פסקי דין על מוריס בן דוד | פסקי דין על ליליאן בן דוד | פסקי דין על אלי כהן | פסקי דין על רותי כהן |

1194/04 בשא     14/07/2004




בשא 1194/04 מוריס בן דוד , ליליאן בן דוד נ' אלי כהן , רותי כהן




9
בתי המשפט
בשא001194/04
בית משפט השלום קרית גת
14.7.04
תאריך:
כבוד סגן הנשיא השופט אבי זמיר


בפני
:

1. מוריס בן דוד

2. ליליאן בן דוד

בעניין:
המבקשים
אסל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. אלי כהן

2. רותי כהן
המשיבים
וינברגר

ע"י ב"כ עוה"ד

החלטה

1. המבקשים עתרו בבקשה לצו מניעה זמני שלפיו מבוקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים, או מי מטעמם, "לבצע פעולה כלשהי לשם בניית גדר בין משקים 66 ו- 67 במושב עזריקם", או, לחלופין, ליתן צו שיאסור על הקמת הגדר "באופן שימנע מהמבקשים לעשות שימוש בדרך שבין המשקים".

ביום 5.7.04 ניתן צו כמבוקש במעמד צד אחד ודיון שני הצדדים נקבע ליום 14.7.04.

2. בבסיס הבקשה, עומדת הטענה העובדתית שבין שני המשקים עוברת דרך, אשר שני המשקים גם יחד עשו בה שימוש עשרות שנים. עוד נטען בבקשה, כי "אין כרגע מדידה ידועה כלשהי באשר למיקום הגבול המדויק שבין המשקים", וכי בכל מקרה, קמה למבקשים זיקת הנאה מכח שנים.

המבקשים, לטענתם, הופתעו מכוונת המשיבים להקים גדר במיקום הנראה להם.
3. המשיבים העלו מספר טענות, אשר באופיין הינן טענות סף או טענות משפטיות גרידא.

באשר לטענה שלפיה המשיבים אינם בעלי הזכויות במשק 67 אלא בעלת הזכויות הינה אימו של המשיב 1, גב' מרים כהן, דומני כי אין בה כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף, שהרי הסעד, שאותו בחרו המבקשים לבקש, הינו דווקא כלפי מבקשים אלו, ואין חולק כי הם מצויים במעמד של לפחות מחזיקים בקרקע, אפילו לפי תצהירו של המשיב עצמו.

מוסיפים המשיבים וטוענים, כי המבקשים לא צירפו לבקשה שום מסמך המעיד על זכויותיהם או על גבולות השטח.

במהלך הדיון התווסף לתיק נספח א' של כתב התביעה, אשר לא צורף לה במקור, וממנו עולה כי משק מס' 66 אכן שייך למבקשים.

באשר לעניין הגבולות, אתייחס אליו להלן.

4. טענה מרכזית, הנכללת בתגובת המשיבים הינה, כי כלל לא יכולה לקום זיקת הנאה לטובת המבקשים.

אתייחס תחילה לעניין זה, הכל לכאורה כמובן, בשים לב לשלב שבו אנו מצויים.

5. אין חולק כי מדובר באדמת מינהל, וכי הצדדים מחזיקים במשקים בגדר של "ברי רשות", כמקובל במושבים.



6. במישור העקרוני, קובע סעיף 92 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק"):

"זיקת הנאה יכול שתהא לטובת מקרקעין (להלן-מקרקעין זכאים) או לטובת אדם פלוני, לטובת סוג בני אדם או לטובת הציבור".

בסעיף 93 לחוק נאמר:

"(א) זיקת הנאה יכול שתקבע -

(1) כי בעל המקרקעין הזכאים או מי שהזיקה ניתנה לטובתו זכאי לשימוש מסוים במקרקעין הכפופים.

(2) כי בעל המקרקעין הכפופים חייבים להמנע מביצוע פעולה מסויימת באותם מקרקעין.

(ב) זיקת הנאה לטובת מקרקעין, יכול גם שתקבע כי בעל המקרקעין הכפופים חייב לבצע בהם פעולה מסויימת או שלא יהיה זכאי למנוע ביצוע פעולה מסויימת במקרקעין הזכאים.

(ג) על אף האמור בסעיף 13 יכול שתהיה זיקת הנאה לגבי חלק מסוים במקרקעין ".

בסעיף 94 לחוק נקבע :

(א) מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנה רצופות, רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.

(ב) הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיף קטן (א ).

בסעיף 5 לחוק נאמר :

"זיקת הנאה, היא שיעבוד מקרקעין להנאה שאין עימה זכות להחזיק בהם".

אמור מעתה: שימוש בזכות במשך שלושים שנה רצופות, מקנה את הזכות לזיקת הנאה. הזכאי יכול להיות אדם פרטי, או המקרקעין עצמם. זיקת ההנאה יכולה להיות שימוש מסוים, או מניעת עשיית פעולה, הפוגעת בבעל הזכות.

מחד גיסא, ניכרת מגמה בפסיקה "למנוע ככל האפשר פגיעה בלתי ראויה בזכויות הקניין על ידי זיקת הנאה", הנרכשת מכוח שנים (דברי כב' השופט ש' לוין בע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין, פ"ד מה(3) 720, 747). חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אף חיזק את מעמדה של זכות הקניין והפך אותה לזכות חוקתית. עמד על כך פרופ' דויטש בספרו: קניין, כרך ב', הוצאת בורסי, בעמ' 484, באומרו:

"... כיום, בעקבות חקיקת חוקי היסוד, יש מקום לגישה מצמצמת באשר להכרה ביצירתה של זיקת השנים. זיקת שנים מפקיעה חלק מקניינו של בעל המקרקעין, שכן יצירתה נכפית על הבעלים. אף שההנחה היא כי שתיקתו של בעל המקרקעין הכפופים למשך תקופה ארוכה משקפת ויתור של בעל מקרקעין הכפופים על התנגדותו ליצירה, הרי שלצורך החוקתי, קיים עדיין פער מסוים בין הסכמה זו, הנשענת על שתיקה, לבין הסכמה פוזיטיבית של ממש. יש לנקוט אפוא זהירות מיוחדת כיום לעניין עיצוב התנאים ליצירתה של זיקת השנים."

מאידך גיסא, גם זיקת הנאה הינה זכות קניינית, לכן מבהיר פרופ' דויטש ומדגיש כי:

"... גם זיקת הנאה היא, כמובן, בגדר קניין של הזכאי. לפנינו לכאורה עימות בין קניינו של האחד (הטוען לזיקה) לבין קניינו של האחר (בעל המקרקעין הכפופים), באופן המעקר את תחולתה של פסקת ההגבלה. דא עקא, זיהוי התנאים לצמיחתה של הזיקה, בהקשרנו, מצוי עדיין בספק, ויש להכריע בהם. המדובר אם כן בעימות בין "קניין שמא" (זיקת הנאה) לבין "קניין ברי" (קניינו של בעל המקרקעין), במסגרתו יש ליתן עדיפות ל"קניין ברי"...

7. לצד הדיון העקרוני הנ"ל, יש לתת את הדעת לכך כי מדובר ב"מקרקעי ציבור".

בסעיף 113 (ג) לחוק, נאמר:

"במקרקעי ציבור לא יחול סעיף 94".

כלומר, המחוקק שלל באופן מפורש את אפשרות היווצרותה של זיקת הנאה במקרקעי ציבור.

לאור האמור לעיל, סבורני, לכאורה, כי זיקת הנאה איננה יכולה להיות מוקנית במקרקעין נשוא הדיון.

ניתן להפנות, בהקשר זה, לפסק דינו המנחה של ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, מפי כב' הנשיא גלעדי, בת"א 1044/00 טרנוביץ נ' גרין, תק-מח 2003(2) 13154. נקבע שם מפורשות, בנסיבות דומות, של עתירה להצהיר על זיקת הנאה בדרך מעבר לשטחים חקלאיים, כי לא תתכן זיקת הנאה במקרקעי ציבור (

פסק דין
זה ניתן לאחר פסק הדין בע"א (מחוזי באר שבע) 1061/97 יעקובוביץ נ' יעקובוביץ, תק-מח 97 (3) 2524, אשר כלל לא התייחס לסוגיה).

8. אם כך הם פני הדברים, לכאורה, נשמטת העילה להוצאת צו המניעה, ככל שזו מתבססת על טיעון בדבר זיקת הנאה.

9. גם התשתית העובדתית, אשר עמדה בפני
י, בטרם הוצאת הצו הזמני, אשר לפיה מדובר בדרך המצויה בין שני המשקים, כורסמה באופן משמעותי באמצעות חוות הדעת אשר צורפה לתגובה. לא זו אף זו, ב"כ המבקשים ציין במהלך הדיון כי האפשרות, שלפיה הדרך, לפחות בחלקה, מצויה בשטחם של המשיבים, לא נעלמה מעיני המבקשים, אך חרף זאת לא צוין הדבר בבקשה.

10. במצב דברים זה, וכל עוד לא ביססו המבקשים את טענותיהם בעניין מיקומה של הדרך, ביחס לחלקות הצדדים, לא יכול הצו הזמני לעמוד.

הצו מיום 5.7.04 - מבוטל.

11. הואיל והמבקשים כבר ביצעו בשטחם מדידה וחוות הדעת אמורה להתקבל בתוך מספר ימים, אני רואה לנכון לקבוע המשך דיון בבקשה, זאת ליום 27.7.04 שעה 10:00.

גם בהעדרו של צו פורמלי, הייתי ממליץ למשיבים שלא ליצור עובדות מוגמרות בשטח, זאת לתועלת שני הצדדים ולתועלת העניין כולו.
ניתנה היום כ"ה בתמוז, תשס"ד (14 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תודיע לבאי כח הצדדים על כך שניתנה החלטה, ותמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אבי זמיר
, שופט
סגן נשיא
001194/04בשא140 גילה








בשא בית משפט שלום 1194/04 מוריס בן דוד , ליליאן בן דוד נ' אלי כהן , רותי כהן (פורסם ב-ֽ 14/07/2004)