פסקי דין על עמוס שנהר | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על כונס הנכסים עוה"ד בניהו לאבל | פסקי דין על דינה שנהר |

5852/11 רעא     18/04/2012




רעא 5852/11 עמוס שנהר נ' בנק לאומי לישראל, כונס הנכסים עוה"ד בניהו לאבל, דינה שנהר




החלטה בתיק רע"א 5852/11



בבית המשפט העליון


רע"א 5852/11



לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס


המבקש:
עמוס שנהר



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בנק לאומי לישראל



2. כונס הנכסים עוה"ד בניהו לאבל



3. דינה שנהר


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
מ' אלטוביה
),
מיום 10.8.2011, בתיק 8804-08-11

ובקשה לסעד זמני

בשם המבקש:
עו"ד אליהו נאמן
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד בניהו לאבל
; עו"ד מיכל ויסמן

בשם המשיבה 3:
בעצמה


החלטה

1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
מ' אלטוביה
) בה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני של עיכוב מימוש זכויותיו בדירת מגורים ופינויו ממנה.

2.
המבקש הינו הבעלים הרשום של מחצית הזכויות בדירת מגוריו בתל אביב (להלן –
הדירה
). אשת המבקש, המשיבה 3 (להלן –
המשיבה
), רשומה כבעלים של המחצית האחרת של הזכויות בדירה.
על זכויותיו של המבקש בדירה, אך לא על זכויותיה של המשיבה, נרשמה משכנתה לטובת המשיב 1, בנק לאומי לישראל
בע"מ (להלן –
הבנק
). ביום 27.1.2005 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כספית נגד המבקש על סך כ-3.5 מיליון ש"ח.
ביום 14.3.2005 ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה נגד המבקש על מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית
. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין פעל הבנק למימוש נכסים שונים של המבקש, ובכללם הדירה. כך, הגיש הבנק ביום 1.5.2006 בקשה לרשם ההוצאה לפועל למתן צו למכירת הדירה ולמינוי כונס נכסים לזכויות המבקש בדירה. ביום 12.9.2006 מונה המשיב 2 לכונס זכויות המבקש בדירה (להלן –
הכונס
). ביום 18.12.2006 הגיש הכונס לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה נגד המשיבה לפירוק השיתוף בדירה. יצוין, כי המבקש עצמו לא צורף כנתבע בתביעה לפירוק השיתוף. לטענתו, הוא לא היה מודע להליך זה בעת שהתנהל. הבנק בא במשא ומתן עם המשיבה וביום 1.12.2010 הגיעו הצדדים, הבנק והמשיבה, להסכם פשרה בדבר פירוק השיתוף בדירה. ביום 7.12.2010 נתן בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
א' שוורץ
) תוקף של

פסק דין
להסכם (להלן –
פסק-הדין
).

3.
בעקבות מתן פסק הדין, המשיך הבנק בהליכי מימוש הדירה. הבנק הגיש ביום 19.1.2011 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למתן צו לפינוי המבקש מהדירה. ביום 3.2.2011 פנה המבקש לרשם ההוצאה לפועל וביקש לעכב את ההליך נגדו. זאת מן הטעם שלא היה מודע, לטענתו, להליך פירוק השיתוף. רשם ההוצאה לפועל נעתר ביום 4.2.2011 לבקשה ועיכב את ההליכים בתיק למשך 20 ימים. זאת, על מנת לאפשר למבקש לשטוח את טענותיו ביחס להליך פירוק השיתוף בפני
בית המשפט המוסמך. בתום התקופה האמורה, ניתנה למבקש ארכה נוספת של 20 ימים (החלטה מיום 2.3.2011). עם חלוף תקופה זו ניתן צו לפינוי המבקש מהדירה. בהמשך, הגיש המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק-הדין. הבקשה הוגשה במסגרת הליך פירוק השיתוף. ביום 9.6.2011 דחה בית משפט השלום את הבקשה (החלטת כבוד השופט
א' שוורץ
). בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי ככל שעומדות למבקש טענות בנוגע להסכם הפשרה שאושר רשאי הוא להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך לביטול פסק-הדין. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש, ביום 12.6.2011, תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בה עתר לביטול פסק-הדין. ביום 14.6.2011 התקיים דיון בהליך. בהמלצת בית המשפט הסכים המבקש למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. בהתחשב בכך, הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
ע' מאור
) על מחיקת התביעה לביטול פסק-הדין.

4.
המבקש לא אמר נואש, ולאחר מחיקת התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הגיש ביום 4.8.2011 תביעה נוספת נגד המשיבים. הפעם הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במסגרת תביעה זו עתר המבקש למגוון סעדים. הסעד המרכזי הנוגע לענייננו הוא הסעד שנתבקש בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, היינו ביטול פסק דינו של בית משפט השלום בו ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פירוק השיתוף. כמו כן הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לסעד זמני המורה על עיכוב הליכי הפינוי מהדירה ומימוש הזכויות בה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני בהחלטה מיום 10.8.2011. בקשת רשות הערעור שלפניי מוסבת על החלטה זו. במסגרת בקשת רשות הערעור עתר המבקש לסעד זמני המונע את פינויו מן הדירה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 11.8.2011 ניתן על-ידי בית משפט זה (כבוד השופט
א' א' לוי
) צו ארעי המונע את פינוי המבקש מן הדירה עד להחלטה אחרת. המשיבים נתבקשו להגיב לבקשה לסעד זמני. עם זאת, הם לא נדרשו להשיב לבקשת רשות הערעור. לטענת המבקשים, אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור.

5.
דינה של בקשת רשות הערעור להידחות וממילא זה דינה אף של הבקשה לסעד זמני שהוגשה בגדרה. המבקש מעלה טענות רבות, המופנות בין השאר כלפי תוקפו של שטר המשכנתה ונגד עצם קיומו של חוב לבנק. בנוסף חוזר המבקש על טענותיו ביחס להליך פירוק השיתוף שהתנהל, לטענתו, ללא ידיעתו. זו טענתו המרכזית של המבקש. בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ציין בית המשפט המחוזי, כי הטענות שהעלה המבקש בבקשתו לסעד זמני אינן מציגות תשתית מספקת למניעת הפינוי. אכן, על פני הדברים נראה כי לפחות חלק מטענות המבקש אינן מצביעות על כל זכות לכאורית. חובה לציין, בהקשר זה, כי לטובת הבנק ממילא רשומה משכנתה על חלקו של המבקש בדירה. משכך, אין לשלול את האפשרות כי אף בהתעלם מהליך פירוק השיתוף עומדת לבנק עילה לדרוש את פינוי המבקש מן הדירה (ואיני קובע מסמרות בסוגיה זו). כמו כן הנני שותף לתחושת אי הנוחות אליה התייחס בית משפט קמא העולה מהשתהותו של המבקש בפני
יה לערכאות. זאת, אף לאחר שניתנה לו ארכה למטרה זו ביום 4.2.2011 על ידי רשם ההוצאה לפועל, עוד בטרם ניתן צו הפינוי. בהקשר זה אוסיף ואציין, כי המבקש כפר לראשונה בתוקף המשכנתה במסגרת ההליך שהוגש לבית משפט השלום בחודש אוגוסט 2011. זאת, למרות שעצם קיומה של המשכנתה, ודרישתו של הבנק לממשה, היו ידועים לו שנים ארוכות.


מכל מקום, הטעם המרכזי המצדיק את דחייתה של בקשת רשות הערעור הוא העובדה שהמבקש לא נקט את ההליך הדיוני הנכון לצורך ביטול פסק-הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום במסגרת הליכי פירוק השיתוף. אזכיר, כי המבקש לא היה צד להליך. אף שייתכן כי יש ממש בטענות המבקש בנושא אי-צירופו להליך, ואיני קובע מסמרות בסוגיה זו, הרי ההליך שהוגש לבית המשפט המחוזי אינו המסגרת הדיונית הנכונה לדון בטענה זו. אכן, הכלל הוא כי "תרופתו של אדם אשר נפגע על ידי

פסק דין
שניתן במשפט בין שני בעלי דין אחרים היא הגשת תובענה לביטול פסק הדין, במידה שהוא פוגע בו" (יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
734 (מהדורה שביעית, 1995), וראו עוד
שם
, בעמ' 788-787, 806-805; ע"א 377/63
ענף נ' "נחשונים" קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ
, פ"ד יט(3) 225, 232-231 (1965) (השופט י' זוסמן); ע"א 49/79
בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ
, פ"ד לח(2) 99, 110 (1984) (המשנה לנשיא מ' בן פורת); נינה זלצמן
מעשה בית-דין בהליך אזרחי
510 (1991)). המבקש אכן הגיש לבית המשפט המחוזי תובענה בה נתבקש סעד של ביטול פסק-הדין בהליך פירוק השיתוף. דא עקא, התובענה לא הוגשה לערכאה הנכונה. תובענה התוקפת פסק-דין, מן הטעם שהתובע נפגע מפסק הדין שניתן בהליך בו הוא לא היה בעל דין, יש להגיש לערכאה
שנתנה את פסק-הדין
(ראו, המ' 427/78
סובול נ' גולדמן
, פ"ד לג(1) 789, 797 (1979) (השופטת
מ' בן פורת
)). מכאן, שהיה על המבקש להגיש תובענה לביטול פסק-הדין
לבית משפט השלום
. אזכיר, כי תובענה כאמור אומנם הוגשה לבית משפט השלום, אך זו נמחקה בהסכמת המבקש. מכל מקום, התובענה שהוגשה בשלב מאוחר יותר לבית המשפט המחוזי אינה המסגרת הנכונה למתן הסעד של ביטול פסק-הדין.

6.
בנסיבות אלה שוכנעתי, אף בלא להידרש לשאלה האם נפל פגם בהליך פירוק השיתוף מחמת אי צירופו של המבקש, כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. יצוין, כי אחת הטענות שהעלה המבקש נגד הליך פירוק השיתוף היא כי המשיבה לא חתמה על הסכם הפשרה מרצונה החופשי. אולם, בתגובתה לבקשה לסעד זמני בהליך דנא, הודיעה המשיבה, שאינה מיוצגת, כי היא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. לפני סיום יש להדגיש כי הטעם לפיו לא נקט המבקש את ההליך הנכון אינו הטעם היחיד לדחיית הבקשה. לצד טעם זה עומד השיהוי שנפל בפני
ית המבקש לערכאות, כמוסבר לעיל, וכן העובדה שהמבקש לא הציג זכות לכאורה ברמה המצדיקה מתן סעד זמני. לא התעלמתי מטענות המבקש כי המשיבים 3-2 לא תמכו את טענותיהם בבית המשפט המחוזי בתצהיר, בתגובתם לבקשה לסעד זמני. בתגובה נאמר, אומנם, כי היא לא נתמכת בתצהיר משום שהיא נתמכת ב"החלטות שיפוטיות, פרוטוקולים, והודאות בכתב של החייב, ובנימוקים משפטיים". אלא שעיון בתגובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מלמד כי זו כללה טענות עובדתיות, מעבר להתייחסות להחלטות ולפרוטוקולים שצורפו אליה. ברור, שמבחינה עקרונית אין ליתן לטענות עובדתיות אלה משקל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי ובצדק (השוו, רע"א 8957/09
אוזן נ' קיובי
, פיסקה 5 (טרם פורסם, 8.3.2011)). אך במקרה דנא לא הציג המבקש עצמו תשתית לכאורית המלמדת על קיומה של זכות לכאורה המצדיקה את מתן הסעד הזמני.

7.
סיכומם של דברים הוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה לסעד זמני שהוגשה בגדרה. הצו הארעי שניתן ביום 11.8.2011 יפקע ביום 1.7.2012. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבים 2-1. בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון העובדה שהמשיבים נדרשו להגיב רק לבקשה לסעד זמני.


ניתנה היום, כ"ו בניסן התשע"ב (18.4.2012).






ה נ ש י א

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11058520_s03.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 5852/11 עמוס שנהר נ' בנק לאומי לישראל, כונס הנכסים עוה"ד בניהו לאבל, דינה שנהר (פורסם ב-ֽ 18/04/2012)