פסקי דין על מדינת ישראל - משרד התעשייה | פסקי דין על המסחר והתעסוקה | פסקי דין על אבשלום נוריאל

1112/08 העז     29/03/2012




העז 1112/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אבשלום נוריאל










בית דין אזורי לעבודה בנצרת



הע"ז 1112-08 מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ' אבשלום נוריאל







בפני

כב' השופטת אורית יעקבס


בענין:


המאשימה

מדינת ישראל - משרד התעשייה
, המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עוה"ד אייל נון





נגד

הנאשם
אבשלום נוריאל
ע"י ב"כ עוה"ד סלאח דהוד


הכרעת דין


1.
ביום 15/07/2008,

הגישה המאשימה, כנגד הנאשם, כתב אישום מתוקן (להלן:"כתב האישום"), אשר ייחס לו, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים").


2.
מכתב האישום עולה כי:

א.


במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, היה הנאשם הבעלים של המפעל משפחת נוריאל, במושב ירדנה (להלן:"המפעל").



ב.


ביום 17/12/03 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת במחוז הצפון - מר יובל כנפו (להלן:"מר יובל"), גב' דנה חתן (להלן:"גב' דנה") ומר פלאח חוסיין (להלן:"מר פלאח"), כאשר בעת הביקורת נמצאו במפעל שלושה עובדים זרים, אשר עסקו בקילוף תפוחי אדמה (להלן: "שלושת העובדים").
ג.


העובדים לא היו במועד הרלוונטי אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשם בפרט.
ד.


הנאשם העסיק את שלושת העובדים שלא על פי היתר כדין.

3.
לפני הגשת כתב האישום, נמסרה לנאשם הודעת תשלום קנס מינהלי, אלא שהנאשם ביקש להישפט, ולפיכך הוגש כתב האישום.

4.


בנקודה זו יצויין כי בקשת הנאשם לביטול כתב האישום, התקבלה, במסגרת החלטת בית הדין מיום 08/02/10, אולם בסופו של דבר ולאחר שערעור שהגישה המאשימה כנגד החלטה זו, התקבל, הוחזר התיק
להמשך דיון והוכחות (

פסק דין
מיום 14/9/10 - ע"פ 38-10).

5.
במסגרת הקראה שהתקיימה ביום 03/02/11, כפר הנאשם בכל עובדות כתב האישום.

6.


ביום 27/06/11 נערכה ישיבת הוכחות, במהלכה, העידו שניים מתוך עדי המאשימה -מר יובל, מר חנא אבו שרקי (להלן: "מר חנא").
ביום 11/12/11 התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה בתיק, במהלכה העידו מטעם עדי המאשימה גב' יפה אמיר (להלן: "גב' יפה") ומר פלאח. כמו כן, העיד עד ההגנה אביו של הנאשם - מר אליהו נוריאל (להלן: "מר אליהו"). בסיום הישיבה נקבעה ישיבת הוכחות נוספת ליום 10.01.12 במסגרתה העיד הנאשם עצמו. בסיום הישיבה, נעתר ביה"ד לבקשת הצדדים והורה להם להגיש סיכומים בכתב.

7.
להלן הראיות שהציגה המאשימה:


א.


הודעת חשוד ממשטרת ישראל מיום 18/12/03- מ/1.

ב.
דו"ח פעולה מהמשטרה מיום 17/12/03 - מ/2.
ג.


אסמכתא להחזקה במשמורת זמנית - מ/3.
ד.


הודעת חשוד מיום 25/01/04 - מ/4.
ה.


יומן החקירה מיום 21/12/03 - מ/5.
ו

.
תלושי משכורת של העובדים -
מ/6.
ז.


אישור העסקה מחברת "עמית"- נדל"ן שירותים והשקעות בע"מ - מ/7.
ח.


תעודת סיום העסקה של העובד

rungrit spuangsiri
- מ/8.
ט.


טופס העברת כספים לחברת "עמית" - מ/9.
י.


היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות על שם אליהו נוריאל - מ/10.
י"א.


בקשה להישפט של הנאשם וצילום הודעת קנס - מ/11.

י"ב.
אישור מינהל מקרקעי ישראל מיום 14.7.11 -
מ/12.
י"ג.
מכתב משרד התמ"ת מיום 11/07/05 - מ/13.
י"ד.


תעודות בירור פרטים על נוסע ביחס לשלושת העובדים - מ/14.
ט"ו.
תעודות עובד ציבור ביחס לשלושת העובדים
- מ/15.

8.
המסגרת הנורמטיבית

כידוע, הנטל המוטל על התביעה במסגרת המשפט הפלילי, להוכיח אשמתו של הנאשם "מעבר לכל ספק סביר", מקורו בהוראת סעיף 34 כב(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
סעיפי החוק הרלוונטיים לכתב האישום
סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, מגדיר מהי "העבדה שלא כדין " וסעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, מתייחס למעביד שהעביד שלא כדין בכך ש:


"(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל
מכוח



חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו ; ..."

סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים מתייחס למעביד שהעביד שלא כדין בכך ש:


"(2)

העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ה תשל"ז-1977,
וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה".


מכאן שכדי להרשיע אדם בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, יש צורך להראות, בראש ובראשונה, שהוא היה בגדר "מעביד", ולאחר מכן להוכיח שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

9.
להלן בתמציתיות טענות ב"כ המאשימה:

א.
הנאשם העסיק את שלושת העובדים ללא היתר כדין.

ב.
המפעל היה בבעלותו של הנאשם.

ג.

הנאשם העסיק את העובדים במפעל.


ד.
הנאשם נכח במפעל בעת הביקורת.

10.
להלן בתמציתיות טענות ב"כ הנאשם:

א.

נפל פגם בהודעת הקנס.
ב.

הנאשם מעולם לא העסיק את העובדים.

ג.


המפעל אינו בבעלותו של הנאשם, אלא בבעלות אביו.
ד.


סיבת נוכחותו, של הנאשם, במפעל, היתה בגדר עזרה לאביו בתקופה בה שהה האחרון בחופש מחלה.
ה.

המאשימה הגישה נגד אביו של הנאשם, כתב אישום נוסף, בעניין דומה של העסקת עובדים זרים.

11.
מיהו המעסיק?

אין מחלוקת, בין הצדדים, באשר לכך שנתפסו שלושה עובדים תאילנדים, שנתפסו במפעל, כשאין לגביהם היתר העסקה. והשאלה היא האם הנאשם הוא שהעסיקם, כאשר הכרעה בסוגיה מיהו המעסיק, מחייבת את פרשנות הביטויים "מעביד" ו"עובד זר" במסגרת חוק העסקת עובדים זרים ובהתאם לתכלית חוק זה.

בעת עריכת הביקורת טען הנאשם כי שלושת העובדים הזרים שנמצאו במפעל אשר שייך לאביו מר אליהו לו הוא עזר: "חזרתי ואמרתי שזה לא שלי, אבל של אבי ואף אחד לא התייחס למרות שבחקירה רשמו "הבן של המעסיק", אבל בכל זאת המשיכו בדרכם" (עמוד 22 שורות 24-25 לפרוטוקול).
בניגוד לכך, הבהיר הנאשם, במסגרת חקירתו הראשונה:"אני ואבי בעלי מטעים לגידול ירקות ויש לנו אשרה להעסיק פועל אחד... אני משלם לפועל שלי את משכורתו.... אני מעסיק את הפועל מספר שעות ביום" (מ/1).

בנוסף, במסגרת חקירתו השנייה שנעשתה באזהרה, הנאשם אמר את הדברים: "ביום שהמשטרה הייתה ליד המפעל היו במקום שלושה תאילנדים שאחד מהם שייך לי ויש לי היתר להעסיקו ..... הם לא הועסקו על ידי ... סייעו לעובד שלי"
(מ/4).

דברים אלה, מתיישבים היטב גם עם הגרסה שמסר אביו של הנאשם, במסגרת חקירתו, לפני:
ש.
תאשר לי כי בנך גר אצלך היום במשק.
ת. הוא היד הימנית שלי, הוא עושה עבורי הכל".
(עמוד 20 שורה 1




לפרוטוקול).

וכן:
ש.
אני מבין שמאז התאונה
ב- 02' אינך יכול לעבוד פיזית.
ת.

נכון.
ש.

מי שמפעיל המשק הוא הבן.
ת.

נכון"

(עמוד 20 שורות 29 לפרוטוקול)

במסגרת עדותו, של האב, הוא ציין כי "מצבו הרפואי היה גרוע משנת 2002" (עמוד 20 שורות 3 לפרוטוקול), מדובר בעדות המחזקת את טענת המאשימה, בדבר ניהול ותפעול המשק על ידי הנאשם.

הנאשם, אשר לא היה עקבי בגרסאותיו, ביחס לאביו, העיד, בתחילה, כי אביו הוא זה שקיבל את כלל ההחלטות בנוגע למשק ולעובדים, שכן "הראש של אבא עובד, רק הגוף שלו לא זז, הכל לפי רצונו ולפי החלטותיו" (עמוד 27, שורות 8-9 לפרוטוקול). אולם, בהמשך, העיד שאביו אינו יכול להעיד באשר למצבו השכלי ולרמת ההבנה שלו (עמוד 29 שורות


12-14 לפרוטוקול).

בכל הקשור להסברים שניסה הנאשם לספק באשר לאופן בו התבטא במסגרת הודעתו (גוף ראשון- יחיד), לפיהם - דיבר כך משום שדיבר בשם אביו, כאילו הוא אביו. ובלשונו
- "
התכוונתי אני כאבי שהוא -בעל העסק"
(עמ' 25 שורה 20 לפרוטוקול) וכן:"
מבחינתי זה בשר מבשרי..
"
(
עמ' 25 שורה 22 לפרוטוקול). מדובר בהסבר שגם בדוחק לא ניתן לקבלו שכן גם דיבור בשם מישהו אחר (גם אם מדובר בהורה) לא מצדיק דיבור בגוף ראשון, כפי שנקט הנאשם בהודעותיו, למשל:"
אני מוציא לו תלושי משכורת..
" וכדו', והרי לו רצה ליתן הנאשם הסברים, בשם אביו, כמעסיקם האמיתי של העובדים שעסקו בעבודות לקילוף תפוחי אדמה,
ביום האירוע, לא היתה כל מניעה שיאמר את הדברים כהווייתם במילים מפורשות, כמו "שייך לאבי המעסיק" [הע"ז 6314-02-10 מדינת ישראל - בכר (ניתן ביום 14/6/11)]

האמור לעיל, מתיישב גם עם עדותו, המהימנה, של מר חנא, עת נשאל מדוע נכתב "
הבן של המעסיק
":"
זה נוסח של דיבור, הבן של המעסיק. אני לא יודע למה נכתב כך. הוא היה בשטח בזמן התפיסה, היה אחראי על העובדים. לא הכחיש כי העסיקם, לא אמר שהם של אביו
" (עמ' 7 שורות 9-12 לפרוטוקול וכן שורה 21-23).

הדברים אף מתיישבים עם האמור במ/4 ועם עדותה של גב' יפה, לפיה ערכה את יומן החקירות (מ/5) ואף קיבלה מסמכים שונים מהנאשם באמצעות הפקסימיליה (מ/6) - עמ' 9 שורות 16-21 לפרוטוקול.

לזאת יש להוסיף כי במסגרת ההודעה שנגבתה מהנאשם (מ/4), מצויים פרטים, אשר מעיון בהם נראה כי מדובר בפרטים הידועים לנאשם בלבד, עובדה המצביעה, אף היא, על מעורבותו של האחרון בעניינם של העובדים.

בכל הקשור לטענת הנאשם כי שוטרים הנחו אותו (עמ' 25 שורות 12 לפרוטוקול) וכן לטענותיו כנגד החקירה שביצעו החוקרים ונגד אמינות המסמכים שהוגשו לפני, נטענו ללא כל בסיס ראייתי, בפרט כאשר מדובר בטענות המתייחסות למהימנות העדויות.

בכל הקשור לטענת הנאשם, לפיה נפל פגם בחקירה, בהעדרן של שאלות ותשובות, מדובר, בפגם אשר עלול לפגוע במהימנות החקירה, אך לא במקרה שלפניי שכן דבריו המפורשים של הנאשם, פרטי הדברים הכתובים בחקירה וחתימתו על דוחות החקירה, מצביעים על כך שמדובר בדברים אותנטיים שמסר הנאשם במהלך חקירתו.

לכך יש להוסיף את הרושם המהימן שהותירו עליי המפקחים והעובדה שעדותם עלתה, בקנה אחד, עם תיאור המקרה שתועד ביום עריכת הביקורת, כשלא מצאתי שיש מקום לייחס משקל לכך, שלא ידע מר פלאח להצביע כיצד נראית מכונת הקילוף או כמה מכונות היו במפעל. בנסיבות אלו מצאתי שיש ליתן משקל ראייתי רב יותר לדו"ח הפעולה, אשר נכתב בסמוך למועד האירוע על פני העדויות הנשמעות בעל פה כעת, שמונה שנים לאחר מועד ביצוע העבירה כל זאת בהתאם לכלל "הקפאת הזכירה בעבר"

האמנם נתפסו העובדים בשטחו של הנאשם?

במסגרת סיכומיו, איזכר ב"כ המאשימה את

פסק דין
שוסטר וכן ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, עצם העובדה שהעובדים נתפסו בשטח שבחזקתו של הנאשם, מגלגלת לפתחו את הנטל להוכיח שלא כך הדבר.
בנקודה זו ראוי לציין כי בתיק פ 1072/01 מדינת ישראל - שוסטר (להלן:"עניין שוסטר") לא הוטל ספק בדבר היות הנאשם המעביד, שכן הנאשם הודה בהעסקת עובדים, בכך שהיה מעוניין שהעובדים יבצעו בעבורו עבודה

ואף התחייב לשלם להם תמורת עבודתם, אך טען להגנתו כי העסיק אותם לתקופה קצרה וכי מדובר בביצוע שירות אקראי על ידי אותם עובדים.
להבדיל, במקרה שלפניי, השאלה המרכזית הינה האם הנאשם היה מעסיקם של שלושת העובדים ?
מעיון באישור מינהל מקרקעי ישראל (מ/12),
עולה כי אביו של הנאשם הוא הבעלים של המשק ולא הנאשם עצמו, כאשר בת"פ 1018/04

מדינת ישראל- משרד התמ"ת - ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית

(1/1/07), קבע כבוד השופט אילן סופר כי:

"כאשר עובדים נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם או, הבא מכוחו, קמה חזקה לפיה לעובדים קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו מחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת על ידי המעסיק. זהו המבנה המשפטי הראוי במקרה של עובדים זרים, "הנמסרים" מיד ליד "כמטבע עובר לסוחר", אם ברצונם, ואם בעל כורחם

."


חרף זאת, נקבע בפסיקה, בעניין תפיסת עובדים בחצריו של פלוני, כי אין חשיבות לקיומן של זכויות קנייניות, אלא למי שמחזיק בפועל במקרקעין בה נתפסו העובדים, תחת פיקוחו ולמטרה לה מיועד השטח, הרי שהם מועסקים על ידי אותו פלוני [ע"פ 60/09 יוסף עבד אלפתאח - מדינת ישראל].

טענה זו לא נסתרה על ידי הנאשם הוא לא הוכיח אחרת. מה גם שהנאשם העיד בחקירותיו כי הוא זה ששילם לעובדים ודאג למגוריהם. מה גם שהנאשם נכח בעת הביקורת, חזקה זו מעידה על מעורבותו האקטיבית וגם הוא זה שקיים קשר עם העובדים וניהל את המפעל.
ומכאן שהעובדה שהשטח בו נתפסו העובדים אינו שייך לנאשם אינה מלמדת על כך שאין מקום לראותו כמעבידם של העובדים.

ואבהיר -
אותנטיות הודאת הנאשם בשתי חקירותיו בהעסקת העובדים (בהתחלה בהעסקת עובד אחד, ובחקירה השניה - בהעסקת שלושתם) מחוזקת על ידי "דבר מה", ראשית, בתשובתו של אביו, כי מי שהפעיל את המשק היה הנאשם ובהתבטאויות נוספות במהלך החקירה הנגדית, גם, ממהות הדברים כפי שעלו מעדותה של החוקרת יפה, שאישרה כי היה זה הנאשם ששיגר את מסמכי ההעסקה, של העובדים (עמוד 9 שורות 21 לפרוטוקול) ועוד, עצם נוכחותו של הנאשם במפעל. מעובדות אלו ניתן ללמוד כי הנאשם היה מעורב בענייני העובדים, בתנאי העסקתם ולא אביו.
כך גם, הודאתו של הנאשם בחקירותיו השונות הינן הודיית חוץ כהגדרתן בפקודת הראיות, הנאשם לא העלה טענות בדבר קבילות הודאות אלה ואין חולק, כי ניתנו באופן חופשי ומרצון לאחר אזהרה כדין. למותר לציין כי החתימות המצוינות בצד האזהרות ובשולי דפי ההודעות הינן חתימותיו של הנאשם.
בנסיבות הנ"ל, לא מצאתי הצדקה לקבל את גרסת הנאשם לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד בין העובדים הזרים לבין אביו מאחר וישנן הצטברות של ראיות ישירות ונסיבתיות המצביעות על כך שהנאשם היה מעסיקם של העובדים הזרים ומנהל המפעל.

יצויין כי אין טעם לדון בטענתה החלופית של המאשימה, לפיה לו קיבלתי את גרסת הנאשם לפיה הוא עזר לאביו בשל מצבו הרפואי, ואביו היה זה שנתן את ההוראות, בעוד הנאשם רק ביצוען כעובד מן המניין, הרי שאין הדבר מסיר אחריותו הפלילית לכל היותר וניתן לקבוע, כי הנאשם ואביו הם "מבצעים בצוואתא", כמשמעותם בסעיף 29 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

12.
יסוד הנפשי

השאלה שנותרה להכרעה היא האם התקיים בנאשם היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה.

היסוד הנפשי הנדרש בענייננו, לשם הרשעה בעבירה לפי סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק, הוא כוונה פלילית מסוג של "מודעות", כפי שהוגדרה בסע' 20(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, לפיו "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".


במסגרת היסוד הנפשי של "מודעות", הכירה הפסיקה בחריג לידיעה ממשית של רכיב הכוונה הפלילית ודרך חלופית להוכחת הידיעה הממשית, על פי הכלל של "עצימת עיניים". מצב נפשי זה

כמוהו, בעיני החוק, כידיעה ממשית, והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי אסור הוא (ע"פ 538/89 ורשבסקי -. מדינת ישראל,

פ"ד מד(2) 870).
לעניין היסוד הנפשי של עצימת עיניים בהעסקת עובד זר שלא כדין, נפסק:

"

חשד בדבר היעדר היתר כדין ל

העסקת עובד זר, מתקיים אל מול הצורך לבירור עובדות אלו: קיומו של היתר לעובד הזר לעבוד בישראל; תוקף ההיתר על פי מועד, והיקף תחולתו.... יסוד נפשי של "עצימת עיניים" מתקיים באחד משני מקרים: בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא עלה חשד בליבו של הנאשם; או משקינן חשד בליבו

של הנאשם, או שיכול היה לקנן בו החשד, בדק הנאשם את החשד והביא לאישושו או להפרכתו. הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי "מודעות" מוטלת על הנאשם..."
(עפ 22/06 מדינת ישראל - רוזן

, ניתן ביום 28/3/07).



כן נפסק שם:

"חובת הבירור היסודית והמקיפה, חלה, אפוא, כאשר

מדובר בעובד זר, או במי שנחזה להיות עובד זר, כאשר בנסיבות המקרה מתעורר החשד לאפשרות של העסקתו שלא כדין. במסגרת זו, חייב המעסיק הפוטנציאלי, לדרוש ולחקור לזהותו של העובד הזר ובסוג רישיון ההעסקה שניתן לו. כך בכל מקרה בו התעורר או אמור היה להתעורר החשד, בין מדובר בהתקשרות קצרה, או ממושכת, בהתקשרות לתקופה זמנית, או קבועה".


החשד הנדרש אם כן, להוכחת יסוד ה"מודעות" אינו רק החשד במישור הסובייקטיבי, אשר הוכח קיומו בפועל אצל הנאשם, אלא אף כאשר נוצרות נסיבות אשר על פי טיבן צריכות היו לעורר את חשדו של הנאשם בדבר אפשרות קיומה של עבירה על החוק, במישור האובייקטיבי.

בעניינו של הנאשם, עולה מהראיות כי הוא שהעסיק, במועד הביקורת, עובד בשם אמנוי (מ/10) בהיתר כדין,לפיכך, ניתן להסיק כי ידע גם שאין להעסיק עובד זר ללא היתר, ולכל הפחות היה עליו לחשוד כי יש צורך בהיתר כדין להעסקתם.

יתרה מכך, הנאשם המציא לאחר הביקורת היתר העסקה לעובד הזר שפרטיו מצוינים בסעיף 4 (3) לכתב האישום. לכן, ברי כי ידע שהעובדים אינם רשאים לעבוד. הנאשם אף לא הראה שעשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה .

גם התנהלותו של הנאשם מול חברת עמית (עמוד 26 שורות 26-29 לפרוטוקול), מלמדת על כך שהראשון היה ער למסמכים שיש לדאוג שיימצאו ומכאן שבכך שלא דאג להחזיק היתר ביחס לעובדים, יש, לכל הפחות, משום עצימת עיניים.

13.
לסיכום

צירופן של מכלול העובדות לעיל, קרי- הימצאותם של העובדים שפרטיהם בכתב האישום במועד הביקורת במשק, העסקתם של העובדים בקילוף תפוחי אדמה, נוכחותו של הנאשם במקום, לקיחת האחריות וניהול המפעל, על ידו. כך גם, ההחלטות ומתן ההוראות בעניין שיווק הירקות והעובדה שבמהלך הביקורת הוא קשר עצמו לעובדים, כשלמעשה המציא מסמכים הרלוונטיים לעובדים וזאת מבלי שהכחיש העסקתם, מצביעות על אשמתו.

בנסיבות אלו, הריני קובעת כי המאשימה הוכיחה שהעובדים שנמצאו בביקורת הועסקו על ידי הנאשם, שלא בהיתר כדין ומכאן שהוכחו יסודות העבירה נשוא כתב האישום וזאת "מעבר לכל ספק סביר".

14.
סוף דבר

הריני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים") וזאת ביחס לשלושת העובדים.

15.

בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, יש לקרוא את הכרעת הדין בפומבי, אולם בהתאם להודעות הצדדים (מיום 25/3/12 ומיום 29/3/12) לא תוקרא הכרעת הדין, אלא תישלח לצדדים, בדואר.

16.
טיעונים לעונש יישמעו
ביום 31/5/12
בשעה 9:00.



ניתנה היום, ו' בניסן תשע"ב ,29 במרץ 2012, בהעדר הצדדים


חתימה







העז בית דין אזורי לעבודה 1112/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אבשלום נוריאל (פורסם ב-ֽ 29/03/2012)