פסקי דין על ג'סאן מטר | פסקי דין על ג'ורג' מטר | פסקי דין על משה כחלון ואח' | פסקי דין על ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה | פסקי דין על משפחת לביא ואח' |

52720-05/11 עתמ     04/04/2012




עתמ 52720-05/11 ג'סאן מטר, ג'ורג' מטר, משה כחלון ואח' נ' ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה, ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה, משפחת לביא ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 52720-05-11 אבן צור ואח'

נ' וועדת ערר מחוזית מחוז חיפה
ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:24

בפני
:
כב' השופט דוד חשין
, נשיא

המבקשים
1
.
ג'סאן מטר

2
.
ג'ורג' מטר

3
.
משה כחלון

4
.
ראובן אבן צור

ע"י ב"כ עו"ד תומי נדשי
, עו"ד איילה סגל-גבסי ועו"ד תומר אשש


נגד

המשיבים
1. ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה

ע"י ב"כ עו"ד אפרת רבהון

2. ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה

ע"י ב"כ עו"ד גינור


3. משפחת לביא
4. משפחת קרני
5. משפחת בר
6. יעל ואריה אייג
7. אביבה ושאול קציר
8. יפה ויורם גורי
9. עטרה ואורי רוזנפללדר
10. עדניה ויאיר עירון

ע"י ב"כ עו"ד פרזנצ'בסקי משה


11. פרופ' שיזף רפאלי
12. פרופ' ענת רפאלי
13. שרית רוגין
14. עו"ד רון רוגין

ע"י ב"כ עו"ד עומר שרעבי




החלטה


זוהי בקשת העותרים ל"תיקון טעות / השמטה בפסק הדין" שניתן בעתירה זו ביום 15.03.12.

1.

ביום 29.05.11 הגישו העותרים עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר מחוז חיפה (להלן – ועדת הערר או הוועדה), מיום 30.03.11, במסגרתה קיבלה הוועדה באופן חלקי את ערר המשיבים 3-14 (להלן – המשיבים) על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן הוועדה המקומית) מיום 9.12.10. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי יש לצמצם את זכויות הבניה על מגרשם של העותרים, שהותרו בהחלטת הוועדה המקומית, כך שלא יינתנו לעותרים זכויות הבניה המוענקות בסעיף 11 לתוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים בפני
רעידות אדמה תמ"א 38 שינוי מס' 2
(להלן – תמ"א 38 או תמ"א), וזאת לאור קביעתה של ועדת הערר כי במקרה דנן חלה המגבלה הקבועה בסעיף 12 לתמ"א. משמעות ההחלטה היא
כי זכויות הבניה על פי היתר הבניה שניתן לעותרים צומצם ב- 185 מ"ר, המהווים שטח של קומה טיפוסית.

2.

שתיים הן הנקודות שהיו במחלוקת בין הצדדים ושנדונו על ידי ועדת הערר ביום 6.03.10: האחת, האם הבניין הישן שהיה קיים על המגרש שרכשו העותרים היה בשטח כולל של 400 מ"ר; והשניה, האם הבניין הישן היה בן יותר משתי קומות. בהחלטתה מיום 30.03.11 קבעה ועדת הערר כי די בכך שאחת משתי השאלות שבמחלוקת תיענה בחיוב, כדי שהוראות סעיף 11 לתמ"א יחולו ויזכו את העותרים בתמריצים הקבועים בו. עוד קבעה הוועדה, כי הבניין שנהרס לא עמד בקריטריונים לתחולת סעיף 11 לתמ"א, שכן שטחו הכולל היה קטן מ- 400 מ"ר, והוא אף לא היה מבנה בן יותר משתי קומות. לעניין גובה הבניין, קבעה הוועדה כי בנסיבות מקרה זה, אין למנות את קומת המסד במניין הקומות של הבניין הישן שהיה קיים על המגרש. זאת משום שגובהה של קומה זו היה 1.5 מ' לכל היותר, בעוד שלפי תקנות סטיה ניכרת ותקנות חישוב שטחים, שהיו שתיהן בתוקף בעת אישור התמ"א, יש להתייחס למסד כאל קומה רק אם גובהה עולה על 1.8 מ'. בנוסף קבעה הוועדה כי המסד לא הוסיף גובה כלשהו לבניין כולו. משכך, קבעה הוועדה, כי גובהו של הבניין הישן לא עלה על שתי קומות.

נגד החלטה זו הגישו העותרים את עתירתם.

3.

לעניין גובה המבנה – הוא הנושא שהעותרים נדרשו לו שוב בבקשה הנוכחית - טענו העותרים כי מלשון סעיף 12 לתמ"א עולה כי קריטריון הגובה, ולא מספר הקומות בבניין, הוא הקריטריון המכריע בשאלת תחולתו של סעיף 11, כאשר מספר הקומות בבניין משמש אך כקנה מידה לצורך קביעת הגובה. מכאן, כך לטענתם, שגתה ועדת הערר עת בחנה את המבנה נשוא העתירה על פי הגדרת קומה בתקנות חישוב שטחים. אין חולק, כך טענו העותרים, כי בבניין נשוא העתירה היו בנויות שתי קומות מגורים מעל קומת מסד. לשיטתם, קביעת ועדת הערר כי המסד אינו נחשב קומה על פי הגדרתה בתקנות חישוב שטחים, ולכן אין לקחתה בחשבון לצורך קביעת גובה המבנה, הינה שגויה. תמ"א 38, טוענים הם, אינה עוסקת בפונקציונאליות של חלקי המבנה, אלא בוחנת נתון חיצוני-טכני, והוא גובה המבנה. הדבר מתיישב עם תכלית התמ"א ועם האינטרסים שהיא נועדה להגשים, קרי – עידוד לחיזוק מבנים קיימים או הריסת מבנים והקמתם מחדש באופן שיעמדו בתקן הישראלי ויהיו עמידים בפני
רעידות אדמה.

4.

הן במסגרת כתבי הטענות, והן במסגרת הדיון בפני
י,
נסובה המחלוקת בין הצדדים לעניין גובה המבנה בשאלה האם קומת המסד הופכת את הבניין למבנה שגובהו עולה על שתי קומות, אם לאו. בשום שלב לא נטען על ידי העותרים שגובה הבניין על שתי קומותיו, אף ללא קומת המסד, עלה על גובה שתי קומות כהגדרת קומה טיפוסית בתקנות חישוב שטחים.

5.

בפסק דיני מיום 15.03.12, בפיסקה 28, הגדרתי את גדר המחלוקת בין הצדדים, לעניין גובה הבניין, כלהלן : "המחלוקת בין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שתי שאלות משנה : האחת – מהו הקריטריון לקביעת גובה הבניין לצורך קבלת התמריצים שנקבעו בסעיף 11 לתמ"א – גובהו במטרים או מספר קומותיו? השניה – והיא העיקר – האם בנסיבות הספציפיות של הבניין הישן דידן יש לכלול את קומת המסד בחישוב גובהו של הבניין?". לעניין השאלה הראשונה, קרי הקריטריון הקובע לקביעת גובה הבניין, קיבלתי את טענת העותרים וקבעתי כי הקריטריון לקביעת הזכאות להטבות לפי סעיף 11 הינו גובה הבניין, במטרים, יהיה מספר קומותיו אשר יהיה. לעניין השאלה השניה, האם יש לכלול את קומת המסד בחישוב גובהו של הבניין, לא ראיתי להתערב בקביעת ועדת הערר בהחלטתה, כי המסד לא הוסיף גובה כלשהו לבניין כולו (פיסקה 47 להחלטת ועדת הערר), בהיותה קביעה עובדתית מקצועית ומנומקת. משכך, קבעתי כי יש להשיב על שאלת המשנה השניה בשלילה וכי אין לכלול את קומת המסד בגובהו של הבניין.

6.

ביום 15.03.12, שעות מספר לאחר שפסק הדין ניתן והומצא לצדדים, מיהרו העותרים והגישו בקשה זו שבפני
י, שכותרתה "בקשה לתיקון טעות / השמטה בפסק הדין". לטענת העותרים, אליה הצטרפה אף הוועדה המקומית בתגובתה, בפסק הדין נפלה טעות, או הושמט ממנו נתון עובדתי חשוב, והוא - גובה המבנה הישן במטרים. לשיטתם, משקבעתי בפסק הדין כי הקריטריון לקביעת גובה מבנה הוא גובהו במטרים, להבדיל ממספר קומותיו, הרי שהמסקנה הסופית אליה הגעתי, לפיה הבניין הישן אינו זכאי להקלות הקבועות בסעיף 11 לתמ"א, הינה שגויה. לטענתם, "גובה המבנה הישן במטרים על פי ההיתר עליו הסתמכה ועדת הערר והמונח בפני
בית המשפט הנכבד עולה על 6 מ' בלא שתובא בחשבון קומת המסד, ובכל מקרה עולה על גובה שתי קומות 3.6 מ'" (ראו הרישא לבקשה, ההדגשה במקור – ד' ח'). מדובר, כך לטענת העותרים, בטעות הנוגעת לנתון מספרי, המופיע בהיתר הבניה המקורי משנת 1945, ואשר היה מונח בפני
בית המשפט (נספח מס' 5 לכתב התשובה של משיבים 11-14). משכך, נכנסת היא לגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. אמנם תוצאת תיקונה יביא לקבלת העתירה, אולם המבחן אינו תוצאת התיקון אלא מהותו. לשיטתם אין מדובר בעניין שבית המשפט לא נתן עליו את הדעת ואשר יש בו כדי לשנות מקביעותיו המהותיות בפסק הדין, אלא בעניין הנגזר מהן ואשר בית המשפט נתן עליו דעתו בצורה מפורשת.

7.

עוד טוענים הם, כי אין מדובר אך בטעות הנכנסת לגדרו של סעיף 81 לחוק, אלא גם בהשמטה, שכן נוכח הקביעה כי הקריטריון לקביעת גובה הבניין הוא גובהו במטרים, הרי שהתשובה לשאלה מה היה גובה הבניין נשוא העתירה, הושמטה מפסק הדין. העותרים מדגישים כי בקשתם מוגשת ביום בו ניתן פסק הדין, כאשר בית המשפט מוחזק כמי שעוד לא קם מכיסאו והעניין עדיין מצוי בחזקתו, ולפיכך אין הוא מוגבל לתיקון טעות סופר דווקא.

לאור האמור, מבקשים העותרים כי בית המשפט יתקן את הטעות שנפלה בפסק הדין, וכתוצאה מכך יקבל את העתירה. לחלופין טוענים הם, כי היה על בית המשפט "לפנות/להחזיר" את הדיון לוועדת הערר כדי שתמציא את הנתון המספרי בדבר גובה המבנה.

8.

המשיבים 1 ו- 3-14 (להלן – המשיבים) מתנגדים לבקשה. לטענתם, עניינה של הבקשה אינו נופל במסגרת דיני תיקון טעות סופר, מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אלא מדובר בהעלאת טענות חדשות אשר לא נטענו, ושקבלתן תביא להפיכת תוצאת פסק הדין.

9.

ראשית, טוענים הם, כי על פי עקרון גמר המלאכה, מסיים בית המשפט את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו בעניין שבמחלוקת. לאחר מכן, אין עוד בסמכותו להידרש לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה, אלא במסגרת המותרת לו על פי חוק. כלל סופיות הדיון הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט בישראל, אשר רק במקרים חריגים ניתן יהיה לסטות ממנו, ועל בית המשפט לנהוג זהירות רבה בסמכות המסורה לו לתקן את פסק דינו. בקשת העותרים, טוענים המשיבים, אינה נופלת בגדר המקרים בהם יסטה בית המשפט מעקרון גמר המלאכה ויורה על תיקון פסק הדין, אלא מדובר בניסיון של העותרים לערער על תוצאת פסק הדין בפני
המותב שנתן אותו.

10.

שנית, טוענים המשיבים, כי הבקשה מבוססת על טענה עובדתית שלא נטענה מעולם על ידי העותרים: בעוד שבמסגרת העתירה התמקדו טענות הצדדים בשאלה האם המסד שהיה בבניין הישן הופך אותו לבניין בן למעלה משתי קומות, עתה, לאחר שבית המשפט קבע את קריטריון הגובה כקריטריון הקובע, טוענים העותרים, לראשונה, כי שתי קומות המגורים שהיו בבניין, עלו בגובהן על גובה שתי קומות תקניות, אף ללא קומת המסד. מדובר בטיעון חדש הנעדר תשתית עובדתית ראייתית, אשר אין מקומו במסגרת סמכותו של בית המשפט לתיקון

פסק דין
.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובתגובת העותרים לתגובות, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה ב

פסק דין
או בהחלטה וקובע את התנאים לכך, כלהלן:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות ב

פסק דין
או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב פ"ד לב(1) 667 (1978) התייחס כב' השופט (כתוארו אז) שמגר לסוגי הטעויות אותן ניתן לתקן במסגרת ההסדר הקודם על פי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, אשר במסגרתה הוסדרה סוגיית תיקון טעות טרם נחקק סעיף 81 לחוק בתי המשפט, באומרו:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת"
(
שם
, בעמ' 671-670).

דברים אלה יפים גם להסדר שנקבע בסעיף 81 (א) לחוק (ברמ"מ 5720/05 יוסף גופר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, ניתן ביום 5/8/2007, מפי כב' השופטת חיות).

12.

לאור האמור, צודקים המשיבים בטענתם כי ה"תיקון" המבוקש עתה, אינו תיקון, כי אם העלאת טענה חדשה לאחר מתן פסק הדין. הן במסגרת העתירה והן במסגרת טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, לא טענו העותרים כי הבניין הישן שעמד על המגרש ושנהרס על ידם בסמוך להגשת הערר לוועדת הערר, היה בניין שגובהו עולה על גובה שתי קומות כהגדרתן בתקנות חישוב שטחים, אף ללא המסד עליו נבנה. כל טיעונם התמקד בשאלה האם המסד, הוא אשר הפך את הבניין לבניין שגובהו עולה על גובה שתי קומות. לו סברו העותרים, במהלך הדיון בעתירה, כי הבניין הישן היה גבוה מגובה שתי קומות טיפוסיות כפי שקבעה ועדת הערר שיש לחשבן, היה עליהם לטעון זאת במסגרת הדיון, או לחלופין להגיש בקשה לתיקון כתבי טענות, באופן שהיה מאפשר למשיבים להגיב לטענה כדבעי. משהטענה לא נטענה, ולמשיבים לא ניתנה ההזדמנות להגיב לה, ברי שהיא אף לא נבחנה על ידי בית המשפט, ומשכך אין מדובר בטעות או בהשמטה הניתנת לתיקון לאחר מתן פסק הדין, אלא בטיעון חסר של העותרים.

13.

השאלות שעמדו להכרעה, לעניין הגובה, הוגדרו על ידי בפסקה 28 לפסק הדין: האחת עניינה קביעת הקריטריון לפיו יש לקבוע את גובה הבניין, והשניה עניינה בשאלה האם בנסיבות המקרה הספציפי יש לכלול את קומת המסד בחישוב גובה הבניין. על רקע הדברים האלה יש לקרוא את האמור בפסקה 30 לפסק הדין, שעל ציטוט חלקי שלה ביססו העותרים
את בקשתם, וכך קבעתי בסיפא של פסקה 30 :


"לאור האמור, קובע אני כי הקריטריון לקביעת הזכאות להטבות לפי סעיף 11 הינו גובה הבנין, במטרים, יהיה מספר קומותיו אשר יהיה. משכך, השאלה הצריכה עתה לפנים היא, האם גובהו של הבנין הישן שבפני
נו עלה על גובהן של שתי קומות, לפי הגדרתה של קומה בעת אישור התמ"א – 1.8 מ' . התשובה לשאלה זו מקפלת בתוכה את התשובה לשאלה השניה שהצגתי לעיל. על כן אעבור עתה לשאלה השניה.
האם יש לכלול את קומת המסד בחישוב גובהו של הבנין

?
31.

בהחלטתה קבעה ועדת הערר, כי המסד לא הוסיף גובה כלשהו לבניין כולו...

".


הדברים מלמדים כי השאלה האם גובהו של הבניין הישן עלה על גובהן של שתי קומות, נבחנה על בסיס טענת העותרים כי קומת המסד הפכה אותו לבניין שגובהו מעל גובה שתי קומות, ועל בסיס טענה זו בלבד.

לא נעלה מעיני טענת העותרים לפיה בהיתר הבנייה המקורי שהוצא בשנת 1945 (נספח מס' 5), מופיע הנתון המספרי בדבר גובה הקומות במבנה. ואולם, משלא הפנו העותרים את בית המשפט להיתר ולא ביססו עליו טענה כלשהי, וממילא גם לא ניתנה למשיבים הזדמנות להידרש לטענה חדשה זו, אין העותרים יכולים לעשות זאת לראשונה עתה במסגרת בקשה לתיקון טעות או השמטה שנפלה בפסק הדין.
לאור האמור, ברי כי אין מדובר בטעות שנפלה בפסק הדין, או בהשמטה שבהיסח הדעת, הניתנות לתיקון, וזאת אפילו אם יוחזק בית המשפט, לצורך בקשה זו, כמי שטרם קם מכיסאו.
14.

משכך, הבקשה נדחית.
העותרים ישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 2,500 ₪, וכן בהוצאות המשיבים 3-10 ו- 11-14 בסך 2,500 ₪ לכל קבוצת משיבים.
ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 52720-05/11 ג'סאן מטר, ג'ורג' מטר, משה כחלון ואח' נ' ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה, ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה, משפחת לביא ואח' (פורסם ב-ֽ 04/04/2012)