פסקי דין על משה יחיה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

19574-09/11 בל     15/04/2012




בל 19574-09/11 משה יחיה נ' המוסד לביטוח לאומי




בפני
:



בפני
:
כב' השופטת אפרת לקסר
– סגנית נשיא


המערער:

משה יחיה



נגד


המשיב
:

המוסד לביטוח לאומי





פסק דין



1.
לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 25.7.11, (להלן:"הועדה
לעררים" או "הועדה"), שקבעה למערער נכות בשיעור של 5% בגין צלקת באזור בית שחי שמאל, (להלן: "הצלקת").
המערער הינו מפיץ מי עדן במקצועו. הצלקת נגרמה לו עקב תאונת עבודה מיום 31.5.09.

2.
הועדה לעררים התכנסה בעקבות

פסק דין
שניתן ביום 9.5.11 ע"י כב' השופטת טרכטינגוט, בתיק ב"ל 38669-11-10, (להלן:"פסק הדין הקודם").
פסק הדין הקודם קבע, כי:
"... יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר ותנמק מדוע אין להעניק למערער נכות בגין הצלקת בשיעור 10% ומדוע אין מקום להפעלת תקנה 15.
הועדה תתייחס למסמכים הרפואיים של ד"ר רנד מהתאריכים 7.4.10
ו – 26.7.10 . ...
".

הועדה לעררים קבעה, כי הצלקת של המערער היא צלקת קטנה, רגילה, חבויה ובאזור שאינו חשוף לשמש או לצופים. לכן, היא אינה משנה קביעתה לפיה שיעור הנכות בגין הצלקת הוא 5% .

ביחס להפעלת תקנה 15, הבהירה הועדה: "בגין צלקת אין כל הגבלה בהמשך עבודה רגילה ומלאה ללא כל הגבלה".

3.
עיקרי טענות ב"כ המערער :
א.
הצלקת של המערער כהה מצבע העור, ומשתפשפת בעת פעילות. מצב זה תואם להגדרה בסעיף 75(1)ב' לסעיפי הליקוי המזכה ב - 10% נכות, ולא כפי שקבעה הועדה ב - 5% נכות בלבד.
ב.
לשיטת הועדה מצב הצלקת כיום חמור יותר ממצבה כפי שהיה בפני
הועדה הקודמת. נתון זה מחייב את הועדה לפסוק למערער אחוזי נכות גבוהים ביותר.
ג.
הועדה קבעה כי מכתביו של ד"ר רנד היו בלתי רלוונטיים לקביעת אחוזי הנכות, כיוון שהסתמכו על בדיקות מ- 4/10 ומ- 7/10, כשנה לאחר התאונה. לטענת ב"כ המערער, מכתבים אלה נכתבו בסמיכות למועד בו התקיימו הועדות השונות ויש בהם לשקף נאמנה את מצב
הצלקת, ועל כן הם רלבנטיים ביותר,
בניגוד לקביעת הועדה.

לאור האמור, מבוקש על ידי המערער, כי נכותו - בשיעור 10% תיקבע שלא על ידי הועדה לעררים, אלא על ידי בית הדין.

4.
לטענת ב"כ המשיב, הועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם ולכן יש לדחות את הערעור.

5.
לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד ולאמור בפרוטוקול הועדה, מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר ע"י בית הדין עניינו של מערער לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה, (דב"ע נא/ 29 – 1 מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד 160).

שוכנעתי, כי הועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם.
הועדה הסבירה מדוע אין מקום להעניק למערער 10% נכות בגין הצלקת. לדידה, מדובר בצלקת קטנה, רגילה הנמצאת באזור שאינו חשוף.
הועדה גם הסבירה מדוע אין מקום להפעיל את תקנה 15 וזאת בשל העובדה שקיומה של הצלקת אינו מגביל את המערער בהמשך עבודה רגילה ומלאה.
הועדה גם התייחסה למסמכים הרפואיים של ד"ר רנד מיום 7.4.10 ומיום 26.7.10, והבהירה כי ממצאי הבדיקה שלה שונים משלו.
מדובר בקביעות מקצועיות – רפואיות של הועדה ובית הדין אינו מתערב בשיקול דעת רפואי
- מקצועי זה.

6.
טענת ב"כ המערער, כי
מאחר והצלקת כהה מצבע העור, בולטת ומשתפשפת בעת פעילות ולפיכך, יש להעניק בעטיה 10% נכות, נדחית.
קביעת שיעור הנכות היא קביעה רפואית שבשיקול דעת מקצועי של הועדה ובית הדין לא מתערב בכך.

הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על פעילות והחלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת, (עב"ל 10014/08 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד' 213).
בית דין זה לא יעמיד את דעתו תחת דעתה של הועדה בבחינת הקביעות הרפואיות. אפילו היו בידיו של בית הדין הכלים המתאימים המאפשרים לו ליצור לעצמו דיעה שונה מזו שאליה הגיעה הועדה, הרי שהרכבה של הועדה לעררים מכשיר אותה לתפקידים שהטילו עליה החוק והתקנות ויש לה הסמכות המלאה ליצור לעצמה דיעה משלה לעניין מצבו של הנפגע. בית דין זה לא יתערב בקביעותיה של הועדה לעררים, כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות, (ד"בע ל/0 – 11 צבי סימן טוב נ' המוסד, פד"ע ב 1399).

גם את הטענה כי הועדה קבעה כביכול כי מצב הצלקת החמיר לעומת המצב כפי שהיה בועדה הקודמת, לא מצאתי לקבל.
נהפוך הוא, הועדה ציינה כי הצלקת היא כפי שתוארה בועדה קודמת מיום 6.9.2010, כשההבדל היחיד הוא בכך שהיא פחות נוקשה ממצבה בבדיקה אז.

בנוסף, לא מצאתי לקבל גם את טענת המערער באשר להתייחסות למכתביו
של ד"ר רנד.
הועדה התייחסה למכתבים אלה והבהירה, כי הממצאים שלה שונים מממצאיו וכדבריה: "הצלקת בוודאי אינה קלואידית ולא עם סימנים קלואידים כפי שמתאר ד"ר רנד מ – 7.4.2010 ו – 26.7.10".
קביעת אחוזי הנכות נשענת על ממצאיה הרפואיים של הועדה, ודי בשוני בממצאים כדי לדחות את טענות המערער בנדון.

7.
לאור האמור, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 19574-09/11 משה יחיה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 15/04/2012)