פסקי דין על פלאפון תקשורת בע"מ | פסקי דין על קמפו ניטו | פסקי דין על אלי ניר |

154-05/08 תאמ     20/03/2012




תאמ 154-05/08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' קמפו ניטו בע"מ, אלי ניר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריית שמונה



תא"מ 154-05-08 פלאפון תקשורת בע"מ
נ' קמפו ניטו בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

התובעת
פלאפון תקשורת בע"מ


נגד

הנתבעים
1.קמפו ניטו בע"מ
2.אלי ניר



פסק דין



1.
בפני
תביעה כספית שהגישה התובעת- חברת תקשורת סלולארית, לתשלום יתרת חוב, בהתאם להסכמי התקשרות שנחתמו, לטענתה, עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") באמצעות הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").


בהתאם לנטען על ידי התובעת, הנתבעת התקשרה עם התובעת עוד משנת 2003, כשבשנת 2006 נחתמו הסכמים חדשים "לתכנית מותאמת לעסק"- הסכמים מיום 1.11.06 ו- 7.11.06 (נספחים א'4, א'5 לתצהיר התובעת).


לטענת התובעת, בחודשים 7-8/07 לא כובדו הוראות הקבע לתשלום בגין השירותים שסיפקה התובעת לנתבעים ולפיכך נותקו המנויים והועמדה לפירעון יתרת החוב וכן יתרת חוב בגין ציוד.

2.
הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה. לטענת הנתבעת, מר אלי יוסף (להלן: "מר יוסף") הינו בעל 100% ממניותיה ומורשה החתימה היחיד מטעמה. לטענת הנתבעת, מאחר שמר יוסף מעולם לא חתם על ההסכמים משנת 2006 ולא הסמיך אחר לחתום על אותם הסכמים, אין בהם כדי לחייב את הנתבעת. הנתבעת טענה, כי בחודש 8/04 לקה מר יוסף בארוע מוחי והיה מאושפז ואולם למרות זאת, לא הסמיך כאמור, אף אדם אחר לחתום בשמו על מסמכים שיחייבו את הנתבעת.


לטענת הנתבע, הנתבעת ולא הוא, היא שהתקשרה עם התובעת וקיבלה את השירותים. יחד עם זאת ובצד טענתו זו, הוסיף הנתבע בכתב הגנתו וטען כי לא הייתה לו סמכות לחתום בשם הנתבעת ונציגי התובעת לא ביקשו ממנו את תקנון החברה ולא שאלו אותו מי מורשה החתימה בחברה.

3.
מטעם התובעת העידה גב' מורץ שוורץ נציגת המחלקה לטיפול משפטי של התובעת.

מטעם הנתבעים העיד מר אלי יוסף בלבד.

דיון
:
4.
בראשית הדברים אציין, כי טענות הנתבעת, אשר הועלו על ידי מר יוסף בחקירתו וכן בסיכומים,כאילו ההסכמים לא חתומים על ידי התובעת, הינה טענה חדשה אשר לא הועלתה בכתבי הטענות או בתצהיר, ורק בשל כך, דינה להידחות.

בנוסף, גם לגופם של דברים, אין בטענה ממש. המדובר בהסכמים שהוכנו, נערכו ומולאו על ידי התובעת ואשר עליהם מתנוסס לוגו התובעת. מלבד נספח א'5, הרי על יתר ההסכמים אף מופיעה חתימת נציג התובעת.

ההלכה הינה כי חתימה על מסמך אינה תנאי הכרחי ובלעדי לצורך חיוב בתנאי הסכם בכתב. החתימה הינה בדרך כלל אינדיקציה לכוונת הצדדים להתקשר בקשר חוזי מחייב. אולם, כאשר התובעת אינה מתכחשת להתחייבותה על פי ההסכמים שנערכו על ידה ומולאו על ידי נציגה, כשהתובעת פעלה על פי ההסכמים וסיפקה את השירותים נשוא אותם הסכמים, ברי כי לא ניתן לערער אחר תוקף של ההסכמים רק מהטעם שמנספח א'5 נעדרה חתימת נציג התובעת.

5.
מר יוסף לא הכחיש בחקירתו במהלך הדיון בהתנגדות שהגישה הנתבעת כי מי שחתום על ההסכמים משנת 2006 הינו הנתבע. (ראה עמ' 1 שורה 28-29 לפרוטוקול מיום 2.11.08). אף בבקשת הנתבעת מיום 2.11.12 בסעיף 5, נטען כי על ההסכמים חתם הנתבע.


אם לא די בכך, בסעיף 13 לכתב הגנתו, הודה הנתבע כי הוא זה שחתם על ההסכמים וראה גם בחקירת אלי יוסף מיום 7.2.12, בה הודה כי על נספחים א'4 ו-א'5 חתום הנתבע.


לאור כל האמור, אני קובעת כי מי שחתם על ההסכמים משנת 2006 בצירוף חותמת החברה, הינו הנתבע.


עוד יצוין, כי במועדים הרלוונטיים היה הנתבע בעל כ- 48% או 49% ממניות החברה.בעניין זה ראה תשובת מר יוסף בחקירתו על בקשת הרשות להתגונן בדיון מיום 2.11.08, כי הנתבע היה בעל 49% ממניות החברה. כן ראה תדפיס רשם החברות- נספח ב' לתצהיר התובעת, על פיו החל מיום 28.5.06 עודכן ברשם החברות כי הנתבע הינו בעל 49% ממניות החברה.

בעניין זה, המועד הרלוונטי הינו מועד ההתקשרות ואין משמעות לטענת מר יוסף בחקירתו כי בשנת 2010 הועברו אליו כל מניות החברה.

6.
על ההסכמים מופיעה חתימת הנתבע בצירוף חותמת החברה ופרטיה.
גם אם אקבל את טענות הנתבעת, כי הנתבע חתם על ההסכמים בצירוף חותמת החברה, ללא סמכות, עדיין שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת:


בהתאם להוראות סעיף 56 (א) סיפא לחוק החברות, התשנ"ט- 1999,

"פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר הרשאה".



המבחן לחריגה מהרשאה לפי סעיף 56 לחוק החברות הוא מבחן אובייקטיבי. המבחן הוא מבחן "הידיעה" של צד ג', אשר ביכולתו להיפרע מן החברה בגין התחייבות שנעשתה בחריגה ממטרות או בחריגה מהרשאה שניתנה לו, בנסיבות בהן הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת אודות החריגה מההרשאה (ראה א' חביב-סגל, דיני חברות, 2007, עמ' 125).


מטרתו של סעיף זה ליתן הגנה לצד ג', אשר לא ידע על העדר
הרשאה או חריגה מסמכות על ידי מי שפעל עבור החברה. ככל שצד ג' לא יכל, באופן סביר, לדעת על העדר הרשאה, או חריגה ממנה, תחויב החברה.

המשמעות המעשית של הוראת חוק זו
יחד עם הפרשנות שניתנה לה בפסיקה, היא כי אימת שאורגן בחברה מתקשר עם צד ג' בעסקה, נוצר מצג של סמכות ליצירת ההתקשרות, ומשכך התחייבות האורגן תהיה תקפה גם כלפי החברה ,למעט במקרים קיצוניים וחריגים

בהם מוכחת ידיעה ממשית של צד ג' על היעדר ההרשאה


.


"למעשה, בתי המשפט חורגים מן התפישה החוזית, ומטילים אחריות מכוח הדין על החברה, ובעקיפין, על בעלי מניותיה, לכל התקשרות של אורגני החברה עם צדדים שלישיים. אחריותה של החברה היא כמעט מוחלטת. למעט מקרים קיצוניים, שבהם ברור כי כל צד ג' רציונאלי היה מודע לכך שהפעולה נעשית בחריגה מן ההרשאה, החברה תימצא חייבת כלפי צד ג', בין אם זה ידע על החריגה ובין אם לאו, ובין אם האורגן ידע על החריגה ובין אם לאו".
(ראה בספרה של חביב סגל בע"מ
135-136)

במקרה דנן, אין ספק שבין הנתבע לנתבעת הייתה קיימת זיקה (הנתבע היה עובד ובעל חלק ממניותיה של הנתבעת). לא ניתן לקבוע כי על התובעת היה לדעת כי הנתבע חרג מסמכותו עת חתם על ההסכמים עימה. הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה או בתצהיר ,כי פרוטוקול האסיפה הכללית על פיו הוסמך רק מר יוסף כמורשה חתימה, הומצא לתובעת. הנתבע לא טען כי הובא באופן כלשהוא לידיעת נציג התובעת כי אינו מורשה חתימה אצל הנתבעת. גם לא נטען כלל כי הייתה לתובעת אפשרות לדעת על החריגה מההרשאה. כל שנטען הוא כי היה על התובעת לברר את העניין ולכך אתייחס להלן.
מאחר שמדובר בעובד הנתבעת ואחד מבעליה אשר, ניתנה לו האפשרות בפועל להשתמש בחותמת החברה, לא הייתה לתובעת כל אפשרות לדעת כי הנתבע לא היה מוסמך לחתום על ההסכמים, ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בהסכמים.

7.
אינני מקבלת את טענות הנתבעת כאילו היה על התובעת לבחון את מסמכי ההתאגדות של החברה ואת תקנון החברה, בטרם התקשרה עם הנתבעת:
באשר לידיעת צד ג', בוטלה בפסיקה הדוקטרינה של הידיעה "הקונסטרוקטיבית" על פיה נדרש צד ג' לבדוק תחילה את מסמכי ההתאגדות לפני ההתקשרות עם החברה. ד"ר אירית חביב סגל מונה בספרה את הטעמים בגינם יש לבחון את ידיעת צד ג' בכלים של סבירות, וביניהם ייקור עלות ההתקשרות.


לדבריה, בדיקת מסמכי ההתאגדות לפני כל עסקה ועסקה, תייקר את עלויות ההתקשרות:


רישומו או קיומו של מסמך בחברה או אצל הרשם, אין בו כשלעצמו משום ראיה לידיעת תוכנו."

הסיבה לביטולה של דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית נעוצה במציאות החיים שבה, אין כל אפשרות מעשית שכל פרט המתקשר עם חברה – יקדים את ההתקשרות


עימה בבדיקה של מסמכי ההתאגדות. אדרבא, במציאות המודרנית, כולנו עורכים התקשרויות שונות עם חברות שונות כמעט מידי יום, אם לרכישת מוצרי מזון, אם לרכישת פוליסות ביטוח, או לרכישת מוצרים אחרים, ואם לרכישת שירותים כגון, שירותי תקשורת. אם היינו נדרשים להקדים את ההתקשרויות הרבות המתבצעות מידי יום עם חברות בבדיקת מסמכי ההתאגדות של אותן החברות, הרי שהיינו נגררים לאחת משתי התוצאות האפשריות הלא-רצויות: התוצאה האפשרית האחת הייתה שעלויות ההתקשרות עם חברות הייתה עולה לאין ערוך, בשל עלויות הבדיקה המוקדמת המתחייבת קודם להתקשרות; התוצאה האפשרית השנייה הייתה מציאות שבה העסקאות נקשרות ללא כל בדיקה מוקדמת, כאשר הפרטים המתקשרים עם חברות נוטלים על עצמם, בדלית ברירה, את הסיכון הכרוך בכך שההתקשרויות נעשות בחריגה מהרשאה. בין כך ובין כך, הייתה התוצאה פגיעה באינטרס ההסתמכות של


צד ג', וגלגול הנזקים הנובעים מחריגה מהרשאה אל צדדים שלישיים שהתקשרו עם החברה"


זאת, בניגוד למגמתו המקורית של ההסדר – להגן על צד ג', ולגלגל את עלויות החריגה מהרשאה אל האורגן שביצע את אותה החריגה."

(עמ' 120 בספרה של ד"ר חביב סגל המוזכר לעיל).


בסיכומיה שבה הנתבעת והפנתה לכך שביקשה לזמן את מר תורג'מן-נציג המכירות של התובעת לעדות. כפי שכבר נקבע בהחלטתי במהלך הדיון:למרות שביום 12.1.12-חודש לפני הדיון ,ניתנה על ידי החלטה על פיה לא ניתן לאלץ את התובעת לזמן את
העד וכל צד רשאי להגיש בקשה לזימון עדים,לא הגישה הנתבעת עד לסיום(!) דיון ההוכחות, כל בקשה לזימון העד.
מכל מקום הן הנתבעת והן הנתבע הודו כי הנתבע הוא שחתם על ההסכמים. לא נטען כלל ע"י
מי מהנתבעים
כי הנתבע הציג לנציג המכירות את מסמכי הנתבעת המצביעים על מורשה החתימה אצלה. טענת הנתבעת הינה כאמור כי היה על נציג התובעת לבקש את המסמכים ולבדוק מי מורשה החתימה אצל הנתבעת. התובעת לא טענה כי נציגה אכן ביקש לראות את המסמכים ולפיכך לא הייתה חשיבות בעדות הנציג דווקא. המדובר בטענה משפטית שהעלו הנתבעים, כאילו התובעת נהגה לא כדין שעה שנציגה לא בדק את סמכות הנתבע לחתום על ההסכמים. גישה זו אינה מקובלת כאמור לעיל בפסיקה . מכל מקום,כאמור שעה שעד מועד ההוכחות לא הוגשה בקשה לזימון העד ,נדחתה הבקשה (הגם כאמור,

פסק דין
זה ניתן מימלא מתוך הנחה כי יש לקבל טענת הנתבעים כי הנציג לא ביקש לבדוק מי מורשה החתימה אצל הנתבעת) .

8.
אם לא די בכל האמור, ההסכמים המוכחשים על ידי הנתבעת נחתמו ב- 11/06. אין מחלוקת כי מעת החתימה ועד ניתוק המכשירים, במשך למעלה מחצי שנה, נעשה שימוש במכשירים והנתבעת לא טרחה לפנות לתובעת, או לבקש לבטל ההתקשרות.


דיני השליחות הכירו גם בשליחות או סמכות נחזית וזאת מכוח דיני המניעות וההשתק.
על פי כללי השליחות הנחזית, במצב בו יוצר שולח, מצג כלפי צד ג'
כי השלוח פועל בהרשאתו, לא יוכל להתכחש למצב זה, כאשר אותו צד ג' הסתמך על המצג. כללי הסמכות הנחזית הורחבו גם למצב בו קיים אישור בדיעבד של פעולת השלוח באופן שאישור בדיעבד יהיה שקול להרשאה מראש (ראה סעיף 6 לחוק השליחות). עוד נקבע בפסיקה כי אישור בדיעבד יכול שילמד גם מהתנהגות השולח והוא עשוי להתבטא גם באי נקיטת אמצעים כלשהם.
במקום ששולח מקבל טובת הנאה, מפעולת אדם הפועל בחזקת שולחו (למרות שלטענת השולח חרג מסמכות), אבל בוחר לשמור לעצמו את טובת ההנאה, ניתן לראות בכך אישור בדיעבד של פעולת השלוח השקול להרשאה מראש. (ראה ת"א מחוזי (ים) לוי יצחק נ. ציינג' פוינט בע"מ אלון).



לאור כל האמור, משלא הוכח כי על התובעת היה לדעת כי הנתבע חרג מסמכות ומשהתובעת אף בחרה להמשיך ולקבל את השירותים, מחויבת הנתבעת בהסכמים שנכרתו בשמה עם התובעת.

9.
התביעה כנגד הנתבע- כפי שפורט לעיל, הן בהתאם לאמור בסעיף 13 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הן על פי עדות מר יוסף (עמ' 9 שורות 26-28 לפרוטוקול מיום 7.2.11) והן על פי בקשת הנתבעת מיום 12.1.11, על ההסכמים משנת 2006, חתם הנתבע.


במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.6.09 הודה הנתבע כי עשה שימוש בחלק מהמכשירים.
הנתבע בחר למשוך את תצהירו ולפיכך למעשה,אין בפני
ביה"מ כל עדות מטעמו.
אמנם, תצהיר מר יוסף הוגש גם בשם הנתבע, אלא שלא הועלתה בו כל טענה כאילו הנתבע לא התקשר בהסכמים גם באופן אישי. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו כי חתימתו חייבה את הנתבעת וטען כי חתם בחוסר סמכות ואולם מאידך, לא הציג כל נימוק, מדוע אם כך, חתם על ההסכמים.

מאחר שמדובר באורגן של החברה (היה בעל 48% ממניות הנתבעת ואף עובד הנתבעת), אשר פעל בחוסר תום לב וחתם בשם הנתבעת על הסכמים ללא סמכות, יש לראות בנתבע גם אחראי אישית לחיובים הנובעים מאותם הסכמים.

התנהגות הנתבע מגלה חוסר תום לב בולט. הנתבע חתם על ההסכמים, לטענתו, בהעדר סמכות. עשה שימוש במכשירים, ובחר להתכחש, הן לאחריותו והן לאחריות הנתבעת לשאת בחיובים הנובעים מאותם שירותים שסופקו בעקבות חתימתו.


אם לא די בכך, הרי שבהסכמים עצמם (בסיפא) נכתב במפורש כי במקרה שהחותם אינו מורשה, הוא מתחייב באופן אישי:
"


במקרה של תאגיד, יחתום/ו מורשה/י החתימה ותצורף חותמת התאגיד. במקרה והחותם אינו מורשה חתימה מטעם התאגיד, הוא מתחייב באופן אישי לקיים את ההתחייבויות הנובעות ממסמך זה.

המדובר בתניה מפורשת המופיעה בצד חתימת הנתבע.
על פי ההלכה הפסוקה, הנתבע לא יכול להישמע בטענה כאילו לא ידע על מה חתם. (ראה ע"א 325/88


טוויל נ' בית מנוחה לזקנים


, פ"ד מד(1) 341, בעמ


' 348), ולפיכך, הינו מחויב בתניה חוזית זו.
בהתאם לסעיף 54(א) לחוק החברות, אין בהיותו של אדם אורגן של תאגיד כדי לחסנו מפני הטלת חבות אישית בשל עוולה נזיקית, או בשל הפרת חובה חוקית אחרת, שבוצעה על ידו במסגרת תפקידו בתאגיד:
"54. (א)אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס."

במקרה דנן, סבורתני כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי, הן בהתאם לתניה האמורה בהסכם כאמור והן מכוח הפרת חובת תום הלב.
ביחס לחיוב אישי של אורגן בחברה בגין התנהגות שלא בתום לב, ראה דברי הנשיא ברק (כתוארו אז) ב- ע"א 10582/02

ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ


:

"החובה לנהוג בתום לב חלה גם על מי שאינו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב (


ע"א 148/82 גליק נ' ארמן ואח', פ"ד מה
(3) 401; השוו,

ע"א 10385/02 מכנס ואח' נ' ריג'נט

השקעות בע"מ ואח', פ"ד נח

(2) 53). "

(ראה גם


ע"א 2273/02
חברת פסל בע"מ, אבי פרבשטיין


נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ


):
"כך הוא לגבי עבירות פליליות שמבצע אורגן מתאגיד. כך הוא לגבי עוולות נזיקיות שהאורגן קיים את יסודותיהן; וכך הוא לבי הפרת החובה לנהוג בתום לב במו"מ. השאלה היא, ככלל, האם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות. שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש מעטה התאגיד אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה (ראו גם סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999) (להלן: "חוק החברות"), המורה כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אוגרן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".
וראה גם תא"מ (צפת) 206-10-09
פלאפון תקשורת בע"מ
נ. פנצריית התבור בע"מ, וכן ת"א (ת'א) 53546/05 פלאפון תקשורת בע"מ
נ. כוכבי השמיים למסחר בע"מ.


10.
גובה החוב- לנוכח הפרת ההסכם ואי כיבוד הוראת הקבע כאמור, הייתה רשאית התובעת להעמיד לפירעון את יתרת התשלום בגין הציוד שנרכש, בנוסף לחיוב בחשבוניות השוטפות, וזאת מכוח סעיף 5 לשני ההסכמים הקובע בחלקו הרלוונטי: "בקשה לביצוע שינוי באחד או יותר ממכשיר/י הפלאפון (הקווים) שבסעיף 1 לעיל, ו/או הפרת ההתחייבות שבסעיפים לעיל, לרבות אי תשלום דמי השרות במועדם וכסדרם מכל סיבה שהיא, יחויבו מיידית בפירעון מלוא יתרת המכשירים בגין מכשירי/י הפלאפון והאביזרים....


".
להוכחת יתרת החוב, נכון למועד גמר החשבון והניתוק, צורף דו"ח מצב חשבון (נספח ה' לתצהיר התובעת) על פי יתרת החוב הינה בסך 14,578.37 ₪ ליום 1/10/07. המדובר בתרשומת ממוחשבת אשר מהווה "רשומה מוסדית" לפי סעיף 36 פקודת הראיות
ועל כן קבילה היא כראיה. הנתבעים, מנגד, לא הלינו בכתב ההגנה או בתצהיר,על גובה החוב, אלא על עצם החיוב בלבד (ולפיכך כל טענה בעניין שהועלתה בסיכומים, מהווה הרחבת חזית ואין לקבלה). כיוון שטענות הנתבעים בעניין האחריות נדחו, ובהיעדר נימוקים המערערים את אמיתות תוכנו של הדו"ח, לא מצאתי טעם בגינו אין לקבל דו"ח זה. משכך סבורני כי עמדה התובעת, בצורה מספקת, בנטל הוכחת החוב.

סוף דבר


:
11.
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך של 16,005 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, בהוצאות התביעה, לרבות שכ"ט עו"ד,אשר לפנים משורת הדין יעמדו בנסיבות העניין על סכום כולל של 2,000₪.




ניתן היום,
כ"ו אדר
תשע"ב, 20 למרץ 2012, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 154-05/08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' קמפו ניטו בע"מ, אלי ניר (פורסם ב-ֽ 20/03/2012)