פסקי דין על אריה רפפורט | פסקי דין על המועצה האזורית גולן

3060/09 תעא     04/04/2012




תעא 3060/09 אריה רפפורט נ' המועצה האזורית גולן




בפני
השופט חיים ארמון



בפני
השופט חיים ארמון

בענין
:
אריה רפפורט



ע"י עו"ד נעמי אשחר
וע"י עו"ד ליאת לפיד

התובע




המועצה האזורית גולן



ע"י עו"ד אושרת קרני
הנתבעת



פ
ס
ק
ד
י
ן


1.
המחלוקת בין הצדדים בתובענה שבפני
, נובעת - למעשה - מהשאלה מי אמור לשאת בתוצאות העובדה שהנהלים המעודכנים שמשרד הפנים הנהיג "שכר בכירים" ברשויות המקומיות, לא נבדקו היטב על ידי הצדדים בעת שנכרת הסכם העבודה ביניהם.


אי-מודעותם של הצדדים לתוכן המעודכן של נהלי משרד הפנים, הביאה לכך ששכרו של התובע אצל הנתבעת לא היה כפי שהוא ציפה שיהיה (ולטענתו - כפי שסוכם עמו שיהיה), ולמיטב הבנתי - אותה תקוה שנכזבה, היא זו שבסופו של דבר הביאה להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, והיא המקור לכל שאר המחלוקות בתובענה, שהעיקריות בהן - הן מחלוקות עובדתיות בדבר שתי הבטחות שהתובע טוען כי הובטחו לו על ידי הנתבעת, האחת בטרם תחילת עבודתו בענין שכרו, והשניה - במהלך עבודתו, בענין תפקיד אחר שעליו דובר.

תמצית ההליכים בתובענה

2.
בכתב התביעה, טען התובע כי הנתבעת הפרה את ההבטחה בענין שיעור השכר שישולם לו, ולאחר מכן - נהגה עמו בחוסר תום לב, הבטיחה כי הוא יוכל לקבל תפקיד אחר שהשכר בו גבוה יותר, אך לא עמדה בהבטחתה, ואף פיטרה אותו שלא כדין (בלא שנערך לו שימוע). על סמך טענות אלה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר עבודה והפרשים על זכויות נלוות לשכר ואשר נגזרות ממנו, וכן פיצוי על פיטורים שלא כדין ופיצוי בשל חוסר תום לב, בסך כולל של 567,812 ₪.

3.
הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענותיו של התובע בדבר השכר שהובטח לו. הנתבעת הכחישה גם את הטענות לחוסר תום לב מִצִּדָּהּ ובדבר התפקיד האחר שעליו דובר בין הצדדים. לטענת הנתבעת, היא נהגה עם התובע בתום לב, ואף השתדלה להביא לכך שיתאפשר לה לשלם לו שכר גבוה יותר ממה ששולם, אך הדבר לא עלה בידיה. בנוסף, טענה הנתבעת כי פיטורי התובע נעשו כדין, וכי התובע עצמו ויתר על עריכת שימוע בטרם פיטוריו.

3.
דיון מוקדם בתובענה קויים בפני
מותב בראשות מי שהיתה הנשיאה בפועל של בית דין זה, השופטת איטה קציר. בדיון המוקדם ניתנה החלטה שהגדירה את הפלוגתאות בין הצדדים וחייבה את הצדדים להגיש עדויות ראשיות בתצהירים.


התצהירים אכן הוגשו.

4.
משהסתיימה תקופת כהונתה של השופטת קציר כנשיאה בפועל של בית דין זה, הועברה התובענה להידון בפני
.

5.
בפתח ישיבת ההוכחות התברר כי נציג הציבור שישב עמי במותב, בתיק קודם שנדון באותו יום, עזב את בית הדין לאחר הדיון בתיק הקודם. (נציג הציבור השני - כלל לא התייצב באותו יום בבית הדין). משכך, התבקשתי לדון בתובענה כ"דן יחיד" וקיבלתי את הבקשה.

ניסיתי להביא את הצדדים לידי פשרה, או לפחות להסכמה על כך שאוסמך לפסוק לפשרה, אך לצערי נכשלתי בכך. על כן, שמעתי את עדותו של התובע ואת עדויות עדי הנתבעת, ולאחר מכן - אישרתי את הסכמת ב"כ הצדדים בדבר הגשת סיכומים בכתב.

הסיכומים אכן הוגשו (אם כי בלא סיכומי תשובה מצד התובע, אף שניתנה זכות לכך).

מאז תום המועד להגשת סיכומי התשובה מצד התובע ועד היום, כבר חלפו מספר חודשים, ואני מתנצל בפני
הצדדים ובאי כחם על ההמתנה לפסק הדין.

אלה העובדות

6.
התובע הוא אדריכל.

7.
התובע עבד בעבר כמנהל אגף שפ"ע בעיריית דימונה ובהמשך - עבד באותה עיריה כאדריכל. לאחר מכן עבד התובע בחברת "עשת", ובשנת 1994 החל התובע לעבוד כמהנדס המועצה המקומית קרית טבעון.

8.
בעבודתו בקרית טבעון, השתכר התובע (החל מיום 1/2/96) שכר במתכונת של "שכר בכירים". שיעור שכרו של התובע במתכונת זו, בשנת 2008, היה 85% משכר מנכ"ל. (עם המעבר ל"שכר בכירים" בשנת 1996, השתכר התובע שכר בשיעור 75% משכר המנכ"ל. שיעור השכר עלה בהמשך עד שהגיע ל-85%, כאמור).

9.
בטרם אפנה לפירוט שאר העובדות, אביא כאן מספר פרטים בקשר ל"שכר בכירים" ברשויות המקומיות.

נושאי משרה בכירים ברשויות מקומיות יכולים להיות מועסקים במתכונת של "שכר בכירים".

על פי מתכונת זו, השכר נגזר באחוזים משכר מנכ"ל הרשות (האחוזים משתנים על פי התפקיד), ושכר המנכ"ל הרשות עצמו - נקבע על פי גודל הרשות (כלומר, מספר התושבים).

נהלי משרד הפנים בענין שכר הבכירים השתנו החל מיום 1/1/03, בשינוי שאינו רטרואקטיווי; כלומר - השינוי חל רק על מי שהתקבל לעבודה החל מיום 1/1/03 ואילך.

בנהלים הישנים היו 10 רמות של גודל רשות, ולפי הנהלים החדשים - יש

רק 8 רמות. בנוסף, השכר שנקבע על פי הנהלים החדשים, היה נמוך יותר מהשכר על פי הנהלים הישנים.

10.
על עבודתו של התובע בקרית טבעון, חלו הנהלים הישנים, באשר הוא החל את עבודתו שם עוד בטרם כניסת הנהלים החדשים לתוקפם. גודל האוכלוסיה בקרית טבעון הוא בין 10,001 לבין 20,000 תושבים.

על פי הנהלים הישנים בענין שכר בכירים, קרית טבעון היא בדרגה 5 מבחינת גודל הרשות. שכר המנכ"ל על פי הנהלים הישנים, לגבי רשות מקומית בדרגה 5, היה בתחילת שנת 2008 בסך 28,882 ₪. התובע, כאמור לעיל, היה זכאי לשכר בסיסי בשיעור של 85% מהשכר האמור.

11.
בשנת 2008, או סמוך לפני כן, חש התובע תחושת מיצוי בתפקידו כמהנדס המועצה המקומית קרית טבעון, והחל לבחון אפשרויות למצוא מקומות עבודה אחרים.

12.
הנתבעת (שלהלן תיקרא גם: "המועצה") היא מועצה אזורית אשר יש לה אגף הנדסה שבראשו עומד מנהל אגף. בנוסף אליו - מעסיקה הנתבעת מהנדס בתפקיד הסטטוטורי של מהנדס המועצה?

בשנת 2005, לאחר בדיקת יעילות שנערכה אצל הנתבעת, הומלץ לה לשנות את מבנה אגף ההנדסה ולהוסיף לאותו אגף משרה של אדריכל מתכנן ערים.

בשנת 2006, החליטה הנהלת המועצה של הנתבעת לאמץ את ההמלצה. על סמך אותה החלטה, פנתה הנתבעת אל משרד הפנים בשלהי שנת 2007, וביקשה לאשר לה לאייש משרה של אדריכל מתכנן ערים. סמוך לאחר מכן, אישר משרד הפנים את נחיצות המשרה.

13.
בחודש ינואר 2008 פרסמה המועצה מכרז פומבי למשרת "אדריכל מתכנן ערים" בהיקף משרה של 100%. המועד המוארך להגשת מועמדויות לאיוש המשרה, היה עד יום 20/3/08.

14.
התובע, שכאמור לעיל, בחן אפשרות למצוא מקום עבודה אחר, הגיש במהלך חודש מרץ 2008, את מועמדותו למשרה, על פי המכרז שפרסמה הנתבעת.

15.
הנתבעת הזמינה את התובע לפגישה ביום 26/3/08. אין חולק כי אין מדובר בראיון בפני
ועדת בחינה. התובע מגדיר את הפגישה כ"ראיון עבודה" והנתבעת מגדירה אותה כ"פגישת היכרות". איני סבור כי יש צורך להכריע מה ההגדרה המדוייקת של הפגישה.

הפגישה היתה בין התובע לבין ראש המועצה, מר אלי מלכה (שייקרא להלן: "אלי"), מנכ"ל המועצה, מר דני רוטשטיין (שייקרא להלן: "דני") ומנהלת משאבי אנוש של המועצה, גב' ליאת לנציאנו (שתיקרא להלן: "ליאת"). בפגישה האמורה התעניין התובע בשכר המוצע. אין חולק כי נמסר לו שמדובר בעבודה לפי מתכונת של "שכר בכירים". נראה גם כי אין חולק שנמסר לתובע (ומכל מקום אין חולק על העובדה) - שמספר תושבי הנתבעת דומה למספר התושבים במועצה המקומית קרית טבעון, כלומר - אוכלוסיה שבין 10,001 לבין 20,000 תושבים.

אין חולק גם על כך שהמשרה של "אדריכל מתכנן ערים", אינה משרה סטטוטורית והיא אינה משרה של מהנדס הרשות (לנתבעת, כאמור, יש מהנדס רשותי).

16.
בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם נציגי הנתבעת הבטיחו לתובע באותה פגישה כי אם יתקבל לעבודה, יהיו תנאי עבודתו זהים לאלה שיש לו בקרית טבעון.


לגרסת התובע - נציגי הנתבעת אמרו לו כי מאחר שמדובר ב"שכר בכירים" ומאחר שמספק תושבי המועצה דומה לזה שבטבעון - לא יהיה הבדל בשכרו.


לגרסת הנתבעת - נאמר לתובע כי שכרו ייקבע על ידי משרד הפנים, וטרם ידוע מה תהיה רמת השכר, מאחר שמדובר במשרה חדשה. עוד נאמר לתובע כי המועצה תשתדל להביא לכך שהפגיעה בשכרו לעומת שכרו בקרית טבעון, תהיה קטנה ככל האפשר.


המחלוקת האמורה נוגעת גם לדברים שנאמרו לאחר מכן, בעת ישיבתה של ועדת הבחינה, ולכן אכריע בה לאחר הבאת הפרטים הנוגעים לועדת הבחינה.

17.
ביום 2/4/08, רואיין התובע על ידי ועדת הבחינה בענין מועמדותו לאיוש המשרה. גם בעת הראיון בפני
ועדת הבחינה העלה התובע את ענין מספר תושבי המועצה, בקשר עם השכר שיהיה לו, אם יתקבל לעבודה.


גם בענין הראיון בועדת הבחינה, טוען התובע כי הובטח לו שבשל הדמיון במספר התושבים והעובדה שמדובר ב"שכר בכירים", שכרו של התובע אצל הנתבעת, אם יתקבל לעבודה, יהיה דומה לשכרו בקרית טבעון. גם בענין זה, מכחישה הנתבעת הבטחה מעין זו.


(במאמר מוסגר אעיר כי התובע גרס שנציג המועצה בועדת הבחינה היה אלי. מכאן שגרסת התובע בדבר ההבטחה שניתנה לו ביום 2/4/08, אמורה להתייחס לאלי. אולם, עיון בזכרון הדברים של ועדת הבחינה מעלה כי נציג המועצה שם היה דני ולא אלי. מכאן, שברור שאלי לא הבטיח לתובע דבר מה בעת הראיון של ועדת הבחינה).

18.
איני יכול לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו בדבר מה שכביכול הובטח לו בפגישה מיום 26/3/08 ובישיבת ועדת הבחינה ביום 2/4/08.

הטעם העיקרי לכך נעוץ במכתבו של התובע, מיום 17/12/08 (שעליו עוד ידובר בהמשך). במכתב זה, שהתובע כתב אותו בלשונו, וכנראה בטרם ידע שהענין יגיע להתדיינות משפטית, התייחס התובע, בין השאר, גם לפגישה מיום 26/3/08 ולראיון בועדת הבחינה. גרסתו של התובע, באותו מכתב, בענין מה שדובר עמו, לא היתה דומה לגרסתו הנוכחית. כך כתב התובע במכתבו:
"... נושא אופי ההתקשרות עלה גם בפגישת הכרות שערכנו קודם לועדת הבחינה כמו גם במהלך הראיון בועדה זו. ראיונות אשר במהלכם שאלתי במפורש מה גודל הרשות מאחר ונתון זה משליך על גובה השכר כידוע.".


כלומר, במכתבו, נמנע התובע מלייחס לנציגי הנתבעת הבטחה כלשהי בענין שכרו. כל שהתובע ציין במכתבו היה שהוא זה ששאל על גודל המועצה, וזאת מאחר שידוע שנתון זה "משליך על גובה השכר".


לדעתי, אילו היה ממש בגרסת התובע בענין הבטחה מפורשת שניתנה לו על כך ששכרו אצל הנתבעת יהיה דומה לשכרו בקרית טבעון, הוא היה מזכיר זאת במכתבו מיום 17/12/08, והעובדה שהוא לא הזכיר זאת - מחלישה מאד את גרסתו הנוכחית.


בהמשכו של אותו מכתב, התברר שהתובע ייחס את אותה הבטחה נטענת למועד שהוא כחודש לאחר תחילת העסקתו של התובע אצל הנתבעת (כלומר - לאוגוסט 2008, כפי שיתברר בהמשך). בתחילת הפסקה החמישית למכתב האמור, ציין התובע כי הובטח לו ש"הנושא יטופל" (ה"נושא" הוא שכרו של התובע), אך כי ההבטחה היתה "מאותו מועד ואילך" (כשהמועד" הוא כחודש לאחר תחילת העבודה, כלומר - באוגוסט 2008). על כן, גם חלק זה של המכתב אינו יכול לתמוך
בטענת התובע על כך שבימים 26/3/08 ו-2/4/08 הובטח לו ששכרו לא ייפול מזה שהיה בקרית טבעון.


בנוסף לכך, מעדות התובע בחקירתו הנגדית התברר כי גם גרסתו הנוכחית של התובע אינה כוללת טענה שלפיה דובר עמו על שיעור האחוזים משכר המנכ"ל שלפיו ישולם שכרו. התובע העיד כי הוא "הניח" ששכרו יתחיל בשיעור של 85% משכר המנכ"ל. התובע, עם זאת, היה מודע לכך שהיתה הפחתה בשכר המנכ"ל החל משנת 2003.


אביא כאן ציטוט מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית, כדי להמחיש מדוע - לדעתי - עדות זו אינה יכולה להתיישב היטב עם גרסת התובע על מה שכביכול הובטח לו בימים 26/3/08 ו-2/4/08:
"נכון שאני יודע שבחוזה כזה מקבלים שכר שנגזר מהשכר המקסימלי, אני גם יודע שבד"כ מתחילים ב-85%. זו היתה הנחת היסוד שלי. אלמלא אותה הנחה לא הייתי מגיש מועמדות.
...
ידעתי שזה מתחיל ב-85%. בטבעון הייתי אז ב-85%. ...

...
נכון שעל בסיס זה התקדמתי בתהליך. נכון שעל בסיס זה הופעתי בפני
ועדת הבחינה. היתה לי אז הבנה שאועסק לפי חוזה בכירים.
...
הידיעה הראשונה על גובה השכר שלי הגיעה אלי במהלך יולי, כשהתחלתי לעבוד. נכון שעד אז הנחתי שבגלל הזהות במספר התושבים, השכר יהיה דומה, למעט הסייג שנובע מהשינוי שנעשה על ידי משרד הפנים בשנת 2003, שהיה מביא לכך שהשכר היה נפגע במשהו, מספר מאות שקלים חדשים. בגלל הנקודה הזו, פניתי לדני ואמרתי לו את זה ומאחר שאני לא רוצה שהשכר ייפגע כלל, יש אופציה לפנות לוועדת חריגים לאשר התחלת משרה ביותר מ-85%, ומאחר שיש לי ותק של עובד בכיר, ייתכן שיאשרו לי. היה לי ותק של עובד סטטוטורי בחוזה בכירים.".




כלומר, התובע התבסס על הנחתו ששכרו אצל הנתבעת יהיה בשיעור של 85% משכר המנכ"ל, והיה מודע רק לכך שהשינוי שנערך בשנת 2003, הפחית את השכר בכמה מאות ₪. כלומר, על סמך מידע זה, התובע סבר ששכרו אצל הנתבעת לעומת שכרו בקרית טבעון, ייפגע במשהו. התובע, אשר לא רצה להפסיד את אותם מספר מאות ₪, ביקש מדני לפנות אל ועדת החריגים, לאשר כי השכר ההתחלתי יהיה בשיעור העולה על 85% משכר המנכ"ל.


לדעתי, אילו גרסת התובע בדבר מה שכביכול הובטח לו היתה נכונה, התובע כלל לא היה צריך להתבסס על ההנחה שמדובר בשכר שיתחיל בשיעור של 85% משכר המנכ"ל, שכן היתה לו, כביכול, הבטחה ששכרו לא ייפגע. גם פנייתו של התובע אל דני כדי שיפנה אל ועדת החריגים, לא היתה אמורה להיות מבוססת על רצונו של התובע ששכרו לא ייפגע, אלא היתה אמורה להיות מבוססת על אותה הבטחה, שלפי גרסתו הובטחה לו.


לפיכך, לדעתי, גם עדותו של התובע (כמו גם מכתבו מיום 17/12/08) - אינה תומכת בגרסתו בדבר ההבטחה הנטענת.

התוצאה היא כי אני דוחה את גרסת התובע בדבר מה שכביכול הובטח לו ביום 26/3/08 וביום 2/4/08.


יתרה מכך; אני סבור שעל סמך עדותו של התובע ניתן לקבוע כי התובע ידע שהשכר אמור להיקבע על פי הנחיות משרד הפנים, וטעה לחשוב כי לכל היותר יהיה הבדל של כמה מאות שקלים חדשים בין שכרו בטבעון לבין שכרו אצל הנתבעת, הבדל שנובע מהשוני ברמת השכר. התובע לא הביא בחשבון שוני בדירוג הרשויות לפי הנהלים החדשים ואף לא הביא בחשבון את האפשרות שייקבע לו שכר התחלתי בשיעור נמוך מ-85% משכר המנכ"ל. בכך התובע אכן טעה, אך טעותו זו לא נגרמה בשל הבטחות כלשהן מצד הנתבעת.

17.
ועדת הבחינה שראיינה את התובע ביום 2/4/08, החליטה לבחור בו למשרה. הודעה על כך, נשלחה לתובע במכתב של ליאת מיום 3/4/08. במכתב זה נאמר גם כי מכתב שיפרט את תנאי העסקתו יישלח אל התובע "בהמשך".

18.
ביום 10/4/08, לאחר שנודע לתובע כי הוא נבחר למשרת אדריכל מתכנן ערים אצל הנתבעת, שלח התובע מכתב התפטרות לראש המועצה המקומית קרית טבעון.

גרסת התובע (בסעיף 10 לתצהירו), על כך שהוא לא היה מתפטר מעבודתו בקרית טבעון אלמלא הסתמך על האמירות המפורשות של נציגי הנתבעת ששכרו לא ייפגע "כהוא זה", נדחית על ידי, כהמשך לדחיית גרסתו בדבר עצם ההבטחות הנטענות.

19.
במועד כלשהו לאחר מסירת מכתב ההתפטרות של התובע מעבודתו בקרית טבעון ובטרם יום 16/4/08, שוחח התובע עם מנהלת כח האדם במועצה המקומית קרית טבעון, אשר סיפרה לו פרטים נוספים בדבר השינויים בין הנהלים הישנים של משרד הפנים בענין "שכר בכירים", לבין הנהלים המעודכנים. התובע למד ממנה על האפשרות לפנות לועדת חריגים במשרד הפנים, במטרה לנסות להביא לכך ששכרו של התובע בעבודתו אצל הנתבעת לא יהיה נמוך משכרו בקרית טבעון. הדרך לעשות זאת, לפי מה שהתובע הבין ממנה, היתה לבקש שיאושר לתובע שכר בשיעור גבוה מ-85% משכר מנכ"ל.

20.
ביום 16/4/08, נפגש התובע עם דני. התובע ביקש מדני לפנות בשמו אל ועדת החריגים, בהתאם למה שהתובע הבין ממנהלת כח האדם במועצה המקומית קרית טבעון.


לגרסת התובע, דני הבטיח לו להסדיר את הנושא במשרד הפנים, כך ששכרו של התובע לא ייפגע.

דני מכחיש כי הבטיח כך.


אני דוחה גם את גרסתו של התובע בדבר ההבטחה מדני ביום 16/4/08. הטעם לכך נעוץ הן בדחיית גרסאות התובע בדבר שתי ההבטחות הקודמות באותו נושא והן בחוסר הסבירות שדני יהיה מוכן ליטול על עצמו הבטחה בענין שברור שאינו בסמכותו, שכן הוא בסמכות משרד הפנים.


אני סבור שניתן לקבוע כי דני - כגרסתו - הבטיח להשתדל אצל משרד הפנים במטרה להביא לכך ששכרו של התובע ייפגע מעט ככל האפשר בשל המעבר לעבוד בנתבעת. לשם כך, ביקש דני מהתובע להעביר אליו העתק של תלוש משכורת של התובע מהמועצה המקומית קרית טבעון.

21.
דני פנה למשרד הפנים בבקשה לקבוע את גובה השכר במשרה החדשה של "ארכיטקט מתכנן ערים". הפניה הראשונה בענין זה נעשתה בעל פה (לאחר מכן - בא גם מכתב מיום 11/6/08).

משרד הפנים החליט כי השכר המתאים הוא שכר בשיעור 50% משכר מנכ"ל.

על פי הנהלים החדשים של "שכר בכירים", רשות מקומית שמספר תושביה הוא בין 10,001 לבין 20,000 מצויה בדרגה 3 מבין 8 הרמות שלפי הדרגות.

שכר המנכ"ל ברשות מקומית בדרגה 3 על פי הנהלים החדשים, היה בתחילת שנת 2008 בסך 24,658 ₪.

כלומר - שכרו הבסיסי של התובע, בעבודתו אצל הנתבעת, על פי הנחיות משרד הפנים, היה אמור להיות בסך 12,329 ₪ (נכון לתחילת שנת 2008). שכרו של התובע בקרית טבעון נכון לאותה תקופה, היה בשיעור של 85% משכר מנכ"ל בסך 28,882 ₪, כלומר - בסך מעוגל של
24,550 ₪.

התוצאה היתה כי שכרו הבסיסי של התובע אצל הנתבעת הצטמצם לכדי כמחצית משכרו הבסיסי שהיה בקרית טבעון, אף כי התובע - כאמור - ציפה ששכרו יהיה זהה.

22.
לטענת התובע, רק בחודש יולי 2008, לאחר שהחל לעבוד בפועל, נודע לו מה קבע משרד הפנים בענין השכר שהתובע אמור לקבל תמורת עבודתו אצל הנתבעת.


לעומת זאת, הנתבעת גורסת, כי החוזה שהוכן ביום 15/5/08 לחתימת התובע, ואשר בו צויין שיעור השכר (ואף הסכום המדוייק), נשלח אל התובע סמוך לאחר הכנתו, כלומר, במאי 2008.


בענין זה, מקובלת עלי גרסתו של התובע. בעת חקירתו הנגדית של דני, אישר דני כי כפי הנראה החוזה שהוכן ביום 15/5/08 לא נשלח אל התובע כבר אז. לפיכך, כאמור, מקובלת עלי גרסת התובע שלפיה רק לאחר תחילת עבודתו, נודע לו מה יהיה גובה שכרו.


מכל מקום, בעקבות שיחה נוספת שהיתה בין התובע לבין דני, ביום 25/5/08 או סמוך לפני כן, שלח התובע אל דני את העתק החוזה שעליו חתם בשנת 1996 עם המועצה המקומית קרית טבעון. דני היה מעוניין בכך כדי לנסות להסתמך על חוזה זה בנסיונות לשכנע את משרד הפנים להסכים לאשר לתובע שכר בשיעור גבוה יותר.

23.
דני אכן פעל לפי מה שהבטיח לתובע, וניסה לשכנע את משרד הפנים להסכים להעלאת השכר שאושר לתובע. דני היה בקשר עם מר יואל ינון שתפקידו במשרד הפנים מוגדר כ"מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות".


משרד הפנים לא הסכים לאשר שכר גבוה יותר לתובע. מר ינון הודיע על כך לדני במכתבו (בדואר אלקטרוני) מיום 16/7/08.

24.
ביום 6/7/08, החל התובע לעבוד אצל הנתבעת.

25.
ביום 13/8/08, שלחה ליאת מכתב אל התובע, שבו פורטו תנאי העסקתו של התובע. התנאים היו על פי מה שאישר משרד הפנים, כלומר - שכר בסך 12,329 ₪, המהווה 50% משכר המנכ"ל ברשות מקומית בדרגה 3, על פי הנהלים בדבר "שכר בכירים" שהיו בתוקף מאז יום 1/1/03, כאמור לעיל.

למכתבה של ליאת צורף החוזה שהוכן לחתימת התובע עוד ביום 15/5/08, כאמור לעיל.

אין חולק כי התובע קיבל את עותק החוזה שצורף למכתבה האמור של ליאת. התובע לא חתם על החוזה.

26.
התובע יצא (באישורו של דני) לחופשה בת חודש, מיום 16/8/08 ועד יום 15/9/08, אף שלפי הותק שלו בעבודה אצל הנתבעת, הוא טרם צבר זכאות לחופשה כזו (על פי החוזה שהוכן אך לא נחתם, היה התובע זכאי לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה). כפי הנראה, חלק מאותם ימי העדרות לא נוצלו כ"חופשה" באשר התובע נפגע באותה תקופה גם בתאונת דרכים, שגרמה לו למספר (בלתי ידוע, אך לא רב) של ימי מחלה.

27.
התובע - כצפוי - לא היה מרוצה משכרו. התובע שוחח על כך עם דני, אשר מצדו המשיך להשתדל אצל משרד הפנים לקבל אישור להעלאת השכר.


בנוסף, דובר בין התובע לבין דני על אפשרות לשיפור שכרו של התובע, במקרה שהתובע יקבל תפקיד של מנהל אגף ההנדסה של הנתבעת.


גם בענין זה יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים.


לגרסת התובע, דני הודיע לו שמנהל אגף ההנדסה מתעתד בוודאות לפרוש מעבודתו בסוף שנת 2008, וכי עם פרישתו של מנהל האגף - ימונה התובע לתפקידו.


לגרסת הנתבעת, דני הודיע לתובע שייתכן שמנהל האגף יפרוש מתפקידו, ואם הוא אכן יפרוש מהתפקיד - יתפרסם מכרז פנימי לאיוש משרתו, והתובע יוכל להגיש את מועמדותו לתפקיד.


גם בענין זה, איני סבור שניתן לקבל את גרסת התובע. גרסתו של התובע, כפי שהופיעה בתצהירו, אינה מתיישבת היטב עם מה שהעיד התובע בחקירתו הנגדית. בעוד שבתצהירו ציין התובע באורח פסקני שדני אמר לתובע שהוא זה שימונה להיות מנהל האגף עם פרישתו הוודאית של מנהל האגף, הרי שבחקירתו הנגדית העיד התובע כך:
"נאמר לי שמתנהל מו"מ איתו, והובהר לי שיש אינטרס שהוא יפרוש, ושאמתין אוטוטו כי זה יקרה בסוף השנה.
... נכון שיש צורך במכרז גם למשרה שלו. היה ברור ונאמר שאין מניעה שאזכה בתפקיד. זה הליך פורמאלי. כמו שיש מכרז פנימי, וחיצוני, יש כל מיני הליכי מכרזים.".


כלומר, התובע ידע שיש משא ומתן עם מנהל האגף. העובדה שמתנהל עמו משא ומתן (בדבר תנאי הפרישה), אינה מתאימה לכך שיש וודאות שהוא יפרוש. בנוסף, התובע ידע שלשם איוש המשרה יש צורך במכרז. לכן, התובע לא היה יכול לראות את דני כמי שהבטיח לו שהוא אכן ימונה לתפקיד.

28.
התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת, תוך שהוא המשיך שלא להיות מרוצה מהפגיעה הקשה בשכרו לעומת השכר ששולם לו בקרית טבעון. התובע, קיווה - כנראה - שאכן מנהל אגף ההנדסה יפרוש מתפקידו בסוף שנת 2008 וכי התובע ימונה לתפקידו במקומו, וכך ישופר שכרו של התובע, ותצטמצם הפגיעה בו.

29.
בפועל, התברר ביום 10/12/08 או סמוך לפני כן, כי מנהל אגף ההנדסה אינו מתכוון לפרוש מתפקידו בקרוב לאחר מכן.


ביום 10/12/08, הודיע דני לתובע כי מנהל האגף אינו מתכוון לפרוש מעבודתו. בנוסף, הודיע דני לתובע כי מנהל האגף ימשיך לעסוק במספר פרוייקטים שהתובע ציפה לעסוק בהם בעצמו.


בענין שאר האמור בשיחה, מחלוקת עובדתית בין הצדדים; לגרסת התובע, דני אמר לו שלמעשה תפקידו אצל הנתבעת הפך למיותר, וראוי שהוא יחפש מקום עבודה אחר. לגרסת הנתבעת, דני אמר לתובע כי התובע מתבקש להמשיך לעסוק בתוכניות מתאר שונות, בהתאם להגדרת תפקידו, אך התובע אמר שבהעדר אפשרות לשיפור תנאי עבודתו, הוא אינו מעוניין להמשיך, ודני לא ראה סיבה למנוע מהתובע את רצונו להפסיק לעבוד.


קשה לקבוע מה בדיוק נאמר בשיחה בין השניים. בשל האופן שבו נוסח מכתבו של התובע מיום 17/12/08 (שהוזכר כבר לעיל ויוזכר עוד להלן), ובשל האופן שבו דני התייחס לכך במכתבו מיום 21/12/08 (שגם הוא עוד יוזכר בהמשך), אני סבור שנכון לקבל את גרסת התובע בענין זה. (במכתב התובע מסר התובע דברים דומים לגרסתו הנוכחית. במכתב התשובה של דני, לא נאמר כי גרסה זו אינה נכונה, אלא נאמר כי - כביכול - סוכם בין השניים על כך שהתובע יפסיק את עבודתו).

אני מעריך שדני אשר נכשל בהשתדלותו אצל משרד הפנים להביא לשיפור שכרו של התובע, סמך על התקוה שמנהל אגף ההנדסה יפרוש מתפקידו בסוף השנה, ועל הסיכוי שהתובע יוכל להתמנות במקומו לתפקיד זה, וכך - תצטמצם הפגיעה בשכרו של התובע. משהתברר לדני כי מנהל אגף ההנדסה מתכוון להמשיך בתפקידו, הבין דני כי לא יוכל להציע לתובע תקוה לשיפור בתנאי העסקתו, ואולי בשל כך - אמר לתובע כי עדיף לו לחפש עבודה במקום אחר.

30.
ביום 17/12/08, שלח התובע מכתב אל אלי, שבכותרתו נכתב "הפסקת עבודה". כך, בין השאר, כתב התובע במכתבו:
"במהלך חודש מרץ שנה זו הגשתו מועמדותי למשרת אדריכל המועצה
...
...
לאחר שהתבשרתי כי זכיתי במשרה בתנאי העסקה של חוזה בכירים, בהישף של משרה מלאה כמובן, ובהסתמך על קבלתי לעבודה, הודעתי במקום עבודתי הקודם על עזיבתי לאחר כ-14 שנות עבודה.
למרבה הצער .. מנכ"ל המועצה ... הודיע לי כי משרד הפנים מאשר נחיצות משרה בהיקף של 50% בלבד! הודעה זו נפלה עלי כרעם ביום בהיר והכתה אותי בתדהמה. מיותר לציין כי לו נתון זה היה מוצג בפני
בתחילת התהליך כלל לא הייתי פונה אליכם. לא יעלה על הדעת כי לאחר שנות שירות כה רבות משכורתי תופחת. לכך לא הייתי נותן הסכמה מעולם.
...
עם היודע לי נתון זה במהלך שיחה שיזם מנכ"ל המועצה הבעתי מורת רוחי הרבה על כך והתנגדתי נחרצות. מאותו מועד ואילך הובטח לי כי הנושא יטופל כי אין לי מה לחשוש ...
לכל אורך הדרך הבהרתי כי אינני מוכן לעבוד במשרה חלקית ואני דורש השלמת שכרי! בתגובה הובטח לי כי הנושא יטופל, שאם לא כן לא הייתי ממשיך לעבוד.
מיותר לציין שלאורך התקופה עבדתי בפועל במשרה מלאה ולא במחצית המשרה, בידיעתכם המלאה. למצער, עד היום טרם הושלם שכרי לשכר משרה מלאה.
לאחרונה נקראתי שוב לשיחה עם מנכ"ל המועצה ובה הובהר לי כי השינויים הפרסונאליים עליהם דובר לא יצאו לפועל ובעצם במצב הזה אני מיותר במערכת ולכן רצוי שאסיק את המסקנה המתבקשת.
...
כל בר דעת לא יכול לקבל מצב זה ולפיכך אבקש התערבותך לתיקון עוול זה. אבקש, בשלב זה, השלמת שכרי בגין עבודתי בפועל במשרה מלאה ו/או פיצוי על הנזק שנגרם לי.".


אעיר כי אין חולק על כך שהתובע שגה בכך שהוא התייחס אל עצמו כאל מי שאושר לו לעבוד בהיקף של חצי משרה, בעוד שהנכון היה שמה שאושר היה ששכרו יהיה בשיעור של 50% משכר מנכ"ל.

(במאמר מוסגר אעיר כי התובע, בעדותו, לא ידע להסביר כיצד נגרמה טעות זו, נוכח העובדה שגם לפי עמדת התובע, הוא לא היה אמור לקבל 100% משכר מנכ"ל אלא רק 85%, כך שלמעשה אם הוא מקבל 50% משכר מנכ"ל אין מדובר במשהו השווה ל-50% ממה שלטענתו הובטח לו, ואין מדובר בחצי משרה. אולם, ייתכן שהטעות נובעת מהאופן שבו בנתה הנתבעת את תלושי המשכורת של התובע לחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2008, ולכך אתייחס להלן בעת ההתייחסות לתשלומים שהתובע קיבל).

31.
לבקשתו של אלי, השיב דני על מכתבו של התובע, במכתב מטעמו מיום 21/12/08. דני ציין במכתבו כי טענותיו של התובע אינן מדוייקות (הוא התייחס בעיקר לענין היקף המשרה, אך הכחיש גם את טענות התובע בענין מה שהובטח לו). בסוף המכתב כתב דני:
"בהמשך לפגישתנו מיום 10.12.08 בה סיכמנו על סיום עבודתך, הריני להודיעך שסיום עבודתך במועצה יהיה ב-10.1.09.".

32.
ביום 24/12/08, נערכה פגישה בין התובע לבין דני. בפגישה סוכם על כך שהתובע יסיים את עבודתו במועצה ביום 10/1/09. הן התובע והן דני חתמו על סיכום הפגישה, שבו נאמר - בין השאר - כך:
"1.
דני הבהיר שהפגישה מתקיימת בעקבות חלופת המכתבים הקשורה לסיום עבודתו של אריה. מבקש מאריה להבין לאן פניו מועדות.
2.
אריה מסר שבכוונתו לסיים את עבודתו במועצה ע"פ מכתבו של דני מתאריך 10.1.09. יחד עם זאת טרם החליט איך להתנהג לגבי טענותיו בנושא גובה השכר.
מרגיש פגוע מאוד מכך שהיה ברור לו שיקבל שכר בכירים ואם היה יודע מראש שלא יקבל לא היה ... עוזב את עבודתו בטבעון, זאת גם הסיבה שלא חתם על ההסכם שהועבר אליו.
3.
...
4.
אריה מסר שמבחינתו אין צורך בשימוע אלא אם כן למערכת יש דברים להגיד נגדו.
5.
דני הבהיר שכל ההפרשות לקרנות תבוצענה עד ל-31.12.08.
6.
...".


אעיר עוד כי התובע הקליט את השיחה, וכי מהתמלול שלה עולה כי הסיכום מתיישב באופן סביר עם הדברים שהוקלטו.

33.
אכן, בהתאם לסיכום - הסתיימה עבודתו של התובע.

34.
לאחר סיום עבודת התובע אצל הנתבעת, הוא חיפש עבודה במקומות אחרים. התובע הגיש מועמדויות למשרה ב-8 רשויות מקומיות. הוא זומן ל-5 ראיונות ולא זכה במשרה. הוא הגיש מועמדות גם ל-12 משרות בתחומים שונים של ניהול פרוייקטים במקרקעין. התובע עבר תהליך בחינה למשרה של מנהל אגף בכיר במשרד הפנים, ולמשרה של מנהל אגף מקרקעין בחברת נמלי ישראל - הוא לא זכה במשרות אלה.

בסופו של דבר , בחודש נובמבר 2009, החל התובע לעבוד כמהנדס עיריית קרית שמונה. שכרו בעיריית קרית שמונה נמוך מהשכר שהוא השתכר בקרית טבעון (בחודש יוני 2010 עמד שכר הבסיס על סך של 19,860 ₪).

35.
עד כאן - פירטתי את העובדות שהוכחו בעניינים העקרוניים שבין הצדדים. בטרם אפנה לדון בשאלת זכאותו של התובע לרכיבי התביעה שהוא עותר לקבל, אוסיף עוד מספר פרטים בנוגע להתחשבנות הכספית בין הצדדים.

36.
בעבור כל אחד מהחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2008, שילמה הנתבעת לתובע שכר המקביל לשכר של חצי משרה בלבד.

בעבור יולי 2008 שולם שכר בסיסי בסך 5,170.15 ₪ (התובע החל בעבודתו, כזכור, ביום 6/7/08, כך שהשכר משקף שיעור של 26/31 ממחצית מהשכר שאושר (12,329 ₪).

בעבור כל אחד מהחודשים אוגוסט וספטמבר 2008, שולם לתובע שכר בסיסי בסך 6,164.50 ₪ (מחצית מהשכר שאושר, בסך 12.329 ₪). עם זאת, בעבור חודש אוגוסט 2008 שולם לתובע רכיב שכר נוסף בשם: "ברוטו עד למשרה" בסך 5,170.20 ₪. לא עלה בידי להבין את פשרו של אותו רכיב שכר, והצדדים גם לא התייחסו לכך בסיכומיהם.


הנתבעת הסבירה את ההתייחסות אל התובע כאל מי שעבד בחצי משרה בלבד בתקופה שעד ספטמבר 2008, בכך שהוא נעדר מעבודתו במשך חודש מתוך תקופה זו (וזאת - בגין חופשה ומחלה, כאמור לעיל, מיום 16/8/08 ועד יום 15/9/08), מבלי שהיתה לו באותה עת זכאות צבורה של חופשה ושל ימי מחלה.

37.
בעבור כל אחד מהחודשים שמאוקטובר ועד דצמבר 2008, שילמה הנתבעת לתובע שכר בסיסי לפי משרה מלאה, בהתאם לשכר שאושר לה, כלומר - בסך של 12,329 ₪.

38.
בחודש ינואר 2009, הועלה תעריף שכר מנכ"ל ברשות מקומית בדרגה של הנתבעת, לסך של 25,596 ₪, כך ששיעור של 50% מסכום זה עמד על הסך של 12,798 ₪.


השכרו הבסיסי שהנתבעת שילמה לתובע בעבור תקופת עבודתו בחודש ינואר 2009 (כלומר לתקופה שעד יום 10/1/09), היה בסך 4,128.65 ₪. סכום זה מתאים לשיעור של 10/31 מהשכר הבסיסי במשרה מלאה (12,798 ₪). בנוסף, שילמה הנתבעת לתובע ביחד עם משכורת חודש ינואר 2009, סך של 4,219.50 ₪ כ"פדיון חופשה". נראה שהנתבעת התכוונה לשלם בכך פדיון של 8 ימי חופשה (היא ציינה כי מדובר ב-64 שעות, לפי תעריף של 65.93 ₪ לשעה, וזאת, למרות שהנתבעת עצמה ציינה באותו תלוש כי תעריף השעה של התובע הוא בסך 69.55 ₪.


מלבד תשלום זה של פדיון חופשה, לא נראה מתלושי המשכורת שהתובע ניצל חופשה שנתית בתשלום בעת עבודתו.

39.
הנתבעת לא העבירה במועד את ההפרשות המתאימות לקרן ההשתלמות ולביטוח הפנסיוני בחברת "כלל". אולם, היא העבירה את ההפרשות לקראת תום עבודתו של התובע, כנראה בדצמבר 2008 או סמוך לאחר מכן (הפרטים בענין זה נכתבו בתלוש המשכורת של חודש דצמבר 2008).


הנתבעת אינה חולקת על זכאותו של התובע לכך שישוחררו לזכותו הכספים שנצברו בעבורו בביטוח הפנסיוני בחברת "כלל", אך מכתב שחרור על כך - לא הגיע אל "כלל". הנתבעת העלתה סברה שאולי מדובר בטעות, אך מעדותה של עדת הנתבעת, גב' גיטה זהבי, עולה לכאורה שמכתב השחרור לא הגיע בשל דעתה של הנתבעת שלפני המצאת מכתב כזה, יש לקבל אישור של התובע על כך שלא יהיו לו דרישות נוספות אל הנתבעת. כך יכול להשתמע גם מדבריו של דני לתובע בשיחה (המתומללת) מיום 24/12/08. אמנם, באותה שיחה דיבר דני על עצם ההפרשות ולא על השחרור, אך ניתן להבין שדני לא היה מעוניין שהתובע יקבל לידיו כספים שיועברו אל הביטוח הפנסיוני, כשיתברר לאחר מכן שיש לתובע עוד תביעות.

40.
עד כאן - פירטתי את העובדות שאותן אני קובע. מכאן ואילך - אדון ברכיבי התביעה.

טענות התובע הנסמכות על טענותיו בדבר ההבטחה לשכר עבודה כפי שהיה בטבעון

41.
בשל כך שדחיתי, מבחינה עובדתית, את טענות התובע על כך שהובטח לו שכר שלא יפחת מהשכר שהוא השתכר בקרית טבעון, נכון לדחות את כל חלקי התביעה הנובעים מטענות התובע על אותן הבטחות נטענות.

כך הדבר הן ביחס להשלמת שכר התובע לשכר ששולם לו בקרית טבעון, הן ביחס לטענה החלופית של השלמת השכר לשיעור של 85% משכר בכירים לפי התעריף הנמוך יותר של שכר הבכירים, הן ביחס להשלמת ההפרשות לחברת הביטוח ולקרן ההשתלמות על פי ההפרשים הנובעים מאותו שכר, והן ביחס לחלק הטענה בדבר חוסר תום לב מצד הנתבעת, המתייחס להפרה של אותה הבטחה נטענת.

בענין תום הלב, אבהיר כי לדעתי הנתבעת נהגה בתום לב בכך שהשתדלה להביא לכך ששכרו של התובע יהיה קרוב ככל האפשר לשכר שהוא השתכר בקרית טבעון. העובדה שהשתדלותה לא הועילה - אינה אמורה להיזקף לחובת הנתבעת.

טענות התובע הנסמכות על טענתו בדבר ההבטחה להעביר אותו למשרת מנהל האגף

42.
בדומה לאמור לעיל לגבי טענת ההבטחה הקודמת, הרי שמשדחיתי - עובדתית - את טענת התובע בדבר ההבטחה למנות אותו לניהול אגף ההנדסה - נכון לדחות את חלקי התביעה הנובעים מטענה זו.

לא נראה שיש רכיב תביעה כספי ספציפי הנובע מטענת התובע בענין ההבטחה למנותו למנהל האגף. טענות התובע בענין זה נבלעות בתוך טענת התובע על חוסר תום הלב מצד הנתבעת.

על כן, אבהיר כי גם בקשר לכך, איני מייחס לנתבעת חוסר תום לב. הנתבעת נהגה בתום לב בכך שהביאה לידיעת התובע את האפשרות שמקומו של מנהל אגף ההנדסה יתפנה, ואת האפשרות שהתובע יוכל לתפוס את מקומו. אפשרות זו, אם היתה מתממשת, היתה מביאה להעלאת שכרו של התובע באופן שהיה יכול (אולי) להניח את דעתו. הנתבעת נהגה בתום לב גם בכך שהיא הודיעה לתובע על שלילת האפשרות הזו, מייד לאחר שהתברר לה כי מנהל האגף אינו מתכוון לפרוש מתפקידו, כך שהנתבעת לא גרמה לתובע לטפח תקוות שווא.

טענות התובע בדבר פיטורים שלא כדין

43.
על סמך העובדות שנקבעו לעיל, אני סבור שניתן לקבוע בבירור שלא היה כאן מקרה של פיטורים בחוסר תום לב או שלא כדין.


למעשה, אף אם מדובר ב"פיטורים", אין אלה פיטורים רגילים, אלא מדובר בפיטורים מוסכמים, שנראה שהיוזם להם היה דווקא התובע.


התובע, כזכור, לא היה מרוצה מהשכר ששולם לו, ולאחר מכן - התאכזב לגלות שגם האפשרות שהוא יוכל להתמודד על משרת מנהל אגף ההנדסה - ירדה מהפרק. לאחר מכן, התובע - למעשה - הודיע על הפסקת עבודתו, כפי שניתן להבין מכותרת מכתבו מיום 17/12/08.


אמנם, מכתבו האמור של התובע בא בעקבות השיחה עם דני, ביום 10/12/08, אשר בה דני הודיע לתובע
שתפקידו הפך למיותר ושמוטב שיחפש עבודה במקום אחר, אך אמירה מעין זו, אינה בהכרח "פיטורים". מכל מקום, בעקבות מכתבו של התובע מיום 17/12/08, בא מכתבו של דני מיום 21/12/08, שקצב מועד לסיום העבודה. מכאן, ניתן היה ללמוד, אולי, על פיטורים, אלא שלא ניתן לבחון זאת שלא על רקע מכתבו של התובע מיום 17/12/08 בענין "הפסקת עבודה".


בין אם כך ובין אם כך - הפסקת עבודתו של התובע סוכמה בין הצדדים בפגישת התובע ודני מיום 24/12/08. שם סוכם על הפסקת העבודה וסוכם גם על כך שאין צורך בשימוע אם הנתבעת אינה מייחסת לתובע ליקויים בעבודתו. הנתבעת אכן לא טענה טענות כנגד טיב עבודתו של התובע, כך שבהתאם לדברי התובע עצמו ובהתאם לסיכום בין הצדדים, לא היה צורך בשימוע.


לפיכך, גם אם מדובר ב"פיטורים", אין אלה פיטורים שלא כדין, ואין אלה פיטורים בחוסר תום לב.


הפסקת העבודה באה על רקע ההבנה של שני הצדדים שאין סיכוי בטווח הקרוב להעלאת שכרו של התובע, הן בשל אי-הסכמת משרד הפנים לתשלום שכר גבוה ממה ששולם לתובע והן בשל כך שמנהל האגף הודיע שאין בכוונתו לפרוש, כך שלא היה סיכוי שהתובע יתפוס את מקומו באותה עת.

מאחר שהתובע הבהיר לנתבעת את אי-הסכמתו לעבוד בתנאים שבהם הנתבעת היתה יכולה להעסיק אותו, היה זה אך טבעי שדני הציע לתובע לחפש מקום עבודה אחר, וגם אם הצעה זו אמורה להיחשב כ"פיטורים" אין מדובר בחוסר תום לב.

44.
לפיכך, אני דוחה גם את טענת התובע בענין פיטורים שלא כדין, ובשל כך - אני דוחה את טענתו בדבר זכאותו לפיצוי בגובה שכר עבודה ותנאים נלווים לתקופה שבה התובע היה מחוסר עבודה.



זכאות התובע להפרשי שכר

45.
למרות האמור לעיל, זכאי התובע להפרשי שכר עבודה, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע את השכר שהוא היה זכאי לו בתקופה שעד יום 30/9/08. באותה עת, שילמה הנתבעת לתובע שכר לפי משרה בשיעור 50% בלבד (בתוספת הרכיב של "ברוטו עד למשרה", ששולם בחודש אוגוסט 2008).


הנתבעת הסבירה זאת בהעדרותו של התובע לחופשה ולמחלה בעת שעוד לא צבר את הזכאות לכך, אך הסבר זה אינו יכול להספיק, באשר הנתבעת אישרה לתובע יציאה לחופשה כבר אז, כנראה מתוך הנחה שהוא יעבוד זמן מספיק כדי שהוא יצבור את הזכאות לכך.


על כן, אבחן להלן מה ההפרשים שהתובע זכאי לקבל בעד כל אחד מהחודשים האמורים.

46.
בחודש יולי 2008 התובע כלל לא נעדר מהעבודה לחופשה כלשהי, והנתבעת לא סיפקה הסבר על תשלום שכר לפי מחצית המשרה בלבד.


התובע החל לעבוד ביום 6/7/08, כך שהוא היה זכאי לשכר בשיעור של 26/31 מהשכר לחודש מלא.


השכר הבסיסי לחודש מלא שהתובע היה זכאי לו באותה עת, היה בסך 12,329 ₪. על כן, היה על הנתבעת לשלם לתובע בעבור חודש יולי 2008, שכר בסיסי בסך 10,340.45 ₪. הנתבעת, כאמור לעיל, שילמה לתובע שכר בסיסי בסך 5,170.15 ₪ בלבד, כך שעליה לשלם לתובע הפרש בסך 5,170.30 ₪.

47.
בעבור חודש אוגוסט 2008, היה התובע זכאי לשכר בסיסי בסך 12,329 ₪. הנתבעת שילמה לתובע שכר בסיסי בסך 6,164.50 ₪ בתוספת רכיב של "ברוטו עד למשרה" בסך 5,170.20 ₪, ובסך הכל - סך של 11,334.70 ₪. על כן, זכאי התובע להפרש בסך 994.30 ₪.

48.
בעבור חודש ספטמבר 2008, היה התובע זכאי לשכר בסיסי בסך 12,329 ₪. הנתבעת שילמה לתובע שכר בסיסי בסך 6,164.50 ₪ בלבד. על כן, זכאי התובע להפרש בסך 6,164.50 ₪.

49.
התובע עבד אצל הנתבעת במשך 6 חודשים ו-5 ימים. על פי הסכם העבודה שהוכן בעבורו (ואשר הוא לא חתם עליו), היה התובע זכאי לחופשה שנתית בת 22 ימי עבודה בשנה, המקבילים לחודש קלנדרי. לפיכך, בתקופת עבודתו צבר התובע זכאות לחופשה שנתית מחצית החודש.


התובע היה בחופשה בת חודש שלם, כך שעם הפסקת עבודתו נותרה לחובתו יתרה של עודף חופשה בן מחצית חודש. על כן, לכאורה, היתה הנתבעת זכאית לקזז משכרו האחרון של התובע שכר המקביל למחצית חודש, בשווי 6,164.50 ₪. הנתבעת לא עשתה זאת, אלא אף שילמה לתובע פדיון חופשה בסך 4,219.50 ₪.


על כן, מהסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע כהפרשי שכר על פי האמור בסעיפים 46-48 לעיל, זכאית הנתבעת לקזז סך של 10,384 ₪.


לסיכום

50.
בשל המוסבר לעיל, אני דוחה את כל חלקי התביעה למעט חיוב מסויים בהפרשי שכר, כפי שיפורט בסעיף 51 להלן.

51.
על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר כאמור להלן:

א.
בעבור חודש יולי 2008, סך של 5,170.30 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/08 ועד התשלום בפועל.
ב.
בעבור חודש אוגוסט 2008, סך של 994.30 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/08 ועד התשלום בפועל.
ג.
בעבור חודש ספטמבר 2008, סך של 6,164.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/08 ועד התשלום בפועל.

מהסכומים האמורים לעיל בסעיף זה, רשאית הנתבעת לקזז את עודף החופשה שנותר לחובת התובע, בסך של 10,384 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11/1/09 ועד מועד הקיזוז.

52.
הסכום שהתובע זכה בו, הוא זעום ביחס לסכום התביעה שעמד על סך כולל של כולל של 567,812 ₪.


לפיכך, לכאורה, ראוי היה לחייב את התובע בהוצאות משפט בסכום ניכר.


אולם, לדעתי יש להביא בחשבון לחובת הנתבעת, כי התנהגותה לא היתה תקינה לחלוטין בנוגע לשחרור הכספים מחברת "כלל". שחרור זה עוכב על ידי הנתבעת, כנראה, מחמת העובדה שהתובע לא אישר כי אין לו תביעות כנגד הנתבעת.


על כן, נראה לי שנכון להקל עם התובע בענין סכום הוצאות המשפט.


בהתחשב בכך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16/6/12, אם לא ישולם לפני כן.

53.
חיוב הנתבעת לפי סעיף 51 לעיל, וחיוב התובע לפי סעיף 52 לעיל, ניתנים לקיזוז הדדי.

54.
כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום,
י"ב בניסן תשע"ב, 4 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.



חיים ארמון
, שופט







תעא בית דין אזורי לעבודה 3060/09 אריה רפפורט נ' המועצה האזורית גולן (פורסם ב-ֽ 04/04/2012)