פסקי דין על מרדכי מקוב | פסקי דין על אלה סער | פסקי דין על אהובה וגנר | פסקי דין על אהרן גיבור - חברה קבלנית לבנין | פסקי דין על אלון תבור חברה לבנייה |

24506-02/12 הפב     17/04/2012




הפב 24506-02/12 מרדכי מקוב, אלה סער, אהובה וגנר נ' אהרן גיבור - חברה קבלנית לבנין בע"מ, אלון תבור חברה לבנייה בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז



הפ"ב 24506-02-12 מקוב ואח' נ' ***אהרן גבור- חב קבלנית לבנין בעמ ואח'






בפני

כב' השופטת
בלהה טולקובסקי

המבקשים
1
.
מרדכי מקוב

2
.
אלה סער

3
.
אהובה וגנר
ע"י עוה"ד ל.גרוסמן


נגד

המשיבות
1.אהרן גיבור - חברה קבלנית לבנין בע"מ
2.אלון תבור חברה לבנייה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ד.שחורי



פסק דין


1.
בקשה לביטול חלקי של פסק בורר, תיקונו ואישורו לאחר תיקונו.


רקע עובדתי
2.
שמואל וציפורה מקוב ז"ל (להלן: "מקוב"), היו דיירים מוגנים בבית צמוד קרקע (להלן: "המושכר"),
בחלקה 90 בגוש 3704, ברחובות (להלן: "החלקה").

3.
ביום 4.7.71 נחתם הסכם פינוי בין מקוב לבין המשיבה
1, אהרון גיבור חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן: "משיבה 1"), אשר רכשה את זכויות הבעלות בחלקה על מנת להקים עליה שני בניינים (להלן: "הסכם הפינוי").

4.
על פי הסכם הפינוי, התחייבה המשיבה 1, ליתן למקוב, דירת מגורים בת 2.5 חדרים, תמורת זכויותיהם כדיירים מוגנים בחלקה.

מקוב פינו את המושכר, במהלך השנים 1977-1978 ונרשמה לטובתם הערת אזהרה, בגין הסכם הפינוי.

5.
בשנות ה-80, הלכו בני הזוג מקוב לעולמם והמבקשים הינם יורשיהם כדין (להלן: "המבקשים" או "יורשי מקוב").

6.
ביום 12.2.08, נחתם הסכם מכר לפיו המשיבה 2, אלון תבור חברה לבניין בע"מ (להלן: "משיבה 2"), רכשה את זכויותיה של המשיבה 1 בחלקה וקיבלה על עצמה את התחייבויותיה כלפי מקוב (להלן: תקראנה ביחד: "המשיבות").

7.
הסכם הפינוי לא הוצא אל הפועל, מסיבות שונות.
8.
ביום 28.10.10, נחתם בין המבקשים - יורשי מקוב, לבין המשיבות, הסכם בוררות על
פיו

עו"ד מוטי בניאן, מונה לשמש כבורר במחלוקות ביניהם ובראשן השאלה האם ליורשי מקוב קיימת זכות לקבל תמורה ו/או פיצויים, בגין הסכם הפינוי ואם כן, מה טיבה וגובהה של אותה תמורה.

9.
הבורר החליט, בהסכמת הצדדים, לפצל את הדיון, כך שתחילה תידון שאלת חבותן של המשיבות לספק למבקשים דירה ולשלם דמי שכירות ראויים וככל שיקבע כי קיימת חבות, כזו או אחרת, יטענו
הצדדים, בשלב מאוחר יותר,
לעניין גובה החבות.

10.
ביום 9.7.11, הוציא הבורר תחת ידיו, פסק בוררות חלקי, אשר כונה "

פסק דין
חלקי", במסגרתו
דן בשאלה שהוגדרה על ידו, בפתח הפסק, כדלקמן: "מה דינה של התחייבות משנת 1971 של רוכש חלקה....במחיר מופחת המשקף קיומו של דייר מוגן בחלקה, כשהמחיר שיש לשלם לדייר המוגן נקוב מראש בדמות של דירה בת 2.5 חדרים שתיבנה על החלקה...אך הדירה טרם נבנתה עד היום? הדייר המוגן עזב, נטש את המושכר ונפטר וכעת יורשיו מבקשים את
קיום התחייבות הקונה? האם ההתחייבות התיישנה?

ואם ההתחייבות לא התיישנה, באיזה מטבע על הקונה לשלם את התחייבויותיו? לפי מטבע של דירת 2.5 חדרים של שנת 1971 או לפי מטבע של דירת
3 או 4 חדרים...

והאם מגיע לדייר המוגן או יורשיו, דמי שכירות ראויים על השנים שהדירה טרם נבנתה ונמסרה?"

11.
בפסק הבורר החלקי, דן הבורר בטענת המשיבות כי תביעותיהם של יורשי מקוב, על פי הסכם הפינוי, התיישנו וקבע כי זכותם לקבל דירה, כאמור בהסכם הפינוי, לא התיישנה והינה עומדת בעינה.

לעניין התביעות הכספיות, קבע הבורר כי חבות המשיבה 2, לפצות את יורשי מקוב, הינה בסכום השווה לדמי שכירות ראויים, עבור תקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה וכי התביעה לתשלום דמי שכירות ראויים, לגבי התקופה שמעבר לשבע שנים עובר להגשת התביעה - התיישנה.

הבורר הוסיף וקבע כי יורשי מקוב זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש בשל העובדה שלא קיבלו את המגיע להם, על פי הסכם הפינוי משך שנים רבות והעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה, בשווי של דמי שכירות ראויים לשנה.

12.
ביום 29.12.11, ניתן פסק בוררות משלים (להלן: "פסק הבוררות המשלים"), במסגרתו דן הבורר בשאלת גודל הדירה לה זכאים המבקשים, גובה דמי השכירות הראויים ובשאלת החבות במע"מ, בגין בניית הדירה.

13.
ביום 8.2.12, ניתן פסק בוררות
משלים מתוקן וזאת בעקבות בקשות תיקון הדדיות שהוגשו על ידי הצדדים (להלן: "פסק הבוררות המשלים המתוקן").

במסגרת פסק הבוררות המשלים המתוקן, נעתר
הבורר לבקשת יורשי מקוב למחוק את הגדרת הצדדים כ"תובעים" וכ"נתבעים" בכותרת פסק הבוררות והתייחס, בין היתר, לשאלת היקף החבות במס רכישה המוטלת על המשיבות (סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן).

14.
המבקשים עותרים לבטל את פסק הבוררות החלקי, בכל הנוגע לקביעה כי התובענה לדמי שכירות ראויים, לתקופה שמיום 1.1.78 ועד ליום 28.10.03, התיישנה (להלן: "תקופת ההתיישנות").

כפועל יוצא מהעתירה האמורה, מבקשים
יורשי מקוב לתקן את פסק הבוררות המשלים, כך שהמשיבות תחויבנה לשלם את דמי השכירות הראויים אשר נקבעו בפסק הבוררות המשלים, גם עבור תקופת ההתיישנות.

בנוסף עותרים המבקשים, לבטל את סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן, כך שהמשיבות תשאנה במלוא החבות במס רכישה, בהתאם לאמור
בסעיפים 15 ו-17 לפסק הבוררות המשלים כי המבקשים זכאים לדירה "נטו".

15.
המשיבים מתנגדים לבקשה ועותרים לאישור פסק הבורר, על כל חלקיו.


הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר החלקי, בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות
16.
המבקשים עותרים לבטל באופן חלקי את פסק הבוררות החלקי, בכל הנוגע לקביעה כי תביעתם לקבלת דמי שכירות ראויים, לתקופה שמיום 1.1.78 ועד ליום 28.10.03, התיישנה.

17.
המבקשים סומכים טענתם לביטול חלקי של פסק הבורר, בכל הנוגע לקבלת טענת ההתיישנות, על ההלכה שנפסקה ברע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה (לא פורסם, 1.9.05) (להלן: "פרשת שיכון ופיתוח"),
שם נפסק כי דחיית טענת קיזוז אשר נטענה במסגרת תביעה שכנגד מחמת התיישנות, מקימה עילה לביטול פסק בוררות מכח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), שכן נוכח העובדה שהבורר לא נתן דעתו להוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), לא ניתנה לבעל הדין הזדמנות נאותה להביא ראיות ולטעון טענות, ביחס לטענת הקיזוז אשר נחסמה על ידי הבורר, בשל קביעתו כי מדובר בתביעה שהתיישנה.

18.
המבקשים טוענים כי על פי סעיף 2 לחוק ההתיישנות, טענת התיישנות, הינה בגדר טענת הגנה הנתונה לנתבע ועל כן שגה הבורר אשר קיבל את טענת ההתיישנות, לגבי חלק מתביעתם של המבקשים, מקום בו המבקשים לא הוגדרו כ"תובעים" על פי הסכם הבוררות ועל פי פסקי הבוררות.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי הבורר שגה כאשר קיבל את טענת ההתיישנות לגבי חלק מתביעתם, בניגוד להוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות הקובע כי "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה, נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות" - לטענת המבקשים, מדובר בענייננו, בתביעות הדדיות, הנובעות מאותו נושא ומאותן נסיבות, לפיכך שגה הבורר משקיבל את טענת ההתיישנות, בניגוד לסעיף 4 לחוק ההתיישנות.

19.
לאחר ששבתי ובחנתי טענות הצדדים, סבורה אני כי דין הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר -
להידחות.

20.
ככל שטענת המבקשים הינה כי הבורר שגה בקביעותיו, בקבלו את טענת ההתיישנות, הרי שטעות של בורר או שגגה שיצאה מלפניו, בקביעת העובדות או ביישום הדין, אינה מהווה עילה לביטול פסק הבורר. הלכה היא כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות וטענות בעלות אופי ערעורי, לרבות טענות בדבר טעות בישום הדין שניתן להעלותן בערעור, אינן מקימות עילה לביטול פסק בורר, ראה לעניין זה, רע"א 1512/92 קירת
- חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר, פ"ד מז (5)529 ( 1993) ורע"א 470/08
כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל
- משרד האוצר (לא פורסם, 4.3.10).

21.
ככל שטענות המבקשים מכוונות לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינה אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין, לטעון טענותיו או להביא ראיותיו וזאת בהסתמך על ההלכה שנפסקה בפרשת שיכון ופיתוח, הרי שסבורה אני כי אין הנדון - דומה לראיה.

22.
להבדיל מהנסיבות שנדונו בפרשת שיכון ופיתוח, בענייננו, הצדדים חתמו על הסכם בוררות, מתוך הסכמה הדדית וזאת בטרם נפתחו הליכים משפטיים, על ידי מי מהם. מקריאת הסכם הבוררות עולה במפורש כי המשיבות כפרו בקיום זכות כלשהי ליורשי מקוב, מכח הסכם הפינוי וכי הבורר הוסמך לדון ולהכריע במחלוקת זו. בנסיבות אלה, סבורה אני כי יש טעם רב בטענת המשיבות כי דרך הילוכם של המבקשים וטענתם כי אין לראות בהם בגדר "תובעים" על פי הסכם הבוררות ועל כן לא ניתן לטעון
כנגדם, טענת התיישנות, הינה ניסיון לטמון "מלכודת משפטית" אשר תחסום את טענת המשיבות להתיישנות תביעתם של יורשי מקוב
- טענה העומדת ביסוד כפירתן של המשיבות, בקיום זכויות כלשהן למבקשים, מכח הסכם הפינוי.
סבורה אני כי התנהלות זו, עולה כדי חוסר תום לב שכן מהסכם הבוררות עולה מפורשות שהמשיבות כפרו בקיום זכות כלשהי ליורשי מקוב ואין בו כל ציון בדבר הצורך בהכרעה בשאלת זהות הצדדים, כתובעים או כנתבעים, כבסיס לדיון בטענת ההתיישנות העומדת ביסוד כפירתן של המשיבות בזכויותיהם של המבקשים.

23.
המסמך המכונן את הבוררות, הינו הסכם הבוררות, מכוחו נקבע גדר סמכויותיו של הבורר, לדון ולהכריע במחלוקת, כפי שהוגדרה בהסכם הבוררות.

בענייננו, בהסכם הבוררות צוין במפורש כי המשיבות כופרות בזכויות יורשי מקוב. במבוא להסכם הבוררות, נאמר: "והואיל וחברת אלון תבור וחברת גיבור כופרים בקיום זכות כלשהי למקוב....", ובהמשך: "והואיל וקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי זכותו של מקוב לקבל תמורה מלוא פיצויים בגין הסכם הפינוי אם בכלל......". מכאן שהבורר הוסמך לדון ולהכריע במחלוקות שבין הצדדים, לרבות בכפירתן של המשיבות, בקיום זכויות כלשהן ליורשי מקוב, כפירה שבבסיסה עמדה הטענה להתיישנות תביעותיהם מכח הסכם הפינוי.

רק בשלב מאוחר יותר, במסגרת בקשה שהוגשה לבורר במסגרתה עתרו שלא להגדירם כ"תובעים", גילו יורשי מקוב את פניהם כי לטענתם, בשל אי הגדרתם כ"תובעים", בהסכם הבוררות, לא ניתן לטעון כנגדם, טענת התיישנות ולחילופין כי יש לראותם כ"נתבעים" ו"תובעים שכנגד" וכי אז לא ניתן להעלות נגדם טענת התיישנות, מכח סעיף 4 לחוק ההתיישנות שכן מדובר בתביעות הדדיות.

24.
בהקשר זה, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבות כי במידה ויורשי מקוב, היו מגלים את פניהם כי לשיטתם, הבורר אינו מוסמך לדון בטענת ההתיישנות, בשל העובדה שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר העברת המחלוקות שהתגלעו ביניהם, להכרעה בהליך של בוררות, מבלי שנפתחו הליכים משפטיים ומבלי שהצדדים הוגדרו כ"תובעים" וכ"נתבעים", יתכן שהמשיבות לא היו מתקשרות בהסכם הבוררות והיו ממתינות להגשת תביעה על ידי יורשי מקוב וכי אז, היה בידן להתגונן בטענת התיישנות.

25.
הלכה היא כי בעוד שיש לפרש את עילות הביטול, הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, בצמצום ובדווקנות הרי שיש ליתן פרשנות רחבה, להסכם הבוררות וזאת בכדי ליתן תוקף לכוונת הצדדים להביא את המחלוקות שהתגלעו ביניהם, להכרעה במסגרת בוררות, ראה לעניין זה, רע"א 9542/06 ליכטנשטיין נ' א.אי.ג'י. החזקות במשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 14.1.10) וע"א 823/17 דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ נ' ס. ע. רינגל בע"מ, פ
"
ד מב (4) 605 (1989).
בענייננו, סבורה אני כי נוכח העובדה שבהסכם הבוררות, נאמר במפורש כי המשיבות כופרות בזכויות יורשי מקוב, לקבלת תמורה ו/או פיצויים, מכח הסכם הפינוי - הבורר הוסמך לדון ולהכריע בטענות העומדות ביסוד כפירת המשיבות בזכויותיהם של יורשי מקוב לגופן, לרבות בטענות ההתיישנות והשיהוי שעמדו ביסוד הכפירה בקיומן של זכויות כלשהן, מכח הסכם הפינוי.

בנסיבות אלה, משהמבקשים הסכימו להעביר את ההכרעה במחלוקת לבוררות, כמפורט בהסכם הבוררות, יש לראותם כמנועים מלטעון כי המשיבות אינן רשאיות לטעון את הטענות העומדות ביסוד כפירתן בזכויותיהם.

26.
טענות הצדדים בכל הנוגע לטענת ההתיישנות שנטענה על ידי המשיבות לרבות טענת יורשי מקוב כי לא ניתן לטעון כנגדם טענת התיישנות, משלא הוגדרו כ"תובעים" או כי בנסיבות העניין, חלה הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות שכן מדובר בתביעות הדדיות, נדונו בהרחבה והוכרעו לגופן, על ידי הבורר (ראה הודעת המבקשים לעניין ההתיישנות, נספח ד' לתגובה, בקשה לתיקון החלטה, נספח י' לתגובה והדיון בטענת ההתיישנות, בפסק הבוררות החלקי). בנסיבות אלה, איני סבורה כי מתקיימת עילת ביטול, מכח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, בשל אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין, לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו. ההיפך הוא הנכון, סבורה אני כי בקבלת טענותיהם של המבקשים כי לא ניתן לטעון כנגדם, טענת התיישנות, היה משום פגיעה בזכויותיהן של המשיבות, לטעון את הטענות העומדות ביסוד כפירתן בזכויות יורשי מקוב לתמורה או לפיצויים, כמפורט בהסכם הבוררות בכלל ונוכח הטענה כי הבורר לא הוסמך להכריע בשאלת זהות הצדדים כ"תובעים" וכ"נתבעים", כבסיס לדיון בטענות ההתיישנות ועל כן הינו מתבקש למחוק הגדרתם כ"תובעים" ו"נתבעים", בכותרת פסק הבוררות בפרט שהרי ניתן לסבור כי סמכותו של הבורר להכריע בזהות הצדדים, ככל שהיא נדרשת לצורך הכרעה בטענותיהם, גלומה בהסכם הבוררות ונובעת מהסמכות שהוענקה לבורר, להכריע במחלוקת הנובעת מכפירת המשיבות, בזכויות המבקשים.

25.
כאמור, המבקשים מיקדו את הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות, בעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות. בנסיבות העניין, סבורה אני כי מקום בו הבורר הוסמך לדון במחלוקת בשאלת זכותם של יורשי מקוב, לתמורה או פיצויים, מכח הסכם הפינוי, נוכח כפירת המשיבות בזכויותיהם,
בסמכותו של הבורר לדון ולהכריע בכל טענות הצדדים,
לרבות טענת התיישנות שנטענה על ידי המשיבות.

משניתנה למבקשים הזכות והאפשרות להביא ראיותיהם ולטעון טענותיהם, בסוגיות אלה, אשר נדונו והוכרעו לגופן, על ידי הבורר, סבורה אני
כי לא מתקיימת עילת הביטול הקבועה סעיף 24(4) לחוק הבוררות ודין הבקשה לביטול תקופת ההתיישנות, בנוגע לתביעה הכספית לתשלום דמי שכירות ראויים, כפי שנקבעה בפסק הבוררות החלקי, להידחות.

26.
בשולי הדברים אציין כי בהעדר טענה, לא נדרשתי לשאלת המועד להגשת הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר החלקי, על אף שנראה כי קביעת הבורר, במסגרת פסק הבורר החלקי מיום 9.7.11, בעניין התיישנות חלק מהתביעה הכספית, הינה בגדר פסק ביניים, המכריע בחלק מוגדר ומתוחם של הסכסוך ומסיים את הדיון באותה מחלוקת, שאז המועד להגשת הבקשה לביטול,
צריך היה להימנות מיום פסק הדין החלקי או מיום המצאתו למבקשים, ראה לעניין זה, רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה (4) 497 (1991), רע"א 209/08 ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (לא פורסם, 5.12.10) ורע"א 1249/12 לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' שרבט מלכיאל ובניו לעם בע"מ (לא פורסם, 5.4.12).


הבקשה לביטול סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן
27.
המבקשים טוענים כי קביעת הבורר, בסעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן, על פיה המשיבות תשאנה במס רכישה כאילו הדירה היא "דירת יחיד", עומדת בניגוד לקביעת הבורר בסעיפים 15 ו - 17 לפסק הבוררות המשלים
כי המבקשים זכאים לקבל דירה "נטו".
המבקשים מוסיפים וטוענים כי על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, בדונו בבקשה לתיקון פסק הבוררות , הבורר לא היה מוסמך לשנות, שינוי מהותי, את פסק הבוררות שניתן על ידו.

28.
המשיבות לא התייחסו בתגובתן,לעתירה לביטול סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן. בנסיבות אלה, בהעדר תגובה, אני נעתרת לבקשה לביטול סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן.


סיכום
29.
הבקשה
לביטול הוראת ההתיישנות שנקבעה בפסק הבוררות החלקי, מיום 9.7.11
-
נדחית.
הבקשה לביטול סעיף 27 לפסק הבוררות המשלים המתוקן, מתקבלת, בהעדר תגובה מצד

המשיבות בעניין זה.
אשר על כן, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי, מיום 19.7.11, את פסק הבוררות המשלים, מיום 29.12.11 ואת פסק הבוררות המשלים המתוקן, מיום 8.2.12 - למעט סעיף 27 שבו, ונותנת להם תוקף של

פסק דין
.

30.
משהבקשה נדחתה בעיקרה, ישאו המבקשים בהוצאות המשיבות, בסך כולל של 20,000 ₪.
הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית,
מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



המזכירות תמציא פסק הדין, לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום,
כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.










הפב בית משפט מחוזי 24506-02/12 מרדכי מקוב, אלה סער, אהובה וגנר נ' אהרן גיבור - חברה קבלנית לבנין בע"מ, אלון תבור חברה לבנייה בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/04/2012)