פסקי דין על משה נסים | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

11500-02/11 בל     12/04/2012




בל 11500-02/11 משה נסים נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



ב"ל 11500-02-11 נסים נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כב' השופטת
אורנית אגסי


תובעים

משה נסים
ע"י ב"כ עו"ד מ.רוט


נגד


נתבעים

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מ. ירושלמי




פסק דין


1.
התובע הגיש תביעתו כנגד החלטת הנתבע מיום 3.3.2010, בה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעבודה בזמן הכשרה מקצועית.

הנתבע נימק דחיית תביעת התובע לדמי פגיעה בהתבסס על הוראת סעיף 29 לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח פגיעה בעבודה) הקובעת כי מבוטח המצוי בשיקום מקצועי או בהכשרה אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה. על כן קבע הנתבע כי מכיוון שבתקופת הכשרתו בשיקום המקצועי בבית לוינשטיין לא עבד התובע בין כשכיר או עצמאי, הרי שלא נפגע הפסד השתכרותו ואינו זכאי לדמי פגיעה.

2.
ואלו הן העובדות הנחוצות להכרעתי בתביעה זו ואשר אינן שנויות במחלוקת:
א.
התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 16.10.07 אשר בעקבותיה נקבעו לו על ידי ועדה רפואית 15% נכות צמיתה מיום 1.8.08.
ב.
בעקבות פגיעה זו הופנה התובע לשיקום מקצועי במסגרת הנתבע החל מיום 4.12.08. בהתאם לסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי שולמו לתובע דמי שיקום חודשיים בסך של 8,117 ₪.
ג.
ביום 3.3.10 נפגע התובע במהלך השיקום המקצועי בתאונת עבודה כאשר נחתך על ידי מסור ליטוש.
ד.
הנתבע הודיע לתובע ביום 25.4.10 כי הכיר בפגיעתו מיום 3.3.10 כתאונת עבודה וכי תביעתו אושרה עקרונית , אולם התובע אינו זכאי לדמי פגיעה, הכל כמפורט בסעיף 1 לעיל.
ה.
ביום 4.3.10 משהפסיק התובע להשתתף בקורס הכשרה מקצועית עקב פגיעתו הופסק תשלום דמי השיקום. פועל יוצא מהאמור לעיל בתקופה מ4.3.10 ועד
3.6.10 לא קיבל התובע דמי פגיעה ואף לא שולמו לו דמי השיקום.
ו.
אין מחלוקת כי בתקופה בה היה התובע בשיקום מקצועי לא עבד התובע.

3.
התובע טוען בתביעתו כי כתוצאה מחלטת הנתבע שלא לשלם לו דמי פגיעה מחד וכן בשל הפסקת ההכשרה לא שולמו לו דמי שיקום נותר בפני
שוקת שבורה ובהעדר הכנסה.

עוד טוען התובע כי על פי תקנה 25 א' לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה) כי התובע נפגע תוך כדי עיסוקו בהכשרה המעשית ועל כן יש להכיר בפגיעתו כפי שמכירים בנפגע בעבודה לרבות כל הזכויות של נפגע בעבודה , של תשלום דמי פגיעה.

התובע הוסיף וטען כי לא קיבל דבר על ימי ההיעדרות כתוצאה מהפגיעה בעת הכשרתו המקצועית המעשית ואף ועדה רפואית קבעה לו 10% נכות בלבד על פגיעתו זו מבלי להפעיל את תקנה 18 תוך נימוק כי לתובע בשל מצבו היה סיכוי סביר לעבוד.
לאור כל האמור טוען התובע כי
בשל החלטות הנתבע נותר קרח מכאן ומכאן והחלטת הנתבע לשלילת זכרותו לדמי פגיעה היא בלתי הגיונית ומפלה אותו אל מול נפגעי עבודה אחרים.

הכרעה

4.
על פי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, התובע
היה זכאי על פי הוראות החוק והתקנות לשיקום מקצועי בשל פגיעתו בעבודה משנת 2007 ,אחוזי הנכות הקבועים שנקבעו לו אשר עלו על 10% והעדר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת. על כן אושר לתובע שיקום מקצועי , כאשר בתקופה זו שילם הנתבע לתובע דמי שיקום מידי חודש על מנת לכסות את הוצאות המחייה בזמן הלימודים.


תקנה 29 לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד 1954 קובעת כי מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי אינו זכאי לדמי פגיעה אלא אם כתוצאה מהפגיעה נגרע מהכנסתו ממשלח יד.

אין חולק כי התובע במהלך תקופת השיקום המקצועי , לא עבד בין כשכיר או כעצמאי.


ב

פסק דין

בענין יואל חנוך ( ב"ל 2076/09 ועב"ל 8605-10-10 ) עלתה שאלה זהה לזו העומדת בפני
נו.
בפסק דינו המנומק והמפורט של הנשיא שפיצר בבית הדין לעבודה בב"ש ( כתוארו אז) פירט הנשיא שפיצר מדוע יש לראות, לאור כללי הפרשנות הרחבים בענין שכר ותכלית החקיקה, את דמי השיקום כחלף שכר.

ברם למרות פסק דינו המנומק , קבע בית הדין הארצי בערעור על פסק הדין
( ניתן ביום 27.10.10), כי יש לבטל את פסק הדין קמא ,נוכח הוראות החוק הברורות ובפרט הוראת סעיף 75א(3) לחוק
ותקנה 29 . כן נאמר בפסק הדין כי ראוי שהמוסד ינחה את התובעים במקרים אלו לועדה רפואית שתבחן את נכותם כתוצאה מהפגיעה.


זאת ועוד, הפרשנות שיש ליתן לחוק ולתקנות במקרים מסוג זה היא לבחון את תכלית החוק בתשלום דמי השיקום המשולמים לנפגע, והיא הקלה על נפגע העבודה לחזור לעבודה וכיסוי הוצאות מחייתו בתקופה זו.
תשלום זה לפרשו כהכנסה , הינו פרשנות מרחיבה ביותר של הוראות החוק והתקנות. ככל שהמחוקק היה סבור כי תשלומי מל"ל במסגרת הכשרה מקצועית יש לראותם כהכנסה היה אומר זאת מפורשות בסעיף החוק.

5.
על כן לאור הוראות החוק הברורות וכן הפסיקה
האחרונה, דין תביעת התובע להידחות. מבוטח בהכשרה מקצועית, אשר נפגע במהלכה, אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה אם לא נגרע מהכנסתו במשלח ידו. התובע שלא עבד כשכיר או עצמאי במקביל להכשרתו המקצועית בשיקום היה חסר הכנסה ועל לא היה זכאי לדמי הפגיעה.

6.
יאמר על ידי טרם סיומו של פסק הדין, כי טענת התובע באשר לקביעת הועדה הרפואית, מקומה בערעור על החלטת הועדה ולא בערעור אשר בפני
. התובע הופנה לועדה רפואית בעקבות פגיעתו מיום 3.3.10 והועדה לעררים קבעה לו 0% נכות.
הועדה לא קבעה לתובע אחוזי נכות לתקופה נשוא תביעה זו ולא הוצג בפני
כל ערעור ע החלטה זו.

7.
לאור כל האמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.



ניתן היום,
כ' ניסן תשע"ב, 12 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














בל בית דין אזורי לעבודה 11500-02/11 משה נסים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/04/2012)