפחות.

לטענת התביעה, ההסכם הנ"ל היה כוזב, לא עמדה מאחוריו עסקה כלשהי, ברנדס ז"ל לא נתן כל שירות לנאשמים ; וכל העניין נועד לצורך ביצוע רישומים כוזבים בספרי הנאשמת 1, תוך רצון להתחמק מתשלום מס כחוק.

ביום 31.12.89 הועבר הסכום הנ"ל שעמד לזכות ברנדס ז"ל בספרי הנאשמת 1 לנאשמת 2 ובספריה של נאשמת זו נרשם חוב לברנדס ז"ל, מיום 31.12.89, בסכום של 1,126,753 ₪ וזאת כהלוואה כנגד שטרי הון.

סוכם בין ברנדס ז"ל לנאשמת 2 (כביכול לטענת התביעה), כי ההלוואה הכספית לא תהא צמודה ולא תישא ריבית וזאת כנגד שטרי ההון, כאמור, שתנפיק הנאשמת 2 (להלן: אמקון) לברנדס ז"ל.

ואומנם, בחודש יולי 1990, או בסמוך, הנפיקה אמקון לברנדס ז"ל שני שטרי הון, תוך שנקבע כי אלה לא יהיו נתונים לפדיון לפני 02.01.91.
הנפקת שטרי ההון על ידי אמקון לברנדס, נועדה, לטעם התביעה, לאפשר לאמקון לנכות בכזב ובמרמה, הוצאה בגובה סכום שטרי ההון שהנפיקה, כשהוא מוכפל בשיעור עליית המדד בשנות המס הרלוונטיות, על פי חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) התשמ"ה-1985.

הנפקת שטרי ההון איפשרה לאמקון להקטין את הכנסתה החייבת במס בסכום ההוצאה הנ"ל. באשר לנאשמת 1, (פטרולגז), עותרת המאשימה להרשעתה בעבירות של חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, וזאת לגבי שנות המס 1988ו- 1989 (שני אישומים).
באשר לנאשמת 2, אמקון, יש לדעת המאשימה להרשיעה בעבירות על חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה בגין ניכוי בשל אינפלציה, את הסך של 1,302,957 ₪, וזאת בשל היות שטרי ההון כוזבים. ניכוי הסכום הנ"ל גרמו לכך, לטענת המאשימה, כי ספרי הנהלת החשבונות של אמקון - הצביעו על הפסד.

את הנאשמים 3 ו- 4 יש להרשיע, לטענת המאשימה, בכל אותם סעיפים להם נטענת הרשעת הנאשמות 1 ו- 2 (פטרולגז ואמקון), מכח היותם מנהליה הפעילים ומכח פעילותם בעובדות הנטענות.

הפן המשפטי

א. בהכרעת דין זו, איני רואה עצמי נצרכת להעמיק בפן המשפטי של הדברים, שכן תוצאת המשפט תוכרע עם קביעת העובדות.

באשר לחובת ניכוי מס במקור, הרי כפי שנאמר על ידי כבר לעיל - אין בפני
אישום כזה.

באשר לחובת תשלום מע"מ על ידי נותן שירות - נראה כי ניתן להסתפק במילה כנ"ל, שכן ברנדס ז"ל היה נותן השירות ועליו חלו כל אותן חובות להן טוענת המאשימה ולהן הקדישה פרק בסיכומיה. מר ברנדס ז"ל כבר נתן את הדין, מן הסתם, בפני
בית דין של מעלה, ולא נראה לי כל טעם לעסוק בכך במסגרת הכרעת דין זו.
ב. אחריותו הפלילית של תאגיד

בע"פ 3027/90 מודיעים נ. מ"י, פד"י מ"ה (4), 383 נותחה על ידי השופט ברק (כתוארו אז) תורת האורגנים, אשר בחסותה, סיועה, פרשנותה ומכוחה, ניתן לייחס לתאגיד תכונות אנושיות של ידיעה וכוונה, וזאת באמצעות האורגנים הפועלים בשמו ; וכן להעמיד את התאגיד לדין פלילי בעבירות המתאימות.

ונאמר שם, בעמ' 379:-

"במשך השנים התפתחה תורת האורגנים, אשר נועדה להתגבר על היעדרו של מימד אנושי לחברה, ובכך לאפשר לה לקיים דרישות החוק באשר לקיום תכונות אנושיות הדרושות לשם הטלת אחריות או לשם מתן הגנה או חסינות מאחריות.

על פי תורה זו - שאינה מוגבלת לתחום הפלילי, אלא חלה על כל התחומים - היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. בדומה הרכיב ההתנהגותי האקטיבי שמתקיים אצל האורגן נתפס כרכיב ההתנהגותי האקטיבי של התאגיד..."

קביעתו זו של ביהמ"ש באה לאור העובדה, כי -

"היעדים החברתיים אותם מבקשת החברה להשיג באמצעות המשפט הפלילי, עולים בקנה אחד עם ההכרה באחריות פלילית אישית של התאגיד..".

התאגיד אחראי מן הבחינה הפלילית ואין אחריותו באה במקום אחריות האורגנים. בתיקון 39 לחוק העונשין, הוסף סעיף 23(א) שעניינו - אחריותו הפלילי של תאגיד.

סעיף 224א. לפקודת מס הכנסה, מתייחס הן לעבירה שעבר חבר בני אדם, על הסעיפים 215 - 220 והן לאחריותו של מנהל פעיל. כנ"ל - סעיף 119 לחוק מע"מ.

עיקרי הראיות

לצורך הכרעה בתיק זה, נראה לי כי נכון לסקור בקצרה את עיסוקה של חברת פטרולגז וצורת עיסוקה בשטחי יהודה ושומרון.

חברת פטרולגז נוסדה בשנת 1969 והצטרפה ל- 3 חברות שפעלו כבר בשוק הגז בישראל. ("פזגז", "אמישראגז", ו-"סופרגז"). בעודה נתקלת בקשיים רבים לחדור לשוק הגז בתחומי מדינת ישראל
, הרי שצלחה דרכה ברכישת לקוחות בשטחי יהודה ושומרון.

התקופה היתה אחרי מלחמת ששת הימים, וכפי שהדברים תוארו על ידי אהוד בן שך
:-

"היא למעשה יכלה להתפתח בשני מקומות בלבד, כי השוק היה סגור ורווי. היא יכלה להתפתח בבנייה בתוך ישראל, בבנייה רוויה של יחידות גז מרכזי שהיה אז בשנות ה- 70, התחילו להיות יותר ויותר פופולאריות, ודבר שני שהיא יכלה להתפתח זה בשוק הגז בשטחים שהוא מטבע הדברים התחיל להתפתח לאחר מלחמת ששת הימים והוא מאד התפתח עם עליית רמת החיים בגדה במהלך שנות ה- 70 וה- 80..." (עמ' 498 - 499).

נראה כי דרכה של חברת פטרולגז צלחה, עד כמה שהדבר נגע למכירת גז בשטחים ; וכמו כן מסתבר הן מעדויות הנאשמים 3 ו- 4 והן מפי אחרים כי רווחיות החברה ממכירת גז בשטחים עלתה עשרת מונים על הרווחיות ממכירת גז בתחומי שטח מדינת ישראל
, וזאת לאור ההוצאות המועטות שנילוו למכירת גז בשטח מדינת ישראל
.

וכדברי הנאשם אהוד בן שך
בעמ' 502:-

"למעשה 95% או אפילו יותר מהוצאות ההנהלה והכלליות של החברה היו על הפעילות שלה בישראל, ורק אולי 2%, 3% אם בכלל היו על הפעילות בשטחים".

על מנת למכור גז בשטחים היה צורך ברשיון ובקיומו של מתקן גז הולם. לאדם בשם אורי קיסין היה מתקן גז באזור רמאללה וכן רשיון שיווק בשטחים, והוא שימש כסוכנה הבלעדי של חברת פטרולגז באזור שבו ניהל עסקיו.

במרוצת השנים, ומן הסתם כשנוכח קיסין באשר לרמת רווחיה של פטרולגז, העלה את דרישותיו הכספיות, החל לפעול לקיומה של רפורמה בשוק הגז (דבר שצלח בסופו של דבר) ואף לא נמנע מהתדיינויות משפטיות עם חברת פטרולגז. על רקע היחסים עם אורי קיסין, ועל מנת שלא לאבד את שוק הגז בשטחים, חיפשו הנאשמים דרכים שונות לעיגון מעמדם ; ולצורך זה לטענתם, פנו לעזרתו של ברנדס ז"ל, לאור עברו וקשריו באזור, והעסיקו אותו.

כאמור, גירסה זו אינה מקובלת על המאשימה, כשלטענתה ברנדס ז"ל מעולם לא הועסק על ידי הנאשמים וכל העניין מקורו בפיקציה לצורך הקטנת הכנסות הנאשמות 1 ו- 2 ולצורך התחמקות מתשלום מס אמת.

עדי תביעה
א. אורי קיסין היה סוכנה הבלעדי של חברת פטרולגז, בתוקף הסכם להפצת גז בשטחי יהודה ושומרון, שנחתם עמו בשנת 1970 ואשר מכוחו עבד עד תחילת שנות ה- 90.

עד זה סיפר על נוהל חלוקת הגז בשטחים, על הבלונים הצבועים כחול וברזיהם השונים ואשר ניתן היה למוכרם רק בשטחים, על הצורך במתקן גז - שם היתה מתבצעת מכירת הגז ועל כך כי היו לו שני מתקנים: האחד באזור רמאללה (עטרות) ובשפיים. במתקן שפיים היה שותף עם ערבי בשם תמימי, אשר בשנת 1977 החל לעבוד עם חברת פז-גז, ששילמה לו כסף. מאז היה סוכן בלעדי יחידי.

לדבריו, המכירה בשטחים היתה רווחית יותר ממכירת גז בתחומי מדינת ישראל
; הוא מכר כמויות גז נכבדות של חברת פטרולגז (לעיתים 500 טון בחודש), ולטעמו - עד שנות ה- 80 נבנתה החברה על גבו. הוא דרש מחברת פטרולגז הנחה, אשר אומנם ניתנה לו, אך לא בסכומים הרצויים.

לטענת עד זה, הוא היוזם, הדוחף ומבצע של הרפורמה בשוק הגז, שמשמעותה היא: כל אחד יכול לרכוש גז ישירות מבתי הזיקוק (בז"ן), מה שגרם הן לשינוי מבנה המחיר, הן צמצום בפער התיווך והן ברווח רב יתר מבחינתו.

עם כניסת הרפורמה לתוקף, חדל לקנות גז מפטרולגז ולשמש כסוכנה, הוא הקים חברה עצמאית בשם גל-גז ואף התדיין בבתי המשפט עם פטרולגז על עמלותיו.

את ברנדס ז"ל הכיר, אך לא פגשו בשטחי הגדה. הוא גם לא ידע על פעילות חברת פטרולגז מאחורי גבו, שכן אם היה יודע זאת - היה מגיש נגדם תביעה.

ב. העד זאב קיסין, בנו של אורי קיסין, שעבד עימו, נוכח ברווחיות הגבוהה של חברות הגז.

ג. אברהם גרין שימש, בתקופות שונות כמנכ"ל פטרולגז, אשר הוקמה בשנת 1970. הוא העיד על מעורבות הנאשמים בן-שך בניהול החברה ובענייניה. בגדה היו שני סוכנים: אורי קיסין ותמימי, אלא שעם חלוף הזמן עזב תמימי וקיסין נותר כסוכן בלעדי. באשר לאורי קיסין:-

"אורי קיסין היה סוכן שלנו ביהודה ושומרון והוא קיבל מאתנו, קנה מאתנו את הגז. היה לו מתקן מילוי שאנחנו גם עזרנו לו להקים אותו. אורי קיסין היה יהודי, שלא עבר חודש, אני חושב כך, שהוא הרוויח טוב מאד, אבל לא היה חודש שלא רצה עוד. עם אורי קיסין, היו ישיבות ללא סוף ולא.... כמה שקיבל לא הספיק לו..." (עמ' 230 - 231).

לדברי עד תביעה זה, קיסין תמיד טען שלא מספיק לו. ככל שהוא גדל, התביעות שלו גדלו, עד שלא יכלו לסבול את זה.

עוד סיפר על הרווחיות הגדולה ממכירת גז בשטחים ; על חלקו של קיסין בקידום והחלת הרפורמה בגז, על ירידה ברווחים, לגבי כל חברות הגז, על כניסתה של הרפורמה לתוקף ; על האיחוד בין פטרולגז ופזגז לגבי מכירת גז בשטחים ועל כך שחלק מהסוכנים בשטחים המשיך לעבוד עם פטרולגז, לאחר עזיבתו של קיסין.

ד. מספר לא מבוטל של רואי חשבון ומנהלי חשבונות הובאו על ידי התביעה. עיקר דבריהם מובאים על ידי להלן:
(1) רו"ח תמיר פוליקר, עבד כסמנכ"ל כספים בחברת פטרולגז מדצמבר 1995 עד אפריל 2000. זיהה חתימות האחים בן-שך על שטר הון (ת/42), זוכר שהיו שטרי הון אך חושב שנפרעו. שטרי ההון היו בתיק אמקון. האחים בן-שך הם אנשים ריכוזיים, מידי (מרדכי) ניהל את פז-גז או פז חב' נפט ואהוד את פטרולגז.

(2) רו"ח מנשה ארנון, ביקר את אמקון בשנת 95. היו שטרי הון. בשנים 96, 97 היו שטרי הון בסכום זהה. הם לא נשאו ריבית ונחשבו לחלק מההון העצמי של החברה, המוגן באחוז עליית המדד וגורם להקטנת ההכנסה החייבת במס. פרעון שטרי ההון אינו טעון ניכוי מס במקור; עד שנת 97 היו לאמקון הפסדים כל השנים.

(3) יהודה רז זרגרי - בשנים 72 - 86 שימש כמנהל חשבונות ראשי בפטרולגז, היה במגע עם סוכנים והכיר את קיסין.

(4) רו"ח יוסף בן אלטבט, שותף במשרד רו"ח קסלמן, חב' אמקון לקוחה שלהם, עד שנת 94 היה מעורב בביקורת החברה.

בשל שטרי ההון קיבלה חב' אמקון הוצאת מס שהגדילה את ההפסד המועבר שלה.

הגיוני שמשך כל השנים היתה אמקון חברה בהפסדים, אך צריך לבדוק זאת.

אם לא היו שטרי הון וזו היתה הלוואה רגילה, ניכוי המס היה גבוה יותר.

(5) שלומית מלינוביץ, מנהלת חשבונות בפז-גז וקודם לכן בפטרולגז ואמקון. זיהתה את פקודת היומן בקשר להעברת יתרת ברנדס מפטרולגז לאמקון. בתיקון טעויות אין שום דבר יוצא דופן.
כמו כן - חלק מהפעולות הכספיות בין החברות מבוצעות ע"י העברה על הנייר, בלא שכספים עברו דרך הבנק.

(6) יהודית ליבוביץ, מנהלת חשבונות ראשית בפז-גז החדשה וקודם לכן בפטרולגז. עיקר עבודתה היתה התחשבנות עם סוכנים וביניהם קיסין.

את ברנדס לא הכירה, אולם זיהתה מסמך ובו ריכוז סכומים בהם יש לזכותו, בגין עמלות. כמוכ' קיבלה הנחיה להעביר את יתרת זכות ברנדס לחב' אמקון. ההנחיה ניתנה לה ע"י יהושע ויסבורד ז"ל (שהיה חשב פטרולגז ואיש סודו ואמונו של אהוד בן-שך - נ.ל)
כתוצאה מטעות היה שינוי בתאריכי הזיכוי הכספי והעדה הסבירה זאת באיחור העברת היתרה. וכדבריה בביהמ"ש -

"פשוט העברת היתרה נעשתה באיחור זה לא אומר שלא צריכים לרשום את זה נכון מבחינת ימי ערך. יש לפעמים גם בבנקים. אם תהיה לך טעות בחשבון הבנק שאת מגלה היום טעות שעשו לך לפני חצי שנה לא תדרשי את הריבית עבור חצי שנה?" (עמ' 346

זיכוי ברנדס בא כנגד מכירת גז בשטחים.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה שאת העמלה שהגיעה לברנדס בגין שנת 1988 ואת המסמכים הקשורים, קיבלה מויסבורד ז"ל. הוא גם היה זה שנתן את ההוראה להעביר את היתרה מפטרולגז.

(7) רו"ח גד פניני, שימש כרו"ח של חב' פטרולגז עד שנת 93-94 וב- 3 השנים האחרונות משמש כרו"ח של אהוד ומרדכי בן-שך.
דו"חות פטרולגז לשנים 88' ו- 89' הוכנו במשרדו.

במאזן בוחן שהודפס ב- 20.02.89 אין כרטיס ע"ש ברנדס, אך במאזן בוחן מתוקן מיום 09.04.89 - כבר יש. הכרטיס נפתח ונוצר ע"י משרדו של העד במהלך הביקורת והיווה תיקון של אי רישום פעולות שבוצעו לפני פברואר 1988.

בביקורת רואה החשבון מבצע את ההשלמות:
הפרשה של הוצאות, רישומי הכנסות שצריכות להירשם ולא נרשמו, אפילו פעולות חוץ ספריות כמו, למשל, ערבויות שניתנו, שעבודים. אלה דברים שבמערכת החשבונות לא נרשמים, אך מקבלים ביטוי בדו"ח הכספי. מועד ייצור המסמך אינו רלוונטי למועד זקיפת ההוצאה.

ביום 31.12.89 עמד לזכות ברנדס הסך -. של 1,200,000 ₪ שהורכב משני סכומים. שני הסכומים הועברו לאמקון ואז חדלה פטרולגז להיות חייבת לו כסף. הפעולה לזכות ברנדס נרשמה בגין מכירת גז לשטחים.
צורת הרישום הראתה בדיוק ובברור, ולא היתה כוונה לטשטש - היו רושמים זאת כעמלות - מה שהיה מקטין את ההכנסות ולא היה עומד בקנה אחד עם האמת. ברנדס לא הגיש חשבוניות מדי חודש, בחברה לא היו ערים לנושא רישום ההוצאה וכתוצאה מהביקורת נרשמה ההוצאה על בסיס מתמטי מדוייק.

לא יידעו אותו בקשר להעברה מפטרולגז לאמקון, אולם לא היה צורך בכך. כמו כן לא נועצו בו בקשר לניכוי מס במקור, מאחר וזה לא היה רלבנטי.

בחקירתו הנגדית אמר, בין השאר, כי על התיעוד להיות בזמן אמת, וכי הפרוטוקולים שהוצגו נערכו על פי דרישתו, כדי לתת ביטוי פורמלי באמצעות הדירקטוריון.

ובאשר לאורי קיסין אמר העד:-

"...מבלי להיכנס להיבטים ציוריים, אורי קיסין הגיע למצב שהוא אחז את החברה באיזה שהוא מקום רגיש מאוד שהיווה סיכון לגבי החברה. הוא היה בסך הכל סוכן.

...כל הפעילות בשטחי היו"ש היתה מקור רווח רציני לחברה והולם או שהוטל איזשהו סיכון לאבד את המקור הזה. זה המקום בעצם שבו נוצלו הקשרים והכישורים המיוחדים של אותו ברנדס ליצור את כל מערכת הקשרים ולנסות למנוע מצב שאותו קיסין יקח אותו נתח של החברה.

...זה סקטור שהוא שונה בהיבט המנטלי מהסקטור היהודי. המאבקים שם גם בתחום הקו הירוק או הכספים הערביים זה למצוא את אותם אנשי קשר בכפרים כדי שישארו עם חברה א' או ב'. זה בדיוק המקום שבו אמור היה להיכנס אדון ברנדס, ולא רק אמור היה להיכנס אלא נכנס ובפועל הביא את הפרודקשן מפני שהחברה המשיכה לעבוד ולשווק בשטחים, לא ירדה בהיקף הפעילות שלה. הוא אמור היה להיות משקל נגד והאנטיתזה לסיכון שיצר אדון קיסין והוא אמור היה ליצור את אותם ראשי חמולות ואת אותם אנשי קשרים שיעבדו עם החברה..." (ע' 445, 446)

לדברי העד מטבעה של פעילות כזו שאין מסמכים ולא מוצאת חשבונית כל חודש. כל מכירת הגז והדלקים קיבלו ביטוי מלא בספרי החברה והיא התאפשרה בזכותו של ברנדס.

משום שלא נרשמו הוצאותיו של ברנדס, הרי שבסוף השנה הועלה נושא התחיבות החברה כלפיו.
ומבחינת החברה - הסכומים שנכתבו הם אלה שברנדס אמור היה לקבל.

המאבק מול קיסין בשטחים לא היתה נחלתה של כל החברה, אלא של יחידי סגולה בה (העד, יהושע ויסבורד ואהוד בן-שך), משום שזה לב ליבה של מערכת הרווחים. פעילות זו היתה כזו שהשתיקה יפה לה בכל היבטיה, גם כלפי החברה פנימה, כי זו מערכת נגד סוכן ותיק.

באשר לחבות ניכוי מס במקור - הרי שזו אינה קיימת במקרה זה.

(8) רו"ח דב כהנא - בשנים הרלבנטיות שימש כרואה החשבון של אמקון, שלא היתה בין החברות המקדימות להיות מוכנות.

בניירות העבודה שלו היתה הערה שהתייחסה ליתרת ברנדס, לגביה, לדעתו, צריך היה להחליט אחת מ- 3 אפשרויות: לקזז הסכום מחובו של אהוד בן-שך, שהיה חתנו; לזכות את ברנדס בריבית על יתרת זכות, או להפוך סכום יתרת הזכות לשטר הון שאינו נושא ריבית ולהחזיר לו את כספו לכשיבקשו. בסופו של דבר החליטה החברה על שטר הון. בינואר 1989 הופק שטר ההון הראשון ובדצמבר 1989 - השני. עם פרעון שטרי ההון אין צורך לנכות מס, מאחר והכספים כספי הלוואה הם.

לדעת העד, אין פגם בעריכת שטרי הון רטרואקטיביים, ויש לכך אף אישור של נציב מס הכנסה. בעת הביקורת לדו"ח 1989 כבר היתה רשומה באמקון יתרת זכות לברנדס, עניין זה נבדק ע"י משרדו של העד ונמצא נכון.

דו"חות אמקון לשנים הרלבנטיות היו דו"חות הפסד והניכוי בשל אינפלציה לא שינה מאומה, כי יחסית סכום הניכוי לא היה גבוה ומאידך - מדובר היה בסכומי הפסד גבוהים.

משבהלוואה רגילה מדובר, הרי שריבית והצמדה הן בבחינת הוצאה. שטר הון מעניק הגנה אך ורק על הפרשי הצמדה.

בחקירתו החוזרת הבהיר העד, כי בשנה של הפסד לא ניתן לנכות ניכוי בשל אינפלציה, אלא בשנה שלאחר מכן. התוצאה היתה שבאמקון נגרר הניכוי משנה לשנה ונוכה בשנה שאחרי. תיאורטית אולי יש בכך רווח, אך לא בעניינה של אמקון, שהפסדיה היו גדולים.

בנוסף העידו החוקרים גובי הודעות הנאשמים, אשר הוגשו; העיד מר פנחס בידרמן - מנכ"ל פזגז ובעבר מנהל השיווק של פטרולגז; העידו חוקרי מע"מ ורכז חוליית ניכויים של פקיד שומה דן באשר להיעדרו של תיק ע"ש ברנדס; וכן העיד רואה החשבון שעשוע, רכז חוליה במס הכנסה. לדבריו, התשלום לספק בשם ברנדס היה חריג בעיניו ועורר אצלו ספקות, וסופן של ספקות אלה הוא כתב האישום בתיק זה.
ראיות ההגנה

א. הנאשם אהוד בן-שך היה עד ההגנה הראשון. בעדותו סיפר על הקמת חב' פטרולגז בשנת 1970, שעסקה בשיווק גז בתחומי מדינת ישראל
ובשטחים. חב' שחביץ - שהיא החברה האם, עוסקת בשיווק מוצרי דלק. חב' אמקון הוקמה בשנת 1981 בשותפות עם משפחת אלטשולר, ועסקה בבניית בתי עץ ובניה מתועשת. משלב מסויים הפכה להיות זרוע ניהולית ומסלקה מרכזית של פעילות החברות בקבוצה.

החברה האם (שחביץ) הוקמה ע"י אבי הנאשמים, שניהל עסקיה עד למועד פטירתו בשנת 1979.

בשנת 1970 נחתם הסכם עם קיסין ועד שנת 1977 כל פעילות הגז בשטחים היתה באמצעות קיסין ואחד בשם תמימי. בשנת 1977 עבר תמימי לקנות גז מחב' פזגז וקיסין נותר כסוכן יחידי ובלעדי שניהל את עסקיו באמצעות מתקן ברמאללה.

פטרולגז החלה להיות תלויה בקיסין, שהיה בעל מתקן לגז ואשר דרישותיו הלכו וגברו. החלו גם התדיינויות משפטיות בינו לבין פטרולגז.

בשנות ה- 80' החל החשש הממשי בקשר לרפורמה ולאפשרות שקיסין יקנה גז ישירות מבתי הזיקוק ונוצר הצורך בהיערכות לכך.
לברנדס היתה חלקת אדמה במישור האדומים והוא אף רצה להיות בעל מתקן גז. הוא ידע ערבית והחלה להתגבש האפשרות שהוא יהא האדם שישיג לפטרולגז את האינפורמציה החשובה שלא היתה ידועה להם. המטרה היתה לאגור שמות וכתובות של אנשים ולצורך כך התחייבה סודיות מוחלטת.

ברנדס לא הצליח להשיג רשיון להקמת מתקן גז, אך הוא נסע הרבה בשטחים, עם נהג מונית קבוע בשם נתן, שנפטר לפני כשנתיים; וכמו כן נעזר בחבר בשם פיש, שהיה בעל קשרים ענפים באזור, אלא שאף הוא נפטר לפני כשנה, לאחר ארוע מוחי.

הוחלט שברנדס לא יפעל בגלוי בשם החברה, לאור החשש מפני קיסין ובחברה עצמה היה מידור באשר לפעילותו. ידעו מעניין זה ברנדס עצמו, הנאשם אהוד בן-שך, החשב ויסבורד (שנרצח בעזה) ורואה החשבון פניני. הנאשם מרדכי בן-שך ידע על כך באופן כללי.

שכרו של ברנדס סוכם במסמך בן שני עמודים שנחתם ע"י ברנדס עצמו ויהושע ויסבורד ז"ל. סוכם על 9% מהמחזור או 15% מהרווח של חב' פטרולגז מקיסין. התגמול היה אמנם גבוה, אך הנאשם היה מוכן לשלם יותר אילו ידע שבכך יבטיח את הישארות קיסין במערכת ושמירת הרווחיות שנבעה מן המכירות לקיסין.

כששוחח עם רוה"ח כהנא על שכרו של ברנדס, אמר לו הלה שזה מתאים לשטרי הון. שני הפרוטוקולים נערכו במהלך הביקורת של אמקון, ואילו שטרי ההון נוסחו ע"י רואה החשבון והועברו לחברה באמצעות הפקס. פרוטוקולים שנכתבו מאוחר יותר באו להעלות על הכתב דברים שסוכמו קודם בעל-פה.

במרץ 1989 סוכם עם ברנדס על שכר בגובה של 12.5% מהמחזור, וסכום זה שולם לו בעתיד, ללא ריבית והצמדה. כמו כן הוחלט להעביר זאת לאמקון . באותה תקופה היתה כבר טיוטת הרפורמה בדלק, ואילו לאמקון היה רשיון לבניה מסיבית לעולים מרוסיה. הצפי היה שכספי ברנדס יהוו חלק מההשקעה לבניה הגדולה. ברנדס היה בקי בבניה ואף ביצע עבורם מספר עבודות, כגון: רמפה של גז בדימונה.

ב- 01.08.89 אושרה הרפורמה בגז. קיסין הפסיק לקנות מהם גז ופטרולגז נכנסה לשותפות עם סופרגז, שהיתה לה אפשרות להקים מתקן גז בקרית ארבע.

פעילותו של ברנדס צלחה בחלקה. באותה תקופה החלה האינתיפאדה והיו ערבים שנרתעו לבוא ולקנות מיהודים בקרית ארבע; וכמו כן אלה הקרובים לרמאללה העדיפו להמשיך ולקנות שם.

בשנת 1993, לאחר החקירה, הוקפא הכל, וברנדס לפני מותו קיבל את כל כספו חזרה שחוק - אבל קיבל.

בחקירתו הנגדית לעוה"ד סביר, הסביר הנאשם על חלוקת התחומים שהיתה בינו לבין אחיו מרדכי, כי לא היה לאחיו קשר כלשהו לשטרי ההון, וכן כי בעניין ברנדס היה מודע לעניין באופן כללי.

בחקירתו הנגדית לעוה"ד רדלמן, ב"כ המאשימה, סיפר הנאשם, כי למרות חלוקת התפקידים ביניהם, היה אחיו מרדכי מצטרף בעניינים מהותיים. היה זה אחיו שטיפל בעניין השותפות עם פזגז, בברנדס הוא לא טיפל ובחב' פטרולגז טיפלו שניהם.

אחיו מרדכי היה מודע לבעייתיות ביחסים עם קיסין ואף טיפל בתביעות המשפטיות שהוגשו על ידו.
עוד סיפר כי הם היו תלויים בקיסין יותר מאשר הוא בהם, מאחר והיה לו מתקן גז ורשיון לעבוד בשטחים.

להתקשרות עם ברנדס היו שתי מטרות: אינפורמציה על כל מיני סוכנים קטנים שקנו אצל קיסין, מי הם, מיקומם, ולנסות לקדם מתקן גז אלטרנטיבי במישור האדומים ששם פעל ברנדס מספר שנים קודם לכן.

בתחילת 1988 פנה ברנדס ליהושע ויסבורד ז"ל בקשר לתשלום והעניין נדחה לקביעה במועד אחר.
באותה תקופה היה תהליך ארוך של התמוטטות בענף הגז, ומאידך - של זינוק ואופק גדול בענף הבניה. כל אלה וקצת בדלית ברירה, שכנעו את ברנדס לקבל את כספו מחברת אמקון, או שישלב את כספו בפרויקט בניה, דבר שהיה קרוב לליבו.

בזכות ברנדס, לאחר הרפורמה ולאחר עזיבת קיסין, נותרה פטרולגז עם חלק מהלקוחות והיתה לה "נדוניה" לבא עמה לחב' סופרגז.

מחמת סודיות הקשר עם ברנדס, לא נרשם דבר בשנים 86'-87'. רו"ח פניני הוכנס בסוד העניין בשנת 1988 ואמר מיד להפריש כספים ולרשום.
בראשית שנת 1989 נרשמה ההוצאה לגבי השנים 87' ו- 88'.

לציין כי החוזה הכתוב עם ברנדס לא נמצא ולטענת הנאשם הוא לא נתבקש ע"י אנשי מס הכנסה לספקו.
ב. עדותו של הנאשם מרדכי בן-שך היתה מטבע הדברים קצרה מזו של אחיו אהוד, ולאור הזהות העקרונית בין שתי העדויות, וחקירה נגדית ארוכה, שבדיעבד מסתבר שחלקה לא היה רלבנטי, אסתפק במספר התייחסויות קצרות, לנאמר על ידו.

באשר לברנדס:-

"...א' אמרתי - הוא היה צריך לעזור לנו בתחום המתקנים. הוא עשה מאמצים ולא צלחה דרכו. והשני זה היה בתחום הלקוחות... בתחום הלקוחות הוא היה צריך לעשות לנו סקרים ולהיות בקשר עם לקוחות על מנת בצורה לא גלויה לעודד את צריכתם אצלנו בשוטף עד הבום הגדול ומהבום הגדול להיות במצב שבו השוק מוכר לנו" (ע' 714).

באשר לרווחיות מכירת הגז בשטחים: -

"פטרולגז היתה 25% מהשוק הזה - זה נתון אחד. נתון שני - 50% מהגז שפטרולגז מכרה היה גז לשטחים ונתון שלישי - 80% מהרווחים של פטרולגז היתה כתוצאה מהשטחים. ההבדל בין ה- 50% מכירות ל- 80% רווחיות נובע מכך שההוצאות בגין המכירות בשטחים היו הרבה יותר נמוכות מאשר בישראל ולכן הרווחיות היתה גדולה יותר" (ע' 673)

וכל זה בגלל שיטת הקוסט פלוס שהיתה, לטעם הנאשם, שיטה גרועה ומשחיתה ואשר היתה נהוגה בארץ עד סוף שנות ה- 80'. בגלל שיטה זו -

"...אז המשמעות היא שהיה סבסוד צולב ועקרת הבית בשכם סבסדה את עקרת הבית בישראל. זה נשמע אבסורדי, זה נשמע אימפריאליסטי אבל זה היה המצב והמצב הזה שרר משך שנים רבות" (ע' 675)

על הישגי ברנדס: -

"...אני משוכנע שהמעשים שהוא עשה וקשרים שהוא יצר נתנו לנו, אהוד העריך את זה ב- 150 טון אני לא יודע להעריך את זה, נתנו לנו הרבה כוח והרבה יכולת מול השוק בכך שאנחנו ידענו מיהם הלקוחות ידענו מי כוחם... היה לנו מידע על השטח והיינו מסוגלים להעביר את הלקוחות האלה ולהתחיל את המאבק הקשה שהיה לנו בצורה טובה. ברנדס לא הביא לנו מתקן. כל המאמצים של ברנדס כמו כל המאמצים שלי, אני גם כן הקדשתי הרבה מאוד זמן למתקנים, לא הצליחו להביא לנו מתקן. אבל אין לי ספק שבתחום היכרות השטח והלקוחות בפירוש היו פה הישגים". (ע' 693)
ועל אופן ניהול החברה:-

"...אני גם בתור אחד שלא מבין גדול בתחום הזה עד היום, יוצא מתוך נקודת הנחה שהגישה שאני ואנחנו מנחילים והנחלנו בחברות היא גישה של כיבוד החוק. אנחנו העסקנו את טובי האנשים בתור אנשי כספים אנחנו השתמשנו בטובי האנשים בתור יועצים חיצוניים וכמובן שההנחיה והאווירה אצלנו בחברה היתה אוירה של כיבוד חוק" (ע' 697)

עוד ציין הנאשם קיומה של חלוקת עבודה בינו לבין אחיו. בעוד אחיו אהוד עסק בפיננסים, בנקים, רשויות המס, רואי חשבון וכו', עסק הוא בשיווק ותפעול ולעתים התחלפו. בשנת 1994 התמזגה חב' פטרולגז עם חב' פז והוא כיהן כמנכ"ל החברה הממוזגת ובשנת 1997 מונה למנכ"ל חב' פז.

ג. ארנון ברנדס - בנו של אהרון ברנדס ז"ל, אשר החל לעבוד עם אביו במישור האדומים בשנת 1984.

בשנת 1986 או 1987 סיפר לו אביו שהחל לסייע לאהוד (הנאשם 3) בפטרולגז. רצה להקים חוות גז במישור האדומים וחיפש דילרים לשיווק גז בגדה. במידה מסויימת עזר לאביו מבחינת אביזרים, סקיצות ודרכי גישה.

נסע עימו מספר פעמים למשרד המסחר והתעשיה להגיש ניירות. בסופו של דבר - לא קיבל רשיון. כמו כן ליווה את אביו מספר פעמים בנסיעותיו לגדה הן כדי להובילו והן על מנת לאבטח אותו.

אביו שלט בשפה הערבית, הוא עצמו היה יושב בצד ואביו שוחח בערבית עם הערבים שחלקו לו כבוד. כמו כן סיפר לו אביו על אמקון ועל בניה בבאר שבע.

באשר לייעוץ וסיוע לפטרולגז - שמע הדברים מאביו.

ד. ד. מוחמד עבדל חליל אבו עלאן, המכונה חמזי אבו עלאן, מתגורר בדהריה
(אשר בשטחים).

בשנים 86' - 88' עבד בתחנת דלק ולאחר מכן בחלוקת גז. אדם בשם גדעון כהן הכיר לו את ברנדס. נהג לקנות גז מקיסין ונאמר לו על ידי ברנדס כי הוא מתכוון לבנות תחנת דלק בדהריה והעד יקנה ממנו גז של פטרולגז. לעד עצמו היתה חלקת אדמה על שם אביו בדהריה. ברנדס ביקש לכרות חוזה עם העד, אלא שהלה התנה זאת ברשיון תחילה.

מידי חודש נהג ברנדס לתקשר עמו ואף ביקש לשמור העניין בסוד, על מנת שלא ייוודע לקיסין.

ה. ה. גדעון כהן, היה מנהל בחברת שחביץ (חברת האם של חברות משפחת בן-שך)
וכן מנכ"ל חברת ידי זהב שהאחים בן שך היו שם בעלי עניין.

העד הכיר את ברנדס, שהתקין מתקן גז בבאר שבע וכן הכיר את חמזי אבו עלאן. הוא זה שקישר בין השניים, וזאת לבקשת אהוד בן-שך, אשר ביקש דיסקרטיות.
ו. ו. נפתלי שיינפלד, שימש כמנכ"ל אמגזית בקיבוץ כפר עציון, מאוגוסט 1989.
חברת אמגזית שיווקה מוצרי גז לפיקניקים ואביזרי גז ביתיים. בין לקוחותיה היו לקוחות מהשטחים ובשנת 1989 הקימו חווה למילוי גז לערביי השטחים. החווה על מתקניה הוקמה על ידי חברת סופר גז ועל חשבונה ובתמורה - היתה לחברת סופר גז בלעדיות לאספקת גז לחווה.

באותה תקופה נכנסה הרפורמה בגז וסופר גז שעד אז היתה ספקית בלעדית, הקימה במשותף עם חברת פטרולגז, חברה בשם פרימה גז והם הפכו לספקי החווה.

לחברת סופר גז היו אנשי מקצוע טכניים טובים, אך לחברת פטרולגז היו קשרים טובים עם דילרים מקומיים. מיד לאחר כניסת חברת פטרולגז לאספקת הגז, היתה קפיצה מאד משמעותית של המכירות בחווה ומספר הלקוחות גדל מאד. ובלשונו של העד:-
"בפטרולגז היה יהודי, קראו לו יהושע ויסבורד, שגם הוא שלח לנו רשימות של דילרים, וגם היה מרים לנו טלפון מידי פעם ואומר דילר כזה או דילר אחר, זה השם שלו, זה מספר הטלפון. כניראה היה לו מישהו בשטח שהיה רץ, כי הדילרים האלה היו מבושלים. הוא היה אומר לנו זה המחיר..." (עמ' 772).

בחקירתו הנגדית לעוה"ד, הגב' רדלמן, אמר העד כי לא ידע מידיעה אישית דבר קיומו של מישהו שהיה "רץ" בשטח ; אולם הסיק זאת מנסיבות הגעת לקוחות חדשים שלא הכיר, ממספרם ומרשימת השמות שהעביר לו ויסבורד ז"ל מפטרולגז.

עד כאן עיקר ראיות הצדדים, כפי שאלה הובאו בפני
.
דיון ומסקנות

1. לנאשמים מיוחסות עבירות על חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה וזאת לאור רישום הוצאה בספרי הנהלת החשבונות של פטרולגז, הנפקת שטרי הון וקיזוז המתחייב מהן על ידי חב' אמקון ; והכל בניהולם ועצתם של הנאשמים 3 ו- 4 ששימשו, לדעת המאשימה, מנהליה הפעילים של החברות פטרולגז ואמקון.

ההוצאה שנרשמה בספרי החברות הנ"ל היתה, לטענת הנאשמים, שכר שאמור היה להשתלם לברנדס ז"ל בגין שירות שנתן לחברת פטרולגז בשנים 86' - 89' ; ואולם לטעמה של המאשימה - רישום ההוצאה הנ"ל, הינה תוצאה של החלטת הנאשמים למצוא דרך לצמצום חבות תשלום המס החל עליהם - ולו במחיר האמת. לדעת המאשימה, ברנדס לא נתן מעולם שירות כלשהו לפטרולגז ועל כן לא היה זכאי לתשלום כלשהו.

2. המאשימה, במסגרת הבאת ראיותיה, לא הביאה ראיות פוזיטיביות כלשהן להוכחת הנטען על ידה, ואלה מבוססות לטעמה על ארועים, תמיהות, סתירות ועוד - כפי שיפורט להלן - כשלטעמה על המסקנה ההגיונית היחידה להיות הרשעת הנאשמים בדין.

3. עיקר טענות התביעה מתבססות על:-

* היעדר חוזה בכתב עם ברנדס ;
* הודעות הנאשמים במחלקת החקירות של מס הכנסה אשר אינן מפורטות דיין והיוצא הוא שגירסתם בביהמ"ש היא בבחינת עדות כבושה ;
* סתירות ותמיהות בין עדויות הנאשמים אהוד ומרדכי בן-שך ;
* גובה השכר שנקבע לברנדס ושיטת התשלום לו ;
* העובדה כי מרדכי בן-שך לא היה מעורה בעניין העסקת ברנדס, אך מאידך - היה מעורה ומעורב בנושא הקמת המתקנים על ידו ;
* תיאורי אהוד בן-שך על מגמת וצורת העבודה של ברנדס, נשמעה לב"כ התביעה כלהלן:-

"תיאורי ברנדס, איש מיושב בדעתו בן 67, משוטט בשטחי יו"ש, מנהל שיחות נפש עם הדילרים ומנגב חומוס בבתי קפה בעיצומה של האינתיפדה - נשמע סהרורי לחלוטין.
המאשימה מזמינה את בית המשפט לקבוע כי לא נדרשו כלל שירותי ברנדס בכדי שקיסין יתמיד וירכוש גז אך ורק מפטרולגז, וכי בפועל כלל לא ניתן שירות כזה". (עמ' 54 לסיכומי התביעה).
* רמיזותיה של ב"כ התביעה על האמור בהודעת ברנדס, כלהלן:-

"אז בעצם כל מי שהיו יכולים לשפוך אור פה על המעשים והם ברנדס שאיננו, ואני יודעת מה הוא אמר, אבל בית המשפט לא יודע מה הוא אמר, וויסבורד שאיננו. נכון?" (עמ' 662).

* טענות נוספות בסיכומיה עתירי העמודים של התביעה ואני מרשה לעצמי להניח שמיציתי את עיקרן.

4. הסניגוריה, סומכת יתדותיה בעדויות הנאשמים אהוד ומרדכי בן-שך, עדי ההגנה שהובאו על ידה ושני עדי תביעה ; עותרת בפני
ליתן אמון בדבריהם, כשתוצאת הדברים היא: זיכויים של הנאשמים.

5. לטעם הסניגוריה - עדויות שני הנאשמים בן-שך, אינן נכנסות למסגרת עדות כבושה ; וגם אם כן, הרי שבסמכותי להחליט באשר לערכה של עדות ומידת מהימנותה לאור התרשמותי שלי מן העדים, דבריהם ואותות האמת (או אי האמת) המתגלים במהלכו של משפט.

על פי הנטען, מנסה התביעה, באמצעות טענה זו, לסטות מעיקרו של המשפט.
6. ההכרעה בתיק זה הינה עובדתית, באופן מוחלט, ועומדת, לטעמי, על נקודה מרכזית אחת בלבד והיא: האם נתן מר ברנדס ז"ל שירות לפטרולגז בשטחי יו"ש אם לאו.

מטעם זה, לא ראיתי לנכון להתייחס ולהתעמק בסעיפי החוק השונים ולסקרם לצורך מתן וכתיבת הכרעת הדין.

התייחסתי, ואף זאת בקצרה, לעניין אחריותו הפלילית של תאגיד, ואני קובעת כי ניתן היה להעמיד לדין את הנאשמות 1 ו- 2 בגין העבירות נשוא כתב האישום.

7. לאור מסקנותיי ותוצאות המשפט, ראיתי עצמי אף פטורה מלדון לעניין היות הנאשמים 3 ו- 4 מנהלים פעילים בנאשמות 1 ו- 2, על פי הנדרש בפקודת מס הכנסה.

סביר להניח שהחלטתי היתה שהם אומנם היו מנהלים פעילים של החברות פטרולגז ואמקון, אך, כאמור, איני רואה עצמי נדרשת לכך, בנסיבות העניין.

8. לעניין עדות כבושה: עדות כבושה היא זו שהעד (או הנאשם) המוסר אותה בבית המשפט כבש אותה בליבו על אף היותה רלוונטית וברת משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר.
עדות כבושה ערכה מועט, אלא אם כן ניתן הסבר מתקבל על הדעת לכבישתה. (ראה לעניין זה, בין השאר, ע"פ 677/84, דוד אביטן, פד"י מ"א (4), 45 ; ע"פ 355/88, לוי, פד"י מ"ג (3) 261 ; ע"פ 365/81, אושרי, פד"י ל"ח (1) 129 ורבים אחרים). עדות כבושה של נאשם, יכול ותחזק את ראיות התביעה.

לענייננו - קשה להכניס את עדות הנאשמים אהוד ומרדכי בן-שך, למסגרת העדות הכבושה. שכן ברנדס ועניין העסקתו היו לב ליבה של הפרשה מתחילת החקירה ; וזו למעשה התנהלה על נושא העסקת ברנדס, כשטענת הנאשמים מתחילת החקירה ועד סוף המשפט היתה - שהוא הועסק על ידם.

כמו כן, כל עדי התביעה הרלוונטיים, נחקרו לעניין גירסת הנאשמים.

צודקת ב"כ התביעה כי עדות הנאשמים בבית המשפט היתה מפורטת בהרבה מהנאמר בהודעותיהם במחלקת החקירות, ודברים שלא ידעו שם, פורטו על ידם במהלך המשפט. ייתכן ויש בכך כדי לפגום באמינותם, ועל כך אחליט בהמשך, אולם לא הייתי מכנה עדויותיהם במסגרת עדות כבושה.

9. שכרו של ברנדס: לא אכנס לעניין גובה השכר שנטען שנקבע בתמורה לשירותיו של ברנדס, אלא עד כמה שהדבר נוגע לעניין אמינותם של הנאשמים.

כאמור, תוצאת משפט זה תלויה בעצם העסקתו או אי העסקתו של ברנדס ולא באשר לגובה שכרו או צורת התשלום ומועדו. לא הובאו בפני
ראיות, לא על ידי התביעה ולא על ידי הסניגוריה באשר לגובה התמורה המקובלת במקרים מסוג זה ; ועל כן נראה לי כי אין זה מענייני - למעט, כאמור, לעניין מהימנות הנאשמים.

אציין רק שלאור התרשמותי, היה ברנדס ז"ל אדם מסודר מבחינה כלכלית, אך לא היה איש עשיר ועתיר נכסים, אשר יוותר על תקבול של מעל למיליון ש"ח.

10. אורי קיסין , סוכנה הבלעדי של חברת פטרולגז בשטחים, השנים 1970 - 1990. בעל מתקן לחלוקת גז ובעל רשיון לעסוק בכך. לטעמו, עד שנות ה- 80' נבנתה החברה על גבו ואף מפיו שמעתי את דרישותיו מפטרולגז למתן הנחות בחיר.

אני מניחה כי היה ער לרווחיות הגדולה ממכירת גז באזור וחפץ ברווח נוסף עבורו. נראה כי מסיבה זו עסק ופעל בקשר להחלת הרפורמה בשוק הגז ומשצלח הדבר בידו, ניתק מיד את קשריו עם פטרולגז, הקים חברה משל עצמו והחל לקנות גז ישירות מבז"ן.

ברור לי כי היחסים בינו לבין חברת פטרולגז נעכרו במרוצת השנים והוא אף לא נמנע מלהתדיין עמה על רקע של תשלומי עמלות והטבת תנאיו.

וראה בנדון עדויות הנאשמים ועדות עד התביעה אברהם גרין, אשר למרות יחסי הידידות עם קיסין, סיפר כי כמה שהרוויח לא סיפקו, לא היה חודש שלא רצה עוד, וככל שגדל גדלו תביעותיו עד שקשה היה כבר לשאת זאת.

אין לי ספק כלשהו שקיסין המתין לשעת כושר להינתק מפטרולגז, לצורך עשיית רווחים נכבדים יותר לעצמו ; ואין לי ספק כלשהו כי לא סיפק לחברת פטרולגז מעולם, רשימת שמות של דילרים מהשטחים , להם מכר גז, שכן הדבר נגד את האינטרס שלו.

זאב קיסין, בנו של אורי קיסין, נוכח אף הוא, במהלך תקופת עבודתו עם אביו, ברווחיות הגבוהה של חברות הגז.

11. לאור אופיו והתנהלותו של קיסין, אין לי ספק שהנאשמים, שהינם אנשי מסחר מנוסים, נבונים ואינטליגנטים, צפו את צעדיו של קיסין, בעיקר נוכח פעילותו הרבה בעניין הרפורמה בשוק הגז.

לאור הרווחיות הרבה ממכירת גז בשטחים, אין לי גם ספק כי חיפשו דרך לקדם את פני הרעה שתבוא, ואשר אומנם באה, כמצופה על ידם.

12. העסקת מר ברנדס ז"ל והראיות לכך

א. אהוד בן-שך שהיה חתנו של ברנדס ז"ל, היה זה שפנה אליו וסיכם עמו דבר העסקתו , צורת מתן השירות, התמורה וסודיות העניין. הכל כמפורט בעיקרי עדותו שסוקרו על ידי לעיל.

ב. מרדכי בן-שך, היה מודע באופן כללי להתקשרות עם ברנדס, הסכים לכך ב"חצי לב", לאור קשרי המשפחה, אך היה ער לתועלת שבסופו של דבר היתה לפטרולגז.

ג. אני ערה לכך כי אף אחד משני נאשמים אלה, לא מסר דברים מפורטים במסגרת הודעותיו במחלקת החקירות של מס הכנסה. אולם יחד עם זאת, לא ניתן לומר שעניין העסקת ברנדס לא הועלה, במסגרת החקירה, כי הרי זה היה נושאה.

ד. אני ערה גם לסתירות מסוימות בין עדויות שני הנאשמים בביהמ"ש. אני סבורה שמאז סיום החקירה ועד למועד עדותם על דוכן העדים, אספו הנאשמים חומר נוסף, אולי נזכרו בדברים נוספים ולא מן הנמנע ששניהם דאגו למקצה שיפורים, במהלך הזמן. אלא שלאור עקרון פלגינן דיבורא, בסמכותי, וכך אעשה, אטול מדבריהם את מה שהיה אמין עלי וסביר והגיוני בעיני.

ה. איני רואה עין בעין עם ב"כ התביעה הנכבדה, את ניהול העניינים על ידי ברנדס, כפי שאלה תוארו על ידי מרדכי בן-שך, כסהרוריים. (כמתואר על ידה בעמ' 154 לסיכומיה) . בהחלט סביר בעיני שברנדס ניסה והכיר דילרים בגדה, שוחח עימם על אפשרויות "ורודות" בעתיד, אך יחד עם זאת דרבנם, באותו שלב, לקנות גז מקיסין. אותה עת קיסין היה סוכן בלעדי, ולמרות הצפי העתידי, היה לפטרולגז עניין שימכור כמה שיותר, כי הוא היה מקור רווחיה.

ו. עניין הסודיות בהעסקת ברנדס מקובלת עלי אף היא. קיסין עצמו אמר בעדותו בביהמ"ש, כי לו היה יודע על הפעילות מאחורי גבו - היה תובע את חברת פטרולגז. ומעבר לכך - יכול היה פשוט להפר את החוזה עם פטרולגז ולקנות גז אצל חברה אחרת.

על כן, סביר בעיני, כי הנאשמים חפצו לקדם פני עתיד ולצבור בידיהם לפחות אינפורמציה על דילרים בשטחים ופרטיהם , וזאת תוך שמירה על הקיים באותה עת.

ז. ארנון ברנדס, בנו של אהרון ברנדס, תומך בעדותו הן בניסיונו של אביו להקים חוות גז והן בנסיעותיו לגדה ומפגשיו עם ערבים.

ח. מוחמד עבדל חליל אבו עלאן, מדהריה, העיד על קשר עם ברנדס בקשר להקמת תחנת גז, קניית גז מפטרולגז והכל תוך בקשה לשמירת סודיות.

ט. גדעון כהן, נענה לבקשת הנאשם אהוד בן-שך וקישר בין ברנדס לבין אבו עלאן. ואף ממנו נתבקשה שמירה על סודיות.

י. נפתלי שיינפלד, מנכ"ל חברת אמגזית בקיבוץ כפר עציון העיד על הקמת חברת פרימה גז, חברה משותפת לפטרולגז ופזגז, לאחר כניסת הרפורמה בגז לתוקף, על מתקני ומומחי סופר גז - מחד ; ועל לקוחות של פטרולגז - מאידך. כן העיד כי מיד לאחר כניסת חברת פטרולגז לאספקת הגז, היתה קפיצה משמעותית על המכירות , גידול במספר הלקוחות ורשימות עם שמות של דילרים שנתקבלו מיהושע ויסבורד ז"ל, וכולל שיחות טלפון עמו.

יא. עד התביעה, רוה"ח גד פניני, שהיה בסוד העסקתו של ברנדס, אמר לגביו, בין השאר, כי -

"...זה המקום בעצם שבו נוצלו הקשרים והכישורים המיוחדים של אותו ברנדס ליצור את כל מערכת הקשרים ולנסות למנוע מצב שאותו קיסין יקח את אותו נתח של החברה..." (עמ' 445, 446).

לדבריו, מטבעה של פעילות כזו שאין מסמכים ולא מוצאת חשבונית כל חודש. כל מכירת הגז והדלקים קיבלו ביטוי מלא בספרי החברה והיא התאפשרה בזכותו של ברנדס. כן סיפר על סודיות העניין וכי רק הנאשם אהוד בן-שך, יהושע ויסבורד והוא - היו בסוד העניין.

יב. עדת התביעה יהודית לייבוביץ, מנהלת חשבונות, זיהתה מסמך ובו ריכוז סכומים לזכות ברנדס בגין עמלות.

יג. כל האמור והמפורט על ידי לעיל, מוביל אותי למסקנה ההגיונית היחידה, על פי הגיוני שלי, והיא:-

1. היתה סיבה מוצדקת להיערך לקראת עזיבתו של קיסין ;
2. מר ברנדס ז"ל - הועסק על ידי חברת פטרולגז באמצעות האורגנים שלה.
13. אי רישום במועד עלויות שכרו של ברנדס

עד התביעה, רוה"ח גד פניני, הוא שיזם הרישום במאזן הבוחן מיום 09.04.89 והדבר היווה תיקון של אי רישום פעולות שבוצעו לפני פברואר 1988. הוא היה זה שיזם אף את עריכת הפרוטוקולים בדיעבד בקשר לכך לצורך מתן ביטוי פורמלי על ידי הדירקטוריון.
לדבריו, לא היתה כל כוונה לטשטש, אלא שלא היו חשבוניות ובחברה לא היו ערים לרישום ההוצאה.

נכון כי על תיעוד להירשם בזמן אמת, אך במקרה זה, כאמור, לא היתה כל כוונת טשטוש האמת.

14. מנהלת החשבונות, עדת התביעה שלומית מלינוביץ, העידה שבתיקון טעויות אין שום דבר יוצא דופן.
באופן דומה העידה מנהלת החשבונות, עדת התביעה יהודית ליבוביץ.

15. שטרי ההון

ההעברה הכספית של הכספים לזכות ברנדס מחברת פטרולגז לחברת אמקון הם פרי שיקול של חברת פטרולגז, ועל פי הנטען - בהסכמת ברנדס.

אין בכך כל דבר בלתי חוקי ונראה כי אף אם אני מתקשה במקצת בנושא זה - הרי שאין הוא מענייני.

באשר לשטרי ההון , הרי שאלה הונפקו בעצתו (אחת מהצעותיו) של עד התביעה רו"ח דב כהנא, ששימש כרואה החשבון של אמקון בתקופה הרלוונטית.

למדתי במהלכו של משפט זה:-

א. כי שטר הון מעניק הגנה רק על הפרשי הצמדה, שניתן לרושמן כהוצאה ;
ב. כי בהלוואה רגילה הנושאת ריבית, הן הריבית והן ההצמדה הן בבחינת הוצאה. (וראה עדויות עדי התביעה רוה"ח כהנא ואלטבט).

עוד נמצאתי למדה כי בשנה שחל הפסד לא ניתן לנכות ניכוי בשל אינפלציה, אלא בשנה שלאחר מכן (עדות רו"ח כהנא).

מסתבר, כי בכל השנים הרלוונטיות היתה חברת אמקון בהפסד ועל כן לא יכולה היתה "ליהנות" גם מהניכוי או הזיכוי בשל אינפלציה. (רו"ח כהנא ואלטבט)

16. גובה שכרו של ברנדס ואופן התשלום

פרט להשערות, ניחושים ותחושות - אין לי למעשה מה לומר בנושא זה, כי עניין הוא בין הצדדים הנוגעים בדבר.

בטרם סיום

לא אכחד כי נותרתי עם מספר דברים שהדעת אינה נוחה מהם, כגון: היעדר ההסכם עם ברנדס (אם אומנם נחתם כזה) ; העובדה כי הסכים לדחיה בת שנים של התשלום ואף מימן הוצאות מכיסו (נסיעות, כיבודים וכו') ; התרשמתי שברנדס היה מסודר מבחינה כלכלית, אך לא היה אדם עשיר, שסכום של 1,200,000 ש"ח לא דחק לו לקבלו ; מקצה השיפורים בעדויות האחים בן שך, סתירות בחלק מדבריהם ועוד כהנה וכהנה דברים קטנים שהובררו במהלך המשפט.

אלא שלא אי נוחות תכריע את הדין במשפט פלילי. וגם אם אקצץ ואצמצם את מקצה השיפורים של הנאשמים לא אוכל שלא להתחשב במכלול הראיות ושחלק משמעותי מהן מפי עדי התביעה, שהובאו בפני
, ואשר הובילו אותי למסקנותיי, כאמור וכמפורט לעיל.

המסקנה
לאור כל האמור והמפורט על ידי, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא השכילה להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום כמתחייב במשפט פלילי ואני מזכה את הנאשמים מן המיוחס להם בכתב האישום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום כ"ה בתמוז, תשס"ד (14 ביולי 2004) במעמד הצדדים.
נירה לידסקי
, שופטת

קלדנית: חגית א.








פ בית משפט שלום 3583/99 מדינת ישראל נ' פטרולגז חב' הגז הישראלית (1969) בע"מ, אמקון מבנים (1981) בע"מ, אהוד בן שך, מרדכי בן שך (פורסם ב-ֽ 14/07/2004)